The language of being human | Poet Ali

תרגום: Adva Cohen Zamir

Poet Ali: Hi. Audience: Hi.

היי. קהל: היי.

PA: I want to ask you guys a question. How many languages do you speak?

אני רוצה לשאול אתכם משהו: כמה שפות אתם דוברים?

זו לא שאלה רטורית.

This is not a rhetorical question.

I actually want you to think of a number.

נסו לספור.

For some of you, it's pretty easy.

לכמה מכם, זו שאלה ממש קלה.

Inside your head, you're like, "It's one. You're speaking it, buddy. I'm done."

אתם חושבים עכשיו "אחת. זאת. זהו".

Others of you maybe are wondering

כמה מכם מתלבטים

אם אפשר לספור שפה שהחבר או החברה לשעבר לימדו אתכם

if the language an ex-boyfriend or ex-girlfriend taught you,

את כל הקללות העיקריות בה.

where you learned all the cusswords,

if it counts -- go ahead and count it.

קדימה. תספרו אותה.

תהיו נדיבים לעצמכם.

When I asked myself the question, I came up with four,

כשאני ניסיתי לספור, ספרתי ארבע.

arguably five, if I've been drinking.

אולי חמש, אם אני שתוי.

(Laughter)

(In Italian: With a little bit of wine I can speak Italian.)

(באיטלקית: בעזרת קצת יין אני יכול לדבר איטלקית).

(Applause)

Cheers!

לחיים!

But on closer examination, I came up with 83 -- 83 languages,

אבל כשספרתי כמו שצריך הגעתי ל-83 שפות,

and I got tired and I stopped counting.

ואז התעייפתי והפסקתי לספור.

And it forced me to revisit this definition that we have of language.

זה חייב אותי לחשוב מחדש על המושג "שפה".

The first entry said,

ההגדרה הראשונה אמרה,

"The method of human communication, either spoken or written,

"שיטה המשמשת לתקשורת אנושית מדוברת או כתובה,

consisting of the use of words in a structured or conventional way."

תוך שימוש מובנה או מקובל במילים".

The definition at the bottom refers to specialized fields,

ההגדרה התחתונה מתייחסת לשדה מסוים,

like medicine, science, tech.

רפואה, מדע או טכנולוגיה.

We know they have their own vernacular,

אנחנו יודעים שיש לתחומים האלה שפה ייחודית,

their own jargon.

ז'רגון (עגה).

But what most interested me was that definition right in the center there:

אותי מעניינת במיוחד הגדרה שנמצאת בדיוק באמצע:

"שיטת תקשורת שמשמשת קהילה או מדינה מסוימת".

"the system of communication used by a particular community or country."

And I'm not interested in altering this definition.

אין לי עניין לשנות את ההגדרה הזאת.

I'm interested in applying it to everything we do,

אני רוצה להחיל אותה על כל דבר שאנחנו עושים.

אני מאמין שאנחנו דוברים הרבה יותר שפות ממה שנדמה לנו.

because I believe that we speak far more languages than we realize.

And for the rest of our time together,

בזמן שנותר לנו יחד

I'm going to attempt to speak in one language

אנסה לדבר שפה אחת

that is native to every single human being in this room.

שכל הנוכחים דוברים אותה כשפת אם.

But that changes things a little bit,

זה ישנה קצת את מהלך העניינים

כי זו כבר לא תהיה מצגת,

because then it's no longer a presentation.

It becomes a conversation,

אלא שיחה.

and in any conversation,

כמו בכל שיחה,

there must be some sort of interaction.

תהיה פה תקשורת הדדית.

כדי שתתקיים תקשורת,

And for any interaction to happen,

there has to be a degree of willingness on both parties.

צריך רצון, לפחות מסוים, של שני הצדדים.

And I think if we just are willing, we will see the magic that can happen

אם נרצה, יקרה פה קסם.

with just a little bit of willingness.

כל מה שצריך זה קצת רצון.

So I've chosen a relatively low-risk common denominator

בחרתי מכנה משותף די בטוח

that can kind of gauge if we're all willing.

כדי לבדוק אם כולנו באמת רוצים.

If you're happy and you know it, clap your hands.

מי שטוב לו ושמח כף ימחא.

(Claps)

בדיוק!

Now you're talking!

(In Spanish: For all the people who speak Spanish,

(בספרדית: כל דוברי הספרדית

please stand up.

בבקשה קומו,

And look at a person sitting to your side

תסתכלו על מישהו,

and start laughing.)

ותתחילו לצחוק).

(Laughter)

Thank you so much. Please be seated.

תודה רבה. אתם יכולים לשבת.

Now, if that felt a little bit awkward,

כדי שלא תרגישו לא בנוח:

I promise there was no joke being had at your expense.

לא סיפרנו שום בדיחה על חשבונכם.

I simply asked the Spanish-speaking audience to stand up,

ביקשתי מדוברי הספרדית בקהל לעמוד,

look at a person that was sitting close to them and laugh.

להסתכל על מישהו שיושב לידם ולצחוק.

And I know that wasn't nice, and I'm sorry,

זה היה לא יפה. אני יודע. אני מתנצל.

but in that moment,

אבל זה עורר בכמה מאיתנו

some of us felt something.

רגש מסוים.

אנחנו יודעים מה שפה עושה

You see, we're often aware of what language does

when we speak somebody's language,

כששני הצדדים דוברים את אותה שפה.

זה מחבר אותנו. זה קושר בינינו.

what it does to connect, what it does to bind.

But we often forget what it does when you can't speak that language,

אנחנו שוכחים מה שפה עושה למי שלא דובר את השפה:

what it does to isolate, what it does to exclude.

זה מבודד. זה מדיר.

And I want us to hold on as we journey through

ואני רוצה להתעכב על זה רגע במסע שאנחנו עושים

our little walk of languages here.

בנושא השפה.

(In Farsi: I'd like to translate the idea of "taarof.")

(בפרסית: אני רוצה לתרגם את המושג "תעארף").

I said in Farsi, "I'd like to translate

אמרתי בפרסית: "אני רוצה לתרגם

this idea of 'taarof' in the Persian culture,"

את המושג 'תעארף' מהתרבות הפרסית".

which, really -- it has no equivalent in the English lexicon.

למושג הזה אין שום מקבילה באנגלית.

The best definition would be something like an extreme grace

ההגדרה הקרובה ביותר היא חן רב

or an extreme humility.

או צניעות רבה.

אבל זה ממש לא מדויק.

But that doesn't quite get the job done.

So I'll give you an example.

אז אנסה להדגים.

If two gentlemen were walking by each other,

כששני אנשים הולכים זה מול זה

it'd be very common for the first one to say,

לא פעם אחד מהם יגיד:

(In Farsi: I am indebted to you),

(בפרסית: אני אסיר תודה לך).

which means, "I am indebted to you."

זאת אומרת: אני אסיר תודה לך.

The other gentlemen would respond back,

האיש השני יענה:

(In Farsi: I open my shirt for you)

(בפרסית: אני פותח את חולצתי בשבילך).

which means, "I open my shirt for you."

זאת אומרת: אני פותח את חולצתי בשבילך.

The first guy would respond back,

הראשון יגיב:

(In Farsi: I am your servant)

(בפרסית: אני המשרת שלך).

זאת אומרת: אני המשרת שלך.

which means, "I am your servant."

And then the second guy would respond back to him,

והשני יענה:

(בפרסית: אני עפר לרגליך).

(In Farsi: I am the dirt beneath your feet)

זאת אומרת: אני עפר לרגליך.

which literally means, "I am the dirt beneath your feet."

(Laughter)

(צחוק)

ממש ככה, אם לא הבנתם.

Here's an exhibit for you guys, in case you didn't get the picture.

(Laughter)

אני משתף אתכם בזה

And I share that with you, because

כי כשאנחנו לומדים שפה חדשה אנחנו מקבלים איתה רעיונות חדשים.

with new languages come new concepts that didn't exist before.

And the other thing is,

ועוד משהו:

sometimes we think language is about understanding the meaning of a word,

לפעמים אנחנו חושבים ששפה נועדה לאפשר לנו להבין מילים,

but I believe language is about making a word meaningful for yourself.

אבל אני מאמין ששפה נועדה לצקת במילים משמעות עבורנו.

If I were to flash this series of words on the screen,

תסתכלו על שורות המילים שאני מציג פה על המסך.

some of you, you'd know exactly what it is right away.

כמה מכם מזהים את זה מיד.

Others of you, you might struggle a little bit.

אחרים צריכים להתאמץ קצת.

And I could probably draw a pretty clear-cut line

החלוקה די ברורה:

right around the age of 35 and older, 35 and younger.

מעל או מתחת גיל 35.

And for those of us that are in the know,

אלו שקוראים את זה בקלות

we know that's text-speak, or SMS language.

יודעים שזאת שפה של הודעות. סמסים.

It's a series of characters meant to convey the most amount of meaning

שיטה שנועדה להעביר מקסימום משמעות

במינימום סימנים.

with the least amount of characters,

which sounds pretty similar to our definition of languages:

זה די דומה להגדרה שלנו לשפה:

"צורת תקשורת שמשמשת קהילה".

"system of communication used by a community."

Now, anyone who's ever got into an argument via text

מי שאי פעם מצא את עצמו מתווכח בהודעות

can make a case for how it's maybe not the best method of communication,

יכול לטעון שצורת התקשורת הזאת לא טובה במיוחד.

but what if I told you that what you saw earlier

אבל, למעשה, הטקסט שראינו קודם

was a modern-day love letter?

הוא בעצם מכתב אהבה מודרני.

If you follow along:

בואו נקרא:

"For the time being, I love you lots,

"ככל שהזמן עובר אני אוהב אותך יותר

כי את הופכת אותי לאדם טוב יותר,

because you positively bring out all the best in me,

and I laugh out loud, in other words, let's me know what's up.

ולצחוק בקול.

במילים אחרות: תגידי לי מה קורה

'Cause you are a cutie in my opinion, and as far as I know to see you,

כי לדעתי את חמודה ואם אין לך מישהו אחר

if you're not seeing someone, would make happy.

אני אשמח לצאת איתך.

For your information, I'll be right there forever.

רק שתדעי, אחכה לך לנצח.

In any case, keep in touch, no response necessary,

בכל מקרה, שמרי על קשר. את לא חייבת לענות.

all my best wishes, don't know, don't care if anyone sees this.

רק טוב, לא אכפת לי שמישהו יראה את זה.

נתראה. בינתיים, חיבוקים ונשיקות.

Don't go there, see you later, bye for now, hugs and kisses,

חיים רק פעם אחת.

you only live once."

(Applause)

Kind of a modern-day Romeo or Juliet.

כמו רומיאו ויוליה, בגרסה מודרנית.

In that moment, if you laughed,

אם צחקתם,

דיברתם שפה אחרת, שפה שלא צריך להסביר: צחוק.

you spoke another language that needs no explanation: laughter.

It's one of the most common languages in the world.

זו אחת השפות הנפוצות בעולם.

אנחנו לא צריכים להסביר את זה. אנחנו פשוט מרגישים את זה.

We don't have to explain it to each other, it's just something we all feel,

and that's why things like laughter and things like music are so prevalent,

יש דברים, כמו צחוק ומוזיקה, שנפוצים מאוד,

because they seem to somehow transcend explanation

וזה פשוט כי הם מעל לכל הסבר,

and convey a profound amount of meaning.

והם יכולים להעביר כמות עצומה של משמעות.

כל שפה שאנו לומדים היא שער

Every language we learn is a portal

by which we can access another language.

המאפשר גישה לעוד שפה.

ככל שאתה לומד, אתה יכול להגיד יותר דברים.

The more you know, the more you can speak.

And it's something common that we all do.

כולנו עושים את זה.

We take any new concept, and we filter it through

כשאנחנו נחשפים לרעיון חדש, אנחנו מתמודדים איתו

באמצעות תפיסת המציאות שאנחנו כבר מחזיקים בה.

an already existing access of reality within us.

And that's why languages are so important,

לכן שפות חשובות כל כך -

because they give us access to new worlds,

כי הן פותחות לנו גישה לעולמות חדשים.

not just people.

לא רק לאנשים.

It's not just about seeing or hearing, it's about feeling, experiencing, sharing.

הן מאפשרות לנו לראות ולשמוע, וגם להרגיש, לחוות ולחלוק.

And despite these languages that we've covered,

אומנם דיברנו כבר על כמה שפות

I really don't think we've covered

אבל עוד לא נגענו

באחת השפות החשובות ביותר:

one of the most profound languages,

and that's the language of experience.

בשפת החוויה.

That's why when you're talking with someone,

לכן, כשמדברים עם מישהו

שחווה חוויה דומה, אפשר להמעיט במילים.

if they've shared something you've shared, you don't need to explain it much.

Or that's why, when you're sharing a story and you finish,

אבל כשאנחנו משתפים בסיפור

ומי שמקשיב לא ממש מבין על מה אנחנו מדברים,

and the people you're talking to don't quite get it,

אנחנו אומרים:

the first thing we all say is,

"Guess you had to be there."

"הייתם צריכים להיות שם".

I guess you had to be here this week to know what this is about.

כנראה הייתם צריכים להיות כאן השבוע כדי להבין במה מדובר.

It's kind of hard to explain, isn't it?

קצת קשה להסביר את זה, נכון?

And for the sake of our research, I'm going to close by asking

ולטובת המחקר,

אבקש שתשתתפו שוב בשפת החוויה.

that you participate one more time in this language of experience.

I'm going to filter through some languages,

אדבר בכמה שפות,

and if I'm speaking your language,

ואם אדבר בשפה שלכם,

I'm going to ask that you just stand and you stay standing.

בבקשה - קומו, ותמשיכו לעמוד.

You don't need to ask permission,

אתם לא צריכים לבקש את רשותי.

תנו לי לראות שאתם רואים אותי,

just let me know that you see me,

and I can also see you

ותנו לי לראות אתכם,

if you speak this language of experience.

אם אתם דוברים את שפת החוויה הזאת.

Do you speak this language?

האם אתם דוברים את השפה הזאת?

When I was growing up in primary school,

כשלמדתי בבית הספר היסודי,

at the end of the year, we would have these parties,

בסוף השנה הייתה מסיבה.

and we'd vote on whether we wanted to celebrate at an amusement park

היינו צריכים להצביע: לחגוג בלונה פארק

or a water park.

או בפארק מים.

And I would really hope the party wasn't at a water park,

אני ממש קיוויתי שלא נחגוג בפארק מים

כי אז הייתי צריך ללבוש בגד ים.

because then I'd have to be in a bathing suit.

I don't know about you, but sometimes when I approach a dressing room,

אני לא יודע אם זה קורה גם לכם, אבל כשאני מתקרב למלתחות

my sweat glands start activating on their own,

בלוטות הזיעה שלי מתחילות לעבוד מעצמן

כי אני יודע שבגד הים שלי לא נראה עליי

because I know the garment is not going to look on me

like it did on that mannequin.

כמו על בובת הראווה.

Or how about this?

עוד עניין: כשהלכתי לאירועים משפחתיים,

When I would go to family functions or family gatherings,

every time I wanted a second plate --

אם רציתי תוספת,

and I usually did --

ובדרך כלל רציתי תוספת,

(Laughter)

it was a whole exercise in cost-benefit analysis,

הייתי צריך לחשב שיקולים מורכבים של עלות-תועלת.

my relatives looking at me like,

קרובי המשפחה שלי היו בוחנים:

"אתה בטוח שאתה צריך את זה? נראה שזה מיותר לך".

"I don't know. Do you really need that? Looks like you're doing OK there, bud."

Did my cheeks have a big "Pinch me" sign that I didn't see?

האם ביקשתי תזכורת תמידית בלי לשים לב?

And if you're squirming or you're laughing or you stood up,

אם אתם מתפתלים בכיסא, צוחקים או עומדים

or you're beginning to stand,

או בדיוק מתכוונים לקום

you're speaking the language that I endearingly call

אתם דוברים את השפה שאני מכנה בחיבה

"the language of growing up a fat kid."

"שפת אלו שגדלו כילדים שמנים".

And any body-image issue is a dialect of that language.

וכל נושא שקשור בדימוי גוף הוא ניב של אותה השפה.

I want you to stay standing.

שוב - תמשיכו לקום.

Again, if I'm speaking your language, please go ahead and stand.

אני מבקש שוב: אם אני דובר את השפה שלכם - קומו.

Imagine two bills in my hand.

דמיינו שאני מחזיק שני חשבונות -

One is the phone bill,

חשבון טלפון

and one is the electric bill.

וחשבון חשמל.

Eeny, meeny, miny, mo, pay one off, let the other one go,

אן-דן-דינו, סוף על הקטינו.

which means, "I might not have enough to pay both at the current moment."

זאת אומרת: "כנראה לא אצליח לשלם את שניהם כרגע".

You've got to be resourceful. You've got to figure it out.

אתה חייב לגלות תושייה. אתה חייב לפתור את זה.

And if you're standing, you know the language of barely making ends meet,

מי שעומד דובר את השפה של בקושי לגמור את החודש.

of financial struggle.

של מאבק כלכלי.

And if you've been lucky enough to speak that language,

ואם יש לכם מזל, ואתם דוברים את השפה הזאת,

אתם יודעים שאין מניע חזק יותר ממחסור.

you understand that there is no motivator of greatness like deficiency.

Not having resources, not having looks, not having finances

חוסר במשאבים, במראה או במימון

לא פעם הוא הקרקע

can often be the barren soil

from which the most productive seeds are painstakingly plowed and harvested.

שממנה נובטים הזרעים הטובים ביותר.

I'm going to ask if you speak this language.

ננסה לבדוק אם אתם דוברים עוד שפה.

The second you recognize it, feel free to stand.

אתם מוזמנים לקום מיד כשאתם מזהים אותה.

When we heard the diagnosis,

כשקיבלנו את האבחנה

I thought, "Not that word.

חשבתי: "רק לא המילה הזו.

Anything but that word.

כל דבר אחר. רק לא המילה הזו.

I hate that word."

אני שונא את המילה הזו".

And then you ask a series of questions:

ואז שואלים כמה שאלות:

"Are you sure?"

"אתה בטוח?"

"Has it spread?"

"הוא התפשט?"

"How long?"

"כמה זמן?"

"Doctor, how long?"

"ד"ר, כמה זמן?"

And a series of answers determines a person's life.

ומקבלים כמה תשובות שיכתיבו מעכשיו חיים של אדם.

And when my dad was hungry, we'd all rush to the dinner table to eat,

כשאבא שלי נהיה רעב כולנו מיהרנו לשולחן לאכול.

because that's what we did before.

כי זה מה שתמיד עשינו.

אכלנו ביחד.

We ate together, so we were going to continue doing that.

והתכוונו להמשיך לעשות את זה.

And I didn't understand why we were losing this battle,

לא הבנתי למה אנחנו מפסידים בקרב הזה,

because I was taught if you fight and if you have the right spirit,

כי לימדו אותי שאם אתה נלחם, ולא מוותר,

you're supposed to win.

אתה אמור לנצח.

And we weren't winning.

אבל לא ניצחנו.

For any of you that stood up,

כל מי שקם יודע היטב

you know very well that I'm speaking the language

שאני מדבר את השפה

of watching a loved one battle cancer.

של מי שליווה אדם קרוב במאבק בסרטן.

(Applause)

Any terminal illness is a derivative of that language.

כל מחלה סופנית היא נגזרת של השפה הזאת.

I'm going to speak one last language.

אדבר עכשיו בשפה אחרונה.

Oh -- no, no, I'm listening.

לא-לא, אני מקשיב.

Yeah, yeah, yeah, no no, no no, me and you, right here, yup.

כן-כן. לא, בטח. אני איתכם.

(Laughter)

No, I'm with ya. I'm with ya!

אני איתכם, אני איתכם.

(Laughter)

Or, imagine the lights are all off and a blue light is just shining in your face

עכשיו דמיינו שאתם שוכבים בחושך מוחלט,

ואור כחול זוהר מעליכם.

as you're laying on the bed.

כשאתם שוכבים במיטה.

And I know some of you, like me,

ואני יודע שבדיוק כמוני,

לכמה מכם נפל הטלפון ישר על הפרצוף.

have dropped that phone right on your face.

(Laughter)

Or this one, right?

ועוד דוגמה:

Passenger seat freaking out, like, "Can you watch the road?"

מי שיושב לידכם באוטו מתחרפן:

"אתה מוכן להתרכז בכביש?"

And for anybody that stood up,

כל מי שקם עכשיו

you speak the language that I like to call "the language of disconnection."

דובר את השפה שאני אוהב לקרוא לה "שפת הניתוק".

It's been called the language of connection,

קראו לה שפת החיבור

but I like to call it the language of disconnection.

אבל אני אוהב לקרוא לה שפת הניתוק.

אני לא מתכוון לחיבור כזה.

I don't mean disconnection, I mean disconnection,

אני מתכוון לניתוק כזה.

human disconnection,

ניתוק אנושי.

disconnected from each other,

ניתוק זה מזה.

from where we are, from our own thoughts,

מהמקום שאנחנו נמצאים בו, מהמחשבות שלנו,

so we can occupy another space.

כדי שנוכל למלא חלל אחר.

If you're not standing,

אם אתם לא עומדים

you probably know what it's like to feel left out.

כנראה חוויתם את החוויה של להישאר בחוץ.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You probably -- you know what it's like when everybody's a part of something,

אתם מכירים את זה שכולם חלק ממשהו

and you're not.

ואתם לא.

You know what it's like being the minority.

אתם יודעים איך מרגיש מיעוט.

And now that I'm speaking your language,

ועכשיו, כשאני מדבר בשפה שלכם,

אני מבקש מכם: קומו בבקשה.

I'm going to ask you to stand,

since we're speaking the same language.

כי אנחנו דוברים את אותה שפה.

Because I believe that language of being the minority

כי אני מאמין ששפת המיעוט

היא אחת השפות החשובות ביותר שאדם עשוי לדבר בהן.

is one of the most important languages you can ever speak in your life,

because how you feel in that position of compromise

כי התחושה שמרגישים בעמדת החולשה הזאת

will directly determine how you act in that position of power.

מכתיבה את המעשים שלכם בעמדת כוח.

Thank you for participating.

תודה שהשתתפתם. שבו בבקשה.

If you'd take a seat, I want to speak one last language.

אדבר בעוד שפה אחת אחרונה.

(Applause)

This one, you don't need to stand.

הפעם, אין צורך לעמוד.

אני רק רוצה לראות אם אתם מזהים את "זה".

I just want to see if you recognize it.

Most the girls in the world are complainin' about it.

רוב הנשים בעולם מתלוננות על זה.

Most the poems in the world been written about it.

רוב השירים בעולם נכתבו על זה.

Most the music on the radio be hittin' about it, kickin' about it,

רוב המוזיקה שאתם שומעים ברדיו מכה בזה, בועטת בזה

או נקרעת מזה.

or rippin' about it.

Most the verses in the game people spittin' about it,

ברוב המשחקים אנשים יורקים על זה.

ברוב השירים המושמעים בעולם אנשים מדברים על זה.

most the songs in the world, people talkin' about it.

Most the broken hearts I know are walkin' without it,

רוב שבורי הלב שאני מכיר חסרים את זה,

started to doubt it,

מתחילים לפקפק בזה,

or lost without it.

או אבודים בלי זה.

Most the shadows in the dark have forgotten about it.

רוב הצללים בחשכה שכחו מזה.

Everybody in the world would be trippin' without it.

כולם יפלו בלי זה.

Every boy and every girl will be dead without it,

כל ילד וילדה ימותו בלי זה.

struggle without it, nothing without it.

בלי זה, יהיו רק מאבקים ושום דבר.

Most the pages that are filled are filled about it.

רוב העמודים שנכתבו, על זה נכתבו.

["It" = Love]

The tears that are spilled are spilled about it.

הדמעות שזולגות, זולגות בגלל זה.

The people that have felt it are real about it.

מי שהרגיש את זה, יודע שזה אמיתי.

A life without it, you'd be lost.

אי אפשר לחיות בלי זה.

When I'm in it and I feel it, I be shoutin' about it.

כשאני חווה את זה, אני אצעק את זה.

Everybody in the whole world knowin' about it.

כל העולם שמע על זה.

I'm hurt and broke down and be flowin' about it,

אני פגוע ושבור, ואני זורם עם זה.

goin' about it wrong 'cause I didn't allow it.

טועה, כי לא אפשרתי את זה.

האם הפצע או הצלקת יוכלו להחלים בלי זה?

Can the wound or scar heal without it?

Can't the way that you feel be concealed about it?

האם הרגשות שלכם לא מוסווים בזה?

Everybody has their own ideal about it,

לכל אחד יש אידאל בנוגע לזה,

dream about it,

חלומות על זה,

appeal about it.

עניין בזה.

So what's the deal about it?

אז מה הקטע הזה?

Are you 'bout it to know that life is a dream

האם אתם מבינים שהחיים הם רק חלום

and unreal without it?

חסר ממשות בלי זה?

אני רק כותב.

But I'm just a writer.

What can I reveal about it?

מה אני יכול לחשוף על זה?

Why is it that the most spoken-about language in the world

למה זו השפה שמדברים עליה הכי הרבה בעולם?

is the one we have the toughest time speaking or expressing?

זו שאנחנו הכי מתקשים לדבר או לבטא?

No matter how many books, how many seminars,

לא משנה כמה ספרים נקרא, הרצאות נשמע

how many life-coaching sessions we go to,

וטיפולים נעבור,

we just can't get enough of it.

תמיד נרצה עוד מזה.

And I ask you now:

אני שואל אתכם:

Is that number that you had at the beginning, has that changed?

האם המספר שחשבתם עליו בתחילת ההרצאה השתנה?

And I challenge you, when you see someone,

קחו אתגר: בפעם הבאה שתפגשו מישהו

to ask yourself:

תשאלו את עצמכם:

What languages do we share?

אילו שפות אנחנו חולקים?

And if you don't come up with anything,

ואם אין לכם שום רעיון,

תשאלו את עצמכם: אילו שפות אנחנו יכולים לחלוק?

ask yourself: What languages could we share?

And if you still don't come up with anything,

ואם עדיין לא יהיה לכם שום רעיון,

ask yourself: What languages can I learn?

תשאלו את עצמכם: אילו שפות אני יכול לרכוש?

And now matter how inconsequential

ולא משנה עד כמה השיחה הזאת נראית לכם כרגע חסרת חשיבות,

or insignificant that conversation seems at the moment,

I promise you it will serve you in the future.

אני מבטיח לכם שהיא תשרת אתכם בעתיד.

My name is Poet Ali. Thank you.

קוראים לי המשורר עלי. תודה לכם.

(Applause)