Tom Shannon: The painter and the pendulum

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Dan Liebeschutz

John Hockenberry: It's great to be here with you, Tom.

ג'ון הוקנברי: זה אדיר להיות איתך כאן, טום.

And I want to start with a question

ואני רוצה להתחיל בשאלה

that has just been consuming me

שלא נותנת לי מנוחה

since I first became familiar with your work.

מהפעם הראשונה שראיתי את היצירות שלך.

In you work there's always this kind of hybrid quality

ביצירות שלך תמיד קיים איזשהו עירבוב

of a natural force

של כוחות הטבע

in some sort of interplay with creative force.

במשחק עם כוחות היצירה.

Are they ever in equilibrium

האם הם אי פעם בשיווי משקל

in the way that you see your work?

בדרך שאתה רואה את העבודה שלך?

Tom Shannon: Yeah, the subject matter that I'm looking for,

טום שאנון: כן, החומר שאני מחפש

it's usually to solve a question.

הוא לרוב כדי לפתור חידה.

I had the question popped into my head:

צצה לי שאלה בראש,

What does the cone that connects the sun and the Earth look like

איך יראה הקונוס שמחבר בין השמש לכדור הארץ

if you could connect the two spheres?

אילו יכולנו לחבר בין שתי הספירות?

And in proportion, what would the size of the sphere

ובמובן היחסי, מה יהיה גודלה של הספירה

and the length, and what would the taper be to the Earth?

ומה אורכה, ומה יהיה החוד לכדור הארץ?

And so I went about and made that sculpture,

אז המשכתי ויצרתי פסל,

turning it out of solid bronze.

,מברונזה מוצקה.

And I did one that was about 35 feet long.

יצקתי אחד שאורכו היה כ-11 מטר.

The sun end was about four inches in diameter,

הקצה של השמש היה בערך 10 סמ' בקוטרו,

and then it tapered over about 35 feet

ולאורך ה-11 מטר הוא התחדדה

to about a millimeter at the Earth end.

לגודל של מילימטר בקצה של הכדור הארץ.

And so for me, it was really exciting

אז בשבילי, זה היה מאוד מרגש

just to see what it looks like

רק להסתכל איך זה נראה,

if you could step outside and into a larger context,

אילו יכולנו לקחת צעד הצידה ולראות הכל בהקשר הרחב,

as though you were an astronaut,

מנקודת מבט של אסטרונאוט,

and see these two things as an object,

ולראות את שני הדברים כאובייקט אחד,

because they are so intimately bound,

מכוון שהם קשורים קשר כל כך הדוק.

and one is meaningless without the other.

ואחד חסר טעם בלי השני.

JH: Is there a relief

ג'.ה.: האם קיימת תחושה של שחרור

in playing with these forces?

כשאתה משחק בכוחות האלו?

And I'm wondering how much of a sense of discovery there is

ואני סקרן לדעת עד כמה התחושה של תגלית חזקה

in playing with these forces.

במשחק עם הכוחות האלו.

TS: Well, like the magnetically levitated objects --

ט.ס.: טוב, כמו באובייקטים שמרחפים בעזרת כוח המגנטי

like that silver one there,

כמו הכסוף הזה שם.

that was the result

זאת הייתה התוצאה

of hundreds of experiments with magnets,

של מאות ניסוים עם המגנטים,

trying to find a way to make something float

בנסיון למצוא דרך לגרום לדבר לרחף

with the least possible connection to the ground.

עם כמה שפחות חיבור עם הקרקע.

So I got it down to just one tether

אז קשרתי אותו מלמעשה רק עם חוט אחד

to be able to support that.

כדי להיות מסוגל לתמוך בו.

JH: Now is this electromagnetic here, or are these static?

ג'. ה: עכשיו האם זה אלקטרו מגנטי פה או שהם סטטיים?

TS: Those are permanent magnets, yeah.

ט.ס: אלה מגנטים קבועים, כן.

JH: Because if the power went out, there would just be a big noise.

ג'.ה: מפני שאם הכוח היה מפסיק, יהיה רק רעש גדול.

TS: Yeah.

ט.ס: כן.

It's really unsatisfactory having plug-in art.

זה באמת לא מספק כשיש אומנות מחוברת לשקע.

JH: I agree.

ג'.ה: אני מסכים.

TS: The magnetic works

ט.ס: העבודות במגנטים

are a combination of gravity and magnetism,

הן שילוב של כוח המשיכה ומגנטיות,

so it's a kind of mixture of these ambient forces

אז זה סוג של עירוב של הכוחות האופפים האלו

that influence everything.

שמשפיעים על הכל.

The sun has a tremendous field

לשמש יש שדה עצום

that extends way beyond the planets

שמרחיק הרבה מעבר לכוכבי הלכת

and the Earth's magnetic field protects us from the sun.

והשדה המגנטי של כדור הארץ מגן עלינו מהשמש.

So there's this huge

אז יש את

invisible shape structures

המבנה הצורני הענק הזה

that magnetism takes in the universe.

שהמגנטיות יוצרת ביקום.

But with the pendulum,

אבל עם המטוטלת,

it allows me to manifest

זה מאפשר לי להמחיש

these invisible forces

את הכוחות הבלתי נראים האלה

that are holding the magnets up.

שמחזיקים את המגנטים למעלה.

My sculptures

הפסלים שלי

are normally very simplified.

הם בדרך כלל מאוד מופשטים.

I try to refine them down

אני מנסה לעדן אותם

to very simple forms.

לצורות מאוד פשוטות.

But the paintings become very complex,

אבל הציורים הופכים למאוד מורכבים,

because I think the fields

מפני שאני חושב שהשדות

that are supporting them,

שתומכים בהם,

they're billowing, and they're interpenetrating,

הם מתנשאים, והם חודרים אחד לשני,

and they're interference patterns.

ותבנית ההתאבכות שלהם.

JH: And they're non-deterministic.

ג'.ה: והם לא דיטרמניסטים.

I mean, you don't know necessarily where you're headed when you begin,

אני מתכוון, אתה לא יודע בהכרח לאן אתה הולך כשאתה מתחיל,

even though the forces can be calculated.

למרות שאפשר לחשב את הכוחות.

So the evolution of this --

אז האבולוציה של זה --

I gather this isn't your first pendulum.

אני מבין שזו לא המטוטלת הראשונה שלך.

TS: No. (JH: No.)

ט.ס: לא (ג'.ה: לא)

TS: The first one I did was in the late 70's,

ט.ס: את הראשונה יצרתי בשנות ה 70.

and I just had a simple cone

והיה לי רק קונוס פשוט

with a spigot at the bottom of it.

עם מגופה בתחתיתה.

I threw it into an orbit,

זרקתי אותה לסיבוב,

and it only had one color,

והיה לה רק צבע אחד,

and when it got to the center, the paint kept running out,

וכשהיא הגיעה למרכז, הצבע המשיך לזרום,

so I had to run in there,

אז הייתי חייב לרוץ לשם,

didn't have any control over the spigot remotely.

לא היתה לי שום שליטה על המגופה מרחוק.

So that told me right away: I need a remote control device.

אז זה אמר לי מייד: אני צריך שלט רחוק.

But then I started dreaming of having six colors.

אבל אז התחלתי לחלום שיש לי שישה צבעים.

I sort of think about it as the DNA --

אני דיי חושב על זה כ DNA --

these colors, the red, blue, yellow,

הצבעים האלו האדום, כחול, צהוב,

the primary colors and white and black.

הצבעים העיקריים ולבן ושחור.

And if you put them together in different combinations --

ואם שמים אותם בייחד בשילובים שונים --

just like printing in a sense,

בדיוק כמו בדפוס במובן מסויים,

like how a magazine color is printed --

כמו איך שמדפיסים צבע במגזין --

and put them under certain forces,

ומפעילים עליהם כוחות מסויימים,

which is orbiting them

שזה לסובב אותם

or passing them back and forth

או להעביר אותם קדימה ואחורה

or drawing with them,

או לצייר איתם,

these amazing things started appearing.

הדברים המדהימים האלה התחילו להופיע.

JH: It looks like we're loaded for bear here.

ג'.ה: נראה כאילו אנחנו טעונים להתחיל פה.

TS: Yeah, well let's put a couple of canvases.

ט.ס: כן, ובכן בא נשים כמה קנבסים.

I'll ask a couple of my sons

אני אבקש מכמה מבני

to set up the canvases here.

להכין את הקנבסים פה.

I want to just say --

אני רק רוצה להגיד --

so this is Jack, Nick and Louie.

אז זה ג'ק, ניק ולואי.

JH: Thanks guys.

ג'.ה: תודה חברה.

TS: So here are the --

ט.ס: אז הנה ה --

JH: All right, I'll get out of the way here.

ג'.ה: בסדר, אני אזוז מהדרך כאן.

TS: I'm just going to throw this into an orbit

ט.ס: אני רק אזרוק את זה להקפה

and see if I can paint everybody's shoes in the front.

ואראה אם אני יכול לצבוע את הנעליים של כולם מקדימה.

(Laughter)

(צחוק)

JH: Whoa. That is ...

ג'.ע: וואה, זה...

ooh, nice.

אוה, נחמד.

TS: So something like this.

ט.ס: אז משהו כמו זה.

I'm doing this as a demo,

אני עושה את זה כהדגמה,

and it's more playful,

וזה יותר שובבי,

but inevitably,

אבל בסופו של דבר,

all of this can be used.

אפשר להשתמש בכל זה.

I can redeem this painting,

אני יכול לגאול את הציור הזה,

just continuing on,

רק ממשיכים,

doing layers upon layers.

עושים שכבה מעל שכבה,

And I keep it around for a couple of weeks,

ואני מחזיק את זה באזור לכמה שבועות,

and I'm contemplating it,

ואני חושב על זה,

and I'll do another session with it

ואני אעשה עוד עבודה עם זה

and bring it up to another level,

ואביא את זה לרמה אחרת,

where all of this

כשכל זה

becomes the background, the depth of it.

הופך לרקע, העומק של זה.

JH: That's fantastic.

ג'.ה: זה נפלא.

So the valves at the bottom of those tubes there

אז השסתומים בתחתית השפופרות שם

are like radio-controlled airplane valves.

הם שסתומים שנשלטים כמו טיסן בשלט רחוק.

TS: Yes, they're servos with cams

כן, הם שרתים עם שסתומים

that pinch these rubber tubes.

שצובטים את שפופרות הגומי האלו.

And they can pinch them very tight and stop it,

והם יכולים לצבוט אותן מאוד חזק ולעצור את זה,

or you can have them wide open.

או שהם יכולים להיות פתוחים לגמרי.

And all of the colors

וכל הצבעים

come out one central port

יוצאים מיציאה אחת מרכזית

at the bottom.

בתחתית.

You can always be changing colors, put aluminum paint,

אתה תמיד יכול להחליף צבעים, לשים צבע אלומיניום,

or I could put anything into this.

או לשים כל דבר בזה.

It could be tomato sauce,

זה יכול להיות רוטב עגבניות,

or anything could be dispensed --

או כל דבר שאפשר לשפוך --

sand, powders or anything like that.

חול, אבקות או כל דבר דומה.

JH: So many forces there.

ג'.ה: כל כך הרבה כוחות שם.

You've got gravity, you've got the centrifugal force,

יש לך את הכבידה, יש לך את הכוח הצטרפוגלי,

you've got the fluid dynamics.

יש דינמיקת נוזלים.

Each of these beautiful paintings,

כל אחד מהציורים היפיפיים האלה,

are they images in and of themselves,

האם הם דמויות בפני עצמן,

or are they records

או שהן תעוד

of a physical event

של ארוע פיזיקלי

called the pendulum approaching the canvas?

שנקרא המטוטלת מתקרבת לקנבס?

TS: Well, this painting here,

ט.ס: ובכן הציור הזה פה,

I wanted to do something very simple,

רציתי לעשות משהו מאוד פשוט,

a simple, iconic image

תמונה פשוטה ואיקונית

of two ripples interfering.

של התאבכות שני גלים.

So the one on the right was done first,

אז זה מימין נעשה קודם,

and then the one on the left

ואז זה משמאל

was done over it.

נעשה מעליו.

And then I left gaps

ואז השארתי רווחים

so you could see the one that was done before.

כך שתוכלו לראות את זה שנעשה קודם.

And then when I did the second one,

ואז כשעשיתי את השני,

it really disturbed the piece --

באמת הפרעתי ליצירה --

these big blue lines

הקוים הכחולים הגדולים האלה

crashing through the center of it --

מתרסקים דרך המרכז של זה --

and so it created a kind of tension and an overlap.

אז זה יצר סוג של מתח וחפיפה.

There are lines in front of the one on the right,

יש קוים לפני זה שמימין,

and there are lines behind the one on the left,

ויש קוים מאחורי זה שמשמאל,

and so it takes it into different planes.

אז זה לוקח את זה למישורים שונים.

What it's also about,

מה שזה גם מביע,

just the little events,

רק הארועים הקטנים,

the events of the interpenetration of --

הארועים של החדירה של --

JH: Two stars, or --

ג'.ה: שני כוכבים, או --

TS: Two things that happened --

ט.ס: שני דברים שקרו --

there's an interference pattern, and then a third thing happens.

יש הפרעה בתבנית, ואז דבר שלישי קרה,

There are shapes that come about

יש צורות שנוצרות

just by the marriage

רק מהחיבור

of two events that are happening,

של שני הארועים שקורים,

and I'm very interested in that.

ואני מאוד מתעניין בזה.

Like the occurrence of moire patterns.

כמו ההשנות של תבניות מוייר.

Like this green one,

כמו הירוקה הזו,

this is a painting I did about 10 years ago,

כמו הציור הזה שעשיתי לפני 10 שנים,

but it has some --

אבל יש לו קצת --

see, in the upper third --

רואה, בשליש העליון --

there are these moires and interference patterns

יש את המויירים ותבניות ההפרעה האלו

that are radio kind of imagery.

שהן סוג של הדמיית רדיו.

And that's something that in painting

וזה משהו שבציור

I've never seen done.

מעולם לא ראיתי שנעשה.

I've never seen a representation

מעולם לא ראיתי יצוג

of a kind of radio interference patterns,

של תבניות התאבכות רדיו,

which are so ubiquitous

שנמצאות בכל מקום באותו הזמן

and such an important part of our lives.

וחלק כל כך חשוב בחיינו.

JH: Is that a literal part of the image,

ג'.ה: האם זה ממש חלק מהתמונה,

or is my eye making that interference pattern --

או האם עייני יוצרות את תבנית ההתאבכות --

is my eye completing that interference pattern?

האם עייני משלימות את תבנית ההתאבכות הזו?

TS: It is the paint actually,

ט.ס: זה הצבע למעשה,

makes it real.

שהופך את זה לאמיתי.

It's really manifested there.

זה באמת מתגשם שם.

If I throw a very concentric circle,

אם אני אדחוף מעגל מאוד קונסנטרי,

or concentric ellipse,

או אליפסה קונסנטרית,

it just dutifully makes

זה פשוט עושה

these evenly spaced lines,

קוים במרחקים שווים,

which get closer and closer together,

שמתקרבים עוד ועוד,

which describes how gravity works.

מה שמתאר איך הכבידה עובדת.

There's something very appealing

יש משהו מאוד מושך

about the exactitude of science

בדייקנות של המדע

that I really enjoy.

שאני מאוד נהנה ממנו.

And I love the shapes that I see

ואני אוהב את הצורות שאני רואה

in scientific observations

בתצפיות מדעיות

and apparatus,

ומכשירים,

especially astronomical forms

בעיקר צורות אסטרונומיות

and the idea of the vastness of it,

והרעיון של הענקיות של זה,

the scale,

קנה המידה,

is very interesting to me.

הוא מאוד מעניין בשבילי.

My focus in recent years

המיקוד שלי בשנים האחרונות

has kind of shifted more toward biology.

מעין הוסט יותר לכיוון הביולוגיה.

Some of these paintings, when you look at them very close,

כמה מהציורים האלה, כשאתה מביט בהם מקרוב מאוד,

odd things appear

דברים מוזרים מופיעים

that really look like horses or birds

שבאמת נראים כמו סוסים או ציפורים

or crocodiles, elephants.

או קרוקודילים, פילים.

There are lots of things that appear.

יש הרבה דברים שמופיעים.

When you look into it, it's sort of like looking at cloud patterns,

כשאתה מסתכל בזה, זה דומה להסתכלות בצורות בעננים,

but sometimes they're very modeled and highly rendered.

אבל לפעמים הן מאוד ברורות ומסודרות.

And then there are all these forms

וא יש את כל הצורות האלו

that we don't know what they are,

שאנחנו לא יודעים מה הן,

but they're equally well-resolved

אבל הן ברורות באותה מידה

and complex.

ומסובכות.

So I think, conceivably, those could be predictive.

אז אני חושב, בצורה מתקבלת על הדעת, שאלה יכולות להיות נבואיות.

Because since it has the ability

מפני שמאחר ויש לזה את היכולת

to make forms

ליצור צורות

that look like forms that we're familiar with

שנראות כמו צורות שמוכרות לנו

in biology,

בביולוגיה,

it's also making other forms that we're not familiar with.

זה גם יוצר צורות אחרות שלא כל כך מוכרות לנו.

And maybe it's the kind of forms

ואולי זה סוג הצורות

we'll discover underneath the surface of Mars,

שנגלה מתחת לפני מאדים,

where there are probably lakes

שם כנראה יש אגמים

with fish swimming under the surface.

עם דגים ששוחים מתחת לפני השטח.

JH: Oh, let's hope so. Oh, my God, let's.

ג'.ה:אוה, הבה נקווה. אוה, אלוהים, ,בא.

Oh, please, yes. Oh, I'm so there.

אוה, בבקשה, כן. אוה, אני כל כך שם.

You know, it seems

אתה יודע, זה נראה

at this stage in your life,

שבשלב הזה בחייך,

you also very personally

אתה בצורה אישית

are in this state of confrontation

במצב של עימות

with a sort of dissonant --

עם סוג של דיסוננס --

I suppose it's an electromagnetic force

אני מניח שזה כוח אלקטרומגנטי

that somehow governs your Parkinson's

שאיך שהוא שולט בפרקינסון שלך

and this creative force

והכוח היצירתי הזה

that is both the artist

שהוא גם האומן

who is in the here and now

שנמצא בפה ועכשיו

and this sort of arc of your whole life.

והוא סוג של קשת של כל חייך.

Is that relevant to your work?

האם זה רלוונטי לעבודה שלך?

TS: As it turns out,

ט.ס: מסתבר,

this device kind of comes in handy,

שהמכשיר הזה די שימושי,

because I don't have to have

מפני שאני לא צריך שיהיה לי

the fine motor skills to do,

את הכישורים המוטוריים העדינים לעשות,

that I can operate slides,

שאני יכול להפעיל את ההחלקות,

which is more of a mental process.

שזה יותר פעולה מנטלית.

I'm looking at it and making decisions:

אני מביט בזה ומחליט החלטות:

It needs more red, it needs more blue,

זה צריך יותר אדום, זה צריך יותר כחול,

it needs a different shape.

זה צריך צורה אחרת.

And so I make these creative decisions

וכך אני עושה ת הבחירות היצירתיות האלו

and can execute them

ויכול לבצע אותן

in a much, much simpler way.

בדרך הרבה, הרבה יותר פשוטה.

I mean, I've got the symptoms.

אני מתכוון, יש לי את הסמפטומים.

I guess Parkinson's kind of creeps up over the years,

אני מניח שפרקינסון די מתגנבת אליך במשך השנים,

but at a certain point you start seeing the symptoms.

אבל בנקודה מסויימת אתה מתחיל לראות את הסמפטומים.

In my case,

במקרה שלי,

my left hand has a significant tremor

ליד השמאלית שלי יש רעידות משמעותיות

and my left leg also.

וגם לרגלי השמאלית.

I'm left-handed, and so I draw.

אני שמאלי, וכך אני מצייר.

All my creations

כל היצירות שלי

really start on small drawings,

באמת מתחילות באיורים קטנים,

which I have thousands of,

שיש לי אלפים מהם,

and it's my way of just thinking.

וזו הדרך שלי לחשוב.

I draw with a simple pencil,

אני מאייר בעיפרון פשוט,

and at first, the Parkinson's

ובהתחלה, הפרקינסון

was really upsetting,

היתה ממש מעצבנת,

because I couldn't get the pencil to stand still.

מפני שלא יכולתי לגרום לעיפרון לעמוד ללא תנועה.

JH: So you're not a gatekeeper for these forces.

ג'.ה: אז אתה לא שומר הסף של הכוחות האלו.

You don't think of yourself as the master of these forces.

אתה לא חושב על עצמך כאדון של הכוחות האלו.

You think of yourself as the servant.

אתה חושב על עצמך כמשרת.

TS: Nature is -- well, it's a godsend.

ט.ס: הטבע הוא -- ובכן, הוא מתת האל.

It just has so much in it.

פשוט יש בו כל כך הרבה.

And I think nature

ואני חושב שהטבע

wants to express itself

רוצה להביע את עצמו

in the sense that we are nature,

במובן שאנחנו הטבע,

humans are of the universe.

האנשים הם מהיקום.

The universe is in our mind,

היקום נמצא במוחנו,

and our minds are in the universe.

ומוחינו נמצאים ביקום.

And we are expressions

ואנחנו הבעות

of the universe, basically.

של היקום, בעיקרון.

As humans,

כאנשים,

ultimately being part of the universe,

בסופו של דבר אנחנו חלק מהיקום,

we're kind of the spokespeople

אנחנו מעיין הדוברים

or the observer part

או החלק הצופה

of the constituency

של היצורים

of the universe.

של היקום.

And to interface with it,

וכדי להתממשק איתו,

with a device that lets these forces

עם מכשיר שנותן לכוחות האלו

that are everywhere

שנמצאים בכל מקום

act and show what they can do,

לפעול ולהראות מה הם יכולים לעשות,

giving them pigment and paint just like an artist,

לתת להם פיגמנטים וצבע בדיוק כמו לאומן,

it's a good ally.

זה מקום טוב.

It's a terrific studio assistant.

זה מסייע סטודיו מעולה.

JH: Well, I love the idea

ג'.ה: אני אוהב את הרעיון

that somewhere within this idea

שאי שם ברעיון הזה

of fine motion and control

של תנועה עדינה ושליטה

with the traditional skills

עם כישורים מסורתיים

that you have with your hand,

שיש לך בידיים,

some sort of more elemental force gets revealed,

סוג של כוח אלמנטרי יותר מתגלה,

and that's the beauty here.

וזה היופי פה.

Tom, thank you so much. It's been really, really great.

תום, תודה רבה, זה היה באמת באמת נפלא

TS: Thank you, John.

ט.ס: תודה לך, ג'ון.

(Applause)

(מחיאות כפיים)