The four fish we're overeating -- and what to eat instead | Paul Greenberg

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

So when I was a kid ...

אז כשהייתי ילד...

this was my team.

זה היה הצוות שלי.

(Laughter)

(צחוק)

I stunk at sports.

הייתי ממש גרוע בספורט.

I didn't like to play them, I didn't like to watch them.

לא אהבתי לשחק בזה, לא אהבתי לצפות בזה.

So this is what I did. I went fishing.

אז זה מה שעשיתי. הלכתי לדוג.

And for all of my growing up I fished on the shores of Connecticut,

ולמשך כל ההתבגרות שלי דגתי על חופי קונטיקט,

and these are the creatures that I saw on a regular basis.

ואלה היצורים שראיתי על בסיס קבוע.

But after I grew up and went to college,

אבל אחרי שגדלתי והלכתי למכללה,

and I came home in the early 90's,

וחזרתי הביתה בתחילת שנות ה 90,

this is what I found.

זה מה שמצאתי.

My team had shrunk.

הצוות שלי התכווץ.

It was like literally having your roster devastated.

זה היה מילולית כאילו הצוות שלי נהרס.

And as I sort of looked into that,

וכשאיכשהו בחנתי את הנושא,

from a very personal point of view as a fisherman,

מנקודת מבט ממש אישית כדייג,

I started to kind of figure out,

התחלתי במידת מה להבין,

well, what was the rest of the world thinking about it?

ובכן, מה שאר העולם חשב על זה?

First place I started to look was fish markets.

המקום הראשון בו הבטתי היה שוקי דגים.

And when I went to fish markets,

וכשהלכתי לשוקי דגים,

in spite of where I was --

למרות איפה שהייתי --

whether I was in North Carolina, or Paris, or London, or wherever --

בין אם הייתי בצפון קרוליינה, או פריז, או לונדון, או מה שלא יהיה --

I kept seeing this weirdly repeating trope of four creatures,

המשכתי לראות את ארבעת היצורים האלה חוזרים על עצמם,

again and again --

שוב ושוב --

on the menus, on ice --

בתפריטים, על הקרח --

shrimp, tuna, salmon and cod.

שרימפס, טונה, סלמון, וקוד.

And I thought this was pretty strange,

וחשבתי שזה מאוד מוזר,

and as I looked at it, I was wondering,

וכשהבטתי בזה, תהיתי,

did anyone else notice this sort of shrinking of the market?

האם מישהו אחר שם לב לסוג זה של התכווצות של השוק?

Well, when I looked into it,

וכבן, כשאני בחנתי את זה,

I realized that people didn't look at it as their team.

הבנתי שאנשים לא הביטו בזה כצוות שלהם.

Ordinary people, the way they looked at seafood was like this.

אנשים רגילים, הדרך בה הם הביטו במאכלי ים היה כך.

It's not an unusual human characteristic

זו לא תכונה אנושית לא רגילה

to reduce the natural world down to very few elements.

להפחית את העולם הטבעי לכמה אלמנטים בודדים.

We did it before, 10,000 years ago, when we came out of our caves.

עשינו את זה לפני כן, לפני 10,000 שנה, כשיצאנו מהמערות.

If you look at fire pits from 10,000 years ago,

אם אתם מביטים בבורות האש מלפני 10,000 שנה,

you'll see raccoons, you'll see, you know, wolves,

אתם תראו דביבונים, אתם תראו, אתם יודעים, זאבים,

you'll see all kinds of different creatures.

אתם תראו כל מני סוגים של יצורים שונים.

But if you telescope to the age of -- you know, 2,000 years ago,

אבל אם תביטו בטלסקופ לעידן ההוא -- אתם יודעים, לפני 2,000 שנה,

you'll see these four mammals:

אתם תראו את ארבעת היונקים האלו:

pigs, cows, sheep and goats.

חזירים, פרות, כבשים ועיזים.

It's true of birds, too.

זה נכון גם לציפורים.

You look at the menus in New York City restaurants

אתם מביטים בתפריטים במסעדות בניו יורק

150 years ago, 200 years ago,

לפני 150 שנה, לפני 200 שנה,

you'll see snipe, woodcock, grouse, dozens of ducks, dozens of geese.

אתם תראו חרטומן, שכווי, עשרות ברווזים, עשרות אווזים.

But telescope ahead to the age of modern animal husbandry,

אבל הסתכלו קדימה לדור של חקלאות חיות מודרנית,

and you'll see four:

ותראו ארבע:

turkeys, ducks, chicken and geese.

תרנגולי הודו, ברווזים, תרנגולות ואווזים.

So it makes sense that we've headed in this direction.

אז זה הגיוני שהלכנו לכיוון הזה.

But how have we headed in this direction?

אבל איך הלכנו לכיוון הזה?

Well ...

ובכן....

first it's a very, very new problem.

ראשית זו בעיה מאוד מאוד חדשה.

This is the way we've been fishing the oceans over the last 50 years.

זו הדרך בה דגנו באוקיינוסים במשך 50 השנים האחרונות.

World War II was a tremendous incentive to arm ourselves in a war against fish.

מלחמת העולם השניה הייתה תמריץ עצום לחמש את עצמנו במלחמה בדגים.

All of the technology that we perfected during World War II --

כל הטכנולוגיה ששכללנו במלחמת העולם השניה --

sonar, lightweight polymers --

סונאר, פולימרים קלים --

all these things were redirected towards fish.

כל הדברים האלו הופנו לכיוון הדגים.

And so you see this tremendous buildup in fishing capacity,

וכך אנחנו רואים בניה מסיבית ביכולות הדיג,

quadrupling in the course of time,

מרובעת במהלך הזמן,

from the end of World War II to the present time.

מסוף מלחמת עולם שניה לזמן הנוכחי.

And right now that means

וממש עכשיו זה אומר

we're taking between 80 and 90 million metric tons out of the sea every year.

שאנחנו לוקחים בין 80 ל 90 מליון טון מהים כל שנה.

That's the equivalent of the human weight of China

זה המקביל למשקל האנשים בסין

taken out of the sea every year.

שנלקחים מהאוקיינוס כל שנה.

And it's no coincidence that I use China as the example

וזה לא מקרה שאני משתמש בסין כדוגמה

because China is now the largest fishing nation in the world.

בגלל שסין היא עכשיו האומה הדגה הגדולה בעולם.

Well, that's only half the story.

ובכן, זה רק חצי מהסיפור.

The other half of the story

החצי השני של הסיפור

is this incredible boom in fish farming and aquaculture,

זה הגידול המדהים בחוואות וחקלאות דגים,

which is now, only in the last year or two,

שהיא עכשיו, רק בשנה שנתיים האחרונות,

starting to exceed the amount of wild fish that we produce.

התחילה לעלות בכמות על דגי פרא שאנחנו מייצרים.

So that if you add wild fish and farmed fish together,

כך שאם אתם מחברים את הדגים בים ואלה שמגודלים בחוות יחד,

you get the equivalent of two Chinas created from the ocean

אתם מקבלים שווה ערך לשתי סין שנוצרות מהאוקיינוס

each and every year.

כל שנה.

And again, it's not a coincidence that I use China as the example,

ושוב, זה לא מקרה שהשתמשתי בסין כדוגמה,

because China, in addition to being the biggest catcher of fish,

מפני שסין, בנוסף ללהיות לוכדת הדגים הגדולה ביותר,

is also the biggest farmer of fish.

היא גם חוואית הדגים הגדולה ביותר.

So let's look though at the four choices we are making right now.

אז בואו נביט בארבע הבחירות שאנחנו עושים עכשיו.

The first one --

הראשונה --

by far the most consumed seafood in America and in much of the West,

מאכל הים הכי נצרך בהפרש גדול באמריקה וברוב המערב,

is shrimp.

הוא שרימפס.

Shrimp in the wild -- as a wild product --

שרימפס בטבע -- כמוצר פראי --

is a terrible product.

הוא מוצר נוראי.

5, 10, 15 pounds of wild fish are regularly killed

2.5, 5, 7.5 קילו של דגים בטבע נהרגים באופן רגיל

to bring one pound of shrimp to the market.

כדי להביא חצי קילו של שרימפ לשוק.

They're also incredibly fuel inefficient to bring to the market.

הם גם מאוד לא יעילים אנרגטית בהבאה לשוק.

In a recent study that was produced out of Dalhousie University,

במחקר עדכני שהופק באוניברסיטת דלהאוסי,

it was found that dragging for shrimp

התגלה שגרירה ללכידת שרימפס

is one of the most carbon-intensive ways of fishing that you can find.

היא אחת הדרכים לדוג הכי מזיקות מבחינת פחמן שאתם יכולים למצוא.

So you can farm them,

אז אתם יכולים לגדל אותם בחוות,

and people do farm them,

ואנשים מגדלים אותם בחוות,

and they farm them a lot in this very area.

והם מגדלים אותם הרבה באזור הזה.

Problem is ...

הבעיה היא...

the place where you farm shrimp is in these wild habitats --

המקום בו אתם מגדלים שרימפס הוא בסביבות הפראיות האלו --

in mangrove forests.

ביערות מנגרובים.

Now look at those lovely roots coming down.

עכשיו הביטו בשורשים הנפלאים האלו שיורדים.

Those are the things that hold soil together,

אלא הם הדברים שמחזיקים את האדמה,

protect coasts, create habitats for all sorts of young fish, young shrimp,

מגינים על החופים, יוצרים סביבות מחיה לכל מני סוגים של דגים צעירים, שרימפ צעירים,

all sorts of things that are important to this environment.

כל מני סוגים של דברים שחשובים לסביבה.

Well, this is what happens to a lot of coastal mangrove forests.

ובכן, זה מה שקורה להרבה מיערות המנגרובים החופיים.

We've lost millions of acres of coastal mangroves

הפסדנו מליונים של דונמים של מנגרובים חופיים

over the last 30 or 40 years.

במשך 30 או 40 השנה האחרונות.

That rate of destruction has slowed,

הקצב הזה של השמדה הואט,

but we're still in a major mangrove deficit.

אבל אנחנו עדיין במחסור מנגרובים רציני.

The other thing that's going on here

הדבר הנוסף שמתרחש פה

is a phenomenon that the filmmaker Mark Benjamin called "Grinding Nemo."

זה תופעה שיוצר הסרטים מארק בנג'מין קרא לה "לטחון את נמו."

This phenomenon is very, very relevant

התופעה היא מאוד מאוד רלוונטית

to anything that you've ever seen on a tropical reef.

לכל מה שאי פעם ראיתם על שונים טרופית.

Because what's going on right now,

מפני בגלל שמה שקורה עכשיו,

we have shrimp draggers dragging for shrimp,

יש לנו גוררות שרימפס שגוררות שרימפס,

catching a huge amount of bycatch,

תופסות כמות עצומה של חיות שוליות,

that bycatch in turn gets ground up and turned into shrimp food.

החיות השוליות נטחנות בתורן והופכות לאוכל לשרימפס.

And sometimes, many of these vessels --

ולפעמים, הרבה מהכלים האלו --

manned by slaves --

מאויישים על ידי עבדים --

are catching these so-called "trash fish,"

תופסים את מה שנקרא "דגים זבל,"

fish that we would love to see on a reef,

דגים שהיינו רוצים לראות על השונית,

grinding them up

טוחנים אותם

and turning them into shrimp feed --

והופכים אותם לאוכל לשרימפס --

an ecosystem literally eating itself and spitting out shrimp.

ומערכות מחייה מילולית אוכלות את עצמן ויורקות שרימפס.

The next most consumed seafood in America,

מאכל הים השני הכי נצרך באמריקה,

and also throughout the West,

וגם ברחבי המערב,

is tuna.

הוא טונה.

So tuna is this ultimate global fish.

אז טונה היא הדג הגלובלי האולטימטיבי.

These huge management areas have to be observed

אזורי הניהול העצומים צריכים להבחן

in order for tuna to be well managed.

כדי שהטונה תנוהל הייטב.

Our own management area,

אזור הניהול שלנו,

called a Regional Fisheries Management Organization,

שנקרא ארגון ניהול הדגה האזורי,

is called ICCAT,

נקרא ICCAT,

the International Commission for the Conservation of Atlantic Tunas.

הועדה הבין לאומית לשימור הטונה האטלנטית.

The great naturalist Carl Safina once called it,

הנטורליסט הגדול קארל ספינה פעם קרא לו,

"The International Conspiracy to Catch all the Tunas."

"המזימה הבין לאומית לתפוש את כל הטונה."

Of course we've seen incredible improvement

כמובן ראינו שיפורים יוצאי דופן

in ICCAT in the last few years,

ב ICCAT בשנים האחרונות,

there is total room for improvement,

יש מקום גדול לשיפור,

but it remains to be said that tuna is a global fish,

אבל נשאר להגיד שהטונה היא דג גלובלי,

and to manage it, we have to manage the globe.

וכדי לנהל אותו, אנחנו צריכים לנהל את העולם.

Well, we could also try to grow tuna

ובכן, נוכל גם לנסות לגדל טונה

but tuna is a spectacularly bad animal for aquaculture.

אבל טונה היא חיה גרועה בצורה יוצאת דופן לחקלאות.

Many people don't know this but tuna are warm-blooded.

הרבה אנשים לא יודעים את זה אבל טונה היא בעלת דם חם.

They can heat their bodies 20 degrees above ambient temperature,

הם יכולים לחמם את גופן ב 20 מעלות מעל טמפרטורת הסביבה,

they can swim at over 40 miles an hour.

הן יכולות לשחות במהירות של מעל 70 קמ"ש.

So that pretty much eliminates

אז זה די מבטל

all the advantages of farming a fish, right?

את כל היתרונות של גידול דגים, נכון?

A farmed fish is --

דג מגודל בחווה הוא --

or a fish is cold-blooded, it doesn't move too much.

או שדג עם דם קר, או שהוא לא זז הרבה.

That's a great thing for growing protein.

זה דבר מעולה לגידול חלבונים.

But if you've got this crazy, wild creature

אבל אם יש לכם את היצור המשוגע הפראי הזה

that swims at 40 miles an hour and heats its blood --

ששוחה ב 70 קמ"ש ומחמם את הדם שלו --

not a great candidate for aquaculture.

לא מועמד טוב לחקלאות.

The next creature --

היצור הבא --

most consumed seafood in America and throughout the West --

מאכל הים הכי נצרך באמריקה ובמערב --

is salmon.

הוא סלמון.

Now salmon got its plundering, too,

עכשיו גם לסלמון יש הבזיזה שלו,

but it didn't really necessarily happen through fishing.

אבל היא לא בהכרח מתרחשת דרך דיג.

This is my home state of Connecticut.

זה ביתי במדינת קונטיקט.

Connecticut used to be home to a lot of wild salmon.

קונטיקט הייתה הבית של הרבה סלמון טבעי.

But if you look at this map of Connecticut,

אבל אם אתם מביטים במפה של קונטיקט,

every dot on that map is a dam.

כל נקודה על המפה היא סכר.

There are over 3,000 dams in the state of Connecticut.

יש יותר מ 3,000 סכרים במדינת קונטיקט.

I often say this is why people in Connecticut are so uptight --

אני הרבה פעמים אומר שזו הסיבה שאנשים בקונטיקט כל כך לחוצים --

(Laughter)

(צחוק)

If somebody could just unblock Connecticut's chi,

אם מישהו היה יכול פשוט לשחרר את הצ'י של קונטיקט,

I feel that we could have an infinitely better world.

אני מרגיש שהיה יכול להיות לנו עולם טוב בהרבה.

But I made this particular comment

אבל העלתי את ההערה המסויימת הזו

at a convention once of national parks officers,

בכנס של מנהלי פארקים לאומיים פעם,

and this guy from North Carolina sidled up to me, he says,

והבחור הזה מדרום קרוליינה צידד בי, הוא אמר,

"You know, you oughtn't be so hard on your Connecticut,

"אתה יודע, אתה לא צריך להיות כל כך קשה עם קונטיקט שלך,

cause we here in North Carolina, we got 35,000 dams."

בגלל שלנו בצפון קרוליינה יש 35,000 סכרים."

So it's a national epidemic, it's an international epidemic.

אז זו מגפה לאומית, זה מגפה בין לאומית.

And there are dams everywhere,

ויש סכרים בכל מקום,

and these are precisely the things

ואלה בדיוק הדברים

that stop wild salmon from reaching their spawning grounds.

שעוצרים סלמון בטבע מלהגיע לאתרי ההשרצה שלהם.

So as a result, we've turned to aquaculture,

אז כתוצאה, פנינו לחקלאות ימית,

and salmon is one the most successful, at least from a numbers point of view.

וסלמון הוא אחד הכי מוצלחים, לפחות ממספר נקודות מבט.

When they first started farming salmon,

כשהתחילו לגדל סלמון לראשונה,

it could take as many as six pounds of wild fish

זה היה יכול לקחת עד שלושה קילו של דג פרא

to make a single pound of salmon.

כדי ליצור חצי קילו של דג סלמון.

The industry has, to its credit, greatly improved.

התעשייה, לזכותה, השתפרה משמעותית.

They've gotten it below two to one,

הם הגיעו לפחות משתיים לאחד,

although it's a little bit of a cheat

למרות שזה מעט רמאות

because if you look at the way aquaculture feed is produced,

מפני שאם אתם מביטים בדרך בה אוכל לחקלאות ימית מיוצר,

they're measuring pellets --

הם מודדים כופתאות --

pounds of pellets per pound of salmon.

קילו כופתאות לקילו סלמון.

Those pellets are in turn reduced fish.

הכופתאות האלו בתורן הן דגים מתומצתים.

So the actual -- what's called the FIFO, the fish in and the fish out --

אז במציאות -- מה שנקראFIFO, דג פנימה דג החוצה --

kind of hard to say.

סוג של קשה להגיד.

But in any case,

אבל בכל מקרה,

credit to the industry,

ניתן קרדיט לתעשיה,

it has lowered the amount of fish per pound of salmon.

היא הורידה את כמות הדגים לקילו של סלמון.

Problem is we've also gone crazy

הבעיה היא שגם השתגענו

with the amount of salmon that we're producing.

עם כמות הסלמון שאנחנו מייצרים.

Aquaculture is the fastest growing food system on the planet.

חקלאות ימית היא מערכת המזון שגדלה במהירות הגבוהה ביותר על הפלנטה.

It's growing at something like seven percent per year.

היא גדלה לפעמים במשהו כמו שבעה אחוז בשנה.

And so even though we're doing less per fish

וכך למרות שאנחנו עושים פחות פר דג

to bring it to the market,

כדי להביא אותו לשוק,

we're still killing a lot of these little fish.

אנחנו עדיין הורגים הרבה מהדגים הקטנים האלו.

And it's not just fish that we're feeding fish to,

וזה לא רק דגים שאנחנו מאכילים לדגים,

we're also feeding fish to chickens and pigs.

אנחנו גם מאכילים דגים לתרנגולות וחזירים.

So we've got chickens and they're eating fish,

אז יש לנו תרנגולות שהן אוכלות דגים,

but weirdly, we also have fish that are eating chickens.

אבל באופן מוזר, יש לנו גם דגים שאוכלים תרנגולות.

Because the byproducts of chickens -- feathers, blood, bone --

מפני שתוצרי הלוואי של תרנגולות -- נוצות, דם, עצמות --

get ground up and fed to fish.

נטחנים ומואבסים לדגים.

So I often wonder,

אז אני הרבה פעמים תוהה,

is there a fish that ate a chicken that ate a fish?

האם יש דגים שאכלו תרנגולת שאכלה דג?

It's sort of a reworking of the chicken and egg thing. Anyway --

זה סוג של מחשבה מחדש על כל התרנגולת והביצה. בכל אופן --

(Laughter)

(צחוק)

All together, though, it results in a terrible mess.

סך הכל, עם זאת, התוצאה היא בלאגן נוראי.

What you're talking about

מה שאתם מדברים עליו

is something between 20 and 30 million metric tons of wild creatures

זה משהו בין 20 ל 30 מליון טונות של יצורים פראיים

that are taken from the ocean and used and ground up.

שנלקחים מהאוקיינוסים ונמצאים בשימוש ונטחנים.

That's the equivalent of a third of a China,

זה שווה ערך לשליש מסין,

or of an entire United States of humans

או כל האנשים בארצות הברית

that's taken out of the sea each and every year.

שנלקחים מהים כל שנה.

The last of the four is a kind of amorphous thing.

האחרון מהארבעה הוא סוג של דבר אמורפי.

It's what the industry calls "whitefish."

זה מה שהתעשייה קוראת לו "דג לבן."

There are many fish that get cycled into this whitefish thing

יש הרבה דגים שנכנסים לדג הלבן הזה

but the way to kind of tell the story, I think,

אבל הדרך סוג של להגיד את הסיפור, אני חושב,

is through that classic piece of American culinary innovation,

היא דרך הפיסה הקלאסית של המצאה קולינריה אמריקאית,

the Filet-O-Fish sandwich.

סנדוויץ' פילה הדג.

So the Filet-O-Fish sandwich actually started as halibut.

אז סנדוויץ' פילה הדג למעשה התחיל עם הליבוט.

And it started because a local franchise owner

והוא התחיל בגלל שבעל זכיון מקומי

found that when he served his McDonald's on Friday, nobody came.

גילה שכשהוא הגיש את המקדונלדס שלו ביום שישי, אף אחד לא בא.

Because it was a Catholic community, they needed fish.

בגלל שזו היתה קהילה קתולית, הם היו צריכים דגים.

So he went to Ray Kroc and he said,

אז הוא הלך לקיי קרוק ואמר,

"I'm going to bring you a fish sandwich, going to be made out of halibut."

"אני אני אביא לך סנדוויץ' דג, שיהיה עשוי מהליבוט."

Ray Kroc said, "I don't think it's going to work.

ריי קרוק אמר, "אני לא חושב שזה יעבוד.

I want to do a Hula Burger,

אני רוצה לעשות בורגר הולה,

and there's going to be a slice of pineapple on a bun.

ותהיה פיסת אננס בתוך הלחמניה.

But let's do this, let's have a bet.

אבל בוא נעשה את זה, בוא נתערב.

Whosever sandwich sells more, that will be the winning sandwich."

מי שהסנדוויץ' שלו ימכור יותר, זה יהיה הסנדוויץ' המנצח."

Well, it's kind of sad for the ocean that the Hula Burger didn't win.

ובכן, זה סוג של עצוב לאוקיינוס שההולה בורגר לא ניצח.

So he made his halibut sandwich.

אז הוא עשה את סנדוויץ' ההליבוט.

Unfortunately though, the sandwich came in at 30 cents.

למרבה הצער עם זאת, הסנדוויץ' עלה שלושים סנט.

Ray wanted the sandwich to come in at 25 cents,

ריי רצה שהסנדוויץ' ימכר ב 25 סנט,

so he turned to Atlantic cod.

אז הוא פנה לקוד אטלנטי.

We all know what happened to Atlantic cod in New England.

כולנו יודעים מה קרה לקוד האטלנטי בניו אינגלנד.

So now the Filet-O-Fish sandwich is made out of Alaska pollock,

אז עכשיו סנדוויץ' פילה הדג עשוי מפולוק אלסקה,

it's the largest fin fish fishery in the United States,

הוא דגת הסנפיר הגדול ביותר בארצות הברית,

2 to 3 billion pounds of fish taken out of the sea every single year.

1 עד 1.5 מיליארד קילוגרמים של דגים שמוצאים כל שנה מהים.

If we go through the pollock,

אם נגמור את הפולוק,

the next choice is probably going to be tilapia.

הבחירה הבאה תהיה כנראה טילפיה.

Tilapia is one of those fish nobody ever heard of 20 years ago.

טילפיה היא אחד הדגים שאף אחד מהם לא שמע עליהם לפני 20 שנה.

It's actually a very efficient converter of plant protein into animal protein,

זה למעשה ממיר מאוד יעיל של חלבון צמחי לחלבון חיה,

and it's been a godsend to the third world.

והוא היה הצלה לעולם השלשי.

It's actually a tremendously sustainable solution,

הוא למעשה פתרון מאוד בר קיימא,

it goes from an egg to an adult in nine months.

הוא עובר מביצה לבוגר בתשעה חודשים.

The problem is that when you look about the West,

הבעיה היא שכשאתם מביטים על המערב,

it doesn't do what the West wants it to do.

הוא לא עושה מה שהמערב רוצה שהוא יעשה.

It really doesn't have what's called an oily fish profile.

באמת אין לו מה שנקרא פרופיל של דג שומני.

It doesn't have the EPA and DHA omega-3s

אין לו את ה EPA וה DHA אומגה 3

that we all think are going to make us live forever.

שכולנו חושבים שיגרמו לנו לחיות לנצח.

So what do we do?

אז מה אנחנו עושים?

I mean, first of all, what about this poor fish, the clupeids?

אני מתכוון, ראשית, מה עם הדג המסכן הזה, הצלופידס?

The fish that represent a huge part of that 20 to 30 million metric tons.

הדג שמייצג חלק עצום מ 20 עד 30 מליון הטונות האלה.

Well, one possibility that a lot of conservationists have raised

ובכן, אפשרות אחת שהרבה שמרנים העלו

is could we eat them?

היא האם נוכל לאכול אותם?

Could we eat them directly instead of feeding them to salmon?

האם נוכל לאכול אותם ישירות במקום להאכיל אותם לסלמון?

There are arguments for it.

יש הרבה טיעונים לזה.

They are tremendously fuel efficient to bring to market,

הם מאוד יעילים אנרגטית להבאה לשוק,

a fraction of the fuel cost of say, shrimp,

חלק זעיר מעלות הדלק של נגיד, שריפמס,

and at the very top of the carbon efficiency scale.

ובראש סולם היעילות הפחמנית.

They also are omega-3 rich, a great source for EPA and DHA.

הם גם מאוד עשירים באומגה 3, מקור מעולה ל EPA ו DHA.

So that is a potential.

אז זה פוטנציאל.

And if we were to go down that route what I would say is,

ואם היינו יורדים במסלול הזה מה שהייתי אומר זה,

instead of paying a few bucks a pound -- or a few bucks a ton, really --

במקום לשלם כמה דולרים לקילו -- או כמה דולרים לטון, באמת --

and making it into aquafeed,

ולהפוך אותו לאוכל לדגים,

could we halve the catch and double the price for the fishermen

האם נוכל לחתוך את הדגה ולהכפיל את המחיר לדייגים

and make that our way of treating these particular fish?

ולעשות את זה הדרך שלנו של לטפל בדגים הספציפיים האלה?

Other possibility though, which is much more interesting,

אפשרויות אחרות עם זאת, שהיא הרבה יותר מעניינת,

is looking at bivalves, particularly mussels.

זה להביט בצדפות, בעיקר במולים.

Now, mussels are very high in EPA and DHA, they're similar to canned tuna.

עכשיו, מולים בעלי ערך גבוה של EPA ו DHA, הם דומים לטונה בקופסה.

They're also extremely fuel efficient.

הם גם מאוד יעילים אנרגטית.

To bring a pound of mussels to market

כדי להביא קילו של מולים לשוק

is about a thirtieth of the carbon as required to bring beef to market.

זה בערך אחד חלקי שלוש עשרה מהפחמן שדרוש להביא בשר בקר לשוק.

They require no forage fish,

הם לא דורשים דגי מאכל בכלל,

they actually get their omega-3s by filtering the water of microalgae.

הם למעשה מקבלים את האומגה 3 שלהם על ידי סינון מיקרו אצות מהמים.

In fact, that's where omega-3s come from, they don't come from fish.

למעשה, משם האומגה 3 מגיע, זה לא מגיע מדגים.

Microalgae make the omega-3s, they're only bioconcentrated in fish.

מיקרו אצות יוצרות אומגה 3, היא רק מרוכזת ביולוגית בדגים.

Mussels and other bivalves

מולים וצדפות אחרות

do tremendous amounts of water filtration.

עושות כמות אדירה של סינון מים.

A single mussel can filter dozens of gallons every single day.

מולי יחיד יכול לסנן עשרות גלונים כל יום.

And this is incredibly important when we look at the world.

וזה חשוב בצורה יוצאת דופן כשאנחנו מביטים בעולם.

Right now, nitrification, overuse of phosphates in our waterways

ממש עכשיו, ניטריפיקציה, שימוש יתר בפוספטים בדרכי המים שלנו

are causing tremendous algal blooms.

גורמים לתפרחות אצות עצומות.

Over 400 new dead zones have been created in the last 20 years,

יותר מ 400 אזורים מתים חדשים נוצרו ב 20 השנים האחרונות,

tremendous sources of marine life death.

מקורות עצומים של מוות של חיות ימיות.

We also could look at not a fish at all.

נוכל גם להביט על בכלל לא דג.

We could look at a vegetable.

נוכל להביט בירקות.

We could look at seaweed, the kelps,

נוכל להביט באצות, אצת הים החומה,

all these different varieties of things that can be high in omega-3s,

כל הסוגים השונים של דברים שיכולים להיות עשירים באומגה 3,

can be high in proteins,

יכולים להיות עשירים בחלבונים,

tremendously good things.

דברים ממש מעולים.

They filter the water just like mussels do.

הן מסננות את המים ממש כמו מולים.

And weirdly enough,

ובאופן מוזר,

it turns out that you can actually feed this to cows.

מסתבר שאתם יכולים למעשה להאכיל פרות בהן.

Now, I'm not a big fan of cattle.

עכשיו, אני לא חסיד גדול של בקר.

But if you wanted to keep growing cattle

אבל אם אתם רוצים להמשיך לגדל בקר

in a time and place where water resources are limited,

בזמן ומקום בו משאבי מים מוגבלים,

you're growing seaweed in the water, you don't have to water it --

אתם מגדלים אצות במים, אתם לא צריכים להשקות אותן --

major consideration.

שיקול חשוב.

And the last fish is a question mark.

והדג האחרון הוא סימן שאלה.

We have the ability to create aquacultured fish

יש לנו את היכולת ליצור דגי חקלאות

that creates a net gain of marine protein for us.

שיוצרים יתרון נטו של חלבון ימי בשבילנו.

This creature would have to be vegetarian,

היצור יצטרך להיות צמחוני,

it would have to be fast growing,

הוא יצטרך לגדול מהר,

it would have to be adaptable to a changing climate

הוא יצטרך להיות מותאם לאקלים משתנה

and it would have to have that oily fish profile,

ויהיה צריך להיות לו פרופיל שומני,

that EPA, DHA, omega-3 fatty acid profile that we're looking for.

ה EPA, DHA, אומגה 3 חומצות שומניות שאנחנו מחפשים.

This exists kind of on paper.

זה סוג של קיים על הנייר.

I have been reporting on these subjects for 15 years.

דיווחתי על הנושאים האלו במשך 15 שנה.

Every time I do a new story, somebody tells me,

כל פעם אני עושה סיפור חדש, מישהו אומר לי,

"We can do all that. We can do it. We've figured it all out.

"אנחנו יכולים לעשות את כל זה. אנחנו יכולים לעשות את זה. הבנו את כל זה.

We can produce a fish

אנחנו יכולים לייצר דגים

that's a net gain of marine protein and has omega-3s."

שהם יתרון חיובי של חלבון ימי ויש לו אומגה 3."

Great.

מעולה.

It doesn't seem to be getting scaled up.

לא נראה שמגדילים את קנה המידה של זה.

It is time to scale this up.

הגיע הזמן להגדיל את זה.

If we do,

אם נעשה את זה,

30 million metric tons of seafood, a third of the world catch,

30 מליון טונות של מאכלי ים, שליש מהדגה בעולם,

stays in the water.

תישאר במים.

So I guess what I'm saying is this is what we've been going with.

אז אני מניח שמה שאני אומר זה שזה מה שהלכנו איתו.

We tend to go with our appetites rather than our minds.

אנחנו נוטים ללכת עם התאבון שלנו במקום עם המוחות שלנו.

But if we went with this, or some configuration of it,

אבל אם נלך עם זה, או סוג של קונפיגורציה של זה,

we might have a little more of this.

אולי יהיה לנו מעט יותר מזה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)