Fashion that celebrates all body types -- boldly and unapologetically | Becca McCharen-Tran

Translator: Ivana Korom Reviewer: Krystian Aparta

תרגום: yael ring עריכה: Sigal Tifferet

As fashion designers,

כמעצבי אופנה

our decisions have the power to change our culture.

להחלטות שלנו יש את הכוח לשנות את התרבות שלנו.

We choose who is cast in our runway shows and campaigns,

אנחנו בוחרים מי יככבו בתצוגות האופנה שלנו ובקמפיינים

and ultimately, who is celebrated and considered beautiful,

ובסופו של דבר, מי מועצם ונחשב יפה,

and who is not.

ומי לא.

Having this platform is a responsibility.

הבעלות על הפלטפורמה הזאת היא אחריות.

One that can be utilized to exclude people

כזו שאפשר לנצל אותה להדרת אנשים

or to empower others.

או להעצמתם של אחרים.

Growing up, I was obsessed with fashion.

כילדה, הייתי מאוהבת באופנה.

I pored over all different types of fashion magazines

קראתי את כל הסוגים של מגזיני אופנה

at my local Barnes and Noble.

בחנות הספרים המקומית.

To be fashionable was to be tall, skinny, with long, shiny hair.

להיות אופנתית משמעו היה להיות גבוהה, רזה עם שיער ארוך ומלא ברק.

That's what I saw as the ideal,

זה מה שראיתי כאידיאל,

and it was reinforced everywhere I looked.

ותפיסה זו חוזקה בכל מקום שהסתכלתי בו.

And to be honest, it still is.

ואם להיות כנה, זה עדיין ככה.

I wanted to be like the models, so I stopped eating.

רציתי להיות כמו הדוגמניות, אז הפסקתי לאכול.

It was a dark time in my life;

זאת היתה תקופה אפלה בחיי;

my eating disorder consumed me.

בעיית האכילה שלי תפסה כל חלקה בי.

All I could think about was counting every single calorie,

כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה ספירת כל קלוריה,

and waking up early before school every day

ולהתעורר מוקדם לפני תחילת הלימודים בכל יום

so I could run a few miles.

כדי שאוכל להספיק לרוץ כמה קילומטרים.

It took me years to finally release the grip

לקח לי שנים להשתחרר לבסוף מהאחיזה

that the eating disorder had over my life.

שהיתה לבעיית האכילה שלי בחיי.

But when it did,

אבל כשזה קרה,

it freed up so much brain space

זה שחרר לי כל כך הרבה מקום בראש

to think about what I was truly passionate about.

לחשוב על מה באמת היה חשוב בעיני.

For so long,

במשך תקופה כל כך ארוכה,

the fashion industry has worked hard to set an ideal of beauty

תעשיית האופנה עבדה קשה לקבוע אידיאל יופי

that celebrates thin, young, white, cisgender,

שמקדש דוגמניות רזות, צעירות, לבנות, סיסג'נדריות,

able-bodied models as the ideal.

ללא מוגבלות פיזית כאידיאל.

It's impossible not to be bombarded

קשה שלא להיות מותקפת

with images of models that have been photoshopped

בדמויות של דוגמניות שעברו ריטוש בפוטושופ

to where there's not a single pore,

עד שאין להן אף לא נקבובית אחת,

fat roll or stretch mark in sight.

חתיכת שומן או סימן מתיחה.

You don't need to look hard to find examples.

לא צריך להתאמץ למצוא דוגמאות לכך.

This definition of beauty is damaging, dangerous and destructive,

ההגדרה הזו ליופי היא מזיקה, מסוכנת והרסנית,

and we need to explode it immediately.

ואנחנו צריכים לפוצץ אותה באופן מיידי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I'm glad you agree.

אני שמחה שאתם מסכימים.

(Laughter)

(צחוק)

One of the worst things I've realized over the years

אחד הדברים הרעים ביותר שהבנתי במשך השנים

is that my experience with disordered eating

הוא שהחוויה האישית שלי עם בעיית האכילה

is not an anomaly.

היא לא יוצאת דופן.

In fact, it's par for the course.

למעשה, היא חלק מחוויה כללית.

I think there's a study that says 91 percent of women,

אני חושבת שיש מחקר שאומר ש-91 אחוזים מכלל הנשים,

and likely those of all gender identities,

וכנראה גם אלה מכל רחבי מגוון הזהות המגדרית,

are unhappy with the way they look.

לא אוהבים את איך שהם נראים.

It's unforgivable

זה בלתי נסלח

that we live in a society where it's normal or expected

שאנחנו חיים בחברה בה זה נורמלי או צפוי

for teenagers to grow up hating themselves.

שבני נוער יגדלו בשנאה עצמית.

We've been fighting for fat acceptance and women's body autonomy since the '60s.

אנחנו נלחמים עבור קבלת שמנים והאוטונומיה הפיזית של נשים מאז שנות ה-60.

And there has been headway.

ואכן היתה התקדמות.

We have plus-size models like Ashley Graham

יש לנו דוגמניות למידות גדולות כמו אשלי גרהאם

and musicians with body-positive messages,

ומוזיקאים המעבירים מסרים של אהבת הגוף,

like Lizzo, breaking into the mainstream.

כמו ליזו, שנכנסים לתוך המרחב המקובל.

Thank God.

תודה לאל.

(Laughter)

(צחוק)

There's brands like Area

ישנו מותג כמו Area

that have released campaigns without any Photoshop retouching.

שהוציאו קמפיינים ללא ריטושי פוטושופ.

But we're still inundated with unrealistic expectations.

אבל אנחנו עדיין סובלים מציפיות בלתי מציאותיות.

I love this quote by Lizzo, who said,

אני אוהבת את הציטוט הזה של ליזו, שאמרה,

"Body positivity only exists because body negativity is the norm."

"אהבת הגוף קיימת רק בגלל ששנאת הגוף היא הנורמה".

So how do we change the stigma around looking different

אז איך אנחנו משנים את הסטיגמה סביב השונות

or not fitting into this narrow definition of beauty?

או אי התאמה להגדרת היופי הצרה הזאת?

I believe it's by celebrating beauty in all different forms,

אני מאמינה שעל ידי העצמת היופי בכל הצורות,

bold and unapologetically.

באופן אמיץ ובלתי מתנצל.

But many fashion designers continue to reinforce

אבל מעצבי אופנה רבים ממשיכים לחזק

this narrow definition of beauty.

את הגדרת היופי הצרה הזו.

From the way they are taught in school

מהאופן שבו הם לומדים בבית הספר

and into the real world,

ועד העולם האמיתי,

they drape on mannequins that are only size four,

הם מלבישים בובות ראווה במידה ארבע בלבד,

or sketch on bodies that are super stretched out

או מציירים בגדים על צורת גוף מוארכת בצורה קיצונית

and not anatomically proportioned.

שאינה בעל מימדים אנטומיים נכונים.

Different-size bodies aren't taken into account

צורות גוף במידות שונות אינן נכללות

during the design process.

בתהליך העיצוב.

They're not thought of.

לא חושבים עליהן.

So who are these designers designing for?

אז עבור מי הם מעצבים?

But the conversation around exclusivity in fashion

אבל השיח סביב הכללה באופנה

doesn't begin and end with size.

לא מתחיל ונגמר במידה.

It's about seeing people of all different gender expressions,

הוא עוסק בהכללת אנשים בעלי ביטויים מגדריים שונים,

different ability levels, different ages,

יכולות פיזיות שונות, גילים שונים,

different races and ethnicities,

גזעים ורקעים שונים,

celebrated for their own unique beauty.

שנחגגים בשל יופיים הייחודי שלהם.

In my own work as a fashion designer,

בעבודה שלי כמעצבת אופנה,

I started a brand called Chromat,

הקמתי מותג בשם Chromat,

and we're committed to empowering women, femmes and nonbinary #ChromatBABES,

ואנחנו מחוייבים להעצמתם של נשים, לסביות נשיות, וג'נדרקוויר #ChromatBABES

of all shapes and sizes,

מכל הצורות והגדלים,

through perfectly fit garments for every body.

באמצעות בגדים מותאמים לכל צורת גוף שהיא.

Swimwear has become a huge focus for me,

אופנת בגדי ים הפכה למוקד חשוב עבורי,

because of the power that this single garment can have

בגלל הכוח הטמון באותו בגד אחד בהשפעה

over the way people feel about themselves.

על הדרך שבה אנשים מרגישים כלפי עצמם.

We wanted to take our focus on celebrating all body types

רצינו לבטא את הדגש ששמנו על סוגים שונים של צורות גוף

to a garment that's fraught with insecurity.

בבגד שמלא בחוסר ביטחון.

On our runways, you see curves, cellulite and scars worn proudly.

על מסלולי התצוגה שלנו, תראו אנשים שמפגינים בגאווה קימורים, צלוליטיס וצלקות.

We're a runway show, yes,

אנחנו תצוגת אופנה, כן,

but we're also a celebration.

אבל אנחנו גם חגיגה.

I didn't start designing 10 years ago

לא התחלתי לעצב לפני עשר שנים

with the mission to change the entire industry.

במשימה לשנות את התעשייה כולה.

But the models we cast at the time,

אבל הדוגמנים שבחרנו להציג בזמנו,

who just happened to be my friends who had begged to be in my shows,

שבמקרה היו החברים שלי שהתחננו לדגמן בתצוגות שלי,

were so radical to some people,

היו כל כך קיצוניים בעיני אנשים מסוימים,

and, unfortunately, still are different or strange to some,

ולרוע המזל, עדיין נתפסים כשונים או מוזרים לחלקם,

that it became a huge part of what we're known for.

שזה הפך לחלק עצום במוניטין שלנו.

However, inclusivity means nothing if it's only surface level.

למרות זאת, להכללה אין משמעות אם היא רק שטחית.

Behind the scenes,

מאחורי הקלעים,

from the photographer, to the casting director,

מהצלם למלהקת,

to the interns,

למתמחים,

who is making the decisions behind the scenes

האנשים שמבצעים את ההחלטות מאחורי הקלעים

is just as important.

חשובים לא פחות.

It's imperative to include diverse decision-makers in the process,

חשוב להכליל מבצעי החלטות מגוונים בתהליך,

and it's always better to collaborate with different communities,

ותמיד עדיף לשתף פעולה עם קהילות שונות,

rather than trying to speak for them.

מאשר לנסות לדבר עבורם.

And this is an important piece of the puzzle

וזאת חתיכה מאוד חשובה בפאזל

that many young designers may not think about

שמעצבים צעירים רבים אולי לא חושבים עליה

when they're first starting their careers,

בתחילת הקריירה שלהם,

but hiring a plus-size or a transgender photographer,

אבל שכירת צלם במידה גדולה או טרנסג'נדר,

or a woman of color as your casting director,

או שכירת אישה בעלת צבע עור כמלהקת,

or a black makeup artist -- hey, Fatima Thomas --

או אומנית איפור שחורה -- היי, פטימה תומס --

who intimately understands how important it is

שמבינה לעומק עד כמה זה חשוב

to be able to work with all skin tones:

שיהיה אפשר לעבוד עם כל גווני העור:

it's essential to creating a holistically inclusive output,

הוא הכרחי ליצירת תוצאה כוללת באמת,

like this one.

כמו זאת.

As a fashion designers that do a lot of swim,

כמעצבי אופנה שעושים הרבה בגדי ים,

we wanted to rewrite the rules around having a bikini body.

רצינו לכתוב מחדש את החוקים לגוף מתאים לביקיני.

So we cast a team of babe guards

אז שכרנו צוות של מצילות בייב

to enforce guidelines around inclusion and acceptance at the pool.

שישמרו על הנהלים להכללה וקבלה בבריכה.

Instead of "no diving" and "no running,"

במקום "אסור לקפוץ" ו"אסור לרוץ",

how about "celebrate cellulite,"

אולי "תהנו מהצלוליט",

"body policing prohibited,"

"ביקורת עצמית אסורה",

and "intolerance not tolerated."

ו"אין לנו סבלנות לחוסר סבלנות".

And this was enforced by babe guards Mama Cax, Denise Bidot,

חוקים אלה נאכפו על ידי מצילות הבייב מאמא קאקס, דניס בידו,

Geena Rocero, Ericka Hart and Emme,

ג'ינה רוסרו, אריקה הארט ואמה,

all activists in their own right.

כולן פעילות בזכות עצמן.

I've always felt it was important to show a range of different bodies

תמיד חשתי שחשוב להראות מגוון של צורות גוף שונות

in our runway shows and campaigns.

בתצוגות האופנה ובקמפיינים שלנו.

But it actually wasn't until recently

אבל רק לאחרונה

that we were able to expand our size range in a major way.

יכולנו באמת להרחיב את טווח הגדלים שלנו באופן משמעותי.

We first launched our curve collection

השקנו את אוסף הקימורים שלנו

five years ago;

לפני חמש שנים;

we were so excited.

כל כך התרגשנו.

But when it launched, it fell flat.

אבל כשהשקנו אותו, זה הרגיש שטוח.

Nobody was interested.

אף אחד לא התעניין.

None of our department stores stocked above a size large,

אף אחת מהחנויות שלנו לא הזמינה מידות מעבר ללארג',

and if they did, it was somewhere else in the building entirely.

ואם הם כן הזמינו, הם הוצבו במקום אחר לחלוטין בחנות.

In fact, one time our sales team said,

למעשה, פעם אחת צוות המכירות שלנו אמר,

"You know, it's so cool you have trans models

"זה ממש מגניב שיש לך דוגמנים טרנסים

and curve models on the runway --

ודוגמניות בעלות קימורים בתצוגה --

I love what you're doing.

אנחנו מתים על מה שאת עושה.

But when the buyers come in to see the collection for market,

אבל כשהקונים מגיעים לראות את הקולקציה לשיווק,

they want to be sold a dream,

הם רוצים שימכרו להם את החלום,

they want to see something that they aspire to be."

הם רוצים לראות משהו שהם שואפים להיות".

Implying that our models weren't that.

תוך רמיזה שהדוגמניות שלנו אינן כאלה.

But I've realized it's so much more important

אבל הבנתי שהרבה יותר חשוב

to open up this dream to more people.

לפתוח את החלום הזה ליותר אנשים.

I want the consumer to know

אני רוצה שהצרכנית תדע

that it's not your body that needs to change --

שזה לא הגוף שלך שצריך להשתנות --

it's the clothes.

אלא הבגדים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

There needs to be more fashion options at all sizes and in all retailers.

צריכות להיות יותר אופציות בעולם האופנה בכל המידות ובכל החנויות.

So finally, in 2018,

אז לבסוף, ב2018,

Nordstrom actually placed an order up to 3X.

החנות נורדסטרום סוף סוף עשתה הזמנה של מידות עד 3X.

And this was a huge game changer for us

וזה ממש שינה את המשחק עבורנו

to have a major retailer invest in adding these units,

שקונה כל כך גדולה משקיעה בקנייה של היחידות האלה,

so we could go to the factory --

כך שיכולנו לחזור למפעל --

now we go up to 4X, which is about a size 32.

עכשיו אנחנו כבר מגיעים למידה 4X שהיא בערך מידה 32 (64 באירופה).

Having that investment

ההשקעה הזאת

helped us to change and realign our entire design process.

עזרה לנו לשנות ולהגדיר מחדש את כל תהליך העיצוב שלנו.

We now have different-sized bodies to sketch and drape on in the studio.

יש לנו עכשיו בסטודיו צורות גוף שונות עליהן אנחנו מציירים ומעצבים,

And if more fashion schools taught these skills,

ואם יותר בתי ספר לאופנה ילמדו את הכישורים האלה

more designers would have the ability to design for all bodies.

ליותר מעצבים תהיה את האפשרות לעצב עבור כל סוגי הגוף.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So as fashion designers, it's our job to utilize our platform

אז כמעצבי אופנה, זאת האחריות שלנו לנצל את הפלטפורמה שיש לנו

to explode this narrow and restrictive definition of beauty.

כדי לפוצץ את ההגדרה הצרה והמגבילה של יופי.

My goal is that one day,

המטרה שלי היא שיום אחד

teenagers growing up don't feel the same pressure that I did to conform.

בני נוער ומתבגרות לא ירגישו את אותו הלחץ שאני הרגשתי להתאים את עצמי.

And I hope that our work contributes to the fashion industry's opening up

ואני מקווה שהעבודה שלנו תתרום לפתיחתה של תעשיית האופנה

to celebrate many different identities.

לקבלה של מגוון רחב של זהויות.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים)