Distorting Madonna in Medieval art - James Earle

עיוות המדונה באומנות ימי הביניים - ג'יימס ארל

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: eviatar edlerman

Ever see a medieval painting of baby Jesus

אי פעם ראיתם ציור של ישו התינוק מימי הביניים

sitting or standing on his mother's lap

יושב או עומד בחיקה של אימו

and wonder why she's so large?

ותהיתם למה היא כל כך גדולה?

Paintings like Cimabue's enthroned Madonna with angels

ציורים כמו המדונה המוכתרת עם מלאכים של צ'ימבורי

or Duccio's Maesta

או מאסטה של דוציו

also appear out of proportion.

גם נראים לא בפרופורציה.

If Mary were to stand up, it seems,

אם מריה היתה עומדת, כל נראה,

the angels in the picture would be as tall as her shin bone,

המלאכים בתמונה היו בגובה עצם השוק שלה,

and her torso would be disproportionately small

והגוף שלה היה קטן באופן לא פרופורציונלי

when compared to her legs.

יחסית לרגלים שלה.

Maybe you thought the artist simply wasn't skilled enough

אולי חשבתם שהאומן פשוט לא היה מוכשר מספיק

to paint realistically

לצייר באופן ראליסטי

or lacked the mathematical skill of perspective.

או היה חסר לו הכושר המתמטי לא פרספקטיבה.

But that's not the full story.

אבל זה לא יהיה הסיפור המלא.

To understand why, we need to go back

כדי להבין למה, אנחנו צריכים לחזור

to the late fifth century

לסוף המאה החמישית

when the city of Rome was attacked by the Goths.

כשהעיר רומא הותקפה על ידי הגותים.

Rome was built in marble and meant to last forever.

רומא נבנתה בשיש והיתה אמורה להחזיק לעולמים.

It represented, for many years,

היא יצגה, במשך הרבה שנים,

the pinnacle of human civilization,

את פסגת התרבות האנושית,

so its destruction left a huge void.

אז ההרס שלה השאיר חלל גדול.

Theologians, who preached about a world beyond the physical,

תאולוגים, שהטיפו על עולם מעבר לעולם הפיסי,

began attracting an audience as Rome crumbled,

התחילו למשוך קהל כשרומא התפוררה,

and Christianity started to fill the void left by the Empire.

והנצרות התחילה למלא את החלל שהשאירה המעצמה.

As a replacement for the physical beauty of Rome,

כתחליף ליופי הפיסי של רומא,

Christianity offered a metaphysical beauty of virtue

הנצרות הציעה יופי מטאפיסי של טוהר

and an eternal heaven

וגן עדן ניצחי

that could not be destroyed as Rome had.

שלא יוכל להיות מושמד כמו רומא.

After the fall of Rome,

אחרי נפילת רומא,

early medieval theologians turned away from physical beauty,

תאולוגים מימי הביניים המוקדמים התרחקו מיופי פיסי,

rejecting it in favor of inner-beauty.

ודחו אותו לטובת יופי פנימי.

They maintained that while the physical world was temporary,

הם טענו שבזמן שהעולם הפיסי היה זמני,

virtue and religion were permanent.

טוהר ודת היו קבועים.

Beautiful objects could lead to a misguided worship of the object

עצמים יפיפיים יכלו להוביל לסגידה מוטעית לחפץ

rather than the worship of goodness.

במקום הסגידה לטוב.

It is said that the early sixth century preacher, St. Benedict,

נאמר שמטיף מתחילת המאה השישית, סנט בנדיקט,

upon thinking of a beautiful woman,

אחרי שחשב על אישה יפה,

threw himself into a thorn patch,

זרק את עצמו לתוך חלקת קוצים,

and through his suffering,

ודרך הסבל שלו,

regained his focus on spiritual beauty.

רכש מחדש את המיקוד שלו ביופי רוחני.

He feared his desire for the beautiful woman

הוא חשש שהתשוקה שלו לנשים יפות

would distract him from his desire to love God.

תסיח את דעתו מהתשוקה שלו לאלוהים.

As European civilization transitioned away from empires

כשהתרבות הארופאית עברה מאימפריות

and towards religion,

ולכיוון דת,

monasteries became the gatekeepers of knowledge,

מנזרים הפכו לשומרי הסף של הידע,

which meant that classical books

מה שאמר שספרים קלאסיים

that praised physical pleasures

ששיבחו את התענוגות הפיסיות

were not copied or protected.

לא הועתקו או נשמרו.

Without protection, they became the victims of natural decay,

בלי הגנה, הם הפכו לקורבנות של ריקבון טבעי,

fire,

אש,

flooding,

שיטפונות,

or pests.

או מזיקים.

And without the help of monks transcribing new copies,

ובלי העזרה של נזירים ששכתבו עותקים חדשים,

these texts and the philosophies they carried

הטקסטים האלה והפילוסופיות שהם נשאו

disappeared in Western Europe

נעלמו במערב אירופה

and were replaced by the works of people like St. Benedict,

והוחלפו על ידי העבודות של אנשים כמו סיינט בנדיקט,

which brings us back to these depictions of Jesus and Mary.

מה שמביא אותנו חזרה לתאורים האלה של ישו ומריה.

Because Christianity had so fervently rejected physical beauty,

בכלל שהנצרות דחתה את היופי הפיסי כל כך,

these medieval artists purposefully avoided

האומנים האלה מימי הביניים נמנעו בכוונה

aesthetically pleasing forms.

מצורות נאות אסטטית.

At first, decorations for churches or palaces

ראשית, קישוטים לכנסיות וארמונות

were limited to interesting geometric patterns,

היו מגבלים לצורות גאומטריות מעניינות,

which could be pleasing

שיכלו להיות נעימות

without inspiring sinful thoughts of physical pleasure.

בלי לעורר מחשבות חוטאות של הנאות פיסיות.

As the medieval period progressed,

כשימי הביניים התקדמו,

depictions of Jesus and Mary were tolerated,

יצוגים של ישו ומריה נסבלו,

but the artist clearly made an effort to veil Mary

אבל האומן בברור עשה מאמץ לעטוף את מריה

and give her disproportionately large legs,

ולתת לה רגליים גדולות באופן לא פרופורציונלי,

with those enormous shin bones.

עם עצמות השוק הענקיות האלה.

The fear remained that a beautiful illustration of Mary

הפחד נשאר שיצוג יפה של מריה

might inspire the viewer to love the painting

אולי יתן השראה לצופים לאהוב את הציור

or the physical form of Mary,

או את היצוג הפיסי של מריה,

rather than the virtue she's meant to represent.

במקום הטוהר שהיא היתה אמורה לייצג.

So even though it may be fun to think we can paint

אז אפילו שאולי נחמד לחשוב שאנחנו יכולים לצייר

more realistically than Cimabuey or Duccio,

בצורה ראליסטית יותר מצ'ימבורי או דוצ'יו,

we need to remember that they had different goals

אנחנו צריכים לזכור שהיו להם מטרות שונות

when picking up a paintbrush.

כשהם הרימו את מברשת הציור.