A day in the life of a Roman soldier - Robert Garland

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Shai Hakim

The year is 15 CE and the Roman Empire is prospering.

השנה היא 15 לספירה והאימפריה הרומאית משגשגת.

Most of the credit will go to the emperor,

רוב הקרדיט הולך לקיסר,

but this success wouldn’t have been possible

אבל ההצלחה לא היתה אפשרית

without loyal soldiers like Servius Felix.

בלי חיילים נאמנים כמו סרביוס פליקס.

Servius enlisted as a legionary eight years ago at age 18,

סרביוס התגייס כלגיונר לפני שמונה שנים בגיל 18,

the son of a poor farmer with few prospects.

הבן של איכר עני עם מעט אפשרויות.

Unlike the majority of legionaries, he doesn’t gamble,

בניגוד לרוב הלגיונרים, הוא לא מהמר,

so he’s been able to save most of his wages.

אז הוא היה מסוגל לחסוך את רוב המשכורת שלו.

He’s even kept his viaticum,

הוא אפילו שמר על הויאטיקום,

the three gold coins he received when he enlisted.

שלושת מטבעות הזהב שקיבל כשהתגייס.

If he survives until retirement, he’ll receive several acres of land.

אם הוא ישרוד עד הפרישה, הוא יקבל מספר דונמים של אדמה.

And he’s grown rather fond of a girl back home

והוא שם עין על בחורה בבית

whom he intends to marry.

איתה התכוון להנשא.

But he’ll have to wait until he completes his 25 years of service

אבל הוא יהיה חייב לחכות עד שישלים את 25 שנות השרות שלו

before that can happen.

לפני שזה יקרה.

And the life of a legionary is dangerous and grueling.

והחיים של לגיונר מסוכנים וקשים.

Today, Servius’s legion, along with three others,

היום, הלגיון של סרביוס, יחד עם שלושה אחרים,

has undertaken a “great march” of 30,000 Roman paces,

יצא ל"מסע הגדול" של 30,000 צעדים רומאים,

the equivalent of nearly 36 kilometers.

שווה ערך לכמעט 36 קילומטר.

Servius’s armor and weapons,

השריון וכלי הנשק של סרביוס,

including his gladius,

כולל הגלדיוס שלו,

scutum,

סקוטום,

and two pila,

ושני פילה,

weigh over 20 kilograms.

שוקלים יותר מ 20 קילו.

And that’s not counting his backpack, or sarcina,

וזה לא כולל את התרמיל שלו או סרקינה,

which contains food and all the tools he needs to help build the camp –

שמכיל אוכל ואת כל הכלים שהוא צריך כדי לעזור לבנות את המחנה --

spade,

saw,

את,

מסור,

pickaxe,

מכוש,

and basket.

וסל.

Although Servius is exhausted, he won’t sleep much tonight.

למרות שסרביוס מותש, הוא לא ישן הרבה הלילה.

He’s been assigned the first watch,

הוא מצוות למשמרת הראשונה,

which means looking after the baggage animals

מה שאומר להשגיח על בהמות המשא

and keeping alert against a possible ambush.

ולהיות ערני למארב אפשרי.

After he’s done, he lies awake, dreading the day ahead,

אחרי שסיים, הוא שכב ער, חולם על היום הבא,

which will force him to recall his worst nightmare.

שיגרום לו להזכר בסיוט הגדול ביותר שלו.

At dawn, Servius eats breakfast with his seven tent companions.

עם שחר, סרביוס אוכל ארוחת בוקר עם שבעת חבריו לאוהל.

They’re like a family, all bearing scars from the battles they’ve fought together.

הם כמו משפחה, כולם נושאים צלקות מקרבות בהם נלחמו יחד.

Servius is from Italia,

סרביוס הוא מאיטליה,

but his fellow soldiers hail from all over the empire,

אבל חבריו החיילים הגיעו מכל האימפריה,

which stretches from Syria to Spain.

שנמתחת מסוריה עד ספרד.

So they’re all far from home in the northern land of Germania.

אז כולם רחוקים מהבית באדמה הצפונית של גרמניה.

Servius’s legion and three others with him today

הלגיון של סרביוס ושלושה אחרים איתו היום

are under the command of Emperor Tiberius’s nephew Germanicus,

תחת הפיקוד של האחיין של הקיסר טיביריוס גרמניקוס,

named for his father’s military successes against the Germanic tribes.

שנקרא על שם ההצלחה הצבאית של אביו נגד השבטים הגרמנים.

Each legion has close to 5,000 men,

בכל לגיון יש בערך 5,000 אנשים,

divided into cohorts of about 500,

מחולקים לקבוצות של בערך 500,

further subdivided into centuries of around 80-100 men.

שמחולקים שוב לסנטוריס של בערך 80-100 אנשים.

Each century is commanded by a centurion.

כל סנטורי נמצאת תחת פיקוד של סנטוריון.

An aquilifer, or eagle-bearer, marches at the head of each legion

אקויליפר, או נושא עיט, צועד בראש הלגיון

carrying its eagle standard.

נושא את אות העיט.

The centurions march beside the legionaries belting out orders,

הסנטוריון צועד ליד הלגיונרים ושואג פקודות,

“Dex, sin, dex, sin,"

"דקס, סין, דקס, סין,"

“Right, left, right, left,"

"ימין, שמאל, ימין, שמאל,"

starting with the right foot as the left is considered unlucky or sinister.

מתחילים עם רגל ימין כי רגל שמאל נחשבת למביאת מזל רע.

Despite the strict discipline, there’s tension in the air.

למרות המשמעת הקשוחה, יש מתח באויר.

Last year, some legions in the area revolted,

בשנה שעברה, כמה לגיונים באזור התמרדו,

demanding better pay and a cut in the length of service.

ותבעו שכר טוב יותר וקיצור זמן השרות.

Only their general’s charisma and negotiating skills

רק הכריזמה של הגנרלים שלהם וכישורי המשא ומתן שלהם

prevented wholesale mutiny.

מנעו מרד מלא.

Today is a “just march,” only 30 kilometers.

היום זה "צעדה בלבד," רק 30 קילומטר.

As the marshes and forests of Germania lie beyond the empire’s road system

כשהביצות והיערות של גרמניה נמצאים מעבר למערכת הדרכים של האימפריה

the men must build causeways and bridges to make headway—

הגברים צריכים לבנות דרכים וגשרים כדי להתקדם --

something they’ve recently spent more time doing than fighting.

משהו שהם בילו לאחרונה יותר זמן בלעשות מלהלחם.

Finally, they arrive at their destination, a place Servius knows too well.

לבסוף, הם הגיעו ליעד שלהם, מקום שסרביוס מכיר יותר מדי טוב.

It’s a clearing on the outskirts of the Teutoburg Forest,

זו קרחת יער בפאתי יער טוטבורג,

where six years ago, during the reign of the Emperor Augustus,

שם לפני שש שנים, במהלך שלטון המלך אוגוסטוס,

Germanic tribes under their chieftain Arminius

שבטים גרמנים תחת המנהיג שלהם ארמיניוס

ambushed and destroyed three legions.

הציבו מארב והשמידו שלושה לגיונות.

Proceeding along a narrow path,

ממשיכים לאורך שבילים צרים,

the legions were attacked from forest cover under torrential rain

הליגיונות הותקפו ממחסה היער תחת גשם שוטף

with their escape blocked.

כשבריחתם נחסמת.

It was one of the worst defeats the Romans ever suffered

זו היתה אחת התבוסות הגרועות ביותר שהרומאים אי פעם סבלו

and Augustus never lived it down.

ואוגוסטוס מעולם לא התגבר על זה.

Servius was one of the few survivors.

סרביוס היה אחד הניצולים היחידים.

Servius still has nightmares of his comrades lying where they fell.

לסרביוס עדיין יש סיוטים על חבריו שוכבים במקום בו נפלו.

But now the army is back to bury the dead with full military honors.

אבל עכשיו הצבא חזר לקבור את המתים עם כבוד צבאי מלא.

As he helps in the task,

כשהוא עוזר במשימה,

he can’t help wondering whether the bones he handles belonged to someone he knew.

הוא לא יכול שלא לתהות אם העצמות בהן טיפל שייכות למישהו שהכיר.

Several times he wants to weep aloud, but he pushes on with the task.

מספר פעמים הוא רוצה לבכות בקול, אבל הוא ממשיך במשימה.

The glory of the Empire can go to the crows.

התהילה של האימפריה יכולה ללכת לעורבים.

All he craves is to retire on a small farm with his wife-to-be,

כל מה שהוא רוצה זה לפרוש בחווה קטנה עם אשתו לעתיד,

if the gods should spare his life for 17 more years.

אם האלים יחוסו עליו עוד 17 שנה.