Ash Beckham: When to take a stand -- and when to let it go

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

This summer I was back in Ohio for a family wedding,

בקיץ האחרון חזרתי לאוהיו כדי להשתתף בחתונה משפחתית

and when I was there,

ובזמן שהייתי שם,

there was a meet and greet with Anna and Elsa from "Frozen."

התרחש ארוע בהשתתפות אנה ואלזה מ-"לשבור את הקרח"

Not the Anna and Elsa from "Frozen,"

לא "ה"-אנה ואלזה מ-"לשבור את הקרח".

as this was not a Disney-sanctioned event.

כי זה לא היה ארוע בחסות חברת דיסני.

These two entrepreneurs had a business of running princess parties.

שתי יזמיות אלו היו בעלות עסק לאירגון מסיבות של נסיכות.

Your kid is turning five?

הילדה שלכם חוגגת חמש?

They'll come sing some songs, sprinkle some fairy dust, it's great.

הן יבואו, ישירו כמה שירים, יפזרו קצת אבקת פיות, זה נהדר.

And they were not about to miss out on the opportunity

והן לא התכוונו לפספס את ההזדמנות

that was the phenomenon and that was "Frozen."

של התופעה שהיא "לשבור את הקרח".

So they get hired by a local toy store,

אז חנות צעצועים מקומית שוכרת את שרותיהן,

kids come in on a Saturday morning,

הילדים באים בשבת בבוקר,

buy some Disney swag, get their picture taken with the princesses,

קונים קצת מוצרי דיסני, מצטלמים עם הנסיכות,

call it a day.

ואפשר לסיים את היום

It's like Santa Claus without the seasonal restrictions.

זה כמו סנטה קלאוס בלי מגבלות עונתיות.

(Laughter)

(צחוק)

And my three-and-a-half-year-old niece Samantha was in the thick of it.

ואחייניתי בת השלוש וחצי, סמנתה, היתה עמוק בתוך העניינים.

She could care less that these two women were signing posters and coloring books

לא היה לה אכפת ששתי הנשים הללו חתמו על פוסטרים וחוברות צביעה

as Snow Queen and Princess Ana with one N to avoid copyright lawsuits.

כמלכת השלג והנסיכה אנה עם N אחד כדי להימנע מתביעות משפטיות

(Laughter)

(צחוק)

According to my niece and the 200-plus kids in the parking lot that day,

על פי אחייניתי ועוד 200 ילדים במגרש החנייה באותו יום

this was the Anna and Elsa from "Frozen."

אלו היו ה"אנה ואלזה" מ"לשבור את הקרח"

It is a blazing hot Saturday morning in August in Ohio.

זהו שבת בבוקר שרבי באוגוסט באוהיו,

We get there at 10 o'clock, the scheduled start time,

אנחנו מגיעים לשם בעשר, שעת ההתחלה

and we are handed number 59.

ונתנו לנו את המספר 59.

By 11 o'clock they had called numbers 21 through 25;

עד השעה 11, הם קראו למספרים 21-25.

this was going to be a while,

זה ייקח זמן.

and there is no amount of free face painting or temporary tattoos

ואין שום כמות של איפור פנים חינמי או קעקועים זמניים

that could prevent the meltdowns that were occurring outside of the store.

שימנעו את ההתמוססויות שקרו שם בחוץ.

(Laughter)

(צחוק)

So, by 12:30 we get called:

אז ב- 12:30 קראו לנו.

"56 to 63, please."

"56 עד 63 בבקשה"

And as we walk in, it is a scene I can only describe you

וכשאנחנו נכנסים, זו סצינה שאני יכולה רק לתאר לכם

as saying it looked like Norway threw up.

שזה נראה כמו קיא נורווגי

(Laughter)

(צחוק)

There were cardboard cut-out snowflakes covering the floor,

היו פתיתי שלג מקרטון על כל הרצפה,

glitter on every flat surface, and icicles all over the walls.

נצנצים על כל משטח, ושלגונים על כל הקירות.

And as we stood in line

וכשעמדנו בתור

in an attempt to give my niece a better vantage point

בתקווה לאפשר לאחייניתי מראה טוב יותר

than the backside of the mother of number 58,

מהצד האחורי של אמא מס.58,

I put her up on my shoulders,

הושבתי אותה על כתפיי,

and she was instantly riveted by the sight of the princesses.

והיא מיד הוקסמה למראה הנסיכות

And as we moved forward, her excitement only grew,

וככל שהתקדמנו, התרגשותה רק גדלה,

and as we finally got to the front of the line,

וכשסופסוף הגענו לתחילת התור,

and number 58 unfurled her poster to be signed by the princesses,

ומספר 58 שחררה את הפוסטר שלה לחתימת הנסיכות,

I could literally feel the excitement running through her body.

ממש יכולתי להרגיש את ההתרגשות שלה עוברת בגופה.

And let's be honest, at that point, I was pretty excited too.

ובואו נהיה כנים, בשלב זה אני גם די התרגשתי.

(Laughter)

(צחוק)

I mean, the Scandinavian decadence was mesmerizing.

הדקדנס הסקנדינבי היה מרתק.

(Laughter)

(צחוק)

So we get to the front of the line,

אז אנחנו מגיעים לתחילת התור,

and the haggard clerk turns to my niece and says,

והעובדת המותשת פונה לאחייניתי ואומרת,

"Hi, honey. You're next!

"הי מותק, את הבאה!

Do you want to get down, or you're going to stay

את רוצה לרדת, או שאת נשארת

on your dad's shoulders for the picture?'

על הכתפיים של אבא לתמונה?"

(Laughter)

(צחוק)

And I was, for a lack of a better word, frozen.

ומחוסר מילה טובה יותר, קפאתי.

(Laughter)

(צחוק)

It's amazing that in an unexpected instant we are faced with the question,

זה מדהים שברגע בלתי צפוי אנחנו עומדים בפני השאלה:

who am I?

מי אני?

Am I an aunt? Or am I an advocate?

אני דודה? או שאני מיליטנטית?

Millions of people have seen my video about how to have a hard conversation,

מליוני אנשים צפו בסרטון שלי על איך לקיים שיחה קשה,

and there one was, right in front of me.

והנה עמדתי בפני אחת.

At the same time,

באותו זמן,

there's nothing more important to me than the kids in my life,

אין דבר שיותר חשוב לי מאשר הילדים בחיי,

so I found myself in a situation that we so often find ourselves in,

אז מצאתי את עצמי בסיטואציה בה אנו מוצאים את עצמנו לעיתים כה תכופות,

torn between two things, two impossible choices.

קרועה בין שני דברים, שתי בחירות בלתי אפשריות.

Would I be an advocate?

אהיה פעילה חברתית?

Would I take my niece off my shoulders and turn to the clerk and explain to her

האם אוריד את האחיינית שלי מכתפי, ואסביר לפקידה

that I was in fact her aunt, not her father,

שבעצם אני דודתה, ולא אבא שלה

and that she should be more careful

ושהיא צריכה להיות יותר זהירה

and not to jump to gender conclusions based on haircuts and shoulder rides --

ולא לקפוץ למסקנות מגדר שמבוססות על תספורת או רכיבה על הכתפיים --

(Laughter) --

(צחוק)

and while doing that,

ותוך כדי שאני עושה את זה

miss out on what was, to this point, the greatest moment of my niece's life.

אני אפסיד את מה שעד עכשיו היה הרגע הנפלא ביותר בחייה של האחיינית שלי.

Or would I be an aunt?

או שאהיה דודה?

Would I brush off that comment, take a million pictures,

אתעלם מהתגובה הזו, אצלם אלף תמונות,

and not be distracted for an instant from the pure joy of that moment,

ולא אהיה מוסחת לרגע מרגע טהור של שמחה,

and by doing that,

ובעשותי כך,

walk out with the shame that comes up for not standing up for myself,

אצא מלאת בושה על כי לא עמדתי למען עצמי,

especially in front of my niece.

בעיקר בפני האחיינית שלי.

Who was I?

מי הייתי?

Which one was more important? Which role was more worth it?

מי הייתה יותר חשובה? איזה תפקיד יותר שווה את זה?

Was I an aunt? Or was I an advocate?

האם אני דודה? או האם אני פעילה חברתית?

And I had a split second to decide.

והייתה לי חצי שניה להחליט.

We are taught right now

מלמדים אותנו כעת

that we are living in a world of constant and increasing polarity.

שאנו חיים בעולם של קוטביות הולכת וגדלה.

It's so black and white, so us and them, so right and wrong.

הכל כל כך שחור ולבן כך שאנו והם כך נכון ושגוי

There is no middle, there is no gray, just polarity.

אין אמצע, אין תחום אפור, רק קוטביות.

Polarity is a state in which two ideas or opinions

קוטביות היא מצב בו שני רעיונות או דעות

are completely opposite from each other;

הן הפוכות לגמרי אחת מהשנייה;

a diametrical opposition.

ניגודים דיאמטריים.

Which side are you on?

באיזה צד אתם נמצאים?

Are you unequivocally and without question antiwar, pro-choice, anti-death penalty,

האם אתם פציפיסטים, תומכי הפלות מתנגדים לעונש מוות,

pro-gun regulation, proponent of open borders and pro-union?

תומכים בפיקוח על נשק

Or, are you absolutely and uncompromisingly

או האם אתם לגמרי וללא התפשרות

pro-war, pro-life, pro-death penalty,

בעד מלחמה, בעד הפלות, בעד עונש מוות,

a believer that the Second Amendment is absolute,

מאמינים לחלוטין בתיקון השני,

anti-immigrant and pro-business?

נגד הגירה, ובעד עסקים?

It's all or none, you're with us or against us.

זה הכל או כלום, אתה איתנו או נגדנו.

That is polarity.

זו קוטביות.

The problem with polarity and absolutes is that

הבעיה עם קוטביות ומוחלטות היא

it eliminates the individuality of our human experience

שהיא שוללת את האינדבידואליות של החוויה האנושית שלנו

and that makes it contradictory to our human nature.

וזה הופך אותה למנוגדת לטבע האנושי שלנו.

But if we are pulled in these two directions,

אבל אם אנחנו נמשכים בשני הכיוונים האלה,

but it's not really where we exist --

אבל זה לא באמת היכן שאנו מתקיימים --

polarity is not our actual reality --

קוטביות היא לא המציאות האמתית שלנו --

where do we go from there?

לאן אנחנו הולכים משם?

What's at the other end of that spectrum?

מהו הקצה השני של הספקטרום הזה?

I don't think it's an unattainable, harmonious utopia,

אינני חושבת שזו הרמוניה אוטופית שלא ניתנת להשגה.

I think the opposite of polarity is duality.

אני חושבת שההפך מקוטביות זו דואליות.

Duality is a state of having two parts,

דואליות היא מצב שיש בו שני חלקים

but not in diametrical opposition,

אבל לא בניגודיות דיאמטרית,

in simultaneous existence.

בקיום סימולטני.

Don't think it's possible?

לא חושבים שזה אפשרי?

Here are the people I know:

הנה האנשים שאני מכירה:

I know Catholics who are pro-choice, and feminists who wear hijabs,

אני מכירה קתולים תומכי-הפלות, ופמיניסטיות שלובשות חיג'אבים

and veterans who are antiwar,

יוצאי צבא ותיקים שמתנגדים למלחמה,

and NRA members who think I should be able to get married.

וחברי NRA שחושבים שמגיע לי להתחתן.

Those are the people I know, those are my friends and family,

אלה הם אנשים שאני מכירה, אלה הם חבריי ובני משפחתי,

that is the majority of our society, that is you, that is me.

זה רוב החברה שלנו, זה אתה, זו אני.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Duality is the ability to hold both things.

דואליות היא היכולת להחזיק בשני הדברים.

But the question is: Can we own our duality?

אבל השאלה היא: האם נוכל להחזיק בדואליות זו?

Can we have the courage to hold both things?

האם יש לנו את האומץ להחזיק בשני הדברים?

I work at a restaurant in town,

אני עובדת במסעדה בעיר,

I became really good friends with the busser.

התחברתי מאוד עם שוטפת הכלים.

I was a server and we had a great relationship,

הייתי מלצרית והיתה לנו מערכת יחסים נפלאה

we had a really great time together.

היה לנו ממש כיף יחד.

Her Spanish was great

הספרדית שלה הייתה מעולה

because she was from Mexico.

בגלל שהיא הייתה ממקסיקו.

(Laughter)

(צחוק)

That line actually went the other way.

השורה ההיא באמת יצאה הפוך.

Her English was limited, but significantly better than my Spanish.

האנגלית שלה הייתה מוגבלת, אבל הרבה יותר טובה מהספרדית שלי.

But we were united by our similarities,

אבל הדמיון בינינו איחד אותנו,

not separated by our differences.

לא הפרידו בינינו ההבדלים.

And we were close, even though we came from very different worlds.

והיינו קרובות למרות שבאנו משני עולמות מאוד שונים.

She was from Mexico,

היא הייתה ממקסיקו,

she left her family behind so she could come here

היא עזבה את המשפחה שלה מאחור כדי לבוא לכאן

and afford them a better life back home.

ולתת להם חיים טובים יותר שם.

She was a devout conservative Catholic,

היא הייתה קתולית שמרנית אדוקה

a believer in traditional family values,

מאמינה בערכי משפחה מסורתית,

stereotypical roles of men and women,

תפקידים סטריאוטיפים של גברים ונשים,

and I was, well, me.

ואני הייתי, נו, אני.

(Laughter)

(צחוק)

But the things that bonded us were when she asked about my girlfriend,

אבל הדברים שחיברו ביננו היו כשהיא שאלה על חברה שלי

or she shared pictures that she had from her family back home.

או שיתפה תמונות שהיו לה של משפחתה מהבית.

Those were the things that brought us together.

אלו היו הדברים שחיברו ביננו.

So one day, we were in the back,

אז יום אחד היינו מאחור,

scarfing down food as quickly as we could, gathered around a small table,

בולסות אוכל מהר ככל שיכולנו סביב שולחן קטן,

during a very rare lull,

במהלך הפוגה נדירה,

and a new guy from the kitchen came over --

ומישהו חדש מהמטבח בא --

who happened to be her cousin --

שבמקרה היה בן דודה --

and sat down with all the bravado and machismo

והתיישב עם כל התעוזה והמצ'ואיזם

that his 20-year-old body could hold.

שגופו בן ה-20 יכול היה לשאת.

(Laughter)

(צחוק)

And he said to her, [in Spanish] "Does Ash have a boyfriend?"

והוא אמר לה, [בספרדית] "האם לאש יש חבר?"

And she said, [in Spanish] "No, she has a girlfriend."

והיא אמרה [בספרדית]

And he said, [in Spanish] "A girlfriend?!?"

והוא אמר [בספרדית] "חברה?!?!"

And she set down her fork, and locked eyes with him,

והיא הניחה את המזלג שלה, ונעצה בו את עיניה

and said, [in Spanish] "Yes, a girlfriend. That is all."

ואמרה [בספרדית] "כן, חברה. זה הכל."

And his smug smile quickly dropped to one of maternal respect,

והגיחוך שלו הפך להבעת כבוד אימהית,

grabbed his plate, walked off, went back to work.

לקח את הצלחת שלו, יצא, חזר לעבוד.

She never made eye contact with me.

היא אף פעם לא יצרה אתי קשר עין.

She left, did the same thing --

היא עזבה, עשתה אותו דבר --

it was a 10-second conversation, such a short interaction.

היו 10 שניות של שיחה, אינטראקציה כה קטנה

And on paper, she had so much more in common with him:

ועל הנייר, היה לה הרבה יותר במשותף אתו:

language, culture, history, family, her community was her lifeline here,

שפה, תרבות, היסטוריה, משפחה, הקהילה שלה הייתה עורק החיים שלה

but her moral compass trumped all of that.

אבל המצפן המוסרי שלה גבר על כל זה.

And a little bit later, they were joking around in the kitchen in Spanish,

ומעט מאוחר יותר, הם התלוצצו במטבח בספרדית,

that had nothing to do with me,

לזה לא היה כל קשר אלי.

and that is duality.

וזו היא דואליות.

She didn't have to choose some P.C. stance on gayness over her heritage.

היא לא נאלצה לנקוט עמדה על הומוסקסואליות מעל למורשת שלה

She didn't have to choose her family over our friendship.

היא לא הייתה צריכה לבחור בין משפחה לידידות בינינו.

It wasn't Jesus or Ash.

זה לא היה ישו או אש.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(תשואות)

Her individual morality was so strongly rooted

המוסר האישי שלה היה מושרש כל כך חזק

that she had the courage to hold both things.

שהיה לה האומץ לאחוז בשני הדברים.

Our moral integrity is our responsibility

טוהר המידות שלנו הוא באחריותנו

and we must be prepared to defend it even when it's not convenient.

ואנו חייבים להיות מוכנים להגן עליו אפילו אם זה לא נוח.

That's what it means to be an ally, and if you're going to be an ally,

זה משמעותו של בן-ברית ואם אתם הולכים להיות בני ברית,

you have to be an active ally:

עליכם להיות בני ברית פעילים:

Ask questions, act when you hear something inappropriate,

שאלו שאלות, תפעלו כשאתם שומעים משהו בלתי הולם,

actually engage.

באמת תהיה מעורבים.

I had a family friend who for years used to call my girlfriend my lover.

היה לי ידידת משפחה שבמשך שנים נהגה לקרוא לבת זוגי המאהבת שלי.

Really? Lover?

באמת? מאהבת?

So overly sexual,

זה היה כל כך מיני בגלוי,

so '70s gay porn.

כל כך פורנו הומוסקסואלי של שנות ה-70.

(Laughter)

(צחוק)

But she was trying, and she asked.

אבל היא ניסתה, והיא שאלה.

She could have called her my friend,

היא היתה יכולה לקרוא לה החברה שלי

or my "friend," or my "special friend" --

או "חברה" שלי או "חברה מיוחדת" שלי --

(Laughter) --

(צחוק)

or even worse, just not asked at all.

או אפילו, גרוע מזה, לא לשאול בכלל.

Believe me, we would rather have you ask.

האמינו לי, אנחנו מעדיפות שתשאלו.

I would rather have her say lover, than say nothing at all.

הייתי מעדיפה שהיא תאמר מאהבת שלי מאשר לא תאמר כלום.

People often say to me, "Well, Ash, I don't care.

אנשים לעיתים קרובות אומרים לי, "טוב, אש, לא איכפת לי.

I don't see race or religion or sexuality.

איני רואה מוצא אתני, דת או מיניות.

It doesn't matter to me. I don't see it."

זה לא משנה לי. אני לא רואה את זה."

But I think the opposite of homophobia and racism and xenophobia is not love,

אבל אני חושבת שההיפוך של הומופוביה וגזענות ושנאת זרים, אינו אהבה,

it's apathy.

זה אפאטיה.

If you don't see my gayness, then you don't see me.

אם אינך רואה את ההומוסקסואליות שלי אינך רואה אותי.

If it doesn't matter to you who I sleep with,

אם לא אכפת לך עם מי אני שוכבת,

then you cannot imagine what it feels like

אז אינך יכול לדמיין איך אני מרגישה

when I walk down the street late at night holding her hand,

כשאני הולכת ברחוב מאוחר בלילה אוחזת בידה,

and approach a group of people and have to make the decision

וקבוצת אנשים קרבה וצריכה לקבל החלטה

if I should hang on to it or if I should I drop it

אם להמשיך בזה, או לשמוט את ידה

when all I want to do is squeeze it tighter.

כאשר כל מה שאני רוצה לעשות הוא ללחוץ את ידה יותר חזק.

And the small victory I feel

והניצחון הקטן שאני מרגישה

when I make it by and don't have to let go.

כשאני עושה זאת ולא עוזבת

And the incredible cowardice and disappointment I feel when I drop it.

והפחדנות המדהימה והתסכול שאני מרגישה כשאני שומטת אותה.

If you do not see that struggle

אם אינכם רואים את המאבק הזה

that is unique to my human experience because I am gay, then you don't see me.

שייחודי לחוויה האנושית משום שאני לסבית, אז אינכם רואים אותי.

If you are going to be an ally, I need you to see me.

אם אתם הולכים להיות בני ברית, אני זקוקה שתראו אותי.

As individuals, as allies, as humans,

כיחידים, כבני ברית, כבני אדם,

we need to be able to hold both things:

אנו צריכים להיות מסוגלים לאחוז בשני הדברים:

both the good and the bad,

בטוב וברע,

the easy and the hard.

בקל ובקשה.

You don't learn how to hold two things just from the fluff,

אינכם לומדים כיצד לאחוז בשני דברים מן הרוך,

you learn it from the grit.

אתם לומדים זאת מתוך אומץ

And what if duality is just the first step?

ומה אם דואליות היא רק הצעד הראשון?

What if through compassion and empathy and human interaction

מה אם בעזרת חמלה ואמפטיה ואינטרקציה אנושית

we are able to learn to hold two things?

אנחנו מסוגלים ללמוד לאחוז בשני דברים?

And if we can hold two things, we can hold four,

ואם אנו יכולים לאחוז שני דברים נוכל לאחוז ארבעה,

and if we can hold four, we can hold eight,

ואם אנחנו יכולים לאחוז ארבעה, אנו יכולים לאחוז שמונה,

and if we can hold eight, we can hold hundreds.

ואם אנחנו יכולים לאחוז שמונה אנחנו יכולים לאחוז מאות.

We are complex individuals,

אנחנו בני אדם מורכבים,

swirls of contradiction.

מערבולות של ניגודים.

You are all holding so many things right now.

כולכם אוחזים בכל כך הרבה דברים עכשיו.

What can you do to hold just a few more?

מה אתם יכולים לעשות כדי לאחוז בעוד כמה אחדים?

So, back to Toledo, Ohio.

אז חזרה לטולדו, אוהיו.

I'm at the front of the line,

אני בראש התור,

niece on my shoulders, the frazzled clerk calls me Dad.

אחייניתי על כתפיי העובדת המותשת קוראת לי אבא.

Have you ever been mistaken for the wrong gender?

האם אי פעם טעו בזיהוי המגדר שלכם?

Not even that.

לא זה אפילו.

Have you ever been called something you are not?

האם אי פעם קראו לכם משהו שאם לא?

Here's what it feels like for me:

זה מה שזה מרגיש עבורי:

I am instantly an internal storm of contrasting emotions.

אני כהרף עין בסערה פנימית של רגשות מנוגדים.

I break out into a sweat that is a combination of rage and humiliation,

אני מתכסה זיעה שהיא שילוב של כעס ועלבון,

I feel like the entire store is staring at me,

אני מרגישה שכל החנות צופה בי.

and I simultaneously feel invisible.

ובאותו זמן אני מרגישה בלתי נראית.

I want to explode in a tirade of fury,

אני רוצה להתפוצץ בחמת זעם.

and I want to crawl under a rock.

ואני רוצה לזחול מתחת לסלע.

And top all of that off with the frustration that I'm wearing

ומעל כל זה יש את התסכול שאני לובשת

an out-of-character tight-fitting purple t-shirt,

חולצת טי סגולה צמודה שלא לטעמי,

so this whole store can see my boobs,

כך שכל החנות יכולה לראות לי את הציצים,

to make sure this exact same thing doesn't happen.

כדי לוודא שאותו דבר לא קורה.

(Laughter)

ׁ(צחוק)

But, despite my best efforts to be seen as the gender I am,

אבל למרות המאמצים שלי להיראות כשייכת למגדר שלי,

it still happens.

זה עדיין קורה.

And I hope with every ounce of my body that no one heard --

ואני מקווה בכל לבי שאף אחד לא שמע --

not my sister, not my girlfriend, and certainly not my niece.

לא אחותי, לא בת הזוג שלי, ובוודאי לא אחייניתי.

אני רגילה לכאב מוכר זה.

I am accustomed to this familiar hurt,

but I will do whatever I need to do to protect the people I love from it.

אבל אעשה כל מה שאני צריכה כדי להגן מכך על האנשים שאני אוהבת.

But then I take my niece off my shoulders,

אבל אז אני מורידה את אחייניתי מהכתפיים,

and she runs to Elsa and Anna --

והיא רצה לאלזה ואנה --

the thing she's been waiting so long for --

מה שהיא חיכתה לו כל כך הרבה זמן --

and all that stuff goes away.

וכל זה נעלם.

All that matters is the smile on her face.

מה שחשוב זה רק החיוך שעל פניה,

And as the 30 seconds we waited two and a half hours for comes to a close

וכש 30 השניות חיכינו שעתיים וחצי מסתיימות

we gather up our things, and I lock eyes with the clerk again;

אנו אוספות את חפצינו ואני והעובדת מחליפות שוב מבט:

and she gives me an apologetic smile and mouths,

והיא מחייכת אלי חיוך מתנצל ואומרת:

"I am so sorry!"

"אני כל כך מצטערת!"

(Laughter)

(צחוק)

And her humanity, her willingness to admit her mistake disarms me immediately,

והאנושיות שלה, הנכונות שלה להודות בטעות שלה מנטרלת אותי מיד.

then I give her a: "It's okay, it happens. But thanks."

ואז אני אומרת לה "זה בסדר, זה קורה, אבל תודה."

And I realize in that moment

ואני מבינה באותו רגע

that I don't have to be

שאיני צריכה להיות

either an aunt or an advocate, I can be both.

או דודה, או פעילה חברתית, אני יכולה להיות שתיהן.

I can live in duality, and I can hold two things.

אני יכולה לחיות בדואליות ואני יכולה לאחוז בשני דברים.

And if I can hold two things in that environment,

ואם אני יכולה לאחוז בשני דברים בסביבה זו,

I can hold so many more things.

אני יכולה לאחוז בכל כך הרבה דברים נוספים.

As my girlfriend and my niece hold hands and skip out the front of the door,

ובעת שבת זוגי ואחייניתי אוחזות ידיים ופונות לכיוון היציאה.

I turn to my sister and say, "Was it worth it?"

אני פונה לאחותי ואומרת, "זה היה שווה את זה?"

And she said, "Are you kidding me?

והיא אומרת, ":את צוחקת עלי?

Did you see the look on her face? This was the greatest day of her life!"

ראית את המבט על פניה? זה היה היום הכי טוב בחייה!"

(Laughter)

(צחוק)

"It was worth the two and a half hours in the heat,

"זה היה שווה את השעתיים וחצי בחום,

it was worth the overpriced coloring book that we already had a copy of."

זה היה שווה את חוברת הצביעה במחיר מופקע שכבר היתה לנו."

(Laughter)

(צחוק)

"It was even worth you getting called Dad."

"זה היה שווה אפילו שיקראו לך אבא."

(Laughter)

(צחוק)

And for the first time ever in my life, it actually was.

ובפעם הראשונה בחיי, זה באמת היה.

Thank you, Boulder. Have a good night.

תודה לכם בולדר, לילה טוב.

(Applause)

(תשואות)