How (and why) to read William Faulkner - Sascha Morrell

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

You’re halfway through

אתם באמצע הדרך

what’s supposedly one of the greatest novels of the 20th century,

של מה שכביכול הוא אחד הרומנים הגדולים של המאה ה-20,

but nothing quite makes sense.

אבל שום דבר לא הגיוני לגמרי.

Narrating characters offer clashing versions of the same story

דמויות מספרים מציעות התנגשות גרסאות של אותו סיפור

and often seem unsure who, what, or when they’re talking about.

ולעתים קרובות נראה לא בטוח על מי מה או מתי הם מדברים.

Seemingly minor details trigger intense emotional reactions you don't understand.

פרטים מינוריים לכאורה מפעילים תגובות רגשיות אינטנסיביות שאתם לא מבינים.

And the prose is loaded with convoluted sentences and outlandish imagery.

והפרוזה עמוסה במשפטים מפותלים ודימויים מוזרים.

Confused? Good— that means you’re on the right track.

מְבוּלבָּלים? טוב - זה אומר שאתם בדרך הנכונה.

William Faulkner is considered one of America’s most remarkable

ויליאם פוקנר נחשב לאחד הסופרים המדהימים

and perplexing writers.

והמבלבל באמריקה.

Fortunately, he wasn’t just toying with his audience.

למרבה המזל, הוא לא סתם השתעשע עם הקהל שלו.

Faulkner used confusion intentionally,

פוקנר השתמש בבלבול בכוונה,

to explore the most mysterious parts of the human mind

כדי לחקור את החלקים המסתוריים ביותר של המוח האנושי

and investigate pressing issues of personal, racial, and regional identity.

ולחקור נושאים דחופים של זהות אישית, גזעית ואזורית.

The result is a body of work that’s shocking, inventive, and often hilarious—

התוצאה היא יצירה מזעזעת, יצירתית ולעתים קרובות מצחיקה-

but above all, challenging.

אבל מעל הכל, מאתגרת.

So what clues should readers look for to navigate his literary labyrinths?

אז אילו רמזים צריכים הקוראים לחפש בשביל לנווט במבוכים הספרותיים שלו?

Many of Faulkner’s novels are set in the fictional county of Yoknapatawpha—

רבים מהרומנים של פוקנר מוצבים במחוז הבדיוני של “יוקנפטאופה“—

a fantastical reimagining of Lafayette County, Mississippi,

דמיון מחודש פנטסטי של מחוז לאפייט, מיסיסיפי,

where he spent most of his life.

שם בילה את רוב חייו.

Born in 1897, Faulkner grew up steeped in oral storytelling traditions,

יליד 1897, פוקנר גדל ספוג במסורות סיפורים בעל פה,

from folklore and family histories to local legends of Civil War glory.

מפולקלור והיסטוריות משפחתיות לאגדות מקומיות על תהילת מלחמת האזרחים.

However, these grand myths didn’t match the messy reality of the American South,

עם זאת, המיתוסים הגדולים הללו לא התאימו למציאות המבולגנת של דרום ארה“ב,

divided by racist Jim Crow laws

המחולקת על ידי חוקי ג’ים קרואו הגזעניים

and plagued by the legacies of slavery and colonial violence.

ומוכת מורשת העבדות והאלימות הקולוניאלית.

All these tensions come alive inside Yoknapatawpha.

כל המתחים האלה מתעוררים לחיים בתוך יוקנפטאופה.

Full of horror, humor, and human tragedy,

מלאי אימה, הומור וטרגדיה אנושית,

Faulkner’s stories feature many memorable characters,

הסיפורים של פוקנר מתארים דמויות רבות בלתי נשכחות,

like the spurned bride who sleeps beside her would-be husband’s corpse,

כמו הכלה המודחת שישנה ליד גופתו של בעלה לעתיד,

or the duped sharecropper obsessively hunting for imaginary coins.

או האריס המטעה באובססיביות שצד מטבעות דמיוניים.

At first glance, these characters seem grotesquely absurd.

במבט ראשון, הדמויות האלה נראות אבסורדיות בצורה גרוטסקית.

But under the surface, they all reflect his obsession

אבל מתחת לפני השטח, כולם משקפים את האובססיה שלו

with how people process the past—

עם הדרך בה אנשים מעבדים את העבר-

what they stubbornly hold on to, unwittingly forget and willingly distort.

במה הם נאחזים בעקשנות, מבלי משים שוכחים ומעוותים ברצון.

Much of Faulkner’s fiction is told from multiple perspectives,

חלק גדול מהסיפורת של פוקנר מסופרת מכמה נקודות מבט,

offering the reader several versions of the story’s events.

ומציעה לקורא מספר גרסאות של אירועי הסיפור.

For example, “The Sound and the Fury” combines the narratives

לדוגמה, “הצליל והזעם” משלב את הנרטיבים

of Benjy, Quentin, and Jason Compson,

של בנג‘י, קוונטין וג’ייסון קומפסון,

three brothers haunted by memories of their sister Caddy.

שלושה אחים רדופי זיכרונות של אחותם קאדי.

One brother's narration will occasionally fill the gaps left by another's,

סיפור של אח אחד ימלא מדי פעם את החסר שהשאיר אחר,

but just as often, their accounts contradict each other.

אבל באותה תדירות, התיאורים שלהם סותרים זה את זה.

To make things more confusing, Benjy’s narration is disjointed in time,

כדי לעשות את הדברים יותר מבלבלים, הסיפור של בנג’י מפורק בזמן,

slipping between past and present without warning.

גולש בין עבר להווה ללא אזהרה.

Meanwhile, Quentin's section confuses fact and fantasy

בינתיים, הקטע של קוונטין מבלבל בין עובדה לפנטזיה

as it jumps backward in time from the day of his untimely death.

כשהוא קופץ אחורה בזמן מיום מותו בטרם עת.

Only the aggressive, money-hungry Jason attempts to embrace the present—

רק ג’ייסון האגרסיבי והרעב לכסף מנסה לחבק את ההווה-

but even he is constantly overtaken by past resentments.

אבל אפילו הוא כל הזמן נעקף על ידי טינה מהעבר.

Following these threads can be bewildering,

לעקוב אחר השרשורים הללו יכול להיות מבלבל,

but Faulkner wants the audience to share in the characters’ confusion.

אבל פוקנר רוצה שהקהל ישותף בבלבול של הדמויות.

This approach allows readers to understand the Compsons’

גישה זו מאפשרת לקוראים להבין את ההטיות

biases and blindspots firsthand.

ונקודות העיוורון של הקומפסונים.

And since his characters’ distortions of the past

ומאחר והעיוותים של העבר של הדמויות שלו

often reflect larger denials of Southern history,

לעתים קרובות משקפים הכחשות גדולות יותר מההיסטוריה של הדרום,

it also allows Faulkner to explore his own anxieties about the South.

זה גם מאפשר לפוקנר לחקור את החרדות שלו עצמו על הדרום.

For example, his novel “Light in August” deliberately induces ambiguity

לדוגמה, הרומן שלו “אור באוגוסט” מעורר אי בהירות בכוונה

about a character’s racial origins in ways that undermine rigid Jim Crow policies.

על מוצאה הגזעי של דמות בדרכים שמערערות את המדיניות הנוקשה של ג’ים קרואו.

And in “Absalom, Absalom!” narrating townsfolk

וב“אבשלום אבשלום!” תושבי העיר מעירים

remark that “no one knew how”

הערה ש“אף אחד לא ידע איך”

a local landowner had come into his property,

הגיע בעל קרקע מקומי לרכושו,

and that his house was built “apparently out of nothing.”

וכי ביתו נבנה “כנראה יש מאין“.

This kind of evasive language shows how characters are desperate to cover up

סוג זה של שפה מתחמקת מראה כיצד דמויות נואשות להסוות

the region's intolerable history of genocide and slavery.

את ההיסטוריה הבלתי נסבלת של האזור של רצח עם ועבדות.

But even when exploring the heaviest topics,

אבל גם כשהוא חוקר את הנושאים הכבדים ביותר,

Faulkner spellbinds readers with verbal acrobatics.

פוקנר כובל את הקוראים באקרובטיקה מילולית.

One particularly bewildering sentence in “Absalom, Absalom!”

משפט אחד מביך במיוחד ב“אבשלום, אבשלום!”

runs 1,288 words long,

הוא באורך 1,288 מילים,

and features locals haggling over “violently-colored candy,”

ומציג את המקומיים מתמקחים על “ממתקים בצבע אלים“,

a “cloudy swirl of chickens,” and a hard-drinking planter

“מערבולת מעוננת של תרנגולות“, ואדנית קשה לשתייה

who’s compared to both a worn-out cannon and a showgirl.

שמושווים לתותח שחוק וחשפנית.

Even his jokes can breed more confusion,

אפילו הבדיחות שלו יכולות לעורר יותר בלבול,

such as when Benjy Compson conflates his sister Caddy with golf caddies.

למשל כאשר בנג’י קומפסון מאחד את אחותו קאדי עם נושא מקלות גולף.

Reading Faulkner is rarely easy, but it is deeply rewarding.

קריאה של פוקנר היא לעתים נדירות קלה, אבל מאוד מתגמלת.

He invites readers to contemplate the unreliable nature of history and memory.

הוא מזמין את הקוראים להרהר באופיים הלא אמין של ההיסטוריה והזיכרון.

And in teaching us to embrace confusion

ובכך שהוא מלמד אותנו לאמץ בלבול

and recognize the limits of our perception,

ולהכיר בגבולות של התפיסה שלנו,

Faulkner can help us listen for hidden meanings

פוקנר יכול לעזור לנו להקשיב למשמעויות נסתרות

in the sound and fury that surround us.

בצליל ובזעם שמקיפים אותנו.