Louise Fresco on feeding the whole world

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Ido Dekkers

I'm not at all a cook.

אני בכלל לא טבחית.

So don't fear, this is not going to be a cooking demonstration.

אז אל תחששו, זו לא תהיה הדגמת בישול.

But I do want to talk to you about something

אך אני כן רוצה לדבר אתכם על משהו

that I think is dear to all of us.

שלדעתי יקר ללב כולנו.

And that is bread -- something which is as simple

וזהו הלחם -- דבר כה פשוט

as our basic, most fundamental human staple.

כמו המצרך האנושי הבסיסי ביותר שלנו.

And I think few of us spend the day

ואני חושבת שמעטים מאיתנו עוברים את היום

without eating bread in some form.

בלי לאכול לחם בצורה כלשהי.

Unless you're on one of these Californian low-carb diets,

אם אינכם תושבי קליפורניה שאוכלים תזונה דלת-פחמימות,

bread is standard.

הרי שהלחם הוא דבר רגיל.

Bread is not only standard in the Western diet.

לחם הוא דבר רגיל לא רק בדיאטה המערבית.

As I will show to you, it is actually

כמו שאראה לכם, הוא למעשה

the mainstay of modern life.

המשענת העיקרית של החיים המודרניים.

So I'm going to bake bread for you.

אז אני הולכת לאפות עבורכם לחם.

In the meantime I'm also talking to you,

ובינתיים גם אדבר אליכם,

so my life is going to be complicated. Bear with me.

כך שיהיה לי קצת מסובך. תהיו סבלניים איתי.

First of all, a little bit of audience participation.

ראשית כל, קצת השתתפות מצד הקהל.

I have two loaves of bread here.

יש לי כאן שתי כיכרות לחם.

One is a supermarket standard:

אחד הוא לחם מרכולים סטנדרטי,

white bread, pre-packaged,

לחם לבן, ארוז,

which I'm told is called a Wonderbread.

ואמרו לי ששמו הוא "לחם-פלא".

(Laughter)

(צחוק)

I didn't know this word until I arrived.

לא הכרתי את המילה הזו עד שבאתי הנה.

And this is more or less,

וזו פחות או יותר,

a whole-meal, handmade,

כיכר-לחם מחיטה מלאה,

small-bakery loaf of bread.

מלאכת-יד של מאפיה קטנה.

Here we go. I want to see a show of hands.

הנה אנו מתחילים. אני רוצה לראות הרמת ידיים.

Who prefers the whole-meal bread?

מי מעדיף את הלחם מחיטה מלאה?

Okay let me do this differently. Is anybody preferring the Wonderbread at all?

אעשה זאת אחרת. מישהו בכלל מעדיף את הלחם-פלא?

(Laughter)

(צחוק)

I have two tentative male hands.

אני רואה שתי ידיים גבריות הססניות.

(Laughter)

(צחוק)

Okay, now the question is really,

אוקיי, השאלה האמיתית היא,

why is this so?

מדוע זה ככה?

And I think it is because

ואני חושבת שזה כך משום

we feel that this kind of bread

שאנו חשים שסוג זה של לחם

really is about authenticity.

קשור בעצם לאותנטיות.

It's about a traditional way of living.

הוא קשור לדרך-חיים מסורתית.

A way that is perhaps more real, more honest.

דרך שהיא אולי אמיתית יותר, כנה יותר.

This is an image from Tuscany, where we feel

זוהי תמונה מטוסקנה, ושם אנו חשים

agriculture is still about beauty.

שהחקלאות עדיין קשורה ליופי.

And life is really, too.

וגם החיים למעשה.

And this is about good taste, good traditions.

וזה קשור לטעם טוב, למסורות טובות.

Why do we have this image?

מה הסיבה לתמונה הזו?

Why do we feel that this is more true than this?

מדוע אנו חשים שזה יותר אמיתי מזה?

Well I think it has a lot to do with our history.

לדעתי זה קשור מאד להיסטוריה שלנו.

In the 10,000 years since agriculture evolved,

ב-10,000 השנים מאז התפתחה החקלאות,

most of our ancestors have actually been agriculturalists

רוב אבותינו היו למעשה חקלאים

or they were closely related to food production.

או בעלי זיקה חזקה לייצור המזון.

And we have this mythical image

ויש לנו דימוי מיתולוגי

of how life was in rural areas in the past.

שמתאר את חיינו בעבר באזורי הכפר.

Art has helped us to maintain that kind of image.

האמנות עזרה לחזק את הדימוי הזה.

It was a mythical past.

זה היה עבר מיתולוגי.

Of course, the reality is quite different.

המציאות, כמובן, די שונה.

These poor farmers

האיכרים המסכנים הללו

working the land by hand or with their animals,

שמעבדים את האדמה בידיהם או בעזרת חיות המשק שלהם,

had yield levels that are comparable

הניבו תשואה השווה בערכה

to the poorest farmers today in West Africa.

לזו של החוואים העניים ביותר בימינו במערב אפריקה.

But we have, somehow,

אך אנו, משום-מה,

in the course of the last few centuries, or even decades,

במהלך המאות או אפילו העשורים האחרונים,

started to cultivate an image of

התחלנו לטפח דימוי

a mythical, rural agricultural past.

מיתולוגי של עבר חקלאי וכפרי.

It was only 200 years ago

רק לפני 200 שנה

that we had the advent of the Industrial Revolution.

החלה המהפכה התעשייתית.

And while I'm starting to make some bread for you here,

ובעוד אני מתחילה לאפות כאן לחם עבורכם,

it's very important to understand

חשוב מאוד להבין

what that revolution did to us.

מה אותה מהפכה עשתה עבורנו.

It brought us power. It brought us mechanization, fertilizers.

היא הביאה לנו חשמל, מיכון, דשנים.

And it actually drove up our yields.

והיא למעשה הגדילה את התשואות שלנו.

And even sort of horrible things, like picking beans by hand,

ואפילו דברים נוראיים, כמו קטיף שעועית ביד,

can now be done automatically.

יכולים כעת להתבצע אוטומטית.

All that is a real, great improvement, as we shall see.

כל זה הינו שיפור מרשים ואמיתי, כפי שנראה.

Of course we also, particularly in the last decade,

כמובן שגם אנו, ביחוד בעשור האחרון,

managed to envelop the world

הצלחנו לכסות את העולם

in a dense chain of supermarkets,

ברשת צפופה של מרכולים,

in a chain of global trade.

באמצעות שרשרת של מסחר גלובלי.

And it means that you now eat products,

וזה אומר שכיום אתם אוכלים מוצרים,

which can come from all around the world.

שיכולים להגיע מכל העולם.

That is the reality of our modern life.

זוהי המציאות של חיינו המודרניים.

Now you may prefer this loaf of bread.

עכשיו אתם יכולים להעדיף את כיכר הלחם הזו.

Excuse my hands but this is how it is.

סליחה שאני נוגעת בידיים, אך זה מה שיש.

But actually the real relevant bread,

אך למעשה הלחם האמיתי והרלוונטי,

historically, is this white Wonder loaf.

מבחינה היסטורית, הוא לחם-הפלא הזה.

And don't despise the white bread

ואל תזלזלו בלחם הלבן

because it really, I think,

כי הוא באמת, לדעתי,

symbolizes the fact that bread and food

מסמל את העובדה שהלחם והמזון

have become plentiful and affordable to all.

הפכו להיות מצויים בשפע ובמחיר סביר לכולם.

And that is a feat that we

וזהו הישג שאנו

are not really conscious of that much.

לא ממש מודעים לו.

But it has changed the world.

משום שזה שינה את העולם.

This tiny bread that is tasteless in some ways

הלחם הקטנטן הזה, שהוא חסר-טעם מבחינות מסוימות

and has a lot of problems

ויש לו בעיות רבות

has changed the world.

שינה את העולם.

So what is happening?

אז מה קורה?

Well the best way to look at that is to do a tiny bit of simplistic statistics.

הכי טוב להסתכל על זה בבדיקה סטטיסטית פשטנית.

With the advent of the Industrial Revolution

עם תחילת המהפכה התעשייתית

with modernization of agriculture

עם המודרניזציה של החקלאות

in the last few decades, since the 1960s,

במרוצת העשורים האחרונים, מאז שנות ה-60,

food availability, per head, in this world,

זמינות המזון לנפש, בעולם,

has increased by 25 percent.

גדלה ב-25 אחוז.

And the world population in the meantime has doubled.

ואוכלוסיית העולם בזמן הזה הוכפלה.

That means that we have now more food available

זה אומר שכיום יש לנו יותר מזון זמין

than ever before in human history.

מאשר אי-פעם בהיסטוריה האנושית.

And that is the result, directly,

וזו היא תוצאה ישירה,

of being so successful

מכך שהצלחנו כל-כך

at increasing the scale and volume of our production.

להגדיל את ההיקף והנפח של התפוקה שלנו.

And this is true, as you can see, for all countries,

וזה נכון, כפי שאתם יכולים לראות, לכל המדינות,

including the so-called developing countries.

כולל המדינות שכביכול נקראות מדינות מתפתחות.

What happened to our bread in the meantime?

מה קרה בינתיים ללחם שלנו?

As food became plentiful here,

בזמן שהמזון נהיה שופע כאן,

it also meant that we were able to decrease

המשמעות היתה גם שיכולנו להפחית

the number of people working in agriculture

את כמות האנשים שעובדים בחקלאות

to something like, on average, in the high income countries,

למשהו כמו, בממוצע, במדינות בעלות הכנסה גבוהה,

five percent or less of the population.

חמישה אחוזים או פחות מכלל האוכלוסייה.

In the U.S. only one percent of the people are actually farmers.

בארה"ב רק אחוז אחד מכלל האנשים הם למעשה איכרים.

And it frees us all up to do other things --

וזה משחרר את כולנו לעשות דברים אחרים --

to sit at TED meetings and not to worry about our food.

לשבת בהרצאות TED ולא לדאוג למזוננו.

That is, historically, a really unique situation.

מבחינה היסטורית זהו מצב ייחודי באמת.

Never before has the responsibility to feed the world

מעולם לפני-כן לא היתה האחריות על האכלת העולם

been in the hands of so few people.

נתונה בידיהם של כה מעטים.

And never before have so many people

ומעולם לפני-כן לא היו רבים כל-כך

been oblivious of that fact.

בלתי מודעים לעובדה הזו.

So as food became more plentiful, bread became cheaper.

ככל שהמזון מצוי יותר בשפע, הלחם הופך להיות זול יותר.

And as it became cheaper, bread manufacturers decided to add in all kinds of things.

ככל שמחירו ירד, יצרני הלחם החליטו להוסיף לו כל מיני דברים.

We added in more sugar.

הוספנו פנימה סוכר.

We add in raisins and oil and milk

הוספנו פנימה צימוקים, שמן וחלב,

and all kinds of things to make bread,

וכל מיני דברים שהופכים את הלחם,

from a simple food into kind of a support for calories.

ממזון פשוט למעין מאכל עתיר-קלוריות.

And today, bread now is associated with obesity,

וכיום, הלחם מקושר עם השמנת-יתר,

which is very strange.

שזה מוזר מאוד.

It is the basic, most fundamental food

זה הרי המזון הפשוט והבסיסי ביותר

that we've had in the last ten thousand years.

שהיה לנו מזה עשרת אלפי השנים האחרונות.

Wheat is the most important crop -- the first crop we domesticated

חיטה הינה היבול החשוב ביותר-- היבול הראשון שבייתנו

and the most important crop we still grow today.

והיבול החשוב ביותר שאנו מגדלים גם כיום.

But this is now this strange concoction

אך עתה זהו בליל מוזר

of high calories.

של קלוריות רבות.

And that's not only true in this country,

וזה כך לא רק במדינה זו,

it is true all over the world.

זה כך בכל העולם כולו.

Bread has migrated to tropical countries,

הלחם היגר למדינות הטרופיות

where the middle classes now eat French rolls and hamburgers

שם מעמד הביניים אוכל היום לחמניות מתוקות והמבורגרים

and where the commuters

ולמשתמשי התחבורה הציבורית

find bread much more handy to use

קל יותר להשתמש בלחם

than rice or cassava.

מאשר באורז או בקסבה.

So bread has become from a main staple,

כך שהלחם הפך ממצרך עיקרי,

a source of calories

למקור לקלוריות

associated with obesity

המקושר להשמנת-יתר

and also a source of modernity,

וכן למקור של מודרניות,

of modern life.

של החיים המודרניים.

And the whiter the bread, in many countries, the better it is.

וככל שהלחם לבן יותר, במדינות רבות, כך הוא טוב יותר.

So this is the story of bread as we know it now.

אם כן, זהו הסיפור של הלחם המוכר לנו כיום.

But of course the price of mass production

אך כמובן שמחיר הייצור ההמוני

has been that we moved large-scale.

היה שעלינו בהיקפי הייצור.

And large-scale has meant destruction of many of our landscapes,

ומשמעות העליה בהיקפי הייצור היא השמדת רבים מנופינו,

destruction of biodiversity --

השמדת המגוון הביולוגי --

still a lonely emu here

יש כאן עדיין אמו בודד

in the Brazilian cerrado soybean fields.

בשדות הסויה הסגורים בברזיל.

The costs have been tremendous --

המחירים היו עצומים --

water pollution, all the things you know about, destruction of our habitats.

זיהום מים, כל הדברים המוכרים לכם, הריסת בתי הגידול שלנו.

What we need to do is to go back to understanding what our food is about.

מה שעלינו לעשות הוא להבין מחדש את משמעות המזון עבורנו.

And this is where I have to query all of you.

וכאן יש לי שאלה לכולכם.

How many of you can actually tell wheat apart from other cereals?

כמה מכם יכולים להבדיל בין חיטה לדגנים אחרים?

How many of you actually can make a bread

כמה מכם יכולים ממש להכין לחם

in this way, without starting with a bread machine

בדרך זו, מבלי להתחיל עם מכונת-לחם

or just some kind of packaged flavor?

או סתם איזשהו טעם בקופסה?

Can you actually bake bread? Do you know how much a loaf of bread actually costs?

האם תוכלו לאפות לחם? האם ידוע לכם כמה באמת עולה כיכר-לחם?

We have become very removed

הפכנו להיות מאוד מנותקים

from what our bread really is,

ממהותו האמיתית של הלחם שלנו,

which, again, evolutionarily speaking,

ושוב, מבחינה אבולוציונית

is very strange.

זה מאד מוזר.

In fact not many of you know that

למעשה לא רבים מכם יודעים

our bread, of course, was not a European invention.

שהלחם שלנו, כמובן, לא היה המצאה אירופית.

It was invented by farmers in Iraq

הוא הומצא על-ידי איכרים בעירק

and Syria in particular.

ובמיוחד בסוריה.

The tiny spike on the left to the center

הקוץ הקטן הזה בשמאל למרכז

is actually the forefather of wheat.

הוא למעשה אביה הקדמון של החיטה.

This is where it all comes from,

ממנו הכל התחיל.

and where these farmers who actually, ten thousand years ago,

ומהאיכרים האלה, שלפני עשרת אלפים שנה

put us on the road of bread.

הציבו אותנו על דרך הלחם.

Now it is not surprising

ואין פלא

that with this massification and large-scale production,

שעם גידול האוכלוסין והייצור רחב ההיקף

there is a counter-movement that emerged --

התפתחה תנועת-נגד --

very much also here in California.

גם ממש כאן בקליפורניה.

The counter-movement says, "Let's go back to this.

תנועת-הנגד אומרת, "בואו נחזור אחורה לזה.

Let's go back to traditional farming.

הבה נחזור לחקלאות מסורתית.

Let's go back to small-scale, to farmers' markets,

הבה נחזור לקנה המידה הקטן, לשווקי האיכרים,

small bakeries and all that." Wonderful.

למאפיות הקטנות וכל זה". נפלא.

Don't we all agree? I certainly agree.

נכון שכולנו מסכימים? אני בהחלט מסכימה.

I would love to go back to Tuscany

הייתי שמחה לחזור לטוסקנה

to this kind of traditional setting,

לסוג כזה של רקע מסורתי,

gastronomy, good food.

של גסטרונומיה ואוכל טוב.

But this is a fallacy.

אך זו היא אשליה.

And the fallacy comes from idealizing

והאשליה נובעת מעשיית אידיאליזציה

a past that we have forgotten about.

לעבר שאותו שכחנו.

If we do this, if we want to stay with traditional small-scale farming

אם נעשה זאת, אם נעדיף להישאר עם חוואות מסורתית קטנת-היקף

we are going, actually, to relegate

אנחנו הולכים, למעשה, לגרום

these poor farmers and their husbands --

לאיכרות המסכנות הללו ולבעליהן,

among whom I have lived for many years,

שביניהם חייתי שנים רבות,

working without electricity and water, to try to improve their food production --

שיעבדו ללא חשמל ומים בנסיון לשפר את ייצור המזון שלהם--

we relegate them to poverty.

אנו גוזרים עליהם עוני.

What they want are implements

מה שהם רוצים הוא אמצעים

to increase their production:

להעלות את התפוקה שלהם:

something to fertilize the soil,

משהו לדשן את הקרקע,

something to protect their crop and to bring it to a market.

משהו שיגן על היבול שלהם ומשהו כדי להביאו לשוק.

We cannot just think that small-scale

אנחנו לא יכולים סתם לחשוב שהקטנת ההיקף

is the solution to the world food problem.

היא הפתרון לבעיית המזון העולמית.

It's a luxury solution for us who can afford it,

זהו פתרון מותרות למי שיכול להרשות זאת לעצמו,

if you want to afford it.

אם אתם מעוניינים לאפשר זאת.

In fact we do not want this poor woman

למעשה אנחנו לא רוצים שהאישה המסכנה הזו

to work the land like this.

תעבוד את האדמה בצורה כזו.

If we say just small-scale production,

אם נחליט על ייצור בהיקפים קטנים בלבד,

as is the tendency here,

כמו הנטייה הקיימת כאן,

to go back to local food means that a poor man like Hans Rosling

לחזור לאוכל מקומי משמעו שאדם עני כמו האנס רוסלינג

cannot even eat oranges anymore

לא יוכל כבר לאכול אפילו תפוזים

because in Scandinavia we don't have oranges.

כי בסקנדינביה אין לנו תפוזים.

So local food production is out.

אם כך ייצור המזון המקומי אינו מעשי.

But also we do not want

אבל אנחנו גם לא רוצים

to relegate to poverty in the rural areas.

לגזור עוני על האזורים הכפריים.

And we do not want to relegate

ואנחנו לא רוצים

the urban poor to starvation.

לגזור רעב על העניים בעיר.

So we must find other solutions.

אז עלינו למצוא פתרונות אחרים.

One of our problems is that world food production

אחת הבעיות שלנו היא שייצור המזון העולמי

needs to increase very rapidly --

צריך לגדול בצורה מהירה מאד--

doubling by about 2030.

להיות מוכפל עד בערך 2030.

The main driver of that is actually meat.

המניע העיקרי לכך הוא בעצם הבשר.

And meat consumption in Southeast Asia and China in particular

ובמיוחד צריכת הבשר בדרום-מזרח אסיה ובסין

is what drives the prices of cereals.

זה מה שמאחורי מחירי הדגנים.

That need for animal protein is going to continue.

הצורך בחלבון מן החי יימשך.

We can discuss alternatives in another talk, perhaps one day,

נוכל לדבר על החלופות בהרצאה אחרת. אולי פעם.

but this is our driving force.

אך זהו הכוח המניע אותנו.

So what can we do?

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

Can we find a solution to produce more?

האם נוכל למצוא פתרון כדי לייצר עוד?

Yes. But we need mechanization.

כן. אבל אנחנו זקוקים למיכשור.

And I'm making a real plea here.

ואני מציגה כאן בקשה אמיתית.

I feel so strongly that you cannot ask a small farmer

אני כה בטוחה שאי-אפשר לדרוש מחוואי קטן

to work the land and bend over to grow a hectare of rice,

לעבד את האדמה כדי לגדל 10 דונם אורז, ולהתכופף

150,000 times, just to plant a crop and weed it.

150 אלף פעם רק בשביל לשתול יבול ולעשב אותו.

You cannot ask people to work under these conditions.

אי-אפשר לדרוש מהאנשים האלה לעבוד בתנאים הללו.

We need clever low-key mechanization

אנחנו זקוקים למיכשור פשוט וחכם

that avoids the problems of the large-scale mechanization that we've had.

שימנע את הבעיות של המיכשור רחב ההיקף שיש לנו.

So what can we do?

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

We must feed three billion people in cities.

אנו מוכרחים להאכיל 3 מיליארד אנשים בערים.

We will not do that through small farmers' markets

אנחנו לא נשיג זאת בעזרת שווקי איכרים קטנים

because these people have no small farmers' markets at their disposal.

משום שלאנשים האלו אין נגישות לשווקי איכרים קטנים.

They have low incomes. And they benefit

יש להם הכנסה נמוכה, והם מפיקים תועלת

from cheap, affordable, safe and diverse food.

ממזון זול, בר-השגה, בטוח ומגוון.

That's what we must aim for in the next 20 to 30 years.

לכך עלינו לכוון בעשרים עד שלושים שנים הבאות.

But yes there are some solutions.

אבל כן, יש מספר פתרונות.

And let me just do one simple conceptual thing:

אציג לכם רק רעיון פשטני אחד:

if I plot science as a proxy

אם אני משרטטת את המדע כמייצג

for control of the production process and scale.

של השליטה על תהליך הייצור וההיקף.

What you see is that we've started

מה שאתם רואים זה שהתחלנו

in the left-hand corner with traditional agriculture,

בפינה השמאלית עם חקלאות מסורתית,

which was sort of small-scale and low-control.

שהיתה בהיקף קטן וברמת שליטה נמוכה.

We've moved towards large-scale and very high control.

התקדמנו לכיוון היקף גדול ושליטה גבוהה מאד.

What I want us to do is to keep up the science and even get more science in there

מה שאני רוצה הוא שנשמור על המדע ואפילו נכניס עוד מדע

but go to a kind of regional scale --

אבל שנפנה לכיוון ההיקף האזורי --

not just in terms of the scale of the fields,

לא רק מבחינת גודל השדות,

but in terms of the entire food network.

אלא מבחינת רשת המזון כולה.

That's where we should move.

לשם עלינו להתקדם.

And the ultimate may be, but it doesn't apply to cereals,

ובסופו של דבר ייתכן, אך זה לא תקף לגבי דגנים,

that we have entirely closed ecosystems --

שיהיו לנו מערכות אקולוגיות סגורות לחלוטין --

the horticultural systems right at the top left-hand corner.

מערכות הגינון הנמצאות ממש בפינה השמאלית העליונה.

So we need to think differently about agriculture science.

כך שאנחנו צריכים לחשוב בצורה שונה על מדע החקלאות.

Agriculture science for most people -- and there are not many farmers

מדע החקלאות עבור רוב האנשים, ואין הרבה איכרים

among you here --

כאן ביניכם--

has this name of being bad,

יצא לו שם כל-כך רע,

of being about pollution, about large-scale,

שהם קשורים בזיהום, שמדובר בהיקפים גדולים

about the destruction of the environment.

בקשר להשמדת הסביבה.

That is not necessary.

זה לא בהכרח כך.

We need more science and not less. And we need good science.

אנו זקוקים ליותר מדע, לא פחות. ולמדע איכותי.

So what kind of science can we have?

אז איזה מין מדע יכול להיות לנו?

Well first of all I think

ראשית, אני חושבת

we can do much better on the existing technologies.

שאנו יכולים להשיג הרבה יותר עם הטכנולוגיות הקיימות.

Use biotechnology where useful,

להשתמש בביוטכנולוגיה היכן שזה שימושי,

particularly in pest and disease resistance.

בעיקר במניעתם של מזיקים ומחלות.

There are also robots, for example,

ישנם גם רובוטים, לדוגמה,

who can recognize weeds

שיכולים לזהות עשבים שוטים

with a resolution of half an inch.

ברמת הפרדה של כחצי אינץ'.

We have much cleverer irrigation.

יש לנו מערכת השקיה חכמה בהרבה.

We do not need to spill the water if we don't want to.

איננו צריכים לשפוך את המים אם איננו מעוניינים בכך.

And we need to think very dispassionately

ועלינו לחשוב בצורה קרה ומחושבת

about the comparative advantages

על היתרונות היחסיים

of small-scale and large-scale.

של ההיקף הקטן וההיקף הגדול.

We need to think that land is multi-functional.

אנחנו צריכים לחשוב על כך שהקרקע היא רב-תפקודית.

It has different functions.

יש לה פונקציות שונות.

There are different ways in which we must use it --

ישנן דרכים שונות בהן עלינו להשתמש בה --

for residential, for nature, for agriculture purposes.

למגורים, לטבע, למטרות חקלאיות.

And we also need to re-examine livestock.

ועלינו גם לבחון מחדש את נושא המשק החי.

Go regional and go to urban food systems.

לעבור להיות אזוריים ולעבור למערכות מזון עירוניות.

I want to see fish ponds in parking lots and basements.

אני רוצה לראות בריכות דגים במגרשי חנייה ובמרתפים.

I want to have horticulture

אני רוצה שתהיינה גינות

and greenhouses on top of residential areas.

וחממות על גגות של איזורי מגורים.

And I want to use the energy that comes from those greenhouses

ואני רוצה להשתמש באנרגיה שמקורה באותן חממות

and from the fermentation of crops

ובתסיסה של היבולים

to heat our residential areas.

כדי לחמם את אזורי המגורים שלנו.

There are all kinds of ways we can do it.

יש כל מיני דרכים בהן נוכל לעשות זאת.

We cannot solve the world food problem

אנו לא יכולים לפתור את בעיית המזון העולמי

by using biological agriculture.

על-ידי שימוש בחקלאות ביולוגית.

But we can do a lot more.

אבל אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר.

And the main thing that I would really ask all of you

והדבר העיקרי שאני באמת מבקשת מכולכם

as you go back to your countries, or as you stay here:

כשתשובו לארצותיכם, או אם אתם נשארים כאן,

ask your government for an integrated food policy.

דירשו מן הממשלות שלכם מדיניות מזון משולבת.

Food is as important as energy,

המזון חשוב בדיוק כמו האנרגיה,

as security, as the environment.

כמו הביטחון, כמו הסביבה.

Everything is linked together.

הכל מחובר יחדיו.

So we can do that. In fact in a densely populated country

אנו יכולים לעשות זאת. למעשה, במדינה צפופת-אוכלוסין

like the River Delta, where I live in the Netherlands,

כמו אזור נהר דלתא, היכן שאני חיה בהולנד,

we have combined these functions.

אנו שילבנו את הפונקציות הללו.

So this is not science fiction. We can combine things

כך שזה לא מדע בדיוני. אנו יכולים לשלב דברים

even in a social sense of making

אפילו ברמת העשייה החברתית

the rural areas more accessible to people --

של הפיכת האזורים הכפריים ליותר נגישים לאנשים --

to house, for example, the chronically sick.

לדוגמה, כמגורים לחולים כרוניים.

There is all kinds of things we can do.

יש כל מיני דברים שאנחנו יכולים לעשות.

But there is something you must do. It's not enough for me to say,

אך יש משהו שעליכם לעשות. לא די בכך שאומר,

"Let's get more bold science into agriculture."

"בואו נכניס עוד מדע נועז לחקלאות."

You must go back

אתם צריכים לחזור,

and think about your own food chain.

ולחשוב על שרשרת המזון שלכם.

Talk to farmers. When was the last time

דברו עם החוואים. מתי היתה הפעם האחרונה

you went to a farm and talked to a farmer?

בה הלכתם לחווה ושוחחתם עם איכר?

Talk to people in restaurants.

דברו עם אנשים במסעדות.

Understand where you are in the food chain,

הבינו את מקומכם בשרשרת המזון,

where your food comes from.

הבינו מאין מגיע המזון שלכם.

Understand that you are part

הבינו שאתם חלק

of this enormous chain of events.

משרשרת עצומה של אירועים.

And that frees you up to do other things.

שמשחררת אתכם לעשות דברים אחרים.

And above all, to me, food is about respect.

ומעל לכל, עבורי, עיקר החשיבות במזון הוא הכבוד,

It's about understanding, when you eat,

ההבנה שכאשר אתם אוכלים

that there are also many people who are still in this situation,

יש עוד רבים שעדיין נמצאים במצב הזה,

who are still struggling for their daily food.

שעדיין נאבקים על אוכל יומם.

And the kind of simplistic solutions that we sometimes have,

והפתרונות הפשטניים שאנו לעתים מציעים:

to think that doing everything by hand

לחשוב שלעשות הכל בידיים

is going to be the solution,

עתיד להיות הפתרון,

is really not morally justified.

זה בעצם לא צודק מבחינה מוסרית.

We need to help to lift them out of poverty.

עלינו לעזור להם לצאת מהעוני.

We need to make them proud of being a farmer

עלינו לגרום להם לחוש גאווה על היותם איכרים

because they allow us to survive.

משום שהם מאפשרים לנו לשרוד.

Never before, as I said,

מעולם לפני-כן, כמו שאמרתי,

has the responsibility for food

האחריות על המזון

been in the hands of so few.

לא היתה נתונה בידיהם של כה מעטים.

And never before have we had the luxury

ומעולם לפני-כן לא היו לנו המותרות

of taking it for granted

של התייחסות לכך כמובן מאליו

because it is now so cheap.

משום שהיום זה כה זול.

And I think there is nobody else who has expressed

ולדעתי, איש לא הביע

better, to me, the idea that food, in the end,

טוב יותר, בעיני, את הרעיון שהמזון, בסופו של דבר,

in our own tradition, is something holy.

במסורת שלנו, הוא משהו קדוש.

It's not about nutrients and calories.

לא מדובר כאן על חומרים מזינים ועל קלוריות .

It's about sharing. It's about honesty. It's about identity.

אלא על שיתוף. על יושר. מדובר כאן על זהות.

Who said this so beautifully was Mahatma Gandhi,

מי שאמר זאת בצורה כה יפה היה מהטמה גנדי,

75 years ago, when he spoke about bread.

לפני 75 שנה, כאשר הוא דיבר על הלחם.

He did not speak about rice, in India. He said,

הוא לא דיבר על האורז בהודו. הוא אמר,

"To those who have to go without two meals a day,

"לאלו שנאלצים לחיות ללא שתי ארוחות ביום,

God can only appear as bread."

אלוהים יכול להופיע רק בדמות לחם."

And so as I'm finishing my bread here --

אז בעודי מסיימת את הכנת הלחם שלי כאן --

and I've been baking it, and I'll try not to burn my hands.

אפיתי אותו. אנסה שלא לכוות את ידי.

Let me share

תנו לי לחלק

with those of you here in the first row.

לכם, כאן בשורות הראשונות.

Let me share some of the food with you.

תנו לי לחלוק איתכם חלק מהמזון.

Take some of my bread.

קחו קצת מלחמי.

And as you eat it, and as you try it --

ובעודכם אוכלים אותו, ובעודכם טועמים אותו --

please come and stand up.

אנא עימדו.

Have some of it.

קחו קצת מזה.

I want you to think that every bite connects you

אני רוצה שתחשבו שכל נגיסה מחברת אתכם

to the past and the future:

אל העבר ואל העתיד,

to these anonymous farmers,

לאותם איכרים אלמונים,

that first bred the first wheat varieties;

לאותו לחם ראשון ולאותם זני חיטה ראשונים,

and to the farmers of today,

ולאיכרים של היום,

who've been making this. And you don't even know who they are.

שעשו את זה. ואתם אינכם אפילו יודעים מי הם.

Every meal you eat

כל ארוחה שאתם אוכלים

contains ingredients from all across the world.

מכילה בתוכה מרכיבים מכל העולם.

Everything makes us so privileged,

הכל הופך אותנו לכה בעלי-זכות,

that we can eat this food, that we don't struggle every day.

שאנו יכולים לאכול מזון זה, שאיננו נאבקים עבורו מידי יום.

And that, I think,

וזה, אני חושבת,

evolutionarily-speaking is unique.

ייחודי מבחינה אבולוציונית.

We've never had that before.

זה מעולם לא היה לנו.

So enjoy your bread.

אז תיהנו מהלחם שלכם.

Eat it, and feel privileged.

איכלו אותו, וחושו שנפלה לידיכם זכות.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)