Gyotaku: The ancient Japanese art of printing fish - K. Erica Dodge

Translator: Andrea McDonough Reviewer: Jessica Ruby

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

How big was that fish you caught?

כמה גדול היה הדג שדגתם?

This big?

כזה גודל?

כזה גודל?

This big?

This big?

כזה גודל?

Without photographic evidence,

בלי עדות מצולמת,

there's nothing that proves you caught a whopper,

אין מה שמוכיח שתפסתם אחד גדול,

and that's been true since the dawn of fishing.

וזה היה נכון מאז תחילת הדיג.

In fact, hundreds of years ago,

למעשה, לפני מאות שנים,

long before photography could capture the moment,

הרבה לפני שהצילום היה יכול ללכוד את הרגע,

Japanese fishermen invented their own way

דייגים יפנים המציאו שיטה משלהם

to record trophy catches.

לתעד לכידות גדולות.

They called it Gyotaku.

הם קראו לזה גיוטאקו.

Gyotaku is the ancient art of printing fish

גיוטאקו היא אמנות עתיקה של הדפסי דגים

that originated in Japan

שמקורה ביפן

as a way to record trophy catches

כדרך לתעד תפיסות גדולות

prior to the modern day camera.

לפני המצלמה המודרנית.

Gyo means fish

גיו משמעה דג

and taku means impression.

וטאקו משמעה הטבעה.

There are several different stories about

יש מספר סיפורים שונים

how Gyotaku came about,

על איך הופיע הגיוטאקו,

but it basically started with fishermen

אבל בעיקרון זה התחיל בדייגים

needing a way to record the species and size

שצריכים דרך לתעד את המינים והגדלים

of the fish they caught over 100 years ago.

של דגים שהם לכדו לפני יותר מ-100 שנים.

Fishermen took paper, ink, and brushes

דייגים לקחו נייר, דיו, ומכחולים

out to sea with them.

לים איתם.

They told stories of great adventures at sea.

הם סיפרו סיפורים על הרפתקאות נהדרות בים.

Since the Japanese revered certain fish,

מאחר שהיפנים העריצו דגים מסוימים,

the fishermen would take a rubbing from these fish

הדייגים היו יוצרים הטבעה של הדגים

and release them.

ומשחררים אותם.

כדי ליצור את ההטבעות,

To make the rubbing,

they would paint the fish with non-toxic sumi-e ink

הם היו צובעים את הדגים עם בדיו סומי-אי לא רעיל

and print them on rice paper.

ומדפיסים אותם על נייר אורז.

This way they could be released

בדרך זו הם יכלו לשחרר את הדגים

or cleaned and sold at market.

או שהיו מנקים אותם ומוכרים בשוק.

The first prints like this were for records only

ההדפסים הראשונים האלה היו רק לתיעוד

with no extra details.

בלי פרטים נוספים.

It wasn't until the mid 1800's

רק באמצע המאה ה-19

that they began painting eye details

הם החלו לצייר פרטי עיניים

and other embellishments onto the prints.

ופרטים אחרים בהדפסים.

One famous nobleman, Lord Sakai, was an avid fisherman,

אציל מפורסם אחד, לורד סאקאי, היה דייג נלהב,

and, when he made a large catch,

וכשהייתה לו תפיסה גדולה,

he wanted to preserve the memory

הוא רצה לשמר את הזיכרון

of the large, red sea bream.

של ספרוסיים אדומים גדולים.

To do so, he commissioned a fisherman to print his catch.

כדי לעשות זאת, הוא הזמין דייג להדפיס את השלל.

After this, many fisherman would bring

אחרי זה, דייגים רבים היו מביאים

their Gyotaku prints to Lord Sakai,

את הדפסי הגיוטאקו שלהם ללורד סאקאי,

and if he liked their work,

ואם הוא היה אוהב את העבודה שלהם,

he would hire them to print for him.

הוא היה שוכר אותם להדפיס בשבילו.

Many prints hung in the palace during the Edo period.

הרבה הדפסים היו תלויים בארמון בתקופת האדו.

After this period, Gyotaku was not as popular

אחרי התקופה הזו, גיוטאקו לא הייתה כל כך פופולרית

and began to fade away.

והתחילה להיעלם.

Today, Gyotaku has become a popular art form,

היום, גיוטאקו הפכה לצורת אמנות פופולרית,

enjoyed by many.

שרבים אוהבים.

And the prints are said to bring good luck to the fishermen.

ונאמר שההדפסים מביאים מזל טוב לדייגים.

But the art form is quite different than it used to be.

אבל אמנות זו די שונה משהייתה.

Most artists today learn on their own by trial and error.

רוב האמנים היום לומדים בעצמם בשיטת ניסוי וטעייה.

Before the artist begins to print,

לפני שהאמן מתחיל להדפיס,

the fish needs to be prepared for printing.

הדגים צריכים להיות מוכנים להדפסה.

First, the artist places the fish

ראשית, האמן ממקם את הדג

on a hollowed out surface.

על משטח מרוקן.

Then the artist spreads the fins out

אז האמנים פורשים את הסנפירים

and pins them down on the board to dry.

ומהדקים אותם ללוח להתייבש.

They then clean the fish with water.

הם מנקים אז את הדגים במים.

When it comes time to print,

כשמגיע הזמן להדפיס,

there are two different methods.

יש שתי שיטות שונות.

The indirect method begins with pasting moist fabric or paper

השיטה הלא ישירה מתחילה בהדבקת בד לח או נייר לח

onto the fish using rice paste.

על הדג בעזרת במשחת אורז.

Then, the artist uses a tompo,

אז, האמן משתמש בטומפו,

or a cotton ball covered in silk,

או כדור כותנה מכוסה משי,

to put ink on the fabric or paper to produce the print.

כדי לשים דיו על הבד או הנייר ולייצר את ההדפס.

This method requires more skill

השיטה הזו דורשת מיומנות רבה יותר

and great care needs to be taken

וזהירות רבה מאד

when pulling the paper off the fish

כשמורידים את הנייר מהדג

so the paper doesn't tear.

כך שהנייר לא יקרע.

In the direct method,

בשיטה הישירה,

the artist paints directly on the fish,

האמן צובע ישירות על הדג,

and then gently presses the moist fabric or paper into the fish.

ואז לוחץ בעדינות את הבד הלח או הנייר הלח על הדג.

With both of these methods,

בשתי השיטות האלו,

no two prints are exactly alike,

אף הדפס לא דומה בדיוק לאחר,

but both reveal dramatic images of the fish.

אבל שתיהן מגלות תמונות דרמטיות של הדגים.

For the final touch,

לסיום היצירה,

the artist uses a chop, or a stamp,

האמנים משתמשים בצ’ופ, או חותמת,

and signs their work,

כדי לחתום על היצירה שלהם,

and can hold it up to say,

ויכולים להרים אותה ולהגיד,

"The fish was exactly this big!"

“הדג היה בדיוק בגודל הזה!”