Economic growth has stalled. Let's fix it | Dambisa Moyo

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: hila scherba

Our ability to create and sustain economic growth

היכולת שלנו ליצור ולתחזק גדילה כלכלית

is the defining challenge of our time.

היא האתגר המוגדר של זמננו.

Of course there are other challenges --

כמובן שיש גם אתגרים אחרים --

health care, disease burdens and pandemics,

בריאות, אתגרי מחלות ומגפות,

environmental challenges

אתגרים סביבתיים

and, of course, radicalized terrorism.

וכמובן, טרור קיצוני.

However,

עם זאת,

to the extent that we can actually solve the economic growth challenge,

לרמה שאנחנו יכולים למעשה לפתור את אתגר גדילת הכלכלה,

it will take us a long way

זה יקח אותנו דרך ארוכה

to solving the challenges that I've just elucidated.

לפתור את האתגרים שהבהרתי.

More importantly,

וחשוב יותר,

unless and until we solve economic growth

אלא אם ועד שנפתור את הגדילה הכלכלית

and create sustainable, long-term economic growth,

וניצור צמיחה כלכלית מקיימת וארוכת טווח,

we'll be unable to address

לא נהיה מסוגלים להתייחס

the seemingly intractable challenges that continue to pervade the globe today,

לאתגרים שנראים בלתי פתירים וממשיכים להתפשט בעולם היום,

whether it's health care, education or economic development.

בין אם זה בריאות, חינוך או פיתוח כלכלי.

The fundamental question is this:

השאלה הבסיסית היא זו:

How are we going to create economic growth

איך אנחנו עומדים ליצור צמיחה כלכלית

in advanced and developed economies like the United States and across Europe

בכלכלות מתקדמות ומתפתחת כמו ארצות הברית ואירופה

at a time when they continue to struggle

בזמן שהן ממשיכות להאבק

to create economic growth after the financial crisis?

ליצור צמיחה כלכלית אחרי המשבר הכלכלי?

They continue to underperform

הן המשיכו לבצע פחות מהמצופה

and to see an erosion in the three key drivers of economic growth:

ולראות שחיקה בשלושת הגורמים הדוחפים העיקריים של צמיחה כלכלית:

capital, labor and productivity.

הון, עבודה ויצרניות.

In particular,

בעיקר,

these developed economies continue to see debts and deficits,

הכלכלות המפותחות האלו המשיכו לראות חוב וגרעון,

the decline and erosion of both the quality and quantity of labor

הירידה והשחיקה גם של האיכות וגם של כמות של כוח העבודה

and they also see productivity stalling.

והן גם רואות את היצירתיות מושהית.

In a similar vein,

בצורה דומה,

how are we going to create economic growth in the emerging markets,

איך אנחנו עומדים ליצור צמיחה כלכלית בשווקים העולים,

where 90 percent of the world's population lives

שם 90 אחוז מהאוכלוסיה של העולם חיה

and where, on average,

ואיפה שבממוצע,

70 percent of the population is under the age of 25?

70 אחוז מהאוכלוסיה היא מתחת לגיל 25?

In these countries,

במדינות האלו,

it is essential that they grow at a minimum of seven percent a year

זה הכרחי שהם יגדלו במינימום של שבעה אחוזים בשנה

in order to put a dent in poverty

כדי לפגוע מעט בעוני

and to double per capita incomes in one generation.

ולהכפיל את ההכנסה לאדם בדור אחד.

And yet today,

ועדיין היום,

the largest emerging economies --

הכלכלות המתעוררות הגדולות ביותר --

countries with at least 50 million people --

מדינות עם לפחות 50 מליון אנשים --

continue to struggle to reach that seven percent magic mark.

ממשיכות להאבק כדי להגיע לסף הקסום של שבעה אחוזים.

Worse than that,

גרוע מזה,

countries like India, Russia, South Africa, Brazil and even China

מדינות כמו הודו, רוסיה, דרום אפריקה, ברזיל ואפילו סין

are falling below that seven percent number

נופלות מתחת למספר של שבעה אחוזים

and, in many cases, actually regressing.

ובהרבה מקרים, למעשה ברגרסיה.

Economic growth matters.

צמיחה כלכלית משנה.

With economic growth,

עם צמיחה כלכלית,

countries and societies enter into a virtuous cycle

מדינות וחברות נכנסות למעגל מוסרי

of upward mobility, opportunity and improved living standards.

של תנועה מעלה, הזדמנות וסטנדרט מגורים משופר.

Without growth, countries contract and atrophy,

בלי צמיחה, מדינות מתכווצות ומתנוונות,

not just in the annals of economic statistics

לא רק בשנה אחת של סטטיסטיקה כלכלית

but also in the meaning of life and how lives are lived.

אלא גם במשמעות של החיים ואיך חיים את החיים.

Economic growth matters powerfully for the individual.

צמיחה כלכלית משנה מאוד לאנשים.

If growth wanes,

אם הצמיחה מצטמצמת,

the risk to human progress

הסיכון להתקדמות אנושית

and the risk of political and social instability rises,

והסיכון לחוסר יציבות פוליטי וחברתי עולה,

and societies become dimmer, coarser and smaller.

והחברות הופכות לחשוכות יותר, מחוספסות וקטנות.

The context matters.

ההקשר משנה.

And countries in emerging markets

ומדינות בשווקים מתעוררים

do not need to grow at the same rates as developed countries.

לא צריכות לגדול באותו קצב כמדינות מפותחות.

Now, I know some of you in this room find this to be a risky proposition.

עכשיו, אני יודע שכמה מכם בחדר רואים את זה כעמדה מאוד מסוכנת.

There are some people here

יש כמה אנשים פה

who will turn around and be quite disillusioned

שיסתובבו ויתפכחו

by what's happened around the world

על ידי מה שקורה בעולם סביבנו

and basically ascribe that to economic growth.

ובעיקרון ייחסו את זה לצמיחה כלכלית.

You worry about the overpopulation of the planet.

אתם דואגים בגלל אוכלוסיית היתר על הפלנטה.

And looking at the UN's recent statistics and projections

וכשמביטים על הסטטיסטיקות והתחזיות האחרונות של האו"ם

that the world will have 11 billion people on the planet

שבעולם יהיו 11 מיליארד אנשים על הפלנטה

before it plateaus in 2100,

לפני שזה יתיישר ב 2100,

you're concerned about what that does to natural resources --

ואתם מודאגים בנוגע למה שזה עושה למשאבים טבעיים --

arable land, potable water, energy and minerals.

אדמה פוריה, מים ראויים לשתיה, אנרגיה ומינרלים.

You are also concerned about the degradation of the environment.

אתם גם מודאגים בנוגע להתפוררות של הסביבה.

And you worry about how man,

ואתם דואגים בנוגע לאיך האדם,

embodied in the corporate globalist,

מגולם בגלובליות התאגידים,

has become greedy and corrupt.

הפך לכל כך תאב בצע ומושחת.

But I'm here to tell you today that economic growth

אבל אני פה להגיד לכם היום שצמיחה כלכלית

has been the backbone of changes in living standards

היתה עמוד השדרה של השינוי בסטנדרטים של החיים

of millions of people around the world.

של מליוני אנשים מסביב לעולם.

And more importantly,

ויותר חשוב,

it's not just economic growth that has been driven by capitalism.

זה לא רק צמיחה כלכלית שהונעה של ידי קפיטליזם.

The definition of capitalism, very simply put,

ההגדרה של קפיטליזם, בפשטות,

is that the factors of production,

היא שהגורמים של יצור,

such as trade and industry, capital and labor,

כמו סחר ותעשיה, הון ועבודה,

are left in the hands of the private sector and not the state.

נשארים בידיים של הסקטור הפרטי ולא בידי המדינה.

It's really essential here that we understand

זה באמת הכרחי שנבין

that fundamentally the critique is not for economic growth per se

שבעיקרון, הביקורת היא לא לצמיחה הכלכלית לכשעצמה

but what has happened to capitalism.

אלא מה שהתרחש לקפיטליזם.

And to the extent that we need to create economic growth over the long term,

ולרמה שאנחנו צריכים ליצור צמיחה כלכלית לטווח הארוך,

we're going to have to pursue it with a better form of economic stance.

אנחנו נצטרך לרדוף אחריה עם צורה טובה יותר של מעמד כלכלי.

Economic growth needs capitalism,

צמיחה כלכלית צריכה קפיטליזם,

but it needs it to work properly.

אבל היא צריכה שיעבוד נכון.

And as I mentioned a moment ago,

וכמו שהזכרתי לפני רגע,

the core of the capitalist system has been defined by private actors.

הליבה של המערכת הקפיטליסטית היתה מוגדרת על ידי שחקנים פרטיים.

And even this, however, is a very simplistic dichotomy.

ואפילו זה, עם זאת, היא דיכוטומיה מאוד מפושטת.

Capitalism: good; non-capitalism: bad.

קפיטליזם: טוב, לא קפיטליזם: רע.

When in practical experience,

כשבניסיון הפרקטי,

capitalism is much more of a spectrum.

קפיטליזם הוא הרבה יותר ספקטרום.

And we have countries such as China,

ויש לנו מדינות כמו סין,

which have practiced more state capitalism,

שאימצו יותר קפיטליזם מדינתי,

and we have countries like the Unites States

ויש לנו מדינות כמו ארצות הברית

which are more market capitalist.

שיש בהן יותר קפיטליזם שוק.

Our efforts to critique the capitalist system, however,

המאמץ שלנו לבקר את המערכת הקפיטליסטית עם זאת,

have tended to focus on countries like China

נטה להתמקד במדינות כמו סין

that are in fact not blatantly market capitalism.

שלמעשה הן לא קפיטליזם שוק באופן בוטה.

However, there is a real reason and real concern

עם זאת, יש סיבה ממשית ודאגה ממשית

for us to now focus our attentions on purer forms of capitalism,

לנו למקד כעת את תשומת הלב שלנו על צורות טהורות יותר של קפיטליזם,

particularly those embodied by the United States.

בעיקר אלו שמגולמות בארצות הברית.

This is really important

זה מאוד חשוב

because this type of capitalism

מפני שסוג זה של קפיטליזם

has increasingly been afforded the critique

אפשר לעצמו יותר ויותר את הביקורת

that it is now fostering corruption

שהוא עכשיו מכיל שחיתות

and, worse still,

וגרוע יותר,

it's increasing income inequality --

זה מגביר את אי השוויון בהכנסה --

the idea that the few are benefiting at the expense of the many.

והרעיון שהמעט מרוויחים על חשבון ההרבה.

The two really critical questions that we need to address

שתי השאלות הבאמת קריטיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן

is how can we fix capitalism

זה איך לתקן את הקפיטליזם

so that it can help create economic growth

כך שהוא יוכל לעזר להגדיל את הצמיחה הכלכלית

but at the same time can help to address social ills.

אבל באותו זמן יוכל לעזור לטפל בחוליים חברתיים.

In order to think about that framing, we have to ask ourselves,

כדי לחשוב על המסגרת הזו, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו,

how does capitalism work today?

איך הקפיטליזם עובד היום?

Very simplistically,

מאוד בפשטות,

capitalism is set on the basis of an individual utility maximizer --

קפיטליזם מושתת על העיקרון של מקסום יעילות אישית --

a selfish individual who goes after what he or she wants.

אדם אנוכי שהולך אחרי מה שהוא או היא רוצים.

And only after they've maximized their utility

ורק אחרי שהם מקסמו את היעילות שלהם

do they then decide it's important

הם מחליטים אז שזה חשוב

to provide support to other social contracts.

לספק תמיכה לחוזים חברתיים אחרים.

Of course, in this system governments do tax,

כמובן, בשיטה הזו ממשלות גובות מיסים,

and they use part of their revenues to fund social programs,

והן משתמשות בחלק מההכנסות שלהן לממן תוכניות חברתיות,

recognizing that government's role is not just regulation

ומכירים בעובדה שהתפקיד של הממשלה הוא לא רק רגולציה

but also to be arbiter of social goods.

אלא גם להיות המתווך של סחורות חברתיות.

But nevertheless,

אבל בכל זאת,

this framework --

התשתית הזו --

this two-stage framework --

תשתית שני השלבים האלה --

is the basis from which we must now start

היא הבסיס ממנו אנחנו חייבים להתחיל

to think about how we can improve the capitalist model.

לחשוב על איך אנחנו יכולים לשפר את המודל הקפיטליסטי.

I would argue that there are two sides to this challenge.

הייתי טוענת שיש שני צדדים לאתגר הזה.

First of all,

ראשית,

we can draw on the right-wing policies

אנחנו יכולים לקבל ממדיניות הימין

to see what could be beneficial for us

כדי לראות מה יכול להיות מועיל בשבילנו

to think about how we can improve capitalism.

כדי לחשוב על איך אנחנו יכולים לשפר את הקפיטליזם.

In particular,

ספציפית,

right-leaning policies

מדיניות שנוטה לימין

have tended to focus on things like conditional transfers,

נטו להתמקד על דברים כמו העברה מותנית

where we pay and reward people for doing the things

בה אנחנו משלמים ומתגמלים אנשים על שעשו את הדברים

that we actually think can help enhance economic growth.

שלמעשה חשבנו שיכולים לעזור להגביר את הצמיחה הכלכלית.

For example,

לדוגמה,

sending children to school,

לשלוח ילדים לבית הספר,

parents could earn money for that,

הורים יכלו להרוויח כסף על זה,

or getting their children inoculated or immunized,

או לחסן את הילדים שלהם,

parents could get paid for doing that.

הורים יוכלו לקבל תשלום על זה.

Now, quite apart from the debate

עכשיו, די בנפרד מהדיון

on whether or not we should be paying people

אם אנחנו צריכים לשלם לאנשים או לא

to do what we think they should do anyway,

כדי לעשות מה שאנחנו חושבים שהם צריכים לעשות בכל אופן,

the fact of the matter is that pay for performance

העובדה היא שתשלום עבור ביצועים

has actually yielded some positive results

למעשה הביאה כמה תוצאות חיוביות

in places like Mexico,

במקומות כמו מקסיקו,

in Brazil

בברזיל

and also in pilot programs in New York.

וגם בתוכניות נסיון בניו יורק.

But there are also benefits

אבל יש גם תועלות

and significant changes underway on left-leaning policies.

ושינויים משמעותיים בדרך בפוליטיקה שנוטה שמאלה.

Arguments that government should expand its role and responsibility

טענות שממשלות צריכות להרחיב את התפקיד והאחריות שלהן

so that it's not so narrowly defined

כך שזה לא יהיה מוגדר באופן צר

and that government should be much more of an arbiter

ושממשלות צריכות לשמש הרבה יותר כמתווכות

of the factors of production

בין גורמים של יצור

have become commonplace with the success of China.

הפכו לנפוצים עם ההצלחה של סין.

But also we've started to have debates

אבל גם התחילו להיות לנו דיונים

about how the role of the private sector

בנוגע לאיך התפקיד של המגזר הפרטי

should move away from just being a profit motive

צריך לנוע הרחק מלהיות רק מניע של רווח

and really be more engaged in the delivery of social programs.

ובאמת להיות יותר מעורבים באספקה של תוכניות חברתיות.

Things like the corporate social responsibility programs,

דברים כמו תוכניות אחריות חברתיות של תאגידים,

albeit small in scale,

למרות שהן בקנה מידה קטן,

are moving in that right direction.

נעים בכיוון הנכון ההוא.

Of course, left-leaning policies have also tended to blur the lines

כמובן, פוליטיקה נוטה לשמאל גם נוטה לטשטש את הקווים

between government, NGOs and private sector.

בין הממשלה, ארגונים ללא מטרות רווח והמגזר הפרטי.

Two very good examples of this are the 19th-century United States,

שתי דוגמאות מאוד טובות של זה הן ארצות הברית של המאה ה 19,

when the infrastructure rollout

כשפריסת התשתית

was really about public-private partnerships.

היתה באמת בשותפות של הציבורי והפרטי.

More recently, of course,

ויותר לאחרונה, כמובן,

the advent of the Internet has also proven to the world

ההתקדמות של האינטרנט הוכיחה גם לעולם

that public and private can work together for the betterment of society.

שהציבורי והפרטי יכולים לעבוד יחד לטובת החברה.

My fundamental message to you is this:

המסר הבסיסי שלי לכם הוא זה:

We cannot continue to try and solve the world economic growth challenges

אנחנו לא יכולים להמשיך לנסות ולפתור את אתגרי הכלכלה העולמית

by being dogmatic and being unnecessarily ideological.

בלהיות דוגמטיים ולהיות אידיאולוגים ללא צורך.

In order to create sustainable, long-term economic growth

כדי ליצור צמיחה כלכלית יציבה וארוכת טווח

and solve the challenges and social ills that continue to plague the world today,

ולפתור את האתגרים והחוליים החברתיים שממשיכים להטריד את העולם היום,

we're going to have to be more broad-minded

אנחנו נצטרך לחשוב בצורה רחבה יותר

about what might work.

על מה שאולי יעבוד.

Ultimately,

בסופו של דבר,

we have to recognize that ideology is the enemy of growth.

אנחנו צריכים להכיר בזה שהאידיאולוגיה היא האויב של הצמיחה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Bruno Giussani: I want to ask a couple of questions, Dambisa,

ברונו גיאוסני: אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות, דמביסה,

כיוון שניתן להגיב למשפט האחרון שלך בלהגיד שגדילה היא גם אידיאולוגיה,

because one could react to your last sentence

by saying growth is also an ideology,

אפשרי שזו האידיאולוגיה הדומיננטית של זמננו.

it's possibly the dominant ideology of our times.

מה אתם אומרים לאלה שמגיבים בדרך זו?

What do you say to those who react that way?

דמביסה: ובכן, אני חושבת שזה לגיטימי לגמרי,

DM: Well, I think that that's completely legitimate,

ואני חושבת שכבר יש לנו את הדיון הזה.

and I think that we're already having that discussion.

There's a lot of work going on around happiness

יש הרבה עבודה שמתרחשת סביב אושר

and other metrics being used for measuring people's success

וערכים אחרים נמצאים בשימוש למדידה של הצלחה של אנשים

and improvements in living standards.

ושיפורים בסטנדרט של מגורים.

And so I think that we should be open

וכך אני חושבת שאנחנו צריכים להיות פתוחים

to what could deliver improvements in people's living standards

למה שיכול לספק שיפורים בסטנדרט המגורים של אנשים

ולהמשיך להפחית עוני מסביב לעולם.

and continue to reduce poverty around the world.

ברונו: אז את בעיקרון מבקשת צמיחה משקמת,

BG: So you're basically pleading for rehabilitating growth,

אבל הדרך היחידה שזה יקרה בלי להעמיד בסכנה את היכולת של כדור הארץ,

but the only way for that happen

without compromising the capacity of the earth,

לקחת אותנו למסע ארוך,

to take us on a long journey,

is for economic growth

זה שצמיחה כלכלית איכשהו תנותק מהשימוש הבסיסי במשאבים.

somehow to decouple from the underlying use of resources.

Do you see that happening?

האם את רואה את זה קורה?

DM: Well, I think that I'm more optimistic about human ability and ingenuity.

דמ: ובכן, אני חושבת שאני יותר אופטימית בנוגע ליכולת ולהמצאה האנושית.

I think if we start to constrain ourselves

אני חושבת שאם נתחיל להגביל את עצמנו

using the finite, scarce and depleting resources

לשימוש במשאבים המוגבלים הנדירים והנגמרים

that we know today,

שאנחנו מכירים היום,

we could get quite negative

נוכל להיות די שליליים

and quite concerned about the way the world is.

ודי מודאגים בנוגע לדרך בה העולם עומד.

However, we've seen the Club of Rome,

עם זאת, ראינו את המועדון של רומא,

we've seen previous claims

ראינו טענות קודמות

that the world would be running out of resources,

שמשאבי העולם יגמרו,

and it's not to argue that those things are not valid.

וזה לא לטעון שהדברים האלה הם לא נכונים.

But I think, with ingenuity we could see desalination,

אבל אני חושבת, עם כושר המצאה נוכל לראות התפלה,

I think we could reinvest in energy,

אני חושבת שנוכל להשקיע מחדש באנרגיה,

so that we can actually get better outcomes.

כך שנוכל למעשה לקבל תוצאות טובות יותר.

And so in that sense,

וכך במובן הזה,

אני הרבה יותר אופטימית בנוגע למה שאנשים יכולים לעשות.

I'm much more optimistic about what humans can do.

BG: The thing that strikes me

בג: מה שמעניין אותי בנוגע להצעה לשיקום הצמיחה ולקחת כיוון שונה

about your proposals for rehabilitating growth

and taking a different direction

is that you're kind of suggesting to fix capitalism with more capitalism --

זה שאת למעשה מציעה לתקן את הקפיטליזם עם יותר קפיטליזם --

with putting a price tag on good behavior as incentive

בלשים תג מחיר על התנהגות טובה כתמריץ

or developing a bigger role for business in social issues.

או לפתח תפקיד גדול יותר לעסקים בנושאים חברתיים.

Is that what you're suggesting?

זה מה שאת מציעה?

DM: I'm suggesting we have to be open-minded.

דמ: אני מציעה שאנחנו צריכים להיות פתוחים.

I think it is absolutely the case

אני חושבת שזה לגמרי המקרה

that traditional models of economic growth

שמודלים מסורתיים של צמיחה כלכלית

are not working the way we would like them to.

לא עובדים בדרך בה היינו רוצים שהם יעבדו.

And I think it's no accident

ואני חושבת שזה לא מקרה

that today the largest economy in the world, the United States,

שהיום לכלכלה הכי גדולה בעולם, ארצות הברית,

has democracy,

יש דמוקרטיה,

liberal democracy, as it's core political stance

דמוקרטיה ליברלית, כעמדה הפולטית הבסיסית שלה

and it has free market capitalism --

ויש לה כלכלה קפיטליסטית חופשית --

to the extent that it is free --

למידה שהיא חופשית --

free market capitalism as its economic stance.

שוק חופשי כעמדה הכלכלית שלה.

The second largest economy is China.

הכלכלה השניה בגודלה היא סין.

It has deprioritized democracy

יש לה כלכלה ריכוזית

and it has state capitalism, which is a completely different model.

ויש לה קפיטליזם מדיני, שהוא מודל שונה לחלוטין.

These two countries, completely different political models

שתי המדינות האלו, מודלים פוליטיים שונים לחלוטין

and completely different economic models,

ומודלים כלכליים שונים לחלוטין,

and yet they have the same income inequality number

ועדיין יש להן אותו אי שוויון בהכנסה

שנמדד כמדד ג'יני.

measured as a Gini coefficient.

I think those are the debates we should have,

אני חושבת שאלה הדיונים שצריכים להיות לנו,

because it's not clear at all

מפני שזה לא ברור בכלל

what model we should be adopting,

איזה מודל אנחנו צריכים לאמץ,

and I think there needs to be much more discourse

ואני חושבת שצריך להיות הרבה יותר שיח והרבה יותר ענווה

and much more humility about what we know and what we don't know.

בנוגע למה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו לא יודעים.

BG: One last question. The COP21 is going on in Paris.

בג: שאלה אחרונה. ה COP21 מתרחשת בפריז.

If you could send a tweet

אם תוכלי לשלוח ציוץ

to all the heads of state and heads of delegations there,

לכל ראשי המדינות וראשי המשלחות שם,

what would you say?

מה היית אומרת?

DM: Again, I would be very much about being open-minded.

דמ: שוב, הייתי מציעה הרבה יותר פתיחות.

As you're aware,

כמו שאתם מודעים,

the issues around the environmental concerns

הנושא סביב הדאגות הסביבתיות

היו על האג'נדה הרבה פעמים עכשיו --

have been on the agenda many times now --

in Copenhagen, '72 in Stockholm --

בקופנהגן, 72 בסטוקהולם --

and we keep revisiting these issues

ואנחנו ממשיכים לחזור לנושאים האלה

partly because there is not a fundamental agreement,

חלקית בגלל שאין הסכם בסיסי,

in fact there's a schism

למעשה יש תהום

between what the developed countries believe and want

בין מה שהמדינות המפותחות מאמינות ורוצות

and what emerging market countries want.

ומה שמדינות השווקים המתעוררים רוצות.

Emerging market countries need to continue to create economic growth

מדינות שווקים מתעוררים צריכות להמשיך ליצור צמיחה כלכלית

so that we don't have political uncertainty in the those countries.

כך שלא תהיה לנו אי ודאות פוליטית במדינות האלו.

Developed countries recognize

מדינות מפותחות מכירות

that they have a real, important responsibility

בכך שיש להן אחריות אמיתית וחשובה

not only just to manage their CO2 emissions

לא רק לנהל את פליטות ה CO2 שלהן

and some of the degradation that they're contributing to the world,

וחלק מההתפוררות שהם גורמים לעולם,

אלא גם כקובעות מדיניות במחקר ופיתוח.

but also as trendsetters in R&D.

And so they have to come to the table as well.

וכך הן גם צריכות להגיע לשולחן.

But in essence, it cannot be a situation

אבל בעיקרון, זה לא יכול להיות מצב

where we start ascribing policies to the emerging markets

בו אנחנו מתחילים ליחס מדיניות לשווקים המתעוררים

without developed countries themselves

בלי שהמדינות המתפתחות עצמן

also taking quite a swipe at what they're doing

גם יתמודדו עם מה שהן עושות

both in demand and supply in developed markets.

גם בצד הדרישה וגם בצד הביקוש בשווקים מפותחים.

BG: Dambisa, thank you for coming to TED. DM: Thank you very much.

בג: דמביסה, תודה לך שבאת ל TED. דמ: תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)