How do you build a sacred space? | Siamak Hariri

מתרגם: Ilan Caner מבקר: Ido Dekkers

The school of architecture that I studied at some 30 years ago

בית הספר לארכיטקטורה בו למדתי לפני בערך 30 שנה

happened to be across the street from the wonderful art gallery

היה במקרה מול גלריה נפלאה לאומנות

designed by the great architect Louis Kahn.

שתוכננה על ידי הארכיטקט הגדול לואיס קאן.

I love the building, and I used to visit it quite often.

אהבתי את המבנה ונהגתי לבקרו לעיתים קרובות.

One day,

ויום אחד,

I saw the security guard run his hand across the concrete wall.

יום אחד ראיתי את איש הביטחון מעביר את ידו על קיר הבטון.

And it was the way he did it,

וזו היתה הדרך בה עשה זאת,

the expression on his face --

ההבעה על פניו --

something touched me.

משהוא נגע בי.

I could see that the security guard was moved by the building

יכולתי לראות שהמבנה נגע לליבו של איש הביטחון

and that architecture has that capacity

ושלארכיטקטורה יש את היכולת הזו,

to move you.

לגעת בך.

I could see it, and I remember thinking,

יכולתי לראות זאת, ואני זוכר שחשבתי,

"Wow. How does architecture do that?"

״וואו. איך ארכיטקטורה עושה את זה?״

At school, I was learning to design,

בבית הספר למדתי לעצב,

but here -- here was a reaction of the heart.

אבל פה - פה הייתה תגובה של הלב.

And it touched me to the core.

וזה נגע בי עד לבסיס.

You know, you aspire for beauty,

אתם יודעים, אתם שואפים ליופי,

for sensuousness, for atmosphere, the emotional response.

לחושניות, לאטמוספירה, לתגובה רגשית.

That's the realm of the ineffable

זו המציאות של הנשגב

and the immeasurable.

ושל מה שאינו ניתן למדידה.

And that's what you live for:

וזה הדבר שלמענו אתה חי:

a chance to try.

סיכוי לנסות.

So in 2003, there was an open call for designs

ב 2003 הייתה קריאה פתוחה לעיצובים

for the Bahá'í Temple for South America.

עבור המקדש הבהאי בדרום אמריקה.

This was the first temple in all of South America.

זה היה המקדש הראשון בכל דרום אמריקה.

It's a continental temple,

זה מקדש יבשתי,

a hugely important milestone for the Bahá'í community,

ומהווה אבן דרך משמעותית עבור הקהילה הבהאית.

because this would be the last of the continental temples

כיוון שזה יהיה האחרון מבין המקדשים היבשתיים

and would open the door for national and local temples to be built

ויפתח את הדלת לבנית מקדשים ארציים ומקומיים

around the world.

ברחבי העולם.

And the brief was deceptively simple

והתקציר היה פשוט באופן מטעה

and unique in the annals of religion:

וייחודי בקו הזמן של הדת:

a circular room, nine sides, nine entrances, nine paths,

חדר עגול, בעל תשעה צדדים, תשע כניסות, תשע דרכים,

allowing you to come to the temple from all directions,

המאפשרות לך להגיע למקדש מכל הכיוונים,

nine symbolizing completeness,

המספר תשע מסמל שלמות,

perfection.

מושלמות.

No pulpit, no sermons,

ללא דוכן, ללא דרשות,

as there are no clergy in the Bahá'í faith.

כיוון שאין כמורה באמונה הבהאית.

And in a world which is putting up walls,

ובעולם בו שמים חומות,

the design needed to express in form

העיצוב היה צריך לבטא בצורתו

the very opposite.

את ההפך הגמור.

It had to be open, welcoming

זה היה צריך להיות פתוח, מזמין

to people of all faiths, walks of life, backgrounds,

לאנשים מכל האמונות, מכל צורות החיים, והרקעים השונים,

or no faith at all;

או אפילו ללא אמונה כללֿ;

a new form of sacred space

צורה חדשה למקום קדוש

with no pattern

בלי תבנית

or models to draw from.

או מודלים לחיקוי.

It was like designing one of the first churches for Christianity

זה היה כמו לתכנן אחת מהכנסיות הראשונות עבור הנצרות

or one of the first mosques for Islam.

או אחד המסגדים הראשונים לאסלם.

So we live in a secular world.

אנו חיים בעולם חילוני.

How do you design sacred space today?

איך מתכננים מקום קדוש בימינו?

And how do you even define what's sacred today?

ואיך אפילו מגדירים מה קדוש היום?

I stumbled across this beautiful quote from the Bahá'í writings,

נתקלתי בציטוט יפה מהכתבים הבהאים,

and it speaks to prayer.

והוא מדבר על תפילה.

It says that if you reach out in prayer,

הציטוט אומר שאם אתה מנסה להגיע למשהו דרך תפילה,

and if your prayer is answered -- which is already very interesting --

ואם התפילה נענית -- שזה כבר מאוד מעניין --

that the pillars of your heart will become ashine.

אז עמודי התווך של ליבך יבריקו.

And I loved this idea of the inner and the outer,

ואהבתי את הרעיון של הפנים והחוץ,

like when you see someone and you say, "That person is radiant."

כמו שאתם רואה מישהו ואומרים ״האיש הזה קורן.״

And I was thinking, "My gosh, how could we make something

וחשבתי לעצמי, ״בחיי, איך נוכל לעשות משהוא

architectural out of that,

ארכיטקטוני מהרעיון הזה,

where you create a building

שאתם יוצרים מבנה

and it becomes alive with light?

והוא נהיה חי ומאיר?

Like alabaster, if you kiss it with light, it becomes alive.

כמו בהט, אם אתה נושק לו עם אור, הוא נהיה חי.

And I drew this sketch,

וציירתי טיוטא,

something with two layers, translucent

משהוא בעל שתי שכבות, שקוף למחצה

with structure in between capturing light.

עם מבנה פנימי שילכוד את האור.

Maybe a pure form, a single form of emanation

אולי צורה טהורה, צורה אחת של האצלה

that you could imagine

שאפשר לדמיין

would be all dome

היא כיפה

and everything we kept making was looking too much like an egg.

וכל מה שעשינו נראה יותר מידי כמו ביצה.

(Laughter)

(צחוק)

A blob.

בועה.

So you search.

אז אתם מחפשים.

You all know this crazy search, letting the process take you,

אתם מכירים את החיפוש המשוגע, כשאתם נותנים לתהליך לקחת אתכם,

and you live for the surprises.

ואתם חיים בשביל ההפתעות.

And I remember quite by accident

ואני זוכר שדי במקרה

I saw this little video of a plant moving in light,

ראיתי סרטון קצר על צמח שזז באור,

and it made me think of movement,

וזה גרם לי לחשוב על תנועה,

reach,

הגעה,

this idea that the temple could have reach,

הרעיון שלמקדש תהיה יכולת הגעה,

like this reach for the divine.

כמו ההגעה לנשגב.

You can imagine also

אתם יכולים לדמיין גם

that movement within a circle could mean movement and stillness,

שתנועה בתוך מעגל יכולה להביע תנועה וקפאון,

like the cosmos,

כמו היקום,

something you see in many places.

דבר שאתם רואים במקומות רבים.

(Laughter)

(צחוק)

But rotation was not enough,

אבל סיבוב לא היה מספיק,

because we needed a form.

כיוון שהיינו זקוקים לצורה.

In the Bahá'í writings, it talks about

בכתבים הבהאים, מדובר על

the temples being as perfect as is humanly possible,

מקדשים כמשהוא מושלם ככל שאפשר מבחינה אנושית,

and we kept thinking, well, what is perfection?

וחשבנו לעצמינו, אז מהי שלמות?

And I remember I stumbled into this image of this Japanese basket

ואני זוכר שנתקלתי בתמונה של סל יפני

and thinking our Western notions of perfection need to be challenged,

וחשבתי שהרעיון של שלמות בעולם המערבי צריך להיות מאותגר,

that this wonderful silhouette of this basket, this wonkiness,

והצללית הנפלאה של הסל, חוסר היציבות הזו,

and that it has the kind of dimple of what you might imagine a shoulder

ויש לו סוג של שקע שאפשר לדמיין ככתף

or the cheekbone,

או עצמות הלחיים,

and that kind of organic form.

וסוג זה של צורה אורגנית.

And so we drew and made models,

וכך שרטטנו ויצרנו מודלים,

these lines that merge at the top,

הקווים הללו שמתאחדים למעלה,

soft lines,

קווים רכים,

which became like drapery

שנהיים כמו בד

and translucent veils and folding,

ווילונות שקופים למחצה ומתקפלים,

and the idea of not only folding but torquing --

והרעיון לא רק של קיפול אלא גם סיבוב --

you remember the plant and the way it was reaching.

אתם זוכרים את הצמח והדרך בה הוא נע.

And this started to become an interesting form,

וזה התחיל לקבל צורה מעניינת,

carving the base, making the entrances.

מעיצוב הבסיס, יצירת הכניסות.

And then we ended up with this.

ולבסוף הגענו לזה.

This is this temple with two layers,

זה מקדש בעל שתי שכבות,

nine luminous veils,

תשעה וילונות מוארים,

embodied light,

אור מוטמע,

soft-flowing lines

קווים זורמים ברכות

like luminescent drapery.

כמו בד מואר.

180 submissions were received from 80 countries,

180 הצעות התקבלו מ 80 מדינות,

and this was selected.

וזה מה שנבחר.

So we went to the next stage of how to build it.

אז עברנו לשלב הבא, של איך לבנות את זה.

We had submitted alabaster.

רצינו בהט.

But alabaster was too soft,

אבל בהט היה רך מדי,

and we were experimenting, many experiments with materials,

ועשינו ניסויים רבים עם חומרים שונים,

trying to think how we could have this kind of shimmer,

מנסים לחשוב איך נקבל את הזוהר הזה,

and we ended up with borosilicate.

ולבסוף הגענו לזכוכית בורוסיליקט.

And borosilicate glass, as you know, is very strong,

וזכוכית בורוסיליקט כפי שאתם יודעים היא מאוד חזקה,

and if you break borosilicate rods just so and melt them

ואם אתם שוברים מוטות בורוסיליקט ומתיכים אותם

at just the right temperature,

בטמפרטורה הנכונה,

we ended up with this new material,

מגיעים לחומר חדש,

this new cast glass which took us about two years to make.

הזכוכית החדשה הזו שלקח לנו שנתיים לייצר.

And it had this quality that we loved,

והיה לזה את התכונה שאהבנו,

this idea of the embodied light,

הרעיון של אור מוטמע,

but on the inside, we wanted something with a soft light,

אבל בפנים, רצינו אור רך,

like the inner lining of a jacket.

כמו החלק הפנימי של ג׳קט.

On the outside you have protection, but on the inside you touch it.

בחוץ יש לך הגנה אבל בפנים אתה נוגע בזה.

So we found this tiny vein in a huge quarry in Portugal

אז מצאנו ערוץ קטן בתוך מחצבה ענקית בפורטוגל

with this beautiful stone,

עם האבן היפה הזאת,

which the owner had kept for seven generations in his family,

שהבעלים שמר במשך שבעה דורות במשפחתו,

waiting for the right project, if you can believe it.

וחיכה לפרוייקט הנכון, לא יאומן.

Look at this material, it's beautiful.

התבוננו בחומר הזה, הוא יפהפה.

And the way it lights up; it has that translucent quality.

והדרך בה הוא מאיר, יש לזה את תכונת השקיפות למחצה.

So here you see the structure.

פה אתם יכולים לראות את המבנה.

It lets the light through.

הוא נותן לאור להיכנס.

And looking down,

ואם מתבוננים למטה,

the nine wings are bound,

תשעת הצדדים מחוברים,

structurally but symbolically strong,

באופן מבני אבל חזקים באופן סימבולי,

a great symbol of unity:

סמל נהדר לאחדות:

pure geometry, a perfect circle,

גאומטריה טהורה, מעגל מושלם,

30 meters in section and in plan,

30 מטר בחתך ובמרחב,

perfectly symmetrical,

סימטריה מושלמת,

like the idea of sacredness and geometry.

כמו הרעיון של קדושה וגאומטריה.

And here you see the building going up,

ופה אתם רואים את המבנה מתרומם,

2,000 steel nodes,

2000 צמתים מפלדה,

9,000 pieces of steel,

9000 יחידות פלדה,

7,800 stone pieces,

7800 יחידות אבן,

10,000 cast glass pieces, all individual shapes,

10,000 יחידות של זכוכית יצוקה, כל יחידה בצורה יחודית,

the entire superstructure all described,

כל המבנה הסופר מורכב הזה,

engineered, fabricated with aerospace technology,

הונדס, ויוצר בעזרת טכנולוגית חלל,

prefabricated machine to machine,

ייוצר ממכונה למכונה,

robotically,

בצורה רובוטית,

a huge team effort, you can imagine,

עבודת צוות אדירה, כפי שאתם מדמיינים,

of literally hundreds,

של מאות אנשים ,

and within three percent of our $30 million budget

תוך שימוש בשלושה אחוזים מהתקציב שלנו של 30 מליון דולר

set in 2006.

שקיבלנו ב 2006.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Nine wings bound together

תשעה צדדים מחוברים ביחד

forming a nine-pointed star,

היוצרים כוכב בעל תשע פינות,

and the star shape moving in space,

וצורת הכוכב נעה במרחב,

tracking the sun.

עוקבת אחר השמש.

So here it is.

אז הנה זה.

Audience: Wow!

קהל: וואו!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Hopefully, a befitting response to that beautiful quote,

בתקווה שזו תגובה יאה לציטוט היפהפה,

"a prayer answered,"

״תפילה שנענתה״,

open in all directions,

פתוח בכל הכיוונים,

capturing the blue light of dawn,

תופס את האור הכחול של השחר,

tent-like white light of day,

אור לבן דמוי אוהל של היום,

the gold light of the afternoon,

האור הזהוב של אחר הצהריים,

and of course, at night, the reversal:

וכמובן, בלילה, ההפך:

sensuous,

חושני,

catching the light in all kinds of mysterious ways.

תופס את האור בכל מיני דרכים מסתוריות.

And the site: it's interesting; 14 years ago when we made the submission,

והאתר: זה מעניין; לפני 14 שנים כשהגשנו את ההצעה,

we showed the temple set against the Andes.

הראינו את המקדש לצד הרי האנדים.

We didn't have the Andes as our site,

לא היה לנו את האנדים באתר,

but after nine years, that's exactly where we ended up,

אבל אחרי תשע שנים, זה בדיוק לאן שהגענו,

the lines of the temple set against nothing but pure nature,

קווי המקדש כשברקע רק טבע טהור,

and you turn around and you get nothing but the city below you,

וכשאתם מסתובבים אתם רואים רק את העיר תחתכם,

and inside, a view in all directions,

ומבפנים, מראה לכל הכיוונים,

radiating gardens

גנים קורנים

from each of the alcoves,

מכל אחד מהציפורנים,

radiating paths.

דרכים קורנות.

Last October, the opening ceremonies --

באוקטובר האחרון, טקסי הפתיחה--

a beautiful, sacred event,

ארוע יפהפה, קדוש,

5,000 people from 80 countries,

5000 אנשים מ 80 מדינות,

a continuous river of visitors,

נהר מתמשך של מבקרים,

indigenous people from all over South America,

אנשים ילידים מרחבי דרום אמריקה,

some who had never left their villages.

חלקם מעולם לא עזבו את כפריהם.

And of course, that this temple belongs to people,

וכמובן, מקדש זה שייך לאנשים,

the collective, of many cultures and walks of life,

הקולקטיב, מהרבה תרבויות ודרכי חיים,

many beliefs,

ואמונות רבות,

and for me, what's most important is what it feels like on the inside;

ובשבילי, הדבר החשוב הוא איך מרגיש מבפנים;

that it feel intimate,

זה מרגיש אינטימי,

sacred,

קדוש,

and that everyone is welcome.

ושכל אחד מוזמן.

And if even a few who come

ואפילו אם רק לחלק קטן מהבאים

have the same reaction as that security guard,

תהיה אותה הרגשה כמו לאיש הביטחון,

then it truly would be their temple.

אז זה באמת יהיה המקדש שלהם.

And I would love that.

ואני אוהב את זה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)