Norman Foster: Building on the green agenda

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

As an architect you design for the present,

אדריכלים מעצבים למען ההווה,

with an awareness of the past,

מתוך מודעות לעבר,

for a future which is essentially unknown.

למען עתיד שהוא בגדר נעלם.

The green agenda is probably the most important agenda

סדר-היום הירוק הוא אולי סדר-היום החשוב ביותר

and issue of the day.

והנושא המרכזי בימינו.

And I'd like to share some experience

והייתי רוצה לשתף במשהו מנסיוני

over the last 40 years -- we celebrate our fortieth anniversary this year --

של 40 השנה האחרונות-- השנה אנו חוגגים את יובל ה-40--

and to explore and to touch on some observations

ולבדוק ולגעת בכמה תגליות

about the nature of sustainability.

בנוגע לטיבה של הקיימות.

How far you can anticipate, what follows from it,

לאיזה מרחק ניתן לצפות ומה נובע מכך,

what are the threats, what are the possibilities,

מהם האיומים, מהן האפשרויות,

the challenges, the opportunities?

מהם האתגרים וההזדמנויות?

I think that -- I've said in the past, many, many years ago,

חושבני-- כבר אמרתי לפני שנים רבות

before anybody even invented the concept of a green agenda,

לפני שמישהו בכלל המציא את המושג של סדר-היום הירוק,

that it wasn't about fashion -- it was about survival.

שזה לא עניין של אופנה אלא של הישרדות.

But what I never said, and what I'm really going to make the point is,

אך מה שלא אמרתי, והיום באמת אדגיש,

that really, green is cool.

הוא שלמען האמת, ירוק זה מגניב.

I mean, all the projects which have, in some way, been inspired

כלומר, כל המיזמים שבדרך זו או אחרת הושפעו

by that agenda are about a celebratory lifestyle,

מסדר-יום זה מעלים על נס את סגנון החיים,

in a way celebrating the places and the spaces

מעלים על נס את המקומות והחללים

which determine the quality of life.

שקובעים את איכות החיים.

I rarely actually quote anything,

לעתים נדירות קורה שאני מצטט משהו,

so I'm going to try and find a piece of paper if I can,

אז אנסה למצוא פיסת נייר, אם אוכל,

[in] which somebody, at the end of last year, ventured the thought

שבה מישהו, בסוף השנה שעברה, העז להביע בגלוי

about what for that individual, as a kind of important observer,

מה עבורו, כמעין צופה נחשב,

analyst, writer -- a guy called Thomas Friedman,

מנתח-מידע, סופר-- בחור בשם תומס פרידמן,

who wrote in the Herald Tribune, about 2006.

שכתב ב"הרלד טריביון" אודות שנת 2006.

He said,

הוא אמר,

"I think the most important thing to happen in 2006

"לדעתי הדבר החשוב ביותר שקרה ב-2006

was that living and thinking green hit Main Street.

הוא שלחיות ולחשוב ירוק הגיעו לחיי היומיום.

We reached a tipping point this year

השנה הגענו לנקודת מפנה

where living, acting, designing, investing and manufacturing green

שבה כל החיים, ההתנהגות ההשקעה והייצור הירוקים

came to be understood by a critical mass

נעשו מובנים אצל מסה קריטית

of citizens, entrepreneurs and officials

של אזרחים, יזמים ואישי-ציבור

as the most patriotic, capitalistic, geo-political

בתור הדבר הכי פטריוטי, קפיטליסטי, גיאו-פוליטי

and competitive thing they could do.

ותחרותי שהם יכולים לעסוק בו.

Hence my motto: green is the new red, white and blue."

ומכאן נובע המוטו שלי: ירוק הוא האדום-לבן-כחול החדש.

And I asked myself, in a way, looking back,

ואני שואל את עצמי כשאני מביט לאחור,

"When did that kind of awareness of the planet and its fragility first appear?"

"מתי החלה המודעות הזו לכוכב הלכת ולשבריריות שלו?"

And I think it was July 20, 1969,

לדעתי זה היה ב-20 ליולי 1969,

when, for the first time, man could look back at planet Earth.

כשלראשונה יכול היה האדם לצפות מרחוק על כדור הארץ.

And, in a way, it was Buckminster Fuller who coined that phrase.

ובמובן מסוים היה זה בקמינסטר פולר שטבע את אותו ביטוי.

And before the kind of collapse of the communist system,

ולפני קריסת המערכת הקומוניסטית

I was privileged to meet a lot of cosmonauts

זכיתי לפגוש המון קוסמונאוטים

in Space City and other places in Russia.

בעיר החלל ובמקומות נוספים ברוסיה.

And interestingly, as I think back,

ומעניין, כשאני חושב על כך היום,

they were the first true environmentalists.

הם היו הסביבתנים האמיתיים הראשונים.

They were filled with a kind of pioneering passion,

הם היו חדורי להט חלוצי,

fired about the problems of the Aral Sea.

נסערים מהבעיות של ימת אראל.

And at that period it was --

ובאותה תקופה זה היה--

in a way, a number of things were happening.

במובן מסוים קרו מספר דברים.

Buckminster Fuller was the kind of green guru --

בקמינסטר פולר היה מעין גורו ירוק--

again, a word that had not been coined.

עוד מילה שטרם הומצאה.

He was a design scientist, if you like, a poet,

הוא היה מדען-מתכנן, אם תרצו, משורר,

but he foresaw all the things that are happening now.

אבל הוא חזה את כל הדברים שמתרחשים היום.

It's another subject. It's another conversation.

זהו מובן נוסף. זהו שיח נוסף.

You can go back to his writings: it's quite extraordinary.

אפשר לחזור אל כתביו: הם מדהימים למדי.

It was at that time, with an awareness

באותה עת, עם המודעות

fired by Bucky's prophecies, his concerns

שהציתו נבואותיו ודאגותיו של באקי,

as a citizen, as a kind of citizen of the planet,

כאזרח, כמין אזרח של העולם,

that influenced my thinking and what we were doing at that time.

שהשפיע על חשיבתי ועל מה שעשינו באותה עת.

And it's a number of projects.

היו אלה מספר מיזמים.

I select this one because it was 1973, and it was a master plan

בחרתי בזה מפני שזה היה ב-1973 וזו היתה תכנית-אב

for one of the Canary Islands.

עבור אחד האיים הקנריים.

And this probably coincided with the time

וזה כנראה קרה באותו זמן

when you had the planet Earth's sourcebook,

שבו יצא "ספר משאבי כדור הארץ",

and you had the hippie movement.

והחלה התנועה ההיפית.

And there are some of those qualities in this drawing,

יש כמה מאותן איכויות בציור הזה,

which seeks to sum up the recommendations.

שמנסה לסכם את כל ההמלצות.

And all the components are there which are now

והוא מכיל את כל הרכיבים שקיימים כעת

in common parlance, in our vocabulary,

בשיח הרגיל, באוצר המלים שלנו,

you know, 30-odd years later:

כשלושים שנה מאוחר יותר:

wind energy, recycling, biomass, solar cells.

אנרגיית רוח, מיחזור, ביו-מסה, תאי-שמש.

And in parallel at that time, there was

ובמקביל לכך פעל אז

a very kind of exclusive design club.

מעין מועדון עיצוב אקסקלוסיבי ביותר,

People who were really design conscious

אנשים שהיו בעלי מודעות עיצובית אמיתית

were inspired by the work of Dieter Rams,

שהושפעו מעבודתו של דיטר ראמס,

and the objects that he would create

ומהאובייקטים שהוא יצר

for the company called Braun.

עבור חברה בשם "בראון".

This is going back the mid-'50s, '60s.

כאן אנו באמצע שנות ה-50, ה-60.

And despite Bucky's prophecies

ולמרות נבואותיו של באקי

that everything would be miniaturized

שהכל יילך ויתמזער

and technology would make an incredible style --

ושהטכנולוגיה תיצור סגנון מדהים--

access to comfort, to amenities --

עם גישה לנוחות ולגינונים--

it was very, very difficult to imagine

היה מאד קשה לדמיין

that everything that we see in this image,

שכל מה שאנו רואים בתמונה זו

would be very, very stylishly packaged.

יהיה ארוז באופן מסוגנן ביותר.

And that, and more besides, would be in the palm of your hand.

ויותר מכך, זה יהיה בכף היד.

And I think that that digital revolution

ולדעתי אותה מהפכה דיגיטלית

now is coming to the point

מגיעה כעת לנקודה

where, as the virtual world, which brings so many people together here,

שבה,כשהעולם הממוחשב, שמחבר כאן בין אנשים כה רבים,

finally connects with the physical world,

מתחבר לבסוף עם העולם הגשמי,

there is the reality that that has become humanized,

קיימת מציאות שבה הכל נעשה אנושי,

so that digital world has all the friendliness,

כך שבעולם הדיגיטלי ישנה כל הידידותיות,

all the immediacy, the orientation of the analog world.

כל המיידיות וההתמצאות כמו בעולם האנלוגי.

Probably summed up in a way

כשהיא אולי מסוכמת איכשהו

by the stylish or alternative available here,

ע"י המסוגנן או האלטרנטיבי שזמין כאן,

as we generously had gifted at lunchtime,

כפי שהוענק לנו בנדיבות כה רבה בארוחת הצהרים,

the [unclear], which is a further kind of development --

ה"מקסין" שהוא סוג נוסף של התפתחות--

and again, inspired by the incredible sort of sensual feel.

ושוב, בהשראת אותה תחושה חושנית מדהימה.

A very, very beautiful object.

אובייקט מאד מאד יפה.

So, something which in [the] '50s, '60s was very exclusive

אז משהו שהיה ייחודי בשנות ה-50 וה-60

has now become, interestingly, quite inclusive.

נעשה כעת באופן מעניין נחלת הכלל.

And the reference to the iPod as iconic,

וההתייחסות לאייפוד כאל סמל,

and in a way evocative of performance, delivery --

ובמובן מסוים מופת לביצועים--

quite interesting that [in] the beginning of the year 2007,

מעניין שבתחילת 2007,

the Financial Times commented that the Detroit companies

ה"פיננשל טיימס" כתב שהחברות בדטרויט

envy the halo effect that Toyota has gained

קינאו באפקט ההילה שהשיגה חברת "טויוטה"

from the Prius as the hybrid, energy-conscious vehicle,

הודות ל"פריוס" ההיברידי, רכב בעל מודעות לבעיית האנרגיה,

which rivals the iPod as an iconic product.

שהתחרה באייפוד על מעמד המוצר המופתי.

And I think it's very tempting to, in a way, seduce ourselves --

ולדעתי קל מאד להתפתות--

as architects, or anybody involved with the design process --

כאדריכלים, או כמי שמעורבים בתהליך העיצוב--

that the answer to our problems lies with buildings.

לחשוב שהתשובה לבעיותינו טמונה בבנייה.

Buildings are important, but

הבניינים חשובים, אבל

they're only a component of a much bigger picture.

הם רק רכיב אחד בתמונה גדולה בהרבה.

In other words, as I might seek to demonstrate,

כלומר, כפי שאני מנסה להדגים,

if you could achieve the impossible,

אם יכולתם להשיג את הבלתי-אפשרי,

the equivalent of perpetual motion,

את המקבילה למכונת התנועה הנצחית,

you could design a carbon-free house, for example.

הייתם מעצבים למשל בית ללא פליטת פחמן.

That would be the answer.

זו היתה התשובה.

Unfortunately, it's not the answer.

למרבה הצער, זו איננה התשובה.

It's only the beginning of the problem.

זו רק תחילת הבעיה.

You cannot separate the buildings out

אי-אפשר להפריד את הבניינים

from the infrastructure of cites

מהתשתית של העיר

and the mobility of transit.

ומסוגיית הניידות.

For example, if, in that Bucky-inspired phrase, we draw back

למשל, אם ניסוג לאחור, במילותיו של באקי,

and we look at planet Earth,

ונביט בכדור הארץ,

and we take a kind of typical, industrialized society,

וניקח חברה מתועשת טיפוסית,

then the energy consumed would be split

הרי שהאנרגיה הנצרכת תתחלק

between the buildings, 44 percent, transport, 34 percent, and industry.

בין הבניינים, 44%, התחבורה, 34%, והתעשיה.

But again, that only shows part of the picture.

אך זה שוב מראה רק חלק מהתמונה.

If you looked at the buildings together with the associated transport,

אם בוחנים את הבניינים עם התעבורה הקשורה בהם,

in other words, the transport of people, which is 26 percent,

כלומר התעבורה האנושית שהיא 26 אחוזים,

then 70 percent of the energy consumption

כי-אז 70% מצריכת האנרגיה

is influenced by the way that our cites and infrastructure work together.

מושפעת מהאופן בו ערינו והתשתיות שלנו פועלות ביחד.

So the problems of sustainability

כך שבעיות הקיימות

cannot be separated from the nature of the cities,

הן אינטגרליות לטבען של הערים,

of which the buildings are a part.

שהבניינים הם חלק מהן.

For example, if you take, and you make a comparison

לדוגמה, אם עורכים השוואה

between a recent kind of city,

בין העיר מהסוג העדכני,

what I'll call, simplistically, a North American city --

מה שאני מכנה בפשטנות "העיר הצפון-אמריקאית",

and Detroit is not a bad example, it is very car dependent.

ודטרויט אינה דוגמה רעה, היא מאד תלויה בכלי-רכב.

The city goes out in annular rings,

העיר מתפשטת כמו טבעות שנתיות,

consuming more and more green space,

צורכת עוד ועוד מרחב ירוק,

and more and more roads, and more and more energy

ועוד ועוד דרכים, עוד ועוד אנרגיה

in the transport of people between the city center --

לתעבורת התושבים בין מרכז העיר,

which again, the city center, as it becomes deprived

שגם הוא, מרכז העיר, נושל

of the living and just becomes commercial, again becomes dead.

מתפקידי המגורים שלו נעשה מסחרי ושוב מת.

If you compared Detroit with a city of a Northern European example --

אם משווים את דטרויט לעיר צפון-אירופית, למשל--

and Munich is not a bad example of that,

ומינכן אינה דוגמה רעה לכך,

with the greater dependence on walking and cycling --

שיש בה תלות גוברת בצעידה ובאופניים--

then a city which is really only twice as dense,

הרי עיר דחוסה רק פי שתיים,

is only using one-tenth of the energy.

משתמשת בעשירית האנרגיה.

In other words, you take these comparable examples

כלומר, בין שתי הדוגמאות ברות-ההשוואה האלה

and the energy leap is enormous.

קפיצת האנרגיה היא עצומה.

So basically, if you wanted to generalize, you can demonstrate

ובעצם, אם להכליל, אפשר להראות

that as the density increases along the bottom there,

שככל שהדחיסות עולה כאן בתחתית,

that the energy consumed reduces dramatically.

צריכת האנרגיה פוחתת בדרמטיות.

Of course you can't separate this out from issues like

כמובן שאין להפריד זאת מסוגיות כגון,

social diversity, mass transit,

מגוון חברתי, חילופי אוכלוסין,

the ability to be able to walk a convenient distance,

היכולת לעבור מרחק נוח בהליכה,

the quality of civic spaces.

איכות השטחים הציבוריים.

But again, you can see Detroit, in yellow at the top,

אך שוב, הנה דטרויט בצהוב, למעלה,

extraordinary consumption, down below Copenhagen.

צריכה עצומה, ולמטה קופנהגן.

And Copenhagen, although it's a dense city,

וקופנהגן, למרות שהיא עיר צפופה,

is not dense compared with the really dense cities.

אינה צפופה יחסית לערים הצפופות באמת.

In the year 2000, a rather interesting thing happened.

ב-2000 קרה משהו מעניין למדי.

You had for the first time mega-cities, [of] 5 million or more,

הופיעו לראשונה ערי העל, 5 מיליונים או יותר,

which were occurring in the developing world.

בעולם המתפתח.

And now, out of typically 46 cities,

והיום, מתוך 46 ערים טיפוסיות,

33 of those mega-cities are in the developing world.

33 הן ערי על בעולם המתפתח.

So you have to ask yourself -- the environmental impact of,

אז עלינו לתהות-- ההשפעה הסביבתית של,

for example, China or India.

לדוגמה, סין או הודו.

If you take China, and you just take Beijing,

אם לוקחים את סין, ורק את בייג'ינג,

you can see on that traffic system,

אפשר לראות במערכת התעבורה,

and the pollution associated with the consumption of energy

ובזיהום הקשור בצריכת האנרגיה

as the cars expand at the price of the bicycles.

ככל שהמכוניות מתרבות על חשבון האופניים.

In other words, if you put onto the roads, as is currently happening,

כלומר, אם מעלים על הכביש, כפי שזה היום,

1,000 new cars every day --

1,000 מכוניות חדשות מידי יום--

statistically, it's the biggest booming auto market in the world --

סטטיסטית, זהו השגשוג הגדול ביותר בשוק המכוניות אי-פעם--

and the half a billion bicycles serving one and a third billion people are reducing.

וחצי-מיליארד האופניים שמשמשים מיליארד ושליש בני-אדם הולכים ופוחתים.

And that urbanization is extraordinary, accelerated pace.

וקצב העיור הוא בלתי-רגיל, הולך ומואץ.

So, if we think of the transition in our society

אז אם חושבים על שינוי בחברה שלנו

of the movement from the land to the cities, which took 200 years,

על המעבר מהכפר לעיר שארך 200 שנה,

then that same process is happening in 20 years.

כי-אז אותו תהליך קורה ב-20 שנה.

In other words, it is accelerating by a factor of 10.

כלומר, הוא מואץ פי 10.

And quite interestingly, over something like a 60-year period,

ומעניין למדי שתוך כ-60 שנה,

we're seeing the doubling in life expectancy,

אנו רואים הכפלה של תוחלת החיים,

over that period where the urbanization has trebled.

בתקופה בה קצב העיור שולש.

If I pull back from that global picture,

אם אסוג מן התמונה הגלובלית,

and I look at the implication over a similar period of time

ואבחן את ההשלכות בפרק זמן זהה

in terms of the technology -- which, as a tool,

במונחים טכנולוגיים-- שככלי,

is a tool for designers,

זה כלי המשמש מתכננים,

and I cite our own experience as a company,

ואביא מנסיוננו כחברה,

and I just illustrate that by a small selection of projects --

אדגים זאת רק במבחר קטן של מיזמים--

then how do you measure that change of technology?

אז איך מודדים את השינוי הטכנולוגי?

How does it affect the design of buildings?

איך הוא משפיע על תכנון הבניינים?

And particularly, how can it lead

ובפרט איך הוא יכול להביא

to the creation of buildings which consume less energy,

ליצירת בניינים שצורכים פחות אנרגיה,

create less pollution and are more socially responsible?

יוצרים פחות זיהום ויותר אחראיים מבחינה חברתית?

That story, in terms of buildings, started in the late '60s, early '70s.

מבחינת הבניינים הסיפור החל בסוף שנות ה-60, תחילת שנות ה-70.

The one example I take is a corporate headquarters

הדוגמה היחידה שאני מביא היא בניין ההנהלה

for a company called Willis and Faber,

של חברה בשם "ויליס אנד פאבר",

in a small market town in the northeast of England,

בעיר שוק קטנה בצפון-מזרח אנגליה,

commuting distance with London.

במרחק נסיעת-אוטובוס מלונדון.

And here, the first thing you can see

והדבר הראשון שרואים כאן

is that this building, the roof is a very warm kind of

הוא שהגג בבניין הזה הוא כמו

overcoat blanket, a kind of insulating garden,

שמיכה חמה מאד, מעין גן מבודד,

which is also about the celebration of public space.

שגם מכבד את המרחב הציבורי.

In other words, for this community, they have this garden in the sky.

במלים אחרות, לקהילה זו יש גן בשמיים.

So the humanistic ideal is very, very strong in all this work,

כך שהאידאל האנושי חזק מאד בכל העבודה הזאת,

encapsulated perhaps by one of my early sketches here,

אולי הצלחתי ללכוד זאת כאן, באחד הרישומים הראשונים שלי,

where you can see greenery, you can see sunlight,

רואים כאן אזור ירוק, רואים אור שמש,

you have a connection with nature.

יש חיבור עם הטבע.

And nature is part of the generator, the driver for this building.

והטבע הוא חלק מהמחולל, שמספק את הכוח לבניין.

And symbolically, the colors of the interior are green and yellow.

באופן סמלי, הצבעים בפנים הם ירוק וצהוב.

It has facilities like swimming pools, it has flextime,

יש בו מתקנים כמו בריכה, שעות פעילות גמישות,

it has a social heart, a space, you have contact with nature.

מרכז חברתי, מרחב, חיבור לטבע.

Now this was 1973.

וזה היה ב-1973.

In 2001, this building received an award.

ב-2001 הבניין הזה זכה בפרס.

And the award was about a celebration for a building

והפרס ניתן כמחווה לבניין

which had been in use over a long period of time.

שהיה בשימוש תקופה ארוכה.

And the people who'd created it came back:

והגיעו אלו שיצרו אותו:

the project managers, the company chairmen then.

מנהל המיזם, יו"ר החברה דאז.

And they were saying, you know,

והם אמרו,

"The architects, Norman was always going on about

"האדריכל נורמן תמיד קשקש

designing for the future, and you know,

על עיצוב למען העתיד, ואתם יודעים מה?

it didn't seem to cost us any more.

זה לא עלה לנו יותר.

So we humored him, we kept him happy."

אז ויתרנו לו, שיהיה מרוצה."

The image at the top,

התמונה למעלה,

what it doesn't -- if you look at it in detail,

אם מעיינים בה היטב,

really what it is saying is you can wire this building.

היא אומרת שניתן לחווט את הבניין הזה.

This building was wired for change.

בניין זה חווט כהכנה לשינוי.

So, in 1975, the image there is of typewriters.

אז ב-1975 התמונה שם היא של מכונות כתיבה.

And when the photograph was taken, it's word processors.

וכשהתמונה צולמה, אלו היו מעבדי תמלילים.

And what they were saying on this occasion was that our competitors

ומה שאמרו באותו אירוע הוא שהמתחרים שלנו

had to build new buildings for the new technology.

צריכים לבנות בניינים חדשים עבור הטכנולוגיה החדשה.

We were fortunate,

היה לנו מזל.

because in a way our building was future-proofed.

כי במובן מסוים הבניין שלנו היה מוגן מפני העתיד.

It anticipated change, even though those changes were not known.

הוא צפה את השינוי, אפילו שהשינוי לא היה ידוע.

Round about that design period leading up to this building,

בערך באותה תקופת עיצוב שהובילה לבניין הזה,

I did a sketch, which we pulled out of the archive recently.

יצרתי איור, ששלפנו מהארכיון לאחרונה.

And I was saying, and I wrote, "But we don't have the time,

ואני אמרתי, ואני כתבתי, "אבל אין לנו את הזמן,

and we really don't have the immediate expertise

ובאמת אין לנו את המיומנות המיידית

at a technical level."

ברמה הטכנית."

In other words, we didn't have the technology

במילים אחרות, לא היתה לנו את הטכנולוגיה

to do what would be really interesting on that building.

כדי לעשות מה שהיה באמת מעניין על הבניין ההוא.

And that would be to create a kind of three-dimensional bubble --

וזה היה ליצור סוג של בועה תלת מימדית --

a really interesting overcoat that would naturally ventilate,

כיסוי ממש מעניין שיאוורר בצורה טבעית,

would breathe and would seriously reduce the energy loads.

ינשום ויוריד את צריכת האנרגיה בצורה דרסטית.

Notwithstanding the fact that the building, as a green building,

למרות העובדה שהבניין ההוא, כבניין ירוק,

is very much a pioneering building.

הוא בניין מאוד פורץ דרך.

And if I fast-forward in time, what is interesting

ואם אני ארוץ קדימה בזמן, מה שמעניין

is that the technology is now available and celebratory.

זה שהטכנולוגיה זמינה עכשיו ונחגגת.

The library of the Free University, which opened last year,

הספריה של האוניברסיטה החופשית, שנפתחה בשנה שעברה,

is an example of that.

היא דוגמה לזה.

And again, the transition from one of the many thousands

ושוב, המעבר מכמה מאלפי

of sketches and computer images to the reality.

האיורים והדמיות המחשב למציאות.

And a combination of devices here,

ושילוב של מכשירים פה,

the kind of heavy mass concrete of these book stacks,

סוג הבטון בעל המסה הכבדה של ערמות הספרים האלה,

and the way in which that is enclosed by this skin,

והדרך בה זה מכוסה על ידי המעטפת,

which enables the building to be ventilated,

מה שמאפשר לבניין להיות מאוורר,

to consume dramatically less energy,

לצרוך משמעותית פחות אנרגיה,

and where it's really working with the forces of nature.

והיכן שזה ממש עובד עם כוחות הטבע.

And what is interesting is that this is hugely popular

ומה שמעניין הוא שזה ממש פופולרי

by the people who use it.

בקרב האנשים שמשתמשים בו.

Again, coming back to that thing about the lifestyle,

שוב, כשחוזרים לנושא של סגנון חיים,

and in a way, the ecological agenda is very much at one with the spirit.

ובדרך מסויימת, סדר היום האקולוגי הוא אחד עם הרוח.

So it's not a kind of sacrifice, quite the reverse.

אז זה לא סוג של הקרבה, להפך.

I think it's a great -- it's a celebration.

אני חושב שזה נפלא -- זה חגיגה.

And you can measure the performance,

ואתם יכולים למדוד את הביצועים,

in terms of energy consumption, of that building

במונחים של צריכת אנרגיה, של הבניין הזה

against a typical library.

לעומת ספרייה טיפוסית.

If I show another aspect of that technology

אם אני אראה לכם פן אחר של הטכנולוגיה

then, in a completely different context --

אז, בהקשר אחר לגמרי --

this apartment building in the Alps in Switzerland.

בניין הדירות הזה באלפים השוויצריים.

Prefabricated from the most traditional of materials,

מיוצר מראש מהחומרים הכי מסורתיים,

but that material -- because of the technology, the computing ability,

אבל החומר הזה -- בגלל הטכנולוגיה, יכולת המחשוב,

the ability to prefabricate, make high-performance components

היכולת ליצר מראש, ליצור רכיבים עם ביצועים גבוהים

out of timber -- very much at the cutting edge.

מעץ -- ממש בחזית הטכנולוגיה.

And just to give a sort of glimpse of that technology,

ורק כדי לתת לכם סוג של הצצה לטכנולוגיה הזו,

the ability to plot points in the sky

היכולת להכין תרשים של נקודות בשמיים

and to transmit, to transfer that information

ולשדר, להעביר את המידע

now, directly into the factory.

עכשיו, ישירות למפעל.

So if you cross the border -- just across the border --

אז אם אתם חוצים את הגבול -- ממש מעבר לגבול --

a small factory in Germany, and here you can see the guy with his computer screen,

מפעל קטן בגרמניה, וכאן אתם יכולים לראות את הבחור עם מסך המחשב שלו,

and those points in space are communicated.

והנקודות האלו בחלל מקושרות.

And on the left are the cutting machines,

ומשמאל נמצאות מכונות החיתוך,

which then, in the factory,

שאז, במפעל,

enable those individual pieces to be fabricated

מאפשרות לחלקים האלה להיות מיוצרים

and plus or minus very, very few millimeters,

בדיוק של פלוס מינוס כמה מילימטרים,

to be slotted together on site.

כדי שאפשר יהיה להרכיב אותן באתר.

And then interestingly, that building to then be clad

ואז, מעניין לציין,שחיפוי המבנה לאחר מכן ייעשה

in the oldest technology, which is the kind of hand-cut shingles.

בטכנולוגייה הישנה, שהיא סוג של הנחת רעפים חתוכים ביד.

One quarter of a million of them applied by hand as the final finish.

רבע מיליון מהם מושמים ביד כגימור סופי.

And again, the way in which that works as a building,

ושוב, הדרך שבה זה עובד כבניין,

for those of us who can enjoy the spaces,

עבור אלה מאיתנו אשר יכולים ליהנות מהחללים,

to live and visit there.

לחיות ולבקר בהם

If I made the leap into these new technologies,

אם דילגתי לתוך טכנולוגיות חדשות אלה,

then how did we -- what happened before that?

אז איך אנחנו-- מה קרה לפני כן?

I mean, you know, what was life like before the mobile phone,

כלומר, אתם יודעים, אינך נראו החיים לפני הטלפון הנייד,

the things that you take for granted?

הדברים שאתם תופסים כמובנים מאליהם?

Well, obviously the building still happened.

ובכן, ברור שהבניין עדיין נבנה.

I mean, this is a glimpse of the interior of our Hong Kong bank of 1979,

כלומר, זוהי הצצה לפנים של הבנק שלנו בהונג קונג ב-1979,

which opened in 1985, with the ability to be able to reflect sunlight

שנפתח בשנת 1985, עם היכולת לשקף את אור השמש

deep into the heart of this space here.

עמוק ללב המרחב הזה כאן.

And in the absence of computers, you have to physically model.

ובהיעדר מחשבים, היה צורך לבנות מודל פיזי.

So for example, we would put models under an artificial sky.

כך לדוגמא, היינו ממקמים מודלים תחת שמיים מלאכותיים.

For wind tunnels, we would literally put them

בשביל מנהרות רוח, והיינו ממש מניחים אותם

in a wind tunnel and blast air,

במנהרת רוח, ולהטיח אויר,

and the many kilometers of cable and so on.

וקילומטרים רבים של כבלים וכן הלאה.

And the turning point was probably, in our terms,

ונקודת המפנה הייתה כנראה, במושגים שלנו,

when we had the first computer.

כאשר היה לנו את המחשב הראשון.

And that was at the time that we sought

וזה היה הזמן שבו חיפשנו

to redesign, reinvent the airport.

לעצב מחדש, להמציא מחדש את נמל התעופה.

This is Terminal Four at Heathrow, typical of any terminal --

זהו טרמינל 4 בהית'רו, האופייני לכל מסוף-

big, heavy roof, blocking out the sunlight,

גג גדול, כבד, חוסם את אור השמש,

lots of machinery, big pipes, whirring machinery.

המון מכונות, צינורות גדולים, זמזום מכונות.

And Stansted, the green alternative,

וסטנסטד, החלופה הירוקה,

which uses natural light, is a friendly place:

שעושה שימוש באור טבעי, היא מקום חביב:

you know where you are, you can relate to the outside.

אתה יודע איפה אתה נמצא , אתה יכול להתייחס לסביבה בחוץ.

And for a large part of its cycle, not needing electric light --

ועבור חלק גדול מהזמן, אין צורך בתאורת חשמל-

electric light, which in turn creates more heat,

תאורת חשמל,שיוצרת יותר חום,

which creates more cooling loads and so on.

שיוצרת יותר עומסי קירור וכן הלאה.

And at that particular point in time,

ובנקודת הזמן ההיא,

this was one of the few solitary computers.

זה היה אחד המחשבים הבודדים המעטים.

And that's a little image of the tree of Stansted.

וזו תמונה קטנה של העץ של סטנסטד

Not going back very far in time, 1990,

לא כל כך רחוק בזמן, 1990,

that's our office.

זהו המשרד שלנו.

And if you looked very closely, you'd see

ואם התבוננתם מאוד מקרוב, הייתם רואים

that people were drawing with pencils,

שאנשים שרטטו עם עפרונות,

and they were pushing, you know, big rulers and triangles.

והם היו מזיזים, אתם יודעים, סרגלים ומשולשים גדולים.

It's not that long ago, 17 years, and here we are now.

זה לא היה כל כך מזמן, 17 שנים, וכאן אנו נמצאים כעת.

I mean, major transformation.

כלומר, שינוי משמעותי.

Going back in time, there was a lady called Valerie Larkin,

כשהולכים אחורה בזמן, היתה גברת בשם ואלרי לרקין,

and in 1987, she had all our information on one disk.

בשנת 1987, היו לה את כל המידע שלנו בדיסקט אחד.

Now, every week, we have the equivalent of 84 million disks,

עכשיו, כל שבוע, יש לנו את המקבילה של 84 מיליון דיסקים,

which record our archival information

שרושמים את המידע הארכיוני שלנו

on past, current and future projects.

על המיזמים של העבר, הנוכחיים והעתידיים.

That reaches 21 kilometers into the sky.

זה מגיע לגובה של 21 קילומטרים לשמים.

This is the view you would get, if you looked down on that.

זהו המראה שהיה נגלה לעיניכם אילו הייתם מביטים על זה. זה המראה שהייתם מקבלים לו הייתם מתבוננים בזה

But meanwhile, as you know,

אבל בינתיים, כפי שאתם יודעים,

wonderful protagonists like Al Gore

פרוטגוניסטים מעולים כמו אל גור

are noting the inexorable rise in temperature,

מציינים את עליית החום המתמדת,

set in the context of that,

שבהקשר זה,

interestingly, those buildings which are celebratory

מעניין, מבנים אלה חגיגיים

and very, very relevant to this place.

ורלוונטים מאוד למקום הזה.

Our Reichstag project,

מיזם הרייכסטאג שלנו,

which has a very familiar agenda, I'm sure,

שיש לו אג'נדה מוכרת מאוד, אני בטוח,

as a public place where we sought to, in a way,

כמקום ציבורי שבו חיפשנו,במידת מה,

through a process of advocacy,

באמצעות תהליך של סינגור,

reinterpret the relationship between society and politicians,

לתת פרשנות חדשה ליחסים בין החברה לבין הפוליטיקאים,

public space. And maybe its hidden agenda, an energy manifesto --

המרחב הציבורי. ואולי "סדר היום" הסמוי שלו, מינשר של אנרגיה-

something that would be free, completely free

משהו שיהיה חופשי, חופשי לחלוטין

of fuel as we know it.

מדלק כפי שאנו מכירים אותו.

So it would be totally renewable.

אז זה יהיה משהו שניתן לחלוטין לחדשו .

And again, the humanistic sketch, the translation into the public space,

ושוב, השרטוט ההומניסטי, התרגום לתוך המרחב הציבורי,

but this very, very much a part of the ecology.

אבל זה מאוד, מאוד חלק מהאקולוגיה.

But here, not having to model it for real.

אבל כאן, כשאין צורך במודל ממשי.

Obviously the wind tunnel had a place,

כמובן שהיה מקום למנהרת רוח,

but the ability now with the computer

אבל היכולת כעת עם המחשב

to explore, to plan, to see how that would work

לחקור, לתכנן, כדי לראות איך זה יעבוד

in terms of the forces of nature:

במונחים של כוחות הטבע:

natural ventilation, to be able to model the chamber below,

איוורור טבעי, להיות מסוגל לעשות דגם של הלשכה שמתחת,

and to look at biomass.

ולהתבונן בביומסה.

A combination of biomass, aquifers, burning vegetable oil --

שילוב של ביומסה, אקוויפרים, שמן צמחי בוער-

a process that, quite interestingly, was developed

תהליך שבאופן מעניין למדי, פותח

in Eastern Germany, at the time of its

בגרמניה המזרחית, בתקופת

dependence on the Soviet Bloc.

התלות שלה בגוש הסובייטי.

So really, retranslating that technology and developing something

אז באמת, תרגום הטכנולוגייה ופיתוח משהו

which was so clean, it was virtually pollution-free.

שהיה כל כך נקי, זה היה כמעט ללא זיהום.

You can measure it again.

ניתן למדוד אותו שוב.

You can compare how that building, in terms of its emission

אפשר להשוות איך בנין זה , במונחים של פליטת

in tons of carbon dioxide per year --

טונות של פחמן דו-חמצני בשנה-

at the time that we took that project, over 7,000 tons --

בזמן שבו אנחנו לקחנו את המיזם, מעל 7,000 טונות-

what it would have been with natural gas

של מה שזה היה עם גז טבעי

and finally, with the vegetable oil, 450 tons.

ולבסוף, עם שמן צמחי, 450 טון.

I mean, a 94 percent reduction -- virtually clean.

דהיינו,, 94 אחוז הפחתה – למעשה נקי.

We can see the same processes at work

אתם יכולים לראות את אותם התהליכים בעבודה

in terms of the Commerce Bank --

מבחינת הבנק למסחר-

its dependence on natural ventilation,

והתלות שלו באוורור טבעי,

the way that you can model those gardens,

הדרך שניתן ליצור דגם של גנים אלה,

the way they spiral around.

הדרך שהם מתפתלים סביב.

But again, very much about the lifestyle, the quality --

אבל שוב, הרבה מאוד על סגנון חיים, האיכות -

something that would be more enjoyable as a place to work.

משהו שיהיה מקום עבודה מהנה יותר.

And again, we can measure the reduction

ושוב, אנו יכולים למדוד את ההפחתה

in terms of energy consumption.

במונחים של צריכת אנרגיה.

There is an evolution here between the projects,

יש כאן התפתחות בין הפרוייקטים,

and Swiss Re again develops that a little bit further --

וסוויס רה שוב מפתחת את זה מעט הלאה

the project in the city in London.

הפרויקט בסיטי של לונדון.

And this sequence shows the buildup of that model.

ורצף זה מראה את התפתחות הדגם הזה.

But what it shows first, which I think is quite interesting,

אבל מה שזה מראה קודם כל, שלדעתי הוא די מעניין,

is that here you see the circle, you see the public space around it.

זה שכאן אתם יכולים לראות את המעגל, אתם רואים את המרחב הציבורי סביבו.

What are the other ways of putting

מה הן הדרכים האחרות לשים

the same amount of space on the site?

את אותה כמות של מרחב באתר?

If, for example, you seek to do a building

אם, לדוגמה, אתם מבקשים לבנות בנין

which goes right to the edge of the pavement,

שנמצא ממש על קצה המדרכה,

it's the same amount of space.

זו אותה כמות של שטח.

And finally, you profile this, you cut grooves into it.

ולבסוף, משרטט פרופיל של זה, חורץ חריצים לתוכו.

The grooves become the kind of green lungs

החריצים נעשים סוג של ריאות ירוקות

which give views, which give light, ventilation,

שמאפשרים שדות ראייה, שנותנים אור, אוורור,

make the building fresher.

והופכים את הבניין לרענן יותר..

And you enclose that with something that also

ומקיפים את זה עם משהו שהוא גם

is central to its appearance,

מרכזי למראה שלו,

which is a mesh of triangulated structures --

שזוהי רשת של מבנים שמחולקים למשולשים --

again, in a long connection evocative of

שוב, בחיבור ארוך שמזכיר

some of those works of Buckminster Fuller,

כמה מאותן יצירות של בקמינסטר פולר,

and the way in which triangulation can increase performance

והדרך שבה הטריאנגולציה יכולה להגדיל ביצועים

and also give that building its sense of identity.

וגם לתת לבניין הזה את תחושת הזהות שלו.

And here, if we look at a detail of the way

וכאן, אם נתבונן בפרטי הדרך

that the building opens up and breathes into those atria,

שהבניין נפתח, ונושם לתוך חללי אטריום אלה,

the way in which now, with a computer, we can model the forces,

הדרך שבה עכשיו, בעזרת מחשב, יש לנו יכולת דיגום של הכוחות,

we can see the high pressure, the low pressure,

אנו יכולים להבחין בלחץ הגבוה, בלחץ הנמוך,

the way in which the building behaves rather like an aircraft wing.

בדרך הפעולה שבה הבניין מתנהג כמו כנף מטוס.

So it also has the ability, all the time,

כך שיש לו גם יכולת, כל הזמן,

regardless of the direction of the wind,

ולא משנה מה כיוון הרוח,

to be able to make the building fresh and efficient.

להיות מסוגל להפוך את הבניין לרענן ויעיל.

And unlike conventional buildings,

ובניגוד לבניינים קונבנציונאלים,

the top of the building is celebratory.

החלק העליון של הבניין מיועד לארועים. .

It's a viewing place for people, not machinery.

זהו מקום צפייה עבור אנשים, לא מכונות.

And the base of the building is again about public space.

ובסיס הבניין שוב מיועד למרחב הציבורי.

Comparing it with a typical building,

כשמשווים אותו עם בניין טיפוסי,

what happens if we seek to use such design strategies

מה שקורה אם אנו מבקשים להשתמש באסטרטגיות עיצוב כאלה

in terms of really large-scale thinking?

במונחים של חשיבה בקנה מידה גדול באמת?

And I'm just going to give two images

ואני בדיוק מתכוון להציג שני צילומים

out of a kind of company research project.

מתוך סוג של פרוייקט מחקר של החברה.

It's been well known that the Dead Sea is dying.

זה מכבר ידוע היטב כי ים המלח גוסס.

The level is dropping, rather like the Aral Sea.

שפני הים יורדים, משהו בדומה לימת אראל.

And the Dead Sea is obviously much lower

ים המלח הוא כמובן נמוך בהרבה

than the oceans and seas around it.

מהאוקיינוסים והימים סביבו.

So there has been a project which rescues the Dead Sea

אז היה כבר פרויקט שמציל את ים המלח

by creating a pipeline, a pipe,

על-ידי קו צינור, צינור,

sometimes above the surface, sometimes buried,

לפעמים מעל פני השטח, לפעמים קבור מתחת,

that will redress that, and will feed from the Gulf of Aqaba

שיפצה על כך ויוזן ממפרץ עקבה

into the Dead Sea.

לתוך ים המלח.

And our translation of that,

והתרגום שלנו לזה,

using a lot of the thinking built up over the 40 years, is to say,

כתוצאה בהרבה חשיבה שהתפתחה במשך יותר מ- 40 שנה, הוא לומר,

what if that, instead of being just a pipe,

מה אם זה, במקום שיהיה רק צינור,

what if it is a lifeline?

מה אם הוא עורק חיים?

What if it is the equivalent, depending on where you are,

מה אם היא שווה-הערך, תלוי במקום שאתה נמצא,

of the Grand Canal,

של הגראנד קנאל,

in terms of tourists, habitation, desalination, agriculture?

במונחים של תיירות, מגורים, התפלה, חקלאות?

In other words, water is the lifeblood.

במילים אחרות, המים הם סם החיים.

And if you just go back to the previous image,

ואם אתם פשוט חוזרים לתמונה הקודמת,

and you look at this area of volatility and hostility,

ומתבוננים באזור זה של התנודתיות, והעוינות,

that a unifying design idea as a humanitarian gesture

שרעיון עיצובי מאחד כמחווה הומניטארית

could have the affect of bringing all those warring factions together

יכול להשפיע על הבאת כל הפלגים הלוחמים האלה יחד

in a united cause, in terms of something that would be

למטרה מאוחדת, במונחים של משהו שיהיה

genuinely green and productive in the widest sense.

באמת ירוק ופורה במובן הרחב ביותר.

Infrastructure at that large scale is also

תשתית בקנה מידה גדול כזה היא גם

inseparable from communication.

בלתי נפרדת מהתקשורת.

And whether that communication is the virtual world

ובין אם תקשורת זו הוא העולם הוירטואלי

or it is the physical world,

או שהוא העולם הפיסי,

then it's absolutely central to society.

אז זה בהחלט דבר מרכזי בחברה.

And how do we make more legible in this growing world,

ואיך אנחנו עושים משהו ברור יותר בעולם הולך וגדל זה,

especially in some of the places that I'm talking about --

במיוחד בכמה מקומות שאני מדבר עליהם-

China, for example, which in the next ten years

סין,למשל, שבעשר השנים הבאות

will create 400 new airports.

תקים 400. שדות תעופה חדשים.

Now what form do they take?

עכשיו איזה צורה הם לובשים?

How do you make them more friendly at that scale?

כיצד ניתן להפוך אותם ליותר ידידותיים בקנה מידה זה?

Hong Kong I refer to as a kind of analog experience in a digital age,

להונג קונג אני מתייחס כאל סוג של חוויה אנלוגית בעולם דיגיטלי,

because you always have a point of reference.

כי תמיד ישנה נקודת התייחסות.

So what happens when we take that and you expand that further

אז מה קורה כאשר אנחנו לוקחים את זה ומרחיבים זאת עוד יותר

into the Chinese society?

לתוך החברה הסינית?

And what is interesting is that that produces in a way

ומה שמעניין הוא שהדבר יוצר במדת מה

perhaps the ultimate mega-building.

אולי את המגה-הבניין האולטימטיבי.

It is physically the largest project on the planet at the moment.

זהו פיזית המיזם הגדול ביותר כעת על פני כדור הארץ.

250 -- excuse me, 50,000 people working 24 hours, seven days.

250 - סליחה, 50,000 אנשים שעובדים 24 שעות, שבעה ימים.

Larger by 17 percent than every terminal put together

גדול ב- 17 אחוז גדול מכל מסוף שהוא מחובר יחד

at Heathrow -- built -- plus the new, un-built Terminal Five.

בהית'רו – שנבנה - בתוספת טרמינל 5 החדש, שאינו בנוי.

And the challenge here is a building that will be green,

האתגר כאן הוא בניין שיהיה ירוק,

that is compact despite its size

שהוא קומפקטי למרות גודלו

and is about the human experience of travel,

וזה אודות החוויה האנושית של הנסיעה,

is about friendly, is coming back to that starting point,

זה בעניין של ידידותי, זה מגיע חזרה אל נקודת ההתחלה,

is very, very much about the lifestyle.

זה מאוד, מאוד אודות סגנון החיים.

And perhaps these, in the end, as celebratory spaces.

ואולי אלה, בסופו של דבר, כחללי ארועים.

As Hubert was talking over lunch,

כפיו שהוברט דיבר בארוחת הצהריים,

as we sort of engaged in conversation,

כששוחחנו.

talked about this, talked about cities.

דיברנו על זה, דיברנו על ערים.

Hubert was saying, absolutely correctly, "These are the new cathedrals."

הוברט אמר, דבר שהוא לחלוטין נכון, "אלה הם הקתדרלות החדשות."

And in a way, one aspect of this conversation

ובאופן מסוים, היבט אחד של שיחה זו

was triggered on New Year's Eve,

התעורר בראש השנה האזרחית,

when I was talking about the Olympic agenda in China

כאשר דיברתי על סדר היום האולימפי בסין

in terms of its green ambitions and aspirations.

מבחינת האמביציות והשאיפות הירוקות שלו.

And I was voicing the thought that --

ואני הבעתי במילים את המחשבה ש--

it just crossed my mind that New Year's Eve,

פשוט עלה בדעתי שערב השנה החדשה,

a sort of symbolic turning point as we move from 2006 to 2007 --

סוג של נקודת מפנה סמלית כשאנו נעים מ-2006-2007

that maybe, you know, the future was

שאולי, אתם יודעים, העתיד היה

the most powerful, innovative sort of nation.

סוג של אומה הכי עוצמתית, חדשנית .

The way in which somebody like Kennedy inspirationally could say,

הדרך שבה מישהו כמו קנדי יכול היה לומר באופן מלא השראה,

"We put a man on the moon."

"הנחתנו אדם על הירח."

You know, who is going to say

אתם יודעים, מי יאמר

that we cracked this thing of the dependence on fossil fuels,

שפיצחנו עניין זה של תלות בדלקים במאובנים,

with all that being held to ransom by rogue regimes, and so on.

עם כל ההסתמכות על דמי הכופר על ידי משטרים מושחתים, וכן הלאה.

And that's a concerted platform.

וזו היא פלטפורמה מתואמת.

It's more than one device, you know, it's renewable.

זה יותר מכלי אחד, אתם יודעים, זה דבר שניתן לחדשו.

And I voiced the thought that maybe at the turn of the year,

וביטאתי את המחשבה שאולי בתחילת השנה,

I thought that the inspiration was more likely

חשבתי שסביר שההשראה

to come from those other, larger countries out there --

תגיע מאלה האחרים, מדינות גדולות יותר שם

the Chinas, the Indias, the Asian-Pacific tigers.

מהנמרים הסינים ההודים, והאסיאנים-פסיפיים.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)