Molly Stevens: A new way to grow bone

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

As humans, it's in our nature

כבי אנוש, אנו נוטים באופן טבעי

to want to improve our health and minimize our suffering.

לנסות ולשפר את בריאותנו ולצמצם את כאבינו.

Whatever life throws at us,

כל מחלה בה אנחנו נתקלים במהלך חיינו

whether it's cancer, diabetes, heart disease,

בין אם מדובר בסרטן, סוכרת, מחלות לב,

or even broken bones, we want to try and get better.

או אפילו שברים בעצמות, אנחנו שואפים להחלים מהם.

Now I'm head of a biomaterials lab,

אני עומדת בראש מעבדה לחומרים ביולוגיים,

and I'm really fascinated by the way that humans

ותמיד התעניינתי בדרך בה בני אנוש

have used materials in really creative ways

משתמשים בחומרים בדרכים יצירתיות

in the body over time.

בגוף במשך השנים.

Take, for example, this beautiful blue nacre shell.

קחו לדוגמה את הצדף הכחול היפהפה הזה.

This was actually used by the Mayans

השתמשו בו בני המאיה

as an artificial tooth replacement.

בתור שיניים תותבות מלאכותיות.

We're not quite sure why they did it.

אנחנו לא בטוחים לגמרי מדוע הם עשו זאת.

It's hard. It's durable.

הוא קשה. הוא עמיד.

But it also had other very nice properties.

אבל יש לו תכונות מעניינות נוספות.

In fact, when they put it into the jawbone,

למעשה, כאשר הם החדירו אותו לעצמות הלסת,

it could integrate into the jaw,

הוא התאחד עם העצם.

and we know now with very sophisticated

וגילינו בעזרת טכנולוגיות הדמיה מתוחכמות,

imaging technologies

that part of that integration comes from the fact

שחלק מהאיחוד עם העצם נבע מהעובדה

that this material is designed

שהצדף הזה מעוצב

in a very specific way, has a beautiful chemistry,

בצורה מסויימת, יש לו כימיה יפהפייה,

has a beautiful architecture.

יש לו מבנה ארכיטקטוני יפהפה.

And I think in many ways we can sort of think

ונראה לי שבמידה רבה ניתן לחשוב

of the use of the blue nacre shell and the Mayans

על השימוש בצדפים הכחולים ועל אנשי המאיה

as the first real application

כשימוש הראשון

of the bluetooth technology.

בטכנולוגיית בלוטות' (שן כחולה).

(Laughter)

(צחוק)

But if we move on and think throughout history

אבל אם נמשיך ונחשוב על מקרים נוספים בהיסטוריה

how people have used different materials in the body,

בהם אנשים השתמשו בחומרים שונים בגוף,

very often it's been physicians

מדובר במקרים רבים ברופאים

that have been quite creative.

שהיו יצירתיים מאד.

They've taken things off the shelf.

הם השתמשו במוצרים מוכנים.

One of my favorite examples

אחת הדוגמאות החביבות עלי

is that of Sir Harold Ridley,

היא זו של סר הארולד רידלי,

who was a famous ophthalmologist,

שהיה רופא עיניים מפורסם,

or at least became a famous ophthalmologist.

או לפחות הפך לרופא עיניים מפורסם.

And during World War II, what he would see

ובזמן מלחמת העולם השנייה, הוא ראה

would be pilots coming back from their missions,

טייסים שחזרו ממשימות הקרב שלהם,

and he noticed that within their eyes

והוא שם לב שבתוך העיניים שלהם

they had shards of small bits of material

היו רסיסים של חומרים

lodged within the eye,

תקועים בתוך העין,

but the very interesting thing about it

אבל הממצא המעניין ביותר

was that material, actually, wasn't causing

היה שאותו חומר, בפועל, לא גרם

any inflammatory response.

לתגובה דלקתית כלשהי.

So he looked into this, and he figured out

הוא בדק את הנושא, והבין

that actually that material was little shards of plastic

שהחומר המדובר היה חתיכות קטנות של פלסטיק

that were coming from the canopy of the Spitfires.

שהגיעו מחופת מטוסי הספיטפייר.

And this led him to propose that material

הממצא הזה גרם לו להציע להשתמש בפלסטיק הזה

as a new material for intraocular lenses.

כחומר חדש ליצור עדשות שיושתלו בתוך גלגל העין.

It's called PMMA, and it's now used

קוראים לחומר PMMA, וכיום משתמשים בו

in millions of people every year

במיליוני אנשים כל שנה

and helps in preventing cataracts.

על מנת לטפל במחלת הקטרקט.

And that example, I think, is a really nice one,

הדוגמא הזו, לטעמי, היא דוגמא נהדרת,

because it helps remind us that in the early days,

כי היא עוזרת לנו לזכור שבעבר,

people often chose materials

אנשים בחרו להשתמש בחומרים

because they were bioinert.

שלא גרמו לתגובה ביולוגית בגוף.

Their very purpose was to perform a mechanical function.

המטרה שלהם הייתה לבצע תפקוד מכני.

You'd put them in the body

הם הושתלו בגוף

and you wouldn't get an adverse response.

בלי לגרום לתגובה ביולוגית קשה.

And what I want to show you is that

ומה שרציתי להראות לכם הוא

in regenerative medicine,

שברפואה המנסה לייצר איברים חלופיים,

we've really shifted away from that idea

הפסקנו לנסות ולעבוד בצורה הזו

of taking a bioinert material.

של בחירה בחומרים שאינם גורמים תגובה ביולוגית.

We're actually actively looking for materials

כיום אנחנו מחפשים באופן פעיל אחרי חומרים

that will be bioactive, that will interact with the body,

שיגרמו לתגובה ביולוגית, שיגיבו עם הגוף,

and that furthermore we can put in the body,

ושניתן להשתיל אותם בגוף,

they'll have their function,

על מנת שיבצעו תפקיד,

and then they'll dissolve away over time.

ובמשך הזמן הם יתמוססו.

If we look at this schematic,

אם נסתכל על התרשים הבא,

this is showing you what we think of

הוא מראה לכם על מה אנחנו חושבים

as the typical tissue-engineering approach.

כגישה הנכונה להנדסת רקמות.

We have cells there, typically from the patient.

יש לנו תאים, בד"כ תאים שנלקחו מהחולה.

We can put those onto a material,

אנחנו שמים אותם על חומר,

and we can make that material very complex if we want to,

וניתן לייצר חומר מורכב מאד במידת הצורך,

and we can then grow that up in the lab

ואחר כך נגדל את התאים במעבדה

or we can put it straight back into the patient.

או שנשתיל אותם ישירות בגוף החולה.

And this is an approach that's used all over the world,

ובגישה הזו משתמשים כיום ברחבי העולם,

including in our lab.

וגם במעבדה שלנו.

But one of the things that's really important

אבל אחד הדברים החשובים ביותר

when we're thinking about stem cells

כאשר אנחנו חושבים על תאי גזע

is that obviously stem cells can be many different things,

הוא שתאי גזע יכולים להפוך למספר רב של דברים,

and they want to be many different things,

והם שואפים להפוך למספר רב של דברים,

and so we want to make sure that the environment

ולכן חשוב לנו לוודא שהסביבה

we put them into has enough information

בה אנחנו מגדלים אותם, תכיל מספיק מידע

so that they can become the right sort

על מנת שהם יהפכו לרקמה מהסוג הנכון.

of specialist tissue.

And if we think about the different types of tissues

ואם נחשוב על סוגי הרקמות השונים

that people are looking at regenerating

שאנשים רוצים לבנות מחדש

all over the world, in all the different labs in the world,

ברחבי העולם, בכל המעבדות ברחבי העולם,

there's pretty much every tissue you can think of.

מדובר באופן מעשי בכל סוגי הרקמות שיש בגוף.

And actually, the structure of those tissues

מבנה הרקמות הללו שונה מאד,

is quite different, and it's going to really depend

והוא תלוי בשאלות כמו מחלות הרקע של החולה,

on whether your patient has any underlying disease,

other conditions, in terms of how

ומצבים שונים,

you're going to regenerate your tissue,

מהבחינה של איך מתחילים תהליך של בניית רקמה מחדש,

and you're going to need to think about the materials

חשוב לבחור את החומרים

you're going to use really carefully,

בהם נשתמש בזהירות רבה,

their biochemistry, their mechanics,

לבחון את המבנה הביוכימי שלהם, את המכניקה שלהם,

and many other properties as well.

ותכונות רבות אחרות.

Our tissues all have very different abilities to regenerate,

לרקמות בגופנו יש יכולות משתנות לגדול מחדש,

and here we see poor Prometheus,

וכאן אנחנו רואים את פרומתאוס המסכן,

who made a rather tricky career choice

שבחר בעיסוק בעייתי

and was punished by the Greek gods.

ונענש על ידי האלים היווניים.

He was tied to a rock, and an eagle would come

הוא נקשר לסלע גדול, ונשר הגיע מדי יום על מנת לאכול מהכבד שלו.

every day to eat his liver.

But of course his liver would regenerate every day,

אבל הכבד שלו נבנה מחדש כל יום,

and so day after day he was punished

וכך יום אחר יום הוא נענש

for eternity by the gods.

לנצח על ידי האלים.

And liver will regenerate in this very nice way,

והכבד באמת בונה את עצמו בצורה יפה מאד,

but actually if we think of other tissues,

אבל אם נחשוב על רקמות אחרות,

like cartilage, for example,

כמו סחוס, לדוגמא,

even the simplest nick and you're going to find it

אפילו חריץ קטן בסחוס

really difficult to regenerate your cartilage.

לא מסוגל לתקן את עצמו.

So it's going to be very different from tissue to tissue.

כך שבניית רקמות משתנה מאד בהתאם לרקמות השונות.

Now, bone is somewhere in between,

העצמות נמצאות איפהשהו באמצע הדרך,

and this is one of the tissues that we work on a lot in our lab.

וזו אחת הרקמות עליהם אנחנו עובדים במעבדה שלנו.

And bone is actually quite good at repairing.

לעצם יש יכולות תיקון טובות למדי.

It has to be. We've probably all had fractures

היא חייבת. אני בטוחה שכולנו עברנו שברים

at some point or other.

בנקודה כלשהי בחיינו.

And one of the ways that you can think

ואחת הדרכים בהן ניתן לחשוב

about repairing your fracture

על להאיץ את תיקון השברים שלכם

is this procedure here, called an iliac crest harvest.

היא התהליך שמוצג כאן, שנקרא קציר של קצה עצם הכסל באגן.

And what the surgeon might do

מה שהמנתח יכול לעשות הוא

is take some bone from your iliac crest,

לקחת מעט עצם מקצה עצם הכסל,

which is just here,

שנמצאת ממש כאן,

and then transplant that somewhere else in the body.

ולהשתיל את העצם הזו במקום אחר בגוף.

And it actually works really well,

וזה עובד יפה מאד במציאות,

because it's your own bone,

מכיוון שמדובר בעצם מהגוף שלכם,

and it's well vascularized,

ויש לה מערכת יעילה של כלי דם,

which means it's got a really good blood supply.

שמספקים דם לכל נקודה בצורה מצוינת.

But the problem is, there's only so much you can take,

אבל הבעיה היא, שיש כמות מוגבלת של עצם שניתן לקצור,

and also when you do that operation,

ושאחרי ביצוע הניתוח,

your patients might actually have significant pain

החולה עשוי לסבול מכאב חזק

in that defect site even two years after the operation.

באזור הפגוע עד שנתיים אחרי הניתוח.

So what we were thinking is,

אז הגענו למסקנה,

there's a tremendous need for bone repair, of course,

שקיים צורך עצום בתיקון עצמות, זה ברור,

but this iliac crest-type approach

אבל גישת קציר קצה עצם הכסל

really has a lot of limitations to it,

מוגבל מאד,

and could we perhaps recreate

ושאלנו אם נוכל אולי לגרום

the generation of bone within the body

לייצור עצמות בתוך הגוף

on demand and then be able to transplant it

לפי דרישה, ואז להשתיל אותם

without these very, very painful aftereffects

בלי אותן תופעות לוואי כואבות

that you would have with the iliac crest harvest?

שנגרמות כתוצאה מקציר עצם הכסל.

And so this is what we did, and the way we did it

וזה אכן מה שעשינו, והדרך בה עשינו זאת

was by coming back to this typical tissue-engineering approach

הייתה לחזור לגישה הבסיסית של הנדסת רקמות

but actually thinking about it rather differently.

אבל בגישה מחשבתית שונה.

And we simplified it a lot,

הפכנו את התהליך לפשוט יותר,

so we got rid of a lot of these steps.

ונפטרנו מהרבה שלבים בתהליך.

We got rid of the need to harvest cells from the patient,

נפטרנו מהצורך לקצור תאים מהחולה,

we got rid of the need to put in really fancy chemistries,

נפטרנו מהצורך להשתמש בתהליכים כימיים מסובכים ויקרים,

and we got rid of the need

ונפטרנו מהצורך

to culture these scaffolds in the lab.

לגדל את התאים על מסגרות במעבדה.

And what we really focused on

והתמקדנו מאד

was our material system and making it quite simple,

במערכות החומרים שלנו ובפישוט התהליך,

but because we used it in a really clever way,

אבל בגלל שהשתמשנו בחומרים בצורה חכמה מאד,

we were able to generate enormous amounts of bone

הצלחנו לייצר כמות עצמה של עצם

using this approach.

בעזרת השיטה החדשה.

So we were using the body

אנחנו השתמשנו בגוף

as really the catalyst to help us

כזרז שיסייע לנו

to make lots of new bone.

לייצר כמות גדולה של עצם.

And it's an approach that we call

ולגישה הזו אנחנו קוראים 'כור ביולוגי חי',

the in vivo bioreactor, and we were able to make

והצלחנו לייצר כמויות עצומות של עצם בעזרת השיטה הזו.

enormous amounts of bone using this approach.

And I'll talk you through this.

ואני אסביר לכם כיצד עובדת השיטה.

So what we do is,

מה שאנחנו עושים,

in humans, we all have a layer of stem cells

בבני אדם, יש לנו שכבה של תאי גזע

on the outside of our long bones.

המצפים את העצמות הארוכות בגופנו.

That layer is called the periosteum.

לשכבה הזו קוראים קליפת העצם.

And that layer is actually normally

והשכבה הזו במצב הרגיל

very, very tightly bound to the underlying bone,

קשורה בצורה הדוקה מאד לעצם שמתחתיה,

and it's got stem cells in it.

והיא מכילה תאי גזע בתוכה.

Those stem cells are really important

תאי הגזע האלה חשובים מאד

in the embryo when it develops,

בעובר המתפתח,

and they also sort of wake up if you have a fracture

והם מתעוררים כאשר אנחנו שוברים את אחת העצמות

to help you with repairing the bone.

על מנת לסייע בתהליך תיקון העצם.

So we take that periosteum layer

אז אנחנו לוקחים את קליפת העצם

and we developed a way to inject underneath it

ופיתחנו שיטה להזריק מתחת לקליפת העצם

a liquid that then, within 30 seconds,

נוזל, שתוך 30 שניות,

would turn into quite a rigid gel

הופך לג'ל קשיח למדי,

and can actually lift the periosteum away from the bone.

שמפריד את קליפת העצם מהעצם עצמה.

So it creates, in essence, an artificial cavity

כך שנוצר, למעשה, חלל מלאכותי

that is right next to both the bone

שצמוד מצדו האחד לעצם

but also this really rich layer of stem cells.

ומצדו השני לקליפת העצם העשירה בתאי גזע.

And we go in through a pinhole incision

ואנחנו חודרים דרך חתך קטנטן

so that no other cells from the body can get in,

שלא מאפשר חדירה של תאים אחרים מהגוף,

and what happens is that that artificial in vivo bioreactor cavity

וכתוצא מכך נוצר אותו חלל שמהווה כור-ביולוגי מלאכותי בגוף החי

can then lead to the proliferation of these stem cells,

שמוביל לשגשוג וגדילה של תאי הגזע,

and they can form lots of new tissue,

שיוצרים המון רקמה חדשה.

and then over time, you can harvest that tissue

ואחרי זמן מה, ניתן לקצור את אותה רקמה

and use it elsewhere in the body.

ולהשתמש בה במקומות אחרים בגוף.

This is a histology slide

זוהי שקופית שמראה את מבנה הרקמות ההיסטולוגי

of what we see when we do that,

שמראה את הרקמות בתהליך,

and essentially what we see

ומה שאנחנו רואים בתמונה

is very large amounts of bone.

הוא כמות גדולה מאד של עצם.

So in this picture, you can see the middle of the leg,

ובתמונה, אתם רואים את אמצע הרגל,

so the bone marrow,

את מוח העצמות (מימין),

then you can see the original bone,

ואת העצם המקורית (במרכז),

and you can see where that original bone finishes,

וניתן לראות היכן מסתיימת העצם המקורית,

and just to the left of that is the new bone

ומצד שמאל ניתן לראות את העצם החדשה

that's grown within that bioreactor cavity,

שגדלה בחלל הכור הביולוגי,

and you can actually make it even larger.

וניתן בקלות לגדל כמות עצם גדולה יותר.

And that demarcation that you can see

וההפרדה הזו שאתם רואים

between the original bone and the new bone

בין העצם המקורית לעצם החדשה

acts as a very slight point of weakness,

פועלת כנקודת חולשה עדינה,

so actually now the surgeon can come along,

שמאפשרת למנתח לבוא,

can harvest away that new bone,

ולקצור את העצם החדשה,

and the periosteum can grow back,

וקליפת העצם תגדל בחזרה,

so you're left with the leg

כך שהרגל תחזור

in the same sort of state

למצבה המקורי

as if you hadn't operated on it in the first place.

לפני הניתוח ללא שום שינוי.

So it's very, very low in terms of after-pain

כך שיש מעט מאד כאבים אחרי התהליך

compared to an iliac crest harvest.

בהשוואה לקציר של קצה עצם הכסל.

And you can grow different amounts of bone

וניתן לגדל כמויות שונות של עצם

depending on how much gel you put in there,

כתלות בכמות הג'ל שהזרקנו לעצם,

so it really is an on demand sort of procedure.

כך שמדובר בתהליך שמייצר כמויות עצם בהתאמה לצורך.

Now, at the time that we did this,

כשפיתחנו את התהליך,

this received a lot of attention in the press,

זכינו להמון סיקור מצד התקשורת,

because it was a really nice way

כי מדובר בדרך אלגנטית

of generating new bone,

לייצר עצם חדשה,

and we got many, many contacts

ופנו אלינו המון המון

from different people that were interested in using this.

אנשים שהיו מעוניינים להשתמש בשיטה.

And I'm just going to tell you,

ואני אספר לכם,

sometimes those contacts are very strange,

שחלק מהפניות היו מאד מוזרות,

slightly unexpected,

בלתי צפויות,

and the very most interesting,

והפניה הכי מעניינת,

let me put it that way, contact that I had,

בואו נקרא לה ככה, שקיבלתי,

was actually from a team of American footballers

הייתה מקבוצה של שחקני פוטבול אמריקאי

that all wanted to have double-thickness skulls

שרצו שנייצר גולגולת בעובי כפול

made on their head.

בתוך הראש שלהם.

And so you do get these kinds of contacts,

כך שפונים אליכם כל מני אנשים,

and of course, being British

וכמובן, בגלל שאני בריטית,

and also growing up in France,

ומכיוון שגדלתי בצרפת,

I tend to be very blunt,

אני נוטה להיות מאד ישירה,

and so I had to explain to them very nicely

והייתי צריכה להסביר להם בצורה נעימה

that in their particular case,

שבמקרה הספציפי שלהם,

there probably wasn't that much in there

נראה לי שאין בראשים שלהם

to protect in the first place.

משהו שחשוב להגן עליו.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So this was our approach,

זו הייתה גישת העבודה שלנו,

and it was simple materials,

השתמשנו בחומרים פשוטים,

but we thought about it carefully.

שנבחרו בקפידה ובזהירות.

And actually we know that those cells

ואנחנו יודעים שאותם תאים

in the body, in the embryo, as they develop

בגוף, בעובר, כשהוא מתפתח

can form a different kind of tissue, cartilage,

יכולים ליצור סוגים שונים של רקמות, סחוס,

and so we developed a gel that was slightly different

ופיתחנו סוג נוסף של ג'ל, שהיה שונה מעט

in nature and slightly different chemistry,

במבנה שלו ושונה מעט מבחינה כימית,

put it in there, and we were able to get

הזרקנו אותו, והצלחנו לקבל

100 percent cartilage instead.

רקמת סחוס טהורה.

And this approach works really well, I think,

והשיטה הזו עובדת ממש מצוין, לדעתי,

for pre-planned procedures,

לשם ביצוע ניתוחים מתוכננים,

but it's something you do have to pre-plan.

אבל חייבים לתכנן את הניתוח מראש.

So for other kinds of operations,

ועבור סוגי ניתוחים אחרים,

there's definitely a need for other

יש צורך ברור

scaffold-based approaches.

בפתרונות המבוססים על בניית רקמה על גבי תבניות.

And when you think about designing

וכאשר חושבים על עיצוב

those other scaffolds, actually,

אותן תבניות חדשות, באופן מעשי,

you need a really multi-disciplinary team.

חשוב לגבש צוות רב תחומי.

And so our team has chemists,

ולכן בצוות שלנו יש כימאים,

it has cell biologists, surgeons, physicists even,

ומומחים לביולוגיה של התא, ומנתחים, ואפילו פיזיקאים,

and those people all come together

וכולם עובדים יחד

and we think really hard about designing the materials.

ומתמקדים במטרה שהיא עיצוב חומרים חדשים.

But we want to make them have enough information

אבל חשוב לנו שיהיה בהם מספיק מידע

that we can get the cells to do what we want,

שיגרום לתאי הגזע להפוך לסוג הרקמה הדרוש לנו,

but not be so complex as to make it difficult

אבל שלא יהיה מסובך להשתמש בהם

to get to clinic.

במרפאות ובחדרי הניתוח.

And so one of the things we think about a lot

ולכן אחד הדברים עליהם חשבנו הרבה

is really trying to understand

הוא לנסות ולהבין

the structure of the tissues in the body.

את מבנה הרקמות השונות בגוף.

And so if we think of bone,

ואם נחשוב על עצם,

obviously my own favorite tissue,

הרקמה החביבה עלי,

we zoom in, we can see,

נתמקד, ונראה,

even if you don't know anything about bone structure,

שאפילו אם אינכם יודעים דבר על מבנה העצם,

it's beautifully organized, really beautifully organized.

מיד תראו שהעצם מסודרת בצורה יפהפייה, ממש מסודרת יפה.

We've lots of blood vessels in there.

יש המון כלי דם בתוך העצם.

And if we zoom in again, we see that the cells

ועם נתמקד שוב, נראה שכל התאים

are actually surrounded by a 3D matrix

מוקפים במבנה תלת ממדי

of nano-scale fibers, and they give a lot

של סיבים בגדלים ננומטריים,

of information to the cells.

שמספקים המון מידע לתאים.

And if we zoom in again,

ואם נתמקד שוב,

actually in the case of bone, the matrix

במקרה של עצם, נראה כמה

around the cells is beautifully organized

יפה מסודרים המבנים המקיפים את התאים

at the nano scale, and it's a hybrid material

ברמה הננומטרית, מדובר בחומרים היברידיים מורכבים

that's part organic, part inorganic.

חלקם אורגניים, וחלקם אי-אורגניים.

And that's led to a whole field, really,

וכך נפתח בפנינו שדה שלם,

that has looked at developing materials

שעוסק בפיתוח של חומרים

that have this hybrid kind of structure.

בעלי מבנה היברידי כזה.

And so I'm showing here just two examples

ואני מציגה בפניכם רק שתי דוגמאות

where we've made some materials that have that sort of structure,

בהם ייצרנו חומרים בעלי מבנה כזה,

and you can really tailor it.

וניתן לייצר אותם באופן מותאם לצורכי החולה.

You can see here a very squishy one

בתמונה אפשר לראות חומר אחד במרקם ספוגי

and now a material that's also this hybrid sort of material

וחומר שגם הוא חומר היברידי

but actually has remarkable toughness,

אבל הוא קשיח ביותר,

and it's no longer brittle.

ואינו שביר.

And an inorganic material would normally be really brittle,

למרות שחומרים אי-אורגניים נוטים להיות שבירים מאד,

and you wouldn't be able to have

ולא ניתן להשיג

that sort of strength and toughness in it.

את אותו אורך ועמידות בזה.

One other thing I want to quickly mention is that

דבר נוסף שרציתי להזכיר הוא

many of the scaffolds we make are porous, and they have to be,

שרבים מהמבנים שאנחנו בונים הם נקבוביים, הם חייבים להיות נקבוביים,

because you want blood vessels to grow in there.

כי כלי דם אמורים לגדול במבנה.

But the pores are actually oftentimes

אבל הנקבוביות הן לעתים קרובות

much bigger than the cells,

גדולות בהרבה מגודל התאים,

and so even though it's 3D,

ולמרות שמדובר במבנה תלת ממדי,

the cell might see it more as a slightly curved surface,

התאים מתייחסים אליהם כאל משטחים עקמומיים במקצת,

and that's a little bit unnatural.

ומדובר במצב שאינו לגמרי טבעי.

And so one of the things you can think about doing

אחד הדברים שחשבנו לעשות

is actually making scaffolds with slightly different dimensions

הוא לבנות מבנים בגדלים שונים במקצת

that might be able to surround your cells in 3D

שעשויים להקיף את התאים מכל הכיוונים

and give them a little bit more information.

ולספק להם מעט יותר מידע.

And there's a lot of work going on in both of these areas.

ומתבצע כיום המון מחקר בתחומים הללו.

Now finally, I just want to talk a little bit about

לסיום, אני רוצה לדבר מעט על

applying this sort of thing to cardiovascular disease,

השימושים של הטכנולוגיה הזו במחלות לב,

because this is a really big clinical problem.

כי מדובר בבעיה רפואית עצומה.

And one of the things that we know is that,

אחד הדברים הידועים לנו הוא,

unfortunately, if you have a heart attack,

שלחוסר המזל, אם אתם עוברים התקף לב,

then that tissue can start to die,

רקמת שריר הלב עשויה להתחיל ולמות,

and your outcome may not be very good over time.

וההחלמה עשויה להיות חלקית גם כעבור הרבה זמן.

And it would be really great, actually,

ויכול להיות ממש נהדר,

if we could stop that dead tissue

אם נוכל למנוע את הרקמה המתה

either from dying or help it to regenerate.

או שנמנע ממנה למות, או שנעזור לה להיבנות מחדש.

And there's lots and lots of stem cell trials going on worldwide,

ויש המון ניסויים בתאי גזע ברחבי העולם,

and they use many different types of cells,

והם בודקים הרבה סוגי תאים שונים,

but one common theme that seems to be coming out

אבל הקו המקשר שמסתמן מכל המחקרים

is that actually, very often, those cells will die

הוא שבמקרים רבים, אותם תאים ימותו

once you've implanted them.

מיד אחרי ההשתלה.

And you can either put them into the heart

וניתן להשתיל אותם ישירות בלב

or into the blood system,

או להחזיר אותם למערכת הדם,

but either way, we don't seem to be able

אבל בשני המקרים, אנחנו לא מצליחים

to get quite the right number of cells

להגיע למספר התאים הדרוש

getting to the location we want them to

שיתיישבו באזור המיועד להם

and being able to deliver the sort of beautiful

ויצליחו להתחיל תהליך יפהפה

cell regeneration that we would like to have

של בניית תאים כפי שהיינו רוצים

to get good clinical outcomes.

על מנת להשיג תוצאות רפואיות טובות.

And so some of the things that we're thinking of,

חלק מהאפשרויות עליהן אנחנו חושבים,

and many other people in the field are thinking of,

וחוקרים אחרים בתחום חושבים עליהן,

are actually developing materials for that.

הוא לפתח חומרים שיעשו זאת.

But there's a difference here.

אבל יש הבדל גדול (בינם לבין תאי העצם).

We still need chemistry, we still need mechanics,

עדיין דרושה לנו היכולות הכימית, עדיין דרושים לנו המבנים המכניים,

we still need really interesting topography,

עדיין דרושים לנו פני השטח המתאימים,

and we still need really interesting ways to surround the cells.

ועדיין דרושות לנו דרכים חדשניות על מנת להקיף את התאים.

But now, the cells also

ובלב, התאים עשויים גם

would probably quite like a material

לאהוב חומר

that's going to be able to be conductive,

שיוליך חשמל,

because the cells themselves will respond very well

כי תאי הלב יגיבו טוב מאד לחשמל

and will actually conduct signals between themselves.

ויעבירו אותות חשמליים בינם לבין עצמם.

You can see them now

ניתן לראות כאן

beating synchronously on these materials,

כיצד תאי הלב פועמים באופן מסונכרן על גבי החומרים הללו,

and that's a very, very exciting development

וזו התפתחות מאד מאד מרגשת

that's going on.

שקורה עכשיו.

So just to wrap up, I'd like to actually say that

על מנת לסכם, הייתי רוצה להגיד

being able to work in this sort of field,

שהיכולת לעבוד בתחום כזה,

all of us that work in this field

כל המדענים העובדים בתחום

that's not only super-exciting science,

חושבים שהוא לא רק מרגש מבחינה מדעית,

but also has the potential

אלא יש לו את הפוטנציאל

to impact on patients,

להשפיע על חיי החולים,

however big or small they are,

גדולים או קטנים,

is really a great privilege.

וזו זכות גדולה.

And so for that, I'd like to thank all of you as well.

ועבור זה, אני רוצה להודות גם לכם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)