Are we living in a simulation? - Zohreh Davoudi

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

We live in a vast universe, on a small wet planet,

אנחנו חיים ביקום נרחב, על פלנטה רטובה קטנה,

where billions of years ago

בה לפני מיליארדי שנים

single-celled life forms evolved from the same elements

חיים חד תאיים התפתחו מאותם יסודות

as all non-living material around them,

כמו כל החומרים הלא חיים סביבם,

proliferating and radiating into an incredible ray of complex life forms.

ושגשגו וקרנו לקרן מדהימה של צורות חיים מורכבות.

All of this— living and inanimate, microscopic and cosmic—

כל זה -- חיים ודוממים, מיקרוסקופיים וקוסמיים --

is governed by mathematical laws with apparently arbitrary constants.

נשלטים על ידי חוקים מתמטיים עם משתנים שנראים אקראיים.

And this opens up a question:

וזה פותח פתח לשאלה:

If the universe is completely governed by these laws,

אם היקום נשלט לגמרי על ידי החוקים האלה,

couldn’t a powerful enough computer simulate it exactly?

האם לא יכול להיות מחשב חזק מספיק כדי לדמות בדיוק את זה?

Could our reality actually be an incredibly detailed simulation

האם המציאות שלנו יכולה להיות למעשה סימולציה מפורטת

set in place by a much more advanced civilization?

שהוקמה על ידי תרבות מתקדמת יותר?

This idea may sound like science fiction,

הרעיון הזה אולי נשמע כמו מדע בדיוני,

but it has been the subject of serious inquiry.

אבל הוא היה לנושא של חקירה רצינית.

Philosopher Nick Bostrom advanced a compelling argument

הפילוסוף ניק בוסטרום קידם טיעון משכנע

that we’re likely living in a simulation,

שאנחנו כנראה חיים בסימולציה,

and some scientists also think it’s a possibility.

וכמה מדענים חושבים גם הם שזה אפשרי.

These scientists have started thinking about experimental tests

המדענים האלה החלו לחשוב על ניסויים

to find out whether our universe is a simulation.

כדי לגלות האם היקום שלנו הוא סימולציה.

They are hypothesizing about what the constraints of the simulation might be,

הם העלו השערה לגבי המגבלות של הסימולציה,

and how those constraints could lead to detectable signs in the world.

ואיך המגבלות האלו יכולות להוביל לסימנים שניתנים לגילוי בעולם.

So where might we look for those glitches?

אז איפה אנחנו יכולים לחפש את הטעויות האלו?

One idea is that as a simulation runs,

רעיון אחד הוא, שכשהסימולציה רצה,

it might accumulate errors over time.

היא יכולה לצבור טעויות במשך הזמן.

To correct for these errors

כדי לתקן את הטעויות האלו

the simulators could adjust the constants in the laws of nature.

הסימולציה תוכל לשנות קבועים בחוקי הטבע.

These shifts could be tiny—

השינויים האלה יכולים להיות זעירים --

for instance,

לדוגמה,

certain constants we’ve measured with accuracies of parts per million

קבועים מסויימים שמדדנו ברמת דיוק של חלקיקים למיליון

have stayed steady for decades,

נשארו קבועים במשך עשורים,

so any drift would have to be on an even smaller scale.

אז כל סטיה חייבת להיות בקנה מידה אפילו קטן יותר.

But as we gain more precision in our measurements of these constants,

אבל כשאנחנו משיגים דיוק גבוה יותר במדידות שלנו של הקבועים האלה,

we might detect slight changes over time.

אולי נזהה שינויים זעירים במשך הזמן.

Another possible place to look comes from the concept that finite computing power,

מקום אפשרי נוסף לחפש בו מגיע מהרעיון שכוח מחשוב סופי,

no matter how huge, can’t simulate infinities.

חזק ככל שיהיה, לא יכול לדמות אינסופיות.

If space and time are continuous,

אם החלל והזמן רציפים,

then even a tiny piece of the universe has infinite points

אז אפילו לפיסות זעירות של היקום יש נקודות אין סופיות

and becomes impossible to simulate with finite computing power.

והם הופכים לבלתי אפשריים להדמיה עם כוח מחשוב סופי.

So a simulation would have to represent space and time in very small pieces.

אז סימולציה תצטרך לייצג חלל וזמן בפיסות מאוד זעירות.

These would be almost incomprehensibly tiny.

אלה יכולות להיות קטנות באופן בלתי ניתן לתפישה.

But we might be able to search for them

אבל אולי נוכל לחפש אותן

by using certain subatomic particles as probes.

על ידי שימוש בחלקיקים תת אטומיים כבחנים.

The basic principle is this: the smaller something is,

הרעיון הבסיסי הוא זה: ככל שמשהו קטן יותר,

the more sensitive it will be to disruption—

הוא יהיה רגיש יותר להפרעה --

think of hitting a pothole on a skateboard versus in a truck.

חשבו על פגיעה בבור עם סקייטבורד לעומת משאית.

Any unit in space-time would be so small

כל יחידה של חלל-זמן תהיה כל כך קטנה

that most things would travel through it without disruption—

שרוב הדברים ינועו דרכה בלי הפרעה --

not just objects large enough to be visible to the naked eye,

לא רק עצמים גדולים מספיק להיות נראים בעין,

but also molecules, atoms, and even electrons

אלא גם מולקולות, אטומים, ואפילו אלקטרונים

and most of the other subatomic particles we’ve discovered.

ורוב החלקיקים התת אטומיים האחרים שגילינו.

If we do discover a tiny unit in space-time

אם נגלה יחידה זעירה בחלל-זמן

or a shifting constant in a natural law,

או קבוע משתנה בחוקי הטבע,

would that prove the universe is a simulation?

האם זה יוכיח שהיקום הוא סימולציה?

No— it would only be the first of many steps.

לא - זה יהיה רק הראשון מהרבה צעדים.

There could be other explanations for each of those findings.

יכולים להיות הסברים אחרים לכל אחד מהממצאים האלה.

And a lot more evidence would be needed to establish the simulation hypothesis

ונדרשות הרבה יותר עדויות כדי להוכיח את היפותזת הסימולציה

as a working theory of nature.

כתיאוריה עובדת של הטבע.

However many tests we design,

עם זאת, לא משנה כמה מבחנים נתכנן,

we’re limited by some assumptions they all share.

אנחנו מוגבלים על ידי הנחות מסויימות שכולם חולקים.

Our current understanding of the natural world on the quantum level

ההבנה הנוכחית שלנו של עולם הטבע ברמה הקוונטית

breaks down at what’s known as the planck scale.

מתפרקת במה שנקרא "סקאלת פלאנק".

If the unit of space-time is on this scale,

אם יחידה של החלל-זמן נמצאת בסקאלה זו,

we wouldn’t be able to look for it with our current scientific understanding.

לא נהיה מסוגלים לחפש אותה עם ההבנה המדעית הקיימת שלנו.

There’s still a wide range of things

יש עדיין מגוון של דברים שיש לחקור,

that are smaller than what’s currently observable

שקטנים יותר ממה שכרגע ניתן לצפיה

but larger than the planck scale to investigate.

אבל גדולים יותר מסקאלת פלאנק.

Similarly, shifts in the constants of natural laws could occur so slowly

בדומה לכך, תנועות בקבועים של הטבע יכולות להתרחש באיטיות כזו,

that they would only be observable over the lifetime of the universe.

שהן תהיינה ברות-הבחנה רק במשך אורך חיי היקום.

So they could exist even if we don’t detect them

כך שהן יכולות להתקיים אפילו אם אנחנו לא מזהים אותם

over centuries or millennia of measurements.

במשך מאות או אלפי שנים של מדידות.

We're also biased towards thinking that our universe’s simulator, if it exists,

אנחנו גם מוטים כלפי חשיבה שהיקום שלנו הוא סימולציה, אם היא קיימת,

makes calculations the same way we do,

מה שעושה את החישובים שלנו בדרך בה אנחנו עושים,

with similar computational limitations.

עם מגבלות חישוביות דומות.

Really, we have no way of knowing

באמת, אין לנו דרך לדעת

what an alien civilization’s constraints and methods would be—

מה תהיינה המגבלות והשיטות של תרבות חייזרית --

but we have to start somewhere.

אבל אנחנו צריכים להתחיל היכן שהוא.

It may never be possible to prove conclusively that the universe either is,

אולי לעולם לא יתאפשר להוכיח באופן מוחלט שהיקום הוא סימולציה,

or isn’t, a simulation,

או לא,

but we’ll always be pushing science and technology forward

אבל תמיד נדרבן את המדע והטכנולוגיה קדימה

in pursuit of the question:

במרדף אחרי השאלה:

what is the nature of reality?

מהו טיבה של המציאות?