The secret behind how Chinese characters work - Gina Marie Elia

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

According to legend, in the 27th century BCE,

על פי האגדה, במאה ה-27 לפני הספירה,

the Yellow Emperor of China charged his historian, Cangjie,

הקיסר הצהוב של סין הטיל על ההיסטוריון שלו, צ‘נג’יי,

to develop a system of writing.

לפתח מערכת כתיבה.

Sitting alongside a riverbank, Cangjie noticed the imagery that surrounded him.

כשהוא יושב לצד גדת נהר, הבחין צ‘נג’יי בדימויים שהקיפו אותו.

From this, he created the first Chinese characters.

מזה הוא יצר את האותיות הסיניות הראשונות.

And that night, the sky rained millet while ghosts cried,

ובאותו לילה, השמיים המטירו דוחן בזמן שרוחות רפאים בכו,

fearing their actions may now be condemned by the written word.

מחשש שמעשיהם עלולים להיות מוקעים כעת על ידי המילה הכתובה.

We can’t say for sure whether the story is true.

אנחנו לא יכולים לומר בוודאות אם הסיפור נכון.

But the earliest artifacts containing Chinese characters

אך החפצים המוקדמים ביותר המכילים אותיות סיניות

date to the Shang Dynasty, around 1250 to 1050 BCE,

מתוארכים לשושלת שאנג, בסביבות 1250 עד 1050 לפני הספירה,

still making it one of the earliest forms of written language.

ועדיין הופכים אותן לאחת הצורות המוקדמות ביותר של שפה כתובה.

Characters etched on ox bones and turtle shells

דמויות חרוטות על עצמות שור וקליפות צבים

show Shang kings’ writings to their ancestors,

מציגות את כתבי מלכי שאנג לאבותיהם,

discussing everything from agriculture to the origins of a toothache.

ודנים בכל דבר החל מחקלאות ועד למקורות של כאב שיניים.

And as the legend suggests,

וכפי שהאגדה מרמזת,

these ancient characters were mainly pictograms,

האותיות העתיקות הללו היו בעיקר פיקטוגרמות,

or symbols that resemble what they’re meant to represent.

או סמלים הדומים למה שהן אמורות לייצג.

Even today, some of the most foundational Chinese characters remain pictographic,

גם כיום, חלק מהאותיות הסיניות הבסיסיות ביותר נותרו פיקטוגרפיות,

like rén (人), which means person, and mù (木), which means wood or tree.

כמו rén (人), שפירושה אדם, ו- mù (木), שפירושה חפץ מעץ או עץ.

Some characters are ideograms, or symbols that represent abstract concepts,

חלק מהדמויות הן אידיאוגרמות, או סמלים המייצגים מושגים מופשטים,

like the numbers yī (一), èr (二), and sān (三).

כמו המספרים yī (一), èr (二) ו- sān (三).

Others are compound ideograms,

אחרים הם אידיאוגרמות מורכבות,

which combine two or more pictograms or ideograms.

המשלבות שתי פיקטוגרמות או אידיאוגרמות או יותר.

For example, xiū (休) places the character for person

לדוגמה, xiū (休) מציב את הסמל לאדם

next to the character for tree and means to rest.

ליד הסמל לעץ ומשמעתה לנוח.

However, most modern-day characters are known as logograms,

עם זאת, רוב האותיות המודרניות ידועות בשם לוגוגרמות,

and are constructed of two components: a radical component,

והן בנויות משני מרכיבים: מרכיב רדיקלי,

which gestures at the meaning of the character,

שהוא מחווה למשמעות האות,

and a sound component, which hints at its pronunciation.

ומרכיב צליל, המרמז על הגייתו.

And all characters are built from a variety of strokes,

וכל הדמויות בנויות ממגוון משיכות,

which are often simplified to eight basic types.

שלעתים קרובות מפושטות לשמונה סוגים בסיסיים.

There are 214 radicals, each with its own definition.

ישנם 214 רדיקלים, שלכל אחד מהם הגדרה משלו.

Some can stand alone, while others cannot.

חלקם יכולים לעמוד לבד, בעוד שאחרים לא יכולים.

For instance, the radical rì (日), written on its own means sun.

לדוגמה, הרדיקל rì (日), שנכתב בפני עצמו פירושו שמש.

It’s also used in characters with sun-related definitions,

הוא משמש גם באותיות עם הגדרות הקשורות לשמש,

such as xiǎo (晓) meaning dawn.

כגון xiǎo (晓) שפירושו שחר.

The radical cǎo (艹), on the other hand, never stands alone,

לעומת זאת, הרדיקל- cǎo (艹), לעולם אינו עומד לבדו,

but can be found within characters related to grass and plants,

אלא ניתן למצוא אותו בתוך אותיות הקשורות לדשא וצמחים,

like huā (花) meaning flower.

כמו huā (花) שפירושו פרח.

And the radical shuǐ (水), meaning water, always stands alone,

והרדיקל shuǐ (水), שפירושו מים, תמיד עומד לבדו,

but has a variant (氵) that is used when it’s part of more complex characters

אך יש לו גרסה(氵) המשמשת כאשר היא חלק מדמויות מורכבות יותר

like hé (河), meaning river.

כמו hé (河), כלומר נהר.

Radicals can appear in different positions:

רדיקלים יכולים להופיע במיקומים שונים:

to the left, to the right, above, below,

משמאל, מימין, מעל, מתחת,

or even surrounding the rest of the character.

או אפילו סביב שאר האות.

There are many more sound components than radicals,

ישנם הרבה יותר מרכיבי קול מאשר רדיקלים,

with estimates ranging in the thousands.

עם הערכות שנעות באלפים.

Similar sounding words often share the same sound component,

מילים נשמעות דומות חולקות לעתים קרובות את אותו מרכיב צליל,

and their radicals help shed light on their meanings.

והרדיקלים שלהן עוזרים לשפוך אור על משמעויותיהן.

Take fēng (峰) and fēng (蜂).

קח פאנג (峰) ופנג (蜂).

The radical shān (山) means mountain,

השאן הרדיקלי (山) פירושו הר,

which hints at the first character’s definition: summit.

מה שמרמז על הגדרת האות הראשונה: פסגה.

The radical in the second character, chóng (虫), means insect,

הרדיקל באות השנייה, chóng (虫), פירושו חרק,

and together with the sound component means bee.

ויחד עם מרכיב הקול פירושו דבורה.

While many words in Chinese sound similar, just like in other languages,

בעוד שמילים רבות בסינית נשמעות דומות, ממש כמו בשפות אחרות,

context or tonality helps clarify their meaning.

ההקשר או הטונאליות עוזרים להבהיר את משמעותן.

Yet how each character is pronounced depends on dialect,

עם זאת, האופן שבו כל אות מבוטאת תלוי בניב,

which varies across the country.

המשתנה ברחבי הארץ.

So conversations in Chengdu may sound vastly different than in Nanjing,

אז שיחות בצ’נגדו אולי נשמעות שונות מאוד מאשר בנאנג’ינג,

but in both places, the written language is the same.

אבל בשני המקומות, השפה הכתובה זהה.

And unlike the romance languages,

ובניגוד לשפות הרומנטיות,

Chinese has no gendered nouns or verb conjugations.

לסינית אין שמות עצם מגדריים או צימוד פעלים.

So the character chī (吃), meaning to eat, remains unchanged

לכן האות צ’י (吃), כלומר לאכול, נשארת ללא שינוי

whether the subject is yourself, a coworker, or a lesion of fearful ghosts.

בין אם הנושא הוא עצמכם, עמית לעבודה או פגע של רוחות רפאים מפחידות.

To indicate the past, a marker like le (了) can be added.

כדי לציין את העבר, ניתן להוסיף סמן כמו le (了).

So “I eat bread” becomes “I ate bread.”

אז "אני אוכל לחם" הופך ל"אכלתי לחם".

Over the years, the Chinese writing system has undergone many changes.

במהלך השנים מערכת הכתיבה הסינית עברה שינויים רבים.

As characters went from being etched in bone, to cast in bronze,

כשהאותיות עברו מלהיות חרוטות בעצמות, ליציקה בברונזה,

to brushed on paper,

להברשה על נייר,

their script has evolved along the way.

התסריט שלהן התפתח לאורך הדרך.

In the 1950s and 60s, the Chinese Communist Party introduced

בשנות החמישים וה-60 הציגה המפלגה הקומוניסטית הסינית

new simplified versions of the traditional characters,

גרסאות פשוטות חדשות של האותיות המסורתיות,

which are now standard in China,

שהן כיום סטנדרטיות בסין,

though traditional characters remain in use in Hong Kong and Taiwan.

אם כי אותיות מסורתיות נותרו בשימוש בהונג קונג ובטייוואן.

And while the Chinese character system may seem unique,

ובעוד שמערכת התווים הסינית עשויה להיראות ייחודית,

its development greatly influenced the spoken languages

התפתחותה השפיעה רבות על השפות המדוברות

and writing systems of its neighbors.

ומערכות הכתיבה של שכנותיה.

For example, around 60% of Japanese dictionary entries are kanji—

לדוגמה, כ -60% מערכי המילון היפני הן קאנג’--

characters that originated in Chinese or were created from its elements.

אותיות שמקורן בסינית או נוצרו ממרכיביה.

With a 3,000 year history,

עם היסטוריה של 3,000 שנה,

Chinese characters have and will continue to leave their mark.

אותיות סיניות המשיכו להשאיר את חותמן.