Art made of the air we breathe | Emily Parsons-Lord

Translator: Joseph Geni Reviewer: Camille Martínez

תרגום: שירן תמני עריכה: Ido Dekkers

If I asked you to picture the air,

אילו ביקשתי מכם לדמיין את האוויר,

what do you imagine?

מה אתם מדמיינים?

Most people think about either empty space

רוב האנשים חושבים על מרחב ריק

or clear blue sky

או שמיים כחולים ובהירים

or sometimes trees dancing in the wind.

או לפעמים עצים רוקדים ברוח.

And then I remember my high school chemistry teacher with really long socks

ואז אני נזכרת במורה שלי לכימיה מהתיכון עם גרביים מאוד ארוכות

at the blackboard,

בלוח,

drawing diagrams of bubbles connected to other bubbles,

מציירת דיאגרמות עם בועות המחוברות לבועות אחרות,

and describing how they vibrate and collide in a kind of frantic soup.

ומתארת איך הם רוטטים ומתנגשים בסוג של מרק מטורף.

But really, we tend not to think about the air that much at all.

אבל באמת, אנחנו לא נוטים לחשוב על האוויר כמעט בכלל.

We notice it mostly

אנחנו שמיים לב אליו בעיקר

when there's some kind of unpleasant sensory intrusion upon it,

כאשר יש איזו הפרעה חושית עליו,

like a terrible smell or something visible like smoke or mist.

כמו ריח רע או משהו גלוי לעין כמו עשן או ערפל.

But it's always there.

אבל זה תמיד שם.

It's touching all of us right now.

זה נוגע בכולנו עכשיו.

It's even inside us.

זה אפילו בתוכנו.

Our air is immediate, vital and intimate.

האוויר שלנו הוא מיידי, חיוני ואינטימי.

And yet, it's so easily forgotten.

ועדיין, נשכח כל כך בקלות.

So what is the air?

אז מהו האוויר?

It's the combination of the invisible gases that envelop the Earth,

זהו השילוב של הגזים הבלתי נראים העוטפים את כדור הארץ,

attracted by the Earth's gravitational pull.

נמשך על ידי כוח הכבידה של כדור הארץ.

And even though I'm a visual artist,

ולמרות שאני אמנית ויזואלית,

I'm interested in the invisibility of the air.

אני מעוניינת באי נראות של האוויר.

I'm interested in how we imagine it,

אני מעוניינת בצורה שבה אנו מדמיינים אותו,

how we experience it

איך אנו חווים אותו

and how we all have an innate understanding of its materiality

ואיך לכולנו יש הבנה מולדת של החומריות שלו

through breathing.

דרך נשימה.

All life on Earth changes the air through gas exchange,

כל החיים על פני האדמה משנים את האוויר דרך חילופי גז,

and we're all doing it right now.

וכולנו עושים את זה עכשיו.

Actually, why don't we all right now together take

למעשה, אולי כולנו עכשיו ניקח

one big, collective, deep breath in.

נשימה גדולה, קולקטיבית ועמוקה.

Ready? In. (Inhales)

מוכנים? לנשום פנימה. (שאיפות)

And out. (Exhales)

והחוצה. (נשיפות)

That air that you just exhaled,

האוויר הזה שכרגע נשפתם,

you enriched a hundred times in carbon dioxide.

אתם העשרתם פי מאה בפחמן דו חמצני.

So roughly five liters of air per breath, 17 breaths per minute

אז בערך 5 ליטרים של אוויר לנשימה, 17 נשימות לדקה

of the 525,600 minutes per year,

מתוך 525,600 דקות לשנה,

comes to approximately 45 million liters of air,

מגיע בערך ל45 מיליון ליטרים של אוויר,

enriched 100 times in carbon dioxide,

מועשר פי 100 בפחמן דו חמצני,

just for you.

רק בשבילכם.

Now, that's equivalent to about 18 Olympic-sized swimming pools.

עכשיו, זה משתווה לבערך 18 בריכות אולימפיות.

For me, air is plural.

עבורי, האוויר הוא רבים.

It's simultaneously as small as our breathing

הוא בו-זמנית קטן כמו הנשימות שלנו

and as big as the planet.

וגדול כמו כוכב הלכת.

And it's kind of hard to picture.

וקצת קשה לדמיין.

Maybe it's impossible, and maybe it doesn't matter.

אולי זה בלתי אפשרי, ואולי זה לא משנה.

Through my visual arts practice,

דרך העשייה שלי באומנות ויזואלית,

I try to make air, not so much picture it,

אני מנסה להפוך אוויר, לא כל כך לדמיין אותו,

but to make it visceral and tactile and haptic.

אלא להפוך אותו לחושני, למוחשי ולמישושי.

I try to expand this notion of the aesthetic, how things look,

אני מנסה להרחיב את הרעיון של האסתטי, איך דברים נראים,

so that it can include things like how it feels on your skin

כך שזה יוכל לכלול דברים כמו איך זה מרגיש על העור שלכם

and in your lungs,

ובריאות שלכם,

and how your voice sounds as it passes through it.

ואיך הקול שלכם נשמע כשהאוויר עובר דרכו.

I explore the weight, density and smell, but most importantly,

אני חוקרת את המשקל, הצפיפות והריח אבל הכי חשוב,

I think a lot about the stories we attach to different kinds of air.

אני חושבת הרבה על הסיפורים שאנחנו מקשרים לסוגים שונים של אוויר.

This is a work I made in 2014.

זאת עבודה שעשיתי ב2014.

It's called "Different Kinds of Air: A Plant's Diary,"

היא נקראת "סוגים שונים של אוויר: יומנו של כוכב לכת",

where I was recreating the air from different eras in Earth's evolution,

שבו יצרתי מחדש את האוויר מתקופות שונות באבולוציית כדור הארץ,

and inviting the audience to come in and breathe them with me.

והזמנתי את הקהל להיכנס פנימה ולנשום אותם איתי.

And it's really surprising, so drastically different.

וזה באמת מפתיע, כל כך שונה בצורה דרסטית.

Now, I'm not a scientist,

עכשיו, אני לא מדענית,

but atmospheric scientists will look for traces

אבל מדעני אטמוספירה יחפשו עקבות

in the air chemistry in geology,

בכימיית האוויר בגיאולוגיה,

a bit like how rocks can oxidize,

קצת כמו איך סלעים מתחמצנים,

and they'll extrapolate that information and aggregate it,

והם יסיקו את המידע הזה ויצברו אותו,

such that they can pretty much form a recipe

כך שהם יוכלו די ליצור מתכון

for the air at different times.

לאוויר בזמנים שונים.

Then I come in as the artist and take that recipe

ואז אני נכנסת כאומנית ולוקחת את המתכון הזה

and recreate it using the component gases.

ויוצרת אותו מחדש תוך שימוש בגזים המרכיבים.

I was particularly interested in moments of time

התעניינתי במיוחד ברגעים של זמן

that are examples of life changing the air,

שהם דוגמאות לחיים המשנים את האוויר,

but also the air that can influence how life will evolve,

אבל גם האוויר שמשפיע על איך החיים יתפתחו,

like Carboniferous air.

כמו אוויר בתקופת הקרבון.

It's from about 300 to 350 million years ago.

הוא בערך לפני 300 עד 350 מיליון שנים.

It's an era known as the time of the giants.

זהו עידן הנודע כזמנם של הענקים.

So for the first time in the history of life,

כך שבפעם הראשונה בהיסטוריה של החיים,

lignin evolves.

ליגנין מתפתח.

That's the hard stuff that trees are made of.

זה החומר הקשה שממנו עשויים עצים.

So trees effectively invent their own trunks at this time,

אז עצים ממציאים ביעילות את הגזעים שלהם בזמן כזה,

and they get really big, bigger and bigger,

והם נהפכים למאוד גדולים, יותר ויותר גדולים,

and pepper the Earth,

ומתבלים את כדור הארץ,

releasing oxygen, releasing oxygen, releasing oxygen,

משחררים חמצן, משחררים חמצן, משחררים חמצן,

such that the oxygen levels are about twice as high

כך שרמות החמצן הן גבוהות פי שניים

as what they are today.

ממה שהן היום.

And this rich air supports massive insects --

ואוויר עשיר זה תומך בחרקים ענקיים --

huge spiders and dragonflies with a wingspan of about 65 centimeters.

עכבישים ענקיים וגחליליות עם מוטת כנפיים של בערך 65 ס"מ.

To breathe, this air is really clean and really fresh.

לנשום, האוויר הזה הוא מאוד נקי ומאוד טרי.

It doesn't so much have a flavor,

אין לו כל כך טעם,

but it does give your body a really subtle kind of boost of energy.

אבל זה כן נותן לגוף שלכם סוג מאוד עדין של דחיפת אנרגיה.

It's really good for hangovers.

זה ממש טוב להנגאוברים.

(Laughter)

(צחוק)

Or there's the air of the Great Dying --

או יש את האוויר מהכחדת פרם-טריאס --

that's about 252.5 million years ago,

שהוא בערך מלפני 252.5 מיליון שנה,

just before the dinosaurs evolve.

ממש לפני שהדינוזאורים התפתחו.

It's a really short time period, geologically speaking,

זוהי תקופת זמן מאוד קצרה, מבחינה גיאולוגית,

from about 20- to 200,000 years.

בערך 20 עד 200,000 שנים.

Really quick.

מאוד מהר.

This is the greatest extinction event in Earth's history,

זהו אירוע ההכחדה הכי גדול בהיסטוריה של כדור הארץ,

even bigger than when the dinosaurs died out.

אפילו גדול יותר מאשר כשהדינוזאורים נכחדו.

Eighty-five to 95 percent of species at this time die out,

85 עד 95 אחוזים מהזנים נכחדים כבר עכשיו,

and simultaneous to that is a huge, dramatic spike in carbon dioxide,

ובו-זמנית ישנה עלייה דרמטית בפחמן דו חמצני,

that a lot of scientists agree

שהרבה מדענים מסכימים

comes from a simultaneous eruption of volcanoes

מגיע מהתפרצות של הרי געש

and a runaway greenhouse effect.

ואפקט חממה בלתי נשלט.

Oxygen levels at this time go to below half of what they are today,

רמות חמצן יורדות בזמן זה מתחת לחצי ממה שהן היום,

so about 10 percent.

אז בערך 10 אחוזים.

So this air would definitely not support human life,

אז אוויר זה בהחלט לא יתמוך בחיי אדם,

but it's OK to just have a breath.

אבל זה בסדר רק לנשום.

And to breathe, it's oddly comforting.

ולנשום, זה מנחם בצורה מוזרה.

It's really calming, it's quite warm

זה מאוד מרגיע, זה די חמים

and it has a flavor a little bit like soda water.

ויש לזה קצת טעם כמו מי סודה.

It has that kind of spritz, quite pleasant.

יש לזה שפריץ מסוים, די נעים.

So with all this thinking about air of the past,

אז עם כל החשיבה הזו על אוויר מהעבר,

it's quite natural to start thinking about the air of the future.

די טבעי להתחיל לחשוב על האוויר של העתיד.

And instead of being speculative with air

ובמקום להיות ספקולטיביים על אוויר

and just making up what I think might be the future air,

ורק להמציא את מה שאני חושבת שעשוי להיות האוויר העתידי,

I discovered this human-synthesized air.

גיליתי את האוויר המעוצב על ידי אדם.

That means that it doesn't occur anywhere in nature,

הכוונה היא שזה לא מתרחש בשום מקום בטבע,

but it's made by humans in a laboratory

אלא זה נעשה על ידי בני אדם במעבדה

for application in different industrial settings.

ליישום בסביבות מתועשות שונות.

Why is it future air?

מדוע זה אוויר עתידי?

Well, this air is a really stable molecule

טוב, האוויר הזה הוא באמת מולקולה יציבה

that will literally be part of the air once it's released,

שתרתי משמע תהיה חלק מהאוויר ברגע שהיא תשוחרר,

for the next 300 to 400 years, before it's broken down.

ל300 עד 400 שנים הבאות, לפני שהיא מתפרקת.

So that's about 12 to 16 generations.

אז זה בערך 12 עד 16 דורות.

And this future air has some very sensual qualities.

ולאוויר עתידי זה יש כמה איכויות חושיות.

It's very heavy.

הוא מאוד כבד.

It's about eight times heavier than the air we're used to breathing.

הוא כבד בערך פי שמונה מהאוויר שאנו רגילים לנשום.

It's so heavy, in fact, that when you breathe it in,

הוא כל כך כבד, למעשה, שכשאתם נושמים אותו פנימה,

whatever words you speak are kind of literally heavy as well,

אילו מילים שאתם מדברים הן די כבדות גם בעצמן,

so they dribble down your chin and drop to the floor

אז הן מטפטפות לסנטר ונופלות לרצפה

and soak into the cracks.

ונספגות בתוך החריצים.

It's an air that operates quite a lot like a liquid.

זה אוויר שפועל ממש כמו נוזל.

Now, this air comes with an ethical dimension as well.

עכשיו, אוויר זה מגיע עם מימד אתי.

Humans made this air,

בני אדם יצרו את האוויר הזה,

but it's also the most potent greenhouse gas

אבל הוא גם גז החממה הכי חזק

that has ever been tested.

שאי פעם נוסה.

Its warming potential is 24,000 times that of carbon dioxide,

פוטנציאל החימום שלו הוא פי 24,000 מאשר פחמן דו חמצני,

and it has that longevity of 12 to 16 generations.

ויש לו אריכות חיים של 12 עד 16 דורות.

So this ethical confrontation is really central to my work.

אז עימות אתי זה הוא מאוד מרכזי לעבודתי.

(In a lowered voice) It has another quite surprising quality.

(בקול נמוך) יש לו איכות מפתיעה נוספת.

It changes the sound of your voice quite dramatically.

הוא משנה את צליל הקול שלכם די בדרמטיות.

(Laughter)

(צחוק)

So when we start to think -- ooh! It's still there a bit.

אז כשאנחנו מתחילים לחשוב -- אוו! הוא עדיין קצת שם.

(Laughter)

(צחוק)

When we think about climate change,

כשאנחנו חושבים על שינוי האקלים,

we probably don't think about giant insects and erupting volcanoes

אנחנו בטח לא חושבים על חרקים עצומים והרי געש מתפרצים

or funny voices.

או קולות מצחיקים.

The images that more readily come to mind

הדימויים שמגיעים יותר בקלות

are things like retreating glaciers and polar bears adrift on icebergs.

הם דברים כמו קרחונים נסוגים ודובי קוטב נסחפים על קרחונים.

We think about pie charts and column graphs

אנחנו חושבים על תרשימי עוגה ועמודות

and endless politicians talking to scientists wearing cardigans.

ופוליטיקאים אינסופיים שמדברים עם מדענים הלובשים קרדיגנים.

But perhaps it's time we start thinking about climate change

אבל אולי הגיע הזמן שנתחיל לחשוב על שינוי באקלים

on the same visceral level that we experience the air.

באותה רמה חושית שאנו חווים את האוויר.

Like air, climate change is simultaneously at the scale of the molecule,

כמו אוויר, שינוי באקלים הוא בו-זמנית בקנה המידה של מולקולה,

the breath and the planet.

הנשימה וכוכב הלכת.

It's immediate, vital and intimate,

הוא מיידי, חיוני ואינטימי,

as well as being amorphous and cumbersome.

כמו להיות אמורפי ומגושם.

And yet, it's so easily forgotten.

ועדיין, זה כל כך נשכח בקלות.

Climate change is the collective self-portrait of humanity.

שינוי באקלים הוא הדימוי העצמי הקולקטיבי של האנושות.

It reflects our decisions as individuals,

הוא משקף את ההחלטות שלנו כאינדיבידואלים,

as governments and as industries.

כממשלות וכתעשיות.

And if there's anything I've learned from looking at air,

ואם יש משהו אחד שלמדתי מהסתכלות על אוויר,

it's that even though it's changing, it persists.

הוא שאפילו אם הוא משתנה, הוא מתמיד.

It may not support the kind of life that we'd recognize,

הוא אולי לא תומך בסוג החיים שאנו מזהים,

but it will support something.

אבל הוא יתמוך במשהו.

And if we humans are such a vital part of that change,

ואם אנחנו בני האדם חלק כל כך חיוני משינוי זה,

I think it's important that we can feel the discussion.

אני חושב שזה חשוב שאנחנו יכולים להרגיש את הדיון.

Because even though it's invisible,

כי אפילו אם זה בלתי נראה,

humans are leaving a very vibrant trace in the air.

בני אדם משאירים עקבות מאוד מהדהדים באוויר.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)