The first and last king of Haiti - Marlene Daut

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

The royal couple of Haiti rode into their coronation to thunderous applause.

הזוג המלכותי של האיטי רכב להכתרה שלהם לקול מחיאות כפיים רועמות.

After receiving his ornate crown and scepter,

אחרי שקיבל את הכתר המעוטר והשרביט שלו,

Henry Christophe ascended his throne, towering 20 meters in the air.

הנרי כריסטוף עלה לכסאו, בגובה 20 מטר.

But little did the cheering onlookers know that the first king of Haiti

אבל הקהל המריע לא ידע שהמלך הראשון של האיטי

would also be its last.

יהיה גם האחרון.

Enslaved at birth on the island of Grenada,

משועבד בלידתו באי גרנדה,

Christophe spent his childhood being moved between multiple Caribbean islands.

כריסטוף בילה את ילדותו בלהיות מועבר בין איים קריבים מרובים.

Just 12 years old in 1779,

כשהוא רק בן 12 ב 1779,

he accompanied his master to aid the American revolutionaries

הוא ליווה את אדונו כדי לעזור במהפכה האמריקאית

in the Battle of Savannah.

בקרב על סוואנה.

This prolonged siege would be Christophe’s first encounter with violent revolution.

המצור הארוך הזה יהיה המפגש הראשון של כריסטוף עם מהפכה אלימה.

There are few surviving written records

יש מעט תיעודים כתובים ששרדו

about Christophe’s life immediately after the war.

בנוגע לחיי כריסטוף אחרי המלחמה.

Over the next decade,

במשך העשור הבא,

we know he worked as a mason and a waiter at a hotel

אנחנו יודעים שהוא עבד כבנאי ומלצר במלון

in the French colony of Saint-Domingue, as Haiti was then known.

בקולוניה הצרפתית של סן דומנג, כפי שהאיטי היתה מוכרת אז.

In 1791, when the colony’s slaves rose up in rebellion,

ב 1791, כשהעבדים של הקולוניה התקוממו במרד,

Christophe got another opportunity to fight for freedom.

כריסטוף קיבל הזדמנות נוספת להלחם למען החירות.

Led by Toussaint Louverture, the rebels fought against plantation owners,

מובלים על ידי טוסיין לוברטור, המורדים נלחמו נגד בעלי המטעים,

as well as British and Spanish forces seeking control of the island.

כמו גם הבריטים והספרדים שרצו לקבל שליטה באי.

Christophe quickly rose through the ranks,

כריסטוף עלה במהרה בסולם הדרגות,

proving himself the equal of more experienced generals.

כשהוכיח את עצמו שווה ערך לגנרלים המנוסים ואף מעבר לכך.

By 1793,

עד 1793,

Louverture had successfully liberated all of Saint-Domingue’s enslaved people,

לוברטור שיחרר בהצלחה את כל האנשים המשועבדים של סן דומנג,

and by 1801 he’d established the island as a semi-autonomous colony.

ועד 1801 הוא הקים קולוניה עצמאית למחצה באי.

But during this time, Napoleon Bonaparte had assumed power in France,

אבל בזמנו, נפוליאון בונפרטה השיג שליטה בצרפת,

and made it his mission to restore slavery and French authority

וקיבל על עצמו משימה להחזיר את העבדות והשלטון הצרפתי

throughout the empire.

ברחבי האימפריה.

French attempts to reinstate slavery met fierce resistance,

הנסיונות הצרפתיים להחזיר את העבדות נתקלו בהתנגדות עזה,

with General Christophe even burning the capital city

כשגנרל כריסטוף אפילו שרף את עיר הבירה

to prevent military occupation.

כדי למנוע שליטה צבאית.

Finally, the rebellion and an outbreak of yellow fever

לבסוף, המרד והתפרצות של קדחת צהובה

forced French soldiers to withdraw— but the fight was not without casualties.

הכריחו את הכוחות הצרפתיים לסגת -- אבל הלחימה לא היתה ללא קורבנות.

Louverture was captured, and left to die in a French prison;

לוברטור נלכד, והושאר בכלא הצרפתי למות;

a fate that Christophe’s nine-year-old son would share only a few years later.

גורל שבנו בן ה 9 של כריסטוף יחלוק רק שנים בודדות לאחר מכן.

Following the revolution,

אחרי המהפכה,

Christophe and generals Jean-Jacques Dessalines and Alexandre Pétion

כריסטוף והגנרלים ז'אן ז'אק דסלינס ואלכסנדר פטיון

rose to prominent positions in the new government.

עלו למשרות משמעותיות בממשל החדש.

In 1804, Dessalines was proclaimed the emperor of independent Haiti.

ב 1804, דסלינס הוכרז כקיסר הראשון של האיטי העצמאית.

But his desire to hold exclusive power alienated his supporters.

אבל רצונו להחזיק כוח בלעדי הרחיק את תומכיו.

Eventually, Dessalines’ rule incited a political conspiracy

לבסוף, שלטון דסלינס גרם לקנוניה פוליטית

that ended in his assassination in 1806.

שהסתיימה ברציחתו ב 1806.

The subsequent power struggle led to a Civil War, which split the country in two.

מאבק השלטון שהגיע לאחר מכן הוביל למלחמת אזרחים, שחילקה את המדינה לשתיים.

By 1807, Christophe was governing as president of the north in Cap-Haïtien,

עד 1807, כריסטוף שלט כנשיא הצפון בקאפ האיטיין,

and Pétion was ruling the south from Port-au-Prince.

ופטיון שלט בדרום מפורט או פרינס.

Pétion tried to stay true to the revolution’s democratic roots

פטיון ניסה להשאר נאמן לשורשים הדמוקרטיים של המהפכה

by modeling his republic after the United States.

על ידי בניית הרפובליקה לפי המודל של ארצות הברית.

He even supported anti-colonial revolutionaries in other nations.

הוא אפילו תמך במהפכנים אנטי קולוניאליים באומות אחרות.

These policies endeared him to his people,

המדיניות הזו חיבבה אותו על אנשיו,

but they slowed trade and economic growth.

אבל האטה את המסחר ואת הצמיחה הכלכלית.

Christophe, conversely, had more aggressive plans for an independent Haiti.

לכריסטוף, בניגוד, היו תוכניות יותר אגרסיביות להאיטי עצמאית.

He redistributed land to the people, while retaining state control of agriculture.

הוא חילק מחדש אדמה לאנשים, בעודו שומר על שליטת המדינה בחקלאות.

He also established trade with many foreign nations,

הוא גם פיתח מסחר עם הרבה אומות זרות,

including Great Britain and the United States,

כולל בריטניה וארצות הברית,

and pledged non-interference with their foreign policies.

והתחייב לא להפריע למדיניות החוץ שלהן.

He even built a massive Citadel in case the French tried to invade again.

הוא אפילו בנה מצודת ענק למקרה שהצרפתים ינסו לפלוש שוב.

To accomplish all of this, Christophe instituted mandatory labor,

כדי להשיג את כל זה, כריסטוף הפעיל עבודת חובה,

and to strengthen his authority, he crowned himself king in 1811.

וכדי לחזק את הסמכות שלו, הוא הכתיר את עצמו למלך ב 1811.

During his reign, he lived in an elegant palace called Sans Souci

במהלך שלטונו, הוא חי בארמון אלגנטי שנקרא סאנס סוצ'י

along with his wife and their three remaining children.

יחד עם אשתו ושלושת ילדיהם הנותרים.

Christophe’s kingdom oversaw rapid development of trade, industry, culture,

הממלכה של כריסטוף ראתה התפתחות מהירה של סחר, תעשיה, תרבות,

and education.

וחינוך.

He imported renowned European artists to Haiti’s cultural scene,

הוא ייבא אמנים ארופאים ידועים לסצנת התרבות של האיטי,

as well as European teachers, in order to establish public education.

כמו גם מורים אירופאים, כדי להקים חינוך ציבורי.

But while the king was initially popular among his subjects,

אבל בעוד המלך היה בתחילה פופולרי בין נתיניו,

his labor mandates were an uncomfortable reminder

העבודות הכפויות שלו היו תזכורת לא נוחה

of the slavery Haitians fought to destroy.

לעבדות בה בני האיטי נלחמו.

Over time, his increasingly authoritarian policies lost support,

במשך הזמן, ההגבלות האוטוריטריות הגוברות שלו איבדו תמיכה,

and his opponents to the south gained strength.

והמתנגדים לו מדרום התחזקו.

In October 1820, his reign finally reached its tragic conclusion.

באוקטובר 1820, שלטונו הגיע לסיום טראגי לבסוף.

Months after a debilitating stroke left him unable to govern,

חודשים אחרי שבץ מגביל שהשאיר אותו ללא יכולת לשלוט,

key members of his military defected to southern forces.

חברים מרכזיים בצבא שלו ערקו לכוחות הדרום.

Betrayed and despondent, the king committed suicide.

נבגד ומאוכזב, המלך התאבד.

Today, the traces of Christophe’s complicated history

היום, העקבות של ההסטוריה המורכבת של כריסטוף

can still be found in the crumbling remains of his palaces,

עדיין נמצאות בשאריות המתפוררות של ארמונותיו,

and in Haiti’s legacy as the first nation to permanently abolish slavery.

ובמסורת של האיטי כאומה הראשונה שביטלה סופית את העבדות.