The "dementia village" that's redefining elder care | Yvonne van Amerongen

תרגום: Yael Ring עריכה: Ido Dekkers

This is the Hogeweyk.

זוהי הוגווייק.

It's a neighborhood in a small town very near Amsterdam, in the Netherlands.

זוהי שכונה בעיירה קטנה הסמוכה מאוד לאמסטרדם, בהולנד.

There are 27 houses for six, seven people each.

יש שם 27 בתים, כל אחד עבור 6-7 אנשים.

There's a small mall with a restaurant, a pub, a supermarket, a club room.

יש שם קניון קטן עם מסעדה, פאב, סופרמרקט ומועדון.

There are streets, alleys, there's a theater.

יש שם רחובות, סמטאות, יש שם תיאטרון.

It actually is a nursing home.

זה בעצם בית אבות.

A nursing home for people that live with an advanced dementia

בית אבות עבור אנשים החיים עם שיטיון מתקדם

and that need 24-7 care and support.

וזקוקים לפיקוח ותמיכה 24-7.

Dementia is a terrible disease,

שיטיון היא מחלה נוראית,

and we still don't have any cure for it.

ועדיין אין לנו שום תרופה עבורה.

It's getting to be a major problem in the world,

היא הופכת להיות בעיה מרכזית בעולם,

for the people, for the politicians,

עבור אנשים, עבור פוליטיקאים,

for the world -- it's getting to be a big problem.

עבור העולם - היא הופכת להיות בעיה גדולה.

We see that we have waiting lists in the nursing homes.

אנחנו רואים שיש לנו רשימות המתנה בבתי האבות.

Most people that come to the nursing homes with dementia are women.

רוב האנשים שבאים לבתי האבות עם שיטיון הן נשים.

And that's also because women are used to taking care of people,

זה גם בגלל שנשים רגילות לטפל באנשים,

so they can manage to take care of their husband with dementia,

אז הן יכולות לטפל בבעלים שלהן אם יש להם שיטיון,

but the other way around is not so easy for the gentlemen.

אבל במצב הפוך זה לא כל כך קל לגברים.

Dementia is a disease that affects the brain.

שיטיון היא מחלה המשפיעה על המוח.

The brain is confused.

המוח מבולבל.

People don't know anymore what the time is,

אנשים כבר לא יודעים מה השעה,

what's going on, who people are.

מה קורה, מי האנשים.

They're very confused.

הם מאוד מבולבלים.

And because of that confusion,

ובגלל הבלבול הזה,

they get to be anxious, depressed, aggressive.

הם הופכים להיות חרדתיים, מדוכאים, תוקפניים.

This is a traditional nursing home.

זהו בית אבות טיפוסי.

I worked there in 1992.

עבדתי שם ב1992.

I was a care manager.

הייתי מנהלת הטיפול.

And we often spoke together about the fact

ולעתים קרובות היינו מדברים על העובדה

that what we were doing there was not what we wanted for our parents,

שמה שעשינו שם לא היה מה שהיינו רוצות עבור ההורים שלנו,

for our friends, for ourselves.

החברים שלנו, עבורנו.

And one day, we said,

יום אחד, אמרנו,

"When we keep on saying this, nothing is going to change.

"אם נמשיך לדבר ככה, שום דבר לא ישתנה.

We are in charge here.

אנחנו האחראים כאן.

We should do something about this,

עלינו לעשות משהו בנדון,

so that we do want to have our parents here."

כך שנרצה להביא את ההורים שלנו לכאן".

We talked about that, and what we saw every day

דיברנו על זה, ומה שראינו בכל יום

was that the people that lived in our nursing home

הוא שהאנשים שחיו בבית האבות שלנו

were confused about their environment,

היו מבולבלים לגבי הסביבה שלהם,

because what they saw was a hospital-like environment,

כיוון שמה שהם ראו היתה סביבה דמוית בית חולים,

with doctors and nurses and paramedics in uniform,

עם רופאים ואחיות ופרמדיקים במדים,

and they lived on a ward.

והם חיו במחלקה.

And they didn't understand why they lived there.

והם לא הבינו למה הם חיים שם.

And they looked for the place to get away.

הם חיפשו דרכים לצאת.

They looked and hoped to find the door to go home again.

הם חיפשו וקיוו למצוא את הדלת לחזור הביתה שוב.

And we said what we are doing in this situation

ומה שאמרנו הוא שמה שאנחנו עושים במצב הזה

is offering these people that already have a confused brain

הוא להציע לאנשים האלה שכבר סובלים ממוח מבולבל

some more confusion.

עוד ממד של בלבול.

We were adding confusion to confusion.

הוספנו בלבול לבלבול.

And that was not what these people needed.

וזה לא מה שאותם אנשים היו צריכים.

These people wanted to have a life,

האנשים האלה רצו שיהיה להם חיים,

and the help, our help, to deal with that dementia.

ועזרה, העזרה שלנו להתמודדות עם השיטיון הזה.

These people wanted to live in a normal house,

האנשים האלה רצו לחיות בבית נורמלי,

not in a ward.

לא במחלקה.

They wanted to have a normal household,

הם רצו שיהיה להם משק בית נורמלי,

where they would smell their dinner on the stove in the kitchen.

שם הם יוכלו להריח את ארוחת הערב שלהם מתבשלת על הגז במטבח.

Or be free to go to the kitchen and grab something to eat or drink.

או להיות חופשיים ללכת למטבח ולקחת משהו לאכול או לשתות.

That's what these people needed.

זה מה שאותם אנשים היו זקוקים לו.

And that's what we should organize for them.

וזה מה שעלינו לארגן עבורם.

And we said we should organize this like at home,

אמרנו שעלינו לארגן את זה כמו בבית,

so they wouldn't live with a group of 15 or 20 or 30, like in a ward.

כך שהם לא יצטרכו לחיות בקבוצה של 15 או 20 או 30 איש, כמו במחלקה.

No, a small group of people, six or seven, family-like.

לא, קבוצה קטנה של אנשים, 6-7, כמו משפחה.

Like living with friends.

כמו לחיות עם חברים.

And we should find a way to select people

ועלינו למצוא דרך לבחור אנשים

based on their ideas about life

על בסיס התפיסות שלהם לגבי החיים

so that they did have a good chance to become friends,

כך שתהיה להם הזדמנות אמיתית להפוך לחברים,

when they lived together.

בזמן שהם חיים ביחד.

And we interviewed all the families of the residents

אז ראיינו את כל המשפחות של הדיירים

about "what is important for your father," "what's important for your mother,"

על "מה חשוב לאבא שלך", מה חשוב לאמא שלך",

"what is their life like," "what do they want."

"איך נראים החיים שלהם", "מה הם רוצים".

And we found seven groups, and we call them lifestyle groups.

ומצאנו שבע קבוצות ואנחנו קוראים להם קבוצות אורח חיים.

And for instance, we found this formal lifestyle.

לדוגמא, מצאנו את קבוצת אורח החיים הפורמלית הזו.

In this lifestyle,

בקבוצה הזו,

people have a more formal way of interacting with each other,

אנשים בוחרים לתקשר זה עם זה בצורה יותר פורמלית,

a distant way.

מרוחקת.

Their daily rhythm starts later in the day,

הקצב היומי שלהם מתחיל מאוחר יותר ביום,

ends later in the day.

ומסתיים מאוחר יותר ביממה.

Classical music is more heard in this lifestyle group

מוזיקה קלאסית נשמעת לעתים קרובות יותר בקבוצת אורח החיים הזו

than in other lifestyle groups.

מאשר בקבוצות אורח חיים אחרות.

And their menu,

והתפריט שלהם,

well, is more French cuisine than traditional Dutch.

ובכן, הוא יותר צרפתי מהולנדי מסורתי.

(Laughter)

(צחוק)

In contrary to the craftsman lifestyle.

בניגוד לאורח החיים של האומנים.

That's a very traditional lifestyle,

זאת היא קבוצת אורח חיים מאוד מסורתית,

and they get up early in the morning, go to bed early,

הם קמים מוקדם בבוקר והולכים לישון מוקדם,

because they have worked hard their whole life, mostly with their hands,

כיוון שהם עבדו קשה מאוד כל חייהם, בעיקר בעבודות כפיים,

very often had a very small family business, a small farm, a shop,

ולרוב ניהלו עסקים משפחתיים זעירים, חווה קטנה, חנות,

or like Mr. B, he was a farmhand.

או כמו מר ב. הוא היה עובד חווה.

And he told me that he would go to his work every morning

והוא סיפר לי שהוא היה הולך לעבודה בכל בוקר

with a paper bag with his lunch

עם שקית נייר ובתוכה ארוחת הצהריים שלו

and one cigar.

וסיגר אחד.

That one cigar was the only luxury he could afford for himself.

הסיגר האחד הזה היה הפינוק היחיד שהוא יכל להרשות לעצמו.

And after lunch, he would have that one cigar.

ואחרי ארוחת צהריים, הוא היה מעשן את הסיגר האחד הזה.

And until the day he died in the Hogeweyk,

ועד יום מותו בהוגווייק,

he was in this little shed, every day, after lunch, to smoke his cigar.

הוא היה מבלה בצריף הקטן הזה, בכל יום, אחרי ארוחת צהריים ומעשן שם את הסיגר שלו.

This is my mother.

זאת אמא שלי.

She's of the cultural lifestyle,

היא חלק מקבוצת אורח החיים התרבותי,

she's been living in the Hogeweyk six weeks now.

היא חיה בהוגווייק כבר ששה שבועות.

And that lifestyle is about traveling, meeting other people, other cultures,

ואורח החיים הזה מתמקד במסעות, מפגשים עם אנשים ותרבויות אחרות,

interest in arts and music.

ותחומי עניין כמו אומנות ומוזיקה.

There are more lifestyles.

ישנן עוד קבוצות אורח חיים.

But that's what we talked about, and that's what we did.

אבל זה מה שדיברנו עליו, וזה מה שעשינו.

But that's not life in a house with a group of people,

זה לא חיים בבית יחד עם קבוצה של אנשים,

like-minded people, your own life, your own household.

אנשים דומים, החיים שלך, הבית שלך.

There's more in life,

בחיים יש יותר מזה ,

everybody wants fun in life and a meaningful life.

כולם רוצים שיהיה להם כיף בחיים וחיים משמעותיים.

We are social animals --

אנחנו יצורים חברתיים --

we need a social life.

אנחנו זקוקים לחיי חברה.

And that's what we started.

וזה מה שהתחלנו לעשות.

We want to go out of our house and do some shopping,

אנחנו רוצים לצאת מהבית שלנו וללכת לקניות,

and meet other people.

ולפגוש אנשים אחרים.

Or go to the pub, have a beer with friends.

או ללכת לפאב, לשתות בירה עם חברים.

Or like Mr. W -- he likes to go out every day,

או כמו מר וו. -- הוא אוהב לצאת כל ערב,

see if there are nice ladies around.

לראות אם יש נשים נחמדות בסביבה.

(Laughter)

(צחוק)

And he's very courteous to them,

הוא מאוד חברותי כלפיהן,

and he hopes for smiles and he gets them.

והוא מקווה לקבל מהן חיוכים ומקבל אותם.

And he dances with them in the pub.

והוא רוקד אתן בפאב.

It's a feast every day.

זאת חגיגה כל ערב.

There are people that would rather go to the restaurant,

ישנם אנשים שיעדיפו לצאת למסעדה,

have a wine with friends,

לשתות יין עם חברים,

or lunch or dinner with friends and celebrate life.

או ארוחת צהריים או ערב עם חברים ולחגוג את החיים.

And my mother, she takes a walk in the park,

ואמא שלי, היא יוצאת לטיול בפארק,

and sits on a bench in the sun,

ויושבת על הספסל בשמש,

hoping that a passerby will come and sit next to her

בתקווה שעובר אורח יבוא וישב לידה

and have a conversation about life

ויחד הם ישוחחו על החיים

or about the ducks in the pond.

או על הברווזים באגם.

That social life is important.

החיים החברתיים האלה הם חשובים.

It means that you're part of society, that you belong.

משמעם שאתה חלק מהחברה, שאתה שייך,

And that's what we people need.

וזה מה שאנחנו בני האדם זקוקים לו.

Even if you're living with advanced dementia.

אפילו אם אתה חי עם דמנציה מתקדמת.

This is what I see from my office window.

זה מה שאני רואה מחלון המשרד שלי.

And one day, I saw a lady coming from one side,

ויום אחד, ראיתי אשה באה מכיוון אחד,

and the other lady from the other side, and they met at the corner.

ואישה אחרת מהכיוון השני, והן נפגשו בפינה.

And I knew both ladies very well.

והכרתי את שתי הנשים היטב.

I often saw them walking around outside.

לעתים קרובות ראיתי אותן מטיילות יחד.

And now and then, I tried to have a conversation with them,

ופה ושם ניסיתי לשוחח אתן,

but their conversation was ...

אבל השיחה אתן היתה --

rather hard to understand.

די קשה להבנה.

But I saw them meeting, and I saw them talking,

אבל ראיתי אותן נפגשות, וראיתי אותן מדברות,

and I saw them gesturing.

וראיתי שהן מעורבות בשיחה

And they had fun together.

ונהנות ביחד.

And then they said goodbye, and each went their own way.

ואז הן נפרדו לשלום וכל אחד פנתה לדרכה.

And that's what you want in life, meeting other people

וזה מה שאתה מחפש בחיים, לפגוש אנשים אחרים

and being part of society.

להיות חלק מהחברה.

And that's what I saw happening.

וזה מה שראיתי שמתרחש.

The Hogeweyk has become a place

הוגווייק הפך להיות מקום

where people with very advanced dementia can live,

בו אנשים עם שטיון מאוד מתקדם יכולים לחיות,

have freedom and safety,

עם החירות והביטחון,

because the professionals working there and the volunteers working there

כי אנשי המקצוע שעובדים שם והמתנדבים ששם

know how to deal with dementia.

יודעים איך להתמודד עם שטיון.

And the professionals know how to do their professional work

ואנשי המקצוע יודעים איך לעשות את עבודתם

in a way that it fits in a natural way in the life of our residents.

בדרך שמשתלבת באופן טבעי בחייהם של הדיירים שלנו.

And that means that the management has to provide everything

זה אומר שההנהלה צריכה לספק את כל

those people need to do their work.

מה שהאנשים האלה זקוקים לו כדי לבצע את עבודתם.

It needs a management that dares to do this.

דרושה הנהלה שמעזה לעשות את זה.

To do things differently than we always have done

לעשות דברים באופן שונה ממה שעשינו בעבר

in a traditional nursing home.

בבתי אבות מסורתיים.

We see that it works.

אנחנו רואים שזה עובד.

We think this can be done everywhere,

אנחנו חושבים שזה יכול להתבצע בכל מקום,

because this is not for the rich.

כיוון שזה לא שמור לעשירים בלבד.

We've been doing this with the same budget

הצלחנו לעשות את זה באותו התקציב

as any traditional nursing home has in our country.

של בית אבות טיפוסי במדינה שלנו.

We work only with the state budget.

אנחנו רק עובדים במסגרת התקציב הממשלתי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Because it has to do with thinking different,

כיוון שזה כרוך בחשיבה קצת שונה,

and looking at the person in front of you

והתבוננות באדם שמולך

and looking at what does this person need now.

והתבוננות במה שאותו אדם זקוק לו ממש עכשיו.

And it's about a smile, it's about thinking different,

זה החיוך, החשיבה השונה,

it's about how you act, and that costs nothing.

האופן שבו אתה פועל, וזה לא עולה כלום.

And there's something else: it's about making choices.

וישנו משהו אחר: זה ביצוע החלטות.

It's about making choices what you spend your money on.

זה ביצוע החלטות על מה אנחנו מוציאים את הכסף שלנו.

I always say,

אני תמיד אומרת,

"Red curtains are as expensive as gray ones."

"וילונות אדומים עולים אותו דבר כמו וילונות אפורים".

(Laughter)

(צחוק)

It's possible, everywhere.

זה אפשרי, בכל מקום,

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)