Lewis Pugh swims the North Pole

מתרגם: Ofer Eyal מבקר: Ido Dekkers

Today I want to talk to you about

היום אני רוצה לדבר איתכם על

swimming across the North Pole,

שחייה לרוחב הקוטב הצפוני,

across the most northern place in the whole world.

על פני המקום הצפוני ביותר בעולם.

And perhaps the best place to start is with my late father.

ואולי המקום הכי טוב להתחיל הוא עם אבי המנוח.

He was a great storyteller.

הוא היה מספר סיפורים עילאי.

He could tell a story about an event,

הוא היה יכול לספר סיפור על אירוע,

and so you felt you were absolutely there at the moment.

ואתה הרגשת כאילו שאתה שם לגמרי באותו הרגע.

And one of the stories he told me so often when I was a young boy

ואחד הסיפורים שהוא סיפר לי לעיתים קרובות כשהייתי ילד צעיר

was of the first British atomic bomb test.

היה על הניסוי הבריטי בפצצה האטומית הראשונה.

He had been there and watched it go off.

הוא היה שם וצפה בה מתפוצצת.

And he said that the explosion was so loud

והוא אמר שהפיצוץ היה כה רועש

and the light was so intense,

והאור כה עז,

that he actually had to put his hands in front of his face to protect his eyes.

שהוא היה מוכרח למעשה לשים את ידו לפני פניו בכדי להגן על עיניו.

And he said that he could actually see an x-ray

והוא אמר שהוא למעשה יכול היה לראות [צילום] רנטגן

of his fingers,

של אצבעותיו

because the light was so bright.

מאחר שהאור היה כה בהיר.

And I know that watching that atomic bomb going off

ואני יודע שלעצם הצפיה בפצצה האטומית הזו מתפוצצת

had a very, very big impact on my late father.

הייתה השפעה אדירה על אבי המנוח.

Every holiday I had as a young boy

כל חופשה של חג בעודי ילד

was in a national park.

נערכה בגן לאומי.

What he was trying to do with me was to inspire me

מה שהוא ניסה לעשות איתי היה לעורר בי השראה

to protect the world,

להגן על העולם,

and show me just how fragile the world is.

ולהראות לי עד כמה העולם הוא שביר.

He also told me about the great explorers.

הוא גם סיפר לי על חוקרי הארצות הגדולים.

He loved history. He would tell me about Captain Scott

הוא אהב היסטוריה. הוא היה מספר לי על קפטן סקוט

walking all the way to the South Pole

ההולך את כל הדרך אל הקוטב הדרומי.

and Sir Edmund Hillary climbing up Mount Everest.

ועל סר אדמונד הילרי המטפס על הר האוורסט.

And so ever since I think I was just six years old,

כך שמאז שהייתי בן שש כמדומני

I dreamed of going to the polar regions.

חלמתי להגיע לאיזורי הקטבים.

I really, really wanted to go to the Arctic.

ממש ממש רציתי להגיע לאיזור הארקטי.

There was something about that place

היה משהו באיזור הזה

which drew me to it.

שמשך אותי אליו.

And, well, sometimes it takes a long time

ובכן, לפעמים זה לוקח ממש הרבה זמן

for a dream to come true.

בשביל חלום להתגשם.

But seven years ago, I went to the Arctic

אבל לפני שבע שנים הגעתי לאיזור קוטב הצפוני

for the first time.

בפעם הראשונה.

And it was so beautiful that I've been back there

וזה היה כה יפה שחזרתי לשם

ever since, for the last seven years.

מפעם לפעם, במשך שבע השנים האחרונות.

I love the place.

אני אוהב את המקום.

But I have seen that place change

אולם ראיתי את המקום הזה משתנה

beyond all description,

מעבר לכל יכולת לתאר,

just in that short period of time.

בתקופה הקצרה הזו בלבד.

I have seen polar bears walking across very, very thin ice

ראיתי דובי קוטב הולכים לרוחב קרח מאד מאד דק

in search of food.

בחיפושם אחר מזון.

I have swum in front of glaciers

שחיתי לנוכח קרחונים

which have retreated so much.

שנסוגו כה הרבה.

And I have also, every year,

ובנוסף, כל שנה,

seen less and less sea ice.

ראיתי פחות ופחות קרח ים.

And I wanted the world to know what was happening up there.

ורציתי שהעולם ידע מה שמתרחש שם למעלה.

In the two years before my swim,

בשנתיים שקדמו לשחייתי,

23 percent of the arctic sea ice cover

23 אחוזים מהקרח שמכסה את הים הארקטי

just melted away.

פשוט נמס.

And I wanted to really shake the lapels of world leaders

ורציתי לנער את מנהיגי העולם כהלכה

to get them to understand what is happening.

לגרום להם להבין את מה שקורה.

So I decided to do this symbolic swim

אז החלטתי לבצע את השחייה הסימלית הזו

at the top of the world, in a place which should be frozen over,

בקצה העולם, במקום שאמור להיות קפוא כולו,

but which now is rapidly unfreezing.

אולם כעת הוא מפשיר במהרה.

And the message was very clear:

והמסר היה מאד ברור:

Climate change is for real,

שינוי האקלים הוא מציאות

and we need to do something about it.

ועלינו לעשות משהו בנידון.

And we need to do something about it right now.

ועלינו לעשות משהו בנידון ממש עכשיו.

Well, swimming across the North Pole,

ובכן, לשחות לרוחב הקוטב הצפוני,

it's not an ordinary thing to do.

איננו דבר שבשגרה.

I mean, just to put it in perspective,

כוונתי, רק בכדי לתת פרספקטיבה,

27 degrees is the temperature of a normal indoor swimming pool.

27 מעלות היא מידת החום של בריכת שחייה מקורה שיגרתית.

This morning, the temperature of the English Channel was 18 degrees.

בבוקר זה, מידת החום של תעלת למאנש היתה 18 מעלות.

The passengers who fell off the Titanic

הנוסעים שנפלו מהטיטאניק

fell into water of just five degrees centigrade.

נפלו למים של חמש מעלות צלסיוס בלבד.

Fresh water freezes at zero.

מים מתוקים קופאים באפס מעלות.

And the water at the North Pole is minus 1.7.

והמים בקוטב הצפוני הם מינוס 1.7 מעלות.

It's fucking freezing.

איזה כפור מזוין.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I'm sorry, but there is no other way to describe it.

צר לי אך אין דרך אחרת לומר לתאר זאת.

(Laughter)

(צחוק)

And so I had to assemble an incredible team around me

ולכן הייתי צריך להרכיב קבוצה מדהימה סביבי

to help me with this task.

לעזור לי במשימה הזו.

I assembled this team of 29 people from 10 nations.

הרכבתי קבוצה של 29 אנשים מ 10 מדינות.

Some people think that swimming is a very solo sport,

יש החושבים ששחייה היא ספורט יחידני,

you just dive into the sea and off you go.

אתה פשוט צולל לתוך הים ומתחיל לשחות.

It couldn't be further from the truth for me.

זה לא יכול להיות יותר רחוק מהאמת בעבורי.

And I then went and did a huge amount of training,

ואז פניתי לערוך כמות אדירה של אימונים.

swimming in icy water, backwards and forwards.

שחייה במים קפואים, קדימה ואחורה.

But the most important thing was to train my mind

אבל הכי חשוב היה לאמן את התודעה שלי

to prepare myself for what was going to happen.

להכין את עצמי למה שעתיד היה להתרחש.

And I had to visualize the swim.

והיה עלי לדמיין את השחייה.

I had to see it from the beginning all the way to the end.

היה עלי לראות אותה מתחילתה ועד לסופה לנגד דמיוני.

I had to taste the salt water in my mouth.

לטעום את המים המלוחים על שפתי.

I had to see my coach screaming for me,

לראות את המאמן שלי צועק עלי,

"Come on Lewis! Come on! Go! Go! Go! Don't slow down!"

"בוא לואיס! בוא! קדימה! קדימה! קדימה! אל תאט!"

And so I literally swam across the North Pole

וכך למעשה שחיתי לרוחב הקוטב הצפוני

hundreds and hundreds of times in my mind.

מאות על גבי מאות של פעמים במוחי.

And then, after a year of training, I felt ready.

ואז אחרי שנה של אימונים חשתי מוכן.

I felt confident that I could actually

חשתי ביטחון שאני אכן יכול למעשה

do this swim.

לבצע את השחיה.

So myself and the five members of the team,

אז אנוכי וחמשת חברי קבוצתי,

we hitched a ride on an icebreaker

תפסנו טרמפ על שוברת קרח

which was going to the North Pole.

אשר עשתה דרכה אל הקוטב הצפוני.

And on day four, we decided to just do a quick

וביום הרביעי [להפלגה] החלטנו לבצע

five minute test swim.

שחיית מבחן קצרה של חמש דקות.

I had never swum in water of minus 1.7 degrees before,

מעולם לא שחיתי במים של מינוס 1.7 מעלות קודם לכן

because it's just impossible to train

מאחר וזה פשוט לא אפשרי להתאמן

in those types of conditions.

בתנאים הללו.

So we stopped the ship, as you do.

אז עצרנו את האוניה.

We all got down onto the ice,

ירדנו כולנו אל הקרח,

and I then got into my swimming costume

ואז לבשתי את בגד הים שלי,

and I dived into the sea.

וצללתי אל תוך הים.

I have never in my life felt anything

מעולם בחיי לא הרגשתי שום דבר

like that moment.

כמו הרגע ההוא.

I could barely breathe. I was gasping for air.

בקושי יכולתי לנשום. נלחמתי על כל נשימה.

I was hyperventilating so much,

נכנסתי לנשימת יתר

and within seconds my hands were numb.

ותוך שניות ידי נרדמו.

And it was -- the paradox is

והפרדוקס הוא

that you're in freezing cold water,

שאתה קופא במים קרים,

but actually you're on fire.

אבל אתה מרגיש שאתה נשרף.

I swam as hard as I could for five minutes.

שחיתי הכי מהר שיכולתי במשך חמש דקות.

I remember just trying to get out of the water.

אני זוכר שרק ניסיתי לצאת מהמים.

I climbed out of the ice.

טיפסתי החוצה מהקרח.

And I remember taking the goggles off my face

ואני זוכר שהורדתי את המשקפת מהפנים

and looking down at my hands in sheer shock,

והסתכלתי למטה על ידי בהלם מוחלט

because my fingers

מאחר ואצבעותי

had swollen so much that they were like sausages.

התנפחו כל כל שהן היו כמו נקניקיות.

And they were swollen so much, I couldn't even close them.

והן היו כה נפוחות, לא יכול הייתי אפילו לסגור אותן.

What had happened is that we are made partially of water,

מה שקרה זה, שאנחנו עשויים בחלקנו ממים,

and when water freezes it expands.

וכשמים קופאים הם מתנפחים.

And so what had actually happened is

ולכן מה שקרה בפועל הוא

that the cells in my fingers had frozen and expanded.

שהתאים באצבעותי קפאו והתנפחו.

And they had burst. And I was in so much agony.

והם התפקעו. וחויתי ייסורים אדירים.

I immediately got rushed onto the ship and into a hot shower.

מיד הובילו אותי לתוך הספינה ולתוך מקלחת חמה.

And I remember standing underneath the hot shower

ואני זוכר שאני עומד מתחת למטר החם

and trying to defrost my fingers.

ומנסה להפשיר את אצבעותי.

And I thought, in two days' time, I was going to do this swim across the North Pole.

וחשבתי, בתוך יומיים אני עומד לעשות זאת לרוחב הקוטב הצפוני.

I was going to try and do a 20-minute swim,

עמדתי לנסות לבצע שחייה של 20 דקות,

for one kilometer across the North Pole.

למשך קילומטר אחד לרוחב הקוטב הצפוני.

And this dream which I had had ever since I was a young boy

והחלום הזה שהיה לי מאז שהייתי ילד צעיר,

with my father, was just going out the window.

עם אבי, עמד להיעלם לעולמים.

There is no possibility that this was going to happen.

לא הייתה אפשרות שזה יתרחש.

And I remember then getting out of the shower

ואני זוכר אז שיצאתי מהמקלחת

and realizing I couldn't even feel my hands.

והבנתי שאני אפילו לא יכול לחוש את ידי.

And for a swimmer, you need to feel your hands

ובעבור שחיין, אתה חייב להרגיש את ידיך

because you need to be able to grab the water

מאחר ועליך לאסוף מים

and pull it through with you.

ולגרוף אותם מעבר לעצמך.

The next morning, I woke up

למחרת בבוקר קמתי

and I was in such a state of depression,

והייתי בכזה מצב של דיכאון.

and all I could think about was Sir Ranulph Fiennes.

וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה סר רנולף פיאנס.

For those of you who don't know him, he's the great British explorer.

לאלו מכם שאינם מכירים אותו הוא מגלה ארצות בריטי אדיר.

A number of years ago, he tried to ski all the way to the North Pole.

לפני מספר שנים הוא ניסה להגיע לקוטב הצפוני בעזרת מגלשי סקי בלבד.

He accidentally fell through the ice into the sea.

הוא נפל בטעות דרך הקרח לתוך המים.

And after just three minutes in that water,

ואחרי שלוש דקות בלבד,

he was able

אחרי שלוש דקות בלבד,

to get himself out.

הוא הצליח למשות את עצמו החוצה.

And his hands were so badly frostbitten

הוא סבל מכאלו כוויות קור בידיו

that he had to return to England.

שעליו היה לחזור לאנגליה.

He went to a local hospital and there they said,

הוא פנה לבית חולים מקומי ושם אמרו לו,

"Ran, there is no possibility

"רן, אין לנו אפשרות

of us being able to save these fingers.

להציל את האצבעות הללו.

We are going to actually have to take them off."

עלינו למעשה לקטוע אותן."

And Ran decided to go into his tool shed

ורן החליט לגשת למחסן הגינה שלו

and take out a saw

לקחת מסור

and do it himself.

ולעשות זאת בעצמו.

And all I could think of was, if that happened to Ran after three minutes,

וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה, אם זה קרה לרן אחרי שלוש דקות,

and I can't feel my hands after five minutes,

ואני אינני יכול להרגיש את ידי אחרי חמש דקות,

what on earth is going to happen if I try 20 minutes?

מה עומד לקרות אם אנסה 20 דקות?

At the very best, I'm going to end up losing some fingers.

במקרה הטוב אני עומד לאבד מספר אצבעות.

And at worst, I didn't even want to think about it.

ובמקרה הרע, לא רציתי אפילו לחשוב על זה.

We carried on sailing through the ice packs towards the North Pole.

המשכנו להפליג דרך גושי הקרח לעבר הקוטב הצפוני.

And my close friend David, he saw the way I was thinking,

וחברי הטוב דיוויד הבין את הדרך בה חשבתי.

and he came up to me and he said, "Lewis,

והוא ניגש אלי ואמר, "לואיס,

I've known you since you were 18 years old.

אני מכיר אותך מאז שהיית בן 18 שנים.

I've known you, and I know, Lewis,

אני מכיר אותך, ואני יודע, לואיס,

deep down, right deep down here,

עמוק בפנים, כאן עמוק בפנים,

that you are going to make this swim.

שאתה עומד להצליח בשחייה הזאת.

I so believe in you Lewis. I've seen the way you've been training.

אני כל כך מאמין בך לואיס. ראיתי את הדרך בה התאמנת.

And I realize the reason why you're going to do this.

ואני מבין את הסיבה מדוע אתה עומד לעשות זאת.

This is such an important swim.

זוהי שחייה כה חשובה.

We stand at a very, very important moment in this history,

אנו ניצבים ברגע כה חשוב בהיסטוריה.

and you're going to make a symbolic swim here

ואתה עומד לבצע שחיה סימלית כאן

to try to shake the lapels of world leaders.

לנסות ולנער את מנהיגי העולם.

Lewis, have the courage to go in there,

לואיס, אזור עוז לצאת לשם

because we are going to look after you every moment of it."

מאחר ואנחנו נטפל בך לכל אורך הדרך."

And I just, I got so much confidence from him saying that,

וקיבלתי כל כך הרבה ביטחון ממנו באומרו זאת,

because he knew me so well.

מאחר והוא הכיר אותי כל כך טוב.

So we carried on sailing and we arrived at the North Pole.

אז המשכנו להפליג והגענו לקוטב הצפוני.

And we stopped the ship,

ועצרנו את הספינה,

and it was just as the scientists had predicted.

וזה היה בדיוק כמו שהמדענים חזו.

There were open patches of sea everywhere.

היו טלאים פתוחים בכל מקום.

And I went down into my cabin

וירדתי לתא שלי,

and I put on my swimming costume.

ולבשתי את בגד הים שלי.

And then the doctor strapped on a chest monitor,

ואז הרופא חיבר אלי מוניטור חזה

which measures my core body temperature

אשר מודד את טמפרטורת הליבה של גופי

and my heart rate.

ואת קצב הלב שלי.

And then we walked out onto the ice.

ואז יצאנו אל הקרח.

And I remember looking into the ice,

ואני זוכר שהבטתי אל תוך הקרח

and there were big chunks of white ice in there,

והיו שם חתיכות גדולות של קרח לבן שם,

and the water was completely black.

והמים היו שחורים לגמרי.

I had never seen black water before.

מעודי לא ראיתי מים שחורים לפני זה.

And it is 4,200 meters deep.

והם בעומק של 4,200 מטרים.

And I said to myself, "Lewis, don't look left, don't look right.

ואמרתי לעצמי, "לואיס, אל תביט שמאלה, אל תביט ימינה.

Just scuttle forward and go for it."

רוץ קדימה ולך על זה."

And so I now want to show you a short video

וכעת אני רוצה להראות לכם סרטון וידאו קצר

of what happened there on the ice.

על מה שקרה שם על הקרח.

Narrator (Video): We're just sailing out of harbor now, and it's at this stage

וידאו: אנו מפליגים החוצה מהנמל, ובשלב זה

when one can have a bit of a wobble mentally.

אדם עשוי לפקפק.

Everything just looks so gray around here,

הכל נראה כה אפור מסביב,

and looks so cold.

ונראה כ"כ קר.

We've just seen our first polar bears.

הרגע ראינו את דובי הקוטב הראשונים שלנו.

It was absolutely magical.

זה היה פשוט קסום.

A mother and a cub, such a beautiful sight.

אמא וגור. מראה כה מלבב.

And to think that in 30, 40 years

ולחשבו שבעוד 30, 40 שנים,

they could become extinct.

הם עשויים להיכחד.

It's a very frightening, very, very frightening thought.

זוהי מחשבה מאד מפחידה, מאד מאד מפחידה.

We're finally at the North Pole. This is

לבסוך אנחנו בקוטב הצפוני. אלו הם

months and months and months of dreaming to get here,

חודשים על חודשים על חודשים של חלום להגיע לשם.

years of training and planning and preparation.

שנים של אימונים ותכנונים והכנות.

Ooh. In a couple of hours' time I'm going to get in here and do my swim.

אוו. עוד מספר שעות אני עומד להכנס לשם ולבצע את השחייה שלי.

It's all a little bit frightening,

הכל מפחיד כמעה,

and emotional.

ומרגש.

Amundson, you ready? Amudson: Ready.

אמונדסון, אתה מוכן?

Lewis Pugh: Ten seconds to swim. Ten seconds to swim.

עשר שניות לשחייה. עשר שניות לשחייה.

Take the goggles off. Take the goggles off!

הורידו את המשקפת. הורידו את המשקפת!

Man: Take the shoes. Take the shoes.

איש: קח את הנעליים. קח את הנעליים.

Well done lad! You did it! You did it Lewis!

כל הכבוד בחור! עשית זאת. עשית זאת לואיס!

You did it! You did it man!

עשית זאת! עשית זאת איש!

LP: How on earth did we do that?

לואיס פו: איך לכל הרוחות עשינו זאת?

Man: Against the current! You did it against the current!

איש: כנגד הזרם! עשית זאת כנגד הזרם!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

LP: Thank you very much. Thank you very much.

לואיס פו: תודה רבה לכם. תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you so much.

תודה כה רבה לכם.

Audience: Encore!

קהל: הדרו!

(Laughter)

(צחוק)

LP: I'd just like to end off by just saying this:

לואיס פו: אני רוצה לסיים באומרי זאת.

It took me four months again to feel my hands.

לקח לי ארבעה חודשים להרגיש שוב את ידי.

But was it worth it? Yes, absolutely it was.

אבל האם זה היה שווה את זה? כן, לחלוטין.

There are very, very few people who don't know now

יש מתי מעט שאינם יודעים כעת

about what is happening in the Arctic.

על מה שקורה בים הצפוני.

And people ask me, "Lewis, what can we do about climate change?"

ואנשים שואלים אותי, "לואיס, מה אנחנו יכולים לעשות בקשר לשינויי האקלים?"

And I say to them,

ואני אומר להם

I think we need to do three things.

אני חושב שעלינו לעשות שלושה דברים.

The first thing we need to do is we need to break this problem down

הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לפרק את הבעיה הזאת

into manageable chunks.

לחלקים שניתן לנהל אותם.

You saw during that video all those flags.

ראיתם במהלך הוידאו את כל אותם הדגלים.

Those flags represented the countries

הדגלים הללו ייצגו את המדינות

from which my team came from.

שמהן הגיעו חברי הצוות שלי.

And equally, when it comes to climate change,

ובאופן דומה, כשזה נוגע לשינוי אקלים,

every single country is going to have to make cuts.

כל מדינה תאלץ לערוך קיצוצים.

Britain, America, Japan,

בריטניה, ארה"ב, יפן,

South Africa, the Congo.

דרא"פ, קונגו.

All of us together, we're all on the same ship together.

כולנו יחדיו, כולנו על אותה הסירה ביחד.

The second thing we need to do is

הדבר השני שעלינו לעשות הוא

we need to just look back

עלינו להסתכל אחורה

at how far we have come

על כמה רחוק הגענו

in such a short period of time.

בתקופה כה קצרה.

I remember, just a few years ago, speaking about climate change,

אני זוכר שרק לפני שנים ספורות דיברתי על שינוי האקלים,

and people heckling me in the back

ואנשים שיסעו אותי מירכתי האולם

and saying it doesn't even exist.

ואמרו שזה כלל לא קיים.

I've just come back from giving a series of speeches

חזרתי זה עתה מסדרת הרצאות שנתתי

in some of the poorest townships in South Africa

בכמה מהעיירות העניות ביותר בדרא"פ

to young children as young as 10 years old.

לילדים צעירים, אפילו בני 10.

Four or five children sitting behind a desk,

ארבע או חמישה ילדים יושבים לשולחן,

and even in those poorest conditions,

ואפילו בתנאי העוני הללו,

they all have a very, very good grasp

לכולם הייתה תפיסה מאד טובה

of climate change.

לגבי שינוי האקלים.

We need to believe in ourselves.

עלינו להאמין בעצמנו.

Now is the time to believe.

כעת זה הזמן להאמין.

We've come a long way. We're doing good.

עשינו דרך ארוכה. אנחנו עושים טוב.

But the most important thing we must do

אבל הדבר הכי חשוב שעלינו לעשות

is, I think, we must all walk to the end of our lives

הוא, לדעתי, על כולנו ללכת עד לקצה חיינו

and turn around, and ask ourselves a most fundamental question.

להסתובב חזרה, ולשאול את עצמנו שאלה מאד בסיסית.

And that is, "What type of world do we want to live in,

והיא, "באיזה סוג של עולם אנחנו רוצים לחיות,

and what decision are we going to make today

ואילו החלטות אנחנו לוקחים היום

to ensure that we all live

בכדי להבטיח שכולנו נחיה

in a sustainable world?"

בעולם בר קיימא?"

Ladies and gentlemen, thank you very, very much.

גבירותי ורבותי תודה רבה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)