Kabuki: The people's dramatic art - Amanda Mattes

קבוקי: האומנות הדרמטית של העם - אמנדה מטרס

תרגום: Ido Dekkers עריכה: benyamin zinshtein

Many elements of traditional Japanese culture,

הרבה אלמנטים של התרבות היפנית המסורתית,

such as cuisine

כמו אוכל,

and martial arts,

ואומנויות לחימה,

are well-known throughout the world.

ידועות בעולם.

Kabuki, a form of classical theater performance,

קבוקי, סוג של תאטרון קלאסי,

may not be as well understood in the West

אולי לא מובן במערב

but has evolved over 400 years

אבל התפתח במשך 400 שנה

to still maintain influence and popularity to this day.

ועדיין יש לו השפעה ופופולריות עד היום.

The word Kabuki is derived

המילה קבוקי מוצאה

from the Japanese verb kabuku,

מהמילה היפנית קבוקו,

meaning out of the ordinary or bizarre.

שמשמעה מחוץ לנורמה או ביזארי.

Its history began in early 17th century Kyoto,

ההסטוריה שלו בתחילת המאה ה 17 בקיוטו,

where a shrine maiden named Izumo no Okuni

שם אשת מקדש בשם טסומו נו אוקוני

would use the city's dry Kamo Riverbed as a stage

היתה משתמשת בנהר קאמו היבש כבמה

to perform unusual dances for passerby,

כדי לעשות הופעות ריקוד לא רגילות לעוברים ושבים,

who found her daring parodies of Buddhist prayers

שמצאו את הפרודיות המתגרות שלה של תפילות בודהיסטיות

both entertaining and mesmerizing.

גם משעשעות וגם מרתקות.

Soon other troops began performing

במהרה חבורות אחרות התחילו להופיע

in the same style,

באותו סיגנון,

and Kabuki made history

וקבוקי עשה היסטוריה

as Japan's first dramatic performance form

כצורת ההופעה הדרמטית הראשונה של יפן

catering to the common people.

שמכוונת לאדם הפשוט.

By relying on makeup, or keshou,

על ידי הסתמכות על איפור, או קשואו,

and facial expressions instead of masks

והבעות פנים במקום מסכות

and focusing on historical events

ומיקוד בארועים הסטוריים

and everyday life rather than folk tales,

ובחיים היום יומיים במקום באגדות עם,

Kabuki set itself apart

קבוקי שם את עצמו בנפרד

from the upper-class dance theater form

מתאטרון ריקוד של המעמד העליון

known as Noh

שידוע כנוה

and provided a unique commentary on society

וסיפק פרשנות יחודית על החברה

during the Edo period.

במהלך תקופת האדו.

At first, the dance was practiced only by females

בהתחלה הריקוד נעשה רק על ידי נשים

and commonly referred to as Onna-Kabuki.

והתייחסו אליו לרוב כאונה-קבוקי.

It soon evolved to an ensemble performance

מהר מאוד הוא התפתח להופעת רחוב

and became a regular attraction at tea houses,

והפך לאטרקציה רגילה בבתי תה,

drawing audiences from all social classes.

ומשך קהלים מכל המעמדות החברתיים.

At this point, Onna-Kabuki was often risque

בנקודה הזו, אונה-קבוקי היה בשימוש גם

as geishas performed not only to show off

כשגיישות הופיעו לא רק כדי להראות

their singing and dancing abilities

את יכולות השירה והריקוד שלהן

but also to advertise their bodies to potential clients.

אלא גם כדי לפרסם את הגוף שלהן ללקוחות פוטנציאליים.

A ban by the conservative Tokugawa shogunate

איסור של שוגונט טוקוגאווה הקונסרבטיבי

in 1629

ב 1629

led to the emergence of Wakashu-Kabuki

הוביל להופעה של ווקאשי-קבוקי

with young boys as actors.

עם נערים צעירים כשחקנים.

But when this was also banned for similar reasons,

אבל כשגם זה נאסר מסיבות דומות,

there was a transition to Yaro-Kabuki,

היה מעבר ליארו-קבוקי,

performed by men,

בו הופיע גברים,

necessitating elaborate costumes and makeup

מה שהצריך תלבושות מורכבות ואיפור

for those playing female roles,

לאלה ששיחקו דמויות נשיות,

or onnagata.

או אונאגטה.

Attempts by the government to control Kabuki

נסיונות של הממשל לשלוט בקבוקי

didn't end with bans on the gender

לא הסתיימו באיסור על המין

or age of performers.

או הגיל של המופיעים.

The Tokugawa military group,

קבוצת הצבא של טוקוגאווה,

or Bakufu,

או בקופו,

was fueled by Confucian ideals

הונעה על ידי רעיונות של קונפוציוס

and often enacted sanctions

והטילה הרבה סנקציות

on costume fabrics,

על בדי תחפושות,

stage weaponry,

כלי נשק לבמה,

and the subject matter of the plot.

ונושאי העלילה.

At the same time,

באותו זמן,

Kabuki became closely associated with

קבוקי הפך למקושר מאוד

and influenced by Bunraku,

עם ההשפעה של בונרקו,

an elaborate form of puppet theater.

צורה מורכבת של תאטרון בובות.

Due to these influences,

בשל ההשפעות האלה,

the once spontaneous, one-act dance

הופעת הריקוד היחידה, שפעם היתה ספונטנית

evolved into a structured, five-act play

התפתחה למחזה מובנה של חמש מערכות

often based on the tenets of Confucian philosophy.

שרבות התבססה על חלקים של הפילוסופיה הקונפוצית.

Before 1868, when the Tokugawa shogunate fell

לפני 1868, אז נפל שוגונט טוקוגאווה

and Emperor Meiji was restored to power,

והקיסר מייג'י חזר לשלטון,

Japan had practiced isolation from other countries,

יפן שמרה על בידוד מארצות אחרות,

or Sakoku.

או סקוקו.

And thus, the development of Kabuki

ולכן, ההתפתחות של קבוקי

had mostly been shaped by domestic influences.

עוצבה בעיקר על ידי השפעות מקומיות.

But even before this period,

אבל אפילו לפני התקופה ההיא,

European artists, such as Claude Monet,

אומנים ארופאים, כמו קלוד מונה,

had become interested in

התעניינו

and inspired by Japanese art,

וקיבלו השראה מאומנות יפנית,

such as woodblock prints,

כמו הדפסות עץ,

as well as live performance.

כמו גם הופעות חיות.

After 1868, others such as Vincent van Gogh

אחרי 1868, אחרים כמו וינסנט ואן גוך

and composer Claude Debussy

והמלחין קלוד דבוסיי

began to incorporate Kabuki influences in their work,

התחילו לשלב השפעות קבוקי בעבודות שלהם,

while Kabuki itself underwent

בעוד קבוקי עצמו עבר

much change and experimentation

שינויים רבים וניסויים

to adapt to the new modern era.

כדי להתאים את עצמו לעידן המודרני.

Like other traditional art forms,

כמו צורות אומנות מסורתיות אחרות,

Kabuki suffered in popularity

קבוקי סבל מירידה בפופולריות

in the wake of World War II.

בשל מלחמת העולם השניה.

But innovation by artists

אבל חידושים של אומנים

such as director Tetsuji Takechi

כמו הבמאי טסוג'י טאכצ'י

led to a resurgence shortly after.

הוביל את התחיה מעט לאחר מכן.

Indeed, Kabuki was even considered

באמת, קבוקי אפילו נחשב

a popular form of entertainment

לסוג בידור פופולרי

amongst American troops stationed in Japan

בין הכוחות האמריקאים שהוצבו ביפן

despite initial U.S. censorship

למרות הצנזורה האמריקאית

of Japanese traditions.

על מסורות יפניות.

Today, Kabuki still lives on

היום, קבוקי עדיין חי

as an integral part of Japan's rich cultural heritage,

כחלק אינטגרלי של המורשת התרבותית היפנית העשירה,

extending its influence beyond the stage

ומרחיב את ההשפעה שלו מעבר לבמה

to television,

לטלוויזיה,

film,

and anime.

לקולנוע,

ולאנימה.

The art form pioneered by Okuni

צורת האומנות שהתחילה עם אוקוני

continues to delight audiences

ממשיכה לענג קהלים

with the actors' elaborate makeup,

עם האיפור המורכב של השחקנים,

extravagant and delicately embroidered costumes,

התלבושות המרהיבות והרקומות בעדינות,

and the unmistakable melodrama

והמלודרמה שלא ניתן לטעות בה

of the stories told on stage.

של הסיפורים שמסופרים על הבמה.