A project of peace, painted across 50 buildings | eL Seed

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

So when I decided to create an art piece in Manshiyat Naser,

אז כשהחלטתי ליצור יצירת אמנות במנשיאת נאסר,

the neighborhood of the Cairo garbage collectors in Egypt,

השכונה של אוספי הזבל של קהיר,

I never thought this project would be

מעולם לא חשבתי שהפרוייקט הזה יהיה

the most amazing human experience that I would ever live.

החוויה האנושית הכי מדהימה שתהיה לי בחיי.

As an artist, I had this humanist intention

כאמן, היו לי כוונות הומניסטיות

of beautifying a poor and neglected neighborhood

ליפות את השכונה הענייה והמוזנחת

by bringing art to it and hopefully shining light on this isolated community.

בהבאת אמנות לתוכה ובתקווה להאיר אור על הקהילה המבודדת הזו.

The first time I heard about this Christian Coptic community

הפעם הראשונה ששמעתי על הקהילה הנוצרית הקופטית

was in 2009 when the Egyptian authorities under the regime of Hosni Mubarak

היהה ב 2009 כשהרשויות המצריות תחת משטר חוסני מוברק

decided to slaughter 300,000 pigs using the pretext of H1N1 virus.

החליטו לשחוט 300,000 חזירים באמתלה של נגיף ה H1N1.

Originally, they are pig breeders.

במקור, הם מגדלי חזירים.

Their pigs and other animals are fed with the organic waste

החזירים שלהם וחיות אחרות מוזנות בפסולת אורגנית

that they collect on a daily basis.

שהם אוספים על בסיס יום יומי.

This event killed their livelihood.

אירוע זה הרג את מקור הפרנסה שלהם.

The first time I entered Manshiyat Naser, it felt like a maze.

הפעם הראשונה שנכנסתי למנשייאת נאסר, הרגשתי כמו במבוך.

I was looking for the St. Simon Monastery on the top of the Muqattam Mountain.

חיפשתי את המנזר של רחוב סנט סימון על הר מוקטאן.

So you go right, then straight, then right again, then left

אז אתם הולכים ימינה, אז ישר, אז שוב ימינה, ושמאלה

to reach all the way to the top.

כדי להגיע עד למעלה.

But to reach there, you must dodge between the trucks overpacked with garbage

אבל כדי להגיע לשם, אתם חייבים להתחמק מהמשאיות שעמוסות בזבל

and slalom between the tuk-tuks,

ולעשות סלאלום בין הטוקטוקים,

the fastest vehicle to move around in the neighborhood.

הרכבים המהירים ביותר שנעים בשכונה.

The smell of the garbage unloaded from those trucks was intense,

הריח של הזבל שמורד מהמשאיות האלו היה חזק,

and the noise of the traffic was loud and overbearing.

והרעש של התנועה היה חזק ומשתלט.

Add to it the din created by the crushers in those warehouses along the way.

הוסיפו לזה את הצלצול שנוצר על ידי המגרסות במחסנים האלו לאורך הדרך.

From outside it looks chaotic, but everything is perfectly organized.

מבחוץ זה נראה כאוטי, אבל הכל מאורגן להפליא.

The Zaraeeb, that’s how they call themselves,

הזראיב, כך הם קוראים לעצמם,

which means the pig breeders,

מה שאומר מגדלי החזירים,

have been collecting the garbage of Cairo

אספו את הזבל בקהיר

and sorting it in their own neighborhood for decades.

ומיינו אותו בשכונה שלהם במשך עשורים.

They have developed one of the most efficient

הם פיתחו את אחת המערכות הכי יעילות

and highly profitable systems on a global level.

והרווחיות ביותר על פני הפלנטה.

Still, the place is perceived as dirty, marginalized and segregated

ועדיין, המקום הזה נתפש כמלוכלך, מוקצה ומופרד

because of their association with the trash.

בגלל השיוך שלהם לזבל.

So my initial idea was to create an anamorphic piece,

אז הרעיון הראשוני שלי היה ליצור יצירה אנמורפית,

a piece that you can only see from one vantage point.

יצירה שאתם יכולים לראות מנקודת מבט אחת.

I wanted to challenge myself artistically by painting over several buildings

רציתי לאתגר את עצמי אמנותית על ידי ציור על מספר בניינים

and having it only fully visible from one point on the Muqattam Mountain.

ושזה יהיה נראה רק מנקודה אחת על הר מוקטאן.

The Muqattam Mountain is the pride of the community.

הר מוקטאן הוא הגאווה של הקהילה.

This is where they built the St. Simon Monastery,

שם הם בנו את מנזר סנט סימון,

a 10,000-seat cave church that they carved into the mountain itself.

כנסיית מערה בת 10,000 מושבים שהם חצבו לתוך ההר עצמו.

So, the first time I stood on top of the mountain

אז בפעם הראשונה שעמדתי על ראש ההר

and I looked at the neighborhood,

והבטתי בשכונה,

I asked myself, how on earth will I convince all those owners

שאלתי את עצמי, איך אני אצליח לשכנע את כל בעלי הבתים האלה

to let me paint on their buildings?

לתת לי לצבוע את הבתים שלהם?

And then Magd came.

ואז מאגד הגיע.

Magd is a guide from the Church.

מאגד הוא מדריך מהכנסיה.

He told me the only person I needed to convince was Father Samaan,

הוא אמר לי שהאדם היחיד שאני צריך לשכנע היה האב סמאן,

who is the leader of the community.

שהוא מנהיג הקהילה.

But to convince Father Samaan, I needed to convince Mario,

אבל כדי לשכנע את האב סמאן, הייתי צריך לשכנע את מריו,

who is a Polish artist who moved to Cairo 20 years ago

שהוא האמן הפולני שעבר לקהיר לפני 20 שנה

and who created all the artwork of the Cave Church.

ויצר את כל האמנות של כנסיית המערה.

I am really grateful to Mario. He was the key of the project.

אני באמת מודה למריו. הוא היה גורם מפתח לפרוייקט הזה.

He managed to get me a meeting with Father Samaan,

הוא הצליח לארגן לי פגישה עם האב סמאן,

and surprisingly, he loved the idea.

ולמרבה ההפתעה, הוא אהב את הרעיון שלי.

He asked me about where I painted before

הוא שאל אותי איפה ציירתי לפני כן

and how I will make it happen.

ואיך אני אגרום לזה לקרות.

And he was mainly concerned by what I was going to write.

והוא היה מודאג במיוחד ממה שעמדתי לכתוב.

In every work that I create, I write messages

בכל עבודה שאני יוצר, אני כותב מסרים

with my style of Arabic calligraphy.

עם הסגנון שלי של קליגרפיה ערבית.

I make sure those messages are relevant to the place where I am painting

אני דואג שהמסרים האלה רלוונטיים למקום בו אני מצייר

but have this universal dimension,

אבל יש להם את המימד האוניברסלי הזה,

so anybody around the world can relate to it.

כך שכל אחד מסביב לעולם יוכל להתחבר אליהם.

So for Manshiyat Naser,

אז עבור מנשייאת נאסר,

I decided to write in Arabic the words of St. Athanasius of Alexandria,

החלטתי לכתוב בערבית את המילים של סנט את'נסיוס מאלכסנדריה,

a Coptic bishop from the third century,

בישופ קופטי מהמאה השלישית,

who said: (Arabic),

שאמר: (ערבית),

which means in English,

שמשמעו באנגלית,

"Anyone who wants to see the sunlight clearly

"כל מי שרוצה לראות את אור היום בברור

needs to wipe his eyes first."

צריך ראשית לשפשף את העיניים."

It was really important for me

זה היה באמת חשוב לי

that the community felt connected to the words.

שהקהילה תרגיש מחוברת למילים.

And for me this quote was perfectly reflecting the spirit of the project.

ועבורי הציטוט הזה שיקף בצורה מושלמת את הרוח של הפרוייקט.

So Father Samaan blessed the project,

אז האב סמאן ברך את הפרוייקט,

and his approval brought all the residents on board.

והאישור שלו הביא את כל התושבים להשתתף.

Hundreds of liters of paint, a dozen blue manual lifts,

מאות ליטרים של צבע, שתיים עשר מעליות ידניות,

several trips back and forth to Cairo,

כמה נסיעות לקהיר וחזרה,

a strong and solid team from France, North Africa, Middle East and the US,

צוות חזק ומוצק מצרפת, צפון אפריקה, המזרח התיכון וארצות הברית,

and after a year of planning and logistics, there we are,

ואחרי שנה של תכנון ולוגיסטיקה, היינו פה,

my team and some members from the local community

הצוות שלי וכמה חברים מהקהילה המקומית

creating a piece that will spread over 50 buildings,

יוצרים יצירה שתתפרש על יותר מ 50 בניינים,

some filling up the space of the calligraphy

כמה ממלאים את החלל של הקליגרפיה

that I trace with colors.

שאני עובר עליה עם צבעים.

Here some blue, there some yellow, there some orange.

פה קצת כחול, שם קצת צהוב, שם קצת כתום.

Some others carrying some sand bags

כמה אחרים נשאו כמה שקי חול

and putting them on the top of the buildings

ושמו אותם בראש הבניינים

to hold those manual lifts,

כדי להחזיק את המעליות הידניות האלו,

and some others assembling and disassembling those same lifts

וכמה אחרים הרכיבו ופרקו את אותן מעליות

and moving them around the different buildings.

והזיזו אותן בין הבניינים השונים.

At the beginning of the project,

בתחילת הפרוייקט,

I numbered all those buildings on my sketch,

מספרתי את כל הבניינים האלה על האיור שלי,

and there was no real interaction with the community.

ולא היתה אינטראקציה אמיתית עם הקהילה.

People didn’t get the point of all this.

אנשים לא הבינו את הפואנטה של כל זה.

But fast enough, those building numbers became family names.

אבל די מהר, מספרי הבניינים האלה הפכו לשמות משפחה.

The first building was the house of Uncle Ibrahim.

הבניין הראשון היה הבית של דוד איברהים.

Uncle Ibrahim is such an enthusiastic person.

דוד איברהים הוא כזה בן אדם נלהב.

He was always singing and making jokes,

הוא תמיד היה שר וסיפר בדיחות,

and his daughters and sons saved me from his bull

והבת שלו ובניו הצילו אותי מהשור שלו

who wanted to attack me on the fourth floor.

שרצה לתקוף אותי בקומה הרביעית.

(Laughter)

(צחוק)

Actually, the bull saw me from the window and came out on the balcony.

למעשה, השור ראה אותי מהחלון ויצא למרפסת.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah.

כן.

Uncle Ibrahim was always hanging out on the balcony

דוד איברהים תמיד בילה על המרפסת

and talking to me while I was painting.

ודיבר איתי בזמן שצבעתי.

I remember him saying that he didn’t go to the mountain for 10 years,

אני זוכר אותו אומר שהוא לא עלה להר כבר 10 שנים,

and that he never takes a day off.

ושהוא אף פעם לא לקח יום חופש.

He said that if he stopped working, who will stop the garbage?

הוא אמר שאם הוא יפסיק לעבוד, מי יעצור את הזבל?

But surprisingly, at the end of the project,

אבל למרבה הפלא, בסוף הפרוייקט,

he came all the way to the mountain to look at the piece.

הוא הגיע עד להר כדי להביט ביצירה.

He was really proud to see his house painted,

הוא היה ממש גאה לראות את הבית שלו צבוע,

and he said that this project was a project of peace and --

והוא אמר שהפרוייקט הזה היה פרוייקט של שלום --

sorry --

סליחה --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

He said that it was a project of peace and unity

הוא אמר שזה היה פרוייקט של שלום ואחדות

and that it brought people together.

ושהוא חיבר בין אנשים.

So his perception towards the project changed,

אז התפישה שלו כלפי הפרוייקט השתנתה,

and my perception towards the community changed also,

והתפישה שלי כלפי הקהילה גם השתנתה,

and towards what they do.

וכלפי מה שהם עושים.

All the garbage that everybody is disgusted by is not theirs.

כל הזבל שכולם נגעלים ממנו הוא לא שלהם.

They just work out of it.

הם רק עובדים ממנו.

Actually, they don’t live in the garbage. They live from the garbage.

למעשה, הם לא חיים בזבל. הם חיים מהזבל.

So I started doubting myself and wondering

אז התחלתי לפקפק בעצמי ותהיתי

what was the real purpose of this whole project?

מה היתה המטרה האמיתית של כל הפרוייקט הזה?

It was not about beautifying a place by bringing art to it.

זה לא נגע לייפוי מקום על ידי הבאת אמנות אליו.

It was about switching perception and opening a dialogue

זה נגע להחלפת נקודת מבט ופתיחת דיאלוג

on the connection that we have with communities that we don’t know.

על החיבור שיש לנו עם קהילות שאנחנו לא מכירים.

So day after day,

אז יום אחרי יום,

the calligraphy circle was taking shape,

מעגל הקליגרפיה קיבל צורה,

and we were always excited to go back on the mountain to look at the piece.

ותמיד התרגשנו לחזור להר להביט ביצירה.

And standing exactly at this point every day made my realize

ולעמוד בדיוק בנקודה הזו כל יום גרמה לי להבין

the symbolism behind this anamorphic piece.

את הסמליות מאחורי היצירה האנאמורפית.

If you want to see the real image of somebody,

אם אתם רוצים לראות את התמונה המקורית של מישהו,

maybe you should change your angle.

אולי אתם צריכים לשנות את זווית הראיה שלכם.

There was doubts and difficulties,

היו ספקות וקשיים,

like fears and stress.

כמו פחד ולחץ.

It wasn't simple to work in such environments,

זה לא היה פשוט לעבוד בכאלה סביבות,

sometimes having pigs under you while you paint

לפעמים כשיש חזירים מתחתכם כשאתם צובעים

or climbing a stack of garbage to reach a lift.

או לטפס על ערמה של זבל כדי להגיע למעלית.

But we all got over the fear of the heights, the swinging lifts,

אבל כולנו התגברנו על הפחד של הגבהים, המעליות המתנדנדות,

the strength of the smell

העצמה של הריח

and also the stress of not finishing on time.

וגם הלחץ של לא לסיים בזמן.

But the kindness of all those people made us forget everything.

אבל האדיבות של כך האנשים האלה גרמה לנו לשכוח הכל.

The building number 3 was the house of Uncle Bakheet and Aunty Fareeda.

בניין מספר 3 היה בית של דוד בקהיט ודודה פרידה.

In Egyptian, they have this expression that says, "Ahsen Nas,"

במצרית, יש להם ביטוי שאומר, "אחסן נאס,"

which means "the best people."

שמשמעו "האנשים הכי טובים."

They were the best people.

הם היו האנשים הכי טובים.

We used to take our break in front of their houses,

היינו לוקחים את ההפסקה שלנו מול הבתים שלהם,

and all the kids of the neighborhood

וכל הילדים של השכונה

used to join us.

היו מצטרפים אלינו.

I was impressed and amazed by the kids of Manshiyat Naser.

התרשמתי ונדהמתי מהילדים של מנשייאת נאסר.

For the first few days, they were always refusing anything we were offering them,

במשך הימים הראשונים, הם תמיד סרבו לכל מה שהצענו להם,

even a snack or a drink.

אפילו חטיפים ומשקאות.

So I asked Aunty Fareeda, "Why is that?"

אז שאלתי את דודה פרידה, "למה זה?"

And she told me they teach their kids to refuse anything

והיא אמרה לי שהם מלמדים את הילדים שלהם לסרב לכל דבר

from somebody that they don't know

ממישהו שהם לא מכירים

because maybe this person needs it more than they do.

בגלל שאולי האדם הזה צריך את זה יותר מהם.

So at this exact point I realized actually

אז בדיוק בנקודה הזו הבנתי למעשה

the Zaraeeb community was the ideal context

שקהילת זאריב היתה ההקשר האידיאלי

to raise the topic of perception.

להעלות את נושא התפישה.

We need to question our level of misconception

אנחנו צריכים לתשאל את רמה הגישה המוטעית שלנו

and judgment we can have as a society

ושיפוט שיכול להיות לנו כחברה

upon communities based on their differences.

על הקהילות שמבוסס על ההבדלים בינהן.

I remember how we got delayed on Uncle Ibrahim's house

אני זוכר איך התעכבנו על הבית של דוד איברהים

when his pigs that are bred on the rooftop

כשהחזירים שלו שגדלים על הגג

were eating the sand bags that hold the lifts.

אכלו את שקי החול שהחזיק את המעליות.

(Laughter)

(צחוק)

The house of Uncle Bakheet and Aunty Fareeda

הבית של דוד בקהיט ודודה פארידה

was this kind of meeting point.

היה סוג של של נקודת מפגש.

Everybody used to gather there.

כולים היו מתאספים שם.

I think this is what Uncle Ibrahim meant

אני חושב שזה מה שדוד איברהים התכוון

when he said that was a project of peace and unity,

כשהוא אמר שזה היה פרוייקט של שלום ואחדות,

because I really felt that people were coming together.

בגלל שאני באמת מרגיש שאנשים התאחדו.

Everyone was greeting us with a smile, offering us a drink

כולם ברכו אותנו עם חיוך, הציעו לנו שתיה

or inviting us into their own house for lunch.

או הזמינו אותנו לבתיהם לארוחה.

Sometime, you are at the first level of a building,

לפעמים, אתם בקומה הראשונה של הבניין,

and somebody opens his window and offers you some tea.

ומישהו פותח את החלון ומציע לכם תה.

And then the same thing happens on the second floor.

ואז אותו הדבר קורה בקומה השניה.

And you keep going all the way to the top.

ואתם ממשיכים לעלות כל הדרך למעלה.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I think I never drink as much tea as I did in Egypt.

אני חושב שמעולם לא שתיתי כל כך הרבה תה כמו ששתיתי במצרים.

(Laughter)

(צחוק)

And to be honest with you, we could have finished earlier,

ולהיות כנה איתכם, היינו יכולים לסיים מוקדם יותר,

but I think it took us three weeks because of all those tea breaks.

אבל אני חושב שזה לקח לנו שלושה שבועות בגלל כל הפסקות התה האלו.

(Laughter)

(צחוק)

In Egypt, they have another expression, which is "Nawartouna,"

במצריים, יש להם ביטוי נוסף, שהוא "נאווארטונה,"

which means, "You brought light to us."

שמשמעו, "הבאת את האור אלינו."

In Manshiyat Naser they were always telling us this.

במאנשייט נאסר הם תמיד אמרו לנו את זה.

The calligraphy, actually --

הקליגרפיה, למעשה --

I used a white glow-in-the-dark paint for the calligraphy

השתמשתי בצבע זוהר בחושך לקליגרפיה

so at the end of the project, we rented some black light projectors

אז בסוף הפרוייקט, שכרנו כמה זרקורים של אור אולטרה סגול

and lit up the whole neighborhood,

והארנו את כל השכונה,

surprising everybody around.

והפתענו את כולם מסביב.

We wanted to tell them

רצינו להגיד להם

that they are the ones who brought light to us.

שהם אלה שהביאו אור לנו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The Zaraeeb community are strong, honest, hard workers,

קהילת הזאריב, מורכבת מאנשים חזקים, כנים ועובדים קשה,

and they know their value.

והם יודעים את הערך שלהם.

The people of Cairo call them "the Zabaleen,"

האנשים של קהיר קוראים להם "הזאבלין,"

which means "the people of the garbage,"

שמשמעותו "האנשים של הזבל,"

but ironically, the people of Manshiyat Naser

אבל באופן אירוני, האנשים של מאנשייט נאסר

call the people of Cairo the Zabaleen.

קוראים לאנשי קהיר הזאבלין.

They say, they are the ones who produce the garbage, not them.

הם אומרים, הם אלה שמייצרים את הזבל, לא הם.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The goal was to leave something to this community,

המטרה היתה להשאיר משהו לקהילה הזו,

but I feel that they are the ones who left something in our lives.

אבל אני מרגיש שהם אלה שהשאירו משהו בחיינו.

You know, the art project was just a pretext

אתם יודעים, פרוייקט האמנות היה רק אמתלה

for this amazing human experience.

לחוויה האנושית המדהימה הזו.

The art piece at some point will disappear, vanish,

היצירה בנקודה מסויימת תעלם, תתאדה,

and actually there is somebody who is building a second floor

ולמעשה יש מישהו שבונה קומה שניה

in front of Uncle Ibrahim's house,

מול הבית של דוד איברהים,

so it's covering part of the painting,

כך שזה מכסה חלק מהציור,

so I might need to go back and paint over it.

אז אני אולי אצטרך לחזור ולצבוע עליו.

(Laughter)

(צחוק)

It was about the experience,

זה נגע לנסיון,

about the story,

ולסיפור,

about the moment.

לרגע.

From the streets of the neighborhood,

מהרחובות של השכונות,

the painting appears in fragments,

הציורים מופיעים כחלקים,

isolated from one another,

מבודדים אחד מהשני,

standing alone.

עומדים לבדם.

But connected with the sign of calligraphy

אבל מחוברים עם סימן הקליגפיה

that today reveals the powerful message that we should all think about

שהיום מגלה את המסר החזק שאנחנו צריכים לחשוב עליו

before we want to judge somebody.

לפני שאנחנו רוצים לשפוט מישהו.

Anyone who wants to see the sunlight clearly

כל מי שרוצה לראות את אור השמש בברור

needs to wipe his eyes first.

צריך לנגב את עיניו קודם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)