Can you outsmart the fallacy that divided a nation? - Elizabeth Cox

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

What, you want my milkshake? Here.

מה, אתה רוצה את המילקשייק שלי? הנה.

“It’s 1819.

“השנה היא 1819.

As the United States Congress prepares to make Missouri

כשהקונגרס האמריקאי מתכונן להפוך את מיזורי

the 24th state in the Union,

למדינה ה-24 של האיחוד,

Representative James Tallmage Jr. delivers a speech.

הנציג ג’יימס טלמג′ ג’וניור נושא נאום.

He says slavery is morally wrong,

הוא אומר שהעבדות שגויה מוסרית,

calling it an ‘abomination’ and a ‘monstrous scourge.’

וקורא לו “שיקוץ” ו“פגע מפלצתי”.

He insists that ‘the extension of the evil must now be prevented,’

הוא מתעקש ש“הרחבת הרשע חייבת להימנע”,

and that slavery shouldn’t be allowed in Missouri, or any new state.”

ושעבדות לא צריכה להתאפשר במיזורי, או בכל מדינה חדשה”.

Obviously.

כמובן.

“Representative Tyler disagrees.

“הנציג טיילר לא מסכים.

He believes it is a state’s right to choose whether or not to allow slavery.

הוא מאמין שזו זכות המדינה לבחור אם להתיר עבדות או לא.

He doesn’t think the federal government can prohibit slavery

הוא לא חושב שהממשל הפדרלי יכול לאסור עבדות

in any newly added states.”

בכל מדינה חדשה שהתווספה”.

Whaaaaat?

מההה?

“Senator Thomas proposes what he sees as a compromise:

“סנאטור תומאס מציע מה שבעיניו נראה כפשרה:

Missouri will join the union along with another state, Maine.

מיזורי תצטרף יחד עם מדינה נוספת, מיין.

Slavery will be allowed in Missouri and prohibited in Maine.

עבדות תותר במיזורי ותהיה אסורה במיין.

He also suggests drawing a line through territories yet to become states:

הוא גם הציע למתוח קו דרך הטריטוריות שעוד לא הפכו למדינות:

slavery will be prohibited north of the line, and allowed south of it.”

עבדות תהיה אסורה מצפון לקו, ותותר דרומית לו”.

And this is where I have to draw the line.

ופה אני חייב למתוח את הקו.

That’s better.

זה טוב יותר.

Now, senators, congressmen,

עכשיו, סנטורים, אנשי קונגרס,

this Missouri compromise you are proposing is fundamentally flawed—

פשרת מיזורי שאתם מציעים פגומה בבסיסה --

flawed is putting it mildly.

פגומה זה עדין מדי.

The compromise is based on the middle ground fallacy.

הפשרה מבוססת על כשל לוגי.

By saying that half of the new territories should allow slavery

בכך שאומרים שחצי מהטריטוריות החדשות יתירו עבדות

while half prohibit it,

בזמן שחצי יאסרו אותה,

you position the two viewpoints, pro-slavery and anti-slavery,

אתם מציבים שתי נקודות מבט, בעד עבדות ונגדה,

as equally valid.

כתקפות באותה מידה.

But if one view is wrong, while the other is right,

אבל אם נקודת מבט אחת שגויה, בזמן שאחרת נכונה,

a compromise between them is still wrong.

פשרה ביניהן עדיין שגויה.

And one side is definitely wrong here: the pro-slavery side.

וצד אחד בהחלט שוגה פה: הצד בעד העבדות.

The whole reason this government exists,

הסיבה היחידה שהממשלה הזו קיימת,

the whole reason states exist at all, is to serve the people.

הסיבה היחידה שמדינות קיימות בכלל, היא לשרת את האנשים.

That should include all people.

זה צריך לכלול את כל האנשים.

Now, I know there are those among you who would argue otherwise,

עכשיו, אני יודע שיש כאלו מביניכם שיטענו אחרת,

even among those in favor of ending slavery.

אפילו בין אלו שבעד סיום העבדות.

In response to your many contorted arguments, all of them wrong,

בתגובה לטיעונים המעוותים המרובים שלכם, כולם שגויים,

I offer this reminder:

אני מציע את התזכורת הזו:

the idea that slavery is morally indefensible is not new to you.

הרעיון שעבדות בלתי ניתנת להצדקה מוסרית לא חדש לכם.

The founders of your country knew it and many even acknowledged it publicly,

המייסדים של המדינה שלכם ידעו את זה והרבה אפילו הכירו בכך פומבית,

even those of them who enslaved other people themselves.

אפילו אלו מהם ששעבדו אנשים אחרים בעצמם.

It’s clear that the errors and delusions on this subject

זה ברור שהשגיאות והאשליות בנושא

go far beyond the middle ground fallacy,

הולכות הרבה מעבר לכשל הלוגי של הפשרה,

but I call your attention to this particular fallacy

אבל אני מסב את תשומת לבכם להנחה השגויה המסוימת הזו

because it can have dire consequences in many situations.

כי יכולות להיות לה תוצאות קשות במצבים רבים.

Failure to recognize the fact that a compromise between two positions,

חוסר הכרה בעובדה שפשרה בין שתי גישות,

one of which is morally indefensible, is also morally indefensible,

שאחת מהן לא ניתנת להגנה מבחינה מוסרית, גם היא לא ניתנת להגנה מבחינה מוסרית,

has helped to perpetuate countless injustices large and small.

עזרה להנציח אין ספור מקרים של חוסר צדק גדולים וקטנים.

Even well-intentioned people— which rest assured,

אפילו אנשים עם כוונות טובות -- שתהיו בטוחים,

I don’t mistake you for— fall prey to this fallacy,

אני לא מתבלבל אתכם -- נפלו טרף לכשל הלוגי הזה,

because you humans tend to view compromise as a virtue unto itself.

כי אתם האנשים נוטים לראות בפשרה מעלה בפני עצמה.

“It’s March 1861.

“זה מרץ 1861.

Seven states have seceded from the Union

שבע מדינות פרשו מהאיחוד

since Abraham Lincoln was elected president.

מאז שאברהם לינקולן נבחר לנשיא.

As Lincoln takes office with four more states threatening to leave,

כשלינקולן נכנס לתפקיד בזמן שעוד ארבע מדינות מאיימות לעזוב,

he promises not to interfere with slavery in states where it exists,

הוא הבטיח לא להפריע לעבדות במדינות שבהן היא קיימת,

but to prohibit its expansion into new territories and states.”

אבל לאסור את הרחבתה לטריטוריות ולמדינות חדשות”.

“It’s April 1861, and a Civil War has broken out over slavery.”

“זה אפריל 1861, ומלחמת האזרחים פרצה בשל העבדות”.

Some things can't be resolved with a compromise.

יש דברים שאי אפשר לפתור בפשרה.