Demolition, disease, and death: Building the Panama Canal - Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

In the middle of the 19th century,

באמצע המאה ה-19,

the California gold rush brought thousands of settlers to America’s west coast.

הבהלה להזהב בקליפורניה הביאה אלפי מתיישבים לחוף המערבי של אמריקה.

But finding gold may have been easier than transporting it back east.

אבל מציאת זהב אולי הייתה קלה יותר מהובלתו בחזרה למזרח.

The only hope for avoiding a grueling six month wagon journey

התקווה היחידה להימנע ממסע מפרך של שישה חודשים בכרכרות

was to travel the narrowest portion of the continent—

היה לעבור בחלק הכי צר של היבשת --

the 48-kilometer Isthmus of Panama.

המצר בן 48 הקילומטר של פנמה.

By 1855, a railroad spanning the region significantly shortened to the trip,

ב-1855, מסילת רכבת שמשתרעת באזור כבר הפחיתה משמעותית את המסע,

but unloading and reloading ships at each port cost time and money.

אבל העמסת הספינות ופריקתן בכל נמל עלתה זמן וכסף.

To truly connect these two bodies of water shipping interests needed a canal—

כדי באמת לחבר את שני גופי המים האלה האינטרסים של הספנות היו צריכים תעלה --

a continuous maritime passage through the isthmus.

מעבר ימי רציף דרך המצר היבשתי.

The first attempt at this colossal construction project was taken up in 1881

הניסיון הראשון לפרויקט הבניה העצום הזה התחיל ב-1881

by French diplomat Ferdinand de Lesseps.

על ידי הדיפלומט הצרפתי פרדיננד דה לספס.

De Lesseps had supervised construction of Egypt's Suez Canal,

דה לספס פיקח על הבניה של תעלת סואץ במצרים,

but his success made him overconfident.

אבל ההצלחה שלו נתנה לו ביטחון מופרז.

He insisted on digging the canal at sea level,

הוא התעקש לחפור תעלה בגובה פני הים,

even though it required boring directly through

אפילו שזה דרש כריה ישר דרך

the Continental Divide mountain range.

רכס ההרים שמפריד בין היבשות.

Futile excavation efforts were buried under constant landslides.

מאמצי חפירה עקרים נקברו תחת מפולות אדמה חוזרות.

And since the diplomat had only visited the site briefly

ומאחר שהדיפלומט ביקר באתר רק לזמן קצר

during Panama’s dry season,

במהלך העונה היבשה של פנמה,

his workers were unprepared for torrential storms, venomous jungle fauna,

העובדים שלו לא היו מוכנים לסערות קשות, חיות ג’ונגל ארסיות,

and tropical diseases.

ומחלות טרופיות.

After spending $287 million and losing a staggering 22,000 lives,

אחרי שהוציאו 287 מליון דולר ואבדו מספר מחריד של 22,000 אנשים,

the French abandoned the project.

הצרפתים נטשו את הפרויקט.

The United States had been considering building a canal through Nicaragua,

ארצות הברית שקלה לבנות תעלה דרך ניקרגואה,

but at this point, the chance to succeed where France failed was tempting.

אבל בנקודה זו, הסיכוי להצליח במקום שבו צרפת נכשלה היה מפתה.

Panamanian leaders were also eager to complete a canal

מנהיגי פנמה גם היו להוטים להשלים את התעלה

which would bring their country business and prestige.

שתביא למדינה עסקים ותהילה.

However, Panama was still a part of Colombia at the time,

עם זאת, פנמה עדיין הייתה חלק מקולומביה באותו זמן,

and the country was stalling negotiations with the U.S.

והמדינה עיכבה את הדיונים עם ארצות הברית.

Sensing an opportunity,

חש בהזדמנות,

President Teddy Roosevelt went straight to the Panamanians.

הנשיא טדי רוזוולט הלך ישר לפנמים.

With encouragement and military support from the U.S.,

עם עידוד ותמיכה צבאית מארצות הברית,

Panama launched a coup in 1903.

פנמה פתחה במרד ב-1903.

Within days, they became an independent nation

תוך ימים, הם הפכו לאומה עצמאית

and signed a treaty to begin construction of the canal.

וחתמו על אמנה להתחיל בבניית התעלה.

Just over a decade after the French left, the Americans were ready to dig in—

רק עשור אחרי שהצרפתים עזבו, האמריקאים היו מוכנים לחפור --

and they were determined to avoid their predecessor’s mistakes.

והם היו נחושים להימנע מהטעויות של קודמיהם.

Instead of cutting the mountain down to sea level,

במקום לחתוך את ההרים לגובה פני הים,

they would raise the sea up the mountain.

הם יעלו את הים לגובה ההרים.

The plan was to build massive steel gates

התכנית הייתה לבנות שערי פלדה עצומים

separating the canal into multiple chambers with different water levels.

שמפרידים את התעלה לתאים מרובים עם רמות מים שונות.

As a ship passed through each successive gate would open,

כשאוניה עוברת דרך כל אחד מהם השער הבא ייפתח,

lowering the water level in the next chamber,

מה שיפחית את גובה המים בתא הבא,

while raising the ship and allowing it to move on.

בזמן שהוא מעלה את הספינה ומאפשר לה לנוע הלאה.

The design called for five of these so-called canal locks—

העיצוב דרש חמישה ממה שנקרא תיבות תעלה --

three on the Atlantic side and two on the Pacific,

שלושה בצד האטלנטי ושניים באוקיינוס השקט,

raising traversing ships 26 meters above sea level.

כשהם מעלים את הספינות החוצות 26 מטר מעל פני הים.

Operating this lock system would require a massive reservoir of water.

הפעלת מערכות התאים האלה דורשת מאגר מים עצום.

And fortunately, the low-lying Chagres river valley provided a natural solution.

ולמרבה המזל, עמק נהר הצ’אגרס הנמוך סיפק פתרון טבעי.

By building a dam across the gap where the river flowed out to sea,

על ידי בניית סכר לרוחב המרווח שבו הנהר זורם החוצה לים,

the entire valley could be flooded.

היה אפשר להציף את כל העמק.

At 32 meters high and over 800 meters wide,

בגובה 32 מטר ורוחב של יותר מ-800 מטר,

the Gatun Dam would be larger than any built before.

סכר גאטון היה גדול מכל סכר שנבנה לפני כן.

With this innovative plan,

עם התוכנית המהפכנית הזו,

the Americans didn’t need to excavate the entire mountain,

האמריקאים לא חפרו את כל ההר,

but rather, just the pathway for the canal itself.

אלא רק את תוואי התעלה עצמה.

Still, the work was staggering.

ועדיין, העבודה הייתה עצומה.

Even after progress made by the French, it took over nine years for 24,000 workers

אפילו אחרי ההתקדמות של הצרפתים, נדרשו יותר מתשע שנים ל-24,000 עובדים

to blow up, shovel, and drill out the Culebra Cut—

לפוצץ, להרים, ולקדוח את חתך הקולברה --

a roughly 14 kilometer passageway through the Continental Divide.

מעבר בן 14 קילומטר בערך דרך קו פרשת המים.

The railway, now upgraded and rerouted to follow the canal,

מסילת הרכבת, עכשיו משודרגת ובמסלול העובר לאורך התעלה,

carted away over 76 million cubic meters of excavated rock

העבירה יותר מ-76 מליון מטרים מעוקבים של סלע שנחצב

to be used at the Gatun Dam site.

לשימוש בבניית סכר גאטון.

Construction was only half the battle.

הבניה הייתה רק חצי מהמאבק.

Leading army officials struggled to maintain infrastructure and sanitation,

מפקדי צבא מובילים נאבקו לשמור על התשתית והתברואה,

but accidents and diseases took the lives of 5,000 workers—

אבל תאונות ומחלות גבו את חייהם של 5,000 עובדים --

mostly Black Caribbean migrants.

בעיקר מהגרים קריביים שחורים.

Then, in the fall of 1913, the moment finally came.

אז, בסתיו 1913, הרגע הגיע לבסוף.

A telegraph signal from President Woodrow Wilson triggered a dike explosion,

אות טלגרף מהנשיא וודרו ווילסון הפעיל את פיצוץ הקיר החוסם,

flooding the Culebra Cut and joining the Atlantic and Pacific Oceans.

הציף את חתך קולברה וחיבר את האוקיינוסים האטלנטי והשקט.

Today, nearly 14,000 vessels travel through the isthmus annually—

היום, כמעט 14,000 כלי שיט עוברים דרך המצר בכל שנה --

each in under 12 hours.

כל אחד בפחות מ-12 שעות.

The canal remains Panama’s chief source of revenue;

התעלה נשארת מקור ההכנסה העיקרי של פנמה;

and since the country gained ownership of the passage in 1999,

ומאז שהמדינה קיבלה בעלות על המעבר ב-1999,

it has also become a source of national pride.

היא גם הפכה למקור לגאווה לאומית.