Majora Carter: 3 stories of local eco-entrepreneurship

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

So today, I'm going to tell you about some people

היום אספר לכם על כמה אנשים

who didn't move out of their neighborhoods.

שלא עזבו את סביבת מגוריהם.

The first one is happening right here in Chicago.

הסיפור הראשון הוא ממש כאן בשיקגו.

Brenda Palms-Farber was hired

ברנדה פאלמס-פרבר נשכרה

to help ex-convicts reenter society

לעזור לאסירים משוחררים לחזור לחברה

and keep them from going back into prison.

ולהימנע מלשוב לכלא.

Currently, taxpayers spend

כיום, משלמי המסים מוציאים

about 60,000 dollars per year

כ-60,000 דולר בשנה

sending a person to jail.

על שליחת אנשים לכלא.

We know that two-thirds of them are going to go back.

ידוע לנו ששני-שליש מהם עתידים לשוב לכלא.

I find it interesting that, for every one dollar

בעיני, מעניין מאד שעל כל דולר

we spend, however, on early childhood education,

שאנו מוציאים, לעומת זאת, על חינוך מקדים,

like Head Start,

כמו תכנית "יתרון השכלתי",

we save 17 dollars

אנו חוסכים 17 דולר

on stuff like incarceration in the future.

על דברים עתידיים כמו מאסר.

Or -- think about it -- that 60,000 dollars

או-- חישבו על כך-- ש-60,000 דולר

is more than what it costs

זה יותר ממה שעולה

to send one person to Harvard as well.

לשלוח אדם יחיד להרווארד.

But Brenda, not being phased by stuff like that,

אבל ברנדה, שלא למדה דברים כאלה,

took a look at her challenge

נתנה מבט אחד באתגר שלפניה

and came up

והמציאה

with a not-so-obvious solution:

פתרון לא-הכי-מובן-מאליו:

create a business

ליצור עסק

that produces skin care products from honey.

שמייצר מוצרי טיפוח-עור מדבש.

Okay, it might be obvious to some of you; it wasn't to me.

טוב, אולי לכמה מכם זה מובן מאליו. לא לי.

It's the basis of growing a form of social innovation

זהו הבסיס של פיתוח צורת יזמות חברתית

that has real potential.

שיש לה פוטנציאל אמיתי.

She hired seemingly unemployable men and women

היא שכרה גברים ונשים שהם כנראה מובטלים

to care for the bees, harvest the honey

לטפל בדבורים, לרדות את הדבש

and make value-added products

ולייצר מוצרי ערך-מוסף

that they marketed themselves,

שהם משווקים בעצמם,

and that were later sold at Whole Foods.

ומאוחר יותר נמכרו ברשת "הול פודס".

She combined employment experience and training

היא שילבה חוויית תעסוקה עם הכשרה

with life skills they needed,

בכישורי החיים שהיו נחוצים להם,

like anger-management and teamwork,

כמו שליטה בכעסים ועבודת-צוות,

and also how to talk to future employers

וגם איך לדבר עם מעסיקים עתידיים

about how their experiences

ולספר כיצד נסיון חייהם

actually demonstrated the lessons that they had learned

מבטא את הלקחים שלמדו

and their eagerness to learn more.

ואת תשוקתם להמשיך וללמוד.

Less than four percent

פחות מארבעה אחוזים

of the folks that went through her program

מאלה שהשתתפו בתכנית שלה

actually go back to jail.

אכן שבים לכלא.

So these young men and women learned job-readiness

כך שהגברים והנשים הצעירים האלה עברו הכנה תעסוקתית

and life skills through bee keeping

וכישורי-חיים דרך טיפול בדבורים

and became productive citizens in the process.

ואגב כך הפכו לאזרחים תורמים.

Talk about a sweet beginning.

דוגמה להזדמנות להתחיל מחדש.

Now, I'm going to take you to Los Angeles,

כעת אספר לכם על לוס אנג'לס.

and lots of people know

הרבה אנשים יודעים

that L.A. has its issues.

שללוס אנג'לס בעיות משלה.

But I'm going to talk about L.A.'s water issues right now.

אך כעת אדבר על בעיות המים של לוס אנג'לס.

They have not enough water on most days

ברוב הימים אין שם מספיק מים

and too much to handle when it rains.

וכשיורד גשם, הם לא משתלטים על כל המים.

Currently, 20 percent

כרגע, 20 אחוזים

of California's energy consumption

מצריכת האנרגיה של קליפורניה

is used to pump water

מנוצלת לשאיבת מים

into mostly Southern California.

בעיקר לדרום קליפורניה.

Their spending loads, loads,

הם מבזבזים המון, המון,

to channel that rainwater out into the ocean

כדי לתעל את מי הגשמים האלה אל הים

when it rains and floods as well.

כשיורד גשם ויש הצפות.

Now Andy Lipkis is working to help

אנדי ליפקיס פועל עכשיו כדי לסייע

L.A. cut infrastructure costs

ללוס אנג'לס לקצץ בעלויות התשתית העירונית

associated with water management and urban heat island --

הקשורות בניהול המים והחימום העירוני בארץ--

linking trees, people and technology

יוצר זיקה בין עצים, אנשים וטכנולוגיה

to create a more livable city.

כדי לשפר את איכות החיים בעיר.

All that green stuff actually naturally absorbs storm water,

כל הירוק הזה קולט באופן טבעי את מי הגשמים,

also helps cool our cities.

ועוזר לצנן את ערינו.

Because, come to think about it,

כי אם תחשבו על זה,

do you really want air-conditioning,

האם אתם רוצים דווקא מיזוג אוויר,

or is it a cooler room that you want?

או שיהיה יותר קריר בחדר?

How you get it shouldn't make that much of a difference.

איך משיגים את זה - לא זאת השאלה.

So a few years ago,

אז לפני כמה שנים

L.A. County

מחוז לוס אנג'לס

decided that they needed to spend 2.5 billion dollars

החליט להוציא 2.5 מיליארד דולר

to repair the city schools.

על שיפור בתי הספר בעיר.

And Andy and his team discovered

ואנדי וצוותו גילו

that they were going to spend 200 million of those dollars

שעומדים להוציא 200 מיליון מהדולרים האלה

on asphalt to surround the schools themselves.

על ריצוף אספלט סביב בתי הספר עצמם.

And by presenting a really strong economic case,

הם הציגו טיעון כלכלי מוצק,

they convinced the L.A. government

והצליחו לשכנע את עיריית לוס אנג'לס

that replacing that asphalt

שע"י החלפת האספלט

with trees and other greenery,

בעצים ובצמחיה נוספת,

that the schools themselves would save the system more on energy

בתי הספר עצמם יחסכו למערכת מבחינת אנרגיה

than they spend on horticultural infrastructure.

יותר ממה שהם יוציאו על תשתית גינון.

So ultimately, 20 million square feet of asphalt

ובסופו של דבר, 2 מיליון מ"ר של אספלט

was replaced or avoided,

הוחלפו או בוטלו,

and electrical consumption for air-conditioning went down,

וצריכת החשמל למיזוג אוויר ירדה,

while employment

בעוד שהתעסוקה

for people to maintain those grounds went up,

עבור האנשים שיטפלו בשטחים האלה עלתה,

resulting in a net-savings to the system,

וזה התבטא בחסכון כספי למערכת,

but also healthier students and schools system employees as well.

אבל גם בתלמידים ובעובדי בתי"ס בריאים יותר.

Now Judy Bonds

ג'ודי בונדס

is a coal miner's daughter.

היא בת של כורה פחם.

Her family has eight generations

במשפחתה יש 8 דורות

in a town called Whitesville, West Virginia.

שגרים בעיר בשם ווייטוויל שבוירג'יניה המערבית.

And if anyone should be clinging

ואם מישהו אמור להיצמד

to the former glory of the coal mining history,

לתהילת העבר של כורי הפחם,

and of the town,

ושל העיר,

it should be Judy.

ג'ודי היא האדם הזה.

But the way coal is mined right now is different

אבל כיום כורים פחם בצורה אחרת

from the deep mines that her father

מאשר במכרות העמוקים שאביה

and her father's father would go down into

וסבה היו יורדים לתוכם

and that employed essentially thousands and thousands of people.

ושהעסיקו למעשה עשרות אלפי אנשים.

Now, two dozen men

כיום, 20-30 איש

can tear down a mountain in several months,

יכולים לשטח הר תוך כמה חודשים,

and only for about a few years' worth of coal.

בשביל כמות עלובה של פחם.

That kind of technology is called "mountaintop removal."

הטכנולוגיה הזו קרויה "הסרת הרים".

It can make a mountain go from this to this

היא הופכת הר כזה למצב הזה

in a few short months.

תוך חודשים ספורים.

Just imagine that the air surrounding these places --

תארו לעצמכם שהאוויר סביב המקומות האלה

it's filled with the residue of explosives and coal.

מלא בשיירי פיצוצים ופחם.

When we visited, it gave some of the people we were with

כשביקרנו שם, זה גרם לכמה מהאנשים שהיינו איתם

this strange little cough

שיעול קטן ומוזר

after being only there for just a few hours or so --

אחרי כמה שעות בלבד--

not just miners, but everybody.

לא רק לכורים, אלא לכולם.

And Judy saw her landscape being destroyed

וג'ודי ראתה כיצד הנוף שלה נהרס

and her water poisoned.

והמים שלה מורעלים.

And the coal companies just move on

ואילו חברות הפחם פשוט עברו הלאה

after the mountain was emptied,

אחרי שרוקנו את ההר,

leaving even more unemployment in their wake.

והותירו אחריהן אבטלה עוד יותר חמורה.

But she also saw the difference in potential wind energy

אך היא גם ראתה את הפוטנציאל שבאנרגיית הרוח

on an intact mountain,

כשזה הותקן על הר שלם,

and one that was reduced in elevation

ועל הר שהסירו מגובהו

by over 2,000 feet.

יותר מ-600 מטרים.

Three years of dirty energy with not many jobs,

3 שנות אנרגיה מזוהמת בלי הרבה תעסוקה,

or centuries of clean energy

או מאות שנים של אנרגיה נקיה

with the potential for developing expertise and improvements in efficiency

עם אפשרות לפתח מומחיות ולשפר את היעילות

based on technical skills,

על יסוד כישורים טכניים,

and developing local knowledge

ולפתח ידע מקומי

about how to get the most out of that region's wind.

איך להפיק את המירב מהרוח באזור.

She calculated the up-front cost

היא חישבה את העלות המיידית

and the payback over time,

ואת הגמול לאורך זמן,

and it's a net-plus on so many levels

וזה רווח נקי בתחומים כה רבים

for the local, national and global economy.

לכלכלה המקומית, הלאומית והגלובלית.

It's a longer payback than mountaintop removal,

זהו גמול ארוך-טווח יותר מאשר בהסרת הרים,

but the wind energy actually pays back forever.

אבל אנרגיית הרוח למעשה משתלמת לנצח.

Now mountaintop removal pays very little money to the locals,

הסרת הרים נותנת למקומיים מעט מאד כסף,

and it gives them a lot of misery.

והמון סבל.

The water is turned into goo.

המים הופכים לאיכסה.

Most people are still unemployed,

רוב האנשים עדיין מובטלים,

leading to most of the same kinds of social problems

וזה גורם לרוב הבעיות החברתיות

that unemployed people in inner cities also experience --

שיש למובטלים ברובעי העוני העירוניים--

drug and alcohol abuse,

שימוש בסמים ובאלכוהול,

domestic abuse, teen pregnancy and poor heath, as well.

צרות בבית, הריונות של קטינות ובריאות לקויה.

Now Judy and I -- I have to say --

ג'ודי ואני-- אני חייבת לומר--

totally related to each other.

התחברנו לגמרי.

Not quite an obvious alliance.

וזו ברית לא לגמרי מובנת-מאליה.

I mean, literally, her hometown is called Whitesville, West Virginia.

עיר הולדתה נקראת הרי "ווייטסוויל" ('עיר לבנה'),

I mean, they are not --

כלומר, הם לא--

they ain't competing for the birthplace of hip hop title

הם לא מתחרים על תואר "עיר הולדת ההיפ-הופ"

or anything like that.

או משהו כזה.

But the back of my T-shirt, the one that she gave me,

אבל על גב חולצת הטי שהיא נתנה לי,

says, "Save the endangered hillbillies."

כתוב. "הצילו את הכפריים הבורים מהכחדה."

So homegirls and hillbillies we got it together

אז אני השחורה והכפריים הבורים עשינו זאת

and totally understand that this is what it's all about.

ואנו לגמרי מבינות על מה מדובר.

But just a few months ago,

אבל רק לפני כמה חודשים,

Judy was diagnosed

אובחן אצל ג'ודי

with stage-three lung cancer.

סרטן ריאות שלב שלוש.

Yeah.

כן.

And it has since moved to her bones and her brain.

ומאז הוא התפשט לעצמות ולמוח שלה.

And I just find it so bizarre

ובעיני זה כל כך משונה

that she's suffering from the same thing

שהיא סובלת מאותו הדבר

that she tried so hard to protect people from.

שהיא ניסתה כל כך להגן על האנשים מפניו.

But her dream

אבל חלומה,

of Coal River Mountain Wind

"רוח ההרים של נהר הפחם"

is her legacy.

הוא המורשת שלה.

And she might not

והיא אולי לא תזכה

get to see that mountaintop.

לראות את פסגת ההר הזה.

But rather than writing

אבל במקום לכתוב

yet some kind of manifesto or something,

עוד איזו הצהרה או משהו דומה,

she's leaving behind

היא משאירה מאחוריה

a business plan to make it happen.

תכנית עסקית שתגשים את זה.

That's what my homegirl is doing.

זה מה שהחברה שלי עושה.

So I'm so proud of that.

אני כל כך גאה בזה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

But these three people

שלושת האנשים האלה

don't know each other,

אינם מכירים זה את זה,

but they do have an awful lot in common.

אבל יש להם המון במשותף.

They're all problem solvers,

הם כולם פותרי-בעיות,

and they're just some of the many examples

והם רק כמה מהמופתים הרבים

that I really am privileged to see, meet and learn from

שנפלה בחלקי הזכות לראות, לפגוש וללמוד מהם

in the examples of the work that I do now.

בכמה מדברים שאני עושה כעת.

I was really lucky to have them all featured

היה לי באמת מזל שכולם כיכבו

on my Corporation for Public Radio radio show

בתכנית הרדיו שלי "החברה למען רדיו ציבורי":

called ThePromisedLand.org.

ThePromisedLand.prg

Now they're all very practical visionaries.

כולם אנשי חזון מעשיים מאד.

They take a look at the demands that are out there --

הם בודקים את הצרכים בשטח--

beauty products, healthy schools, electricity --

מוצרי יופי, בתי ספר בריאים, חשמל--

and how the money's flowing to meet those demands.

ואיך הכסף עונה על הצרכים האלה--

And when the cheapest solutions

וכשהפתרונות הזולים ביותר

involve reducing the number of jobs,

כרוכים בצמצום מקומות העבודה,

you're left with unemployed people,

נשארים אנשים מובטלים,

and those people aren't cheap.

והאנשים האלה בכלל לא זולים.

In fact, they make up some of what I call the most expensive citizens,

למעשה הם בעיני האזרחים הכי יקרים,

and they include generationally impoverished,

ויש בהם דורות של אנשים מרוששים,

traumatized vets returning from the Middle East,

חיילים משוחררים ופגועים

people coming out of jail.

שחזרו מהמזרח התיכון, יוצאי בתי-כלא.

And for the veterans in particular,

ולגבי החיילים המשוחררים במיוחד,

the V.A. said there's a six-fold increase

לפי אגף החיילים המשוחררים, יש אצלם עליה של פי-שש

in mental health pharmaceuticals by vets since 2003.

בשימוש בתרופות לטיפול נפשי מאז 2003.

I think that number's probably going to go up.

נראה לי שהמספרים האלה יגדלו.

They're not the largest number of people,

לא מדובר באנשים רבים מאד,

but they are some of the most expensive --

אבל הם מהאנשים הכי יקרים.

and in terms of the likelihood for domestic abuse, drug and alcohol abuse,

מבחינת הסבירות לבעיות במשפחה, שימוש בסמים ואלכוהול,

poor performance by their kids in schools

השגים ירודים של ילדיהם בביה"ס

and also poor health as a result of stress.

וגם בריאות לקויה כתוצאה ממתח.

So these three guys all understand

שלושת החבר'ה האלה מבינים כולם

how to productively channel dollars

איך לתעל כספים באופן פרודוקטיבי

through our local economies

דרך הכלכלות המקומיות שלנו

to meet existing market demands,

כדי לענות על צרכי השוק הקיימים,

reduce the social problems that we have now

להפחית את הבעיות החברתיות שיש לנו

and prevent new problems in the future.

ולמנוע בעיות חדשות בעתיד.

And there are plenty of other examples like that.

ויש עוד המון דוגמאות כאלה.

One problem: waste handling and unemployment.

למשל: טיפול בפסולת ואבטלה.

Even when we think or talk about recycling,

אפילו כשאנו חושבים או מדברים על מיחזור,

lots of recyclable stuff ends up getting incinerated or in landfills

המון מוצרים ברי-מיחזור נשרפים או מושלכים למזבלות

and leaving many municipalities, diversion rates --

ומעלים ברשויות רבות את מחירי הטיפול בפסולת,

they leave much to be recycled.

ועוד נותר הרבה למחזר.

And where is this waste handled? Usually in poor communities.

והיכן מטפלים בפסולת הזו? בד"כ בקהילות עניות.

And we know that eco-industrial business, these kinds of business models --

וידוע לנו שעסקי התעשיה האקולוגית, המודלים העסקיים האלה--

there's a model in Europe called the eco-industrial park,

באירופה פועל מודל בשם "הפארק האקו-תעשייתי",

where either the waste of one company is the raw material for another,

שבו הפסולת של חברה אחת הוא חומר הגלם של אחרת,

or you use recycled materials

או שמשתמשים בחומרים ממוחזרים

to make goods that you can actually use and sell.

לייצור מוצרים שאפשר לנצל ולמכור.

We can create these local markets and incentives

אנו יכולים ליצור שווקים ויוזמות מקומיים כאלה

for recycled materials

למיחזור חומרים

to be used as raw materials for manufacturing.

שישמשו כחומרי-גלם לייצור.

And in my hometown, we actually tried to do one of these in the Bronx,

בעיר שלי, ניסינו להקים משהו כזה בברונקס,

but our mayor decided what he wanted to see

אבל ראש העיר החליט שמה שהוא רוצה לראות

was a jail on that same spot.

זה בית-סוהר באותו אתר.

Fortunately -- because we wanted to create hundreds of jobs --

למרבה המזל-- בגלל שרצינו ליצור מאות מקומות עבודה--

but after many years,

אבל אחרי שנים רבות,

the city wanted to build a jail.

העיר רצתה לבנות בית-סוהר,

They've since abandoned that project, thank goodness.

הם כבר זנחו את המיזם, תודה לאל.

Another problem: unhealthy food systems and unemployment.

בעיה נוספת: מערכות מזון לא-בריא לצד אבטלה.

Working-class and poor urban Americans

אמריקאים ממעמד הפועלים ועניים עירוניים

are not benefiting economically

אינן מפיקים רווח כלכלי

from our current food system.

ממערכת המזון הנוכחית שלנו.

It relies too much on transportation,

היא מסתמכת יותר מדי על תובלה,

chemical fertilization, big use of water

דשנים כימיים, המון מים,

and also refrigeration.

וקירור.

Mega agricultural operations

מפעלי-ענק חקלאיים

often are responsible for poisoning our waterways and our land,

אחראיים הרבה להרעלת נתיבי המים והאדמה שלנו,

and it produces this incredibly unhealthy product

ומייצרים את המוצר הלא-בריא להדהים הזה

that costs us billions in healthcare

שעולה לנו מיליארדים בשירותי בריאות

and lost productivity.

ובאובדן ימי עבודה.

And so we know "urban ag"

אנו יודעים שחקלאות עירונית

is a big buzz topic this time of the year,

היא נושא אופנתי מאד עכשיו,

but it's mostly gardening,

אבל זה בעיקר גינון,

which has some value in community building -- lots of it --

שיש לו ערך מסוים בשכונות - בהרבה מהן--

but it's not in terms of creating jobs

אבל לא מבחינת יצירת מקומות עבודה

or for food production.

או ייצור של מזון.

The numbers just aren't there.

זה פשוט לא בכמויות כאלה.

Part of my work now is really laying the groundwork

חלק מעבודתי הוא הכנת הרקע

to integrate urban ag and rural food systems

לשילוב החקלאות העירונית עם מערכות המזון הכפריות

to hasten the demise of the 3,000-mile salad

כדי להחיש את חיסול הסלט בן 10,000 הק"מ

by creating a national brand of urban-grown produce

ע"י יצירת מותג לאומי של תוצרת שגדלה בעיר

in every city,

בכל עיר

that uses regional growing power

שמשתמשת בכוח גידול אזורי,

and augments it with indoor growing facilities,

ומחזקת אותו עם מתקני גידול סגורים,

owned and operated by small growers,

בבעלות ובתפעול של מגדלים קטנים,

where now there are only consumers.

שכרגע הם הצרכנים היחידים.

This can support seasonal farmers around metro areas

זה עשוי לתמוך בחקלאים עונתיים באזורים עירוניים

who are losing out because they really can't meet

שמופסדים כרגע, כי באמת אינם יכולים לעמוד

the year-round demand for produce.

בביקוש הכל-שנתי לתוצרת.

It's not a competition with rural farm;

זו לא תחרות עם החוות הכפריות,

it's actually reinforcements.

אלא למעשה תגבורת.

It allies in a really positive

החיבור הוא באמת חיובי

and economically viable food system.

ומעשי מבחינה כלכלית של מערכת מזון.

The goal is to meet the cities' institutional demands

המטרה היא לענות על הצרכים המוסדיים של הערים

for hospitals,

עבור בתי חולים,

senior centers, schools, daycare centers,

מרכזי מבוגרים, בתי ספר, מעונות יום,

and produce a network of regional jobs, as well.

ובנוסף ליצור רשת של מקומות עבודה אזוריים.

This is smart infrastructure.

זאת היא תשתית חכמה.

And how we manage our built environment

והדרך בה אנו מנהלים את הסביבה הבנויה שלנו

affects the health and well-being of people every single day.

משפיעה על בריאותם ורווחתם של אנשים מידי יום ביומו.

Our municipalities, rural and urban,

הרשויות שלנו, הכפריות והעירוניות,

play the operational course of infrastructure --

מנהלות את הצד התפעולי של התשתית--

things like waste disposal, energy demand,

דברים כמו טיפול באשפה, דרישה לאנרגיה,

as well as social costs of unemployment, drop-out rates, incarceration rates

וגם העלויות החברתיות של האבטלה, שיעורי הנשירה והכליאה

and the impacts of various public health costs.

והשפעות העלויות השונות של בריאות הציבור.

Smart infrastructure can provide cost-saving ways

תשתית חכמה יכולה לספק דרכים חסכוניות

for municipalities to handle

שבהן הרשויות

both infrastructure and social needs.

תוכלנה לנהל את צרכי התשתית והחברה כאחד.

And we want to shift the systems

עלינו לשנות את המערכות

that open the doors for people who were formerly tax burdens

שמאפשרות למי שהיו קודם מעמסה מבחינת המיסוי

to become part of the tax base.

להיעשות לחלק מבסיס המיסוי.

And imagine a national business model

תארו לעצמכם מודל עסקי לאומי

that creates local jobs and smart infrastructure

שיוצר מקומות עבודה ותשתית חכמה מקומיים

to improve local economic stability.

שמשפרים את היציבות הכלכלית המקומית.

So I'm hoping you can see a little theme here.

אז אני מקווה שאתם מקבלים מושג מסוים.

These examples indicate a trend.

דוגמאות אלה מצביעות על מגמה.

I haven't created it, and it's not happening by accident.

לא יצרתי אותה, והיא לא נוצרת במקרה.

I'm noticing that it's happening all over the country,

אני רואה שזה קורה בכל הארץ,

and the good news is that it's growing.

והבשורות הטובות הן שזה גדל.

And we all need to be invested in it.

וכולנו צריכים להשקיע בזה.

It is an essential pillar to this country's recovery.

זהו עמוד-תווך בשיקום הארץ הזאת.

And I call it "hometown security."

ואני מכנה זאת בטחון-פנים מקומי.

The recession has us reeling and fearful,

המיתון זיעזע והפחיד אותנו,

and there's something in the air these days

וכיום יש משהו באוויר

that is also very empowering.

שגם מאד מעצים.

It's a realization

מדובר בהבנה

that we are the key

שאנו הננו המפתח

to our own recovery.

לשיקומנו.

Now is the time for us to act in our own communities

ועכשיו הזמן לפעול בקהילות שלנו

where we think local and we act local.

לחשוב מקומית ולפעול מקומית.

And when we do that, our neighbors --

וכשנעשה כך, שכנינו--

be they next-door, or in the next state,

בבית השכן או במדינה השכנה,

or in the next country --

או בארץ השכנה--

will be just fine.

יסתדרו יפה מאד.

The sum of the local is the global.

הסכום של כל מה שמקומי הוא הגלובלי.

Hometown security means rebuilding our natural defenses,

בטחון-פנים מקומי משמעו לבנות מחדש את הגנותינו הטבעיות,

putting people to work,

לגרום לאנשים לעבוד,

restoring our natural systems.

כדי לשקם את מערכות הטבע שלנו.

Hometown security means creating wealth here at home,

בטחון-פנים מקומי משמעו יצירת עושר בביתנו,

instead of destroying it overseas.

במקום לכלות אותו מעבר לים,

Tackling social and environmental problems

הטיפול בבעיות חברתיות וסביבתיות

at the same time with the same solution

בו-בזמן ובעזרת אותו פתרון

yields great cost savings,

יביא לחסכון גדול בעלויות,

wealth generation and national security.

וייצור עושר ובטחון לאומי.

Many great and inspiring solutions

הרבה פתרונות גדולים ורבי-השראה

have been generated across America.

נולדים בכל רחבי אמריקה.

The challenge for us now

והאתגר שלנו כעת

is to identify and support countless more.

הוא לזהות עוד אינספור כאלה ולתמוך בהם.

Now, hometown security is about taking care of your own,

בטחון-פנים מקומי משמעו לדאוג לעצמנו,

but it's not like the old saying,

אבל לא כמו באימרה הישנה,

"charity begins at home."

"הצדקה מתחילה בבית".

I recently read a book called "Love Leadership" by John Hope Bryant.

קראתי לאחרונה ספר, "מנהיגות אוהבת" מאת ג'ון הופ ברייאנט.

And it's about leading in a world

והוא עוסק במנהיגות בעולם

that really does seem to be operating on the basis of fear.

שנראה בעצם כאילו הוא פועל על יסוד פחד.

And reading that book made me reexamine that theory

קריאת הספר הביא אותי לבחון מחדש את התיאוריה שלי

because I need to explain what I mean by that.

ועלי להסביר מה כוונתי בכך.

See, my dad

תבינו, אבי

was a great, great man in many ways.

היה אדם דגול במובנים רבים.

He grew up in the segregated South,

הוא גדל בהפרדה הגזענית של הדרום,

escaped lynching and all that

ברח מגורל של לינץ' וכדומה

during some really hard times,

בזמנים קשים מאד,

and he provided a really stable home for me and my siblings

והוא סיפק בית יציב באמת לי, לאחי ואחיותי

and a whole bunch of other people that fell on hard times.

ולעוד הרבה אנשים שחיו חיים קשים.

But, like all of us, he had some problems.

אבל, כמו כולנו, גם לו היו בעיות.

(Laughter)

[צחוק]

And his was gambling,

ואצלו זה היה הימורים,

compulsively.

בצורה כפייתית.

To him that phrase, "Charity begins at home,"

עבורו, הביטוי "הצדקה מתחילה בבית,"

meant that my payday -- or someone else's --

אמר שיום המשכורת שלי- או של כל אחד אחר-

would just happen to coincide with his lucky day.

יוצא במקרה ביום המזל שלו.

So you need to help him out.

ולכן צריך לעזור לו.

And sometimes I would loan him money

ולפעמים הייתי מלווה לו כסף

from my after-school or summer jobs,

ממה שהרווחתי בעבודותי אחרי הלימודים או בקיץ,

and he always had the great intention

והוא תמיד התכוון באמת

of paying me back with interest,

להחזיר לי אותו עם ריבית.

of course, after he hit it big.

כמובן שאחרי שיצליח בגדול.

And he did sometimes, believe it or not,

ולפעמים הוא הצליח, תאמינו או לא,

at a racetrack in Los Angeles --

במסלול מירוצים בלוס-אנג'לס--

one reason to love L.A. -- back in the 1940s.

עוד סיבה לאהוב את לוס-אנג'לס-- אז בשנות ה-40.

He made 15,000 dollars cash

הוא הרוויח 15,000 דולר במזומן

and bought the house that I grew up in.

וקנה את הבית שבו גדלתי.

So I'm not that unhappy about that.

כך שאינני אומללה בגלל הסיפור שלו.

But listen, I did feel obligated to him,

אבל תקשיבו, באמת הרגשתי שאני חייבת לו,

and I grew up -- then I grew up.

וגדלתי-- אחר כך גדלתי,

And I'm a grown woman now,

וכעת אני אישה בוגרת.

and I have learned a few things along the way.

ולמדתי בדרך כמה דברים.

To me, charity

בעיני, צדקה,

often is just about giving,

לעתים קרובות אינה עוסקת בנתינה

because you're supposed to,

בגלל שצריך לתת,

or because it's what you've always done,

או בגלל שככה תמיד עושים,

or it's about giving until it hurts.

או בנתינה עד שזה יכאב.

I'm about providing the means

אותי מעניין לתת את האמצעים

to build something that will grow

לבנות משהו שעתיד לצמוח

and intensify its original investment

ויעצים את ההשקעה המקורית

and not just require greater giving next year --

ולא סתם ידרוש עוד נתינה מידי שנה--

I'm not trying to feed the habit.

אני מנסה שלא להזין את ההרגל.

I spent some years

במשך כמה שנים ראיתי

watching how good intentions for community empowerment,

כיצד כוונות טובות להעצמה קהילתית,

that were supposed to be there

שהיו אמורות

to support the community and empower it,

לתמוך בקהילה ולהעצים אותה,

actually left people

למעשה הותירו את האנשים

in the same, if not worse, position that they were in before.

באותו מצב, אם לא גרוע ממנו.

And over the past 20 years,

ובמשך 20 השנים האחרונות,

we've spent record amounts of philanthropic dollars

הוצאנו הון עתק בצורת נדבנות

on social problems,

על בעיות חברתיות,

yet educational outcomes,

אך התוצאות בתחום החינוך,

malnutrition, incarceration,

בתחום התת-תזונה, הכליאה

obesity, diabetes, income disparity,

ההשמנה, הסוכרת, האי-שוויון בהכנסה,

they've all gone up with some exceptions --

כל אלה עלו, פרט לכמה חריגות,

in particular, infant mortality

במיוחד תמותת הילדים

among people in poverty --

בקרב העניים--

but it's a great world that we're bringing them into as well.

אך העולם אליו אנו מולידים אותם הוא בכל זאת נהדר.

And I know a little bit about these issues,

ואני יודעת משהו על הנושאים האלה,

because, for many years, I spent a long time

כי עסקתי שנים רבות

in the non-profit industrial complex,

בקומפלקס של התעשיה הלא-רווחית.

and I'm a recovering executive director,

ואני יושבת-ראש בגמילה,

two years clean.

אני "נקיה" כבר שנתיים.

(Laughter)

[צחוק]

But during that time, I realized that it was about projects

אך באותו זמן הבנתי שלהתחיל מיזמים

and developing them on the local level

ולפתחם ברמה המקומית,

that really was going to do the right thing for our communities.

זה הדבר הנכון לקהילות שלנו.

But I really did struggle for financial support.

אבל באמת נאבקתי על תמיכה כספית.

The greater our success,

ככל שהצלחנו יותר,

the less money came in from foundations.

הגיע פחות כסף מהמוסדות.

And I tell you, being on the TED stage

ואני אומרת לכם, לעמוד על במת TED

and winning a MacArthur in the same exact year

ולזכות בפרס "מק'ארתור" באותה שנה

gave everyone the impression that I had arrived.

נתן לכולם את הרושם שהגעתי למטרה.

And by the time I'd moved on,

וכשהמשכתי הלאה,

I was actually covering a third

למעשה כיסיתי שליש

of my agency's budget deficit with speaking fees.

מהגרעון של הסוכנות שלי עם שכר הרצאותי.

And I think because early on, frankly,

ולדעתי זה בגלל שבתחילה, בכנות,

my programs were just a little bit ahead of their time.

תכניותי הקדימו קצת את זמנן.

But since then,

אך מאז,

the park that was just a dump and was featured at a TED2006 Talk

הפארק שהיה מזבלה והוצג ב-TED2006

became this little thing.

הפך לדבר הקטן הזה.

But I did in fact get married in it.

ולמעשה נישאתי שם.

Over here.

כאן.

There goes my dog who led me to the park in my wedding.

הנה הכלב שהוביל אותי לפארק בחתונה שלי.

The South Bronx Greenway

הטיילת הירוקה של דרום הברונקס

was also just a drawing on the stage back in 2006.

היתה גם היא רק על הנייר ב-2006.

Since then, we got

מאז, קיבלנו

about 50 million dollars in stimulus package money

כ-50 מיליון דולר בחבילת תמריצים

to come and get here.

כדי להגיע לזה.

And we love this, because I love construction now,

ואנו אוהבים את זה, כי עכשיו אני אוהבת לבנות,

because we're watching these things actually happen.

כי אנו רואים איך הדברים קורים בפועל.

So I want everyone to understand

אז אני רוצה שכולם יבינו

the critical importance

את החשיבות המכרעת

of shifting charity into enterprise.

של תיעול הצדקה ליזמות.

I started my firm to help communities across the country

ייסדתי את החברה שלי כדי לעזור לקהילות בכל הארץ

realize their own potential

להגשים את הפוטנציאל שלהן

to improve everything about the quality of life for their people.

לשפר הכל באיכות חיי האנשים שלהם.

Hometown security

"בטחון-פנים מקומי"

is next on my to-do list.

הוא הבא-בתור ברשימת המטלות שלי.

What we need are people who see the value

אנו מחפשים אנשים שמכירים בערכה

in investing in these types of local enterprises,

של השקעה בסוגים כאלה של יזמות מקומית,

who will partner with folks like me

שיעבדו לצד אנשים כמוני

to identify the growth trends and climate adaptation

כדי לזהות מגמות צמיחה והסתגלות אקלימית

as well as understand the growing social costs

וגם להבין את העליה במחיר מבחינה חברתית

of business as usual.

שיש לגישת "עסקים כרגיל".

We need to work together

עלינו לפעול ביחד

to embrace and repair our land,

כדי לאמץ את ארצנו אל ליבנו ולתקן אותה,

repair our power systems

לתקן את מערכות הכוח שלנו,

and repair ourselves.

ולתקן את עצמנו.

It's time to stop building

הגיע הזמן להפסיק לבנות

the shopping malls, the prisons,

את הקניונים, את בתי הכלא,

the stadiums

את האיצטדיונים

and other tributes to all of our collective failures.

ויתר צורות ההנצחה של כשלונותינו הקולקטיביים.

It is time that we start building

הגיע הזמן שנתחיל לבנות

living monuments to hope and possibility.

אנדרטאות חיות לתקווה ולאפשרויות.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]