This is what democracy looks like | Anthony D. Romero

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

Silicon Valley is obsessed with disruption,

לעמק הסיליקון יש אובססיה לשיבושים,

but these days, the biggest disruptor didn't come out of Silicon Valley.

אבל בימינו, המשבש הכי גדול איננו מעמק הסיליקון.

It came out of steel towns in Ohio,

הוא הגיע מערי הפלדה של אוהיו,

rural communities in Pennsylvania,

קהילות כפריות בפנסילבניה,

the Panhandle in Florida.

ידית המחבת של פלורידה.

And this last US presidential election

והבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב

was the mother of all disruptions.

היו אם כל השיבושים.

Once again, politics is personal.

שוב, פוליטיקה היא עניין אישי.

[העתיד מגעיל]

Millions of Americans became activists overnight,

[אל תזלזלו בכוחו של הומו עם תוף-מרים]

מיליוני אמריקנים הפכו בין-לילה לפעילים,

pouring into the streets in record numbers

וזרמו לרחובות בכמויות שיא ובזמן שיא.

in record time.

[אני לא מאמין שאני שוב מפגין נגד החרא הזה]

(Laughter)

(צחוק)

The election has done to family holiday dinners

הבחירות עשו לארוחות חג משפחתיות

what Uber has done to New York City's taxi system.

מה ש"אובר" עשתה למערכת המוניות של העיר ניו-יורק.

[הצלחתי לברוח כשהם התחילו לדבר פוליטיקה]

Couples have broken up and marriages disrupted.

זוגות נפרדו ונישואין התפרקו.

And the election is doing to my private life

והבחירות עוללו לחיי הפרטיים

what Amazon is doing to shopping malls.

את מה ש"אמזון" עוללה לקניונים.

These days, the ACLU is on the front lines 24/7,

בימינו, האיגוד האמריקאי לחירויות האזרח נלחם בחזית 24 שעות, 7 ימים בשבוע,

and even if I manage to sneak away for a couple of miles on the treadmill,

ואפילו אם אני מצליח לחמוק לאימון קצר על מכשיר הכושר,

any cardio benefit I get is instantly obliterated

כל תועלת לבבית שאני נהנה ממנה נמחקת מיד

when I read another presidential tweet on the headline scroll.

כשאני קורא בפס הכותרות עוד ציוץ נשיאותי.

Even my secret pleasure

אפילו התענוג הסודי שלי,

of studying the Italian painters

להתעמק בציירים האיטלקיים,

have been infected by politics.

הזדהם בפוליטיקה.

Now, I study, even stalk, the old masters.

אני חוקר, אפילו עוקב בחשאי אחר רבי האומן הגדולים.

This is my desk,

הנה שולחן העבודה שלי,

with a postcard exhibition

מוקף תערוכת גלויות

of some famous and obscure paintings

של ציורים מפורסמים וגם עלומים,

mostly from the Italian Renaissance.

מרביתם מתקופת הרנסנס באיטליה.

Now, art used to provide me with a necessary break

פעם סיפקה לי האמנות הפסקה מבורכת

from the hurly-burly of politics

ממירוץ העכברים של הפוליטיקה

in my daily work at the ACLU,

בעבודתי היומית באיגוד האמריקאי לחירויות האזרח.

but not anymore.

כבר לא.

I was at the Women's March in San Francisco

השתתפתי בצעדת הנשים בסן-פרנסיסקו

the day after inauguration,

ביום שלאחר טקס ההכתרה,

and the crowd was chanting, "This is what democracy looks like."

והקהל זימר בקול: "ככה נראית דמוקרטיה,

"ככה נראית דמוקרטיה."

"This is what democracy looks like."

And there I was holding my sign and my umbrella in the rain,

עמדתי שם בגשם, מחזיק בשלט שלי ובמטריה,

and I flashed on an old painting

ולפתע נזכרתי בציור ישן-נושן

that first captivated me many years ago.

ששבה את לבי לפני שנים רבות.

I struggled to remember the different pieces

התאמצתי להיזכר בחלקיו השונים

of an actual painting

של ציור שממש תיאר מהם ממשל טוב וממשל רע.

of good and bad government.

It was almost like the old master was taunting me.

הרגשתי כאילו הרב-אמן הזקן ההוא מתגרה בי:

You want to know what democracy looks like?

"רוצה לדעת איך נראית דמוקרטיה?

Go back and look at my frescoes.

"חזור והבט בציורי הפרסקו שלי."

And so I did.

וכך עשיתי.

In 1339, Ambrogio Lorenzetti finished a monumental commission

ב-1339, אמברוג'יו לורנצטי סיים לצייר הזמנה מונומנטלית

in the governing council chamber of Siena's Palazzo Pubblico.

באולם מועצת הממשלה של פלאצו פובליקו שבעיר סיינה.

It's a painting that speaks to us, even screams to us, today.

זהו ציור שמדבר ואפילו צועק אלינו מן העבר.

"Art is a lie that makes us realize truth,"

"האמנות היא שקר שמאפשר לנו לתפוש את האמת."

Pablo Picasso once said.

אמר פעם פבלו פיקאסו.

And as we search for the truth about government,

וכשאנו מחפשים את האמת בנוגע לממשל,

we should keep Ambrogio's work,

כדאי לנו לראות את יצירתו של אמברוג'יו,

not a lie but an allegory, in our collective mind's eye.

לא כשקר אלא כמשל, בעיני רוחנו הקולקטיבית.

During Lorenzetti's time,

בזמנו של לורנצטי,

the political legitimacy of Italian city-states

הלגיטימיות הפוליטית של ערי המדינה האיטלקיות

was often on very shaky ground.

עמדה לעתים קרובות על קרקע לא-יציבה.

Siena was a republic,

סיינה אמנם היתה רפובליקה,

but there had been enormous unrest

אבל היתה תסיסה עצומה

in the two decades leading up to the commission.

בשני העשורים שקדמו להזמנת היצירה.

Siena's political leaders, who would literally govern

מנהיגיה הפוליטיים של סיינה, שמשלו, פשוטו כמשמעו,

under the eyes of these allegorical figures,

תחת עיניהן של הדמויות האלגוריות האלה,

were Lorenzetti's intended audience.

היו הקהל אליו כיוון לורנצטי.

He was cataloging the obligations

הוא פירט ביצירתו את התחייבויותיהם של המושלים לנמשלים.

of the governing to the governed.

Now, you can spend years studying these frescoes.

אפשר לבלות שנים בהתעמקות בציורי הפרסקו הללו.

Some scholars have.

ויש מלומדים שעשו זאת.

I'm hardly an art historian,

אני בהחלט לא היסטוריון של האמנות,

but I am passionate about art,

אבל אני חדור-להט בקשר לאמנות,

and a work this massive can overwhelm me.

ויצירה בסדר גודל כזה מסוגלת להמם אותי.

So first, I focus on the big stuff.

אז תחילה אני מתמקד בדברים הגדולים.

This is the allegory of good government.

זהו הייצוג של הממשל הטוב.

The majestic figure here in the middle

הדמות הנשגבת כאן, במרכז,

is dressed in Siena's colors

לבושה בצבעיה של סיינה

and he personifies the republic itself.

ומגלמת את הרפובליקה עצמה.

Lorenzetti labels him "Commune,"

לורנצטי קרא לה "קומונה",

and he's basically telling the Sienese

ובכך הוא אומר לבני סיינה

that they, and not a king or a tyrant, must rule themselves.

שהם, ולא איזה מלך או עריץ, צריכים למשול בעצמם.

Now, surrounding Commune are his advisors.

את קומונה מקיפים יועציו.

Justice is enthroned.

"צדק" יושבת על כס מלכותה.

She's looking up at the figure of wisdom,

היא מביטה מעלה, אל דמותה של "חוכמה",

who actually supports her scales of justice.

וזו תומכת במאזניה של צדק.

Concord, or Harmony,

"קונקורד", או הרמוניה,

holds a string that comes off the scales of justice

מחזיקה במיתר שיוצא ממאזני צדק

that binds her to the citizens,

וקושר אותה אל האזרחים,

making them all compatriots in the republic.

מה שהופך את כולם לאזרחיה הנאמנים של הרפובליקה.

And finally we see Peace.

ולבסוף אנו רואים את "שלום".

She looks chilled out,

היא נראית רגועה,

like she's listening to Bob Marley.

כאילו היא מאזינה לבוב מארלי.

When good government rules,

בימי הממשל הטוב,

Peace doesn't break a sweat.

לשלום אין סיבה להזיע.

Now, these are big images and big ideas,

יש כאן מראות גדולים ורעיונות גדולים,

but I really love the small stuff.

אבל אני מת על הדברים הקטנים.

Along another wall,

לאורך קיר נוסף,

Lorenzetti illustrates the effects of good government

לורנצטי מתאר את השפעות הממשל הטוב

on the real and everyday lives of ordinary people

בחייהם האמיתיים והיומיומיים של אנשים רגילים

with a series of delicious little details.

בסדרת פרטים קטנים ונהדרים.

In the countryside, the hills are landscaped and farmed.

באזור הכפרי, הגבעות משובצות שדות ומשקים.

Crops are being sown, hoed, reaped, milled, plowed,

השדות נזרעים, מעובדים, נקצרים, נטחנים, נחרשים -

all in one picture.

הכל באותה התמונה.

Crops and livestock are being brought to market.

יבולים וחיות משק מובאים לשוק.

In the city, builders raise a tower.

בעיר, הבנאים מקימים אל-על מגדל.

People attend a law lecture, a TED Talk of the 14th century.

אנשים משתתפים בשיעור חוק ומשפט, הרצאת TED במאה ה-14.

(Laughter)

(צחוק)

Schoolchildren play.

תלמידים משחקים.

Tradesmen thrive.

סוחרים רואים ברכה בעבודתם.

Dancers larger than life dance with joy.

רקדנים גדולים מהחיים מחוללים בחדווה.

And watching over the republic is the winged figure Security,

ועל כל הרפובליקה משגיח יצור מכונף, "בטחון",

whose banner reads,

שעל השלט שלו נכתב:

"Everyone shall go forth freely without fear."

"הכל חופשיים לשגשג ללא מורא."

Now, what's amazing about these images from 800 years ago

מה שמדהים במראות האלה, מלפני 800 שנה,

is that they're familiar to us today.

הוא שהן מוכרות לנו, היום.

We see what democracy looks like.

אנו יודעים איך נראית דמוקרטיה.

We experience the effects of good government in our lives,

אנו חווים בימינו את השפעותיו של ממשל טוב,

just as Lorenzetti did in his life.

ממש כמו לורנצטי, בימי חייו.

But it is the allegory of bad government

אבל האלגוריה של ממשל רע,

that has been haunting me since November 9.

היא שרודפת אותי מאז ה-9 לנובמבר.

It's badly damaged,

היצירה ניזוקה מאד,

but it reads like today's newspapers.

אבל היא ברורה כמו העיתון של היום.

And ruling over bad government is not the Commune

ומי ששולט בממשל הרע איננו הקומונה,

but the Tyrant.

אלא העריץ.

He has horns, tusks, crossed eyes,

יש לו קרניים, חטים, עיניים פוזלות,

braided hair.

שיער קלוע בצמות.

He obviously spends a lot of time on that hair.

ברור שהוא מקדיש המון זמן לשיער.

(Laughter)

Justice now lies helpless at his feet,

(צחוק)

צדק מונחת לרגליו בחוסר-ישע, כבולה,

shackled.

Her scales have been severed.

מאזניה מנופצים.

Justice is the key antagonist to the Tyrant,

צדק היא יריבתו העיקרית של העריץ, והיא חוסלה.

and she's been taken out.

[משרד המשפטים יפסיק להשגיח על סוכנויות משטרה בעייתיות]

Now, surrounding the Tyrant,

Lorenzetti illustrates the vices that animate bad government.

סביב העריץ, לורנצטי תיאר את החטאים שמפיחים חיים בממשל הרע.

Avarice is the old woman clutching the strongbox

"תאוות-בצע" היא האישה הזקנה שלופתת כספת

and a fisherman's hook

וחכת דיג כדי למשוך אליה את עושרה.

to pull in her fortune.

[נצחון טראמפ על הסימון המסחרי הסיני מעורר שאלות מוסריות]

Vainglory carries a mirror,

"יהירות" מחזיקה במראה,

and Lorenzetti warns us against narcissistic leaders

ולורנצטי מזהיר אותנו מפני מנהיגים נרקיסיסטיים

שמונחים בידי האגו והגאווה שלהם.

who are guided by their own ego and vanity.

[טראמפ אובססיבי בקשר לגודל הקהל בטקס ההכתרה]

On the Tyrant's right is Cruelty.

מימינו של העריץ ניצבת "אכזריות".

[טראמפ לועג לעיתונאי נכה]

[טראמפ תוקף מלכת-יופי לשעבר: "היא עלתה מאד במשקל"]

Treason, half lamb, half scorpion,

"בוגדנות", חצי כבש וחצי עקרב,

lulls us into a false sense of security

משקיטה אותנו בתחושת בטחון כוזבת ואז מרעילה את הרפובליקה.

and then poisons a republic.

[הסיוע הרוסי למסע הבחירות של טראמפ]

Fraud, with the flighty wings of a bat.

"תרמית", עם כנפי העטלף הפרושות.

[טראמפ: חדשות מזויפות הן אויב העם האמריקני]

[הבית הלבן מקדם "עובדות חלופיות"]

On the Tyrant's left, you see Division.

משמאלו של העריץ תראו את "פלגנות".

She's dressed in Siena's colors.

היא לבושה בצבעיה של סיינה.

"Si" and "No" are painted on her body.

"כן" ו"לא" מצוירות על גופה.

She uses a carpenter's saw to chop her body in half.

היא מנסרת את גופה לחצי במסור נגרים.

[אנסים - חרם על מוסלמים - חומה גדולה]

And Fury wields the weapons of the mob,

"זעם" מניף את כלי נשקו של האספסוף,

the stone and knife.

האבן והסכין.

[טראמפ פורק את זעמו אחרי 4 שבועות ארוכים]

[עליה באלימות באירועי טראמפ]

In the remainder of the fresco, Lorenzetti shows us

בשאר חלקי הפרסקו לורנצטי מציג בפנינו

the inevitable effects of bad government.

את התוצאות הבלתי-נמנעות של הממשל הרע.

The civic ideals celebrated elsewhere in this room have failed us,

האידאלים האזרחיים שהועלו על נס במקום אחר באולם זה הכזיבו אותנו,

and we see it.

ואנו רואים זאת.

The once beautiful city has fallen to pieces,

העיר היפה של פעם הפכה לעיי חורבות,

the countryside barren,

אזורי הכפר הפכו לשממה,

the farms abandoned.

המשקים ננטשו.

Many are in flames.

רבים מהם עולים בלהבות.

And in the sky above is not the winged figure Security,

ובשמיים מעל הדמות המכונפת איננה "בטחון",

but that of Fear, whose banner reads:

אלא "פחד", ועל השלט שלה נכתב:

"None shall pass along this road

"איש לא יעבור בדרך זאת

without fear of death."

"ואין פחד-מוות בליבו."

Now, the final image, the most important one, really,

הדמות האחרונה, והחשובה מכל, היא זו שלורנצטי לא צייר.

is one that Lorenzetti did not paint.

It is of the viewer.

זוהי דמותו של הצופה.

Today, the audience for Lorenzetti's frescoes

היום, הצופה בפרסקו של לורנצטי

is not the governing but the governed,

איננו השולט אלא הנשלט:

the individual who stands in front of his allegories

האדם הבודד שניצב מול המשלים שלו,

and walks away with insight,

ומתרחק מהם עם תובנה,

who heeds a call to action.

ששומע מהם קריאה לפעולה.

Lorenzetti warns us that we must recognize the shadows

לורנצטי מזהיר אותנו שמחובתנו לזהות את צלליהם

of Avarice, Fraud, Division, even Tyranny

של תאוות-בצע, תרמית, פלגנות ואף עריצות

when they float across our political landscape,

כשהם צפים וחולפים בנוף הפוליטי שלנו,

especially when those shadows are cast

במיוחד כשמטילי צללים אלה

by political leaders loudly claiming to be the voice of good government

הם מנהיגים פוליטיים שמצהירים בקולי-קולות שהם מייצגים את הממשל הטוב,

and promising to make America great again.

ומבטיחים להשיב לאמריקה את גדולתה.

And we must act.

ואנו מוכרחים לפעול.

Democracy must not be a spectator sport.

אסור שהדמוקרטיה תהיה מופע שצופים בו.

The right to protest, the right to assemble freely,

הזכות להפגין, הזכות לחופש התארגנות,

the right to petition one's government,

הזכות להגיש עצומות נגד הממשלה שלנו,

these are not just rights.

אינן סתם זכויות.

In the face of Avarice, Fraud and Division,

לנוכח תאוות הבצע, התרמית והפלגנות,

these are obligations.

אלו הן חובות.

We have to disrupt --

עלינו לשבש--

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We have to disrupt our lives

עלינו לשבש את חיינו

so that we can disrupt

כדי שנוכל לשבש

the amoral accretion of power

את צבירת הכוח הבלתי-מוסרית

by those who would betray our values.

בידי אלה שעתידים לבגוד בערכינו.

We and we the people

אנו, העם,

must raise justice up

חייבים להקים מחדש את הצדק

and must bring peace to our nation

ולהביא שלום לאומה שלנו

and must come together in concord,

ולהתאחד בקונקורד, בהרמוניה,

and we have a choice.

ויש לנו ברירה.

We could either paint ourselves

אנו יכולים לצייר את עצמנו

into the worst nightmare of Lorenzetti's bad government,

כחלק מהסיוט הנורא ביותר של הממשל הרע לפי לורנצטי,

or we can stay in the streets,

או להישאר ברחובות,

disruptive, messy, loud.

לשבש, לעשות בלגן, לצעוק.

That is what democracy looks like.

ככה נראית דמוקרטיה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(תרועות ומחיאות כפיים)

Chris Anderson: First of all, wow.

כריס אנדרסון: קודם כל, וואו.

Obviously, many people passionately --

ברור שאנשים רבים חדורי-להט...

you spoke to many people passionately here.

דיברת כאן בלהט רב בפני רבים.

I'm sure there are other people here

אני בטוח שיש כאן אנשים נוספים

who'd say, look, Trump was elected by 63 million people.

שאומרים, "טרמאפ נבחר ב-63 מיליון קולות.

He's far from perfect,

"הוא רחוק מלהיות מושלם,

but he's trying to do what he was elected to do.

"אבל הוא מנסה לעשות את מה שנבחר לעשות.

Shouldn't you give him a chance?

"למה שלא תיתן לו הזדמנות?"

Anthony Romero: I think we have to recognize

אנתוני רומרו: אני חושב שעלינו להכיר

the legitimacy of him as president

בלגיטימיות שלו כנשיא

versus the legitimacy of his policies.

לעמות הלגיטימיות של מדיניותו.

And when so many of the policies are contrary to fundamental values,

וכשבתחומים כה רבים המדיניות שלו מנוגדת לערכי יסוד -

that we're all equal under the law,

שכולנו שווים בעיני החוק,

that we're not judged by the color of our skin or the religion we worship,

שאין לשפוט אותנו לפי צבע עורנו או דתנו -

we have to contest those values

עלינו להיאבק על ערכים אלה

even as we recognize and honor the fact

אף אם אנו מכירים ומכבדים את העובדה

that our democracy rendered us a president who is championing those values.

שהדמוקרטיה שלנו העניקה לנו נשיא שמכרסם בערכים אלה.

CA: And the ACLU isn't just this force on the left, right?

כ"א: והאיגוד האמריקאי לחירויות האזרח איננו re הכוח הזה משמאל, נכון?

You're making other arguments as well.

אתה מעלה טיעונים נוספים.

AR: Well, you know,

א"ר: ובכן, כידוע לך,

very often we piss everyone off at one point.

לעתים קרובות מאד אנו מתישהו מרגיזים את כולם.

That's what we do.

זאת העבודה שלנו.

And we recently were taking stands

ולאחרונה נקטנו עמדות בסוגיות כמו,

for why Ann Coulter needs to be able to speak at Berkeley,

מדוע חשוב שאן קולטר תנאם בברקלי,

and why Milo has free speech rights.

ומדוע למילו יש זכות לחופש דיבור.

And we even wrote a blog

כתבנו אפילו בלוג

that almost burnt the house down among some of our members,

שכמעט גרם לשריפת בתיהם של כמה מחברינו,

unfortunately, when we talked about the fact

למרבה הצער, כשדיברנו על העובדה

that even Donald Trump has free speech rights as president,

שאפילו לדונלד טראמפ, כנשיא, יש זכות לחופש דיבור,

and an effort to hold him accountable

ושלראות בו אחראי

for incitement of violence at his marches or his rallies

להסתה לאלימות בצעדות ובאסיפות שלו

is unconstitutional and un-American.

אינו מעשה חוקתי או אמריקני.

And when you put that statement out there

כשמצהירים הצהרה כזאת

to a very frothy base

לפני קהל שטחי ביותר,

that always is very excited for you to fight Donald Trump,

שתמיד מרגש אותך להיאבק בדונלד טרמאפ

and then you have a new one saying, "Wait, these rights are for everybody,

ואז יש הצהרה חדשה שאומרת, "רגע, הזכויות האלה נועדו לכולם,

even the president that we don't like."

"אפילו לנשיא שאיננו אוהבים."

And that's our job.

זאת העבודה שלנו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

CA: Anthony, you spoke to so many of us so powerfully.

כ"א: אנתוני, אמרת דברים חשובים ביותר לרבים מאיתנו.

Thank you so much. Thank you.

תודה רבה לך. תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)