We've stopped trusting institutions and started trusting strangers | Rachel Botsman

מתרגם: Dani Segdan מבקר: Ido Dekkers

Let's talk about trust.

בואו נדבר על אמון.

We all know trust is fundamental,

כולנו יודעים שלאמון יש ערך רב,

but when it comes to trusting people,

אך כשמדובר באמון באנשים,

something profound is happening.

משהוא עמוק קורה.

Please raise your hand

אנא הרימו את ידכם

if you have ever been a host or a guest on Airbnb.

אם הייתם אי-פעם אורחים או מארחים ב-AirBnB.

Wow. That's a lot of you.

וואו, הרבה מכם היו.

Who owns Bitcoin?

למי יש ביטקוין?

Still a lot of you. OK.

עדיין לרבים מכם. או-קיי.

And please raise your hand if you've ever used Tinder

והרימו את ידכם בבקשה אם השתמשתם אי-פעם בטינדר

to help you find a mate.

למציאת זוגיות.

(Laughter)

(צחוק)

This one's really hard to count because you're kind of going like this.

את אלו קשה ממש לספור כי אתם עושים ככה

(Laughter)

(צחוק)

These are all examples of how technology

אלה הן דוגמאות לאופן שבו הטכנולוגיה

is creating new mechanisms

יוצרת מנגנונים חדשים

that are enabling us to trust unknown people, companies and ideas.

המאפשרים לנו לסמוך על אנשים, חברות ורעיונות לא מוכרים.

And yet at the same time,

ועם זאת, במקביל,

trust in institutions --

האמון במוסדות --

banks, governments and even churches --

בנקים, ממשלות ואפילו כנסיות --

is collapsing.

מתמוטט.

So what's happening here,

אז מה קורה כאן,

and who do you trust?

ובמי אתם נותנים אמון?

Let's start in France with a platform -- with a company, I should say --

בואו נתחיל בצרפת עם אפליקציה -- או יותר נכון, חברה --

with a rather funny-sounding name,

בעלת שם שנשמע די מצחיק,

BlaBlaCar.

בלה-בלה-קאר.

It's a platform that matches drivers and passengers

זו אפליקציה המשדכת נהגים ונוסעים

who want to share long-distance journeys together.

המעוניינים בתחבורה משותפת למרחקים ארוכים.

The average ride taken is 320 kilometers.

מרחק הנסיעה הממוצע הוא 320 ק"מ.

So it's a good idea to choose your fellow travelers wisely.

אז זה יהיה רעיון טוב לבחור בקפידה את שותפיכם לנסיעה.

Social profiles and reviews help people make a choice.

פרופילים חברתיים וחוות דעת עוזרים לאנשים לבצע בחירה.

You can see if someone's a smoker, you can see what kind of music they like,

אתם יכולים לראות אם מישהו מעשן, או לראות את סגנון המוזיקה שהוא אוהב,

you can see if they're going to bring their dog along for the ride.

אתם יכולים לראות אם הוא הולך להביא את כלבו לנסיעה.

But it turns out that the key social identifier

אבל מסתבר שהמאפיין החברתי החשוב ביותר

is how much you're going to talk in the car.

הוא אורך השיחה במהלך הנסיעה.

(Laughter)

(צחוק)

Bla, not a lot,

בלה, שיחה קצרה.

bla bla, you want a nice bit of chitchat,

בלה-בלה, אתם מעוניינים בשיחה קלילה במידה,

and bla bla bla, you're not going to stop talking the entire way

ו-בלה-בלה-בלה, אתם לא הולכים לשתוק במשך כל הנסיעה

from London to Paris.

מלונדון לפריז.

(Laughter)

(צחוק)

It's remarkable, right, that this idea works at all,

זה מדהים, נכון? שהרעיון הזה בכלל עובד,

because it's counter to the lesson most of us were taught as a child:

מפני שהוא סותר את השיעור שרובנו למדנו כילדים:

never get in a car with a stranger.

אף פעם לא להיכנס למכונית עם זר.

And yet, BlaBlaCar transports more than four million people

ולמרות זאת, בלה-בלה-קאר מסיעה יותר מארבעה מיליון אנשים

every single month.

בכל חודש.

To put that in context, that's more passengers

כדי לקבל קנה מידה, זה יותר ממספר הנוסעים

than the Eurostar or JetBlue airlines carry.

הטסים עם חברות התעופה יורוסטאר או ג'טבלו.

BlaBlaCar is a beautiful illustration of how technology is enabling

בלה-בלה-קאר זו המחשה נהדרת לאופן שבו טכנולוגיה מאפשרת

millions of people across the world to take a trust leap.

למיליוני אנשים ברחבי העולם לבצע קפיצת אמון.

A trust leap happens when we take the risk to do something new or different

קפיצת אמון מתרחשת כשאנו מסתכנים ועושים משהו חדש או שונה

to the way that we've always done it.

מהדרך שבה תמיד עשינו דברים.

Let's try to visualize this together.

בואו ננסה לדמיין זאת יחד.

OK. I want you to close your eyes.

או-קיי, אני רוצה שתעצמו עיניים.

There is a man staring at me with his eyes wide open.

יש גבר שבוהה בי עם עיניים פקוחות לרווחה.

I'm on this big red circle. I can see.

אני עומדת על העיגול האדום הגדול הזה. אני יכולה לראות.

So close your eyes.

אז עיצמו את עיניכם.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

I'll do it with you.

אעשה זאת איתכם.

And I want you to imagine there exists a gap

ואני רוצה שתדמיינו שקיים פער

between you and something unknown.

בינכם ובין משהו לא ידוע.

That unknown can be someone you've just met.

המשהו הזה יכול להיות מישהו שזה עתה פגשתם.

It can be a place you've never been to.

או מקום שבו מעולם לא ביקרתם.

It can be something you've never tried before.

או דבר שמעולם לא ניסיתם.

You got it?

הבנתם?

OK. You can open your eyes now.

או-קיי. אתם יכולים לפקוח את עיניכם עכשיו.

For you to leap from a place of certainty,

כדי שתבצעו את הזינוק ממקום שבו אתם מרגישים בטוחים,

to take a chance on that someone or something unknown,

על מנת להסתכן עם האיש הזר הזה, או המעשה הלא מוכר הזה,

you need a force to pull you over the gap,

נדרש כח שימשוך אתכם מעבר לאותו פער,

and that remarkable force is trust.

והכח יוצא הדופן הזה הוא אמון.

Trust is an elusive concept,

אמון הוא מושג בלתי נתפס.

and yet we depend on it for our lives to function.

ולמרות זאת אנו תלויים בו כדי לנהל מהלך חיים תקין.

I trust my children

אני נותנת אמון בילדיי

when they say they're going to turn the lights out at night.

כשהם אומרים שהם יכבו את האור בלילה.

I trusted the pilot who flew me here to keep me safe.

אני נותנת אמון בטייס שהטיס אותי הנה שישמור על בטחוני.

It's a word we use a lot,

זו מילה שאנו משתמשים בה רבות,

without always thinking about what it really means

בלי לחשוב תמיד על משמעותה

and how it works in different contexts of our lives.

ואיך היא פועלת בהקשרים שונים של חיינו.

There are, in fact, hundreds of definitions of trust,

למעשה, קיימות מאות הגדרות לאמון,

and most can be reduced to some kind of risk assessment

ואת כולן ניתן לפשט לסוג כלשהו של הערכת סיכונים --

of how likely it is that things will go right.

חישוב ההסתברות שדברים יתקיימו כמתוכנן.

But I don't like this definition of trust,

אך אני לא אוהבת את ההגדרה הזו לאמון,

because it makes trust sound rational and predictable,

מפני שהיא גורמת לאמון להישמע הגיוני וצפוי,

and it doesn't really get to the human essence

והיא לא ממש משקפת את הגורם האנושי --

of what it enables us to do

מה אמון מאפשר לנו לעשות

and how it empowers us

ואיך הוא מתיר לנו

to connect with other people.

להתחבר לאנשים אחרים.

So I define trust a little differently.

לכן אני אגדיר אמון קצת אחרת.

I define trust as a confident relationship to the unknown.

אני מגדירה אמון כמערכת יחסים יציבה עם הבלתי נודע.

Now, when you view trust through this lens,

ובכן, כשאתם בוחנים אמון דרך עדשה זו,

it starts to explain why it has the unique capacity

מתחיל להתבהר למה לאמון יש יכולת מיוחדת

to enable us to cope with uncertainty,

לאפשר לנו להתמודד עם אי וודאות,

to place our faith in strangers,

לשים את מבטחנו בזרים,

to keep moving forward.

להמשיך להתקדם.

Human beings are remarkable

בני אדם הם יוצאי דופן

at taking trust leaps.

ביכולתם לבצע קפיצות אמון.

Do you remember the first time you put your credit card details

האם אתם זוכרים את הפעם הראשונה שנתתם את פרטי כרטיס האשראי שלכם

into a website?

באתר אינטרנט?

That's a trust leap.

זוהי קפיצת אמון.

I distinctly remember telling my dad

אני זוכרת בבירור אותי אומרת לאבי

that I wanted to buy a navy blue secondhand Peugeot on eBay,

שאני רוצה לקנות פז'ו כחולה מיד שניה ב Ebay

and he rightfully pointed out

והוא ציין בצדק

that the seller's name was "Invisible Wizard"

ששם המוכר הוא "הקוסם הבלתי נראה"

and that this probably was not such a good idea.

ושזה קרוב לוודאי לא רעיון כל כך טוב.

(Laughter)

(צחוק)

So my work, my research focuses on how technology

אז עבודת המחקר שלי מתמקדת באופן שבו טכנולוגיה

is transforming the social glue of society,

משנה את הדבק הסוציאלי של החברה,

trust between people,

ואת האמון בין אנשים.

and it's a fascinating area to study,

וזהו תחום לימוד מרתק,

because there's still so much we do not know.

מפני שיש כל כך הרבה שאנו עדיין לא יודעים.

For instance, do men and women trust differently in digital environments?

לדוגמה, האם נשים וגברים נותנים אמון באופן שונה בסביבה דיגיטלית?

Does the way we build trust face-to-face translate online?

האם הדרך שאנו בונים אמון פנים אל פנים מיתרגמת לסביבה מקוונת?

Does trust transfer?

האם אמון מועבר?

So if you trust finding a mate on Tinder,

כך שאם אתה נותן אמון בטינדר למציאת זוגיות,

are you more likely to trust finding a ride on BlaBlaCar?

האם תהיה סבירות גבוהה יותר שתתן אמון ב'בלה-בלה-קאר' למציאת שותף לנסיעה?

But from studying hundreds of networks and marketplaces,

אך מלימוד של מאות רשתות ושווקים,

there is a common pattern that people follow,

קיים דפוס משותף שאנשים פועלים לפיו,

and I call it "climbing the trust stack."

אני מכנה אותו "טיפוס במעלה סולם האמון".

Let me use BlaBlaCar as an example to bring it to life.

אשתמש ב"בלה-בלה-קאר" כדוגמה להמחשת הדפוס.

On the first level,

ברמה הראשונה,

you have to trust the idea.

אתם צריכים לתת אמון ברעיון.

So you have to trust

אז אתם צריכים להאמין

the idea of ride-sharing is safe and worth trying.

שהרעיון של תחבורה משותפת הוא בטוח ושווה לנסות אותו.

The second level is about having confidence in the platform,

הרמה השניה היא לבטוח באפליקציה,

that BlaBlaCar will help you if something goes wrong.

ש"בלה-בלה-קאר" אכן תעזור לכם אם משהו ישתבש.

And the third level is about using little bits of information

והרמה השלישית היא שימוש בפיסות מידע

to decide whether the other person is trustworthy.

על מנת להחליט אם האדם האחר ראוי לאמון.

Now, the first time we climb the trust stack,

אז בפעם הראשונה שאנו מטפסים במעלה סולם האמון

it feels weird, even risky,

זה מרגיש מוזר, ואפילו מסוכן.

but we get to a point where these ideas seem totally normal.

אך אנו מגיעים לנקודה בה הרעיונות הללו נראים נורמליים לחלוטין.

Our behaviors transform,

התנהגויותינו משתנות,

often relatively quickly.

לעתים קרובות בקצב מהיר יחסית.

In other words, trust enables change and innovation.

במלים אחרות, אמון מאפשר שינוי וחדשנות

So an idea that intrigued me, and I'd like you to consider,

אז הרעיון שסיקרן אותי, והייתי רוצה שתבחנו

is whether we can better understand

הוא האם אנו יכולים להיטיב להבין

major waves of disruption and change in individuals in society

גלי מהפך ושינוי מרכזיים בקרב יחידים ובקרב החברה

through the lens of trust.

תוך הסתכלות מבעד למשקפי האמון.

Well, it turns out that trust has only evolved

טוב, נראה שאמון התפתח

in three significant chapters throughout the course of human history:

בשלושה פרקים משמעותיים בלבד בכל מהלך ההיסטוריה האנושית:

local, institutional

מקומי, מוסדי

and what we're now entering, distributed.

והפרק הנוכחי, אמון קהילתי.

So for a long time,

לכן במשך תקופה ארוכה,

until the mid-1800s,

עד אמצע שנות ה-1800,

trust was built around tight-knit relationships.

אמון נבנה סביב מערכות יחסים הדוקות.

So say I lived in a village

אז נאמר שחייתי בכפר

with the first five rows of this audience,

יחד עם חמש השורות הראשונות בקהל,

and we all knew one another,

וכולנו הכרנו אחד את השני,

and say I wanted to borrow money.

ונאמר שרציתי ללוות כסף,

The man who had his eyes wide open, he might lend it to me,

האיש שעיניו היו פקוחות לרווחה, אולי הוא היה מלווה לי,

and if I didn't pay him back,

ואם לא הייתי מחזירה לו,

you'd all know I was dodgy.

כולכם הייתם מבינים שאני מתחמקת מתשלום.

I would get a bad reputation,

היה יוצא לי מוניטין רע,

and you would refuse to do business with me in the future.

והייתם מסרבים לעשות אתי עסקים בעתיד.

Trust was mostly local and accountability-based.

אמון היה ברובו ברמה מקומית ומבוסס על נטילת אחריות.

In the mid-19th century,

באמצע המאה ה-19,

society went through a tremendous amount of change.

החברה עברה שינוי אדיר.

People moved to fast-growing cities such as London and San Francisco,

אנשים עברו לערים בצמיחה מהירה כמו ללונדון וסן-פרנציסקו,

and a local banker here was replaced by large corporations

והבנקאי המקומי הוחלף כאן בתאגידים גדולים

that didn't know us as individuals.

שלא הכירו אותנו ברמה האישית.

We started to place our trust

התחלנו לתת את אמוננו

into black box systems of authority,

במערכות "קופסה שחורה" של סמכות,

things like legal contracts and regulation and insurance,

בדברים כמו חוזים וחוקים וביטוח,

and less trust directly in other people.

ונתנו פחות אמון ישיר באנשים אחרים.

Trust became institutional and commission-based.

אמון הפך להיות ממסדי ומבוסס על ייפוי כח.

It's widely talked about how trust in institutions and many corporate brands

דובר רבות בכך שהאמון במוסדות ומותגים תאגידיים רבים

has been steadily declining and continues to do so.

פוחת באופן קבוע וממשיך לרדת.

I am constantly stunned by major breaches of trust:

אני נדהמת בכל פעם מחדש מהפרות גדולות של אמון:

the News Corp phone hacking,

האזנות הטלפון של ניוז קורפ,

the Volkswagen emissions scandal,

שערוריית פליטת המזהמים בפולקסווגן,

the widespread abuse in the Catholic Church,

ההתעללות רבת ההיקף בכנסייה הקתולית,

the fact that only one measly banker

העובדה שרק בנקאי עלוב אחד

went to jail after the great financial crisis,

נשלח לכלא לאחר המשבר הכלכלי הגדול,

or more recently the Panama Papers

או יותר לאחרונה מסמכי פנמה

that revealed how the rich can exploit offshore tax regimes.

שחשפו כיצד העשירים יכולים לנצל מקלטי מס מחוץ לגבולות המדינה.

And the thing that really surprises me

והדבר שבאמת מפתיע אותי

is why do leaders find it so hard

הוא מדוע מנהיגים כה מתקשים

to apologize, I mean sincerely apologize,

להתנצל. וכוונתי להתנצלות כנה,

when our trust is broken?

לאחר מעילה באמוננו.

It would be easy to conclude that institutional trust isn't working

קל להגיע למסקנה שאמון בממסד אינו עובד

because we are fed up

מפני שנמאס לנו

with the sheer audacity of dishonest elites,

מעזות המצח וחוסר הכנות של אליטות,

but what's happening now

אך מה שקורה כעת

runs deeper than the rampant questioning of the size and structure of institutions.

הוא עמוק יותר מהטלת ספק הולכת וגוברת בגודל ובמבנה של מוסדות.

We're starting to realize

אנו מתחילים להבין

that institutional trust

שאמון בממסד

wasn't designed for the digital age.

אינו מיועד לתקופה הדיגיטלית.

Conventions of how trust is built,

מוסכמות על האופן בו אמון נבנה,

managed, lost and repaired --

נשמר, נהרס, ומשתקם --

in brands, leaders and entire systems --

לגבי מותגים, מנהיגים ומערכות שלמות --

is being turned upside down.

משתנות מקצה לקצה.

Now, this is exciting,

זה מרגש,

but it's frightening,

אבל זה מפחיד,

because it forces many of us to have to rethink

מפני שזה מאלץ רבים מאיתנו להעריך מחדש

how trust is built and destroyed with our customers, with our employees,

כיצד אמון נבנה ונהרס עם לקוחותינו, עובדינו,

even our loved ones.

ואפילו עם אהובינו.

The other day, I was talking to the CEO of a leading international hotel brand,

יום אחד, דיברתי עם מנכ"ל רשת מלונות בינלאומית

and as is often the case, we got onto the topic of Airbnb.

וכמו שקורה לעתים קרובות, הגענו לנושא AirBnB.

And he admitted to me that he was perplexed by their success.

והוא הודה בפני שהוא נדהם מהצלחתם.

He was perplexed at how a company

הוא נדהם מכך שחברה

that depends on the willingness of strangers to trust one another

שמתבססת על נכונות של זרים לסמוך זה על זה

could work so well across 191 countries.

יכלה להצליח כ״כ ב-191 מדינות.

So I said to him that I had a confession to make,

אז אמרתי לו שיש לי ווידוי,

and he looked at me a bit strangely,

הוא נתן בי מבט קצת מוזר,

and I said --

ואני אמרתי --

and I'm sure many of you do this as well --

ואני בטוחה שרבים מכם גם עושים זאת --

I don't always bother to hang my towels up

אני לא תמיד מקפידה לתלות את המגבות

when I'm finished in the hotel,

כשאני מסיימת במלון,

but I would never do this as a guest on Airbnb.

אך לעולם לא אעשה זאת כאורחת ב-AirBnB.

And the reason why I would never do this as a guest on Airbnb

והסיבה שלעולם לא אעשה זאת כאורחת ב-AirBnB

is because guests know that they'll be rated by hosts,

היא שאורחים יודעים שהם ידורגו ע"י מארחים,

and that those ratings are likely to impact their ability

ושהדירוגים הללו עלולים להשפיע על יכולתם

to transact in the future.

להזמין מקום בעתיד.

It's a simple illustration of how online trust will change our behaviors

זו המחשה פשוטה של האופן שבו אמון בעולם מקוון ישנה את התנהגויותינו

in the real world,

בעולם האמיתי,

make us more accountable

יגרום לנו להיות יותר אחראיים

in ways we cannot yet even imagine.

בדרכים שעדיין איננו יכולים להעלות על הדעת.

I am not saying we do not need hotels

אינני אומרת שאיננו נזקקים למלונות

or traditional forms of authority.

או סוגי רשויות מסורתיים.

But what we cannot deny

אך איננו יכולים להכחיש

is that the way trust flows through society is changing,

שחל שינוי באופן השפעת האמון על החברה,

and it's creating this big shift

שינוי דרסטי

away from the 20th century

הרחק מהמאה ה-20

that was defined by institutional trust

שהתאפיינה בבירור באמון ממסדי

towards the 21st century

ולעבר המאה ה-21

that will be fueled by distributed trust.

שתהייה מזוהה עם אמון קהילתי.

Trust is no longer top-down.

אמון כבר אינו מהמוסד אל הפרט.

It's being unbundled and inverted.

הוא מתפרק ומתהפך.

It's no longer opaque and linear.

הוא כבר אינו עמום וקווי.

A new recipe for trust is emerging

צצה מתכונת אמון חדשה

that once again is distributed amongst people

אמון המופץ בין אנשים

and is accountability-based.

ומבוסס על נטילת אחריות.

And this shift is only going to accelerate

ושינוי כיוון זה הולך רק להאיץ

with the emergence of the blockchain,

עם ההופעה של ה-בלוקצ'יין,

the innovative ledger technology underpinning Bitcoin.

טכנולוגיית ניהול עיסקאות הכספים החדשנית התומכת בביטקוין.

Now let's be honest,

בואו נהייה כנים,

getting our heads around the way blockchain works

לנסות להבין איך בלוקצ'יין עובד

is mind-blowing.

זה מטריף את הדעת.

And one of the reasons why is it involves processing

ואחת מהסיבות לכך היא

some pretty complicated concepts

שמעורבים בכך מספר מושגים מורכבים

with terrible names.

בעלי שמות איומים.

I mean, cryptographic algorithms and hash functions,

כוונתי, אלגוריתמים להצפנה ופונקציות האשינג,

and people called miners, who verify transactions --

ואנשים המכונים "כורים" המאמתים עסקאות --

all that was created by this mysterious person

כל זאת נוצר ע"י איש מסתורי

or persons called Satoshi Nakamoto.

בשם סאטושי נאקאמוטו.

Now, that is a massive trust leap that hasn't happened yet.

אז זוהי קפיצת אמון גדולה שטרם קרתה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But let's try to imagine this.

אך בואו ננסה לדמיין את זה.

So "The Economist" eloquently described the blockchain

אז ה-"אקונומיסט" כינה ברהיטות את בלוקצ'יין

as the great chain of being sure about things.

כ"שרשרת הגדולה של להיות בטוחים בדברים".

The easiest way I can describe it is imagine the blocks as spreadsheets,

הדרך הקלה ביותר שביכולתי לתאר זאת היא לדמיין את החוליות כגליונות אלקטרונים

and they are filled with assets.

הממולאים בנכסים.

So that could be a property title.

אלו הם נכסים כגון שטרי בעלות.

It could be a stock trade.

או מניות מסחר.

It could be a creative asset, such as the rights to a song.

או זכויות יוצרים, כמו זכויות על שיר.

Every time something moves

בכל פעם שמשהו זז

from one place on the register to somewhere else,

ממקום אחד ברשימה למקום אחר,

that asset transfer is time-stamped

זמן העברת הנכס מתועד

and publicly recorded on the blockchain.

וההעברה נרשמת בפומבי על הבלוקצ'יין.

It's that simple. Right.

זה כה פשוט. נכון.

So the real implication of the blockchain

לכן המשמעות האמיתית של הבלוקצ'יין

is that it removes the need for any kind of third party,

היא העדר הצורך בכל סוג של צד שלישי,

such as a lawyer,

כמו עו"ד,

or a trusted intermediary, or maybe not a government intermediary

או מתווך נאמן, או יותר נכון מתווך ממשלתי

to facilitate the exchange.

כדי לאפשר את ההחלפה.

So if we go back to the trust stack,

אז אם אנו חוזרים לסולם האמון,

you still have to trust the idea,

אתם עדיין צריכים לתת אמון ברעיון,

you have to trust the platform,

אתם צריכים לתת אמון בפלטפורמה,

but you don't have to trust the other person

אך אתם לא חייבים לתת אמון באדם אחר

in the traditional sense.

במובן המסורתי.

The implications are huge.

המשמעויות הן ענקיות.

In the same way the internet blew open the doors to an age of information

כפי שהאינטרנט פתח לרווחה את הדלתות לעידן המידע

available to everyone,

הזמין לכולם,

the blockchain will revolutionize trust on a global scale.

הבלוקצ'יין יגרום למהפיכת אמון ברמה גלובאלית.

Now, I've waited to the end intentionally to mention Uber,

ובכן, חיכיתי לסוף במכוון כדי להזכיר את ״אובר״,

because I recognize that it is a contentious

כי אני מבינה שזו דוגמה שנוייה במחלוקת

and widely overused example,

שסובלת משימוש יתר,

but in the context of a new era of trust, it's a great case study.

אך בהקשר של עידן אמון חדש, זהו מושא מחקר מעולה.

Now, we will see cases of abuse of distributed trust.

ובכן, אנו ניתקל במקרים של שימוש לרעה באמון קהילתי,

We've already seen this, and it can go horribly wrong.

כבר נתקלנו בזה, וזה יכול להיגמר רע מאוד.

I am not surprised that we are seeing protests from taxi associations

אינני מופתעת שאנו רואים מחאות מאיגודי מוניות

all around the world

מסביב לעולם

trying to get governments to ban Uber based on claims that it is unsafe.

המנסים לגרום לממשלות להחרים את אובר בטענה שהוא לא בטיחותי.

I happened to be in London the day that these protests took place,

הייתי במקרה בלונדון ביום שהמחאות הללו קרו,

and I happened to notice a tweet

וראיתי הודעת טוויטר

from Matt Hancock, who is a British minister for business.

ממאט האנקוק שהוא שר מסחר בריטי.

And he wrote,

והוא כתב,

"Does anyone have details of this #Uber app everyone's talking about?

"האם למישהו יש את הפרטים של אפליקציית אובר הזו שכולם מדברים עליה?

(Laughter)

(צחוק)

I'd never heard of it until today."

מעולם לא שמעתי עליה עד היום."

Now, the taxi associations,

אז ארגוני המוניות,

they legitimized the first layer of the trust stack.

הם הפכו את הרמה הראשונה של סולם האמון ללגיטימית.

They legitimized the idea that they were trying to eliminate,

הם נתנו תוקף לרעיון שהם כעת מנסים לחסל,

and sign-ups increased by 850 percent in 24 hours.

וכמות המנויים גדלה ב-850 אחוז תוך 24 שעות,

Now, this is a really strong illustration

ובכן, זוהי המחשה ברורה

of how once a trust shift has happened around a behavior or an entire sector,

לכך שברגע שחל שינוי התנהגותי או תחומי באופן נתינת אמון,

you cannot reverse the story.

לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.

Every day, five million people will take a trust leap

בכל יום, חמישה מיליון אנשים יבצעו את קפיצת האמון

and ride with Uber.

ויסעו עם Uber.

In China, on Didi, the ride-sharing platform,

ובסין עם Didi, אפליקציית תחבורה משותפת,

11 million rides taken every day.

11 מיליון נסיעות מתבצעות מדי יום.

That's 127 rides per second,

זה 127 נסיעות לשניה,

showing that this is a cross-cultural phenomenon.

המוכיחות שזו תופעה רב-תרבותית.

And the fascinating thing is that both drivers and passengers report

והדבר המרתק ביותר הוא שגם הנהגים וגם הנוסעים מדווחים

that seeing a name

שלראות שם (של מישהו)

and seeing someone's photo and their rating

ולראות תמונה של מישהו ואת הדירוג שלו

makes them feel safer,

גורם להם להרגיש בטוחים יותר.

and as you may have experienced,

וכמו שוודאי חוויתם,

even behave a little more nicely in the taxi cab.

אפילו גורם להתנהג קצת נחמד יותר במונית.

Uber and Didi are early but powerful examples

Uber ו- Didi הן דוגמאות ראשוניות אך בעלות עוצמה

of how technology is creating trust between people

על האופן שבו טכנולוגיה יוצרת אמון בין אנשים

in ways and on a scale never possible before.

בדרכים ובהיקף שלא היו אפשריים קודם.

Today, many of us are comfortable getting into cars driven by strangers.

כיום, רבים מאיתנו מרגישים בנוח להכנס למכוניות עם נהגים זרים.

We meet up with someone we swiped right to be matched with.

אנו נפגשים עם מישהו שאת תמונתו ״החלקנו ימינה״ (=אישרנו),

We share our homes with people we do not know.

אנו חולקים את בתינו עם אנשים שאיננו מכירים.

This is just the beginning,

זוהי רק ההתחלה,

because the real disruption happening

מפני שהמהפך האמיתי שקורה

isn't technological.

אינו טכנולוגי.

It's the trust shift it creates,

זה השינוי שמתרחש באופן נתינת האמון,

and for my part, I want to help people understand this new era of trust

ומצדי, ברצוני לעזור לאנשים להבין את עידן האמון החדש

so that we can get it right

כדי שנוכל להבינו כהלכה

and we can embrace the opportunities to redesign systems

ונוכל לאמץ הזדמנויות לעצב מחדש מערכות

that are more transparent, inclusive and accountable.

גלויות יותר, מכלילות יותר ואחראיות יותר.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)