The weird history of the "sex chromosomes" | Molly Webster

Transcriber: Ivana Korom Reviewer: Krystian Aparta

תרגום: Yael Ring עריכה: Sigal Tifferet

OK.

אוקיי.

So we are going to start in 1891,

אז נתחיל בשנת 1891,

when a German scientist was looking through a microscope

כשמדען גרמני התבונן דרך מיקרוסקופ

at insect cells.

בתאי חרקים.

And he saw something kind of funny.

והוא ראה משהו די מצחיק.

At the center of the cells, there was this dark stuff.

במרכז התאים היה מין חומר שחור.

No one had ever seen it before.

שאף אחד לא ראה לפני כן.

And he noticed that as the cells would multiply and divide,

והוא שם לב שככל שהתאים התרבו והתחלקו,

it would go into some of the new cells

הוא נכנס לחלק מהתאים החדשים

but not the others.

אבל לא לאחרים.

He didn't know what it was, so he gave it a really great name.

הוא לא ידע מה זה, אז הוא נתן לזה שם ממש טוב.

He called it the "X element."

הוא קרא לזה "אלמנט X".

(Laughter)

(צחוק)

And he was like, "We'll just fill in that X later."

והוא חשב לעצמו, "פשוט נחליף את ה-X מאוחר יותר".

And then, fast-forward 10 years later,

ואז - נתקדם עשר שנים קדימה,

and there is an American scientist,

מדענית אמריקאית

and she is looking through her microscope,

התבוננה במיקרוסקופ שלה

also at insect cells.

גם בתאי חרקים.

And she sees something funny.

והיא ראתה משהו מצחיק.

There's more of this dark stuff.

יש עוד מהחומר השחור הזה.

And it's kind of tiny,

וזה די קטן,

it's hanging out near the X element.

זה נמצא ליד אלמנט X.

And eventually, someone was like,

ובסופו של דבר, מישהו חשב,

"Well, if that one thing's called X,

"אם הדבר הזה נקרא X,

should we call this other thing Y?"

אולי נקרא לדבר החדש הזה Y?"

And like that, (Snaps fingers)

וככה,

the sex chromosomes had been discovered.

התגלו כרומוזומי המין.

So chromosomes,

אז כרומוזומים.

you probably all know what they are,

אתם בטח יודעים מה הם,

but I will tell you anyways.

אבל אני אספר לכם בכל זאת.

They're made up of DNA --

הם מורכבים מדנ"א --

everything has it, it's the blueprint of life,

לכל דבר יש אותם, זאת תבנית החיים,

we've got rats, we've got trees,

יש לנו חולדות, יש לנו עצים,

we've got insects, we've got humans.

יש לנו חרקים ויש לנו בני אדם.

And in the case of human chromosomes,

ובמקרה של כרומוזומים אנושיים,

geneticist Melissa Wilson broke it down for me like this.

הגנטיקאית מליסה ווילסון הסבירה לי את זה ככה.

(Audio) Melissa Wilson: Typically, you'll get one copy of every chromosome

(הקלטה) ווילסון: באופן כללי, לכל אדם יש העתק של כל הכרומוזומים

from your genetic mom

מהאימא הגנטית שלו

and one copy of every chromosome from your genetic dad,

ועוד העתק של כל הכרומוזומים מהאבא הגנטי.

and we have 22 of these

ויש לנו 22 זוגות כאלה

that you get one copy from mom and one copy from dad.

שחצי מהם מגיעים מאמא והחצי השני מאבא.

And then there's a 23rd pair, X and Y.

ואז יש את הזוג ה-23, X ו-Y.

Molly Webster: So while all the other chromosomes are numbered,

אז בזמן שכל שאר הכרומוזומים ממוספרים,

one through 22,

מאחד עד 22.

we do not call X and Y 23.

אנחנו לא קוראים ל-X ו-Y מספר 23.

I like to think that they are waiting for, like, a LeBron James to come along.

הייתי רוצה לחשוב שהם חיכו ללברון ג'יימס.

But in this instance, they were like,

אבל במקרה הזה הם חשבו,

"We're just going to keep the letters,

"אנחנו נשמור על האותיות,

and then we'll give them a title."

ואז ניתן להם שם".

They called them the sex chromosomes.

הם קראו להם כרמוזומי המין.

Now I would wager that in the United States,

אני הייתי מתערבת שבארצות הברית,

these are the most well-known chromosomes

אלה הם הכרומוזומים הכי מפורסמים

for one simple fact:

מסיבה אחת פשוטה:

that we say X equals "girl," and Y equals "boy" --

שאנחנו אומרים "X שווה בת", ו-"Y שווה בן" --

that they are responsible for sex.

שהם אחראים לקביעת המין.

And -- and I had to learn this --

והייתי צריכה ללמוד את זה --

but when I'm talking about "sex" here,

אבל כשאני מדברת על מין, כאן,

I'm talking about the way biology gives us gonads,

אני מדברת על האופן שבו הביולוגיה נותנת לנו בלוטות מין,

which are our ovaries and our testes --

שהם השחלות שלנו והאשכים שלנו --

I'm not talking about gender, which is how we identify.

אני לא מדברת על מגדר, שהוא האופן שבו אנחנו מזדהים.

And so, as a reporter at the show --

כך שככתבת בתכנית,

"Radiolab," the audio documentary program I work for --

"רדיולאב", תכנית הרדיו הדוקומנטרית שאני עובדת בה --

I was like, what's up with these sex chromosomes?

חשבתי לעצמי, מה קורה עם כרומוזומי המין האלה?

You know, that's kind of my job, I think things are weird,

אתם יודעים, זאת בעצם העבודה שלי, אני חושבת שמשהו מוזר,

and then I get to call people about them

ואז אני מתקשרת לאנשים,

and ask questions, and then hopefully they answer.

ושואלת שאלות לגביו, ואז אני מקווה שהם יענו עליהן.

And in this case, a lot of people answered.

ובמקרה הזה, הרבה אנשים ענו.

And in the two years I had of reporting on X and Y,

ובשנתיים שכתבתי על X ו-Y,

as part of "Gonads," the series on sex and gender

כחלק מ"בלוטות מין", הסדרה על מין ומגדר

I ended up doing for "Radiolab,"

שעשיתי ב"רדיולאב",

I found out that these two chromosomes live in a world that is unexpected,

מצאתי ששני הכרומוזומים האלה חיים בעולם בלתי צפוי

a little unsettling;

קצת מעורער;

where things that I thought were facts

בו דברים שחשבתי שהם עובדות

were, like, twisted in ways I hadn't seen before.

עוותו בדרכים שלא ראיתי לפני כן.

And the world goes so far beyond the boundaries of sex,

והעולם הזה מכיל הרבה יותר ממין,

I was like,

חשבתי לעצמי,

"Maybe we should all talk about this."

"אולי כדאי שנדבר על זה".

So, you're you all,

אז הנה אתם כאן,

we're all going to talk about it.

ואנחנו נדבר על זה.

And for me,

ועבורי,

the true story of X and Y starts with their name.

הסיפור האמיתי מאחורי X ו-Y מתחיל בשם שלהם.

So within years of being discovered,

בתוך כמה שנים מרגע שהתגלו,

these two little chromosomes had acquired more than 10 different names.

שני הכרומוזומים הקטנים האלה קיבלו יותר מעשרה שמות שונים.

There was diplosome and heterochromosome

היה דיפלוזום, הטרו-כרומוזום

and idiochromosome,

ואידיאו-כרומוזום,

and most of the names had to do with their structure, their shape,

ורוב השמות היו קשורים למבנה שלהם, לצורה שלהם,

their size.

ולגודל שלהם.

And then there was "sex chromosome,"

ואז הגיע "כרומוזומי המין",

which they had been given because of the fact

שניתן להם בשל העובדה

that we had started seeing that the X would go with the females,

שהתחלנו לראות שה-X הופיע אצל נקבות,

and the Y would often go with the males.

וה-Y לרוב הופיע בזכרים.

But scientists were like,

אבל המדענים התלבטו,

"Do we really want to call them sex chromosomes?"

"האם אנחנו באמת רוצים לקרוא להם כרומוזומי מין?"

And science historian Sarah Richardson is the one who told me this story.

והיסטוריונית המדע שרה ריצ'רדסון היא זאת שסיפרה לי את הסיפור הזה.

(Audio) Sarah Richardson: For three decades, scientists were like,

(הקלטה) שרה ריצ'רדסון: במשך שלושה עשורים, המדענים טענו,

"You should not call them the sex chromosomes.

"אסור לקרוא להם כרומוזומי המין.

The X and Y have many functions,

ל-X ול-Y יש פונקציות רבות,

and you wouldn't assume that a single chromosome

ולא הייתם מניחים שכרומוזום אחד בלבד

controls a single trait.

שולט בתכונה אחת.

Imagine calling one chromosome the 'urogenital chromosome,'

דמיינו שתקראו לכרומוזום אחד בשם "כרומוזום האורולוגיה",

or the 'liver chromosome.'"

או "כרומוזום הכבד".

MW: Scientists, if you dig into the history --

מדענים, אם תחקרו את ההיסטוריה --

it's really cool, you should --

זה די מגניב, תעשו את זה --

were hesitant to, like, commit to such a specific name

היססו אם להתחייב לשם כל כך ספציפי

and such a powerfully connotated name.

ושם בעל קונוטציה כל-כך חזקה.

There was a fear that it would actually be really limiting --

היה החשש שזה ממש יגביל --

maybe to science, maybe to society --

אולי עבור המדע או החברה --

but the fear was in the room.

אבל החשש היה בחדר.

And you can see they ended up getting "sex chromosome" --

ואפשר לראות -- בסופו של דבר הם הסכימו על "כרומוזומי מין" --

it's like a pretty juicy title,

זה שם די עסיסי,

it popularized genetics, you know?

זה הפך את הגנטיקה לעניין פופולרי, אתם יודעים?

But in the 100-year history since we settled on that name,

אבל במאה שנות ההיסטוריה מאז שהחלטנו על השם הזה,

you can see it starts to get a little complicated.

אפשר לראות שזה התחיל להסתבך.

So around 1960 --

אז סביב 1960 --

this is going to be our first stop

זאת תהיה התחנה הראשונה שלנו

on the complicated world of the sex chromosomes --

בעולם המורכב של כרומוזומי המין --

so around 1960,

אז סביב 1960,

we had discovered that you could be XYY.

גילינו שאפשר להיות XYY.

They discovered an XYY man.

הם גילו גבר בעל XYY.

And to digress a little here,

ואם נסטה קצת כאן,

it turns out that the model of "X equals girl and Y equals boy"

מסתבר שהמודל של "X שווה בת ו-Y שווה בן"

is really simplistic.

הוא די פשטני.

You can actually be a whole bunch of different combinations of X and Y,

אפשר למעשה להיות מלא שילובים של X ו-Y,

giving you, like, different types of biological sex.

שנותנים לנו סוגים שונים של מין ביולוגי.

You could be two Xs and two Ys together.

אפשר להיות שני X ושני Y ביחד.

You could be four Xs, you could be five Xs,

אפשר להיות ארבעה X, חמישה X.

you could be XO.

אפשר להיות XO.

And so I thought that was pretty crazy,

וחשבתי שזה די מטורף,

because I was like,

חשבתי לעצמי

"Wow, this really upends a model of biological sex

"ואוו, זה די מפריך את המודל של מין ביולוגי

I think most of us in this room have been taught."

שאני חושבת שרובנו למדנו עליו".

So a few years after they realized that you can be XYY,

אז כמה שנים אחרי שהבינו שאפשר להיות XYY,

researchers go to a prison in Scotland,

החוקרים הגיעו לבית כלא בסקוטלנד,

and they do genetic analysis of a bunch of the male prisoners.

והם ערכו ניתוח גנטי של כמה מהאסירים.

And they find a number of people who are XYY.

והם מצאו כמה אנשים שהם XYY.

And according to Sarah:

לפי שרה:

(Audio) SR: They just rushed to publish a theory

(הקלטה) ריצ'רדסון: "הם פשוט רצו לפרסם תיאוריה

suggesting that this extra Y chromosome

שטוענת שכרומוזום ה-Y הנוסף

could explain criminality in some men.

יכול להסביר את הנטיה לפשיעה אצל חלק מהגברים".

MW: Yeah.

כן.

So the logic goes like this:

אז ההיגיון הוא כזה:

By this point, we're thinking Y is male.

בנקודה זו ההנחה היא Y הוא זכר.

We think male is aggressive,

זכר הוא אגרסיבי,

so Y must be aggression.

אז Y חייב לייצג אגרסיביות.

If you've got an extra Y, you must be crazy.

אם יש לך כרומוזום Y עודף, זה אומר שאתה משוגע.

And like, we went nuts with this theory.

והעולם התחרפן מהתיאוריה הזו.

We called it the supermale,

קראנו לה הסופר-זכר,

they started scanning more prisoners,

הם התחילו לסרוק עוד אסירים,

serial killers, boys.

רוצחים סדרתיים, בנים.

And in all seriousness,

ובמלוא הרצינות,

there was actually a suggestion that we consider aborting XYY fetuses.

עלתה הצעה להפיל באופן יזום עוברים בעלי XYY.

So in 1980,

ב-1980,

this theory pretty much toppled, for a number of reasons.

התיאוריה הזו התפרקה ממספר סיבות.

One,

אחד,

there had been this really large study

נערך מחקר ממש גדול

that basically showed there was no connection

שבעצם הראה שאין קשר

between Y and violence,

בין כרומוזום Y ואלימות.

I think we all saw that coming.

אני חושבת שכולנו צפינו את זה.

And then, there was one other thing.

ואז היה עוד דבר.

(Audio) SR: Going back and looking at those original findings

(הקלטה) ריצ'רדסון: אם נבחן מחדש את הממצאים המקוריים

in that high-security psychiatric institution,

באותו מתקן כליאה פסיכיאטרי,

they had also found a high number of individuals

הם גם מצאו מספר גדול של נבדקים

with an extra X chromosome.

בעלי כרומוזום X נוסף.

So these are XXY, as opposed to XYY.

אז אלה הם XXY, במקום XYY.

(Audio) MW: Really?

וובסטר: באמת?

(Audio) SR: Yeah. Now, they never claimed

ריצ'רדסון: כן. עכשיו, הם מעולם לא טענו

that the individuals with an extra X chromosome

שהנבדקים בעלי כרומוזום X עודף

were superfemales.

הם סופר-נקביים.

They never investigated whether they had higher rates of violence.

הם מעולם לא בדקו אם להם היו רמות גבוהות יותר של אלימות.

MW: Seems like kind of an oversight.

וובסטר: נראה לי כמו מחדל.

I don't know.

אני לא יודעת.

But I think it's interesting,

אבל אני חושבת שזה מעניין,

because what you see is if you start looking at these chromosomes

כי מה שאתם רואים הוא שאם מתחילים להתבונן בכרומוזומים האלה

through the lens of sex,

דרך העדשה של המין,

what naturally falls in place behind

מה שקורה אז באופן טבעי הוא

is we look at them through the lens of gender,

שאנחנו מסתכלים עליהם דרך העדשה של מגדר

and the traits that we associate with gender.

והתכונות שאנחנו מקשרים עם מגדר.

So men were violent,

אז גברים היו אלימים,

and Y explained why they were in prison.

ו-Y הסביר למה הם בכלא.

The X did not do that,

ה-X לא עשה זאת,

because like, you know, what's X?

כי אתם יודעים, מה זה בכלל X?

We don't associate it with violence.

אנחנו לא מקשרים אותו עם אלימות.

And while we don't believe in supermales today --

ובעוד שאנחנו לא מאמינים בסופר-זכרים כיום -

God, I hope we don't --

אני ממש מקווה שלו --

we don't believe in supermales today,

אנחנו לא מאמינים בסופר-זכרים היום,

there is a very similar conversation that's still happening

ישנה שיחה מאוד דומה שעדיין מתרחשת כיום

around inherent violence in boys and biology.

סביב אלימות מורשת בבנים וביולוגיה.

So my next stop on the weird world of X and Y,

אז התחנה הבאה שלי במסע המוזר של X ו-Y,

or things feeling a little topsy-turvy, is 1985.

והדברים שמרגישים קצת הפוכים, היא 1985.

The World University Games were set to happen in Japan,

משחקי האוניברסיטה העולמיים היו אמורים להתקיים ביפן,

and the Spanish hurdler María José Martínez-Patiño was scheduled to run.

ואצנית המשוכות הספרדית, מריה חוזה מרטינז-פטינו היתה אמורה להתחרות.

She was like a hot shot, a rising superstar.

היא היתה הדבר החם הבא, כוכב עולה בשמי הספורט.

And the night before her race, they had her DNA scanned.

ובלילה לפני המירוץ שלה, הם סרקו את הדנ"א שלה.

Now at the time, this was a thing that they were doing,

עכשיו, באותו זמן זה היה נוהג מקובל,

because they were like,

כי הם חשבו -

"OK, we don't want men covertly racing as women,

"אוקיי, אנחנו לא רוצים שגברים יתחרו במסווה של נשים",

so we're going to scan the women

אז נסרוק את הנשים

and make sure all their Xs line up."

ונוודא שכל כרומוזומי ה-X שלהן מתאימים".

And so I heard this story from Ruth Padawer

וכך שמעתי את הסיפור הזה מרות' פדאוור

who was a New York Times Magazine reporter

שהיתה כתבת מטעם הניו יורק מגזין

and she reported on María.

והיא כתבה על מריה.

(Audio) Ruth Padawer: So they tell her the chromosome test results were abnormal.

(הקלטה) פדוואר: אז הם אומרים לה שתוצאות סריקת הכרומוזומים שלה היו אבנורמליות.

Although on the outside, she was fully female,

למרות שמבחוץ היא היתה אישה לכל דבר,

she had XY chromosomes and these internal testes.

היו לה כרומוזומי XY ואשכים פנימיים.

MW: They were like,

וובסטר: והם אמרו -

"We hate to break it to you, María, but you're actually a dude.

"לא נעים לנו לומר לך מריה, אבל את בעצם גבר.

You can't race with the ladies."

את לא יכולה להתחרות עם הנשים".

(Audio) RP: And so she's thrown off the national team,

(הקלטה) פדוואר: וכך העיפו אותה מהמשלחת הלאומית,

she's expelled from the athletics residence,

היא סולקה ממעונות הספורטאים,

she's denied her scholarship,

והיא איבדה את המלגה שלה,

a bunch of her friends dump her,

חלק מהחברים שלה נוטשים אותה,

fellow athletes abandon her,

ספורטאים בתחום נוטשים אותה,

she loses her medals, her records are revoked.

היא מאבדת את המדליות שלה, התוצאות שלה מבוטלות.

MW: So it turns out --

וובסטר: אז מסתבר --

remember when I told you

אתם זוכרים שסיפרתי לכם

you can be a bunch of different combinations of X and Y --

שאתם יכולים להיות מגוון שלם של שילובים של X ו-Y? --

you can also be XY and be female.

אפשר גם להיות XY ולהיות נקבה.

You can be XX and male.

אפשר להיות גם XX וזכר.

In María's case, she was something called androgen insensitive.

במקרה של מריה היה לה מה שנקרא תסמונת חוסר רגישות לאנדרוגן.

Which means that she did have some sort of internal testes --

שאומר שהיו לה סוג של אשכים פנימיים --

they were making testosterone --

הם כן ייצרו טסטוסטרון --

but her body couldn't use it.

אבל הגוף שלה לא יכול להשתמש בו.

And so if you thought of testosterone as, like, a superpower,

וכך, אם חשבתם שטסטוסטרון הוא סוג של כוח על,

she was not benefiting from it.

היא לא נהנתה מהפירות שלו.

And so eventually,

וכך בסופו של דבר,

sports authorities, like, let her back in,

רשויות הספורט אישרו לה לחזור למקצוע,

but her career was done.

אבל הקריירה שלה כבר הסתיימה.

And in this instance you see how,

ובמקרה הזה אתם רואים איך

if you assign sex to a specific place in the body,

אם אתם משייכים מין למקום מסוים בגוף,

or at least, like, this is what I saw, right?

או לפחות, ככה אני ראיתי את זה, נכון?

If you assign sex to a specific place in the body,

אם אתם משייכים מין לחלק מסוים בגוף,

it somehow makes us think that we can go into a body,

זה איכשהו גורם לנו לחשוב שאנחנו יכולים להיכנס לתוך הגוף

look at a specific place

לבחון מקום אחד ספציפי

and tell someone we know something more about them

ולומר למישהו שאנחנו יודעים משהו עליהם

than they know about themselves.

יותר ממה שהם יודעים על עצמם.

And that feels terrifying to me.

וזה נראה לי מפחיד.

And we don't genetically test female athletes anymore,

ואנחנו כבר לא סורקים גנטית ספורטאיות,

but you can see very similar conversations happening

אבל אפשר לראות שיחות מאוד דומות שמתרחשות

when we talk about testosterone in sports,

כשאנחנו מדברים על טסטוסטרון בספורט,

you can also see it in suggestions that we take transgender individuals

אפשר לראות את זה גם בהצעות לקחת טרנס-ג'נדרים

and we genetically analyze them and we tell them who they are.

וננתח אותם גנטית כדי לקבוע מי הם.

That is real,

זה אמיתי.

that is a conversation that has happened recently.

זאת היא שיחה שהתרחשה לאחרונה.

The last place that I'll share with you

התחנה האחרונה שאחלוק אתכם

where these chromosomes got complicated for me

בה הכרומוזומים האלה הפכו לעניין מסובך בעיני,

is this one thing that Melissa told me.

היא משהו שמליסה סיפרה לי.

(Audio) Wilson: You can't survive without an X chromosome.

(הקלטה) ווילסון: אי אפשר לשרוד בלי כרומוזום X.

No matter your gonads, no matter your identity,

לא משנה אילו בלוטות מין יש לך, או מה הזהות המגדרית שלך,

every single human being has to have an X chromosome,

כל בן אדם חייב שיהיה לו כרומוזום X.

because without one, the rest of your body doesn't develop.

כי בלעדיו שאר הגוף שלך לא יתפתח.

MW: Why do we call this the female chromosome?

ווילסון: למה אנחנו קוראים לו הכרומוזום הנקבי?

OK, this is something I had never though about,

אוקיי, הנה משהו שמעולם לא חשבתי עליו,

but literally, every single person in this audience has an X chromosome,

אבל למעשה, לכל מי שיושב כאן היום יש כרומוזום X,

I'm not lying.

אני לא משקרת לכם.

Every single person on the planet has an X chromosome,

לכל בן אדם בעולם יש כרומוזום X,

but no one is going around like, "This is the every-person chromosome."

אבל אף אחד לא מסתובב ואומר, "זה כרומוזום כלל האנשים".

You know?

אתם מבינים?

Like, somehow it's over here, the Y is over there,

איכשהו, זה שם, ה-Y נמצא שם,

and they must be really different,

והם חייבים להיות ממש שונים זה מזה,

and I'm just like, it would be so much better

ואני חושבת שזה יכול היה להיות הרבה יותר טוב

if it was the every-person chromosome.

אם זה היה כרומוזום כלל האנשים.

And not just because I'm like, love you all and I want you all in,

ולא רק כי אני אוהבת את כולכם ורוצה שכולכם תהיו חלק מזה,

but because of what we're overlooking by the fact that we consider it female.

אלא בגלל כל מה שאנחנו מתעלמים ממנו בעצם העובדה שאנחנו קוראים לו נקבי.

Because I'm going to tell you one of the craziest things I found out.

כי אני אספר לכם את אחד הדברים המטורפים ביותר שגיליתי.

Which is, when you think about the X chromosome,

כשאתם חושבים על כרומוזום ה-X,

of the almost 1,100 genes on the X chromosome,

מתוך כמעט 1,100 גנים על כרומוזום ה-X,

how many do you think have to do with sex and reproduction?

כמה לדעתכם קשורים במין ורבייה?

Like, get a number in your head.

תחשבו על מספר בראש שלכם.

Four percent.

ארבע אחוזים.

That means 96 percent of the rest of that chromosome

כלומר 96% של שאר הכרומוזום

is doing something that has nothing to do with your gonads.

עושים משהו שאין לו שום קשר לבלוטות המין שלכם.

And I guess as all of these,

ואני מניחה שככל שכל אלה,

sort of, some of them social stories,

הסיפורים החברתיים,

some of them scientific stories, some of these facts,

הסיפורים המדעיים, העובדות,

started to add up, I just thought, like,

התחילו להתאסף, חשבתי

why are we calling these the sex chromosomes?

למה אנחנו קוראים להם כרומוזומי מין?

Or if we are, like, maybe we all like that name,

או אולי כולנו אוהבים את השם הזה,

should we just allow ourselves to think about them

אולי כדאי שנרשה לעצמנו לחשוב עליהם

a little more broadly?

באופן רחב יותר?

Because if we do,

כי אם נעשה זאת,

like, what insights would we gain, as people, as scientists?

אילו תובנות נוכל לרכוש, כאנשים וכמדענים?

And we're at this point where we're thinking about, like,

ואנחנו נמצאים בנקודה בה אנחנו מדברים על

how do we want to teach science,

איך אנחנו רוצים ללמד מדע,

what do we want to fund,

מה אנחנו רוצים לממן,

like, who do we want to be as a society, you know?

מי אנחנו רוצים להיות כחברה?

And I just wondered if it wasn't a moment to rethink the biology of X and Y,

ותהיתי אם זה לא הרגע לשקול מחדש את הביולוגיה של X ו-Y,

and at the very least,

ולכל הפחות,

to remember, like, the footnotes of history,

לזכור את הערות השוליים של ההיסטוריה,

which is that the dude who came up with the phrase "sex chromosome,"

שהן שהבחור שחשב על השם "כרומוזומי מין",

actually was like, "Hey, everyone, just remember, this is just,"

בעצם ניסה לומר "רק תזכרו, זה רק",

and I quote, "a form of shorthand."

ואני מצטטת "כתיבה מקוצרת".

We should not take it literally.

אנחנו לא צריכים לתרגם את זה באופן מילולי.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)