Edward Burtynsky: Manufactured landscapes

מתרגם: Yossi Strassler מבקר: Ido Dekkers

Walk around for four months with three wishes,

תסתובב במשך ארבעה חודשים עם שלוש משאלות,

and all the ideas will start to percolate up.

וכל הרעיונות יתחילו לצוף.

I think everybody should do it -- think that you've got three wishes.

אני חושב שכולם צריכים לעשות זאת - תחשוב שיש לך שלוש משאלות.

And what would you do? It's actually a great exercise

ומה היית עושה? זה בעצם תרגיל גדול

to really drill down to the things that you feel are important,

באמת לחפור לעומק אודות הדברים שאתה מרגיש שהם חשובים,

and really reflect on the world around us.

ובאמת לחשוב על העולם מסביבנו.

And thinking that, can an individual actually do something,

ועוד חשבתי, האם אדם יכול באמת לבצע משהו,

or come up with something,

או להמציא משהו,

that may actually get some traction out there and make a difference?

שבפועל עשוי לקבל תאוצה בעולם ולחולל שינוי?

Inspired by nature -- that's the theme here.

בהשראת הטבע - זה הנושא כאן.

And I think, quite frankly, that's where I started.

ואני חושב, לגמרי בכנות, זה המקום שבו התחלתי.

I became very interested in the landscape as a Canadian.

התחלתי להתעניין מאוד בנוף כקנדי.

We have this Great North. And there was a pretty small population,

יש לנו את הצפון הגדול. ושם ישנה אוכלוסיה קטנה למדי,

and my father was an avid outdoorsman.

ואבא שלי היה חובב טבע מושבע.

So I really had a chance to experience that.

אז באמת הייתה לי הזדמנות להתנסות.

And I could never really understand exactly what it was, or how it was informing me.

ואני מעולם לא יכולתי באמת להבין בדיוק מה זה היה, או כיצד זה הביא אותי למודעות.

But what I think it was telling me

אבל מה אני חושב שזה היה אומר לי

is that we are this transient thing that's happening,

היא שאנחנו הדבר החולף הזה שקורה.

and that the nature that you see out there -- the untouched shorelines,

וזה הטבע שאתה רואה שם בחוץ - החופים הבתוליים,

the untouched forest that I was able to see --

היער הבראשיתי שהייתי מסוגל לראות -

really bring in a sense of that geological time,

באמת מביא תחושה של אותם הזמן הגיאולוגי,

that this has gone on for a long time,

ושזה נמשך זמן רב,

and we're experiencing it in a different way.

ושאנחנו חווים אותו באופן שונה.

And that, to me, was a reference point that I think I needed to have

וזה, עבורי, היתה נקודת התייחסות שלדעתי הייתי זקוק לה

to be able to make the work that I did.

כדי להיות מסוגל לבצע את העבודה שעשיתי.

And I did go out, and I did this picture of grasses coming through in the spring,

ואני אכן יצאתי, ואני צילמתי את התמונה הזאת של עשבים גדלים באביב,

along a roadside.

לאורך דרך.

This rebirth of grass. And then I went out for years

הלידה מחדש הזאת של עשב. ואז יצאתי מהעניין הזה למשך שנים

trying to photograph the pristine landscape.

מנסה לצלם את הנוף הבתולי.

But as a fine-art photographer I somehow felt

אבל כצלם אומנותי איכשהו חשתי

that it wouldn't catch on out there,

שזה לא יתפוס שם בחוץ -

that there would be a problem with trying to make this as a fine-art career.

ושתהיה בעיה עם הנסיון להפוך זאת לקריירה אמנותית.

And I kept being sucked into this genre of the calendar picture,

ואני כל הזמן נשאבתי לתוך הז'אנר הזה של תמונות ללוחות שנה,

or something of that nature, and I couldn't get away from it.

או משהו מהסוג הזה, ולא יכולתי לצאת מזה.

So I started to think of, how can I rethink the landscape?

אז התחלתי לחשוב, כיצד אני יכול לבחון מחדש את הנוף?

I decided to rethink the landscape

החלטתי לבחון מחדש את הנוף

as the landscape that we've transformed.

בתור הנוף שאנחנו שינינו.

I had a bit of an epiphany being lost in Pennsylvania,

היה לי קצת התגלות בהיותי אבוד בפנסילבניה,

and I took a left turn trying to get back to the highway.

ולקחתי פנייה שמאלה בעודי מנסה לחזור לכביש הראשי.

And I ended up in a town called Frackville.

והגעתי בסופו של דבר לעיירה בשם פרקוויל.

I got out of the car, and I stood up,

יצאתי מהמכונית, ונעמדתי,

and it was a coal-mining town. I did a 360 turnaround,

והיתה זאת עיירת כורי-פחם. בצעתי תפנית מלאה,

and that became one of the most surreal landscapes I've ever seen.

וזה הפך לאחד הנופים היותר סוריאליסטיים שראיתי אי פעם.

Totally transformed by man.

השתנה לחלוטין בידי אדם.

And that got me to go out and look at mines like this,

וזה גרם לי לצאת החוצה להתבונן במכרות כאלה,

and go out and look at the largest industrial incursions

ולצאת ולהתבונן בחדירות התעשייתית הגדולות ביותר

in the landscape that I could find.

לנוף שיכולתי לגלות.

And that became the baseline of what I was doing.

וזה הפך להיות הבסיס של מה שעשיתי.

And it also became the theme that I felt that I could hold onto,

וזה גם הפך לנושא המרכזי שהרגשתי שאני יכול להאחז בו,

and not have to re-invent myself --

בלי צורך להמציא מחדש את עצמי.

that this theme was large enough to become a life's work,

נושא מרכזי זה היה גדול מספיק כדי להפוך למפעל חיים -

to become something that I could sink my teeth into

להיות משהו שאוכל לנעוץ בו את שיני

and just research and find out where these industries are.

ופשוט לחקור ולגלות היכן נמצאות התעשיות הללו.

And I think one of the things I also wanted to say in my thanks,

ואני חושב שאחד הדברים שרציתי לומר בתודות שלי,

which I kind of missed,

שבאופן מסויים החמצתי,

was to thank all the corporations who helped me get in.

היה להודות לכל החברות שעזרו לי להיכנס.

Because it took negotiation for almost every one of these photographs --

משום שכמעט כל אחת מהתמונות הללו היתה כרוכה במשא ומתן -

to get into that place to make those photographs,

להיכנס למקום הזה כדי לצלם את התמונות הללו.

and if it wasn't for those people letting me in

ואם זה לא היה בגלל האנשים הללו שאיפשרו לי להיכנס

at the heads of those corporations,

בראש התאגידים הללו,

I would have never made this body of work.

בחיים לא הייתי עושה את רוב העבודה הזאת.

So in that respect, to me, I'm not against the corporation.

אם כך במובן הזה, עבורי, אני לא נגד התאגיד.

I own a corporation. I work with them,

יש לי תאגיד. אני עובד איתם,

and I feel that we all need them and they're important.

ואני מרגיש שכולנו צריכים אותם והם חשובים.

But I am also for sustainability.

אבל אני גם בעד קיימות.

So there's this thing that is pulling me in both directions.

אז יש את העניין הזה שמושך אותי לשני הכיוונים.

And I'm not making an indictment towards what's happening here,

ואני לא עושה כתב אישום כלפי מה שקורה כאן,

but it is a slow progression.

אבל זוהי התקדמות איטית.

So I started thinking, well, we live in all these ages of man:

אז אני מתחיל לחשוב, טוב, אנו חיים כל התקופות הללו של בני אדם:

the Stone Age, and the Iron Age, and the Copper Age.

תקופת האבן, ותקופת הברזל, ותקופת הנחושת.

And these ages of man are still at work today.

והתקופות הללו של האדם עדיין פעילות כיום.

But we've become totally disconnected from them.

אבל הפכנו מנותקים לגמרי מהם.

There's something that we're not seeing there.

יש משהו שאנחנו לא רואים שם.

And it's a scary thing as well. Because when we start looking

וזה גם עניין מפחיד. משום שכאשר אנחנו מתחילים להתבונן

at the collective appetite for our lifestyles,

בתיאבון הקולקטיבי לסגנון החיים שלנו,

and what we're doing to that landscape --

ומה אנחנו מעוללים לנוף הזה -

that, to me, is something that is a very sobering moment for me to contemplate.

זה, בעיני, הוא רגע מאוד מפכח עבורי כדי להרהר בו.

And through my photographs,

ודרך התמונות שלי,

I'm hoping to be able to engage the audiences of my work,

אני מקווה להיות מסוגל להעסיק את הקהל לעבודותי,

and to come up to it and not immediately be rejected by the image.

ולהגיע בהדרגה אל התמונה ולא להידחות על ידה באופן מידי.

Not to say, "Oh my God, what is it?" but to be challenged by it --

לא לומר, "אוי אלוהים, מה זה?" אבל שהתמונה תאתגר אותך.

to say, "Wow, this is beautiful," on one level,

כדי לומר: "וואו, זה יפה ברמה מסויימת.

but on the other level, "This is scary. I shouldn't be enjoying it."

אבל במישור אחר, זה מפחיד. אני לא צריך להנות מזה ".

Like a forbidden pleasure. And it's that forbidden pleasure

כמו הנאה אסורה. וזו ההנאה האסורה

that I think is what resonates out there,

שאני חושב מהדהדת לה שם,

and it gets people to look at these things,

והוא גורם לאנשים להתבונן על הדברים הללו,

and it gets people to enter it. And it also, in a way, defines kind of what I feel, too --

והוא גורם לאנשים להיכנס לעניין. וזה גם, במובן מסוים, מגדיר בערך מה שגם אני מרגיש.

that I'm drawn to have a good life.

האם זה שאני נמשך לחיות חיים טובים.

I want a house, and I want a car.

אני רוצה בית, ואני רוצה מכונית.

But there's this consequence out there.

אבל יש את התוצאה לכך שם בחוץ.

And how do I begin to have that attraction, repulsion?

וכיצד מתחילה להיווצר בי אותה דחייה, משיכה?

It's even in my own conscience I'm having it,

זה גם במצפון שלי שיש לי זאת,

and here in my work, I'm trying to build that same toggle.

וכאן בעבודה שלי, אני מנסה לבנות בדיוק אותו כפתור.

These things that I photographed -- this tire pile here

הדברים הללו שצילמתי - ערימת הצמיגים כאן

had 45 million tires in it. It was the largest one.

היו בה 45 מליון צמיגים. היא היתה הכי גדולה.

It was only about an hour-and-a-half away from me, and it caught fire

היא היתה בערך במרחק של שעה ומחצית ממני, והיא עלתה באש

about four years ago. It's around Westley, California, around Modesto.

לפני כארבע שנים. זה קרה סביב ווסטלי, קליפורניה, בסביבות מודסטו.

And I decided to start looking at something that, to me, had --

ואני החלטתי להתחיל להסתכל על משהו, שעבורי, היה -

if the earlier work of looking at the landscape

אם העבודה קודמת של התבוננות בנוף

had a sense of lament to what we were doing to nature,

היתה בה תחושה של קינה על מה שאנחנו מעוללים לטבע,

in the recycling work that you're seeing here

בעבודת המיחזור שאותה אנחנו רואים כאן

was starting to point to a direction. To me, it was our redemption.

החלה להצביע על כיוון. מבחינתי, זאת היתה הגאולה שלנו.

That in the recycling work that I was doing,

זה בעבודת המיחזור שעשיתי,

I'm looking for a practice, a human activity that is sustainable.

אני מחפש פרקטיקה - פעילות אנושית שהיא ברת קיימא.

That if we keep putting things, through industrial and urban existence,

שאם נמשיך לשים דברים, באמצעות קיום תעשיתי ועירוני,

back into the system --

חזרה לתוך המערכת -

if we keep doing that -- we can continue on.

אם נמשיך לעשות זאת - נוכל להמשיך הלאה.

Of course, listening at the conference,

כמובן, האזנתי בכנס,

there's many, many things that are coming. Bio-mimicry,

יש הרבה, הרבה עניינים שמגיעים למימוש. חיקוי-ביולוגי,

and there's many other things that are coming on stream --

ויש הרבה עיניינים אחרים שנמצאים בצנרת -

nanotechnology that may also prevent us from having

ננוטכנולוגיה שגם עשויה לחסוך מאיתנו את הצורך

to go into that landscape and tear it apart.

לגשת אל הנוף ולקרוע אותו לגזרים.

And we all look forward to those things.

וכולנו מצפים לדברים האלה.

But in the meantime, these things are scaling up.

אבל בינתיים, הדברים הללו מתפתחים.

These things are continuing to happen.

דברים אלו ממשיכים לקרות.

What you're looking at here -- I went to Bangladesh,

מה שאתם רואים כאן - הלכתי לבנגלדש,

so I started to move away from North America;

אז התחלתי להתרחק מצפון אמריקה.

I started to look at our world globally.

התחלתי להסתכל על העולם שלנו באופן גלובלי.

These images of Bangladesh

וזה התרחש בעקבות - התמונות הללו של בנגלדש -

came out of a radio program I was listening to.

יצאו מתוך תוכנית רדיו שהאזנתי אליה.

They were talking about Exxon Valdez,

הם היו מדברים על כתם הנפט של אקסון ולדז,

and that there was going to be a glut of oil tankers

ושהולכת להיות הצפה במיכליות נפט

because of the insurance industries.

בגלל חברות הביטוח הגדולות.

And that those oil tankers needed to be decommissioned,

ושאת מכליות הנפט הללו צריך להוציא מהשירות,

and 2004 was going to be the pinnacle.

ושנת 2004 הולכת להיות גולת הכותרת.

And I thought, "My God, wouldn't that be something?"

ואני חשבתי לעצמי, "אלוהים, לא זה יהיה משהו?"

To see the largest vessels of man being deconstructed by hand,

כדי לראות את הכלים הגדולים ביותר של האדם מפורקים באופן ידני,

literally, in third-world countries.

פשוטו כמשמעו, במדינות העולם השלישי.

So originally I was going to go to India.

אז במקור עמדתי לנסוע להודו.

And I was shut out of India because of a Greenpeace situation there,

ולא אפשרו לי להיכנס להודו בגלל המצב של גרינפיס שם,

and then I was able to get into Bangladesh,

ואז הצלחתי להיכנס לבנגלדש.

and saw for the first time a third world, a view of it,

וראיתי בפעם הראשונה עולם שלישי, מבט עליו

that I had never actually thought was possible.

שמעולם לא חשבתי שהוא למעשה אפשרי.

130 million people living in an area the size of Wisconsin --

מאה ושלושים מליון אנשים המתגוררים באזור בגודלה של ויסקונסין

people everywhere -- the pollution was intense,

אנשים בכל מקום, הזיהום היה אינטנסיבי,

and the working conditions were horrible.

ותנאי העבודה היו נוראים.

Here you're looking at some oil fields in California,

כאן אתם מתבוננים במספר שדות נפט בקליפורניה,

some of the biggest oil fields. And again, I started to think that --

כמה משדות הנפט הגדולים ביותר. ושוב, התחלתי לחשוב ש -

there was another epiphany --

היתה לי התגלות נוספת -

that the whole world I was living in was

כי כל העולם שבו התגורתי נוצר

a result of having plentiful oil.

כתוצאה מכך שהיה נפט בשפע.

And that, to me, was again something that I started building on,

וזה, בעיני, היה שוב משהו שהתחלתי לבנות עליו,

and I continued to build on.

ואני ממשיך לבנות.

So this is a series I'm hoping to have ready

אז זוהי סדרה שאני מקווה שתהיה מוכנה

in about two or three years,

בערך בעוד שנתיים או שלוש,

under the heading of "The Oil Party."

תחת הכותרת של "מסיבת הנפט".

Because I think everything that we're involved in --

כי אני חושב שכל הדברים שאנחנו מעורבים בהם --

our clothing, our cars, our roads, and everything -- are directly a result.

הבגדים שלנו, המכוניות שלנו, הכבישים שלנו, והכל - הם במישרין תוצאה.

I'm going to move to some pictures of China.

אני הולך לעבור למספר תמונות של סין.

And for me China -- I started photographing it four years ago,

ודרך סין - התחלתי לצלם אותן לפני ארבע שנים,

and China truly is a question of sustainability in my mind,

וסין היא באמת שאלה של אחריות סביבתית עבורי.

not to mention that China, as well,

שלא לדבר על כך שסין, גם לה,

has a great effect on the industries that I grew up around.

יש השפעה רבה על התעשיות שאיתם גדלתי.

I came out of a blue-collar town,

כי אני מגיע מעיר של צווארון כחול,

a GM town, and my father worked at GM,

עיר של ג'נרל מוטורס, אבא שלי עבד בג'נרל מוטורס.

so I was very familiar with that kind of industry

אז אני מכיר היטב סוג זה של תעשייה.

and that also informed my work. But you know,

וידע זה גם תרם לעבודתי. אבל אתם יודעים,

to see China and the scale at which it's evolving, is quite something.

לראות את סין במימדים שבהן היא מתפתחת, זה בהחלט לא רגיל.

So what you see here is the Three Gorges Dam,

מה שאתם רואים כאן הוא סכר שלושת הערוצים,

and this is the largest dam by 50 percent ever attempted by man.

וזה הסכר הגדול ביותר ב -50 אחוז שאי פעם ניסו לבנות בני אדם.

Most of the engineers around the world left the project

ורוב המהנדסים בעולם עזבו את הפרויקט

because they said, "It's just too big."

באמרם, "זה פשוט גדול מדי."

In fact, when it did actually fill with water a year and a half ago,

למעשה, כאשר הסכר התמלא למעשה במים לפני כשנה וחצי,

they were able to measure a wobble within the earth as it was spinning.

הם הצליחו למדוד תזוזה בתוך כדור הארץ במהלך סיבובה סביב צירה.

It took fifteen days to fill it.

לקח חמישה עשר ימים כדי למלא את הסכר.

So this created a reservoir 600 kilometers long,

הסכר יצר מאגר שאורכו 600 ק"מ,

one of the largest reservoirs ever created.

אחד המאגרים הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם.

And what was also one of the bigger projects around that

ומה שהיה גם אחד הפרויקטים הגדולים סביב זה

was moving 13 full-size cities up out of the reservoir,

היה להזיז 13 ערים בגודל מלא הרחק משטח המאגר,

and flattening all the buildings so they could make way for the ships.

ולשטח את כל המבנים כדי שיוכלו לפנות דרך עבור ספינות.

This is a "before and after." So that was before.

זה לפני ואחרי. אז זה היה לפני.

And this is like 10 weeks later, demolished by hand.

וזה משהו כמו 10 שבועות לאחר מכן, נהרס ביד.

I think 11 of the buildings they used dynamite,

אני חושב שב- 11 מתוך כלל הבניינים הם השתמשו בדינמיט,

everything else was by hand. That was 10 weeks later.

כל השאר היה ביד. זה היה 10 שבועות מאוחר יותר.

And this gives you an idea.

וזה נותן לכם מושג.

And it was all the people who lived in those homes,

שוב עם - ואלו היו כל האנשים שחיו בבתים הללו,

were the ones that were actually taking it apart

היו אלה שלמעשה פרקו אותם לחלקים

and working, and getting paid per brick to take their cities apart.

ועבדו, וקיבלו תשלום עבור כל לבנה ולבנה שהסירו כדי לפרק את העיר שלהם לחלקים.

And these are some of the images from that.

ואלה כמה תמונות מזה.

So I spent about three trips to the Three Gorges Dam,

כך השקעתי בערך שלושה טיולים לסכר שלושת הערוצים,

looking at that massive transformation of a landscape.

מסתכל על השינוי המסיבי בנוף.

And it looks like a bombed-out landscape, but it isn't.

וזה נראה כמו נוף שעבר הפצצה, אבל זה לא.

What it is, it's a landscape that is an intentional one.

מה זה, זה נוף שהוא עשוי בכוונה.

This is a need for power, and they're willing to go through this

זה הצורך בכוח, והם מוכנים לעבור את

massive transformation, on this scale, to get that power.

השינוי מאסיבי הזה, בקנה מידה זה, כדי לקבל את הכוח הזה.

And again, it's actually a relief for what's going on in China

ושוב, זה בעצם אתנחתא ממה שקורה בסין

because I think on the table right now,

כי אני חושב שעל השולחן כרגע,

there's 27 nuclear power stations to be built.

ישנן 27 תחנות כוח גרעיניות שעומדות להיבנות.

There hasn't been one built in North America for 20 years

לא היתה אחת שנבנתה בצפון אמריקה במשך 20 שנה

because of the "NIMBY" problem -- "Not In My BackYard."

בגלל בעיית ה"לא בחצר האחורית שלי".

But in China they're saying, "No, we're putting in 27 in the next 10 years."

אבל בסין הם אומרים, "לא, אנחנו מציבים 27 בעשרת השנים הבאות".

And coal-burning furnaces are going in there

וגם תנורים פחמיים עומדים להגיע לשם

for hydroelectric power literally weekly.

עבור כוח הידרואלקטרי, פשוטו כמשמעו כל שבוע.

So coal itself is probably one of the largest problems.

כך שפחם בעצמו הוא בעצמו כנראה אחת הבעיות הגדולות ביותר.

And one of the other things that happened in the Three Gorges --

ואחד הדברים האחרים שקרו בשלושת הערוצים -

a lot of the agricultural land that you see there on the left was also lost;

הרבה קרקע חקלאית שאתם רואים שם בצד שמאל גם הלכה לאיבוד.

some of the most fertile agricultural land was lost in that.

חלק מהאדמות החקלאיות הפוריות ביותר אבדו בתהליך הזה.

And 1.2 to 2 million people were relocated,

ובנקודת זמן אחת, שתי מיליון אנשים יושבו מחדש,

depending on whose statistics you're looking at.

תלוי בסטטיסטיקה של מי אתה מסתכל.

And this is what they were building.

וזה מה שהם בונים.

This is Wushan, one of the largest cities that was relocated.

זוהי וושן, אחת הערים הגדולות ביותר שהועתקה.

This is the town hall for the city.

זוהי המפקדה המרכזית, או בנין העירייה, של העיר.

And again, the rebuilding of the city -- to me, it was sad to see

ושוב, הבניה מחדש של העיר. עבורי היה זה עצוב לראות

that they didn't really grab a lot of, I guess,

שהם לא קלטו מספיק, אני מניח,

what we know here, in terms of urban planning.

מה שאנחנו יודעים כאן, במונחים של תכנון עירוני.

There were no parks; there were no green spaces.

לא היו שום פארקים, לא היו שטחים ירוקים.

Very high-density living on the side of a hill.

צפיפות גבוהה מאוד למתגוררים בצד של הגבעה.

And here they had a chance to rebuild cities from the bottom up,

וכאן היתה להם הזדמנות לבנות מחדש את הערים מלמטה למעלה,

but somehow were not connecting with them.

אבל איכשהו אנחנו לא מתחברים איתם.

Here is a sign that, translated, says, "Obey the birth control law.

הנה תמרור שאומר, מתורגם, "ציית לחוק למניעת הריון.

Build our science, civilized and advanced idea of marriage and giving birth."

בנה את המדע שלנו. רעיון תרבותי ומתקדם של נישואין ולידה."

So here, if you look at this poster,

כך שכאן, אם אתה מסתכל על הכרזה הזו,

it has all the trappings of Western culture.

יש בה את כל הסממנים של התרבות המערבית.

You're seeing the tuxedos, the bouquets.

אתה רואה טוקסידו, זרי הפרחים.

But what's really, to me, frightening about the picture

אבל מה באמת, עבורי, מפחיד בתמונה

and about this billboard is the refinery in the background.

ועל שלט החוצות הזה נראה בית הזיקוק ברקע.

So it's like marrying up all the things that we have

אז זה כמו להתחתן עם כל הדברים שיש לנו

and it's an adaptation of our way of life, full stop.

וזה אימוץ של דרך החיים שלנו, נקודה.

And again, when you start seeing that kind of embrace,

ושוב, כאשר אתה מתחיל לראות סוג כזה של חיבוק,

and you start looking at them leading their rural lifestyle

ואתה מתחיל להסתכל עליהם חיים את אורח החיים הכפרי שלהם

with a very, very small footprint and moving into an urban lifestyle

עם טביעת רגל מאוד מאוד קטנה ואז מתקדמים לאורח חיים עירוני

with a much higher footprint, it starts to become very sobering.

עם טביעת רגל הרבה יותר גבוהה זה מתחיל להיות מפכח מאוד.

This is a shot in one of the biggest squares in Guangdong --

התמונה הזאת היא מאחת הכיכרות הגדולות בגואנגדונג -

and this is where a lot of migrant workers are coming in from the country.

ולכאן מגיעים הרבה מהגרי עבודה מתוך הארץ.

And there's about 130 million people in migration

ויש כ- 130 מיליון בני אדם מהגרים

trying to get into urban centers at all times,

המנסים להגיע אל המרכזים העירוניים בכל עת.

and in the next 10 to 15 years, are expecting

ואנחנו צופים שב- 10 עד 15 השנים הקרובות

another 400 to 500 million people to migrate

עוד 400-500 מיליוני אנשים יהגרו

into the urban centers like Shanghai and the manufacturing centers.

אל המרכזים העירוניים כמו שנחאי ומרכזי הייצור.

The manufacturers are --

היצרנים הם -

the domestics are usually -- you can tell a domestic factory by the fact

הביתיים הם בדרך כלל - אתה יכול לזהות מפעל מקומי בשל העובדה

that they all use the same color uniforms.

שהם כולם משתמשים באותם צבעי מדים.

So this is a pink uniform at this factory. It's a shoe factory.

אז אלה מדים אחידים ורודים במפעל הזה. זהו מפעל נעליים.

And they have dorms for the workers.

ויש להם מעונות לעובדים.

So they bring them in from the country and put them up in the dorms.

אז הם מביאים אותם מהארץ וממקמים אותם במעונות.

This is one of the biggest shoe factories, the Yuyuan shoe factory

זהו אחד ממפעלי הנעלים הגדולים, מפעל הנעליים של יויואן

near Shenzhen. It has 90,000 employees making shoes.

ליד שנזן. יש לו 90,000 עובדים שמייצרים נעליים.

This is a shift change, one of three.

זהו החלפת משמרות, אחד מתוך שלושה. בכל החלפה -

There's two factories of this scale in the same town.

ישנם שני מפעלים בהיקף דומה באותה עיר.

This is one with 45,000, so every lunch,

זהו אחד עם 45,000. אז כל צהריים,

there's about 12,000 coming through for lunch.

יש כ - 12,000 שבאים לארוחת צהריים. הם יושבים, יש להם כ- 20 דקות.

They sit down; they have about 20 minutes.

הם יושבים, יש להם כ- 20 דקות.

The next round comes in. It's an incredible workforce

הסבב הבא הבא נכנס. זהו כח עבודה מדהים

that's building there. Shanghai --

הבניין הזה שם. שנחאי -

I'm looking at the urban renewal in Shanghai,

אני מסתכל על ההתחדשות העירונית בשנחאי,

and this is a whole area that will be flattened

וזה אזור שלם שישטחו אותו

and turned into skyscrapers in the next five years.

ויהפוך לגורדי שחקים במהלך חמש השנים הקרובות.

What's also happening in Shanghai is --

מה שגם קורה בשנחאי הוא -

China is changing because this wouldn't have happened

סין משתנה, כי זה לא היה קורה

five years ago, for instance. This is a holdout.

לפני חמש שנים, למשל. זהו מאחז.

They're called dengzahoos -- they're like pin tacks to the ground.

הם נקראים דנגזאהוס - הם כמו עקבות סיכות בקרקע.

They won't move. They're not negotiating.

הם לא יזוזו. הם אינם נושאים ונותנים.

They're not getting enough, so they're not going to move.

הם אינם מקבלים מספיק, כך שאינם מתכוונים לזוז.

And so they're holding off until they get a deal with them.

וכך הם מחזיקים מעמד עד שהם מקבלים עיסקה טובה.

And they've been actually quite successful in getting better deals

והם כבר היו בעצם די מוצלחים בקבלת עסקות יותר טובות

because most of them are getting a raw deal.

כי רובם מקבלים עסקה גלמית.

They're being put out about two hours --

מספיקות שעתיים כדי להזיז אותם -

the communities that have been around for literally hundreds of years,

הקהילות שהיו בסביבה כבר מאות שנים,

or maybe even thousands of years,

או אולי אפילו אלפי שנים,

are being broken up and spread across in the suburban areas

נשברות ונפוצות לאורך האזורים הפרבריים

outside of Shanghai. But these are a whole series of guys

מחוץ לשנגחאי. אבל אלה סדרה שלמה של חבר 'ה

holding out in this reconstruction of Shanghai.

שמחזיקים מעמד בבניה מחדש של שנחאי.

Probably the largest urban-renewal project, I think,

כנראה פרוייקט ההתחדשות העירונית, לדעתי,

ever attempted on the planet.

שאי פעם נוסה על פני כדור הארץ.

And then the embrace of the things that they're replacing it with --

ואז לחבק את הדברים שהם מחליפים -

again, one of my wishes, and I never ended up going there,

שוב, אחת המשאלות שלי, ולא יצא לי להגיע לשם בסופו של דבר,

was to somehow tell them that there were better ways to build a house.

היה איכשהו להגיד להם שיש דרכים טובות יותר כדי לבנות בית.

The kinds of collisions of styles and things were quite something,

סוג ההתנגשויות בין סגנונות ובין דברים היו משהו משהו,

and these are called the villas.

ואלה נקראות וילות.

And also, like right now, they're just moving.

וגם, כמו עכשיו, הם רק נבנים.

The scaffolding is still on, and this is an e-waste area,

עדיין ישנם פיגומים, וזה הוא אזור פסולת אלקטרונית,

and if you looked in the foreground on the big print,

ואם התבוננתם בקדמת התמונה של התדפיס הגדול,

you'd see that the industry -- their industry -- they're all recycling.

הייתם מבחינים שהתעשייה - התעשייה שלהם - כולם ממחזרים.

So the industry's already growing

אז התעשייה כבר גדלה

around these new developments.

סביב ההתפתחויות החדשות הללו.

This is a five-level bridge in Shanghai.

זהו גשר בן חמש מפלסים בשנחאי.

Shanghai was a very intriguing city -- it's exploding on a level

שנחאי הייתה עיר מסקרנת מאוד - היא מתפתחת בקצב

that I don't think any city has experienced.

שאני לא חושב שעיר כלשהיא חוותה.

In fact, even Shenzhen, the economic zone --

למעשה, אפילו שנזן, התעשייתית, או האזור הכלכלי -

one of the first ones -- 15 years ago was about 100,000 people,

אחד מהראשונים - לפני 15 שנה היו בו כ -100,000 אנשים,

and today it boasts about 10 to 11 million.

והיום מתפארים ב- 10 עד ל- 11 מיליונים.

So that gives you an idea of the kinds of migrations and the speed with which --

אז זה נותן לכם מושג על סוגי ההגירות ואת המהירות שבה -

this is just the taxis being built by Volkswagen.

אלו רק המוניות שנבנות על ידי פולקסווגן.

There's 9,000 of them here,

יש 9,000 מהן כאן,

and they're being built for most of the big cities,

והם נבנות עבור רוב הערים הגדולות,

Beijing and Shanghai, Shenzhen.

בייג'ין ושנחאי, שנזן.

And this isn't even the domestic car market; this is the taxi market.

וזה אפילו לא שוק הרכב המקומי, זהו שוק המונית.

And what we would see here as a suburban development --

ומה שהיינו רואים כאן כסוג של פיתוח פרברי -

a similar thing, but they're all high-rises.

דבר דומה, אבל הם כולם גורדי השחקים.

So they'll put 20 or 40 up at a time,

אז הם מקימים 20 או 40 בבת אחת,

and they just go up in the same way

והם פשוט בונים לגובה באותו אופן

as a single-family dwelling would go up here in an area.

כמו שיבנו מגורים חד משפחתיים כאן באזור.

And the density is quite incredible.

והצפיפות היא מדהימה למדי.

And one of the things in this picture that I wanted to point out

ואחד הדברים בתמונה הזאת עליהם אני רוצה להצביע

is that when I saw these kinds of buildings,

הוא שכאשר ראיתי סוג זה של מבנים,

I was shocked to see

הייתי בהלם כאשר ראיתי

that they're not using a central air-conditioning system;

שהם אינם משתמשים במערכת מיזוג מרכזי אחת.

every window has an air conditioner in it.

לכל חלון יש מזגן בתוכו.

And I'm sure there are people here who probably

ואני בטוח שיש פה אנשים כנראה

know better than I do about efficiencies,

שמבינים יותר טוב ממני על יעילות,

but I can't imagine that every apartment having its own air conditioner

אבל אני לא יכול לדמיין שכל דירה בעלת מזגנים פרטיים

is a very efficient way to cool a building on this scale.

הינה דרך יעילה מאוד לקרר בנין בקנה מידה כזה.

And when you start looking at that,

וכאשר אתם מתחילים להתבונן על זה,

and then you start factoring up into a city the size of Shanghai,

ואז אתם מתחילים לפרק לגורמים לתוך עיר בגודל של שנחאי,

it's literally a forest of skyscrapers.

זה ממש יער של גורדי שחקים.

It's breathtaking, in terms of the speed at which this city is transforming.

זה עוצר נשימה, מבחינת המהירות שבה העיר הזאת משתנה.

And you can see in the foreground of this picture,

ואתם יכולים לראות בחזית של התמונה הזאת,

it's still one of the last areas that was being held up.

זהו עדיין אחד האזורים האחרונים שלא נבנה עדיין מחדש.

Right now that's all cleared out -- this was done about eight months ago --

כעת האזור כולו פונה - זה נעשה בערך לפני כשמונה חודשים,

and high-rises are now going up into that central spot.

וגורדי שחקים גדלים עתה לתוך הנקודה המרכזית ההיא.

So a skyscraper is built, literally, overnight in Shanghai.

כך גורד שחקים נבנה, פשוטו כמשמעו, במשך לילה בשנחאי.

Most recently I went in, and I started looking

לאחרונה נכנסתי, והתחלתי להתבונן

at some of the biggest industries in China.

בכמה מהתעשיות הגדולות ביותר בסין.

And this is Baosteel, right outside of Shanghai.

וזה בואסטיל, בקרבת שנחאי.

This is the coal supply for the steel factory -- 18 square kilometers.

זוהי אספקת הפחם למפעל הפלדה - 18 קמ"ר.

It's an incredibly massive operation, I think 15,000 workers,

זהו מפעל בעל פעילות גדולה מאוד, לדעתי 15,000 עובדים,

five cupolas, and the sixth one's coming in here.

חמש צריחים, והשישי מגיע לכאן.

So they're building very large blast furnaces

אז הם בונים כיבשנים ענקיים

to try to deal with the demand for steel in China.

כדי לנסות להתמודד עם הביקוש לפלדה בסין.

So this is three of the visible blast furnaces within that shot.

אז אלה שלושה כבשנים ענקיים בתמונה הזאת.

And again, looking at these images, there's this constant, like, haze that you're seeing.

ושוב, תסכלו על התמונות הללו, יש דמוי אובך קבוע, שאתם רואים.

This is going to show you, real time, an assembler. It's a circuit breaker.

זה הולך להראות לכם, בזמן אמת, פס ייצור. זה מעגל חשמלי: מפסק.

10 hours a day at this speed.

עשר שעות ביממה במהירות הזו.

I think one of the issues

אני חושב שאחד הנושאים

that we here are facing with China,

שאנחנו כאן מתמודדים עם סין,

is that they're using a lot of the latest production technology.

הוא שהם משתמשים בהרבה מטכנולוגיית הייצור הכי עדכניות.

In that one, there were 400 people that worked on the floor.

בתמונה הזאת היו 400 אנשים שעבדו על רצפת הייצור.

And I asked the manager to point out five of your fastest producers,

ובקשתי מהמנהל להצביע על חמש מעובדי פס הייצור המהירים ביותר,

and then I went and looked at each one of them for about 15 or 20 minutes,

ואז הלכתי והבטתי בכל אחד מהם במשך כ- 15 או 20 דקות,

and picked this one woman.

ובחרתי את האישה האחת הזאת.

And it was just lightning fast;

וזה היה במהירות הבזק,

the way she was working was almost unbelievable.

האופן בו היא עבדה היה כמעט בלתי נתפס.

But that is the trick that they've got right now,

אבל זהו הטריק שיש להם עכשיו,

that they're winning with, is that they're using

שהם מנצחים איתו, הוא שהם משתמשים

all the latest technologies and extrusion machines,

בכל הטכנולוגיות הכי החדישות ביותר ומכונות יציקה,

and bringing all the components into play,

ומביאים את כל הרכיבים לפעילות,

but the assembly is where they're actually bringing in --

אבל פס הייצור הוא המקום שבו הם בעצם מביאים למיצוי --

the country workers are very willing to work. They want to work.

העובדים במדינה חפצים מאוד לעבוד. הם רוצים לעבוד.

There's a massive backlog of people wanting their jobs.

יש צבר גדול של אנשים שמחפשים עבודה.

That condition's going to be there for the next 10 to 15 years

המצב הזה עומד להמשך שם למשך 10 עד 15 השנים הקרובות

if they realize what they want, which is, you know,

אם הם יממשו את מה שהם רוצים, וזה, אתם יודעים,

400 to 500 million more people coming into the cities.

ארבע מאות עד חמש מאות מליון אנשים נוספים המגיעים לערים.

In this particular case -- this is the assembly line that you saw;

במקרה הספציפי הזה - זה קו הייצור שראיתם,

this is a shot of it.

וזוהי תמונה שלו.

I had to use a very small aperture to get the depth of field.

הייתי צריך להשתמש במיפתח מאוד קטן כדי להשיג את עומק השדה.

I had to have them freeze for 10 seconds to get this shot.

הייתי צריך להקפיא אותם למשך 10 שניות כדי לקבל את התמונה הזאת.

It took me five fake tries

זה לקח לי חמש נסיונות מזויפים

because they were just going. To slow them down was literally impossible.

כי הם היו פשוט הולכים. להאט אותם היה למעשה בלתי אפשרי, פשוטו כמשמעו.

They were just wound up doing these things all day long,

הם היו פשוט ממשיכים לבצע את הדברים הללו כל היום,

until the manager had to, with a stern voice, say,

עד שהמנהל נאלץ, עם קול תקיף, לומר,

"Okay, everybody freeze."

"אוקיי, כולם להפסיק"

It wasn't too bad,

זה לא היה כל כך נורא,

but they're driven to produce these things at an incredible rate.

אבל הם מונעים לייצר את הדברים האלה בקצב מדהים.

This is a textile mill doing synthetic silk, an oil byproduct.

זה מפעל טקסטיל שמייצר משי סינתטי, תוצר לוואי מנפט.

And what you're seeing here is,

ומה שאתם רואים כאן הוא,

again, one of the most state-of-the-art textile mills.

שוב, אחד ממפעלי הטקסטיל החדישים ביותר.

There are 500 of these machines; they're worth about 200,000 dollars each.

יש 500 מהמכונות הללו, הם שווים כ- 200,000 דולר כל אחת.

So you have about 12 people running this,

כך יש לך בערך 12 אנשים המפעילים את המפעל,

and they're just inspecting it -- and they're just walking the lines.

והם רק בודקים את המכונות - הם פשוט הולכים לאורך קווי הייצור.

The machines are all running,

המכונות כולן פועלות,

absolutely incredible to see what the scale of industries are.

ממש מדהים לראות מהו ההיקף של התעשיות.

And I started getting in further and further into the factories.

ואני התחלתי להיכנס יותר ויותר לתוך המפעלים.

And that's a diptych. I do a lot of pairings

וזה דיפטיך, אז אני עושה הרבה השוואות

to try and get the sense of scale in these places.

כדי לנסות ולהשיג את תחושת הגודל במקומות הללו.

This is a line where they get the threads

זהו קו בייצור שאליו מגיעים החוטים

and they wind the threads together,

והם מלפפים את החוטים ביחד,

pre-going into the textile mills.

לפני שמכניסים אותם למכונות הטקסטיל.

Here's something that's far more labor-intensive,

הנה משהו שמשתמש בכח עבודה באינטנסיביות הרבה יותר גדולה,

which is the making of shoes.

המדובר בייצור נעליים.

This floor has about 1,500 workers on this floor.

ברצפת ייצור זאת יש 1,500 עובדים בקומה זו

The company itself had about 10,000 employees,

לחברה עצמה היו כ- 10,000 עובדים,

and they're doing domestic shoes.

והם מייצרים נעליים לשוק המקומי.

It was very hard to get into the international companies

זה היה קשה מאוד להיכנס לחברות הבינלאומיות

because I had to get permission from companies like Nike and Adidas,

כי הייתי צריך לקבל אישור של חברות כמו נייקי ואדידס,

and that's very hard to get.

וזה קשה מאוד להשיג.

And they don't want to let me in.

והם אינם מעוניינים לאפשר להיכנס.

But the domestic was much easier to do.

אבל למקומי היה הרבה יותר קל להיכנס.

It just gives you a sense of, again -- and that's where,

זה פשוט נותן לך תחושה של, שוב - ושם זה היכן,

really, the whole migration of jobs started going over to China

באמת, כל הנדידה של עבודות שהתחילו לעבור לסין

and making the shoes. Nike was one of the early ones.

בעשיית הנעליים. נייקי היה אחת מאלה שהתחילו מוקדם.

It was such a high labor component to it

וזה היה באמת - ומרכיב כח אדם כל כך גבוה בתחום

that it made a lot of sense to go after that labor market.

שהיה מתבקש לחפש את שוק העבודה הזה.

This is a high-tech mobile phone: Bird mobile phone,

זהו טלפון סלולרי חדשני. חברת "ציפור - טלפונים סלולריים",

one of the largest mobile makers in China.

אחד מיצרני הניידים הגדולים בסין.

I think mobile phone companies

אני חושב שחברות הטלפונים הניידים

are popping up, literally, on a weekly basis,

צצות, פשוטו כמשמעו, על בסיס שבועי,

and they have an explosive growth in mobile phones.

ויש להם גידול עצום בתחום הטלפונים הניידים.

This is a textile where they're doing shirts --

זהו מפעל טקסטיל שם הם מייצרים חולצות.

Youngor, the biggest shirt factory and clothing factory in China.

ינגור, מפעל החולצות ומפעל ההלבשה הגדול ביותר בסין.

And this next shot here is one of the lunchrooms.

והתמונה הבאה כאן היא של אחד מחדרי האוכל.

Everything is very efficient.

הכל יעיל מאוד.

While setting up this shot,

בעודי מכין את הצילום הזה,

people on average would spend eight to 10 minutes having a lunch.

אנשים בממוצע יבלו 8-10 דקות באכילת ארוחת צהריים.

This was one of the biggest factories I've ever seen.

זה היה אחד המפעלים הגדולים ביותר שראיתי אי פעם.

They make coffeemakers here, the biggest coffeemaker

הם מייצרים מכונות קפה כאן, יצרן הקפה הגדול ביותר

and the biggest iron makers --

וגם יצרני הברזל הגדולים ביותר.

they make 20 million of them in the world.

הם מפיקים 20 מיליון מהם לכל העולם.

There's 21,000 employees. This one factory -- and they had several of them --

במפעל יש 21,000 עובדים. זה מפעל אחד - ולהם יש כמה מהם -

is half a kilometer long.

הוא באורך חצי קילומטר.

These are just recently shot -- I just came back about a month ago,

אלה צולמו רק לאחרונה - בדיוק חזרתי לפני כחודש,

so you're the first ones to be seeing these,

כך שאתם הראשונים לראות אותן,

these new factory pictures I've taken.

התמונות האלה של המפעל החדש שצילמתי.

So it's taken me almost a year to gain access into these places.

אז זה לקח לי כמעט שנה לקבל אישורי גישה למקומות אלו.

The other aspect of what's happening in China

היבט אחר של מה קורה בסין

is that there's a real need for materials there.

הוא שיש צורך אמיתי בחומרים שם.

So a lot of the recycled materials that are collected here

כך שהרבה חומרים ממוחזרים שנאספים כאן

are being recycled and taken to China by ships.

ממחזרים אותם ואז נלקחים לסין בספינות.

That's cubed metal. This is armatures, electrical armatures,

זוהי קוביה מתכתית. אלה מגינים, מגינים חשמליים,

where they're getting the copper and the high-end steel

המקום שבו הם מוציאים את הנחושת והפלדה המשובחת

from electrical motors out, and recycling them.

מתוך מנועים חשמליים, וממחזרים אותם.

This is certainly connected to California and Silicon Valley.

זה בהחלט קשור לקליפורניה ולעמק הסיליקון.

But this is what happens to most of the computers.

אבל זה מה שקורה למרבית המחשבים.

Fifty percent of the world's computers end up in China to be recycled.

מחצית מכלל המחשבים בעולם מגיעים בסופו של דבר לסין למיחזור.

It's referred to as "e-waste" there.

זה מכונה שם בשם פסולת אלקטרונית.

And it is a bit of a problem. The way they recycle the boards

וזה קצת בעיה. הדרך שבה הם ממחזרים את הלוחות

is that they actually use the coal briquettes,

הוא שהם בעצם משתמשים במוטות פחם,

which are used all through China, but they heat up the boards,

אשר נמצאים בשימוש בכל רחבי סין, אבל הם מחחמים את הלוחות,

and with pairs of pliers they pull off all the components.

ועם זוגות של צבתות הם משחררים את כל המרכיבים.

They're trying to get all the valued metals out of those components.

הם מנסים לשלוף את כל החלקים בעלי הערך מתוך החלקים הללו.

But the toxic smells -- when you come into a town

אבל הריחות הרעילים - שאתה מריח בכניסתך לעיר

that's actually doing this kind of burning of the boards,

זה מה שנגרם בעצם מחימום הלוחות,

you can smell it a good five or 10 kilometers before you get there.

אתה יכול להריח זאת היטב חמש או עשר קילומטרים לפני שתגיע לשם.

Here's another operation. It's all cottage industries,

הנה מפעל נוסף. כולם "תעשיות ביתיות"

so it's not big places -- it's all in people's front porches,

אז הם לא מקומות גדולים - זה הכל במרפסות הקדמיות של אנשים,

in their backyards, even in their homes they're burning boards,

בחצר האחורית שלהם, אפילו בתוך בתיהם הם שורפים לוחות.

if there's a concern for somebody coming by --

אם יש חשש שמישהו יראה אותם -

because it is considered in China to be illegal, doing it,

כי זה נחשב בסין לעניין לא חוקי, לעשות זאת,

but they can't stop the product from coming in.

אבל הם לא יכולים לעצור את הייצור מלהתבצע.

This portrait -- I'm not usually known for portraits,

זה דיוקן - אני לא מוכר בדרך כלל כצלם פורטרטים,

but I couldn't resist this one, where she's been through Mao,

אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי הזה, היא שרדה שם דרך מאו,

and she's been through the Great Leap Forward,

והיא עברה דרך ה"קפיצה הגדולה קדימה",

and the Cultural Revolution, and now she's sitting on her porch

ואת ה"מהפכה התרבותית", ועכשיו היא יושבת על מרפסת

with this e-waste beside her. It's quite something.

עם הפסולת האלקטרונית הזו לצדה. זה בהחלט משהו לא רגיל.

This is a road where it's been shored up by computer boards

זוהי דרך שגושרה על ידי לוחות מחשב

in one of the biggest towns where they're recycling.

באחת הערים הגדולות שבה הם ממחזרים.

So that's the photographs that I wanted to show you.

ובכן אלה התמונות שאני מעונין להראות לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I want to dedicate my wishes to my two girls.

אני רוצה להקדיש את בקשותי לשתי הבנות שלי.

They've been sitting on my shoulder the whole time while I've been thinking.

הם ישבו על כתפי במשך כל הזמן כשחשבתי.

One's Megan, the one of the right, and Katja there.

אחת שמה מייגן, זאת מימין, וקטיה שם.

And to me the whole notion --

ועבורי כל הרעיון -

the things I'm photographing are out of a great concern

הדברים שאני מצלם גורמים לי דאגה רבה

about the scale of our progress and what we call progress.

על הסקאלה של הקידמה שלנו ומה שאנו מכנים קידמה.

And as much as there are great things around the corner --

ועד כמה שיש דברים נפלאים מעבר לפינה -

and it's palpable in this room --

וזה מוחשי בחדר הזה -

of all of the things that are just about to break

כל הדברים שעומדים לפרוץ לחיינו

that can solve so many problems,

שיכולים לפתור בעיות רבות כל כך,

I'm really hoping that those things will spread around the world

אני באמת מקווה שהדברים הללו יתפשטו ברחבי העולם.

and will start to have a positive effect.

ויתחילו להשפיע באופן חיובי.

And it isn't something that isn't just affecting our world,

וזה לא משהו שרק משפיע על העולם שלנו,

but it starts to go up -- because I think we can start correcting

אבל זה מתחיל לעלות - כי אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל לתקן את

our footprint and bring it down -- but there's a growing footprint

טביעת הרגל שלנו ולהקטין אותה - אבל יש טביעת רגל גדלה

that's happening in Asia, and is growing at a rapid, rapid rate,

שמתרחשת באסיה, והוא גדלה בקצב מהיר, מהיר,

and so I don't think we can equalize it. So ultimately the strategy,

ולכן אני לא חושב שאנחנו יכולים לאזן זאת. אז בסופו של יום האסטרטגיה,

I think, here is that we have to be very concerned about their evolution,

לדעתי, שאנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים לגבי האבולוציה שלהם.

because it is going to be connected to our evolution as well.

כי זה הולך להיות קשור גם לאבולוציה שלנו.

So part of my thinking, and part of my wishes,

כך שחלק מן החשיבה שלי, חלק מהמשאלות שלי,

is sitting with these thoughts in mind,

יושב עם המחשבות האלה בראש,

and thinking about,

וחושבת על,

"How is their life going to be when they want to have children,

"כיצד עומדים להיות החיים שלהם כאשר הם ירצו להביא ילדים לעולם,

or when they're ready to get married 20 years from now -- or whatever,

או כאשר הם יהיו מוכנים להתחתן 20 שנים מהיום - או מה שלא יהיה,

15 years from now?"

חמש עשרה שנים מעכשיו?"

And to me that has been the core behind most of my thinking --

ועבורי זוהי הליבה של רוב המחשבות שלי.

in my work, and also for this incredible chance to have some wishes.

בעבודתי, וכן בהזדמנות המדהימה הזאת לבקש מספר משאלות.

Wish one: world-changing. I want to use my images

משאלה מספר אחת: משנת-עולם. אני רוצה להשתמש בתמונות שלי

to persuade millions of people to join in the global conversation on sustainability.

כדי לשכנע מיליוני אנשים להצטרף לדיבור העולמי בנושא קיימות.

And it is through communications today

וזה בעזרת התקשורת העכשווית

that I believe that that is not an unreal idea.

שאני מאמין שזה אינו רעיון לא מציאותי.

Oh, and I went in search -- I wanted to put what I had in mind,

אה, במהלך חיפושי - רציתי לשים את מה שהיה לי בראש,

hitch it onto something. I didn't want a wish just to start from nowhere.

לרתום אותו למשהו. לא רציתי רק להתחיל משומקום.

One of them I'm starting from almost nothing, but the other one,

אחת מהן אני מתחיל כמעט מאפס, אבל את השניה,

I wanted to find out what's going on that's working right now.

רציתי לברר מה עובד בנידון, כעת.

And Worldchanging.com is a fantastic blog, and that blog

ו- Worldchanging.com הוא בלוג פנטסטי, ובבלוג הזה

is now being visited by close to half-a-million people a month.

מבקרים קרוב לחצי מיליון איש בחודש.

And it just started about 14 months ago.

והוא רק התחיל בערך לפני 14 חודשים.

And the beauty of what's going on there

וזה היופי של מה שמתחולל שם

is that the tone of the conversation is the tone that I like.

הוא שהטון של השיחה היא הטון שאני מחבב.

What they're doing there is that they're not --

מה שהם עושים שם הוא שהם לא -

I think the environmental movement has failed

אני חושב שהתנועה הסביבתית נכשלה

in that it's used the stick too much;

בכך שהיא השתמשה במקל יותר מדי.

it's used the apocalyptic tone too much;

היא השתמשה בטון האפוקליפטי יותר מדי.

it hasn't sold the positive aspects of

היא לא מכרה את ההיבטים החיוביים של

being environmentally concerned and trying to pull us out.

היותך מודאג - סביבתית ומנסה לחלץ אותנו,

Whereas this conversation that is going on in this blog

בעוד שרב השיח המתרחש בבלוג הזה

is about positive movements,

הוא אודות פעולות חיוביות.

about how to change our world in a better way, quickly.

כיצד לשנות את העולם שלנו בצורה טובה יותר, במהירות.

And it's looking at technology, and it's looking at new energy-saving devices,

והבלוג מסקר טכנולוגיה, והבלוג מסקר מכשירי חיסכון באנרגיה חדשים,

and it's looking at how to rethink and how to re-strategize

והוא מסתכל איך לחשוב מחדש וכיצד לבנות אסטרטגיה חדשה

the movement towards sustainability.

לתנועה לקראת חיים ברי קיימא.

And so for me, one of the things that I thought

ואז בשבילי, אחד הדברים שחשבתי

would be to put some of my work in the service of promoting

יהיה לשים חלק מהעבודה שלי בשירות קידום

the Worldchanging.com website.

האתר Worldchanging.com.

Some of you might know, he's a TEDster -- Stephen Sagmeister and I

חלק מכם אולי יודע - סטיבן סגמייסטר (גם הוא טדסטר) ואני

are working on some layouts. And this is still in preliminary stages;

עובדים על כמה מתארים. וזה עדיין בשלבים ראשוניים.

these aren't the finals. But these images, with Worldchanging.com,

אלה אינם סוף הדרך. אבל התמונות האלה, עם Worldchanging.com,

can be placed into any kind of media.

ניתן למקם אותם בכל סוג של מדיה.

They could be posted through the Web;

ניתן לשלוח אותם דרך האינטרנט,

they could be used as a billboard or a bus shelter, or anything of that nature.

הם יכולים לשמש שלט חוצות או תחנת אוטובוס, או כל דבר מהסוג הזה.

So we're looking at this as trying to build out.

אז אנחנו מסתכלים על העניין כמשהו המנסה לפרוץ החוצה.

And what we ended up discussing

ובסוף דיברנו על כך

was that in most media you get mostly an image with a lot of text,

שברוב סוגי התקשורת אתה מקבל בעיקר תמונה עם הרבה טקסט,

and the text is blasted all over.

והטקסט מפוזר בכל מקום.

What was unusual, according to Stephen,

מה היה יוצא דופן, על פי סטיבן,

is less than five percent of ads are actually leading with image.

הוא שפחות מחמישה אחוזים של המודעות למעשה מופיעות עם תמונה.

And so in this case,

וכך במקרה הזה,

because it's about a lot of these images and what they represent,

כי זה אודות רבות מהתמונות הללו ומה שהן מייצגות,

and the kinds of questions they bring up,

ואת סוגי השאלות שהן מעלות,

that we thought letting the images play out and bring someone to say,

חשבנו לתת לתמונות לצאת לאור ולגרום למישהו לומר,

"Well, what's Worldchanging.com, with these images, have to do?"

"ובכן, מה צריך Worldchanging.com, לעשות עם התמונות האלה?"

And hopefully inspire people to go to that website.

בתקווה לעורר השראה באנשים כדי לגלוש לאתר הזה.

So Worldchanging.com, and building that blog, and it is a blog,

אז Worldchanging.com, ובניית הבלוג הזה, וזה בלוג,

and I'm hoping that it isn't -- I don't see it as the kind of blog

ואני מקווה שזה אינו - אני לא רואה את זה כסוג של בלוג

where we're all going to follow each other to death.

שבו אנחנו עוקבים אחד אחרי השני למוות.

This one is one that will spoke out, and will go out,

זה אחד הוא אחד אשר ידבר בעד עצמו, יצא לעולם,

and to start reaching. Because right now there's conversations

ויתחיל לגעת. כי עכשיו יש שיחות

in India, in China, in South America --

בהודו, בסין, בדרום אמריקה -

there's entries coming from all around the world.

יש כניסות שהגיעו מכל רחבי העולם.

I think there's a chance to have a dialogue, a conversation

אני חושב שיש סיכוי לקיים דיאלוג, שיחה

about sustainability at Worldchanging.com.

בעניין קיימות ב- Worldchanging.com.

And anything that you can do to promote that would be fantastic.

וכל דבר שאתם יכולים לעשות כדי לקדם אותו יהיה פנטסטי.

Wish two is more of the bottom-up, ground-up one that I'm trying to work with.

המשאלה השנייה היא יותר מלמטה למעלה, מהקרקע-למעלה שאיתו אני מנסה לעבוד.

And this one is: I wish to launch a groundbreaking competition

והאחת הזאת היא: אני רוצה להכריז על תחרות חדשנית

that motivates kids to invest ideas on, and invent ideas on, sustainability.

שתניע ילדים להשקיע רעיונות ולהמציא רעיונות בנושא האחריות הסביבתית,.

And one of the things that came out --

ואחד הדברים שיצא -

Allison, who actually nominated me, said something earlier on

אליסון, אשר למעשה הכתירה אותי, אמרה משהו מוקדם יותר

in a brainstorming. She said that recycling in Canada

בסיעור מוחות. היא אמרה שלמיחזור בקנדה

had a fantastic entry into our psyche through kids between grade four and six.

היה כניסה פנטסטית לתוך נפשותינו דרך ילדים בין הכיתה הרביעית לשישית.

And you think about it, you know,

ואתה חושב על זה, אתה יודע,

grade four -- my wife and I, we say age seven is the age of reason,

כיתה רביעית - אשתי ואני, אנחנו אומרים גיל שבע הוא גיל התבונה,

so they're into the age of reason. And they're pre-puberty.

כך שהם נכנסים לעידן התבונה. והם בגיל לפני גיל ההתבגרות.

So it's this great window where they actually are --

אם כך זהו החלון שבו הם מצויים באמת -

you can influence them. You know what happens at puberty?

אתה יכול להשפיע עליהם. אתם יודעים מה קורה בגיל ההתבגרות?

You know, we know that from earlier presentations.

אתם יודעים, אנחנו יודעים זאת מהרצאות קודמות.

So my thinking here is that we try to motivate those kids

אז החשיבה שלי בעניין היא שאנו מנסים להניע את הילדים הללו

to start driving home ideas. Let them understand what sustainability is,

להתחיל ברעיונות בנהיגה הביתה. תנו להם להבין מהו קיום בר-קיימא,

and that they have a vested interest in it to happen.

ושיש להם אינטרס שזה יתממש.

And one of the ways I thought of doing it is to use my prize,

ואחת הדרכים שחשבתי לעשות זאת היא להשתמש בפרס שלי,

so I would take 30,000 or 40,000 dollars of the winnings,

כך שהייתי לוקח 30,000 או 40,000 דולר מכספי הזכייה,

and the rest is going to be to manage this project,

והשאר יהיה כדי לנהל את הפרויקט הזה.

but to use that as prizes for kids to get into their hands.

אבל נשתמש בו בתור פרסים לתת לידי הילדים.

But the other thing that I thought would be fantastic

אבל הדבר השני שחשבתי שיהיה פנטסטי

was to create these -- call them "prize targets."

היה ליצור את - תכנו אותם מטרות מוכוונות פרסים.

And so one could be for the best sustainable idea

וכך אחד יכול להיות רעיון הקיימות הטוב ביותר

for an in-school project, the best one for a household project,

עבור פרוייקט בית ספרי. הטוב ביותר עבור פרוייקט תחזוקת הבית.

or it could be the best community project for sustainability.

או שזה יכול להיות הפרויקט הקהילתי הטוב ביותר בתחום הקיימות.

And I also thought there should be a nice prize

ואני גם חושב שצריך להיות פרס נחמד

for the best artwork for "In My World." And what would happen --

עבור עבודת האומנות הטובה ביותר: "בעולם שלי". ומה יקרה -

it's a scalable thing. And if we can get people to put in things --

זה דבר שניתן להרחבה. ואם נוכל לגרום לאנשים לתרום לזה -

whether it's equipment, like a media lab,

אם זה ציוד, כמו אולפן,

or money to make the prize significant enough --

או כסף כדי להפוך את הפרס למספיק משמעותי -

and to open it up to all the schools that are public schools,

כדי לפתוח אותו לכל בתי הספר שהם בתי הספר הציבוריים,

or schools that are with kids that age,

או בתי ספר, שהם עם ילדים בגיל ההוא,

and make it a wide-open competition for them

ולהפוך זאת לתחרות פתוחה עבורם

to go after those prizes and to submit them.

ללכת בעקבות פרסים אלה ושיגישו את הצעותיהם.

And the prize has to be a verifiable thing, so it's not about just ideas.

והפרס חייב להיות דבר הניתן לאימות, ולכן הוא לא רק רעיונות.

The art pieces are about the ideas and how they present them

יצירות האמנות הן על רעיונות וכיצד הם מציגים אותם

and do them, but the actual things have to be verifiable.

והביצוע שלהם, אך הדברים בפועל זקוקים לאימות.

In that way, what's happening is that

בדרך זו, מה שקורה הוא

we're motivating a certain age group to start thinking.

אנחנו מניעים קבוצת גיל מסוימת להתחיל לחשוב.

And they're going to push that up, from the bottom -- up into,

והם הולכים לקדם את העניין, מלמטה - למעלה אל,

I believe, into the households. And parents will be reacting to it,

כך אני מאמין, אל משקי הבית. וההורים יגיבו לכך,

and trying to help them with the projects.

וינסו לעזור להם עם הפרויקטים.

And I think it starts to motivate the whole idea towards sustainability

ואני חושב שזה מתחיל להניע את כל הרעיון לקראת קיום בר-קיימא

in a very positive way,

באופן חיובי מאוד,

and starts to teach them. They know about recycling now,

ומתחיל ללמד אותם. הם יודעים על מיחזור עכשיו,

but they don't really, I think, get sustainability in all the things,

אבל הם לא באמת, אני חושב, מקבלים את סוגיית הקיימות בכל עניניהם,

and the energy footprint, and how that matters.

ואת מושג "טביעת רגל אנרגטית", ובאיזה אופן זה חשוב.

And to teach them, to me, would be a fantastic wish,

וללמד אותם, עבורי, יהיה משאלה פנטסטית,

and it would be something that I would certainly put my shoulder into.

וזה יהיה משהו שאני בהחלט יטה שכם עבורו.

And again, in "In My World," the competition --

ושוב, בתחרות "העולם שלי" -

we would use the artwork that comes in from that competition to promote it.

נשתמש באמנות שמגיע לתחרות כדי לקדם את התחרות.

And I like the words, "in my world,"

ואני אוהב את המילים, "בעולם שלי"

because it gives possession of the world to the person who's doing it.

משום שהם מעניקות חזקה על העולם למשתתפים.

It is my world; it's not someone else's. I want to help it;

זה העולם שלי, זה לא של מישהו אחר, אני רוצה לעזור לו.

I want to do something with it. So I think it has a great opportunity

אני רוצה לעשות משהו איתו. אז אני חושב שיש לזה הזדמנות גדולה

to engage the imaginations -- and great ideas, I think, come from kids --

להעסיק את דמיונם - רעיונות גדולים, אני חושב, באים מילדים -

and engage their imagination into a project,

ולהעסיק את דמיונם לתוך פרוייקט,

and do something for schools.

ולעשות משהו עבור בתי ספר.

I think all schools could use extra equipment, extra cash --

אני חושב שכל בתי הספר יכולים להשתמש בציוד נוסף, בכסף נוסף -

it's going to be an incentive for them to do that.

זה יהיה תמריץ עבורם לעשות זאת.

And these are some of the ideas in terms of where

ואלה הם כמה מהרעיונות במובן של היכן

we could possibly put in some promotion for "In My World."

יכולנו להשקיע בקידום עבור "בעולם שלי".

And wish three is: Imax film. So I was told I should do one for myself,

משאלה שלישית היא סרט איימקס. אז אמרו לי שאני צריך לעשות אחד בשביל עצמי,

and I've always wanted to actually get involved with doing something.

ואני תמיד רציתי להיות מעורב בלעשות משהו.

And the scale of my work, and the kinds of ideas I'm playing with --

וגם היקף העבודה שלי, וסוגי הרעיונות אותם אני מנסה -

when I first saw an Imax film, I almost immediately thought,

בפעם הראשונה שראיתי סרט איימקס, אני חשבתי כמעט באופן מידי,

"There's a real resonance between what I'm trying to do

"ישנה תהודה אמיתית בין מה שאני מנסה לעשות,

and the scale of what I try to do as a photographer."

ולקנה המידה של מה שאני מנסה לעשות כצלם ".

And I think there's a real possibility

ואני חושב שיש אפשרות ממשית ליצר חוויה עוצמתית -

to reach new audiences if I had a chance.

כדי להגיע לקהלים חדשים, אילו היתה לי אפשרות.

So I'm looking, really, for a mentor, because I just had my birthday.

אז אני מחפש, באמת, חונך, כי לא מזמן היה לי יום הולדת.

I'm 50, and I don't have time to go back to school right now --

אני 50, ואין לי זמן כדי לחזור לבית הספר עכשיו -

I'm too busy. So I need somebody

אני עסוק מדי. אז אני צריך מישהו

who can put me on a quick catch-up course on how to do something like that,

שיכול לצרף אותי לקורס זריז שמלמד כיצד לבצע משהו כזה,

and lead me through the maze of how one does something like this.

להוביל אותי במבוך של כיצד מישהו יעשה דבר כזה.

That would be fantastic. So those are my three wishes.

זה יהיה פנטסטי. אם כך אלה שלושת המשאלות שלי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)