How India's smartphone revolution is creating a new generation of readers and writers | Chiki Sarkar

תרגום: Roni Weisman עריכה: Ido Dekkers

Look all around you.

הביטו סביבכם.

Whether you're in a subway, a park, an airport, a restaurant,

גם אם אתם ברכבת התחתית, בפארק, בשדה התעופה, במסעדה,

even at this conference,

אפילו בכנס הזה,

all of you have a phone in your hands or maybe in your pockets.

לכולכם יש טלפון בידכם ואם לא, אז בכיסכם.

How many of you have a book?

לכמה מכם יש ספר?

Very few, right?

למעטים מאד, נכון?

This is the sight that used to greet me

זהו המראה שקידם את פני

every time I walked out of my office block.

בכל פעם שצעדתי אל מחוץ לבלוק בו נמצא המשרד שלי.

I was surrounded by a sea of 20-something professionals

הייתי מוקפת בים של מקצוענים בני עשרים ומשהו

glued to their phones.

הצמודים לטלפון שלהם.

And not a single one had a book in their hands.

ואף לא לאחד מהם היה ספר בידיו.

And this used to make me very, very frustrated.

וזה גרם לי להרגיש מאד מאד מתוסכלת.

I was a bookworm all my life.

כל חיי הייתי תולעת ספרים.

Books formed the milestones of my life.

ספרים עיצבו את אבני הדרך של חיי.

The first man I fell in love with was Mr. Darcy.

האדם הראשון בו התאהבתי היה מר דארסי.

I first read "Harry Potter" when I was 21, on a summer break from college.

קראתי את הארי פוטר לראשונה כאשר הייתי בת 21,

בחופשת קיץ מהאוניברסיטה

And I remember the first night I spent in a little flat I bought in my mid-20s,

ואני זוכרת את הלילה הראשון אותו ביליתי בדירה קטנה שקניתי באמצע שנות ה-20 שלי,

very proudly,

גאה מאד,

and I spent the whole night reading "The Da Vinci Code."

ביליתי את כל הלילה בקריאת "צופן דה-וינצ'י".

And then I'm going to make a terrible confession:

אני עומדת להתוודות וידוי נוראי:

even today, when I'm low, I get into bed with "War and Peace."

אפילו כיום, כאשר אני מדוכדכת, אני נכנסת למיטה עם "מלחמה ושלום".

Don't laugh.

אל תצחקו.

(Laughter)

(צחוק)

But I was also like all those people I saw around me:

אבל הייתי גם דומה לכל אותם אנשים סביבי:

I, too, lived on my phone.

גם אני חייתי בתוך הטלפון שלי.

I ordered my groceries online,

הזמנתי מוצרי מכולת באינטרנט,

and soon my app knew that I needed a monthly dose of diapers.

ותוך זמן קצר ידעה האפליקציה שלי מתי אני צריכה את המנה החודשית של חיתולים.

I booked my cinemas on my phone.

הזמנתי כרטיסי קולנוע באמצעות הטלפון שלי.

I booked planes on my phone.

הזמנתי טיסות באמצעות הטלפון שלי.

And when I did the long commute back home like most urban Indians,

וכאשר הייתי בנסיעה היומית הארוכה שלי בחזרה הביתה

בדומה לרוב ההודים העירוניים,

and was stuck in traffic,

ומצאתי עצמי תקועה בפקקים,

I passed the time on WhatsApp, video-chatting my twin.

העברתי את הזמן בווטס-אפ, בשיחת וידאו עם התאומים שלי.

I was part of an extraordinary revolution that was happening in India.

הייתי חלק ממהפכה בלתי-רגילה שהתרחשה בהודו.

Indians are the second-largest users of smartphones in the world.

ההודים הם קבוצת המשתמשים השניה בגודלה בעולם של טלפונים חכמים.

And data prices have been slashed so radically

ומחירי הגלישה נחתכו באופן כה קיצוני

that half of urban India and even a part of rural India

שלמחצית מתושבי הודו העירונית ואפילו לחלק מתושבי הודו הכפרית

now have a smartphone with a data connection in their hands.

יש כיום בידיהם טלפון חכם עם חיבור קבוע לנתונים.

And if you know anything about India,

ואם אתם יודעים דבר או שניים על הודו,

you'll know that "half" means, like, all of America or something.

אתם ודאי יודעים ש"מחצית" משמעותה בערך כמו כל תושבי ארה"ב פחות או יותר.

You know, it's large numbers.

אתם יודעים, אלה מספרים גדולים.

(Laughter)

(צחוק)

And these numbers are just growing and growing and growing.

והמספרים האלה רק הולכים וגדלים וגדלים וגדלים.

They're exploding.

הם מתפוצצים.

And what they're doing is empowering Indians

ומה שהם עושים הוא שהם מעצימים את ההודים

in all kinds of extraordinary ways.

בדרכים רבות ובלתי-רגילות.

And yet, none of these changes that I was seeing around me

ועדיין, אף אחד מאותם שינויים שראיתי סביבי

were reflected in my world, my world of books.

לא השתקף בעולם שלי, עולם הספרים שלי.

I live in a country the size of Europe,

אני גרה במדינה בגודל של אירופה,

and it only has 50 decent bookshops.

ויש בה רק 50 חנויות ספרים רציניות.

And Indians just didn't seem to want to read for fun.

נראה שתושבי הודו לא מעוניינים לקרוא להנאתם.

So if you look at all the best-seller lists in India,

אם תתבוננו בכל הרשימות של הספרים רבי-המכר בהודו,

what you'll always find in the best-seller list

מה שתמיד תמצאו ברשימת רבי-המכר

הוא ספרי הדרכה של בחינות ונושאים מקצועיים.

is exam and professional guides.

Imagine if you found the SAT guides as the "New York Times" number one seller,

דמיינו שספר הדרכה לבחינת SAT היה במקום מס' 1 ברשימת רבי-המכר של ה"ניו-יורק טיימס"

month after month.

מדי חודש בחודשו.

And yet, the smartphone revolution was creating readers and writers

ובכל זאת, מהפכת הטלפון החכם יצרה קהל של קוראים וכותבים

of a different kind.

מסוג אחר.

Whether it was on Facebook or WhatsApp,

אם זה בפייסבוק ואם זה בווטס-אפ,

Indians were writing and sharing and reading all kinds of things:

הודים כתבו ושיתפו וקראו קטעים מכל מיני סוגים:

terrible jokes, spurious pop history,

בדיחות איומות, הסטוריית פופ מלאכותית,

long, emotional confessions,

וידויים ארוכים ומלאי-רגש,

diatribes against the government.

התקפות חריפות כנגד הממשלה.

And as I read and shared these things, I wondered to myself,

וככל שקראתי ושיתפתי את הדברים האלה, כך הלכתי וחשבתי לעצמי,

"Could I get these writers and these readers,

"האם אוכל לגייס את הכותבים ואת הקוראים האלה,

could I turn them into my readers?"

האם אוכל להפוך אותם לקוראים שלי?"

And so I left my plush corner office

ואז עזבתי את המשרד הפינתי הנוח שלי

and my job as the publisher of India's top publishing company,

ואת עבודתי כמוציאה לאור בהוצאה מספר אחת בהודו,

and I set up on my own.

ויצאתי לדרך עצמאית משלי.

I moved into a single large room in a cheap bohemian district of Delhi,

עברתי למשרד של חדר יחיד גדול ברובע בוהמי זול של דלהי,

with a small team.

יחד עם צוות קטן.

And there, I set up a new kind of publishing house.

ושם, הקמתי בית הוצאה לאור מסוג חדש.

A new kind of publishing house needs a new kind of reader

סוג חדש של בית הוצאה לאור זקוק לסוג חדש של קוראים

and a new kind of book.

ולסוג חדש של ספרים.

And so I asked myself, "What would this new reader want?

ולכן שאלתי את עצמי: "מה יחפוץ אותו קורא מסוג חדש?

Would they prize urgency, relevance,

האם הם יעריכו נושאים דחופים, שעל הפרק,

timeliness, directness --

דברים המגיעים בעיתם, ישירוּת --

the very qualities they seem to want from their online services,

אותן איכויות בדיוק שהם מצפים לקבל מהשירותים המקוונים שהם צורכים,

indeed, the qualities they seem to want from life today?"

שהם בעצם האיכויות שכנראה הם מצפים שתהיינה לחיים בימינו?"

I knew that my readers were always on the go.

ידעתי שהקוראים שלי נמצאים תמיד בדרכים.

I'd have to fit into their lifestyle and schedules.

היה עלי להתאים עצמי לסגנון החיים וללוחות הזמנים שלהם.

Would they actually want to read a 200-page book?

האם הם ירצו בכלל לקרוא ספר בן 200 עמודים?

Or would they want something a little bit more digestible?

או שמא יעדיפו משהו קל יותר לעיכול?

Indians are incredibly value-conscious,

ההודים הינם אנשים מודעי-ערך באופן מובהק,

especially when it comes to their online reading.

במיוחד כשזה מגיע למה שהם קוראים באינטרנט.

I knew I had to give them books under a dollar.

ידעתי שאני חייבת לתת להם ספרים במחיר נמוך מדולר.

And so my company was formed, and it was born.

וכך נוצרה החברה שלי, וכך נולדה.

It was a platform where we created a list of stories designed for the smartphone,

זו היתה פלטפורמה בה יצרנו רשימה של סיפורים שעוצבו עבור הטלפון החכם,

but it also allowed amateur writers to upload their own stories,

אבל שאיפשרה גם לכותבים חובבים להעלות את הסיפורים שלהם עצמם,

so they could be showcased along with the very writers

וכך להציגם לצד הסיפורים של אותם כותבים בדיוק

they read and admired.

שאותם הם קראו והעריצו.

And we could also enter into other people's digital platforms.

וגם יכולנו להכנס לפלטפורמות הדיגיטליות של אנשים אחרים.

So, imagine this:

אז דמיינו את זה:

imagine you're a receptionist, you've had a long day at work,

דמיינו שאתם פקידי קבלה, היה לכם יום ארוך בעבודה,

you book your cab in your ride-hailing app,

הזמנתם את המונית שלכם באפליקצית זימון הנסיעות שלכם,

it shows up,

היא מגיעה,

and you get into your car, and you lie back on your seat,

ואתם נכנסים למכונית, ונשענים לכם אחורנית במושב שלכם,

and you put on your app.

ומעלים את האפליקציה שלכם.

And you find a set of stories waiting for you, timed to your journey.

ואתם מוצאים סדרה של סיפורים שממתינים לכם, מתוזמנים לנסיעה שלכם.

Imagine you're a gay young woman,

דמיינו שאתם אשה לסבית צעירה,

in a relatively conservative city like Lucknow, which lies near Delhi.

בעיר שמרנית יחסית כמו "לאקנאו", שנמצאת ליד דלהי.

There's no way your parents know about your sexuality.

אין מצב שההורים שלכם יידעו על ההעדפה המינית שלכם.

They'd completely freak out.

אחרת הם יתחרפנו.

Would you like lesbian love stories written in Hindi, priced under a dollar,

האם תרצו לקרוא אז סיפורי אהבה לסביים הכתובים בהינדית, במחיר של פחות מדולר,

to be read in the privacy of your phone?

בפרטיות של הטלפון שלכם?

And could I match readers

והאם אוכל לבצע התאמה בין קוראים

to the events that were taking place around them in real time?

לבין האירועים שמתרחשים סביבם בזמן אמת?

So we published biographies of very famous politicians

אז פרסמנו ביוגרפיות של פוליטיקאים מפורסמים מאד

after they won big elections.

לאחר שזכו בבחירות בגדול.

When the supreme court decriminalized homosexuality,

כאשר בית-המשפט העליון קבע שהומוסקסואליות איננה פשע,

an LGBTQ collection was waiting on our home page.

המתין אוסף סיפורי להטב"ים בדף הבית שלנו.

And when India's Toni Morrison, the great writer Mahasweta Devi died,

וכאשר מתה טוני מוריסון של הודו, הסופרת הגדולה מהסְוֵוטה דֶבי,

our readers found a short story by her as soon as news hit.

מצאו קוראינו סיפור קצר שלה מיד כשהגיעו החדשות.

The idea was to be relevant to every moment of a reader's life.

הרעיון היה להיות רלוונטי לכל רגע מרגעי חייו של הקורא.

Who are our readers?

מי הם הקוראים שלנו?

They're mostly young men under the age of 30.

בעיקרם אלו גברים צעירים מתחת לגיל 30.

There's someone like Salil,

ישנו למשל סאליל,

who lives in a city where there isn't a modern bookshop.

שגר בעיר שבה אין אף חנות ספרים מודרנית.

And he comes to our app almost every day.

הוא ניגש לאפליקציה שלנו כמעט מדי יום.

There's someone like Manoj,

ישנו למשל מאנוג',

who mostly reads us during the long commute back home.

שבעיקר קורא אותנו בזמן הנסיעה הארוכה בחזרה מהעבודה לביתו.

And there's someone like Ahmed, who loves our nonfiction

וישנו למשל אחמד, שאוהב את החומרים הדוקומנטריים שלנו

that he can read in a single sitting, and that's priced very low.

אותם הוא יכול לקרוא בקריאה אחת רצופה, ושמחירם מאד נמוך.

Imagine if you're like a young, techie boy

דמיינו את עצמכם כנער צעיר, אוהב טכנולוגיה,

in India's Silicon Valley city of Bangalore.

בעיר בנגלור שמהווה את עמק הסיליקון של הודו.

And one day, you get an in-app notification

ויום אחד, אתם מקבלים התראה מתוך האפליקציה

and it says that your favorite actress has written a sexy short story

שאומרת לכם שהשחקנית החביבה עליכם כתבה סיפור סקסי קצר

and it's waiting for you.

אשר מחכה לכם.

That's how we launched Juggernaut.

כך השקנו את "גָ'אגֵרנאוט".

We got a very famous ex-adult star, called Sunny Leone.

השגנו כוכבת-פורנו לשעבר מפורסמת מאד בשם סאני לאון.

She's India's most Googled person, as it happens.

מסתבר שהיא האדם שמחפשים הכי הרבה בגוגל בהודו.

And we got her to write us a collection of sexy short stories

והסכמנו איתה שתכתוב עבורנו מבחר של סיפורי סקס קצרים

that we published every night for a week.

אותם פרסמנו כל ערב במשך שבוע.

And it was a sensation.

וזו היתה סנסציה.

I mean, no one could believe that we'd asked Sunny Leone to write.

כלומר, אף אחד לא האמין שביקשנו מסאני לאון לכתוב.

But she did,

אבל היא כתבה,

and she proved everyone wrong,

והוכיחה לכולם שהם טועים,

and she found this immense readership.

וגילתה את כל קהל הקוראים העצום הזה.

And just as we've redefined what a book is and how a reader behaves,

ובדיוק כפי שהגדרנו מחדש מהו ספר וכיצד מתנהגים הקוראים,

we're rethinking who an author is.

אנו מגדירים מחדש מיהו סופר.

In our amateur writing platform,

בפלטפורמת הכתיבה לחובבים שלנו,

we have writers that range from teenagers to housewives.

יש לנו טווח של כותבים מבני-עשרה ועד עקרות בית.

And they're writing all kinds of things.

והם כותבים כל מיני דברים.

It starts as small as a poem, an essay, a single short story ...

זה יכול להתחיל ממשהו קטן כמו שיר, מאמר, סיפור קצר יחיד...

Fifty percent of them are returning to the app to write again.

חמישים אחוזים מהם חוזרים לאפליקציה לכתוב שוב.

Take someone like Neeraj.

קחו לדוגמה מישהו כמו נירַאג'.

He's a middle-aged executive, wife, two kids, a good job.

הוא מנהל בגיל העמידה, רעיה, שני ילדים, עבודה טובה.

And Neeraj loves to read.

וניראג' אוהב לקרוא.

But every time Neeraj read a book that he loved,

אבל בכל פעם שניראג' קרא ספר שאהב,

he was also filled with regret.

הוא נמלא גם תוגה.

He wondered to himself if he could write, too.

הוא תהה בינו לבין לעצמו אם גם הוא מסוגל לכתוב.

He was convinced he had stories in his mind.

הוא היה משוכנע שיש לו סיפורים במוחו.

But time and real life had happened, and he couldn't really manage it.

אבל נסיבות הזמן והחיים האמיתיים מנעו ממנו למעשה לממש את זה.

And then he heard about the Juggernaut writer's platform.

ואז הוא שמע על פלטפורמת הכותבים "ג'אגרנאוט".

And what he loved about it was that he felt this was a place

ומה שמצא חן בעיניו בה היה שהוא חש שזהו מקום

where he could stand head and shoulders, equally,

בו הוא יכול לעמוד כתף אל כתף, כשווה ערך,

with the very writers that he most admired.

יחד עם אותם הכותבים עצמם אותם הוא כה העריץ.

And so he began to write.

וכך הוא התחיל לכתוב.

And he snatched a minute here, an hour there,

והוא גנב דקה פה, שעה שם,

in between flights in airports,

בין טיסות בנמלי תעופה,

late at night, when he had a little bit of time on his hands.

מאוחר בלילה, כאשר התפנה לו מעט זמן.

And he wrote this extraordinary story for us.

וכך הוא כתב עבורנו סיפור יוצא-דופן.

He wrote a story about a family of assassins

הוא כתב סיפור על משפחה של מתנקשים

who lived in the winding lanes of Old Delhi.

שחייה בסמטאות המפותלות של דלהי העתיקה.

We loved it, it was so fresh and original.

אנחנו אהבנו אותו, הוא היה כל כך רענן ומקורי.

And before Neeraj knew it, he'd not only scored a film deal

ולפני שניראג' ידע זאת, הוא לא רק חתם על חוזה לסרט

but also a second contract to write another story.

אלא גם על חוזה שני לכתיבת סיפור נוסף.

Neeraj's story is one of the most read stories on our app.

הסיפור של ניראג' הוא אחד הסיפורים הנקראים ביותר באפליקציה שלנו.

My journey is very, very young.

המסע שלי מאד מאד צעיר.

We're a two-year-old company, and we have a long way to go.

אנחנו חברה בת שנתיים, ויש לנו עוד דרך ארוכה לפנינו.

But we already, and we will by the end of this year,

אבל כבר בסוף השנה הנוכחית

have about half a million stories, many priced at under a dollar.

יהיו לנו בערך חצי מיליון סיפורים, רבים במחיר נמוך מדולר.

Most of our readers love reading

רוב קוראינו אוהבים לקרוא

and trying out authors they've never, ever heard of before.

ומנסים כותבים שמעולם לא שמעו עליהם לפני כן.

Thirty percent of our home page reads

שלושים אחוזים מהסיפורים שנקראים דרך דף הבית שלנו

comes out of the writing that comes from our writer's platform.

מגיעים מפלטפורמת הכותבים שלנו.

By being everywhere,

הודות לכך שאנחנו בכל מקום,

by being accessible and relevant,

הודות לכך שאנחנו נגישים ורלוונטיים,

I hope to make reading a daily habit,

אני מקווה להפוך את הקריאה להרגל יומי,

as easy and effortless as checking your email,

שיהיה כל כך קל וחסר מאמץ כמו בדיקת תיבת הדוא"ל,

as booking a ticket online

כמו קניית כרטיס דרך האינטרנט

or ordering your groceries.

או כמו הזמנת מוצרי מכולת.

And as for me,

ובאשר לי,

I've discovered that as I entered the six-inch world of the smartphone,

אני גיליתי שכאשר נכנסתי לעולם בן ששת האינצ'ים של הטלפון החכם,

my own world just got very, very big.

הפך עולמי לגדול עד מאד.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)