Moshe Safdie: What makes a building unique?

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Esther Metzger

So, what I'd like to talk about is something

הדבר שאני רוצה לשוחח עליו הוא משהו

that was very dear to Kahn's heart, which is:

שהיה מאד יקר לליבה של קארן, והוא

how do we discover what is really particular about a project?

איך מגלים מה מיוחד בפרוייקט כלשהו.

How do you discover the uniqueness of a project as unique as a person?

איך מגלים את ייחודיותו של פרוייקט, כמו זו של אדם,

Because it seems to me that finding this uniqueness

כי נראה לי שמציאת ייחודיות זו

has to do with dealing with the whole force of globalization;

קשורה להתמודדות עם כל כוחה של הגלובליזציה:

that the particular is central to finding the uniqueness of place

שהפרט הבודד הוא גורם מרכזי במציאת ייחודיותו של מקום

and the uniqueness of a program in a building.

וייחודיותה של תכנית של מבנה.

And so I'll take you to Wichita, Kansas,

לכן אקח אתכם לוויצ'יטה, קנזס,

where I was asked some years ago to do a science museum

שם התבקשתי לפני כמה שנים לבנות מוזיאון מדעי

on a site, right downtown by the river.

באתר מסוים במרכז העיר, ליד הנהר.

And I thought the secret of the site was to make the building of the river, part of the river.

וחשבתי שסוד האתר הוא בהפיכת המבנה ליד הנהר לחלק מהנהר.

Unfortunately, though, the site was separated from the river by McLean Boulevard

למרבה הצער, האתר והנהר הופרדו ע"י שדרות מקליין.

so I suggested, "Let's reroute McLean,"

אז הצעתי, בואו ננתב מחדש את שדרות מקליין.

and that gave birth instantly to Friends of McLean Boulevard.

וזה הוליד מיד את אגודת "ידידי שדרות מקליין".

(Laughter)

[צחוק]

And it took six months to reroute it.

והניתוב מחדש ארך שישה חודשים.

The first image I showed the building committee was

התמונה הראשונה שהצגתי לפני ועדת הבינוי היתה

this astronomic observatory of Jantar Mantar in Jaipur

מצפה הכוכבים בג'נטר מנטר בג'איפור,

because I talked about what makes a building a building of science.

כי דיברתי על מה שהופך מבנה לבניין המוקדש למדע

And it seemed to me that this structure -- complex, rich and yet

ונראה לי שהמבנה המורכב והעשיר הזה, ועם זאת

totally rational: it's an instrument -- had something to do with science,

הגיוני לגמרי, הינו כלי, ויש לו קשר למדע,

and somehow a building for science should be different and unique and speak of that.

ובניין מדעי צריך להיות שונה וייחודי, ולהביע זאת.

And so my first sketch after I left was to say,

כך שהרישום הראשון אחרי שיצאתי משם בעצם אמר,

"Let's cut the channel and make an island and make an island building."

בואו נחתוך את התעלה וניצור אי, ונעשה בניין-אי.

And I got all excited and came back, and

התרגשתי מאד, וחזרתי אליהם,

they sort of looked at me in dismay and said, "An island?

והם הביטו בי באימה ואמרו, אי?

This used to be an island -- Ackerman Island --

זה היה פעם אי. האי אקרמן,

and we filled in the channel during the Depression to create jobs."

ובשפל הגדול מילאנו את התעלה כדי ליצור מקומות עבודה.

(Laughter)

[צחוק]

And so the process began and they said,

כך שהתהליך החל והם אמרו,

"You can't put it all on an island;

לא תוכל לשים את כל זה על גבי אי.

some of it has to be on the mainland because

חלק מזה יצטרך להיות על היבשת, כי

we don't want to turn our back to the community."

איננו רוצים להפנות עורף לקהילה.

And there emerged a design: the galleries sort of forming an island

ויצא מזה עיצוב של גלריה שכאילו יוצרת אי,

and you could walk through them or on the roof.

ואפשר ללכת דרכם או על הגג,

And there were all kinds of exciting features:

והיו שם כל מיני דברים נהדרים.

you could come in through the landside buildings,

אפשר להיכנס דרך הבניינים היבשתיים,

walk through the galleries into playgrounds in the landscape.

ללכת דרך הגלריה אל מגרשי המשחקים - הנה הנוף.

If you were cheap you could walk on top of a bridge to the roof,

מי שקמצן, יכול לעבור על גבי גשר אל הגג,

peek in the exhibits and then get totally seduced,

להציץ במוצגים ולהתפתות,

come back and pay the five dollars admission.

ואז לחזור ולשלם את דמי הכניסה בסך 5 הדולרים .

(Laughter)

[צחוק]

And the client was happy -- well, sort of happy

והלקוח היה מרוצה, או כמעט מרוצה,

because we were four million dollars over the budget, but essentially happy.

כי עברנו את התקציב ב-4 מליון דולר. אבל עקרונית מרוצה.

But I was still troubled, and I was troubled because I felt this was capricious.

אבל עדיין חששתי, כי הרגשתי שזה היה קפריזי.

It was complex, but there was something capricious about its complexity.

זה היה מורכב, אך היה משהו קפריזי במורכבות של זה.

It was, what I would say, compositional complexity,

הייתי מכנה זאת 'מורכבות של קומפוזיציה',

and I felt that if I had to fulfill what I talked about --

והרגשתי שאם עלי להגשים את מה שדיברתי עליו,

a building for science -- there had to be some kind of a generating idea,

מבנה המוקדש למדע, חייב להיות רעיון מניע כלשהו -

some kind of a generating geometry.

סוג כלשהו של גאומטריה יוצרת.

And this gave birth to the idea of having toroidal generating geometry,

וזה הוליד את הרעיון של גאומטריית בליטה טבעתית,

one with its center deep in the earth for the landside building

אחת שהמרכז שלה נעוץ עמוק באדמת הבניין היבשתי,

and a toroid with its center in the sky for the island building.

ואחת שהמרכז שלה בשמיים, עבור מבנה האי.

A toroid, for those who don't know,

בליטה טבעתית, למי שלא יודע,

is the surface of a doughnut or, for some of us, a bagel.

היא פני השטח של 'דונאט', או אם תרצו, 'בייגל'.

And out of this idea started spinning off many,

ומרעיון זה החלו לצוץ המוני סוגים

many kinds of variations of different plans and possibilities,

של ואריאציות של תכניות ואפשרויות שונות,

and then the plan itself evolved in relationship to the exhibits,

ואז התגבשה התכנית עצמה מתוך התייחסות לתצוגות,

and you see the intersection of the plan with the toroidal geometry.

ואתם רואים את ההצלבה בין התכנית לגיאומטריית הטבעת.

And finally the building -- this is the model.

ולבסוף, הבניין - זהו הדגם.

And when there were complaints about budget, I said,

וכשהחלו להישמע תלונות בנוגע לתקציב, אמרתי,

"Well, it's worth doing the island because you get twice for your money: reflections."

כדאי להקים את האי בגלל התמורה הכפולה - השתקפויות.

And here's the building as it opened,

והנה הבניין במועד הפתיחה,

with a channel overlooking downtown, and as seen from downtown.

עם תעלה המשקיפה העירה, ובמראה מכיוון העיר,

And the bike route's going right through the building,

ונתיב האופניים העובר ישר דרך הבניין,

so those traveling the river would see the exhibits and be drawn to the building.

כדי שהרוכבים לאורך הנהר יראו את המוצגים ויימשכו לבוא לבניין.

The toroidal geometry made for a very efficient building:

גאומטריית הטבעת יצרה בניין יעיל מאד.

every beam in this building is the same radius, all laminated wood.

כל קורה בבניין זה היא באותו רדיוס, והכל מעץ מצופה.

Every wall, every concrete wall is resisting the stresses and supporting the building.

כל קיר, כל קיר בטון, עומדים בלחצים ותומכים במבנה.

Every piece of the building works.

כל פיסה בבניין הזה עובדת.

These are the galleries with the light coming in through the skylights,

אלה הגלריות, עם האור שחודר מבעד לחלונות הגג

and at night, and on opening day.

וזה בלילה, וביום הפתיחה.

Going back to 1976.

אם לחזור לשנת 1976 --

(Applause)

[מחיאות כפיים]

In 1976, I was asked to design a children's memorial museum

-ב-1976 התבקשתי לעצב מוזיאון לזכר הילדים

in a Holocaust museum in Yad Vashem in Jerusalem,

במוזיאון השואה ב"יד ושם" בירושלים,

which you see here the campus.

שרואים כאן - זה הקמפוס.

I was asked to do a building,

והתבקשתי ליצור מבנה,

and I was given all the artifacts of clothing and drawings.

ונמסרו לי כל פריטי הביגוד והציורים.

And I felt very troubled.

והייתי מאד מוטרד.

I worked on it for months and I couldn't deal with it

עבדתי על כך חודשים ולא יכולתי להתמודד עם זה,

because I felt people were coming out of the historic museum,

כי חשבתי על האנשים שייצאו מהמוזיאון ההיסטורי,

they are totally saturated with information

כשהם לגמרי מוצפים במידע,

and to see yet another museum with information,

ואם ייכנסו לעוד מוזיאון מלא במידע,

it would make them just unable to digest.

הם פשוט לא יהיו מסוגלים כבר לעכל דבר.

And so I made a counter-proposal:

לכן הבאתי הצעה נגדית. ואמרתי,

I said, "No building." There was a cave on the site; we tunnel into the hill,

בלי מבנה. באתר היתה מערה. נחפור מנהרה דרך הגבעה,

descend through the rock into an underground chamber.

נרד דרך הסלע אל תוך אולם תת-קרקעי.

There's an anteroom with photographs of children who perished

יש חדר-כניסה עם צילומי ילדים שניספו,

and then you come into a large space.

ואחר נכנסים לתוך חלל גדול.

There is a single candle flickering in the center;

שבו יש נר בודד שמהבהב במרכז.

by an arrangement of reflective glasses, it reflects into infinity in all directions.

ע"י סידור מראות, הוא משתקף עד אינסוף לכל כיוון.

You walk through the space, a voice reads the names,

עוברים דרך החלל, קול מקריא את השמות,

ages and place of birth of the children.

הגילים ומקום לידתם של הילדים.

This voice does not repeat for six months.

קול זה אינו חוזר על עצמו אלא בתום 6 חודשים.

And then you descend to light and to the north and to life.

ואז יורדים ויוצאים אל האור, אל הצפון, אל החיים.

Well, they said, "People won't understand,

אז הם אמרו שהאנשים לא יבינו --

they'll think it's a discotheque. You can't do that."

הם יחשבו שזה דיסקוטק. אתה לא יכול לעשות דבר כזה.

And they shelved the project. And it sat there for 10 years,

והם הניחו את הפרוייקט על המדף למשך 10 שנים.

and then one day Abe Spiegel from Los Angeles,

ואז יום אחד, אד שפיגל מלוס אנג'לס,

who had lost his three-year-old son at Auschwitz,

שאיבד את בנו בן השלוש באושוויץ,

came, saw the model, wrote the check and it got built 10 years later.

בא, ראה את הדגם, רשם צ'ק, וזה נבנה אחרי 10 שנים.

So, many years after that in 1998,

אז שנים רבות אחר כך, ב-1998,

I was on one of my monthly trips to Jerusalem

הייתי באחת הנסיעות החודשיות שלי לירושלים,

and I got a call from the foreign ministry saying,

וקיבלתי טלפון ממשרד החוץ שאמר,

"We've got the Chief Minister of the Punjab here.

נמצא אצלנו ראש השרים של פונג'אב.

He is on a state visit. We took him on a visit to Yad Vashem,

הוא בא לביקור מדיני. לקחנו אותו לבקר ב"יד ושם".

we took him to the children's memorial; he was extremely moved.

לקחנו אותו ל"יד הילד", הוא התרגש עמוקות.

He's demanding to meet the architect. Could you come down and meet him in Tel Aviv?"

ודורש לפגוש את הארכיטקט. האם תוכל לבוא לתל אביב?

And I went down and Chief Minister Badal said to me,

ירדתי לתל אביב, וראש השרים באדאל אמר לי,

"We Sikhs have suffered a great deal, as you have Jews.

גם אנחנו, הסיקים, סבלנו הרבה, כמוכם היהודים.

I was very moved by what I saw today.

התרגשתי מאד ממה שראיתי היום.

We are going to build our national museum to tell the story of our people;

בכוונתנו לבנות מוזאון לאומי, שיספר את סיפור עמנו.

we're about to embark on that.

אנו עומדים להתחיל בכך.

I'd like you to come and design it."

הייתי רוצה שתבוא לתכנן אותו.

And so, you know, it's one of those things that you don't take too seriously.

אז זה מין דבר שלא מתיחסים אליו ברצינות רבה מדי.

But two weeks later, I was in this little town, Anandpur Sahib,

אבל אחרי שבועיים הייתי בעיר קטנה, אנאנדפור סהיב

outside Chandigarh, the capital of the Punjab,

ליד צ'אנדיגר, בירת פונג'אב,

and the temple and also next to it the fortress

והמקדש, ולידו גם המבצר

that the last guru of the Sikhs, Guru Gobind, died in

שבו מת הגורו האחרון של הסיקים, גורו גופבינד,

as he wrote the Khalsa, which is their holy scripture.

בכתבו את הקאלסה, כתבי הקודש שלהם.

And I got to work and they took me somewhere down there,

ניגשתי לעבודה, והם לקחו אותי למקום כלשהו,

nine kilometers away from the town and the temple,

במרחק 9 ק"מ מהעיר ומהמקדש,

and said, "That's where we have chosen the location."

ואמרו, החלטנו שזה יהיה האתר.

And I said, "This just doesn't make any sense.

ואני אמרתי, זה ממש לא הגיוני.

The pilgrims come here by the hundreds of thousands --

הצליינים באים לכאן, אלפים על אלפים --

they're not going to get in trucks and buses and go down there.

הם הרי לא יעלו על משאיות ואוטובוסים ויבואו הנה.

Let's get back to the town and walk to the site."

בואו נחזור העירה ונלך עד האתר.

And I recommended they do it right there, on that hill

והמלצתי להם לבנות אותו בדיוק שם, על הגבעה ההיא,

and this hill, and bridge all the way into the town.

והגבעה הזו, ולחבר בגשר כל הדרך עד העיר.

And, as things are a little easier in India, the site was purchased within a week

ומאחר ובהודו הכל יותר פשוט, האתר נרכש תוך שבוע,

and we were working.

והתחלנו לעבוד.

(Laughter)

[צחוק]

And my proposal was to split the museum into two --

ההצעה שלי היתה לפצל את המוזיאון לשניים:

the permanent exhibits at one end, the auditorium, library,

התצוגות הקבועות בקצה אחד, האודיטוריום, הספריה,

and changing exhibitions on the other --

ותערוכות מתחלפות בקצה השני.

to flood the valley into a series of water gardens

להציף את העמק בסדרה של גני מים,

and to link it all to the fort and to the downtown.

ולקשר את הכל למבצר ולמרכז העיר.

And the structures rise from the sand cliffs --

המבנים מתרוממים מצוקי החול.

they're built in concrete and sandstones; the roofs are stainless steel --

הם בנויים מבטון ומאבן-חול; הגגות מפלדת אל-חלד.

they are facing south and reflecting light towards the temple itself,

הם פונים דרומה ומחזירים את האור לכיוון המקדש עצמו,

pedestrians crisscross from one side to the other.

הולכי הרגל חוצים מצד לצד.

And as you come from the north, it is all masonry growing out of the sand cliffs

וכשבאים מצפון זה נראה כמו בניין שצומח מצוקי החול;

as you come from the Himalayas and evoking the tradition of the fortress.

כשבאים מכיוון ההימלאיה וזה מזכיר את מסורת המבצר.

And then I went away for four months

עזבתי את המקום לארבעה חודשים,

and there was going to be groundbreaking.

והיה אמור להתקיים טקס הנחת אבן-הפינה.

And I came back and, lo and behold, the little model I'd left behind

וכשחזרתי, הפלא ופלא, הדגם הקטן שהשארתי

had been built ten times bigger for public display on site

נבנה בגודל פי 10 לצורך תצוגה לציבור באתר,

and ... the bridge was built!

והוקם הגשר.

(Laughter)

[צחוק]

Within the working drawings!

מתוך שרטוטי התכניות!

And half a million people gathered for the celebrations;

חצי מליון איש נאספו לרגל הטקס,

you can see them on the site itself as the foundations are beginning.

אתם רואים אותם כאן באתר, היכן שמתחילים היסודות.

I was renamed Safdie Singh. And there it is under construction;

שמי שונה לספדי סינג', והנה שם בונים זאת--

there are 1,800 workers at work and it will be finished in two years.

יש 1,800 עובדים באתר, והוא יושלם תוך שנתיים.

Back to Yad Vashem three years ago. After all this episode began,

בחזרה ל"יד ושם" לפני 3 שנים. לאחר תחילת כל הסיפור הזה,

Yad Vashem decided to rebuild completely the historic museum

"יד ושם" החליטו לבנות מחדש את המוזיאון ההיסטורי,

because now Washington was built -- the Holocaust Museum in Washington --

כי כעת נבנה בוושינטון מוזיאון השואה,

and that museum is so much more comprehensive in terms of information.

ואותו מוזיאון הוא הרבה יותר מקיף מבחינת מידע.

And Yad Vashem needs to deal with three million visitors a year at this point.

בשלב זה היה על "יד ושם" להתמודד עם 3 מליון מבקרים בשנה.

They said, "Let's rebuild the museum."

הם אמרו, הבה נבנה מחדש את המוזיאון.

But of course, the Sikhs might give you a job on a platter -- the Jews make it hard:

אך כמובן, אם הסיקים נותנים לך את העבודה על מגש, עם היהודים זה יותר קשה.

international competition, phase one, phase two, phase three.

תחרות בינלאומית, שלב ראשון, שלב שני, שלב שלישי.

(Laughter)

[צחוק]

And again, I felt kind of uncomfortable with the notion

ושוב, חשתי קצת לא נוח עם המחשבה

that a building the size of the Washington building --

שמבנה בגודל הבניין בוושינגטון,

50,000 square feet -- will sit on that fragile hill

בגודל 15,000 מ"ר, יישב על אותה גבעה שברירית,

and that we will go into galleries -- rooms with doors

ושאנו ניכנס לגלריות, אולמות עם דלתות

and sort of familiar rooms -- to tell the story of the Holocaust.

וסתם חדרים רגילים כדי לספר את סיפור השואה.

And I proposed that we cut through the mountain. That was my first sketch.

אז הצעתי לחתוך דרך ההר - זהו הרישום הראשון שלי,

Just cut the whole museum through the mountain --

ממש לחתוך את כל המוזיאון מתוך ההר,

enter from one side of the mountain,

להיכנס בצד אחד של ההר,

come out on the other side of the mountain --

ולצאת מהצד האחר של ההר.

and then bring light through the mountain into the chambers.

ולהעביר אור דרך ההר לתוך האולמות.

And here you see the model:

וכאן אתם רואים את הדגם,

a reception building and some underground parking.

בניין קבלה וכמה חניונים תת-קרקעיים.

You cross a bridge, you enter this triangular room, 60 feet high,

חוצים גשר, נכנסים לחדר משולש בגובה 20 מטר,

which cuts right into the hill

שחוצה היישר דרך הגבעה

and extends right through as you go towards the north.

וממשיך דרכה ככל שמתקדמים צפונה.

And all of it, then, all the galleries are underground,

וכל זה, כל הגלריות, הן תת-קרקעיות.

and you see the openings for the light.

אתם רואים את פתחי האור.

And at night, just one line of light cuts through the mountain,

ובלילה, רק קו אחד של אור חוצה דרך ההר,

which is a skylight on top of that triangle.

שזה אשנב-הגג שבתיקרת המשולש הזה.

And all the galleries,

וכל הגלריות --

as you move through them and so on, are below grade.

כשעוברים דרכן וכן הלאה - הן בשיפוע כלפי מטה.

And there are chambers carved in the rock --

ויש שם אולמות חצובים בסלע -

concrete walls, stone, the natural rock when possible -- with the light shafts.

קירות בטון, אבן, הסלע הטבעי כשאפשר - עם פירי האור.

This is actually a Spanish quarry, which sort of inspired

מחצבה ספרדית היא בעצם מקור ההשראה

the kind of spaces that these galleries could be.

לסוג זה של חללים שהגלריות הללו עשויות להיות.

And then, coming towards the north, it opens up:

ואז, ישר מצפון, זה נפתח:

it bursts out of the mountain into, again, a view of light and of the city

זה פורץ החוצה מההר, שוב, לנוף של אור ושל העיר.

and of the Jerusalem hills.

ושל הרי ירושלים.

I'd like to conclude with a project I've been working on for two months.

ברצוני לסיים עם פרוייקט שאני עובד עליו מזה חודשיים.

It's the headquarters for the Institute of Peace in Washington,

זהו מטה המכון לשלום בוושינגטון,

the U.S. Institute of Peace.

מכון ארה"ב לשלום.

The site chosen is across from the Lincoln Memorial;

האתר שנבחר נמצא מול אנדרטת לינקולן --

you see it there directly on the Mall. It's the last building on the Mall,

אתם רואים אותו שם, ממש על השדרה, המבנה האחרון בשדרה,

on access of the Roosevelt Bridge that comes in from Virginia.

עם גישה מגשר רוזוולט, שנכנס מווירג'ינה.

That too was a competition, and it is something I'm just beginning to work on.

גם כאן היתה תחרות, ואני רק מתחיל לעבוד על זה.

But one recognized the kind of uniqueness of the site.

אבל ניתן לזהות את ייחודיות האתר.

If it were to be anywhere in Washington,

בכל מקום אחר בוושינטון,

it would be an office building, a conference center,

היה המבנה לובש צורת מבנה משרדים, מרכז כנסים,

a place for negotiating peace and so on -- all of which the building is --

מקום לשיחות שלום וכו', שזו מהות הבניין.

but by virtue of the choice of putting it on the Mall and by the Lincoln Memorial,

אך בזכות בחירת המקום בשדרה, וליד אנדרטת לינקולן,

this becomes the structure that is the symbol of peace on the Mall.

זה יהפוך למבנה שיהיה סמל השלום של השדרה.

And that was a lot of heat to deal with.

והיה צריך להתמודד עם סערת רוחות רצינית.

The first sketch recognizes that the building is many spaces --

התרשים הראשון מכיר בכך שהמבנה הוא רב-חללי -

spaces where research goes on, conference centers,

חללים בהם מתנהל מחקר, מרכזי כנסים,

a public building because it will be a museum devoted to peacemaking --

מבנה ציבורי, כי זה יהיה מוזיאון המוקדש להשכנת שלום.

and these are the drawings that we submitted for the competition,

ואלו השרטוטים שהגשנו לתחרות,

the plans showing the spaces which radiate outwards from the entry.

התכניות שמציגות את החללים המשתרעים רדיאלית מהכניסה.

You see the structure as, in the sequence of structures on the Mall,

רואים את המבנה כחלק מרצף מבני השדרה:

very transparent and inviting and looking in.

מאד שקוף, מזמין וחשוף למבט מבחוץ.

And then as you enter it again, looking in all directions towards the city.

ואז נכנסים שוב, משקיפים לכל הכיוונים על העיר.

And what I felt about that building is that it really was a building

ומה שהרגשתי לגבי הבניין, שהוא באמת בניין

that had to do with a lightness of being -- to quote Kundera --

שצריך להיות קשור בקלות הקיום, אם לצטט את קונדרה -

that it had to do with whiteness,

צריך להיות קשור בלובן,

it had to do with a certain dynamic quality and it had to do with optimism.

באיכות דינמית מסוימת, וצריך להיות קשור באופטימיות.

And this is where it is; it's sort of evolving.

וזה השלב בו הוא נמצא, הוא כאילו מתפתח.

Studies for the structure of the roof,

שרטוטים שנוגעים למבנה הגג:

which demands maybe new materials:

שאולי יחייב שימוש בחומרים חדשים,

how to make it white, how to make it translucent, how to make it glowing,

איך ליצור לובן, שקיפות, איך לגרום לו לזהור,

how to make it not capricious.

איך לעשות שלא ייראה קפריזי.

And here studying, in three dimensions,

וכאן זהו תרשים תלת-מימדי,

how to give some kind, again, of order, a structure;

איך להעניק לו, שוב, מעין סדר, מבנה,

not something you feel you could just change

ולא משהו שמרגישים שאפשר לשנות סתם כך,

because you stop the design of that particular process.

בגלל שעיצובו של אותו תהליך הופסק.

And so it goes.

וכך זה ממשיך.

I'd like to conclude by saying something ...

ברצוני לסיים בכך שאומר --

(Applause)

[מחיאות כפיים]

I'd like to conclude by relating all of what I've said to the term "beauty."

ברצוני לסיים בכך שאקשר את כל אשר אמרתי למונח "יופי".

And I know it is not a fashionable term these days,

ואני יודע שזה איננו מונח אופנתי בימינו,

and certainly not fashionable in the discourse of architectural schools,

וודאי לא אופנתי בשיח המתנהל בבתי הספר לארכיטקטורה.

but it seems to me that all this, in one way or the other, is a search for beauty.

אך נראה לי שכל זה, כך או אחרת, הוא חיפוש אחר יופי.

Beauty in the most profound sense of fit.

יופי במובן העמוק ביותר של תואם.

I have a quote that I like by a morphologist, 1917,

יש לי ציטטה אהובה מאת מורפולוג אחד מ-1917,

Theodore Cook, who said, "Beauty connotes humanity.

תיאודור קוק, שאמר, "היופי מרמז על אנושיות.

We call a natural object beautiful because we see

אנו מכנים אובייקט טבעי 'יפה' כי אנו רואים

that its form expresses fitness, the perfect fulfillment of function."

שצורתו מביעה תואם, המיצוי המושלם של תפקודיות."

Well, I would have said the perfect fulfillment of purpose.

ואני הייתי אומר המיצוי המושלם של התכלית.

Nevertheless, beauty as the kind of fit; something that tells us

בכל אופן, יופי כסוג של תואם, משהו שאומר לנו

that all the forces that have to do with our natural environment

שכל הכוחות בעלי הזיקה לסביבתנו הטבעית

have been fulfilled -- and our human environment -- for that.

מוצו במלואם - וגם סביבתנו האנושית - לצורך כך.

Twenty years ago, in a conference Richard and I were at together,

לפני 20 שנה, בועידה בה נכחנו יחד ריצ'רד ואני,

I wrote a poem, which seems to me to still hold for me today.

כתבתי שיר, ונראה לי שעד היום הוא תקף לגבי.

"He who seeks truth shall find beauty. He who seeks beauty shall find vanity.

"המבקש אמת ימצא יופי. המבקש יופי ימצא יוהרה.

He who seeks order shall find gratification.

המבקש סדר, ימצא סיפוק.

He who seeks gratification shall be disappointed.

המבקש סיפוק יתאכזב.

He who considers himself the servant of his fellow beings

הרואה עצמו כמשרת לאחיו בני-האדם,

shall find the joy of self-expression. He who seeks self-expression

ימצא את חדוות הביטוי העצמי. המבקש את הביטוי העצמי,

shall fall into the pit of arrogance.

בפח השחץ ייפול.

Arrogance is incompatible with nature.

שחצנות אינה עולה בקנה אחד עם הטבע.

Through nature, the nature of the universe and the nature of man,

באמצעות הטבע, טבע העולם וטבע האדם,

we shall seek truth. If we seek truth, we shall find beauty."

נבקש אמת. אם נבקש אמת, נמצא יופי."

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה לכם.