Ross Lovegrove: The power and beauty of organic design

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

My name is Lovegrove.

שמי הוא לאבגרוב. אני מכיר רק תשעה לאבגרובים,

I only know nine Lovegroves, two of which are my parents.

שניים מהם הם הורי.

They are first cousins, and you know what happens when, you know --

הם בני דודים מדרגה ראשונה, ואתם יודעים מה קורה כש, אתם יודעים --

(Laughter)

So there's a terribly weird freaky side to me,

אז יש צד מוזר להפליא אצלי,

which I'm fighting with all the time.

שאני נלחם בו כל הזמן. אז כדי לנסות להגיע אליכם היום,

So to try and get through today,

I've kind of disciplined myself with an 18-minute talk.

די הטלתי על עצמי משמעת בהרצאת 18 הדקות.

I was hanging on to have a pee.

I thought perhaps if I was hanging on long enough,

החזקתי את הפיפי.

חשבתי שאולי אם אחזיק מספיק,

that would guide me through the 18 minutes.

זה ינחה אותי ב18 דקות.

(Laughter)

(צחוק)

OK. I am known as Captain Organic

אוקיי. אני ידוע כקפטן אורגני,

and that's a philosophical position as well as an aesthetic position.

וזו עמדה פילוסופית בנוסף לעמדה אסתטית.

But today what I'd like to talk to you about is that love of form

אבל היום הייתי רוצה לדבר איתכם על האהבה לצורה

and how form can touch people's soul and emotion.

ואיך צורה יכולה לגעת בנשמה של האנשים וברגשות.

Not very long ago, not many thousands of years ago,

לא מזמן, לפני כמה אלפי שנים,

we actually lived in caves,

גרנו במערות,

and I don't think we've lost that coding system.

ואני לא חושב שאיבדנו את השיטה הזו.

We respond so well to form.

אנחנו מגיבים טוב לצורות,

But I'm interested in creating intelligent form.

אבל אני מתעניין ביצירת צורות חכמות.

I'm not interested at all in blobism

אני לא מתעניין בכלל בבלוביזם

or any of that superficial rubbish that you see coming out as design.

או כל הזבל השטחי הזה שרואים שמגיע כעיצוב.

This artificially induced consumerism -- I think it's atrocious.

אלה -- הצרכנות המאולצת הזו -- אני חושב שזה נורא.

My world is the world of people like Amory Lovins,

העולם שלי הוא עולם של אנשים כמו

אמורי לובינס, ג'נין בניוס, ג'יימס ווטסון.

Janine Benyus, James Watson.

I'm in that world, but I work purely instinctively.

אני בעולם הזה, אבל אני עובד רק לפי אינסטינקטים.

I'm not a scientist. I could have been, perhaps,

אני לא מדען. הייתי יכול להיות, אולי,

but I work in this world where I trust my instincts.

אבל אני עובד בעולם בו אני בוטח בחושים שלי.

So I am a 21st-century translator of technology

אז אני מתורגמן המאה ה21 של טכנולוגיה

into products that we use everyday and relate beautifully and naturally with.

למוצרים בהם אנחנו משתמשים יום יומית ומתייחסים אליהם ביופי ובטבעיות.

And we should be developing things -- we should be developing packaging

ואנחנו צריכים לפתח דברים --

אנחנו צריכים לפתח אריזות לרעיונות שמעלים את התפיסה של אנשים

for ideas which elevate people's perceptions

and respect for the things that we dig out of the earth

ואת הכבוד לדברים שאנחנו מוציאים מבטן האדמה

and translate into products for everyday use.

וממירים אותם למוצרים לשימוש יום יומי.

So, the water bottle.

אז, בקבוק המים.

I'll begin with this concept of what I call DNA.

אני אתחיל עם הקונספט הזה של מה שאני קורא לו DNA.

DNA: Design, Nature, Art.

DNA: עיצוב, טבע, אמנות. אלה שלושת הדברים שמנחים את עולמי.

These are the three things that condition my world.

Here is a drawing by Leonardo da Vinci, 500 years ago, before photography.

הנה ציור של לאונרדו דה וינצ'י,

לפני 500 שנה, לפני הצילום.

It shows how observation, curiosity and instinct

זה מראה איך הבחנה, סקרנות ואינסטינקט עובדים כדי ליצור אמנות מדהימה.

work to create amazing art.

Industrial design is the art form of the 21st century.

עיצוב תעשייתי הוא האמנות של המאה ה21.

People like Leonardo -- there have not been many --

לאנשים כמו לאונרדו -- לא היו הרבה כאלה --

had this amazingly instinctive curiosity.

היתה סקרנות אינסטינקטיבית מופלאה.

I work from a similar position.

אני עובד מעמדה דומה.

I don't want to sound pretentious saying that,

אני לא רוצה להשמע יומרני בלהגיד את זה,

but this is my drawing made on a digital pad a couple of years ago --

אבל זה הציור שלי שנעשה על פד אלקטרוני לפני כמה שנים --

well into the 21st century, 500 years later.

במאה ה21, 500 שנה אחרי.

It's my impression of water.

זו ההתרשמות שלי ממים.

Impressionism being the most valuable art form on the planet as we know it:

אימפרסיוניזם היא צורת האמנות בעלת הערך הגבוה ביותר בכוכב שאנחנו מכירים:

100 million dollars, easily, for a Monet.

100 מיליון דולר, בקלות, למונה.

I use, now, a whole new process.

אני משתמש, עכשיו, בתהליך חדש לחלוטין.

A few years ago I reinvented my process

לפני כמה שנים המצאתי מחדש את התהליך שלי כדי לעמוד בקצב של אנשים כמו

to keep up with people like Greg Lynn, Thom Mayne, Zaha Hadid, Rem Koolhaas --

גרג לין, טום מיין, זאהא חדיד, רם קולהאוס --

all these people that I think are persevering and pioneering

כל האנשים האלה שאני חושב שמשמרים ומחדשים

with fantastic new ideas of how to create form.

עם רעיונות חדשים ומבריקים של איך לייצר צורה.

This is all created digitally.

כל זה נוצר דיגיטלית.

Here you see the machining, the milling of a block of acrylic.

כאן אתם רואים את היצור, הכרסום של בלוק אקריליק.

This is what I show to the client to say, "That's what I want to do."

זה מה שאני מראה ללקוח כדי להגיד, "זה מה שאני רוצה לעשות."

At that point, I don't know if that's possible at all.

בנקודה ההיא, אני עדיין לא יודע אם זה אפשרי בכלל.

It's a seductor, but I just feel in my bones that that's possible.

זה מפתה, אבל אני פשוט מרגיש בעצמות שזה אפשרי.

So we go, we look at the tooling.

אז אנחנו ממשיכים. אנחנו מסתכלים על אבזור המכונות. אנחנו מסתכלים על איך זה מיוצר.

We look at how that is produced.

These are the invisible things that you never see in your life.

אלה הדברים הבלתי נראים שאתם לא רואים בחיים.

This is the background noise of industrial design.

זה רעש הרקע של עיצוב תעשייתי.

That is like an Anish Kapoor flowing through a Richard Serra.

זה כמו אניש קאפור זורם דרך ריצ'ארד סרה.

It is more valuable than the product in my eyes.

זה בעל ערך רב יותר מהמוצר בעיני. אין לי כזה.

I don't have one.

When I do make some money, I'll have one machined for myself.

כשאני כן אעשה קצת כסף, אני אבקש שייצרו לי אחד.

This is the final product.

זה המוצר הסופי. כשהם שלחו לי אותו, חשבתי שנכשלתי.

When they sent it to me, I thought I'd failed.

It felt like nothing. It has to feel like nothing.

זה הרגיש כמו כלום. זה חייב להרגיש כמו כלום.

It was when I put the water in

זה היה כשמילאתי אותו במים שהבנתי ששמתי עור על המים עצמם.

that I realized that I'd put a skin on water itself.

It's an icon of water itself,

זה סמל של המים עצמם,

and it elevates people's perception of contemporary design.

וזה מרומם את ההשקפה של אנשים על עיצוב עכשווי.

Each bottle is different,

כל בקבוק הוא שונה, מה שאומר שגובה המים יתן לכם צורה שונה.

meaning the water level will give you a different shape.

It's mass individualism from a single product.

זה אינדיבידואליזם המוני ממוצר יחיד. והוא מתאים ליד.

It fits the hand.

It fits arthritic hands. It fits children's hands.

זה מתאים לידיים עם שיגרון. זה מתאים לידיים של ילדים.

It makes the product strong, the tessellation.

זה הופך את המוצר לחזק, השיבוץ.

It's a millefiori of ideas.

זה טכניקת עיצוב של רעיונות.

In the future, they will look like that,

בעתיד הם יראו ככה, מפני שאנחנו צריכים להמשיך הלאה

because we need to move away from those type of polymers

מהפולימרים האלה ולהשתמש בזה לציוד רפואי

and use that for medical equipment

and more important things, perhaps, in life.

ולדברים חשובים יותר, אולי, בחיים.

Biopolymers, these new ideas for materials,

ביופולימרים, הרעיונות החדשים האלה לחומרים,

will come into play in probably a decade.

יכנסו לזירה כנראה בעוד עשור.

It doesn't look as cool, does it?

זה לא נראה כל כך מגניב, נכון?

But I can live up to that. I don't have a problem with that.

אבל אני יכול לעמוד בזה. אין לי בעיה עם זה.

I design for that condition, biopolymers. It's the future.

עיצבתי למצב הזה, ביופולימרים. זה העתיד.

I took this video in Cape Town last year.

צילמתי את הסרט הזה בקייפ טאון בשנה שעברה.

This is the freaky side coming out.

זה הצד הפריקי יוצא החוצה.

I have this special interest in things like this, which blow my mind.

יש לי את העניין המיוחד הזה בדברים שמדהימים אותי.

I don't know whether to, you know, drop to my knees, cry;

אני לא יודע אם, אתם יודעים, ליפול על הברכיים, לבכות.

I don't know what I think.

אני לא יודע מה אני חושב, אבל אני פשוט יודע שהטבע משתפר

But I just know that nature --

nature improves with ever-greater purpose

עם כל מטרה גדולה יותר שפעם התקיימה,

that which once existed,

and that strangeness is a consequence of innovative thinking.

והמוזרות היא תוצאה של מחשבה יצירתית.

When I look at these things, they look pretty normal to me.

כשאני מסתכל על הדברים האלה, הם נראים לי די נורמליים.

But these things evolved over many years, and what we're trying to do --

אבל הדברים האלה מתפתחים במשך הרבה שנים, ועכשיו מה שאנחנו מנסים לעשות --

I get three weeks to design a telephone. How the hell do I do that,

אני מקבל שלושה שבועות לעצב טלפון.

איך לעזאזל אני עושה טלפון בשלושה שבועות,

when you get these things that take hundreds of millions of years to evolve?

כשיש לכם את הדברים האלה שלוקח להם מיליוני שנים להתפתח?

How do you condense that?

איך דוחסים את זה?

It comes back to instinct.

זה חוזר חזרה לאינסטינקט.

I'm not talking about designing telephones that look like that

אני לא מדבר על עיצוב טלפונים שנראים ככה,

and I'm not looking at designing architecture like that.

ואני לא מחפש עיצוב של ארכיטקטורה כמו זו.

I'm just interested in natural growth patterns

אני פשוט מתעניין בצורת הגדילה הטבעית של דוגמאות,

and the beautiful forms that only nature really creates.

והצורות היפהפיות שרק הטבע יכול בעצם לייצר.

How that flows through me and how that comes out

איך זה זורם דרכי ואיך זה יוצא

is what I'm trying to understand.

זה מה שאני מנסה להבין.

This is a scan through the human forearm.

זו סריקה דרך זרוע של אדם. אז היא מוגדלת דרך

It's then blown up through rapid prototyping

פרוטוטייפינג מהיר כדי לגלות את מבנה התאים. יש לי את זה במשרד.

to reveal its cellular structure.

I have these in my office.

My office is a mixture of the Natural History Museum

המשרד שלי הוא שילוב של המוזיאון להיסטוריה טבעית ומעבדה של נאסא.

and a NASA space lab.

It's a weird, kind of freaky place.

זה מקום מוזר ופריקי.

This is one of my specimens.

זה אחד מהמוצגים שלי.

This is made --

זה עשוי -- עצם עשוייה מערוב לא אורגני של מינרלים ופולימרים.

bone is made from a mixture of inorganic minerals and polymers.

I studied cooking in school for four years, and in that experience,

למדתי בישול בבית הספר במשך 4 שנים, ובנסיון הזה,

which was called "domestic science,"

שנקרא מדע ביתי, זה היה מין טריק זול

it was a bit of a cheap trick for me to try and get a science qualification.

בשבילי כדי לקבל את ההסמכה המדעית שלי.

(Laughter)

(צחוק)

Actually, I put marijuana in everything I cooked --

למעשה, שמתי מריחואנה בכל דבר שבישלתי -- (צחוק)

(Laughter)

And I had access to all the best girls. It was fabulous.

-- והיתה לי גישה לכל הבנות השוות. זה היה נפלא.

All the guys in the rugby team couldn't understand.

כל הבנים בנבחרת הרוגבי לא הבינו, אבל בכל אופן --

Anyway -- this is a meringue.

זו מקצפת. זה עוד סוג של דוגמה שיש לי.

This is another sample I have.

A meringue is made exactly the same way, in my estimation, as a bone.

מקצפת נעשת באותה צורה, להערכתי, כמו עצם.

It's made from polysaccharides and proteins.

היא עשוייה מפולי-סוכרים וחלבונים.

If you pour water on that, it dissolves.

אם תשפכו מים על זה, היא מתמוססת.

Could we be manufacturing from foodstuffs in the future?

האם נוכל לייצר דברים מאוכל בעתיד?

Not a bad idea. I don't know.

לא רעיון רע. אני לא יודע. אני צריך לדבר עם ג'ייני

I need to talk to Janine and a few other people about that,

ועוד כמה אנשים על זה, אבל אני מאמין אינסטינקטיבית

but I believe instinctively that that meringue can become something,

שהמקצפת יכולה לההפך למשהו, מכונית -- אני לא יודע.

a car -- I don't know.

I'm also interested in growth patterns:

אני גם מתעניין בתבניות גדילה:

the unbridled way that nature grows things

הדרך נטולת הרסן בה הטבע מגדל דברים כך שאתם לא מוגבלים בצורה בכלל.

so you're not restricted by form at all.

These interrelated forms, they do inspire everything I do,

הצורה הקשורה, הם באמת נותנים לי השראה לכל דבר שאני עושה

although I might end up making something incredibly simple.

למרות שאני יכול להגיע למצב שאצור משהו ממש פשוט.

This is a detail of a chair that I've designed in magnesium.

אלה פרטים של כיסא שעיצבתי במגנזיום.

It shows this interlocution of elements and the beauty of, kind of, engineering

זה מראה את החיבוריות של האלמנטים והיופי של סוג של הנדסה

and biological thinking,

וחשיבה ביולוגית, שמראה פחות או יותר את מבנה העצם.

shown pretty much as a bone structure.

Any one of those elements you could sort of hang on the wall

כל אחד מהאלמנטים שאלה יכול להתלות על הקיר כסוג של אובייקט אמנותי.

as some kind of art object.

It's the world's first chair made in magnesium.

זה הכסא הראשון בעולם ממגנזיום.

It cost 1.7 million dollars to develop.

עלה 1.7 מיליון דולר לפתח אותו. הוא נקרא גו של ברנהרט, ארה"ב.

It's called "Go," by Bernhardt, USA.

It went into Time magazine in 2001 as the new language of the 21st century.

הוא נכנס למגזין טיים ב2001.

כשפה החדשה של המאה ה21.

Boy. For somebody growing up in Wales in a little village, that's enough.

בשביל מישהו שגדל בווילס בכפר קטן, זה מספיק.

It shows how you make one holistic form, like the car industry,

זה מראה איך יוצרים צורה הוליסטית אחת, כמו בתעשיית הרכב,

and then you break up what you need.

ואז שוברים את מה שצריך.

This is an absolutely beautiful way of working.

זה דרך ממש נפלאה לעבוד.

It's a godly way of working.

זו דרך אלוהית לעבוד.

It's organic and it's essential.

יש -- זה אורגני וזה הכרחי.

It's an absolutely fat-free design,

זה עיצוב נטול שומן לחלוטין, וכשמביטים בו,

and when you look at it, you see human beings.

רואים אנשים. לבריאות.

When that moves into polymers,

כשזה עובר לפולימרים, אפשר לשנות את האלסטיות, את הזרימה של הצורה.

you can change the elasticity, the fluidity of the form.

This is an idea for a gas-injected, one-piece polymer chair.

זה רעיון לכיסא פולימרי מוזרק גז בחתיכה אחת.

What nature does is it drills holes in things.

מה שהטבע עושה זה שהוא קודח חורים בדברים. זה משחרר את הצורה.

It liberates form.

It takes away anything extraneous.

זה מסלק כל דבר מיותר. זה מה שאני עושה.

That's what I do.

I make organic things which are essential.

אני יוצר דברים אורגניים והכרחיים.

And they look funky, too -- but I don't set out to make funky things

אני לא -- והם נראים מגניב גם -- אבל

אני לא יוצא כדי ליצור דברים מגניבים מפני שזה חוסר חן מוחלט.

because I think that's an absolute disgrace.

I set out to look at natural forms.

אני יוצא כדי להביט בצורות אורגניות.

If you took the idea of fractal technology further, take a membrane,

אם תקחו את הרעיון של טכנולוגיית פרקטלים קדימה, תקחו ממברנה,

shrinking it down constantly like nature does --

ותכווצו אותה כמו שהטבע עושה:

that could be a seat for a chair.

זה יכול להיות מושב לכיסא,

It could be a sole for a sports shoe.

זה יכול להיות סולייה לנעל ספורט,

It could be a car blending into seats.

זו יכולה להיות מכונית שמתמזגת לתוך המושבים.

Wow. Let's go for it. That's the kind of stuff.

וואו. בוא נלך על זה. זה הדברים.

This is what exists in nature.

זה מה שקיים בטבע. צפייה מאפשרת לנו עכשיו

Observation now allows us to bring that natural process

להביא את התהליך הטבעי הזה לתוך תהליך העיצוב היום יומי. זה מה שאני עושה.

into the design process every day.

That's what I do.

This is a show that's currently on in Tokyo.

זו תוכנית שמשודרת כרגע בטוקיו.

It's called "Superliquidity." It's my sculptural investigation.

היא נקראת סופר נוזליות. זו חקירת הפסלים שלי.

It's like 21st-century Henry Moore.

זה כמו הנרי מור של המאה ה21. שרואים יצירה של הנרי מור

When you see a Henry Moore, still, your hair stands up.

עדיין, השער שלכם סומר. יש חיבור רוחני מדהים.

There's some amazing spiritual connect.

If he was a car designer, phew, we'd all be driving one.

אם הוא היה מעצב מכוניות, פיו, כולנו היינו נוהגים באחת.

In his day, he was the highest taxpayer in Britain.

בזמנו, הוא היה משלם המיסים הגדול ביותר בבריטניה.

That is the power of organic design.

זה הכוח של עיצוב אורגני.

It contributes immensely to our --

הוא תורם רבות לתחושת הקיום שלנו,

sense of being,

our sense of relationships with things,

תחושת היחס שלנו לדברים,

our sensuality and, you know, the sort of --

הרוחניות שלנו, ואתם יודעים, סוג של --

even the sort of socio-erotic side, which is very important.

אפילו לצד מעין סוציו ארוטי, שזה מאוד חשוב.

This is my artwork. This is all my process.

זו האמנות שלי. זה כל התהליך שלי.

These actually are sold as artwork. They're very big prints.

אלה ממש נמכרים כאמנות.

אלה הדפסים ממש גדולים. אבל ככה אני מגיע לאובייקט הזה.

But this is how I get to that object.

Ironically, that object was made by the Killarney process,

באופן אירוני, האובייקט הזה נעשה בעזרת תהליך קילרני,

which is a brand-new process here for the 21st century,

שהוא תהליך חדש לחלוטין למאה ה21,

and I can hear Greg Lynn laughing his socks off as I say that.

ואני שומע את גרג לין נקרע מצחוק כשאני אומר את זה.

I'll tell you about that later.

אני אספר לכם על זה אחר כך.

When I look into these data images,

כשאני מביט בתמונות המידע האלה, אני רואה דברים חדשים.

I see new things.

It's self-inspired.

אני מקבל -- זו השראה עצמית. מבנה דיאטומי, רדיו לריה,

Diatomic structures, radiolaria,

the things that we couldn't see but we can do now --

הדברים שלא יכולנו לראות אבל אנחנו יכולים עכשיו.

these, again, are cored out.

אלה שוב מרוקנים. הם עשויים בעיקרון מכלום.

They're made virtually from nothing. They're made from silica.

הם עשויים מסיליקה. למה לא מבנים ממכוניות כמו זה?

Why not structures from cars like that?

Coral, all these natural forces,

אלמוגים, כל הכוחות הטבעיים לוקחים את מה שהם לא צריכים

take away what they don't need and they deliver maximum beauty.

והם מספקים מקסימום יופי.

We need to be in that realm.

אנחנו צריכים להיות בתחום הזה. אני רוצה לעשות דברים כאלה.

I want to do stuff like that.

This is a new chair which should come on the market in September.

זה כיסא חדש שצריך לצאת לשוק בספטמבר.

It's for a company called Moroso in Italy. It's a gas-injected polymer chair.

זה לחברה שנקראת מורוסו באיטליה.

זה כיסא פולימרי מוזרק.

Those holes you see there are very filtered-down,

החורים האלה שאתם רואים שם הם גרסאות מוחלשות,

watered-down versions of the extremity of the diatomic structures.

מדוללות של המבנים הדיאטומיים הקיצוניים.

It goes with the flow of the polymer and you'll see --

זה הולך עם הזרם של הפולימר ותראו --

there's an image coming up right now that shows the full thing.

יש תמונה שמגיעה מיד שמראה את השלם.

It's great to have companies in Italy who support this way of dreaming.

זה נפלא שיש חברות באיטליה שתומכות בדרך זו של חלום.

If you see the shadows that come through that,

אם אתם רואים את הצללים שמגיעים דרך זה,

they're actually probably more important than the product,

הם כנראה חשובים יותר מהמוצר

but it's the minimum it takes.

אבל זה המינימום שצריך.

The coring out of the back lets you breathe.

הפיכת הגב לחלול מאפשרת לכם לנשום.

It takes away any material you don't need

זה מוציא כל חומר שאתם לא צריכים

and it actually garners flexure too.

וזה אפילו מטפל גם בגמישות, אז --

I was going to break into a dance then.

רציתי לפתוח בריקוד אז.

This is some current work I'm doing.

זו עבודה עכשוית שאני עושה.

I'm looking at single-surface structures

אני בוחן מיבנים בעלי משטח יחיד ואיך הם זורמים --

and how they stretch and flow.

איך הם נמתחים וזורמים. זה מבוסס על טיפולוגיית רהיטים,

It's based on furniture typologies, but that's not the end motivation.

אבל זה לא סוף המוטיבציה. הוא עשוי מאלומינום,

It's made from aluminum ...

as opposed to aluminium, and it's grown.

בניגוד לאלומיניום, והוא מגודל.

It's grown in my mind,

הוא גדל בראשי, ואז הוא גדל במובן של

and then it's grown in terms of the whole process that I go through.

כל התהליך שאני עובר.

This is two weeks ago in CCP in Coventry, who build parts for Bentleys and so on.

זה לפני שבועיים בCCP בקובנטרי, שבונים חלקים לבנטלי ועוד.

It's being built as we speak

זה נבנה בזמן שאנחנו מדברים,

and it will be on show in Phillips next year in New York.

וזה יהיה בתערוכה בפיליפס בשנה הבאה בניו יורק.

I have a big show with Phillips Auctioneers.

יש לי תערוכה גדולה על בית מכירות פיליפס.

When I see these animations, oh Jesus, I'm blown away.

כשאני רואה את האנימציות האלה, או אלוהים, אני מוקסם.

This is what goes on in my studio everyday.

זה מה שקורה בסטודיו שלי כל יום. אני הולך -- אני מטייל. אני חוזר.

I walk -- I'm traveling. I come back.

Some guy's got that on a computer -- there's this like, oh my goodness.

לחלק מהאנשים יש את זה על מחשב -- הנה זה כמו, אוי אלוהים.

So I try to create this energy of invention every day in my studio.

אז אני מנסה ליצור את אנרגיית ההמצאה הזו כל יום בסטודיו שלי.

This kind of effervescent --

סוג זה של תסיסה, מרק חושים טעון שמביא רעיונות.

fully charged sense of soup that delivers ideas.

Single-surface products.

מוצרים עם משטח יחיד. רהיטים הם דבר טוב.

Furniture's a good one.

How you grow legs out of a surface.

איך מגדלים רגליים מתוך משטח.

I would love to build this one day

הייתי שמח לבנות את זה יום אחד. ואולי הייתי רוצה לבנות את זה גם

and perhaps I'd like to build it also out of flour, sugar,

מקמח, סוכר, פולימר, שבבי עץ --

polymer, wood chips -- I don't know, human hair.

אני לא יודע, שיער אנושי. אני לא יודע. הייתי שמח לנסות את זה.

I don't know. I'd love a go at that. I don't know. If I just got some time.

אני לא יודע. אם רק היה לי קצת זמן.

That's the weird side coming out again. A lot of companies don't understand that.

זה הצד המוזר יוצא שוב,

והרבה חברות לא מבינות אותו.

Three weeks ago I was with Sony in Tokyo.

לפני שלושה שבועות הייתי אצל סוני בטוקיו. הם אמרו, "תן לנו חלום."

They said, "Give us the dream. What is our dream? How do we beat Apple?"

"מה החלום שלנו? איך אנחנו מנצחים את אפל?"

I said, "You don't copy Apple, that's for sure.

ואמרתי, "ובכן אתם לא מעתיקים את אפל, זה בטוח."

אמרתי, "אתם תכנסו לביו פולימרים." הם לא הבינו על מה אני מדבר.

You get into biopolymers."

They looked straight through me.

What a waste. Anyway.

איזה בזבוז. בכל אופן. (צחוק)

(Laughter)

No, it's true. Fuck them. You know, I mean --

לא, זה נכון. שילכו לעזאזל. שילכו לעזאזל. אתם יודעים, אני מתכוון.

(Laughter)

(צחוק)

I'm delivering; they're not taking.

אני מספק, הם לא לוקחים. היתה לי את התמונה הזו 20 שנה.

I've had this image 20 years.

I've had this image of a water droplet for 20 years, sitting on a hot bed.

היתה לי את התמונה הזו של טיפה 20 שנה ישבה על פלטה חמה.

That is an image of a car for me.

זו צורה של מכונית בשבילי.

That's the car of the future. It's a water droplet.

זו מכונית העתיד. זו טיפת מים.

I've been banging on about this like I can't believe.

אני לחצתי לזה כמו שאתם לא מאמינים.

Cars are all wrong.

מכוניות הם פשוט לא נכונות.

I'm going to show you something a bit weird now.

אני אראה לכם משהו מוזר עכשיו.

They laughed everywhere over the world I showed this.

הם צחקו בכל העולם כשהראתי את זה.

The only place that didn't laugh was Moscow.

המקום היחיד בו לא צחקו היה מוסקווה.

המכוניות עשויות מ30000 חלקים.

Cars are made from 30,000 components.

How ridiculous is that? Couldn't you make that from 300?

כמה מגוחך זה? לא יכולתם לעשות את זה מ300?

It's got a vacuum-formed, carbon-nylon pan.

יש לו תחתית קרבון ניילון שנוצרה בעיצוב בוואקום. הכל מאוחד בצורה הוליסטית.

Everything's holistically integrated. It opens and closes like a bread bin.

זה נפתח ונסגר כמו קופסת לחם.

There is no engine. There's a solar panel on the back

אין מנוע. יש לוח סולארי על הגג,

and there are batteries in the wheels; they're fitted like Formula 1.

ויש סוללות בתוך הגלגלים.

הם מותקנים כמו בפורמולה 1. מורידים אותן מהקיר.

You take them off your wall, you plug them in. Off you go.

ומכניסים אותן, ונוסעים בשמחה.

A three-wheeled car: slow, feminine,

מכונית עם 3 גלגלים: איטית, נשית, שקופה,

transparent, so you can see the people in there.

כך שאפשר לראות את האנשים בתוכה. נוהגים בצורה שונה.

You drive different.

(צחוק)

You see that thing. You do. You do.

אתם רואים את זה. אתם רואים.

And not anesthetized, separated from life.

אתם רואים ולא מורדמים, מנותקים מהחיים.

There's a hole at the front and there's a reason for that.

יש חור מקדימה, ויש סיבה לזה.

It's a city car. You drive along. You get out.

זו מכונית עירונית, אתם נוהגים. אתם יוצאים.

You drive on to a proboscis. You get out.

אתם נוהגים לאף. אתם יוצאים. זה מרים אתכם.

It lifts you up.

It presents the solar panel to the sun, and at night, it's a street lamp.

זה מכוון את התא הסולארי לשמש,

ובלילה זה מנורת רחוב.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

That's what happens if you get inspired by the street lamp first,

זה מה שקורה אם מקבלים השראה ממנורת הרחוב קודם,

and do the car second.

ואז עושים את המכונית שניה. הבועות האלו --

I can see these bubbles with these hydrogen packages,

אני רואה את הבועות האלו עם חבילות המימן האלו,

floating around on the ground, driven by AI.

צפות להן על האדמה ננהגות על ידי בינה מלאכותית.

When I showed this in South Africa,

כשהראתי את זה בדרום אפריקה,

everybody afterwards was going, "Hey, car on a stick. Like this."

אחרי זה כולם אמרו, "כן, היי, מכונית על מקל. ככה."

Can you imagine? A car on a stick.

אתם יכולי ם לדמיין? מכונית על מקל.

(Laughter)

If you put it next to contemporary architecture,

אם שמים אותה ליד אדריכלות מודרנית,

it feels totally natural to me.

היא מרגישה טבעית בשבילי.

And that's what I do with my furniture.

וזה מה שאני עושה עם רהיטים.

I'm not putting Charles Eames' furniture in buildings anymore.

אני לא שם רהיטים של צ'ארלס אמס בבניינים יותר.

תשכחו מזה. התקדמנו.

I'm trying to build furniture which fits architecture.

אני מנסה לבנות רהיטים שיתאימו לאדריכלות.

I'm trying to build transportation systems.

אני מנסה לבנות מערכות תחבורה.

I work on aircraft for Airbus,

אני עובד על מטוסים בשביל אירבאס, כל הדבר --

I do all this sort of stuff

אני עושה את כל הדברים האלה כדי להפוך את אלה לטבעיים,

trying to force these natural, inspired-by-nature dreams home.

עם השראה מבית החלום של הטבע. אני עומד לסיים עם שני דברים.

I'm going to finish on two things.

This is the stereolithography of a staircase.

זה סטראוליטוגרפיה של גרם מדרגות.

It's a little bit of a dedication to James, James Watson.

זה סוג של הקדשה לג'יימס, ג'יימס ווטסון.

I built this thing for my studio.

בניתי את זה בשביל הסטודיו שלי.

It cost me 250,000 dollars to build this.

עלה לי 250000 דולר לבנות את זה.

Most people go and buy the Aston Martin.

רוב האנשים הולכים וקונים את האסטון מרטין. אני בניתי את זה.

I built this.

This is the data that goes with that. Incredibly complex.

זה המידע שהולך עם זה. מסובך להפליא.

Took about two years, because I'm looking for fat-free design.

לקח בערך שנתיים, מפני שאני מחפש עיצוב נטול שומן.

Lean, efficient things. Healthy products.

דברים רזים ויעילים. מוצרים בריאים.

This is built by composites.

זה בנוי מחומרים מרוכבים. זה אלמנט יחיד

It's a single element which rotates around to create a holistic element,

שמסתובב כדי ליצור אלמנט הוליסטי,

and this is a carbon-fiber handrail which is only supported in two places.

וזה מעקה מסיבי פחמן

שמחובר רק בשני מקומות.

Modern materials allow us to do modern things.

חומרים מודרניים מאפשרים לנו ליצור דברים מודרניים.

This is a shot in the studio.

זה צילום בסטודיו.

This is how it looks pretty much every day.

ככה זה נראה פחות או יותר כל יום.

You wouldn't want to have a fear of heights coming down it.

לא תרצו פחד גבהים כשתרדו בו.

There is virtually no handrail. It doesn't pass any standards.

בעצם אין מעקה. הוא לא עומד בתקנים.

(Laughter)

(צחוק)

Who cares?

למי אכפת?

(Laughter)

(צחוק)

And it has an internal handrail which gives it its strength.

כן, ויש לו מעקה פנימי שנותן לו את הקשיחות. זו היא האינטגרציה ההוליסטית.

It's this holistic integration. That's my studio. It's subterranean.

זה הסטודיו שלי. הוא תת קרקעי.

It's in Notting Hill, next to all the crap --

הוא בנוטינג היל ליד כל הזבל --

the prostitutes and all that stuff.

אתם יודעים, הזונות וכל זה.

It's next to David Hockney's original studio.

הוא צמוד לסטודיו המקורי של דיויד הוקני.

It has a lighting system that changes throughout the day.

יש לו מערכת תאורה שמשתנה במשך היום.

My guys go out for lunch. The door's open. They come back in,

החברה שלי יוצאים לצהריים. הדלת נפתחת. הם נכנסים בחזרה,

מפני שכרגיל זה גשום, והם מעדיפים להשאר בפנים.

because it's normally raining and they prefer to stay in.

This is my studio.

זה הסטודיו שלי. גולגולת פיל מאוניברסיטת אוקספורד, 1988.

Elephant skull from Oxford University, 1988.

I bought that last year. They're very difficult to find.

קניתי את זה בשנה שעברה. מאוד קשה למצוא אותן.

הייתי -- אם למשהו יש גולגולת של לוויתן שמישהו רוצה למכור לי,

If anybody's got a whale skeleton they want to sell me,

I'll put it in the studio.

אני אשים אותה בסטודיו.

So I'm just going to interject a little bit

אז אני אחתוך -- אתערב קצת

with some of the things that you'll see in the video.

עם כמה מהדברים שתראו בוידאו.

It's a homemade video, made it myself at three o'clock in the morning

זה וידאו ביתי; צילמתי אותו לבד בשלוש בלילה

just to show you how my real world is.

רק כדי להראות לכם איך העולם האמיתי שלי . אתם לעולם לא רואים את זה.

You never see that.

You never see architects or designers showing you their real world.

אתם לעולם לא רואים ארכיטקטים או מעצבים מראים לכם את עולמם האמיתי.

This is called a "Plasnet."

זה נקרא פלסנט. זה פוליקרבון --

It's a new bio-polycarbonate chair I'm doing in Italy.

כסא ביו-פוליקרבונט חדש שאני עושה באיטליה.

World's first bamboo bike with folding handlebars.

אופני הבמבוק הראשונות בעולם עם כידון מתקפל.

We should all be riding one of these.

כולנו צריכים לרכב על אחד כזה.

As China buys all these crappy cars, we should be riding things like this.

כשסין קונה את כל המכוניות המחורבנות האלה,

אנחנו צריכים לרכב על דברים כאלה. משקל נגד.

Counterbalance.

Like I say, it's a cross

כמו שאני אומר, זו הכלאה בין המוזאון להסטורית הטבע

between Natural History Museum and a NASA laboratory.

ומעבדה של נאסא. הוא מלא באבות טיפוס וחפצים.

It's full of prototypes and objects.

It's self-inspirational, again.

זו השראה עצמית שוב. אני מתכוון, הזמנים הנדירים שאני שם,

I mean, the rare times when I'm there,

I do enjoy it.

אני באמת נהנה ויש הרבה ילדים שבאים --

And I get lots and lots of kids coming.

המון המון ילדים.

I'm a contaminator for all those children of investment bankers -- wankers.

אני מקלקל את כל ילדי בנקאי ההשקעות האלה -- מאוננים.

Sorry.

זה -- סליחה -- (צחוק)

(Laughter)

That's a solar seed. It's a concept for new architecture.

-- זה זרע סולארי. זה קונספט לארכיטקטורה חדשה.

That thing on the top is the world's first solar-powered garden lamp --

הדבר הזה למעלה זו מנורת הגן הראשונה מופעלת אנרגיה סולארית --

the first produced.

הראשונה שיוצרה. ג'יילס רוול צריך לדבר פה היום --

Giles Revell should be talking here today --

amazing photography of things you can't see.

צילום מדהים של דברים שאתם לא יכולים לראות.

The first sculptural model I made for that thing in Tokyo.

המודל הפיסולי הראשון שעשיתי לדבר הזה בטוקיו.

Lots of stuff. There's a little leaf chair --

הרבה דברים. הנה כיסא עלה קטן -- הדבר המוזהב הזה נקרא עלה

that golden looking thing is called "Leaf."

It's made from Kevlar.

הוא עשוי מקוולאר.

On the wall is my book called "Supernatural,"

על הקיר נמצא הספר שלי שנקרא "על טבעי,"

which allows me to remember what I've done, because I forget.

שמאפשר לי לזכור מה עשיתי, מפני שאני שוכח.

There's an aerated brick I did in Limoges last year,

יש לבנה מאווררת שעשיתי בלימוז' בשנה שעברה,

in Concepts for New Ceramics in Architecture.

ברעיונות לארכיטקטורת קרמיקה חדשה.

Gernot Oberfell, working at three o'clock in the morning --

[לא ברור], עובד בשלוש בלילה --

and I don't pay overtime.

ואני לא משלם שעות נוספות.

Overtime is the passion of design,

שעות נוספות הן התשוקה של העיצוב, אז תצטרפו למועדון או לא.

so join the club or don't.

(Laughter)

No, it's true. People like Tom and Greg --

לא, זה נכון. זה נכון. אנשים כמו טום וגרג --

we're traveling like you can't -- we fit it all in.

אנחנו מטיילים כמו שאתם לא יכולים -- אנחנו מכניסים הכל פנימה. אני לא יודע איך אנחנו עושים את זה.

I don't know how we do it.

Next week I'm at Electrolux in Sweden, then I'm in Beijing on Friday.

בשבוע הבא אני באלקטרולוקס בשוודיה,

ואז אני בבייג'ין בשישי. אתם תבינו את זה.

You work that one out.

And when I see Ed's photographs, I think, why the hell am I going to China?

וכשאני רואה את הצילומים של אד אני חושב,

למה לעזאזל אני נוסע לסין? באמת.

It's true. It's true.

Because there's a soul in this whole thing.

באמת. מפני שיש נשמה בכל זה.

We need to have a new instinct for the 21st century.

צריך להיות לנו אינסטינקט חדש במאה ה21.

We need to combine all this stuff.

אנחנו צריכים לשלב את כל הדברים האלה.

If all the people who were talking over this period

אם כל האנשים שדיברו בתקופה הזו

worked on a car together,

היו עובדים על מכונית ביחד, היא היתה כיף, כיף מוחלט.

it would be a joy, absolute joy.

So there's a new X-light system I'm doing in Japan.

אז הנה מערכת X-light חדשה שאני עושה ביפן.

There's Tuareg shoes from North Africa. There's a Kifwebe mask.

אלה נעלי טוארג מצפון אפריקה. הנה מסכת קיפווב.

These are my sculptures.

אלה הפסלים שלי.

A copper jelly mold.

תבנית ג'לי מנחושת.

(Laughter)

It sounds like some quiz show or something, doesn't it?

זה נשמע כמו שעשועון או משהו, לא?

So, it's going to end.

אז, זה עומד להסתיים.

Thank you, James, for your great inspiration.

תודה לכם, ג'יימס, להשראה הגדולה שלך.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)