Governments don't understand cyber warfare. We need hackers | Rodrigo Bijou

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Liblib Fib

In 2008, Burhan Hassan, age 17,

ב- 2008, בורחן חסן, בן 17,

boarded a flight from Minneapolis

עלה על טיסה ממיניאפלויס

to the Horn of Africa.

אל קרן אפריקה.

And while Burhan was the youngest recruit,

ובעוד שבורחן היה המגויס הצעיר ביותר,

he was not alone.

הוא לא היה לבד.

Al-Shabaab managed to recruit over two dozen young men

אל שבאב הצליח לגייס מעל ל- 24 גברים צעירים,

in their late teens and early 20s

שנמצאים בשנות העשרה המאוחרות והעשרים המוקדמות,

with a heavy presence on social media platforms like Facebook.

ופעילים מאוד בפלטפורמות מדיה חברתית כדוגמת פייסבוק.

With the Internet and other technologies,

עם האינטרנט וטכנולוגיות אחרות,

they've changed our everyday lives,

הן שינו את חיינו היום יומיים,

but they've also changed recruitment, radicalization

אבל הן גם שינו את הגיוס, הרדיקליזציה

and the front lines of conflict today.

והקוים הקדמיים של הקונפליקטים כיום.

What about the links connecting Twitter,

מה עם הקשרים בין טוויטר,

Google and protesters fighting for democracy?

גוגל ומפגינים שנלחמים עבור דמוקרטיה?

These numbers represent Google's public DNS servers,

המספרים האלו מייצגים את שרתי ה DNS הפומביים של גוגל,

effectively the only digital border crossing

אפקטיבית חוצי הגבולות הדיגיטליים היחידים

protesters had and could use

שהיו למוחים והיו יכולים להשתמש בהם

to communicate with each other, to reach the outside world

כדי לתקשר אחד עם השני, כדי להגיע מחוץ לעולם

and to spread viral awareness

ולהפיץ נוכחות וירלית

of what was happening in their own country.

של מה שהתרחש במדינה שלהם.

Today, conflict is essentially borderless.

היום, קונפליקטים הם למעשה חסרי גבולות.

If there are bounds to conflict today,

אם יש גבולות לקונפליקטים היום,

they're bound by digital, not physical geography.

הם קשורים על ידי הדיגיטלי, לא הגאוגרפיה הפיזית.

And under all this is a vacuum of power

ותחת כל זה יש ואקום של כוח

where non-state actors, individuals and private organizations

שם לשחקנים לא מדינתיים, אנשים פרטיים וארגונים פרטיים

have the advantage over slow, outdated military and intelligence agencies.

יש את היתרון על סוכנויות מודיעין וצבא מיושנות ואיטיות.

And this is because, in the digital age of conflict,

וזה בגלל, שבדור של קונפליקט דיגיטלי,

there exists a feedback loop

יש לולאת משוב

where new technologies, platforms like the ones I mentioned,

בה טכנולוגיות חדשות, פלטפורמות כמו אלו שהזכרתי,

and more disruptive ones,

וכאלו יותר משנות כללים,

can be adapted, learned, and deployed by individuals and organizations

יכולות להיות מותאמות, להלמד, ולהפרש על ידי בודדים וארגונים

faster than governments can react.

מהר יותר משממשלות יכולות להגיב.

To understand the pace of our own government thinking on this,

כדי להבין את הקצב שהממשלות שלנו חושבות על זה,

I like to turn to something aptly named

אני רוצה לפנות למשהו שנקרא באופן הולם

the Worldwide Threat Assessment,

הערכת האיום העולמית,

where every year the Director of National Intelligence in the US

בה כל שנה מנהל הביון הלאומי של ארצות הברית

looks at the global threat landscape,

מביט במפת האיומים הגלובלית,

and he says, "These are the threats, these are the details,

ואומר, "אלה האיומים, אלה הפרטים,

and this is how we rank them."

וכך אנחנו מדרגים אותם."

In 2007, there was absolutely no mention of cyber security.

ב 2007, לא היה בכלל אזכור לבטחון סייבר.

It took until 2011, when it came at the end,

זה לקח עד 2011, כשהגיע בסוף,

where other things, like West African drug trafficking, took precedence.

שם דברים אחרים, כמו מסחר מערב אפריקאי בסמים לקח עדיפות.

In 2012, it crept up, still behind things like terrorism and proliferation.

ב 2012, זה הזדחל, עדיין מאחורי הדברים כמו טרוריזם וחלחול.

In 2013, it became the top threat,

ב 2013, זה הפך לאיום המרכזי,

in 2014 and for the foreseeable future.

ב 2014 ולעתיד הנראה לעין.

What things like that show us

מה שדברים כמו אלה מראים לנו

is that there is a fundamental inability today

זה שיש חוסר יכולת מובנה היום

on the part of governments to adapt and learn in digital conflict,

מצד הממשלות להתאים וללמוד בקונפליקט דיגיטלי,

where conflict can be immaterial, borderless, often wholly untraceable.

שם קונפליקטים יכולים להיות לא חומריים, חסרי גבולות, אפילו לגמרי לא ניתנים למעקב.

And conflict isn't just online to offline, as we see with terrorist radicalization,

וקונפליקט הוא לא רק ברשת או לא, כמו שאנחנו רואים עם רדיקליזציה טרוריסטית,

but it goes the other way as well.

אלא זה הולך גם לכיוון השני.

We all know the horrible events that unfolded in Paris this year

כולנו יודעים על הארועים הנוראיים שהתרחשו בפריז השנה

with the Charlie Hebdo terrorist attacks.

עם התקפת הטרוריסטים על צ'ארלי האבדו.

What an individual hacker or a small group of anonymous individuals did

מה שהאקר בודד או קבוצה קטנה של אנשים אנונימיים עשו

was enter those social media conversations that so many of us took part in.

היה להכנס לשיחות מדיה חברתיות שכל כך הרבה מאיתנו לקחו חלק בהן,

#JeSuisCharlie.

#JeSuisCharlie.

On Facebook, on Twitter, on Google,

בפייסבוק, בטוויטר, בגוגל,

all sorts of places where millions of people, myself included,

כל מני מקומות בהם מליוני אנשים, כולל אני,

were talking about the events

דיברו על הארועים

and saw images like this,

וראו תמונות כמו זו,

the emotional, poignant image of a baby with "Je suis Charlie" on its wrist.

התמונה הרגשית, העזה של תינוק עם "Je suis Charlie" על פרק היד.

And this turned into a weapon.

וזה הפך לנשק.

What the hackers did was weaponize this image,

מה שההאקרים עשו היה להפוך את התמונה לנשק,

where unsuspecting victims,

בה קורבנות לא חושדים,

like all of us in those conversations,

כמו כולנו בשיחות האלו,

saw this image, downloaded it

ראו את התמונה, הורידו אותה

but it was embedded with malware.

אבל היא היתה נגועה ברוגלה.

And so when you downloaded this image,

וכך כשהורדתם את התמונה הזו,

it hacked your system.

היא פרצה למערכת שלכם.

It took six days to deploy a global malware campaign.

זה לקח שישה ימים לפרוס קמפיין רוגלה עולמי.

The divide between physical and digital domains today

ההפרדה בין מרחבים פיזיים ודיגיטליים היום

ceases to exist,

חדלה מלהתקיים,

where we have offline attacks like those in Paris

שם יש לנו תוקפים לא מקוונים כמו אלה בפריז

appropriated for online hacks.

יחד עם האקרים מקוונים.

And it goes the other way as well, with recruitment.

וזה הולך גם לכיוון השני, עם גיוס.

We see online radicalization of teens,

אנחנו רואים רדיקליזציה מקוונת של בני עשרה,

who can then be deployed globally for offline terrorist attacks.

שיכולים אז להפרש גלובלית להתקפות טרוריסטיות לא מקוונות.

With all of this, we see that there's a new 21st century battle brewing,

עם כל זה, אנחנו רואים שיש קרב חדש במאה ה 21 שמתבשל,

and governments don't necessarily take a part.

וממשלות לא בהכרח לוקחות חלק.

So in another case, Anonymous vs. Los Zetas.

אז במקרה אחר, אנונימוס נגד לוס זטאס.

In early September 2011 in Mexico,

בתחילת ספטמבר 2011 במקסיקו,

Los Zetas, one of the most powerful drug cartels,

לוס זטאס, אחד מקרטלי הסמים החזקים ביותר,

hung two bloggers with a sign that said,

תלו שני בלוגרים עם שלט שאמר,

"This is what will happen to all Internet busybodies."

"זה מה שיקרה לכל קשקשני האינטרנט."

A week later, they beheaded a young girl.

שבוע מאוחר יותר, הם ערפו את ראשה של נערה צעירה.

They severed her head, put it on top of her computer

הם כרתו את ראשה, שמו אותו על המחשב שלה

with a similar note.

עם פתק דומה.

And taking the digital counteroffensive

ולקחו את התקפת הנגד הדיגיטלית

because governments couldn't even understand what was going on or act,

מפני שהממשלה לא יכלה אפילו להבין מה התרחש או לפעול,

Anonymous, a group we might not associate as the most positive force in the world,

אנונימוס, קבוצה שאולי לא נקשר לכוח הכי חיובי בעולם,

took action,

פעלו,

not in cyber attacks, but threatening information to be free.

לא במתקפות סייבר, אלא באיום בשיחרור מידע.

On social media, they said,

במדיה החברתית, הם אמרו,

"We will release information

"אנחנו נשחרר מידע

that ties prosecutors and governors to corrupt drug deals with the cartel."

שקושר תובעים ומושלים לעסקאות סמים מושחתות עם הקרטל."

And escalating that conflict,

ולהחרפת הקונפליקט הזה,

Los Zetas said, "We will kill 10 people for every bit of information you release."

לוס זטאס אמרו, "אנחנו נהרוג 10 אנשים על כל בדל מידע שתשחררו."

And so it ended there because it would become too gruesome to continue.

וכך זה נגמר שם מפני שזה היה הופך לדוחה מדי להמשיך.

But what was powerful about this

אבל מה שהיה חזק בנוגע לזה

was that anonymous individuals,

היה שאנשים אנונימיים,

not federal policia, not military, not politicians,

לא משטרה פדרלית, לא הצבא, לא הפוליטיקאים,

could strike fear deep into the heart

יכלו להכניס פחד עמוק ללב

of one of the most powerful, violent organizations in the world.

אחד הארגונים הכי חזקים ואלימים בעולם.

And so we live in an era

וכך אנחנו חיים בדור

that lacks the clarity of the past in conflict,

שחסרה בו בהירות של העבר בקונפליקט,

in who we're fighting, in the motivations behind attacks,

במי אנחנו נלחמים, במוטיבציה מאחורי התקיפות,

in the tools and techniques used,

בכלים ובטכניקות שבשימוש,

and how quickly they evolve.

וכמה מהם הם מתפתחים.

And the question still remains:

והשאלה עדיין נשארת:

what can individuals, organizations and governments do?

מה בודדים, ארגונים וממשלות יכולים לעשות?

For answers to these questions, it starts with individuals,

בתשובה לשאלות האלו, זה מתחיל בבודדים,

and I think peer-to-peer security is the answer.

ואני חושב שאבטחה מעמית לעמית היא התשובה.

Those people in relationships that bought over teens online,

האנשים האלה ביחסים שהביאו בני עשרה לרשת,

we can do that with peer-to-peer security.

אנחנו יכולים לעשות את זה עם אבטחה מעמית לעמית.

Individuals have more power than ever before

לאנשים יש יותר כוח מאי פעם

to affect national and international security.

להשפיע על ביטחון לאומי ובין לאומי.

And we can create those positive peer-to-peer relationships

ואנחנו יכולים ליצור את היחסים מעמית לעמית החיוביים האלו

on and offline,

ברשת ומחוצה לה,

we can support and educate the next generation of hackers, like myself,

אנחנו יכולים לתמוך ולחנך את הדורות הבאים של האקרים, כמוני,

instead of saying, "You can either be a criminal or join the NSA."

במקום להגיד, "אתם יכולים או להיות פושעים או להצטרף ל NSA."

That matters today.

זה משנה היום.

And it's not just individuals -- it's organizations, corporations even.

וזה לא רק אנשים בודדים -- זה ארגונים, אפילו חברות.

They have an advantage to act across more borders,

יש להן את היתרון שהן יכולים לפעול לרוחב יותר גבולות,

more effectively and more rapidly than governments can,

יותר באפקטיביות ובמהירות גדולה יותר משממשלות יכולות,

and there's a set of real incentives there.

ויש סט של תמריצים פה.

It's profitable and valuable

זה רווחי ובעל ערך

to be seen as trustworthy in the digital age,

להראות כאמינים בדור הדיגיטלי,

and will only be more so in future generations to come.

וזה רק יהיה כך יותר בדורות שעתידים לבוא.

But we still can't ignore government,

אבל אנחנו עדיין לא יכולים להתעלם מהממשלה,

because that's who we turn to for collective action

מפני שאליה אנחנו פונים לפעולה קולקטיבית

to keep us safe and secure.

כדי לשמור עלינו בטוחים.

But we see where that's gotten us so far,

אבל אנחנו רואים לאן זה הביא אותנו עד עכשיו,

where there's an inability to adapt and learn in digital conflict,

היכן יש חוסר יכולת להתאים וללמוד בקונפליקט דיגיטלי,

where at the highest levels of leadership,

היכן ברמות הכי גבוהות של ההנהגה,

the Director of the CIA, Secretary of Defense,

ראש ה CIA, שר ההגנה,

they say, "Cyber Pearl Harbor will happen." "Cyber 9/11 is imminent."

הם אומרים, "סייבר פרל הארבור יתרחש." "סייבר 9/11 מעבר לפינה."

But this only makes us more fearful, not more secure.

אבל זה רק עושה אותנו יותר מפוחדים, לא יותר בטוחים.

By banning encryption in favor of mass surveillance and mass hacking,

על ידי איסור הצפנה לטובת מעקב מאסיבי והאקינג מאסיבי,

sure, GCHQ and the NSA can spy on you.

ברור, GCHQ וה NSA יכולים לרגל עליכם.

But that doesn't mean that they're the only ones that can.

אבל זה לא אומר שהם היחידים שיכולים.

Capabilities are cheap, even free.

יכולות הן זולות, אפילו חינמיות.

Technical ability is rising around the world,

יכולת טכנית עולה ברחבי העולם,

and individuals and small groups have the advantage.

ולאנשים וקבוצות קטנות יש את היתרון.

So today it might just be the NSA and GCHQ,

אז היום זה יכול להיות אולי רק ה NSA וה GCHQ,

but who's to say that the Chinese can't find that backdoor?

אבל מי יבטיח שהסינים לא ימצאו את הפרצה?

Or in another generation, some kid in his basement in Estonia?

או בדור אחר, אפילו ילד במרתף באסטוניה?

And so I would say that it's not what governments can do,

וכך הייתי אומר שזה לא מה שהממשלות יכולות לעשות,

it's that they can't.

זה שהן לא.

Governments today need to give up power and control

ממשלות היום צריכות לוותר על הכוח והשליטה

in order to help make us more secure.

כדי לעזור לעשות אותנו יותר בטוחים.

Giving up mass surveillance and hacking and instead fixing those backdoors

וויתר על ניטור מסיבי והאקינג ובמקום לתקן את הפרצות האלו

means that, yeah, they can't spy on us,

אומר, שכן, הן לא יוכלו לרגל אחרינו,

but neither can the Chinese

אבל גם לא הסינים

or that hacker in Estonia a generation from now.

או ההאקר האסטוני הזה בעוד דור.

And government support for technologies like Tor and Bitcoin

ותמיכה ממשלתית לטכנולוגיות כמו תור וביטקויין

mean giving up control,

אומר לוותר על שליטה,

but it means that developers, translators, anybody with an Internet connection,

אבל זה אומר שמפתחים, מתרגמים, כל אחד עם חיבור אינטרנט,

in countries like Cuba, Iran and China, can sell their skills, their products,

במדינות כמו קובה, אירן וסין, יכולים למכור את היכולות שלהם, את המוצרים שלהם,

in the global marketplace,

בשוק הגלובלי,

but more importantly sell their ideas,

אבל יותר חשוב למכור את הרעיונות שלהם,

show us what's happening in their own countries.

להראות לנו מה קורה במדינות שלהם.

And so it should be not fearful,

וכך זה צריך להיות לא מפחיד,

it should be inspiring to the same governments

זה צריך לעורר השראה לאותן ממשלות

that fought for civil rights, free speech and democracy

שנלחמו עבור זכויות אזרחים, דיבור חופשי ודמוקרטיה

in the great wars of the last century,

במלחמות הגדולות של המאה הקודמת,

that today, for the first time in human history,

שהיום, בפעם הראשונה בהסטוריה האנושית,

we have a technical opportunity

יש לנו הזדמנות טכנית

to make billions of people safer around the world

להפוך מיליארדי אנשים מסביב לעולם בטוחים יותר

that we've never had before in human history.

משאי פעם היינו יכולים לפני כן בהסטוריה האנושית.

It should be inspiring.

זה צריך לתת השראה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)