There's no such thing as not voting | Eric Liu

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

למה לטרוח?

Why bother?

The game is rigged.

המשחק מכור.

My vote won't count.

הקול שלי לא ייחשב.

The choices are terrible.

האפשרויות נוראיות.

Voting is for suckers.

לבחור זה לפראיירים.

Perhaps you've thought some of these things.

יכול להיות שחשבתם חלק מן הדברים האלה.

Perhaps you've even said them.

אולי אפילו אמרתם אותם.

And if so, you wouldn't be alone, and you wouldn't be entirely wrong.

ואם כן, אתם לא תהיו לבד, ואתם לא תהיו גם לגמרי טועים.

The game of public policy today is rigged in many ways.

משחק המדיניות הציבורית היום מכור בדרכים רבות.

אחרת כיצד יותר מחצי מהטבות המס הפדרליות

How else would more than half of federal tax breaks

ייזרמו לחמשת האחוזים העשירים בארה"ב?

flow up to the wealthiest five percent of Americans?

And our choices indeed are often terrible.

והאפשרויות שלנו בהחלט בדרך כלל איומות.

For many people across the political spectrum,

לאנשים רבים ברחבי הקשת הפוליטית,

Exhibit A is the 2016 presidential election.

מוצג א' הוא מסע הבחירות של 2016.

But in any year, you can look up and down the ballot

אך בכל שנה, ניתן להסתכל לאורך מסע הבחירות

and find plenty to be uninspired about.

ולמצוא מספיק ממה לקבל השראה.

But in spite of all this, I still believe voting matters.

אך למרות כל זאת, אני עדיין מאמין שיש חשיבות בלבחור.

ככל שזה נשמע מטורף,

And crazy as it may sound,

I believe we can revive the joy of voting.

אני מאמין שאנחנו יכולים להחזיר את האושר שבהצבעה.

Today, I want to talk about how we can do that, and why.

היום, אני רוצה לדבר על איך אנחנו יכולים לעשות את זה, ולמה.

There used to be a time in American history when voting was fun,

היו זמנים בהיסטוריה האמריקאית שבהם הבחירות היו מהנות,

when it was much more than just a grim duty to show up at the polls.

כאשר זה היה הרבה יותר מסתם חובה עגומה להופיע בקלפי.

הזמן הזה נקרא "רוב ההיסטוריה האמריקאית"

That time is called "most of American history."

(Laughter)

(צחוק)

From the Revolution to the Civil Rights Era,

מהמהפכה ועד עידן זכויות האזרח,

the United States had a vibrant,

לארצות הברית הייתה תרבות הצבעה

robustly participatory and raucous culture of voting.

השתתפותית חסונה, תוססת ורועשת.

It was street theater, open-air debates, fasting and feasting and toasting,

זה היה תיאטרון רחוב, דיון באויר הפתוח, צום, סעודה והרמת כוסית,

parades and bonfires.

תהלוכות ומדורות.

During the 19th century, immigrants and urban political machines

במהלך המאה ה-19, מהגרים ומנגנונים פוליטיים עירוניים

helped fuel this culture of voting.

עזרו לתדלק את תרבות ההצבעה הזו.

That culture grew with each successive wave of new voters.

התרבות הזו גדלה עם כל גל עוקב של מצביעים חדשים.

בזמן תקופת השיקום, כאשר מצביעים אפריקנים-אמריקניים חדשים,

During Reconstruction, when new African-American voters,

אזרחים אפריקנים-אמריקניים חדשים,

new African-American citizens,

began to exercise their power,

התחילו ליישם את זכותם,

they celebrated in jubilee parades

הם חגגו בתהלוכות יובל

that connected emancipation with their newfound right to vote.

אשר קישרו בין שחרורם לבין זכותם החדשה לבחור.

A few decades later, the suffragettes

מספר עשורים לאחר מכן, הסופרג'יסטיות

brought a spirit of theatricality to their fight,

הביאו רוח דרמתית למאבקן,

marching together in white dresses as they claimed the franchise.

צועדות יחד בשמלות לבנות כשהן תובעות לקבל את זכות ההצבעה.

And the Civil Rights Movement,

והתנועה לזכויות האזרח,

which sought to redeem the promise of equal citizenship

שחיפשו לפדות את ההבטחה לשוויון אזרחי

שהופר על ידי ג'ים קרואו,

that had been betrayed by Jim Crow,

put voting right at the center.

מיקם את זכות ההצבעה במרכז.

מקיץ החרות ועד המצעד בסלמה,

From Freedom Summer to the march in Selma,

that generation of activists knew that voting matters,

הדור הזה של אקטיביסטים ידע שלבחירות יש חשיבות,

והם ידעו שמפגן ראווה והופעה של עוצמה

and they knew that spectacle and the performance of power

הוא המפתח האמיתי לתביעת הכוח.

is key to actually claiming power.

But it's been over a half century since Selma and the Voting Rights Act,

אך מאז המצעד בסלמה וחוק זכות ההצבעה עברו כבר יותר מ25 שנים.

and in the decades since,

ובשנים מאז,

this face-to-face culture of voting

תרבות ההצבעה הישירה הזו

has just about disappeared.

כמעט נעלמה לחלוטין.

It's been killed by television

הטלוויזיה הרגה אותה

ואז האינטרנט.

and then the internet.

The couch has replaced the commons.

הספה החליפה את המגרש הציבורי.

המסכים הפכו את האזרחים לצופים.

Screens have made citizens into spectators.

ולמרות שזה נחמד לשתף ממים פוליטיים במדיה החברתית ,

And while it's nice to share political memes on social media,

that's a rather quiet kind of citizenship.

זו אזרחות שקטה למדי.

It's what the sociologist Sherry Turkle calls "being alone together."

לזה הסוציולוגית שרי טרקל קוראת "להיות לבד ביחד."

What we need today

מה שאנחנו צריכים היום

is an electoral culture that is about being together together,

זו תרבות בחירה שעוסקת בלהיות יחד ביחד,

in person,

באופן אישי

in loud and passionate ways,

בדרכים קולניות ונלהבות,

so that instead of being "eat your vegetables" or "do you duty,"

כך שבמקום להיות "תאכל את הירקות שלך" או "תעשה את המוטל עליך,"

voting can feel more like "join the club"

לבחור יכול להרגיש כמו "הצטרף למועדון"

or, better yet, "join the party."

או, יותר טוב, "הצטרף למסיבה."

דמיינו שהיה לנו עכשיו, בכל הארץ,

Imagine if we had, across the country right now,

in local places but nationwide,

באזורים מקומיים אבל כלל-ארצי,

a concerted effort to revive a face-to-face set of ways

מאמץ להחיות את הדרך שהיא פנים מול פנים

to engage and electioneer:

כדי להתחבר לבוחרים:

outdoor shows in which candidates and their causes are mocked

הופעות חוץ בהן מועמדים והמטרות שלהם מושמים ללעג

and praised in broad satirical style;

ומשבחים אותם בדרך סטירית נרחבת;

soapbox speeches by citizens;

נאומים על ידי אזרחים;

public debates held inside pubs;

דיונים ציבוריים שנערכים בתוך פאבים;

streets filled with political art and handmade posters and murals;

רחובות מלאים באמנות פוליטית ופוסטרים בעבודת יד וציורי קיר;

battle of the band concerts in which competing performers rep their candidates.

קונצרטים של מלחמות להקות בהם מבצעים מתחרים מקדמים את המועמדים שלהם.

Now, all of this may sound a little bit 18th century to you,

עכשיו, כל זה אולי נשמע מעט המאה ה 18 לכם,

but in fact, it doesn't have to be any more 18th century

אבל למעשה, זה לא חייב להיות יותר מהמאה ה 18

than, say, Broadway's "Hamilton,"

מאשר, נגיד, "המילטון" בברודווי

שזה אומר עכשיווי מאוד.

which is to say vibrantly contemporary.

And the fact is that all around the world,

והעובדה היא שמסביב לעולם,

today, millions of people are voting like this.

היום, מליוני אנשים מצביעים ככה.

In India, elections are colorful, communal affairs.

בהודו, בחירות הן צבעוניות, עניינים חברתיים.

In Brazil, election day is a festive, carnival-type atmosphere.

בברזיל, יום הבחירות הוא חגיגה, באטמוספירת דמויית קרנבל.

In Taiwan and Hong Kong, there is a spectacle,

בטאיוון והונג קונג, יש מופע,

eye-popping, eye-grabbing spectacle

מופע לוכד מבטים ויוצא דופן

to the street theater of elections.

לתאטרון הרחוב שהוא הבחירות.

You might ask, well, here in America, who has time for this?

אתם אולי שואלים, ובכן, פה באמריקה, למי יש זמן לזה?

And I would tell you

ואני הייתי אומר לכם

that the average American watches five hours of television a day.

שהאמריקאי הממוצע צופה בחמש שעות של טלוויזיה ביום.

You might ask, who has the motivation?

אתם אולי שואלים, למי יש את המוטיבציה?

And I'll tell you,

ואני אגיד לכם,

any citizen who wants to be seen and heard

כל אזרח שרוצה להראות ולהשמע

not as a prop, not as a talking point,

לא כאביזר, לא כנושא לשיחה,

but as a participant, as a creator.

אלא כמשתתף, כיוצר.

Well, how do we make this happen?

ובכן, איך אנחנו גורמים לזה לקרות?

Simply by making it happen.

פשוט בלגרום לזה לקרות.

That's why a group of colleagues and I

לכן קבוצה של עמיתים ואני

launched a new project called "The Joy of Voting."

שיגרנו פרוייקט חדש שנקרא "האושר בבחירה."

In four cities across the United States --

בארבע ערים ברחבי ארצות הברית --

Philadelphia, Miami,

פילדלפיה, מיאמי,

אקרון באוהיו, ווויצ'יטה קנזס --

Akron, Ohio, and Wichita, Kansas --

we've gathered together artists and activists,

אספנו יחד אמנים ואקטיביסטים,

educators, political folks, neighbors, everyday citizens

מחנכים, אנשים פוליטיים, שכנים, אזרחים פשוטים

to come together and create projects

להתאחד וליצור פרוייקטים

שיכולים לעודד את התרבות הזו של בחירה בדרך מקומית.

that can foster this culture of voting in a local way.

In Miami, that means all-night parties with hot DJs

במיאמי זה אומר מסיבות כל הלילה עם דיג'יי חמים

where the only way to get in is to show that you're registered to vote.

שם הדרך היחידה להכנס היא להראות שאתם בוחרים רשומים.

באקרון, זה אומר הצגות פוליטיות

In Akron, it means political plays

being performed in the bed of a flatbed truck

שמופיעות על משאית שטוחה

that moves from neighborhood to neighborhood.

שנעה משכונה לשכונה.

In Philadelphia,

בפילדלפיה,

it's a voting-themed scavenger hunt all throughout colonial old town.

זה חפש את המטמון בסגנון בחירות ברחבי כל העיר העתיקה.

ובוויצי'טה, זה לעשות קלטות מיקס ואמנות גרפיטי

And in Wichita, it's making mixtapes and live graffiti art

in the North End to get out the vote.

בצפון כדי להוציא את הבחירות.

There are 20 of these projects,

יש 20 פרוייקטים כאלה,

and they are remarkable in their beauty and their diversity,

והם יוצאי דופן ביופי שלהם ובגיוון,

והם משנים אנשים.

and they are changing people.

Let me tell you about a couple of them.

תנו לי לספר לכם על כמה מהם.

In Miami, we've commissioned and artist,

במיאמי, הזמנו אמן,

a young artist named Atomico,

אמן צעיר בשם אטומיקו,

to create some vivid and vibrant images for a new series of "I voted" stickers.

כדי ליצור כמה תמונות חיות וססגוניות לסדרה חדשה של מדבקות "אני הצבעתי."

But the thing is, Atomico had never voted.

אבל העניין הוא, שאטומיקו מעולם לא הצביע.

הוא אפילו לא היה רשום.

He wasn't even registered.

So as he got to work on creating this artwork for these stickers,

אז כשהוא עבד על ליצור אמנות למדבקות האלו,

he also began to get over his sense of intimidation about politics.

הוא גם התחיל להתגבר על התחושה שלו של פחד מפוליטיקה.

He got himself registered,

הוא נרשם,

ואז הוא למד על הפריימריז המתקרבים,

and then he got educated about the upcoming primary election,

and on election day he was out there not just passing out stickers,

וביום הבחירות הוא היה שם בחוץ לא רק מחלק מדבקות,

but chatting up voters and encouraging people to vote,

אבל לשוחח עם בוחרים ולעודד אנשים להצביע,

and talking about the election with passersby.

ולדבר על הבחירות עם העוברים ושבים.

In Akron, a theater company called the Wandering Aesthetics

באקרון, חברת תאטרון שנקראת האסטטים הנודדים

has been putting on these pickup truck plays.

העלו את מחזות הטנדרים האלה.

And to do so, they put out an open call to the public

וכדי לעשות זאת, הם פתחו קריאה לציבור

וביקשו נאומים, מונולוגים, דיאלוגים, פואמות,

asking for speeches, monologues, dialogues, poems,

snippets of anything that could be read aloud

קטעים של כל מה שיכול להקרא בקול

ולהארג להופעה.

and woven into a performance.

They got dozens of submissions.

הם קיבלו עשרות הצעות.

One of them was a poem

אחת מהן היתה פואמה

written by nine students in an ESL class,

שנכתבה על ידי תשעה תלמידים בכיתת לימוד אנגלית.

all of them Hispanic migrant workers

כולם מהגרים היספנים עובדים

from nearby Hartville, Ohio.

מהארטוויל אוהיו הקרובה.

I want to read to you from this poem.

אני רוצה לקרוא לכם מהפואמה הזו.

It's called "The Joy of Voting."

היא נקראת "האושר בהצבעה."

"I would like to vote for the first time

"הייתי רוצה להצביע בפעם הראשונה

בגלל שדברים משתנים עבור ההספנים.

because things are changing for Hispanics.

הייתי מפחד מרוחות רפאים.

I used to be afraid of ghosts.

עכשיו אני מפחד מאנשים.

Now I am afraid of people.

There's more violence and racism.

יש יותר אלימות וגזענות.

Voting can change this.

בחירה יכולה לשנות את זה.

The border wall is nothing.

חומת הגבול היא כלום.

It's just a wall.

היא רק חומה.

חומת הבושה היא משהו.

The wall of shame is something.

It's very important to vote

זה מאוד חשוב להצביע

so we can break down this wall of shame.

כדי שנוכל לשבור את חומת הבושה.

I have passion in my heart.

יש תשוקה בליבי.

Voting gives me a voice and power.

בחירה נותנת לי קול וכוח.

I can stand up and do something."

אני יכול לעמוד ולעשות משהו."

"The Joy of Voting" project isn't just about joy.

פרוייקט "האושר בבחירה" הוא לא רק אושר.

It's about this passion.

הוא נוגע לתשוקה.

It's about feeling and belief,

הוא נוגע להרגשה ואמונה,

and it isn't just our organization's work.

והוא לא רק העבודה של הארגון שלנו.

All across this country right now,

בכל רחבי המדינה עכשיו,

immigrants, young people, veterans, people of all different backgrounds

מהגרים, אנשים צעירים, יוצאי צבא, אנשים מכל מני רקעים

are coming together to create this kind of passionate, joyful activity

מתאחדים כדי ליצור סוג זה של פעילות מלאת תשוקה ושמחה

around elections,

סביב הבחירות,

in red and blue states, in urban and rural communities,

במדינות אדומות וכחולות, בקהילות עירוניות וכפריות,

people of every political background.

אנשים מכל רקע פוליטי.

What they have in common is simply this:

מה שמשותף להם זה פשוט זה:

their work is rooted in place.

העבודה שלהם מושרשת במקום.

Because remember, all citizenship is local.

בגלל שזכרו, כל אזרחות היא מקומית.

When politics becomes just a presidential election,

כשפוליטיקה הופכת לרק בחירות לנשיאות,

we yell and we scream at our screens, and then we collapse, exhausted.

אנחנו צועקים ואנחנו זועקים על המסכים שלנו, ואז אנחנו מתמוטטים בתשישות.

But when politics is about us

אבל כשהפוליטיקה נוגעת לנו

and our neighbors and other people in our community

ולשכונה שלנו ולאנשים אחרים בקהילה שלנו

שמתאחדים כדי ליצור חוויה של קול שיתופי ודמיון,

coming together to create experiences of collective voice and imagination,

then we begin to remember that this stuff matters.

אז אנחנו מתחילים לזכור שכל העניינים האלה משנים.

We begin to remember that this is the stuff of self-government.

אנחנו מתחילים לזכור שאלה הדברים של ממשל מקומי.

Which brings me back to where I began.

מה שמחזיר אותי חזרה למקום ממנו התחלתי.

Why bother?

למה לטרוח?

There's one way to answer this question.

יש דרך אחת לענות על השאלה הזו.

Voting matters because it is a self-fulfilling act of belief.

בחירה משנה מפני שהיא פעולה של אמונה המגשימה את עצמה.

It feeds the spirit of mutual interest that makes any society thrive.

היא מזינה את הנפש של אינטרסים משותפים שגורמים לחברה לשגשג.

When we vote, even if it is in anger,

כשאנחנו בוחרים, אפילו אם זה מתוך כעס,

we are part of a collective, creative leap of faith.

אנחנו חלק מקפיצת אמונה קולקטיבית ויצירתית.

Voting helps us generate the very power that we wish we had.

בחירה מאפשרת לנו ליצור את הכוח שהיינו רוצים שהיה לנו.

It's no accident that democracy and theater

זו לא תאונה שדמוקרטיה ותאטרון

צצו סביב אותו זמן ביוון העתיקה.

emerged around the same time in ancient Athens.

Both of them yank the individual out of the enclosure of her private self.

שנייהם מושכים את הפרט מההסגר של העצמי הפרטי.

Both of them create great public experiences of shared ritual.

שנייהם יוצרים חוויה ציבורית גדולה של טקס משותף.

Both of them bring the imagination to life

שנייהם מביאים את הדמיון לחיים

in ways that remind us that all of our bonds in the end

בדרכים שמזכירות לנו שכל הקשרים שלנו בסופו של דבר

מדומיינים, ויכולים להיות מדומיינים מחדש.

are imagined, and can be reimagined.

This moment right now,

הרגע הזה עכשיו,

when we think about the meaning of imagination,

כשאנחנו חושבים על המשמעות של דמיון,

is so fundamentally important,

היא כל כל חשובה בייסודה,

and our ability to take that spirit

והיכולת שלנו לקחת את הרוח הזו

and to take that sense

ולקחת את התחושה הזו

that there is something greater out there,

שיש משהו גדול יותר שם בחוץ,

is not just a matter of technical expertise.

היא לא רק עניין של מומחיות טכנית.

היא לא רק עניין של לפנות את הזמן או שיש את הידע.

It's not just a matter of making the time or having the know-how.

It is a matter of spirit.

היא עניין של רוח.

But let me give you an answer to this question, "Why bother?"

אבל תנו לי לתת לכם תשובה לשאלה הזו, "למה לטרוח?"

that is maybe a little less spiritual and a bit more pointed.

שהיא אולי יותר רוחנית ומעט יותר מחודדת.

Why bother voting?

למה לטרוח להצביע?

Because there is no such thing as not voting.

בגלל שאין כזה דבר לא להצביע.

לא להצביע זה להצביע,

Not voting is voting,

לכל מה שאתם אולי מתעבים ומתנגדים לו.

for everything that you may detest and oppose.

Not voting can be dressed up

לא להצביע יכול להיות

as an act of principled, passive resistance,

פעולה של התנגדות עקרונית ופסיבית,

but in fact not voting

אבל למעשה לא להצביע

is actively handing power over

זה לתת את הכוח אקטיבית

to those whose interests are counter to your own,

לאלה שהאינטרסים שלהם מנוגדים לשלנו,

and those who would be very glad to take advantage of your absence.

ואלה שיהיו מאוד שמחים לנצל את ההעדרות שלכם.

Not voting is for suckers.

לא להצביע זה בשביל פראיירים.

Imagine where this country would be

דמיינו איפה המדינה הזו תהיה

if all the folks who in 2010 created the Tea Party

אם כל האנשים שב 2010 יצרו את מסיבת התה

had decided that, you know, politics is too messy,

היו מחליטים, שאתם יודעים, פוליטיקה היא מלוכלכת מדי,

voting is too complicated.

להצביע זה מורכב מדי.

There is no possibility of our votes adding up to anything.

אין אפשרות שהקולות שלנו יתווספו למשהו.

They didn't preemptively silence themselves.

הם לא משקיטים את עצמם מראש.

They showed up,

הם הופיעו,

and in the course of showing up, they changed American politics.

ובמהלך הופעתם, הם שינו את הפוליטיקה האמריקאית.

Imagine if all of the followers of Donald Trump and Bernie Sanders

דמיינו אם כל העוקבים של דונלד טראמפ וברני סנדרס

had decided not to upend the political status quo

היו מחליטים לא ללכת נגד הסטטוס קוו הפוליטי

ולפוצץ את המסגרת של מה שהיה אפשרי קודם לכן

and blow apart the frame of the previously possible

בפוליטיקה האמריקאית.

in American politics.

They did that by voting.

הם עשו זאת על ידי הצבעה.

אנחנו חיים בזמן עכשיו,

We live in a time right now,

divided, often very dark,

מפוצל, הרבה פעמים חשוך,

where across the left and the right, there's a lot of talk of revolution

בו לרוחב השמאל והימין, יש הרבה דיבורים על מהפכה

and the need for revolution to disrupt everyday democracy.

והצורך במהפכה להפריע לדמוקרטיה היום יומית.

ובכן, הנה העניין:

Well, here's the thing:

everyday democracy already gives us a playbook for revolution.

דמוקרטיה יום יומית כבר נותנת לנו ספר משחק למהפכה.

In the 2012 presidential election,

בבחירות לנשיאות של 2012,

young voters, Latino voters,

בוחרים צעירים, בוחרים לטינים,

Asian-American voters, low-income voters,

בוחרים אסיאנו אמריקאים, בוחרים עם הכנסה נמוכה,

all showed up at less than 50 percent.

כולם הופיעו בפחות מ 50 אחוז.

In the 2014 midterm elections, turnout was 36 percent,

בבחירות הביניים של 2014, ההגעה היתה 36 אחוז,

which was a 70-year low.

מה שהיה שפל של 70 שנה.

And in your average local election,

ובבחירות המקומיות הממוצעות שלכם,

turnout hovers somewhere around 20 percent.

שיעורי ההצבעה נעו סביב 20 אחוז.

I invite you to imagine 100 percent.

אני מזמין אתכם לדמיין 100 אחוז.

Picture 100 percent.

דמיינו 100 אחוזים.

הניעו 100 אחוזים,

Mobilize 100 percent,

and overnight, we get revolution.

ובן לילה, יש לנו מהפכה.

בן לילה, סדרי העדיפות של המדיניות של המדינה משתנים דרמטית,

Overnight, the policy priorities of this country change dramatically,

וכל רמה של ממשל הופכת רדיקלית יותר ריספונסיבית

and every level of government becomes radically more responsive

to all the people.

לכל האנשים.

What would it take to mobilize 100 percent?

מה זה ידרוש כדי להניע 100 אחוז?

Well, we do have to push back against efforts afoot

ובכן, אנחנו חייבים לדחוף מאמצים קיימים

בכל רחבי המדינה עכשיו

all across the country right now

to make voting harder.

להפוך את הבחירה לקשה יותר.

But at the same time,

אבל באותו זמן,

אנחנו חייבים אקטיבית ליצור תרבות חיובית של הצבעה

we have to actively create a positive culture of voting

שאנשים רוצים להשתייך אליה,

that people want to belong to,

be part of, and experience together.

להיות חלק ממנה, ולחוות יחד.

We have to make purpose.

אנחנו חייבים ליצור מטרה.

אנחנו חייבים ליצור כיף.

We have to make joy.

אז כן, בואו נעשה את המהפכה הזו,

So yes, let's have that revolution,

a revolution of spirit, of ideas,

מהפכה של רוח, של רעיונות,

of policy and participation,

מדיניות והשתתפות,

a revolution against cynicism,

מהפכה נגד ציניות,

a revolution against the self-fulfilling sense of powerlessness.

מהפכה נגד התחושה המגשימה את עצמה של חוסר אונים.

Let's vote this revolution into existence,

בואו נבחר במהפכה הזו לקיום,

and while we're at it,

ובעודנו עושים זאת,

let's have some fun.

בואו נעשה קצת כיף.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)

(Applause)