How does your body know you're full? - Hilary Coller

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Roni Ravia

Hunger claws at your grumbling belly.

הרעב לופת את בטנכם המגרגרת.

It tugs at your intestines, which begin to writhe, aching to be fed.

הוא גורם למעיים שלכם להתפתל, כשהם משתוקקים לאוכל.

Being hungry generates a powerful, often unpleasant physical sensation

הרעב מייצר תחושה פיזית חזקה ולעיתים לא נעימה

that's almost impossible to ignore.

שכמעט ולא ניתן להתעלם ממנה.

After you've reacted by gorging on your morning pancakes,

אחרי שאתם מגיבים בבליסת פנקייק הבוקר שלכם,

you start to experience an opposing force, fullness,

אתם מתחילים לחוות כוח מנוגד, שובע,

but how does your body actually know when you're full?

אבל איך הגוף שלכם יודע למעשה מתי הוא מלא?

The sensation of fullness is set in motion as food moves from your mouth

תחושת השובע נכנסת לפעולה כשהאוכל נע מהפה שלכם

down your esophagus.

במורד הוושת.

Once it hits your stomach, it gradually fills the space.

ברגע שהוא מגיע לקיבה, הוא ממלא אותה בהדרגה.

That causes the surrounding muscular wall to stretch,

זה גורם לקיר השרירי העוטף להמתח,

expanding slowly like a balloon.

ולהתרחב כמו בלון.

A multitude of nerves wrapped intricately around the stomach wall

אין ספור עצבים שעוטפים באופן מורכב את קיר הקיבה

sense the stretching.

חשים את ההמתחות.

They communicate with the vagus nerve up to the brainstem and hypothalamus,

הם מתקשרים עם עצב הואגוס הממשיך מעלה אל גזע המוח וההיפותלמוס,

the main parts of the brain that control food intake.

החלקים העיקריים של המוח ששולטים בצריכת האוכל.

But that's just one input your brain uses to sense fullness.

אבל זה רק קלט אחד בו נעזר המוח כדי לחוש שובע.

After all, if you fill your stomach with water,

אחרי הכל, אם תמלאו את קיבתכם במים,

you won't feel full for long.

תחושת השובע לא תארוך זמן רב.

Your brain also takes into account chemical messengers

המוח שלכם לוקח גם בחשבון מסרים כימיים

in the form of hormones produced by endocrine cells

בצורה של הורמונים שמיוצרים על ידי תאי האנדוקרין

throughout your digestive system.

ומצויים ברחבי מערכת העיכול שלכם.

These respond to the presence of specific nutrients in your gut and bloodstream,

אלה מגיבים לנוכחותם של חומרים מזינים מסויימים במעיים ובדם שלכם,

which gradually increase as you digest your food.

שמתרבים בהדרגה במהלך עיכול האוכל.

As the hormones seep out, they're swept up by the blood

כשההורמונים יוצאים מהתאים, הם נסחפים על ידי הדם

and eventually reach the hypothalamus in the brain.

ולבסוף מגיעים להיפותלמוס במוח.

Over 20 gastrointestinal hormones are involved in moderating our appetites.

יותר מ 20 הורמוני עיכול מעורבים בניטור התאבון שלנו.

One example is cholecystokinin,

דוגמה אחת היא כוליציסטוקינין,

which is produced in response to food by cells in the upper small bowel.

שמיוצר בתגובה לצריכת אוכל על ידי תאים במעי הדק העלי.

When it reached the hypothalamus,

כשהוא מגיע להיפותלמוס,

it causes a reduction in the feeling of reward you get when you eat food.

הוא גורם להפחתה בתחושת התגמול המתקבלת מאכילת אוכל.

When that occurs, the sense of being satiated starts to sink in

כשזה מתרחש, מתחילה להתעורר בכם תחושת שובע

and you stop eating.

ואתם מפסיקים לאכול.

Cholecystokinin also slows down the movement of food

כוליציסטוקינין גם מאיט את התנועה של האוכל

from the stomach into the intestines.

מהקיבה למעיים.

That makes your stomach stretch more over a period of time,

זה גורם לקיבה שלכם להמתח יותר בזמן נתון,

allowing your body to register that you're filling up.

דבר המאפשר לגופכם לדעת שאתם מלאים.

This seems to be why when you eat slowly, you actually feel fuller

זו כנראה הסיבה שכשאוכלים לאט למעשה מרגישים מלאים יותר

compared to when you consume your food at lightning speed.

בהשוואה לאכילה במהירות גבוהה.

When you eat quickly, your body doesn't have time to recognize the state it's in.

כשאתם אוכלים במהירות, לגוף שלכם אין זמן לזהות את המצב שבו הוא נמצא.

Once nutrients and gastrointestinal hormones are present in the blood,

ברגע שחומרים מזינים והורמוני עיכול נמצאים בדם,

they trigger the pancreas to release insulin.

הם מגרים את הלבלב לשחרר אינסולין.

Insulin stimulates the body's fat cells to make another hormone called leptin.

אינסולין מעורר את תאי השומן של הגוף לייצר הורמון נוסף שנקרא לפטין.

Leptin reacts with receptors on neuron populations in the hypothalamus.

לפטין מגיב עם קולטנים המצויים על נוירונים בהיפותלמוס.

The hypothalamus has two sets of neurons important for our feeling of hunger.

להיפותלמוס יש שני סטים של נוירונים החשובים להרגשת הרעב שלנו.

One set produces the sensation of hunger by making and releasing certain proteins.

סט אחד מייצר את התחושה של רעב על ידי ייצור ושחרור חלבונים מסויימים.

The other set inhibits hunger through its own set of compounds.

הסט הנוסף מדכא רעב דרך סט תרכובות משלו.

Leptin inhibits the hypothalamus neurons that drive food intake

לפטין מדכא את נוירוני ההיפותלמוס שמניעים את צריכת המזון

and stimulates the neurons that suppress it.

ומעורר את הנוירנים שמדכאים אותה.

By this point, your body has reached peak fullness.

בנקודה זו, הגוף שלכם הגיע לשובע מלא.

Through the constant exchange of information between hormones,

דרך החלפה תמידית של מידע בין ההורמונים,

the vagus nerve,

עצב הואגוס,

the brainstem,

גזע המוח,

and the different portions of hypothalamus,

והחלקים השונים של ההיפותלמוס,

your brain gets the signal that you've eaten enough.

המוח שלכם מקבל אות שאכלתם מספיק.

Researchers have discovered

חוקרים גילו

that some foods produce more long-lasting fullness than others.

שמזונות מסויימים מייצרים תחושת שובע ממושכת יותר מאחרים.

For instance, boiled potatoes are ranked

לדוגמה, תפוחי אדמה מבושלים מדורגים

as some of the most hunger-satisfying foods,

כאוכל הכי משביע,

while croissants are particularly unsatisfying.

בעוד קרואסונים אינם משביעים במיוחד.

In general, foods with more protein, fiber, and water

באופן כללי, מאכלים עתירי חלבון, סיבים ומים

tend to keep hunger at bay for longer.

נוטים לעכב את תחושת הרעב לזמן רב יותר.

But feeling full won't last forever.

אבל הרגשת שובע לא מחזיקה לעד.

After a few hours, your gut and brain begin their conversation again.

אחרי כמה שעות, הקיבה שלכם והמוח מתחילים שוב לשוחח.

Your empty stomach produces other hormones, such as ghrelin,

הבטן הריקה שלכם מייצרת הורמונים אחרים, כמו גרלין,

that increase the activity of the hunger-causing nerve cells

שמגביר את הפעילות של תאי העצב מגבירי הרעב

in the hypothalamus.

בהיפותלמוס.

Eventually, the growling beast of hunger is reawakened.

לבסוף, חיית הרעב המגרגרת מתעוררת מחדש.

Luckily, there's a dependable antidote for that.

למרבה המזל, יש לזה תרופה אמינה.