Philip Howard: Four ways to fix a broken legal system

מתרגם: Racheli Vardi מבקר: Shahar Kaiser

I've always been interested in

תמיד התעניינתי

the relationship of formal structures and human behavior.

ביחס שבין מבנים פורמליים והתנהגות אנושית.

If you build a wide road out to the outskirts of town, people will move there.

אם תבנה כביש רחב לפאתי העיר, אנשים יעברו לשם.

Well, law is also a powerful driver

ובכן, החוק גם הוא מניע עוצמתי

of human behavior.

להתנהגות אנושית.

And what I'd like to discuss today

מה שארצה לדבר עליו היום

is the need to overhaul and simplify the law

הוא הצורך לבחון ולפשט את החוק

to release the energy and passion

לשחרר את האנרגיה והתשוקה

of Americans, so that we can begin

של העם האמריקאי כדי שנוכל להתחיל

to address the challenges of our society.

להתמודד עם האתגרים העומדים בפני החברה שלנו.

You might have noticed that law has grown

ייתכן שהבחנתם שהחוק שלנו גדל

progressively denser in your lives over the last decade or two.

והתעבה במידה רבה במהלך חייכם, במהלך העשור או שנים האחרונים.

If you run a business, it's hard to do much of anything

אם אתה מנהל עסק, קשה לעשות משהו

without calling your general counsel.

מבלי להעזר בייעוץ משפטי.

Indeed, there is this phenomenon now

ואכן, יש תופעה עכשיו

where the general counsels are becoming the CEOs.

שהיועצים המשפטיים הופכים למנכ"לים.

It's a little bit like the Invasion Of The Body Snatchers.

זה דומה קצת לסרט "פלישת חוטפי הגופות".

You need a lawyer to run the company,

אתה צריך עו"ד כדי לנהל חברה,

because there's so much law.

כיוון שיש כל כך הרבה חוקים.

But it's not just business that's affected by this,

אבל לא רק עסקים מושפעים מזה.

it's actually pressed down into the daily activities

למעשה, זה משפיע גם על פעילויות היומיום

of ordinary people.

של אנשים רגילים.

A couple of years ago I was hiking near Cody, Wyoming.

לפני כמה שנים, טיילתי באזור קודי, ויומינג.

It was in a grizzly bear preserve,

זו הייתה שמורת דובי גריזלי, אם כי

although no one told me that before we went.

אף אחד לא אמר לי את זה לפני שהגענו לשם.

And our guide was a local science teacher.

המדריכה שלנו בשמורה הייתה מורה למדע מקומית.

She was wholly unconcerned about the bears,

היא לא הוטרדה כלל מהדובים,

but she was terrified of lawyers.

אך היא הייתה מבועתת מעורכי דין.

The stories started pouring out.

הסיפור התחיל לדלוף.

She'd just been involved in an episode where a parent

היא בדיוק הייתה מעורבת במקרה בו הורה

had threatened to sue the school

איים לתבוע את בית הספר

because she lowered the grade of the student by 10 percent

כיוון שהיא הורידה את הציון של תלמיד בעשרה אחוזים

when he turned the paper in late.

לאחר שהוא הגיש עבודה באיחור.

The principal didn't want to stand up to the parent

המנהל לא רצה להתעמת עם ההורה

because he didn't want to get dragged into some legal proceedings.

כיוון שהוא לא רצה להיגרר להליכים משפטיים.

So, she had to go to meeting after meeting, same arguments made

אז, היא נאלצה ללכת לפגישה אחר פגישה, שבהן אותם טיעונים נטענו

over and over again.

פעם אחר פעם.

After 30 days of sleepless nights, she finally capitulated

לאחר 30 ימים של לילות ללא שינה, היא נכנעה לבסוף,

and raised the grade.

והעלתה את הציון.

She said, "Life's too short, I just can't keep going with this."

היא אמרה, "החיים קצרים מדי, אני פשוט לא יכולה להמשיך עם זה."

About the same time, she was going to take two students to a leadership conference

בערך באותו הזמן, היא עמדה לקחת שני תלמידים לכנס מנהיגות

in Laramie, which is a couple of hours away,

בלרמי, שנמצאת כמה שעות נהיגה משם,

and she was going to drive them in her car,

והיא עמדה להסיע אותם ברכב שלה,

but the school said, "No, you can't drive them in the car

אבל בית הספר אמר, "לא, את לא יכולה להסיע אותם ברכב

for liability reasons.

מטעמי חבות משפטית.

You have to go in a school bus."

את חייבת לנסוע באוטובוס בית ספר."

So, they provided a bus that held 60 people

אז, הם סיפקו אוטובוס שיכל להכיל 60 אנשים

and drove the three of them back and forth

והסיע את שלושתם הלוך וחזור

several hours to Laramie.

בנסיעה בת כמה שעות ללרמי.

Her husband is also a science teacher,

גם בעלה מורה למדע,

and he takes his biology class on a hike

והוא לקח את כיתת הביולוגיה שלו לסיור

in the nearby national park.

בפארק הלאומי הקרוב.

But he was told he couldn't go on the hike this year

אלא, שנאמר לו שהשנה הם לא יוכלו לצאת לסיור

because one of the students in the class was disabled,

כיוון שאחד הילדים בכיתה נכה,

so the other 25 students didn't get to go on the hike either.

ולכן יתר 25 התלמידים לא יכולים גם הם לצאת לסיור.

At the end of this day I could have filled a book

בסוף היום יכולתי למלא ספר

just with stories about law

עם סיפורים הקשורים לחוק ומשפט

from this one teacher.

מהמורה האחת הזו.

Now, we've been taught to believe that law

עכשיו, אותנו לימדו להאמין שהחוק

is the foundation of freedom.

הוא הבסיס לחירות.

But somehow or another, in the last couple of decades,

אבל איכשהוא, בדרך זו או אחרת במהלך העשורים האחרונים

the land of the free has become a legal minefield.

ארצם של החופשיים הפכה לשדה מוקשים משפטי.

It's really changed our lives in ways

החוק ממש שינה את חיינו בדרכים

that are sort of imperceptible;

שאינן ניכרות, במבט ראשון.

and yet, when you pull back, you see it all the time.

ויחד עם זאת, כשלוקחים צעד לאחור, ומביטים על הכל מרחוק, רואים את זה כל הזמן.

It's changed the way we talk. I was talking to a

החוק שינה את הדרך בה אנו מדברים. דיברתי עם

pediatrician friend

חבר שהוא רופא ילדים

in North Carolina. He said,

בצפון קרולינה. הוא אמר,

"Well you know, I don't deal with patients the same way anymore.

"טוב, אתה יודע שאני לא מטפל בפציינטים באותה הדרך,

You wouldn't want to say something off-the-cuff

לא היית רוצה להגיד משהו נמהר

that might be used against you."

שיוכל לשמש נגדך."

This is a doctor, whose life is caring for people.

זה רופא, שחייו מוקדשים לטיפול באנשים.

My own law firm has a list of questions

אפילו למשרד עריכת הדין שלי יש רשימת שאלות

that I'm not allowed to ask

שאסור לי לשאול

when interviewing candidates,

כאשר אני מראיין מועמדים.

such as the sinister question,

לדוגמה כמו השאלה המרושעת,

bulging with hidden motives and innuendo,

והמלאה באינטרסים נסתרים וכפל משמעיות,

"Where are you from?"

"מאיפה את/ה?"

(Laughter)

(צחוק)

Now for 20 years, tort reformers have been sounding the alarm

במשך 20 שנים, פעילים לרפורמה בדיני הנזיקין משמיעים קול זעקה וקובעים

that lawsuits are out of control.

שהתביעות יצאו משליטה.

And we read every once in while

ופעם בכמה זמן אנו קוראים,

about these crazy lawsuits, like the guy

על תביעות משוגעות, כמו הבחור

in the District of Columbia who sued his dry cleaners for 54 million dollars

במחוז של קולומביה שתבע את השירות ניקוי יבש שלו עבור 54 מליון דולר

because they lost his pair of pants.

כיוון הם איבדו את זוג המכנסיים שלו.

The case went on for two years; I think he's still appealing the case.

התיק נוהל במשך שנתיים. אני חושב שהוא עדיין בהליכי ערעור.

But the reality is, these crazy cases

אבל המציאות היא, שהתיקים המשוגעים האלו

are relatively rare. They don't usually win.

הם יחסית נדירים. ולרוב הם לא מנצחים.

And the total of direct tort cost

סך העלויות הישירות של תביעות נזיקין

in this country is about two percent,

במדינה הזו הוא בערך שני אחוזים,

which is twice as much as in other countries

שהוא בערך כפול ממדינות אחרות.

but, as taxes go, hardly crippling.

אבל, בדומה למיסים, זה לא שיעור משתק יתר על המידה.

But the direct costs are really only the tip of the iceberg.

אלא שהעלויות הישירות הן רק קצהו של הקרחון.

What's happened here, again,

מה שקרה כאן, שוב,

almost without our knowing,

כמעט מבלי שידענו,

is our culture has changed.

הוא שהתרבות שלנו השתנתה.

People no longer feel free

אנשים לא מרגישים יותר חופשיים

to act on their best judgment.

לפעול על פי מיטב שיקול דעתם.

So, what do we do about it?

אז, מה אנחנו עושים בנידון?

We certainly don't want to give up the rights,

אנו בוודאי לא רוצים לוותר על הזכות,

when people do something wrong, to seek redress in the courts.

לקבל סעד מבתי המשפט היכן שאנשים פעלו שלא כשורה.

We need regulation to make sure

אנו זקוקים לרגולציה כדי להבטיח

people don't pollute and such.

שאנשים לא יזהמו וכדומה.

We lack even a vocabulary to deal with

אין לנו אפילו את אוצר המילים כדי להתמודד עם

this problem,

הבעיה הזו.

and that's because we have the wrong frame of reference.

וזה כיוון שיש לנו מסגרת התייחסות שונה.

We've been trained to think that the way to look at every dispute,

אומנו לחשוב שהדרך לחשוב על כל סכסוך,

every issue, is a matter of kind of individual rights.

כל סוגייה, היא כעל סוגייה של זכויות היחיד.

And so we peer through a legal microscope, and look at everything.

וכך אנו מביטים במיקרוסקופ משפטי, ומסתכלים על הכל.

Is it possible that there are extenuating circumstances

האם אפשרי שישנן נסיבות מקלות

that explain why Johnny

שמסבירות מדוע ג'וני

turned his paper in late in Cody, Wyoming?

הגיש את העבודה באיחור בקודי, ויומינג?

Is it possible that the doctor

האם זה ייתכן שהרופא

might have done something differently when the sick person gets sicker?

יכול היה לעשות משהו אחרת כשהאדם החולה נעשה חולה יותר.

And of course the hindsight bias is perfect.

כמובן שהטיית הראייה בדיעבד מושלמת.

There's always a different scenario that you can sketch out

תמיד אפשר לדמיין אירוע בו

where it's possible that something could have been done differently.

ניתן היה לעשות משהו אחרת.

And yet, we've been trained to squint into this legal microscope,

ועדיין, אומנו לאמץ את עינינו כדי להביט במיקרוסקופ המשפטי הזה,

hoping that we can judge any dispute

בתקווה שנוכל לשפוט כל סכסוך

against the standard of a perfect society,

כנגד הסטנדרט של חברה מושלמת,

where everyone will agree what's fair,

שבה כולם מסכימים מה הוגן,

and where accidents will be extinct,

והיכן שתאונות נכחדו,

risk will be no more.

וסיכונים נעלמו לבלי שוב.

Of course, this is Utopia;

מובן שזוהי אוטופיה,

it's a formula for paralysis, not freedom.

זוהי נוסחה לשיתוק, לא חירות.

It's not the basis of the rule of law,

זהו אינו בסיסו של החוק,

it's not the basis of a free society.

זהו אינו הבסיס לחברה חופשית.

So, now I have the first of four propositions

אז, עכשיו ארצה להציג את הראשונה מארבע ההצעות

I'm going to leave with you about how you simplify the law:

שאני עתיד להציג בפניכם, כדי לפשט את החוק.

You've got to judge law mainly

יש לשפוט חוק, בעיקר,

by its effect on the broader society,

על פי השפעתו על החברה הרחבה,

not individual disputes.

ולא על פי אופן השפעתו על הסכסוך הפרטני.

Absolutely vital.

חיוני בהחלט.

So, let's pull back from the anecdotes for a second

אז, בואו ניקח צעד לאחור מהאנקדוטות, לרגע

and look at our society from high above.

ונביט על החברה שלנו מלמעלה.

Is it working?

האם היא עובדת?

What does the macro-data show us?

מה המידע הרחב יראה לנו?

Well, the healthcare system has been transformed:

ובכן, מערכת הבריאות שונתה.

a culture pervaded with defensiveness,

תרבות שההתגוננות פושה בה.

universal distrust of the system of justice,

חוסר אמון אוניברסלי במערכת הצדק.

universal practice of defensive medicine.

רפואה מתגוננת בקנה מידה אוניברסלי.

It's very hard to measure

קשה מאד למדוד

because there are mixed motives.

כיוון שישנם מוטיבים משולבים.

Doctors can make more on ordering tests sometimes,

רופאים יכולים לפעמים להרוויח יותר על הזמנת בדיקות.

and also they no longer even know what's right or wrong.

ואפילו הם לא יודעים מה נכון או לא נכון.

But reliable estimates

אבל הערכות ריאליות

range between 60 billion and

סבות בין 60 מיליארד

200 billion dollars per year.

ל-200 מיליארד דולר בשנה.

That's enough to provide care to all the people

זה מספיק כדי לספק טיפול לכל האנשים

in America who don't have it.

בארה"ב, שאין להם ביטוח בריאות.

The trial lawyers say, "Well, this legal fear

הליטיגטורים אומרים, "ובכן, הפחד המשפטי הזה

makes doctors practice better medicine."

מאלץ רופאים לתפקד טוב יותר, רפואית."

Well that's been studied too, by the Institute of Medicine

ובכן, זה גם נבדק, על ידי המכון לרפואה

and others. Turns out that's not the case.

ואחרים. מסתבר שזה לא המקרה.

The fear has chilled professional interaction

הפחד צינן את האינטראקציה המקצועית

so thousands of tragic errors occur

כך שאלפי מקרים של טעויות טרגיות מתרחשות

because doctors are afraid

כיוון שרופאים מפחדים

to speak up: "Are you sure that's the right dosage?"

לדבר, "האם אתה בטוח שזהו המינון הנכון?"

Because they're not sure,

כיוון שהם לא בטוחים,

and they don't want to take legal responsibility.

והם לא רוצים לשאת באחריות המשפטית.

Let's go to schools.

בואו נביט בבתי הספר.

As we saw with the teacher in Cody, Wyoming,

כפי שראינו עם המורה בקודי, ויומינג,

she seems to be affected by the law.

נראה שהיא הושפעה ע"י החוק.

Well it turns out the schools are literally drowning in law.

מסתבר שבתי ספר טובעים, מילולית, בחוק.

You could have a separate section of a law library

תוכלו להחזיק אגף שלם בספריית המשפטים

around each of the following legal concepts:

עבור כל אחד מהקונספטים המשפטיים הבאים.

due process, special education,

הליך הוגן, חינוך מיוחד,

no child left behind,

אף ילד לא נותר מאחור,

zero tolerance, work rules ...

אפס סובלנות, חוקי עבודה.

it goes on. We did a study

וכך זה ממשיך. עשינו מחקר

of all the rules that affect one school

על כל החוקים שמשפיעים על בית ספר אחד

in New York. The Board of Ed. had no idea.

בניו יורק. למועצת החינוך לא היה מושג.

Tens of thousands of discreet rules,

עשרות אלפי כללי פרטיות,

60 steps to suspend a student from school:

60 צעדים כדי להשעות תלמיד מבית ספר.

It's a formula for paralysis.

זוהי הנוסחה לשיתוק.

What's the effect of that? One is a decline in order.

מהן ההשלכות? אחת היא פגיעה בסדר.

Again, studies have shown

שוב, מחקרים הראו

it's directly attributable

קשר ישיר

to the rise of due process.

לעלייה בהליכים ההוגנים.

Public agenda did a survey for us a couple of years ago

הארגון "אג'נדה ציבורית" עשה סקר בעבורנו, לפני כמה שנים

where they found that 43 percent of the high school teachers in America

ובו הם מצאו ש-43 אחוזים ממורי התיכונים באמריקה

say that they spend at least half of their time

אומרים שהם מבלים לפחות חצי מזמנם

maintaining order in the classroom.

בשמירה על הסדר בכיתה.

That means those students are getting half the learning

זה אומר שהתלמידים הללו מקבלים פחות חצי מזמן הלמידה

they're supposed to, because if one child is disrupting the class

שהם אמורים לקבל, כי אם ילד אחד מפריע בכיתה

no one can learn.

אף אחד לא יכול ללמוד.

And what happens when the teacher tries to assert order?

ומה קורה כאשר המורה מנסה להשליט סדר בכיתה?

They're threatened with a legal claim.

הם מאויימים בהליכים משפטיים.

We also surveyed that. Seventy-eight percent of the middle and high school teachers

סקרנו גם ש-78 אחוז ממורי התיכונים והחטיבות

in America have been threatened by their students

באמריקה אויימו על ידי התלמידים שלהם

with violating their rights, with lawsuits

בתביעות בגין הפרת זכויותיהם.

by their students. They are threatening, their students.

על ידי התלמידים שלהם.

It's not that they usually sue,

זה לא שלרוב הם תובעים.

it's not that they would win, but it's an

זה לא שהם יזכו, אבל

indication of the corrosion of authority.

זו אינדיקציה להתנוונות הרשויות.

And how has this system of law worked for government?

ואיך מערכת המשפט הזו עובדת עבור הממשלה?

It doesn't seem to be working very well does it?

לא נראה שהיא עובדת מאד טוב, נכון?

Neither in Sacramento nor in Washington.

לא בסקרמנטו ולא בוושינגטון.

The other day at the State of the Union speech,

לפני כמה ימים, במהלך נאום "מצב המדינה",

President Obama said,

הנשיא אובמה אמר,

and I think we could all agree with this goal,

ואני חושב שכולנו נוכל להסכים עם המטרה הזו,

"From the first railroads to the interstate highway system,

"ממסילות הרכבת הראשונות, למערכת הכבישים הבין מדינתיים,

our nation has always been the first to compete.

האומה שלנו הייתה תמיד ראשונה להתחרות.

There is no reason Europe or China should have the fastest trains."

אין שום סיבה שלאירופה או לסין יהיו הרכבות המהירות ביותר."

Well, actually there is a reason:

ובכן, למעשה ישנה סיבה,

Environmental review has evolved into a process

ביקורות סביבתיות התפתחו לתהליך

of no pebble left unturned

שבו הופכים כל אבן

for any major project taking the better part of a decade,

בכל פרוייקט גדול, שנמשך קרוב לעשור,

then followed by years of litigation

נלוות שנים של התדיינות משפטית,

by anybody who doesn't like the project.

על ידי כל מי שאינו אוהב את הפרוייקט.

Then, just staying above the Earth for one more second,

אז, וכשאני נשאר מעל לכדור הארץ לעוד שנייה אחת,

people are acting like idiots,

אנשים מתנהגים כמו אדיוטים,

(Laughter)

(צחוק)

all across the country.

בכל רחבי המדינה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Idiots. A couple of years ago,

אדיוטים. לפני כמה שנים,

Broward County, Florida, banned running at recess.

מחוז ברווארד, פלורידה, אסר על ריצה בהפסקות.

(Laughter)

(צחוק)

That means all the boys are going to be ADD.

זה אומר שלכל הבנים תהיה הפרעת קשב.

I mean it's just absolutely

אני מתכון, זוהי פשוט

a formula for failure.

נוסחה לכשלון.

My favorite, though, are all the warning labels.

הכי אהובות עליי הן כל תוויות האזהרה.

"Caution: Contents are hot,"

זהירות, התוכן חם.

on billions of coffee cups.

על מיליארדי כוסות קפה.

Archeologists will dig us up in a thousand years

ארכיאולוגים יגלו אותן בעוד אלפי שנים

and they won't know about defensive medicine and stuff,

מבלי שידעו דבר על רפואה מתגוננת,

but they'll see all these labels, "Contents are extremely hot."

ויראו את כל התוויות האלו, התוכן חם מאד.

They'll think it was some kind of aphrodisiac.

הם יחשבו שזה היה סוג של מעורר תאווה.

That's the only explanation. Because why

זה ההסבר היחידי. כיוון שלמה

would you have to tell people that something was actually hot?

תדרש להגיד לאנשים שמשהו הוא חם? (באנגלית גם: מושך/ת)

My favorite warning was one on a five-inch fishing lure.

האזהרה האהובה עליי נרשמה על פתיון באורך עשרה ס"מ.

I grew up in the South and whiled away the summers fishing.

אני גדלתי בדרום, והעברתי את תקופות הקיץ בדיג.

Five-inch fishing lure, it's a big fishing lure,

פתיון באורך עשרה ס"מ, הוא פתיון דיג גדול,

with a three pronged hook in the back,

קרס עם שלושה להבים מאחור

and outside it said, "Harmful if swallowed."

ונכתב עליו, "מסוכן בבליעה".

(Laughter)

(צחוק)

So, none of these people

אז, אף אחד מהאנשים האלה

are doing what they think is right.

לא עושה מה שהוא חושב שנכון.

And why not? They don't trust the law. Why don't they trust the law?

ולמה לא? כיוון שהם לא בוטחים בחוק. למה הם לא בוטחים בחוק?

Because it gives us the worst of both worlds:

כיוון שהוא נותן לנו את הרע מכל העולמות.

It's random -- anybody can sue for almost anything

הוא אקראי. כל אחד יכול לתבוע בגין כמעט כל דבר

and take it to a jury, not even an effort at consistency --

ולהציג זאת בפני מושבעים. אין אפילו צורך לנסות להיות עקבי.

and it's also too detailed.

ובנוסף, הוא גם מפורט יתר על המידה.

In the areas that are regulated, there are so many rules

באזורים שעברו רגולציה, יש כל כך הרבה כללים

no human could possibly know it.

שאף בן אדם לא יכול להכיר את כולם.

Well how do you fix it? We could spend 10,000 lifetimes

אז איך מתקנים את זה? היינו יכולים לבלות 10,000 משכי חיים

trying to prune this legal jungle.

בניסיון לקצוץ את הג'ונגל המשפטי,

But the challenge here is not one of just

אבל האתגר כאן הוא לא רק

amending the law,

בתיקון החוק.

because the hurdle for success is trust.

כיוון שהמשוכה בדרך להצלחה היא אמון.

People -- for law to be the platform for freedom,

כדי שהחוק יהיה פלטפורמה לחירות, על

people have to trust it.

אנשים לבטוח בו.

So, that's my second proposition:

אז זו ההצעה השניה שלי.

Trust is an essential condition

אמון הוא תנאי חיוני

to a free society.

לחברה חופשית.

Life is complicated enough without legal fear.

החיים מסובכים דיים מבלי שנדרש לפחד המשפטי.

But law is different than other kinds of uncertainties,

אבל החוק שונה מסוגים אחרים של חוסר ודאות.

because it carries with it the power of state.

כיוון שהוא נושא עימו את כוחה של המדינה.

And so the state can come in.

כך שהמדינה יכולה להתערב.

It actually changes the way people think.

החוק למעשה משנה את הדרך בה אנשים חושבים.

It's like having a little lawyer on your shoulders

זה כמו לשאת על כתפייך עורך דין קטן

all day long, whispering in your ear,

במשך כל היום, לוחש באוזנך,

"Could that go wrong? Might that go wrong?"

"האם זה יכול להשתבש? ייתכן שמשהו לא ילך כשורה?"

It drives people from the smart part of the brain --

זה מדיח אנשים מהחלק החכם של המוח

that dark, deep well of the subconscious,

הבאר החשוכה והעמוקה של תת המודע,

where instincts and experience,

היכן שאינסטינקטים וניסיון,

and all the other factors of creativity

וכל יתר האלמנטים שמרכיבים יצירות,

and good judgment are --

ושיקול דעת נמצאים.

it drives us to the thin veneer of conscious logic.

זה מניע אותנו לעבר הקליפה הדקה של ההגיון המודע

Pretty soon the doctor's saying, "Well, I doubt

ועד מהרה הרופא אומר, "טוב אני מפקפק

if that headache could be a tumor, but who would protect me

שכאב הראש הזה הוא גידול, אבל מי יוכל להגן עלי

if it were? So maybe I'll just order the MRI."

אם זה גידול, אז אולי פשוט אזמין את סריקת ה-MRI."

Then you've wasted 200 billion dollars in unnecessary tests.

אז, בזבזת 200 מיליארד דולר בבדיקות בלתי הכרחיות.

If you make people self-conscious

כשאתה גורם לאנשים להיות מודעים

about their judgments, studies show

להחלטות שלהם, מחקרים מראים

you will make them make worse judgments.

שאתה גורם להם לבצע החלטות גרועות יותר.

If you tell the pianist to think about how she's hitting the notes

אם תאמר לפסנתרנית לחשוב לפני שהיא נוגעת בקלידים

when she's playing the piece, she can't play the piece.

כשהיא מנגנת את היצירה, היא לא תוכל לנגן את היצירה.

Self-consciousness is the enemy of accomplishment.

מודעות עצמית היא האויב של ההגשמה.

Edison stated it best. He said,

אדיסון אמר זאת בצורה הטובה ביותר. הוא אמר,

"Hell, we ain't got no rules around here,

"לכל הרוחות, אין לנו חוקים פה,

we're trying to accomplish something."

אנו מנסים להשיג משהו."

(Laughter)

(צחוק)

So, how do you restore trust?

אז, איך נחדש את האמון?

Tweaking the law's clearly not good enough,

שינויים קטנים בחוק הם בבירור לא מספיק טובים.

and tort reform, which is a great idea,

ורפורמת חוק, שהיא רעיון נהדר,

lowers your cost if you're a businessperson,

מנמיכה את העלויות אם אתה איש עסקים,

but it's like a Band-Aid on this gaping wound of distrust.

אבל היא כמו להניח פלסטר על פצע פעור של חוסר אמון.

States with extensive tort reform

מדינות שעברו רפורמת מס מאסיבית

still suffer all these pathologies.

עדיין סובלות מכל הפתולוגיות של חוסר אמון.

So, what's needed is not just to limit claims,

אז, מה שצריך זה לא רק להגביל תביעות,

but actually create a dry ground of freedom.

אלא ממש ליצור קרקע מוצקה של חופש.

It turns out that freedom actually has a formal structure.

מסתבר שלחירות יש מבנה פורמלי.

And it is this:

והוא:

Law sets boundaries,

החוק מגדיר גבולות,

and on one side of those boundaries are all the things

בצד אחד של הגבולות הללו נמצאים כל הדברים

you can't do or must do --

שאתה לא יכול לעשות, או חייב לעשות.

you can't steal, you've got to pay your taxes --

אסור לגנוב. חייבים לשלם מיסים.

but those same boundaries are supposed to define

אבל אותם הגבולות אמורים להגדיר

and protect a dry ground of freedom.

ולהגן על קרקע מוצקה של החירות.

Isaiah Berlin put it this way:

ישעיה ברלין הגדיר זאת כך,

"Law sets frontiers, not artificially drawn,

"החוק מגדיר חזיתות, שלא צויירו באופן מלאכותי,

within which men shall be inviolable."

שמאחוריהן, יהיו האנשים מוגנים לחלוטין."

We've forgotten that second part.

שכחנו את החלק השני.

Those dikes have burst. People wade through law

הסכרים נפרצו. אנשים משתכשכים בחוק

all day long.

במשך היום כולו.

So, what's needed now

אז, מה שצריך עכשיו

is to rebuild these boundaries.

הוא לבנות מחדש את הגבולות האלו.

And it's especially important to rebuild them

וזה חשוב במיוחד לבנות אותם מחדש

for lawsuits.

לתביעות.

Because what people can sue for establishes the boundaries

כי מה שאנשים יכולים לתבוע, קובע את גבולות

for everybody else's freedom.

חירויות כל היתר.

If someone brings a lawsuit over, "A kid fell off the seesaw,"

אם מישהו מגיע תביעה, שבה ילד נפל מנדנדה,

it doesn't matter what happens in the lawsuit,

זה לא משנה מה קרה בתביעה,

all the seesaws will disappear.

כל הנדנדות ייעלמו.

Because no one will want to take the risk of a lawsuit.

כי אף אחד לא רוצה לקחת את הסיכון ולהתבע.

And that's what's happened. There are no seesaws, jungle gyms,

וזה בדיוק מה שקרה. אין נדנדות, גני שעשועים,

merry-go-rounds, climbing ropes,

סחרחרות, חבלי טיפוס,

nothing that would interest a kid over the age of four,

שום דבר שעשוי לעניין ילד מעל לגיל 4,

because there's no risk associated with it.

כיוון שזה לא מערב סיכון כלשהוא.

So, how do we rebuild it?

אז, איך בונים מחדש?

Life is too complex for...

החיים מורכבים מדי בשביל...

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Life is too complex for a software program.

החיים מורכבים מדי בשביל תוכנת מחשב.

All these choices involve value judgments

כל הבחירות האלו כוללות הכרעות ערכיות

and social norms, not objective facts.

ונורמות חברתיות, לא עובדות אובייקטיביות.

And so here is the fourth proposition.

והנה ההצעה הרביעית.

This is what we have, the philosophy we have to change to.

זה מה שיש לנו, הפילוסופיה אליה אנו צריכים לעבור.

And there are two essential elements of it:

והיא מורכבת משני אלמנטים מרכזיים.

We have to simplify the law.

אנחנו חייבים לפשט את החוק.

We have to migrate from all this complexity

אנחנו צריכים להגר מכל המורכבות הזו

towards general principles and goals.

לעבר עקרונות ומטרות כלליים

The constitution is only 16 pages long.

החוקה היא רק בת 16 עמודים.

Worked pretty well for 200 years.

והיא עבדה לא רע במשך 200 שנה.

Law has to be simple enough

החוק חייב להשאר פשוט

so that people can internalize it

כדי שאנשים יוכלו להטמיע אותו

in their daily choices.

בבחירות היומיומיות שלהם.

If they can't internalize it, they won't trust it.

אם הם לא יכולים להטמיע את החוק, הם לא יוכלו לבטוח בו.

And how do you make it simple?

ואיך אפשר לפשט את החוק?

Because life is complex,

כי החיים מורכבים.

and here is the hardest and biggest change:

והשינוי הזה הוא הקשה והגדול ביותר.

We have to restore the authority

אנחנו צריכים לחדש את סמכותם

to judges and officials

של שופטים ונציגי המערכת

to interpret and apply the law.

לפרש וליישם את החוק.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We have to rehumanize the law.

אנחנו חייבים להאניש מחדש את החוק

To make law simple so that you feel free,

לעשות את החוק פשוט, כך שתוכלו להרגיש חופשיים,

the people in charge have to be free

האנשים האחראיים צריכים להיות חופשיים

to use their judgment to interpret and apply the law

לעשות שימוש בשיקול דעתם לפרש וליישם את החוק

in accord with reasonable social norms.

בהתאמה לנורמות חברתיות סבירות.

As you're going down, and walking down the sidewalk during the day,

כשאתם הולכים במורד הרחוב במהלך היום,

you have to think that if there is a dispute,

אתם נאלצים לחשוב, שאם יהיה סכסוך,

there's somebody in society who sees it as their job

יהיה אדם בחברה שיראה את זה מתפקידו

to affirmatively protect you

להגן עליכם ביעילות

if you're acting reasonably.

במידה ונהגתם בצורה סבירה.

That person doesn't exist today.

האדם הזה לא קיים כיום.

This is the hardest hurdle.

זוהי המשוכה הקשה ביותר.

It's actually not very hard. Ninety-eight percent of cases, this is a piece of cake.

למעשה זה לא מאד קשה - 98 אחוזים מהמקרים הם קלים מאד.

Maybe you've got a claim in small claims court

אולי תהיה לך עילה בביהמ"ש לתביעות קטנות

for your lost pair of pants for $100,

לפיצוי בגין אובדן זוג מכנסיים שווים 100 דולר,

but not in a court of general jurisdiction for millions of dollars.

אבל לא תהיה לך עילה של מיליוני דולרים בבתיהמ"ש.

Case dismissed without prejudice or refiling in small claims court.

התיק יסולק מבלי לפגוע בזכויות, או יוגש מחדש בביהמ"ש לתביעות קטנות.

Takes five minutes. That's it,

לוקח חמש דקות, זהו זה.

it's not that hard.

זה לא כזה קשה.

But it's a hard hurdle because we got into this legal quicksand

אבל זו משוכה קשה כי נתקענו בביצה משפטית

because we woke up in the 1960s

כי התעוררנו בשנות ה-60

to all these really bad values: racism,

לכל הערכים הגרועים האלו, גזענות,

gender discrimination, pollution --

אפליה מגדרית, זיהום.

they were bad values. And we wanted to create a legal system

אלו היו ערכים רעים. ואנחנו רצינו ליצור מערכת משפטית

where no one could have bad values anymore.

שבה אף אחד לא יוכל להחזיק עוד בערכים רעים.

The problem is, we created a system

הבעיה היא, שיצרנו מערכת

where we eliminated the right to have good values.

שבה חיסלנו את הזכות להחזיק בערכים טובים.

It doesn't mean that people in authority

זה לא אומר שהאנשים בשליטה

can do whatever they want.

יוכלו לעשות כאוות נפשם.

They're still bounded by legal goals and principles:

הם עדיין יוגבלו במטרות משפטיות ועקרונות.

The teacher is accountable to the principal,

המורה תהיה חייבת דין וחשבון למנהל.

the judge is accountable to an appellate court,

השופט יהיה חייב דין וחשבון לביהמ"ש לערעורים.

the president is accountable to voters.

הנשיא יהיה חייב דין וחשבון למצביעים.

But the accountability's up the line

אבל האחריות, במעלה הסולם ההיררכי

judging the decision against the effect on everybody,

תבחן את ההחלטה כנגד ההשפעה שלה על כולם,

not just on the disgruntled person.

ולא רק כנגד חוסר שביעות רצונו של אדם אחד.

You can't run a society by the lowest common denominator.

אי אפשר לנהל חברה על המכנה המשותף הנמוך ביותר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So, what's needed is a basic shift in philosophy.

אז, מה שצריך הוא שינוי בסיסי בפילוסופיה.

We can pull the plug on a lot of this stuff if we shift our philosophy.

נוכל לחסל הרבה מהעניינים האלו עם שינוי פילוסופי.

We've been taught that authority is the enemy of freedom.

לימדו אותנו שסמכות ושלטון הן אויבות החופש.

It's not true. Authority, in fact,

זה לא נכון. סמכות היא למעשה,

is essential to freedom.

חיונית לקיומו של חופש.

Law is a human institution;

חוק הוא מוסד אנושי.

responsibility is a human institution.

אחריות היא מוסד אנושי.

If teachers don't have authority to run the classroom,

אם למורים אין את השררה לנהל את הכיתות,

to maintain order, everybody's learning suffers.

לשמר סדר, יכולת הלמידה של כולם נפגעת.

If the judge doesn't have the authority to toss out unreasonable claims,

אם לשופט אין את השררה להשליך תביעות לא מבוססות

then all of us go through the day looking over our shoulders.

כולנו נסתובב במהלך היום, משליכים מבט מעבר לכתף.

If the environmental agency can't decide

אם המשרד לאיכות הסביבה לא יכול להחליט

that the power lines are good for the environment,

שחוטי החשמל טובים לסביבה,

then there's no way to bring the power from the wind farms

אז אין סיכוי להעביר אנרגיה מחוות הרוח

to the city.

לעיר.

A free society requires red lights and green lights,

חברה חופשית דורשת אורות אדומים ואורות ירוקים,

otherwise it soon descends into gridlock.

אחרת היא תתדרדר ותאט עד עצירה מוחלטת.

That's what's happened to America. Look around.

אז זה מה שקרה לאמריקה. הסתכלו סביב.

What the world needs now

אז, מה שהעולם צריך עכשיו,

is to restore the authority to make common choices.

זה לחדש את הסמכות לבצע בחירות רווחות.

It's the only way to get our freedom back,

זו הדרך היחידה לקבל בחזרה את החופש שלנו.

and it's the only way to release the energy and passion

וזו הדרך היחידה לשחרר אנרגיה ותשוקה

needed so that we can meet the challenges

שנדרשת כדי לעמוד באתגרים

of our time. Thank you.

של זמננו. תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)