Humans are all almost exactly the same... almost - Greg Foot

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

Medical science has a problem— it’s missing something.

במדע הרפואה יש בעיה -- חסר בו משהו.

Something that means that not only is it harder to find

מה שאומר שלא רק שקשה יותר למצוא

the causes of some diseases—

את הסיבות לכמה מחלות --

and effective ways to treat them—

ודרכים אפקטיביות לטפל בהן --

some diseases are getting overlooked entirely.

מכמה מחלות מתעלמים לגמרי.

It turns out what it’s missing could be you—

מסתבר שמה שחסר בו יכול להיות אתם --

but I’ll get to that in a bit.

אבל אני אגיע לזה עוד רגע.

Because first, a story.

בגלל שראשית, סיפור.

Or 8 billion stories, to be precise.

או 8 מיליארד סיפורים, אם להיות מדוייקים.

See, our DNA is our body's instruction manual, sure.

אתם מבינים, ה DNA הוא ספר ההוראות של הגוף שלנו, בוודאי.

But it’s also a history book that records our own, unique genetic story.

אבל זה גם ספר הסטוריה שמתעד את הסיפור הגנטי היחודי שלנו.

All our stories begin around 300,000 years ago

כל הסיפורים שלנו מתחילים לפני בערך 300,000 שנה

when humans arose in Africa.

כשאנשים הופיעו באפריקה.

Some genetic stories tell of leaving a couple of hundred thousand years later,

כמה סיפורים גנטיים מספרים על עזיבה כמה מאות אלפי שנה מאוחר יותר,

journeying into Europe, East Asia, or the Americas.

עוברים לתוך אירופה, מזרח אסיה, והאמריקות.

Some genetic stories speak of expanding empires.

כמה סיפורים גנטיים מדברים על אימפריות מתרחבות.

Others the diseases we evolved to ward off,

אחרים על המחלות שהתפתחנו להדוף,

and some the simple act of settling down, raising cattle, and drinking their milk.

וכמה על הפעולה הפשוטה של התיישבות, גידול בקר, ושתיית החלב שלו.

Each of our genetic stories are different,

כל הסיפורים הגנטיים שלנו שונים,

but maybe not as different as you might expect.

אבל אולי לא כל כך שונים כמו שאתם מצפים.

We share 99.9% of our DNA with each other.

אנחנו חולקים 99.9% מה DNA אחד עם השני.

Our stories are 99.9% identical,

הסיפורים שלנו זהים ב 99.9%,

but that 0.1% difference is incredibly powerful.

אבל ההבדל הזה של 0.1% הוא חזק מאוד.

In that tiny difference between our genetic stories

בהבדל הזעיר הזה בין הסיפורים הגנטיים שלנו

is where we have the potential to develop better treatments for diseases—

נמצא הפוטנציאל לפתח טיפולים טובים יותר למחלות --

treatments that work for everyone.

טיפולים שעובדים על כולם.

But medical science isn’t currently reading all those stories.

אבל מדע הרפואה כרגע לא קורא את כל הסיפורים האלה.

To explain let me tell you how researchers work out the causes of diseases,

כדי להסביר תנו לי לספר לכם איך חוקרים מבינים מקור של מחלות,

and develop and test the effectiveness and safety of new treatments.

ומפתחים ובודקים את היעילות והבטיחות של טיפולים חדשים.

To find out the causes of a particular disease,

כדי לגלות את הגורמים למחלה מסויימת,

researchers find lots of people who have that condition

חוקרים מגלים הרבה אנשים שיש להם את המצב הזה

and comb through their genetic stories.

וסורקים את הסיפורים הגנטיים שלהם.

They look for little variations they share—

הם מחפשים שינויים קטנים שהם חולקים --

little bits of their DNA stories that are spelt differently.

חלקים קטנים של סיפור ה DNA שלהם שמאוייתים אחרת.

If they find some, then they try all sorts of different ways

אם הם מגלים כמה, אז הם מנסים כל מיני דרכים שונות

of dealing with the effect of them.

להתמודד עם ההשפעות שלהם.

And if that uncovers something that looks promising,

ואם זה מגלה משהו שנראה מבטיח,

they then run a clinical trial to see if it actually is.

הם מריצים ניסויים קלינים לראות אם זה למעשה זה.

In phase one, a small group of volunteers try the treatment.

בשלב הראשון, קבוצה קטנה של מתנדבים מנסה את הטיפול.

Well, often only half of them do,

ובכן, הרבה פעמים רק חצי מהם מנסה,

with the other half getting a placebo that does absolutely nothing.

עם החצי השני מקבל פלסיבו שלא עושה כלום.

If there aren’t any notable side effects at the target dose,

אם אין תופעות לוואי ניתנות לציון במנה המיועדת,

the treatment is cleared to move on to the next stage of the clinical trial.

הטיפול מאושר לעבור לשלב הבא של ניסויים קליניים.

Phase two, this time with a bigger group of participants

שלב שניים, הפעם עם קבוצה גדולה יותר של משתתפים

who all have the condition the researchers hope the drug will treat.

שלכולם יש את המצב שהחוקרים מקווים שבו התרופה תטפל.

If the drug appears effective, it moves on to phase three,

אם נראה שהתרופה אפקטיבית, היא עוברת לשלב שלוש,

with more participants trying it for even longer.

עם עוד משתתפים שמנסים אותה לזמן ארוך אפילו יותר.

Only after all this is the new treatment then reviewed

רק אחרי כל זה הטיפול החדש נבחן

and— hopefully— approved for use by us, the general population.

ובתקווה -- מאושר לשימוש על ידינו, האוכלוסיה הכללית.

But there's a problem with it.

אבל יש בעיה עם זה.

Here is the ethnicity of lots and lots of people used to recently find

פה האתניות של הרבה מאוד אנשים היתה בשימוש לאחרונה לגלות

the causes of various diseases.

את הסיבה למחלות שונות.

And here is how that compares to the ethnic diversity

וכך זה מושווה לגיוון האתני

of the world’s population.

של אוכלוסיית העולם.

Spot the difference?

מזהים את ההבדל?

The genetic stories that researchers are combing through are heavily biased

הסיפורים הגנטיים שחוקרים סורקים מוטים מאוד

to those of people from European descent.

לאלו של אנשים ממוצא ארופאי.

Which means that if you’re searching

מה שאומר שאם אתם מחפשים

for those disease-causing bits of DNA to target new drugs against,

לחלקי ה DNA גורמי המחלה האלו שמולם מעמידים תרופות חדשות,

and you're mainly reading the stories of people of European descent,

ואתם בעיקר קוראים את הסיפורים של אנשים ממוצא ארופאי,

you might completely overlook key bits in the stories

אתם אולי לגמרי מפספסים חלקים עיקריים בסיפורים

of other diverse groups that tell of, say,

של קבוצות מגוונות אחרות שמספרות, נגיד,

a changed risk of disease or even shed light on how a disease occurs—

סיכון שינוי של מחלה או אפילו להאיר על איך המחלות קורות --

for example, scientists may not have found the mutation

לדוגמה, מדענים אולי לא היו מוצאים מוטציות

that causes sickle cell disorder

שגורמות לאנמיה חרמשית

if we’d only looked in the stories of people of European descent.

אם היינו מביטים רק בסיפורים של האנשים ממוצא ארופאי.

And the thing is, what medical science is missing doesn't end there.

והעניין הוא, שמה שמדע הרפואה מפספס לא נגמר שם.

When new treatments or medical devices are being tested,

כשטיפולים חדשים או מכשירים רפואיים נבחנים,

they need to be tested on everyone that may use them.

הם צריכים להבחן על כל מי שאולי ישתמש בהם.

If the genetic stories involved don’t reflect the breadth of stories

אם הסיפורים הגנטיים שמעורבים לא משקפים את עומק הסיפורים

in our worldwide library then, again, something might be missed.

בספריה העולמית שלנו אז, שוב, משהו אולי יתפספס.

Take, for example, the medicine Warfarin; used to prevent blood clots.

קחו לדוגמה את התרופה וורפרין; שבשימוש למניעת קרישי דם.

Researchers have found that, to produce the same effect,

חוקרים מצאו, שכדי לייצר את אותה ההשפעה,

most people of East Asian descent need a lower dose

רוב האנשים ממוצא אסיאתי צריכים מנות קטנות יותר

than some people of European descent,

מאנשים ממוצא ארופאי,

and most people of African ethnicity need a larger dose.

ורוב האנשים ממוצא אפריקאי צריכים מנה גדולה יותר.

Which means the dose that works best for someone

מה שאומר שמנה שעובדת הכי טוב למישהו

may vary according to their ethnicity.

אולי תשתנה לפי האתניות שלהם.

It’s this kind of important information that can be missed if clinical trials

זה סוג של מידע חשוב שיכול להיות מפוספס אם ניסויים קליניים

don’t include people from across a range of ethnicities.

לא כוללים אנשים ממנעד רחב של אתניות.

So what’s the solution?

אז מה הפיתרון?

Well, it’s quite simple... in theory.

ובכן, זה די פשוט... בתאוריה.

In order to develop treatments that work better for everyone,

כדי לפתח טיפולים שעובדים טוב יותר לכולם,

we need to involve everyone’s stories in medical research—

אנחנו צריכים לערב את הסיפורים של כולם במחקר הרפואה --

in the early stage research, in the drug development process,

בשלבים הראשונים של המחקר, בתהליך פיתוח התרופות,

and right through the clinical trial.

ודרך הניסויים הקליניים.

The good news is that more and more people are thinking about this.

החדשות הטובות הן שיותר ויותר אנשים חושבים על זה.

For example, cancer researchers at University College London

לדוגמה, חוקרי סרטן באוניברסיטת קולג′ לונדון

researching genetic markers for cancer want to analyze tissue samples

שחוקרים סמנים גנטייים לסרטן רוצים לנתח דוגמאות רקמה

from a wide range of ethnicities so that the biomarkers of cancer they identify

ממגוון רחב של אתניות כך שהסמנים הביולוגיים של סרטן שהם מזהים

will be relevant for people from as many ethnicities as possible.

יהיו רלוונטים לאנשים מהכי הרבה מוצאים שאפשר.

Bottom line: medical science needs to ensure

השורה התחתונה: מדע הרפואה צריך להבטיח

it’s got the best library it can have—

שיש לו את הספריה הכי טובה שאפשר --

the one with the widest collection of genetic stories possible,

זו עם האוסף הרחב ביותר של סיפורים גנטיים שאפשר,

so that everyone’s story can be considered—

כך שהסיפור של כולם יכול להלקח בחשבון --

including yours.

כולל שלכם.

That is the only way to ensure everyone, everywhere

זו הדרך היחידה להבטיח שכולם בכל מקום

can get the best medical treatment they possibly can.

יוכלו לקבל את הטיפול רפואי הכי טוב שאפשר.