The Exhilarating Peace of Freediving | Guillaume Néry | TED Talks

מתרגם: Roni Ravia מבקר: Ido Dekkers

(Video) Announcer: 10 seconds.

(וידאו) קול גבר: 10 שניות.

חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחד.

Five, four, three, two, one.

Official top.

זמן התחלה רשמי.

Plus one, two, three, four, five

ועוד אחד, שתיים, שלוש, ארבע,

חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר.

six, seven, eight, nine, ten.

Guillaume Néry, France.

גיאום נרי, צרפת.

Constant weight, 123 meters,

(סגנון) משקולות קבועות, 123 מטרים,

three minutes and 25 seconds.

3 דקות ו-25 שניות.

נסיון לשבירת שיא לאומי.

National record attempt.

70 meters.

70 מטרים.

[123 meters]

(123 מטרים)

40 מטרים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Video) Judge: White card. Guillaume Néry! National record!

שופטת התחרות: קלף לבן, גיאום נרי, שיא לאומי!

Guillaume Néry: Thank you.

גיאום נרי: תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you very much, thanks for the warm welcome.

תודה רבה, תודה על קבלת הפנים הלבבית.

That dive you just watched is a journey --

הצלילה שבה צפיתם זה עתה הינה מסע --

a journey between two breaths.

מסע שבין שתי נשימות.

A journey that takes place between two breaths --

מסע שמתרחש בין שתי נשימות --

the last one before diving into the water,

הנשימה האחרונה שלפני הכניסה למים,

and the first one, coming back to the surface.

והנשימה הראשונה עם החזרה לפני המים.

That dive is a journey to the very limits of human possibility,

הצלילה הזאת היא מסע לקצה היכולת האנושית.

a journey into the unknown.

מסע לעבר הלא נודע.

But it's also, and above all, an inner journey,

אבל זהו גם, מעל לכל, מסע פנימי

where a number of things happen,

שבו מתרחשים הרבה דברים,

physiologically as well as mentally.

פיזיולוגים ומנטלים.

And that's why I'm here today,

וזו הסיבה שבאתי לכאן היום,

to share my journey with you and to take you along with me.

כדי לחלוק איתכם את שעבר עלי, ולקחת אתכם איתי למסע.

So, we start with the last breath.

אז נתחיל עם הנשימה האחרונה.

(Breathing in)

(נושם פנימה)

(Breathing out)

(נושף החוצה)

As you noticed, that last breath in is slow, deep and intense.

כמו ששמתם לב, נשימה זו היא עמוקה, איטית ואינטנסיבית.

It ends with a special technique called the carp,

היא מסתיימת עם טכניקה מיוחדת הנקראת ״קרפיון״,

which allows me to store one to two extra liters of air in my lungs

המאפשרת לי לאכסן 1-2 ליטרים נוספים של אויר בריאותי

by compressing it.

על ידי דחיסה.

When I leave the surface, I have about 10 liters of air in my lungs.

כשאני עוזב את פני המים, יש לי כ-10 ליטרים של אויר בריאותי.

As soon as I leave the surface the first mechanism kicks in:

ברגע שאני עוזב את פני המים המנגנון הראשון נכנס לפעולה:

the diving reflex.

רפלקס הצלילה.

The first thing the diving reflex does is make your heart rate drop.

הדבר הראשון שעושה רפלקס הצלילה הוא לגרום להאטה של קצב הלב.

My heart beat will drop from about 60-70 per minute

קצב ליבי ירד מ- 60-70 פעימות לדקה

לכ- 30-40 פעימות לדקה

to about 30-40 beats per minute

תוך שנייה; כמעט באופן מיידי.

in a matter of seconds; almost immediately.

Next, the diving reflex causes peripheral vasoconstriction,

שנית, רפלקס הצלילה גורם להיצרות כלי הדם הפריפריאלים,

which means that the blood flow will leave the body's extremities

מה שאומר שהדם יפסיק לזרום לחלקים החיצוניים של הגוף

to feed the most important organs:

על מנת לספק דם אך ורק לאיברים החיוניים:

הריאות, הלב והמוח.

the lungs, the heart and the brain.

This mechanism is innate.

מנגנון זה טבוע בנו.

I cannot control it.

אין באפשרותנו לשלוט בו.

If you go underwater, even if you've never done it before,

אם תצללו מתחת לפני המים, אפילו אם זו הפעם הראשונה שלכם

you'll experience the exact same effects.

אתם תהיו נתונים תחת אותן השפעות בדיוק.

All human beings share this characteristic.

כל אדם בעולם מגיב באותו אופן.

And what's extraordinary

ומה שמדהים עוד יותר

is that we share this instinct with marine mammals --

הוא שגם יונקים ימיים מגיבים באותו אופן --

all marine mammals: dolphins, whales, sea lions, etc.

כל היונקים הימיים: דולפינים, ליוויתנים, אריות ים וכו׳

When they dive deep into the ocean, these mechanisms become activated,

כשהם צוללים מתחת למים, מנגנונים אלו נכנסים לפעולה,

but to a greater extent.

וביתר יעילות.

And, of course, it works much better for them.

וכמובן, בשבילם זה עובד יותר טוב.

It's absolutely fascinating.

זה ממש מדהים

Right as I leave the surface,

איך מהרגע שאני עוזב את פני המים,

nature gives me a push in the right direction,

הטבע מוביל אותי בדרך המלך,

allowing me to descend with confidence.

ומאפשר לי לצלול עם בטחון.

So as I dive deeper into the blue,

כשאני הולך ומעמיק לעבר המצולות,

the pressure slowly starts to squeeze my lungs.

הלחץ אט אט מתחיל לצמק את ריאותי.

And since it's the amount of air in my lungs that makes me float,

ומכיוון שהאויר שבריאותי הוא הגורם לי לצוף,

the farther down I go, the more pressure there is on my lungs,

ככל שאני צולל יותר לעומק, הלחץ על ריאותי גדל,

the less air they contain and the easier it is for my body to fall.

כמות האויר בריאותי קטנה, ונעשה יותר קל עבורי להמשיך ולהעמיק.

And at one point, around 35 or 40 meters down,

בנקודה כלשהי, באזור ה- 35-40 מטרים מתחת לפני המים,

I don't even need to swim.

אינני צריך יותר לשחות.

My body is dense and heavy enough to fall into the depths by itself,

צפיפות גופי מספיק גבוהה וגופי מספיק כבד, כדי ליפול למעמקים בעצמו,

and I enter what's called the free fall phase.

ואז אני נכנס לשלב המכונה נפילה חופשית.

The free fall phase is the best part of the dive.

שלב הנפילה החופשית הוא החלק המהנה ביותר בצלילה.

It's the reason I still dive.

זו הסיבה שבשבילה אני צולל.

Because it feels like you're being pulled down

כי זה מרגיש כאילו אתם נמשכים מטה

and you don't need to do anything.

ואינכם צריכים לעשות דבר.

I can go from 35 meters to 123 meters without making a single movement.

אני יכול לצלול מ-35 עד 123 מטרים מבלי להניף אצבע.

I let myself be pulled by the depths,

אני נותן לעצמי להימשך על ידי המצולות,

and it feels like I'm flying underwater.

וזה מרגיש כאילו אני עף מתחת לפני המים.

It's truly an amazing feeling -- an extraordinary feeling of freedom.

זוהי הרגשה מדהימה -- הרגשת חופש יוצאת דופן.

And so I slowly continue sliding to the bottom.

וכך אני ממשיך אט אט לצלול לקרקעית.

40 meters down,

40 מטרים מתחת לפני המים

50 meters down,

50 מטרים מתחת לפני המים

and between 50 and 60 meters, a second physiological response kicks in.

ובין 50 ל-60 מטרים מתחת לפני המים, מנגנון פיסיולוגי נוסף נכנס לפעולה.

My lungs reach residual volume,

ריאותי מגיעות לנפח שארי,

below which they're not supposed to be compressed, in theory.

תאורטית, הן לא אמורות לרדת מתחת לנפח זה.

And this second response is called blood shift,

והמנגנון השני נקרא ״נדידת דם״,

or "pulmonary erection" in French.

או בצרפתית ״זיקפת הריאות״.

I prefer "blood shift."

אני מעדיף ״נדידת דם״.

(Laughter)

(צחוק)

So blood shift -- how does it work?

אז נדידת דם -- כיצד זה פועל?

The capillaries in the lungs become engorged with blood --

הנימים בריאות מתמלאים בדם,

which is caused by the suction --

כתוצאה מכיווץ כלי הדם בגפיים,

so the lungs can harden

כך שהריאות הולכות ומתקשות

and protect the whole chest cavity from being crushed.

וכך נמנעת קריסה של בית החזה.

It prevents the two walls of the lungs from collapsing,

נמנעת התמוטטות דפנות הריאה

from sticking together and caving in.

והיצמדותן האחת לשנייה.

Thanks to this phenomenon, which we also share with marine mammals,

הודות למנגנון זה, שגם הוא קיים אצל כל היונקים,

I'm able to continue with my dive.

אני מסוגל להמשיך בצלילה.

60, 70 meters down, I keep falling, faster and faster,

60,מטרים, 70 מטרים, אני ממשיך ליפול יותר ויותר מהר.

because the pressure is crushing my body more and more.

כי הלחץ מוחץ את גופי יותר ויותר.

Below 80 meters,

מתחת ל-80 מטרים,

the pressure becomes a lot stronger,

הלחץ נהיה הרבה יותר חזק,

and I start to feel it physically.

ואני מתחיל להרגיש זאת מבחינה פיזית.

I really start to feel the suffocation.

אני ממש מתחיל להרגיש בחנק.

You can see what it looks like -- not pretty at all.

אתם יכולים לראות כיצד זה נראה -- לא מחזה יפה.

The diaphragm is completely collapsed, the rib cage is squeezed in,

הסרעפת כולה ממוטטת, הצלעות מחוצות,

and mentally, there is something going on as well.

ומבחינה נפשית גם כן מתחולל משהו.

You may be thinking, "This doesn't look enjoyable.

יתכן ואתם חושבים: ״זה לא נראה כיף גדול״.

How do you do it?"

״למה הוא עושה את זה?״.

If I relied on my earthly reflexes --

אם הייתי פועל על פי האינסטינקטים היבשתיים שלי --

what do we do above water when there's a problem?

מה עושים כשיש בעיה מתחת לפני המים?

We resist, we go against it.

מתנגדים.

We fight.

נלחמים.

Underwater, that doesn't work.

זה לא עובד כך מתחת לפני המים.

If you try that underwater, you might tear your lungs,

אם תנסו זאת מתחת לפני המים, אתם עלולים לקרוע את ריאותכם,

spit up blood, develop an edema

לירוק דם, לפתח בצקת,

and you'll have to stop diving for a good amount of time.

וזה ימנע מכם לצלול לתקופה ארוכה.

So what you need to do, mentally, is to tell yourself

אז מה שאני צריך לעשות מבחינה מנטלית, זה לומר לעצמי,

that nature and the elements are stronger than you.

שהטבע חזק יותר ממני.

And so I let the water crush me.

אז אני נותן למים למחוץ אותי.

I accept the pressure and go with it.

אני מקבל את הלחץ ונכנע לו.

At this point, my body receives this information,

בשלב זה, גופי מקבל את המידע הזה,

and my lungs start relaxing.

וריאותי נרפות.

I relinquish all control, and relax completely.

אני מוותר על כל שליטה ומרפה לגמרי.

The pressure starts crushing me, and it doesn't feel bad at all.

הלחץ מוחץ אותי וזה לא מרגיש רע בכלל.

I even feel like I'm in a cocoon, protected.

זה אפילו מקנה לי תחושת בטחון, כאילו אני מוגן בתוך גולם.

And the dive continues.

והצלילה ממשיכה.

80, 85 meters down,

80 מטרים, 85 מטרים,

90,

90 מטרים

100.

100 מטרים,

100 meters -- the magic number.

100 -- מספר הקסם.

In every sport, it's a magic number.

בכל ספורט זהו מספר הקסם.

For swimmers and athletes and also for us, free divers,

בשחייה, אתלטיקה קלה, וגם אצלנו, בצלילה חופשית,

it's a number everyone dreams of.

זה מספר שכולם חולמים עליו.

Everyone wishes one day to be able to get to 100 meters.

כולם מקווים שיום אחד, יגיעו לגבול ה-100 מטרים.

And it's a symbolic number for us,

וזה מספר סמלי עבורנו,

because in the 1970s, doctors and physiologists did their math,

כי ב-1970, רופאים ופיזיולוגים עשו חישובים,

and predicted that the human body would not be able to go below 100 meters.

והעריכו שגופו של אדם לא יהיה מסוגל לרדת מתחת ל-100 מטרים.

Below that, they said, the human body would implode.

מתחת לגובה זה, הגוף יקרוס.

And then the Frenchman, Jacques Mayol --

ואז הצרפתי ז׳ק מאיול --

you all know him as the hero in "The Big Blue" --

כולכם ודאי מכירים אותו כגיבור הסרט ״הכחול הגדול״ --

came along and dived down to 100 meters.

הצליח לצלול ל-100 מטרים.

He even reached 105 meters.

הוא אפילו הגיע ל-105 מטרים.

At that time, he was doing "no limits."

הוא צלל בסגנון ״נו לימיט״.

He'd use weights to descend faster and come back up with a balloon,

הוא השתמש במשקולות כדי לצלול מהר יותר, וחזר לפני המים בעזרת בלון,

just like in the movie.

בדיוק כמו בסרט.

Today, we go down 200 meters in no limit free diving.

כיום, צוללנים מגיעים ל-200 מטרים בסגנון ״נו לימיט״.

I can do 123 meters by simply using muscle strength.

ואני צולל ל-123 מטרים בשימוש בשרירים בלבד.

And in a way, it's all thanks to him, because he challenged known facts,

ואפשר לומר שזה הכל בזכותו, כי הוא קרא תגר על עובדות מוסכמות,

and with a sweep of his hand, got rid of the theoretical beliefs

ובהנף יד ניפץ את התאוריות הקיימות,

and all the mental limits that we like to impose on ourselves.

ואת כל שאר המחסומים המנטלים שאנחנו כל כך אוהבים לכפות על עצמנו.

He showed us that the human body has an infinite ability to adapt.

הוא הראה לנו שלגוף האנושי יש יכולת התאקלמות אינסופית.

So I carry on with my dive.

אז אני ממשיך בצלילה.

105, 110, 115.

105, 110, 115.

The bottom is getting closer.

הקרקעית מתקרבת.

120,

120 מטרים,

123 meters.

123 מטרים.

I'm at the bottom.

הגעתי לקרקעית.

And now, I'd like to ask you to join me and put yourself in my place.

כעת אני רוצה שתצטרפו אלי ותשימו את עצמכם במקומי.

Close your eyes.

עצמו עיניים.

Imagine you get to 123 meters.

דמיינו שאתם מגיעים ל-123 מטרים.

The surface is far, far away.

פני המים רחוקים מאוד.

You're alone.

אתם לבדכם.

There's hardly any light.

חושך כמעט מוחלט.

It's cold --

קר.

freezing cold.

קר מאוד.

The pressure is crushing you completely --

הלחץ מוחץ אותכם לחלוטין --

13 times stronger than on the surface.

כפול 13 מהלחץ בגובה פני המים.

אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם:

And I know what you're thinking:

"This is horrible.

״זה נורא״.

What the hell am I doing here?

״מה לעזאזל אנחנו עושים פה?״

״הוא חולה נפש״.

He's insane."

But no.

אבל לא.

That's not what I think when I'm down there.

זה בכלל לא מה שעובר לי בראש כשאני שם.

When I'm at the bottom, I feel good.

שאני על הקרקעית, אני מרגיש נפלא.

I get this extraordinary feeling of well-being.

זו הרגשה נפלאה של נחת נפשי.

Maybe it's because I've completely released all tensions

אולי זה משום ששיחררתי את כל הלחצים

and let myself go.

והרפתי לחלוטין.

אני מרגיש נהדר ואין לי צורך לנשום.

I feel great, without the need to breathe.

Although, you'd agree, I should be worried.

למרות שכפי שודאי תסכימו, אני אמור להיות מודאג.

I feel like a tiny dot, a little drop of water,

אני מרגיש כמו נקודה קטנה, טיפת מים בודדה,

floating in the middle of the ocean.

הצפה באמצע האוקיינוס

And each time, I picture the same image.

וכל פעם מחדש, אני חושב על אותו דבר.

[The Pale Blue Dot]

על הנקודה הכחולה הדהוייה הזו.

It's that small dot the arrow is pointing to.

זו הנקודה הקטנה שהחץ מצביע עליה.

Do you know what it is?

אתם יודעים מה היא?

It's planet Earth.

זהו כדור הארץ.

Planet Earth, photographed by the Voyager probe,

כדור הארץ כפי שצולם על ידי גשושית החלל וויאג׳ר,

from 4 billion kilometers away.

ממרחק של 4 מיליארד קילומטרים.

And it shows that our home is that small dot over there,

ומנקודת מבט זו, הבית שלנו הוא נקודה קטנה,

floating in the middle of nothing.

המרחפת באמצע שום מקום.

That's how I feel

כך אני מרגיש

when I'm at the bottom, at 123 meters.

כשאני על הקרקעית, ב-123 מטרים.

I feel like a small dot,

אני מרגיש כמו נקודה קטנה,

a speck of dust, stardust,

גרגיר של אבק כוכבים,

floating in the middle of the cosmos,

המרחף בקוסמוס,

in the middle of nothing, in the immensity of space.

באמצע שום מקום, בחלל העצום.

It's a fascinating sensation,

זו הרגשה מדהימה,

because when I look up, down, left, right, in front, behind,

כי כשאני מביט מעלה, מטה, שמאלה, ימינה, קדימה, אחורה,

I see the same thing: the infinite deep blue.

אני רואה אותו דבר, כחול עמוק אינסופי.

Nowhere else on Earth you can experience this --

זה משהו שלא ניתן לחוות בשום מקום אחר על פני כדור הארץ --

looking all around you, and seeing the same thing.

להתבונן בכל כיוון ולראות אותו דבר.

It's extraordinary.

זה יוצא דופן.

And at that moment,

וגם כיום,

I still get that feeling each time, building up inside of me --

אני עדיין מרגיש את אותה תחושה --

the feeling of humility.

תחושת ענוה.

Looking at this picture, I feel very humble --

כשאני מסתכל על התמונה הזו, אני מרגיש ענו -

just like when I'm all the way down at the bottom --

בדיוק כמו ההרגשה כשאני על הקרקעית --

because I'm nothing,

כי אני שום כלום.

I'm a little speck of nothingness lost in all of time and space.

אני חלקיק קטן של כלום, אבוד במרחב ובזמן.

And it still is absolutely fascinating.

וזה מדהים כל פעם מחדש.

I decide to go back to the surface, because this is not where I belong.

אני מחליט לעלות חזרה לפני המים, כי אני לא שייך לכאן לקרקעית.

I belong up there, on the surface.

ביתי הוא שם למעלה, מעל לפני המים.

So I start heading back up.

אז אני מתחיל לעלות למעלה.

I get something of a shock

ואז, אני חוטף מעין שוק

at the very moment when I decide to go up.

בשנייה שאני מחליט לעלות למעלה.

First, because it takes a huge effort to tear yourself away from the bottom.

ראשית, משום שדרוש מאמץ אדיר על מנת להתנתק מהקרקעית.

It pulled you down on the way in,

הקרקע מושכת אותכם מטה בהלוך,

and will do the same on the way up.

והיא פועלת באותו אופן גם בחזור.

You have to swim twice as hard.

צריך לשחות חזק פי שתיים.

Then, I'm hit with another phenomenon known as narcosis.

ואז אני מושפע מעוד תופעה הנקראת שכרון מעמקים.

I don't know if you've heard of that.

אני לא יודע עם שמעתם על תופעה זו.

It's called nitrogen narcosis.

בשמה במקצועי, נרקוזת חנקן.

It's something that happens to scuba divers,

זה משהו שקורה לצוללני ס.ק.ו.ב.ה

but it can happen to free divers.

אבל זה עלול לקרות גם בצלילה חופשית.

It's caused by nitrogen dissolving in the blood,

התופעה כרוכה בחנקן שמתמוסס בדם,

which causes confusion

וגורם לבלבול

between the conscious and unconscious mind.

בין מציאות לדמיון.

A flurry of thoughts goes spinning through your head.

סערת מחשבות מתחוללת לכם בראש,

You can't control them, and you shouldn't try to --

לא ניתן בכלל לשלוט במחשבות אלו וגם לא כדאי לנסות --

you have to let it happen.

צריך פשוט לתת לזה לקרות,

The more you try to control it, the harder it is to manage.

כמה שמנסים יותר לשלוט בזה, כך קשה יותר להתמודד עם זה.

Then, a third thing happens:

ואז קורה דבר שלישי,

the desire to breathe.

הרצון לנשום.

I'm not a fish, I'm a human being,

כי אני לא דג, אני בן אדם,

and the desire to breathe reminds me of that fact.

והרצון לנשום מזכיר לי את עובדה זו.

Around 60, 70 meters,

באזור ה- 60, 70 מטרים

you start to feel the need to breathe.

מתחילים להרגיש את הדחף לנשום.

And with everything else that's going on,

ועם כל שאר הדברים שמתרחשים,

you can very easily lose your ground

קל מאוד לאבד שליטה

and start to panic.

ולהכנס לפניקה.

When that happens, you think, "Where's the surface?

כשזה קורה, עולה המחשבה: ״היכן פני המים?

I want to go up. I want to breathe now."

אני רוצה להיות למעלה, אני רוצה לנשום עכשיו״.

You should not do that.

אסור לתת לזה לקרות.

Never look up to the surface --

אסור להביט מעלה --

not with your eyes, or your mind.

לא עם העיניים ולא עם המחשבה.

You should never picture yourself up there.

אסור לדמיין את עצמכם שם למעלה.

You have to stay in the present.

חייבים להשאר בהווה,

I look at the rope right in front of me, leading me back to the surface.

אני מתמקד בכבל שלפני, שמוביל לפני המים,

And I focus on that, on the present moment.

ואני מתרכז בו ובהווה.

Because if I think about the surface, I panic.

כי אם אחשוב על פני המים, אכנס לפניקה.

And if I panic, it's over.

ואם אכנס לפניקה, הכל אבוד.

Time goes faster this way.

הזמן עובר מהר יותר כך.

And at 30 meters: deliverance.

ואז ב-30 מטרים: הישועה.

I'm not alone any more.

אני כבר לא לבד.

The safety divers, my guardian angels, join me.

צוללני הבטיחות שלי, המלאכים השומרים עלי, מצטרפים אלי,

They leave the surface, we meet at 30 meters,

הם ירדו מגובה פני המים והצטרפו אלי ב-30 מטרים

and they escort me for the final few meters,

והם ילוו אותי במטרים האחרונים,

where potential problems could arise.

היכן שאני עלול להתקל בבעיות.

Every time I see them, I think to myself,

כל פעם שאני רואה אותם אני חושב לעצמי:

"It's thanks to you."

״זה בזכותכם״.

It's thanks to them, my team, that I'm here.

זה בזכותם, בזכות הצוות שלי, שאני כאן היום.

It brings back the sense of humility.

זה מביא לי חזרה את תחושת הענוה,

Without my team, without all the people around me,

בלי הצוות שלי, בלי כל האנשים סביבי,

the adventure into the deep would be impossible.

ההרפתקאה במצולות לא הייתה מתאפשרת.

A journey into the deep is above all a group effort.

מסע במצולות הוא מעל לכל מאמץ קבוצתי.

So I'm happy to finish my journey with them,

אז משמח אותי לחלוק איתם את שלבי המסע האחרונים.

because I wouldn't be here if it weren't for them.

כי לא הייתי מגיע לשלב זה בלעדיהם.

20 meters, 10 meters,

20 מטרים, 10 מטרים,

my lungs slowly return to their normal volume.

ריאותי אט אט חוזרות לנפחן הרגיל.

Buoyancy pushes me up to the surface.

כח הציפה דוחף אותי למעלה לפני המים.

Five meters below the surface, I start to breathe out,

5 מטרים לפני פני המים אני מתחיל לנשוף,

so that as soon as I get to the surface all I do is breathe in.

כך שברגע שאגיע לפני המים, כל מה שאעשה זה לשאוף.

And so I arrive at the surface.

וכך אני מגיע לפני המים.

(Breathing in)

(שואף אויר)

Air floods into my lungs.

אויר מציף את ראותי.

It's like being born again, a relief.

זה כאילו להיולד מחדש.

It feels good.

זו הרגשה טובה.

Though the journey was extraordinary,

למרות שהמסע היה מדהים,

I do need to feel those small oxygen molecules fueling my body.

עדיין יש לי צורך להרגיש את מולקולות החמצן מזינות את גופי.

It's an extraordinary sensation, but at the same time it's traumatizing.

זוהי הרגשה מופלאה אך באותו זמן גם קצת טראומטית

It's a shock to the system, as you can you imagine.

זה שוק למערכת, כפי שודאי תוכלו לתאר.

I go from complete darkness to the light of day,

אני עובר מחושך מוחלט לאור יום,

from the near-silence of the depths to the commotion up top.

מהדממה של המצולות להמולה שמעל לפני המים.

In terms of touch, I go from the soft, velvety feeling of the water,

ברמת התחושה, אני עובר ממגע המים הרך והקטיפתי,

to air rubbing across my face.

לאויר המתחכך בפני.

In terms of smell,

ברמת טעם וריח,

there is air rushing into my lungs.

אויר ממלא את ראותי במהרה

And in return, my lungs open up.

וכתוצאה מכך ראותי נפתחות.

They were completely squashed just 90 seconds ago,

הן היו מעוכות לגמרי רק 90 שניות קודם לכן,

and now, they've opened up again.

ועתה הן פתוחות שוב.

So all of this affects quite a lot of things.

אז עם כל השינויים, די הרבה קורה,

I need a few seconds to come back,

אני צריך כמה שניות כדי לחזור לעצמי,

and to feel "all there" again.

ולהרגיש שייך למציאות.

But that needs to happen quickly,

אבל זה צריך לקרות מהר,

because the judges are there to verify my performance;

כי השופטים נמצאים שם כדי לאשר את ביצועי;

I need to show them I'm in perfect physical condition.

אני צריך להראות להם שאני במצב פיזי מושלם.

You saw in the video, I was doing a so-called exit protocol.

ראיתם בוידאו, ביצעתי מה שנקרא, פרוטוקול יציאה מהמים.

Once at the surface, I have 15 seconds to take off my nose clip,

ברגע שאני מחוץ למים יש לי 15 שניות להסיר את אטב האף,

give this signal and say (English) "I am OK."

לתת את הסימן הזה ולומר ״איי אם אוקי״ (אני בסדר באנגלית)

Plus, you need to be bilingual.

בנוסף לכל צריך להיות דו-לשוני.

(Laughter)

(צחוק)

On top of everything --

אחרי כל מה שעבר עלי

that's not very nice.

זה לא יפה.

Once the protocol is completed, the judges show me a white card,

אחרי שהסתיים הפרוטוקול, השופטים מראים לי כרטיס לבן,

and that's when the joy starts.

ומכאן מתחילה השמחה.

I can finally celebrate what has just happened.

סוף סוף אני יכול לחגוג את מה שקרה.

So, the journey I've just described to you

אז המסע שזה עתה תארתי בפניכם

is a more extreme version of free diving.

הוא הגירסה הקיצונית של צלילה חופשית,

Luckily, it's far from just that.

למזלי, זהו רק פן אחד.

For the past few years,

במשך השנים האחרונות,

I've been trying to show another side of free diving,

ניסיתי להראות פן אחר של הצלילה החופשית,

because the media mainly talks about competitions and records.

כי התקשורת לרוב מתעניינת אך ורק בתחרויות ובשיאים.

But free diving is more than just that.

אבל צלילה חופשית היא הרבה יותר מזה.

צלילה חופשית זה לשייט מתחת למים ברוגע.

It's about being at ease in the water.

It's extremely beautiful, very poetic and artistic.

זהו תחום נדיר ביופיו, מאוד פואטי ואומנותי.

So my wife and I decided to film it

אז אני ואשתי החלטנו לתעד אותו בסרט,

and try to show another side of it,

ולנסות להראות את הפן האחר,

mostly to make people want to go into the water.

בעיקר כדי לגרום לאנשים לרצות להכנס למים.

Let me show you some images to finish my story.

הרשו לי להראות לכם כמה תמונות לסיום.

It's a mix of beautiful underwater photos.

זהו אוסף של כמה תמונות יפות מתחת לפני המים.

(Music)

(מוסיקה)

I'd like you to know that if one day you try to stop breathing,

אני רוצה שתדעו שאם יום אחד תנסו להפסיק לנשום,

you'll realize that when you stop breathing,

תבינו שכשמפסיקים לנשום,

you stop thinking, too.

מפסיקים גם לחשוב,

It calms your mind.

זה מרגיע את הנפש.

Today, in the 21st century, we're under so much pressure.

כיום, במאה ה-21, אנו נתונים תחת כל כך הרבה לחץ.

Our minds are overworked, we think at a million miles an hour,

הנפש שלנו שחוקה, אנחנו חושבים בקצב מסחרר,

we're always stressed.

אנחנו כל הזמן לחוצים.

Being able to free dive lets you, just for a moment,

הצלילה מאפשרת לכם, לרגע אחד,

relax your mind.

להרגיע את הנפש.

Holding your breath underwater

לעצור את הנשימה מתחת לפני המים

means giving yourself the chance to experience weightlessness.

משמעה לתת לעצמכם הזדמנות, לחוות חוסר משקל.

It means being underwater, floating,

משמעה להיות מתחת לפני המים, בציפה,

with your body completely relaxed, letting go of all your tensions.

עם הגוף במצב רגיעה מוחלטת, שחרור של כל המתח.

This is our plight in the 21st century:

זוהי המציאות המצערת במאה ה-21:

our backs hurt, our necks hurt, everything hurts,

הגב שלנו כואב, הצוואר כואב, הכל כואב,

because we're stressed and tense all the time.

כי אנחנו תחת לחץ ומתח תמידי.

But when you're in the water,

אך כשאתם מתחת לפני המים,

you let yourself float, as if you were in space.

אתם נותנים לעצמכם לרחף כמו בחלל.

You let yourself go completely.

אתם משתחררים לחלוטין.

It's an extraordinary feeling.

זוהי הרגשה יוצאת דופן.

You can finally get in touch with your body, mind and spirit.

אתם יכולים סוף סוף להתחבר לגוף ולנפש.

Everything feels better, all at once.

הכל מרגיש פתאום טוב יותר.

Learning how to free dive is also about learning to breathe correctly.

ללמוד איך לבצע צלילה חופשית, משמעו גם ללמוד איך לנשום נכון.

We breathe with our first breath at birth, up until our last one.

אנו נושמים את נשימתנו הראשונה בלידה, וכך עד לנשימתנו האחרונה.

Breathing gives rhythm to our lives.

הנשימה מקנה קצב לחיינו.

Learning how to breathe better is learning how to live better.

ללמוד איך לנשום טוב יותר, זה ללמוד איך לחיות טוב יותר.

Holding your breath in the sea, not necessarily at 100 meters,

לעצור את הנשימה בים, לאו דווקא ב-100 מטרים,

but maybe at two or three,

אולי 2-3 מטרים,

putting on your goggles, a pair of flippers,

לשים את משקפת הצלילה, זוג הסנפירים,

means you can go see another world,

משמעו שבידכם אפשרות לגלות עולם אחר,

another universe, completely magical.

יקום אחר, מקום קסום.

You can see little fish, seaweed, the flora and fauna,

אתם יכולים לראות דג קטן, אצת ים, את החי והצומח,

you can watch it all discreetly,

אתם יכולים לצפות בכל זאת לבדכם,

sliding underwater, looking around, and coming back to the surface,

לרחף מתחת לפני המים, להביט מסביב ולחזור לפני המים,

leaving no trace.

מבלי להשאיר זכר להיותכם שם.

It's an amazing feeling to become one with nature like that.

זו הרגשה נהדרת, להרגיש בהרמוניה עם הטבע.

And if I may say one more thing,

והרשו לי לומר עוד דבר קטן,

holding your breath, being in the water, finding this underwater world --

לעצור את הנשימה, להיות במים, לגלות את העולם התת ימי --

it's all about connecting with yourself.

משמעו להתחבר עם נפשכם.

You heard me talk a lot about the body's memory

שמעתם אותי מדבר הרבה על האינסטינקטים של גוף האדם

that dates back millions of years, to our marine origins.

שמקורם ברקע הימי שלנו לפני מיליוני שנים.

The day you get back into the water,

ביום שבו תכנסו למים,

when you hold your breath for a few seconds,

ותעצרו את נשמתכם לכמה שניות,

you will reconnect with those origins.

תוכלו להתחבר עם מקורות אלו.

And I guarantee

ואני מבטיח לכם

it's absolute magic.

זהו דבר קסום.

I encourage you to try it out.

אני מעודד אתכם לנסות.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)