A friendly, autonomous robot that delivers your food | Ali Kashani

תרגום: עריכה: zeeva livshitz

Food delivery.

משלוחי אוכל

It's the thing that saves millennials from starvation.

זה דבר שמציל את בני דור המילניום מרעב

By my calculations,

לפי החישובים שלי

Americans order over 20 million restaurant deliveries

אמריקאים מזמינים 20 מיליון משלוחים ממסעדות

every single day.

בכול יום.

Over half of these deliveries are actually within walking distance.

יותר מחצי מהמשלוחים האלה הם במרחק הליכה.

But nine out of 10 are delivered in cars.

אבל 9 מתוך 10 נשלחים ברכב

So basically,

אז בעצם

we are moving a two-pound burrito

אנחנו מעבירים חצי קילו בוריטוס

in a two-ton car

ברכב של 2 טון

20 million times a day.

20 מיליון פעמים ביום.

The energy to bring you that burrito

האנרגיה שנצרכת כדי להביא אליכם את הבוריטו

is actually bringing you a two-ton metal cage

למעשה מביאה אליכם כלוב מתכת של 2 טון

with heated seats.

עם מושבים מחוממים.

Let's be honest.

בואו ונהיה כנים.

We are addicted to our cars.

אנחנו מכורים לרכבים שלנו.

Did you know that in America,

ידעתם שבאמריקה,

for every car, there are four parking spots?

על כל מכונית יש ארבעה מקומות חניה?

In some downtowns,

ובערים קטנות,

over half of the real estate is for cars.

יותר מחצי מהנדל“ן מיועד לרכבים.

We have designed our cities around our cars,

אנחנו מעצבים את הערים שלנו סביב הרכבים שלנו,

because we drive whether we're going two miles

בגלל שאנחנו מתעצלים ללכת 3 קילומטר

or 200 miles.

או 300 קילומטר.

Solo, or with our whole family.

לבד, או עם המשפחה.

We get into the same SUV to go buy coffee or a coffee table.

אנחנו נכנסים לאותו רכב שטח כדי לקנות קפה או שולחן קפה.

If we could free up some of these streets and parking lots,

לו נוכל לפנות את מגרשי החנייה מכמה מהרחובות האלה,

we could build more housing,

נוכל לבנות יותר בתים,

more social spaces, more parks.

יותר מקומות בילוי ופארקים.

But to do that,

אבל כדי לעשות את זה,

first, we need to rethink how we are using cars today.

צריך קודם כל לחשוב על אופן השימוש שלנו במכוניות כיום.

In the city of the future,

בעיר של העתיד

if you want to go five blocks, you summon a bike or a scooter.

אם תרצו ללכת מרחק של כמה רחובות, תעשו זאת באופניים או קורקינט.

If you're in a rush, a passenger drone would pick you up.

אם אתם תמהרו, מזל“ט נוסע יאסוף אתכם.

And if you need food, no need to have someone drive over --

ואם תצטרכו אוכל, אין סיבה שמישהו ייסע אליכם --

the food will make its way to you.

האוכל יעשה את דרכו אליכם.

Let's go back to those 20 million a day restaurant deliveries.

בואו ונחזור ל20 מיליון משלוחי המסעדות ביום

If we could get these deliveries off the road,

אם נוכל לפנות מהדרך את רכבי המשלוחים האלה,

we could reduce the need

נוכל לבטל את הצורך

for as many as one and a half million cars just in the US.

בשימוש ב 1.5 מיליון מכוניות לפחות, רק בארה“ב.

That's twice the size of San Francisco.

זה פי שניים מגודלה של סן פרנסיסקו.

Now, think of the impact this could have on cities like Delhi,

כעת, חישבו על ההשפעה בערים כמו ניו דלהי,

or my birth city of Tehran,

או בעיר הולדתי, טהרן,

where car pollution is killing thousands of people every year.

שבה זיהום אוויר מרכבים הורג אלפים כל שנה.

So how do we get some of these deliveries off the road?

אז מאיפה נקבל כמה מהמשלוחים האלה מחוץ לכבישים?

Well, that's the question

טוב זאת השאלה

that my team and I have been obsessed with over the last three years.

שהצוות שלי ואני חקרנו בשלוש השנים האחרונות.

And the solution is actually one of the building blocks

והפתרון הוא למעשה אחת מאבני הבניין

of the city of the future.

של העיר של העתיד.

We've been creating small, self-driving robots

אנחנו מייצרים רובוטים קטנים שנעים בכוחות עצמם

that navigate quiet alleys and sidewalks

שינווטו בשקט בעיר

on a walking pace

בשבילי הליכה

and have a secured cargo to deliver you food and supplies.

ויש להם מטען מאובטח כדי לספק לכם מזון ואספקה.

Now, before I tell you more about the robots,

לפני שאני מספר לכם יותר על הרובוטים

let's do a quick thought experiment.

בואו ונעשה ניסוי מחשבתי מהיר

In your mind, picture a city with thousands of robots.

דמיינו עיר עם אלפי רובוטים.

האם זה זה?

Is it this one?

This Hollywood dystopia is what a lot of people expect.

הדיסטופיה ההוליוודית הזו תואמת את הציפיות של הרבה אנשים.

But our job is to create a friendly future that's designed for people.

אבל התפקיד שלנו הוא ליצור עתיד ידידותי לבני האדם.

So instead of making aliens,

אז במקום ליצור חייזרים,

we set out to create robots that are familiar.

יצאנו ליצור רובוטים שמוכרים.

Robots that would belong in our communities.

רובוטים שתהיה להם שייכות בקהילות שלנו.

But we also wanted a little surprise.

אבל רצינו גם הפתעה קטנה.

Something unexpectedly delightful.

משהו מהנה באופן בלתי צפוי.

Think about it.

חישבו על זה.

You're walking down the street,

אתם הולכים ברחוב,

and you see your very first robot.

ואתם רואים את הרובוט הראשון שלכם.

That's the moment when you're going to decide

זה הרגע שבו אתם עומדים להחליט

if this is a future you love or fear.

אם זהו עתיד שאתם אוהבים או חוששים מפניו.

And with a lot of people having these dystopian ideas,

ועם הרבה אנשים בעלי הרעיונות הדיסטופיים האלה,

we need to open their minds.

עלינו לחשוף אותם לרעיונות חדשים.

We want to surprise and delight them,

אנחנו רוצים להפתיע ולשמח אותם,

so that we can win them over on first impression.

כדי שנוכל לשכנע אותם ממבט ראשון..

This is what we came up with.

זה מה שהמצאנו.

It's familiar, but it's also surprising.

זה מוכר, אבל זה גם מפתיע.

It's just a shopping cart,

זו רק עגלת קניות,

but it also looks like we crossbred WALL-E with Minions.

אבל זה נראה גם כאילו הכלאנו וול-E עם מיניונים.

אם אתם גרים בסן פרנסיסקו או בלוס אנג’לס,

If you live in San Francisco or Los Angeles,

chances are one of these has already delivered your food.

יש סיכוי שאחד מאלה כבר סיפק את האוכל שלכם.

As soon as we put robots out on the street,

ברגע שהיצבנו רובוטים בחוץ ברחוב,

we learned some really interesting problems.

למדנו על כמה בעיות מעניינות באמת.

Like, how should robots cross the road?

כמו, איך רובוטים צריכים לחצות את הכביש?

Or how should robots interact with people with visual or mobility impairments?

או כיצד רובוטים צריכים לתקשר עם אנשים עם ליקויי ראייה או ניידות?

We quickly realized that we need to teach our robots

מהר מאוד הבנו שאנחנו צריכים ללמד את הרובוטים שלנו

how to communicate with people.

כיצד לתקשר עם אנשים.

People on the sidewalk come from every walk of life,

אנשים על המדרכות באים מכל תחומי החיים,

so we needed to create a new language,

אז היינו צריכים ליצור שפה חדשה,

kind of a universal language

סוג של שפה אוניברסלית

so people and robots can understand each other

כדי שאנשים ורובוטים יוכלו להבין זה את זה

right off the bat.

ישר מההתחלה.

Because no one is going to be reading user manuals.

כי אף אחד לא עומד לקרוא מדריכים למשתמש.

We started with eyes, because eyes are universal.

התחלנו בעיניים, כי העיניים הן אוניברסאליות.

They can show where the robot is going

הן יכולות להראות לאן הרובוט הולך

or if it's confused.

או אם הוא מבולבל.

Plus, eyes make robots more human.

בנוסף, העיניים הופכות את הרובוטים לאנושיים יותר.

We also used sounds.

השתמשנו גם בצלילים.

For example, we created this running sound

לדוגמה, יצרנו את צליל הריצה הזה

with frequent gaps

עם מרווחים תכופים

so that people with visual impairments could locate their robots

כך שאנשים עם ליקויי ראייה יוכלו לאתר את הרובוטים שלהם

using the Doppler effect.

באמצעות אפקט דופלר.

But it turned out these were not enough.

אך התברר שאלו לא הספיקו.

At intersections,

בצמתים

cars would cut in front of our robots.

מכוניות היו עוקפות בחזית הרובוטים שלנו.

Drivers were getting confused sometimes,

נהגים היו מתבלבלים לפעמים,

because robots would take too long before they started crossing.

כי לרובוטים היה לוקח יותר מדי זמן לפני שהם התחילו לחצות.

Even ordinary pedestrians were getting confused.

אפילו הולכי רגל רגילים התבלבלו.

Sometimes, they couldn't figure out on which side to pass the robots,

לפעמים הם לא הצליחו להבין מאיזה צד לעבור את הרובוטים,

because robots make a lot of small adjustments to their direction

כי רובוטים עושים הרבה התאמות קטנות לכיוון שלהם

as they move.

תוך כדי תנועה.

This actually sparked a new idea.

זה בעצם עורר רעיון חדש.

What if we used movement to create a universal language?

מה אם היינו משתמשים בתנועה כדי ליצור שפה אוניברסלית?

Like, at intersections,

בצמתים למשל,

robots would gently move forward before they start crossing,

רובוטים ינועו בעדינות קדימה לפני שהם יתחילו לחצות,

to signal to drivers that it's their turn.

כדי לאותת לנהגים שהגיע תורם.

If they see someone in a wheelchair,

אם הם יראו מישהו בכיסא גלגלים,

they yield by pointing themselves away from the sidewalk,

הם יתנו זכות קדימה בכך שיצביעו על עצמם הרחק מהמדרכה,

כדי לאותת שהם לא מתכוונים לנוע.

to signal that they're not going to move.

Some of you may remember this.

חלקכם אולי יזכרו זאת.

In 2015, Canadian researchers sent a robot hitchhiking across the US.

ב 2015, חוקרים קנדים שלחו רובוט לתפוס טרמפים ברחבי ארה“ב.

It didn't get very far.

הוא לא הגיע מאוד רחוק.

It turns out that robots can also use some social skills.

מסתבר שרובוטים יכולים גם להפגין כמה כישורים חברתיים.

Like, if they're being tampered with,

למשל, אם “מתעסקים” איתם,

Carnegie Mellon researchers have shown that small toy robots should play dead,

חוקרים מקרנגי מלון הראו שרובוטי צעצוע קטנים היו צריכים להתחזות למתים

because people feel bad when they think they broke it.

כי אנשים מרגישים רע כשהם חושבים ששברו אותם.

But delivery robots aren't toys,

אבל רובוטים למשלוח אינם צעצועים,

they're not small, they are out there in public.

הם לא קטנים, הם פועלים בפומבי.

We found that with delivery robots,

גילינו שכשרובוטים למשלוחים,

to get people to stop tampering,

מבקשים שאנשים יפסיקו “להתעסק” איתם,

robots need to show awareness.

הרובוטים צריכים להפגין מודעות.

It's kind of the opposite of playing dead.

זה די ההפך מהתחזות למתים.

In this case,

במקרה הזה,

רובוטים צריכים להכיר את הסיטואציה

robots need to acknowledge the situation

to get people to step away.

לגרום לאנשים להתרחק.

Also, a word of advice.

כמו כן, עצה קטנה.

אם אתם רובוטים ורואים ילדים קטנים,

If you are a robot and you see small kids,

run towards the closest adult.

רצים לעבר המבוגר הקרוב ביותר.

It turns out that some kids just love harassing robots.

מסתבר שילדים אחדים פשוט אוהבים להטריד רובוטים.

So besides dystopia,

אז מלבד דיסטופיה,

Hollywood also promised us some really cool robots

הוליווד גם הבטיחה לנו כמה רובוטים ממש מגניבים

that would run our errands or keep us company.

שינהלו את השליחויות שלנו או יארחו לנו לחברה.

עד כה, באמת התמקדנו על משלוחי מזון,

So far, we've really focused on food delivery,

but in the future,

אבל בעתיד,

these robots can do more.

הרובוטים האלה יוכלו לעשות יותר.

Like, they could gather excess food and bring it to shelters every night.

הם יוכלו לאסוף עודפי מזון ולהביא אותו למקלטים מדי לילה.

Because in America, we waste 30 percent of our food,

כי באמריקה, אנו מבזבזים 30 אחוז מהמזון שלנו,

while 10 percent of our people experience food insecurity.

בעוד 10 אחוזים מאנשינו חווים חוסר ביטחון תזונתי.

These robots could be part of the solution.

הרובוטים האלה יכולים להיות חלק מהפתרון.

או כשמאות רובוטים יתרוצצו בערים,

Or when we have hundreds of robots running around cities,

we could have robots carry emergency medications at all times,

נוכל לתת לרובוטים להעביר תרופות חירום בכל עת,

just in case someone nearby has an allergic reaction

למקרה שמישהו בסביבה סובל מתגובה אלרגית

or an asthma attack.

או התקף אסתמה.

These robots could be on-site within a minute or two,

הרובוטים האלה יכולים להגיע לאתר תוך דקה או שתיים,

faster than anyone else.

מהר יותר מכל אחד אחר.

And during pandemics,

ובמהלך מגפות,

robots can be a key part of our infrastructure.

רובוטים יכולים להיות חלק מרכזי מהתשתית שלנו.

They can ensure

הם יכולים להבטיח

that we can provide our communities with the essential needs

שנוכל לספק לקהילות שלנו את הצרכים המהותיים

even during emergencies.

אפילו בשעות חירום.

Let me leave you with one last thought.

הרשו לי להשאיר אתכם עם מחשבה אחת אחרונה.

Today, objects can't get from A to B without human help,

כיום, אובייקטים אינם יכולים להגיע מ- A ל- B ללא עזרת אדם,

because our three-dimensional world is quite complex.

כי העולם התלת מימדי שלנו הוא די מורכב.

But new sensors and AI can change that.

אבל חיישנים חדשים ו- AI יכולים לשנות זאת.

In a way, technology is like a baby

במובן מסוים הטכנולוגיה היא כמו תינוק

that has just learned to recognize objects and understand words,

שזה עתה למד לזהות אובייקטים ולהבין מילים,

and maybe even hold a basic conversation,

ואולי אפילו לקיים שיחה בסיסית,

but it hasn't learned to walk yet.

אבל הוא עדיין לא למד ללכת.

Now, we are teaching technology

כעת, אנו מלמדים טכנולוגיה

how to navigate the three-dimensional world

שתורה כיצד לנווט בעולם התלת מימדי

without our help.

ללא עזרתנו.

We are entering this new era

אנו נכנסים לעידן החדש הזה

where insentient objects are going to get up and move freely.

שבו חפצים חסרי תחושה עומדים לקום ולנוע בחופשיות.

And when they do,

וכשהם עושים זאת,

we've got to make sure they don't look like aliens.

עלינו לוודא שהם לא נראים כמו חייזרים.

My vision for the future is that when things come to life,

החזון שלי לעתיד הוא שכאשר אובייקטים יתעוררו לחיים,

they do so with joy.

הם יעשו זאת בשמחה.

You know, less like the movie "Terminator"

פחות מאשר בסרט “שליחות קטלנית”

and more like "Toy Story."

ויותר כמו ב“צעצוע של סיפור“.

Thank you.

תודה