How do germs spread (and why do they make us sick)? - Yannay Khaikin and Nicole Mideo

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

The sun is shining.

השמש זורחת.

The birds are singing.

הציפורים מצייצות.

It looks like the start of another lovely day.

זה נראה כמו התחלה של יום חדש ונהדר.

You're walking happily in the park, when, "Ah-choo!"

אתם הולכים בשמחה בפארק, כש, "אה-צ'ו!"

A passing stranger has expelled mucus and saliva from their mouth and nose.

עובר אורח זר פולט נזלת ורוק מהפה ומהאף.

You can feel the droplets of moisture land on your skin,

אתם יכולים להרגיש טיפות של לחות נוחתות על העור שלכם,

but what you can't feel are the thousands, or even millions,

אבל מה שאתם לא יכולים להרגיש הם אלפי או אפילו מיליוני,

of microscopic germs that have covertly traveled through the air

חיידקים מיקרוסקופיים שעברו בחשאיות באויר

and onto your clothing, hands and face.

ועל הבגדים, הידיים והפנים שלכם.

As gross as this scenario sounds,

כמה שהתרחיש הזה נשמע דוחה,

it's actually very common for our bodies to be exposed to disease-causing germs,

זה למעשה מאוד נפוץ לגוף שלנו להיות חשוף לחיידקים גורמי מחלות,

and most of the time, it's not nearly as obvious.

ורוב הזמן, זה לא כל כך ברור.

Germs are found on almost every surface we come into contact with.

חיידקים נמצאים כמעט על כל משטח איתו אנחנו באים במגע.

When we talk about germs,

כשאנחנו מדברים על חיידקים,

we're actually referring to many different kinds of microscopic organisms,

אנחנו למעשה מתייחסים להרבה סוגים שונים של אורגניזמים מיקרוסקופיים,

including bacteria, fungi,

כולל בקטריות, פטריות, פרוטוזואה ווירוסים.

protozoa and viruses.

But what our germs all have in common is the ability to interact with our bodies

אבל מה שלכל החיידקים יש במשותף זה היכולת לפעול הדדית עם הגוף שלנו

and change how we feel and function.

ולשנות איך שאנחנו מרגישים ופועלים.

Scientists who study infectious diseases have wondered for decades

מדענים שלומדים מחלות מדבקות תהו במשך עשורים

why it is that some of these germs are relatively harmless,

למה חלק מהחיידקים יחסית לא מזיקים,

בעוד אחרים גורמים להשפעות הרסניות ויכולים לפעמים להיות קטלניים.

while others cause devastating effects and can sometimes be fatal.

We still haven't solved the entire puzzle,

עדיין לא פתרנו את כל הפאזל,

but what we do know is that the harmfulness, or virulence,

אבל מה שאנחנו יודעים זה שיכולת הנזק, או האלימות,

of a germ is a result of evolution.

של חיידקים הם תוצאה של אבולוציה.

How can it be that the same evolutionary process

איך זה יכול להיות שאותו תהליך אבולוציוני

can produce germs that cause very different levels of harm?

יכול ליצור חיידקים שגורמים לרמות שונות מאוד של נזק?

The answer starts to become clear

התשובה מתחילה להיות ברורה אם אנחנו חושבים על צורת ההעברה של חיידקים,

if we think about a germ's mode of transmission,

which is the strategy it uses to get from one host to the next.

שהיא האסטרטגיה בהם הם מתשמשים להגיע ממארח אחד לשני.

A common mode of transmission occurs through the air,

צורה נפוצה של העברה מתרחשת דרך האויר,

like the sneeze you just witnessed,

כמו העיטוש בו צפיתם כרגע,

and one germ that uses this method is the rhinovirus,

וחיידק אחד שמשתמש בשיטה הזו הוא ריינו-וירוס,

which replicates in our upper airways,

שמשתכפל בדרכי הנשימה העליונות שלכם,

and is responsible for up to half of all common colds.

ואחראי לעד למחצית ממקרי ההצטננות.

Now, imagine that after the sneeze,

עכשיו דמיינו שאחרי העיטוש,

one of three hypothetical varieties of rhinovirus,

לאחד מתוך שלושה סוגים היפותטיים של רינו-וירוס,

let's call them "too much," "too little," and "just right,"

בואו נקרא להם "יותר מדי," "מעט מדי," ו "בדיוק,"

has been lucky enough to land on you.

היה מספיק מזל לנחות עליכם.

These viruses are hardwired to replicate,

הוירוסים האלה מחווטים להשתכפל,

but because of genetic differences, they will do so at different rates.

אבל בגלל ההבדלים הגנטיים, הם יעשו את זה בקצבים שונים.

"Too much" multiplies very often,

"יותר מדי" משתכפל ממש הרבה, ועושה אותו מאוד מוצלח בטווח הקצר.

making it very successful in the short run.

However, this success comes at a cost to you, the host.

עם זאת, ההצלחה הזו באה בעלות לכם, המארח.

A quickly replicating virus can cause more damage to your body,

וירוס שמשתכפל מהר יכול לגרום ליותר נזק לגוף שלכם,

making cold symptoms more severe.

וגורמים לסימפטומים של הצינון להיות חמורים יותר.

If you're too sick to leave your home,

אם אתם חולים מדי לעזוב את הבית,

you don't give the virus any opportunities to jump to a new host.

אתם לא נותנים לווירוס הזדמנויות לקפוץ למארח חדש.

And if the disease should kill you,

ואם המחלה תהרוג אתכם,

the virus' own life cycle will end along with yours.

מחזור החיים של הוירוס עצמו יסתיים עם שלכם.

"Too little," on the other hand, multiplies rarely

"מעט מדי," מצד שני, משתכפל לעיתים רחוקות

and causes you little harm in the process.

וגורם לכם מעט נזק בתהליך.

Although this leaves you healthy enough to interact with other potential hosts,

למרות שזה משאיר אתכם בריאים מספיק לבוא במגע עם מארחים אחרים,

the lack of symptoms means you may not sneeze at all,

חוסר הסימפטומים משמעו שאתם אולי לא תתעטשו בכלל,

or if you do, there may be too few viruses in your mucus to infect anyone else.

או שאם כן, אולי יהיו מעט מדי וירוסים בנזלת שלכם להדביק אנשים אחרים.

Meanwhile, "just right" has been replicating quickly enough

בינתיים, "בדיוק" השתכפל מהר מספיק

to ensure that you're carrying sufficient amounts of the virus to spread

כדי להבטיח שאתם נושאים כמות מספיקה של הוירוס כדי להפיץ

but not so often that you're too sick to get out of bed.

אבל לא מספיק כדי שתהיו חולים מדי לקום מהמיטה.

And in the end, it's the one that will be most successful

ובסוף, זה הוא שיהיה הכי מוצלח

at transmitting itself to new hosts and giving rise to the next generation.

בלהפיץ את עצמו למארחים חדשים ולעזור לעליה של הדור הבא.

This describes what scientists call trade-off hypothesis.

זה מתאר מה שמדענים קוראים לו הנחת התמורות.

First developed in the early 1980s,

שפותחה לראשונה בראשית שנות ה 80.

it predicts that germs will evolve to maximize their overall success

היא מנבאת שחיידקים יתפתחו כדי למקסם את ההצלחה הכללית שלהם

by achieving a balance between replicating within a host,

על ידי השגת איזון בין שיכפול בתוך המארח,

which causes virulence, and transmission to a new host.

מה שגורם לאלימות, והעברה למארח חדש.

In the case of the rhinovirus,

במקרה של הרינו-וירוס,

the hypothesis predicts that its evolution will favor less virulent forms

ההנחה מנבאת שהאבולוציה שלו תעדיף סוגים פחות אלימים

because it relies on close contact to get to its next victim.

מפני שהוא מסתמך על מגע קרוב כדי לעבור לקורבן הבא.

For the rhinovirus, a mobile host is a good host,

לרינו-וירוס, מארח נייד הוא מארח טוב,

and indeed, that is what we see.

ובאמת, זה מה שאנחנו רואים.

While most people experience a runny nose, coughing and sneezing,

בעוד רוב האנשים חווים אף מנוזל, שיעול ועיטושים,

the common cold is generally mild and only lasts about a week.

ההצטננות הנפוצה היא בדרך כלל קלה ונמשכת רק כמה ימים.

It would be great if the story ended there,

זה יהיה נפלא אם הסיפור היה נגמר שם,

but germs use many other modes of transmission.

אבל חיידקים משתמשים בהרבה דרכים אחרות להעברה.

For example, the malaria parasite, plasmodium, is transmitted by mosquitoes.

לדוגמה, טפיל המלריה, פלסמודיום, מועבר על ידי יתושים.

Unlike the rhinovirus, it doesn't need us to be up and about,

בניגוד לרינו-וירוס, הוא לא צריך שנסתובב,

and may even benefit from harming us

וזה יכול אפילו להועיל לו לפגוע בנו

since a sick and immobile person is easier for mosquitoes to bite.

מאחר ואדם חולה וחסר תנועה מקל על יתושים לעקוץ אותו.

We would expect germs that depend less on host mobility,

היינו מצפים שחיידקים שמסתמכים פחות על יכולת התנועה של המארח,

like those transmitted by insects, water or food,

כמו אלה שמועברים על ידי חרקים, מים או אוכל,

to cause more severe symptoms.

יגרמו לסימפטומים חמורים יותר.

So, what can we do to reduce the harmfulness of infectious diseases?

אז, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להפחית את רמת הנזק של מחלות מדבקות?

Evolutionary biologist Dr. Paul Ewald

הביולוג האבולוציוני דר. פול אוולד הציע שהאנחנו יכולים למעשה להנחות

has suggested that we can actually direct their evolution

את האבולוציה שלהם דרך שיטות פשוטות לשליטה במחלות.

through simple disease-control methods.

By mosquito-proofing houses, establishing clean water systems,

על ידי הגנה על הבית מפני יתושים, והקמת מערכות מים נקיים,

or staying home when we get a cold,

או להשאר בבית כשאנחנו מצטננים,

we can obstruct the transmission strategies of harmful germs

אנחנו יכולים להפריע לאסטרטגיות ההעברה של חיידקים מזיקים

while creating a greater dependence on host mobility.

תוך כדי יצירה של תלות גדולה יותר בניידות של המארח.

So, while traditional methods of trying to eradicate germs

אז בעוד שיטות מסורתיות של נסיון לחסל חיידקים

may only breed stronger ones in the long run,

אולי ייצרו חזקים יותר בטווח הארוך,

this innovative approach of encouraging them to evolve milder forms

הגישה החדשנית של עידודם להתפתח לצורות עדינות יותר

could be a win-win situation.

יכול להיות מצב של נצחון-נצחון.

(Cough)

שיעול

Well, for the most part.

ובכן, לפחות רוב הזמן.