When will the next ice age happen? - Lorraine Lisiecki

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Roni Ravia

לפני עשרים אלף שנה,

כדור הארץ היה מכוסה במעטה קפוא עליו שוטטו ממוטות צמריות.

כיפות קרח עצומות, בעובי מספר אלפי מטרים,

כיסו חלקים מצפון אמריקה, אסיה, ואירופה.

אנו קוראים למצב זה "עידן הקרח."

אבל גאולוגים קוראים לזה המקסימום הקרחוני האחרון.

מפני שזו הפעם האחרונה שכיסוי הקרח הגיע לכאלו מימדים,

ו"עידן הקרח" הוא מונח לא רשמי ללא הגדרה מוסכמת אחת.

במהלך מליון השנים האחרונות,

היו למעשה כ-10 תקופות שונות של מקסימום קרחוני.

במהלך הסטורית כדור הארץ, האקלים השתנה מאוד.

במשך מאות מליוני שנים,

לפלנטה לא היו קטבים קפואים כלל.

בלי קרח זה, הים היה גבוה ב 70 מטר.

ומנגד, לפני כ 700 מליון שנה,

כדור הארץ היה מכוסה כמעט לגמרי בקרח

במהלך ארוע המכונה "כדור הארץ ככדור שלג."

אז מה גורם לשינויים המסיביים האלה באקלים כדור הארץ?

אחד הגורמים העיקריים הוא הפחמן הדו חמצני באטמוספירה,

גז חממה שלוכד חום.

תהליכים טבעיים, כמו פעילות וולקנית,

שחיקה כימית של סלעים,

וקבורה של חומר אורגני,

יכולים לגרום לשינוים גדולים בריכוז הפחמן הדו חמצני אם הם נמשכים מליוני שנים.

במהלך מליוני השנים האחרונות, ריכוז הפחמן הדו חמצני היה נמוך יחסית,

ותקופות של מקסימום קרחוני חוזרות ונשנות

נגרמו ממחזורים של תנועת כדור הארץ סביב השמש.

כשכדור הארץ מסתובב,

הוא מתנדנד על צירו וההטיה שלו משתנה,

דבר המשנה את כמות אור השמש שפוגעת בחלקים שונים על פניו.

התנודות הללו, בשילוב עם צורת מסלולו האליפטית,

גורמים לשינוי בטמפרטורות הקיץ

התלוי באם שיא הקיץ מתרחש כשכדור הארץ קרוב

או רחוק מהשמש.

בערך כל 100,000 שנה,

הגורמים האלה חוברים יחד כדי לייצר תנאים קרים קיצוניים שממשיכים אלפי שנים.

קייצים קרים שאינם חמים מספיק כדי להמיס את השלג של החורף הקודם,

מאפשרים לקרח להצטבר שנה אחר שנה.

כיפות הקרח הללו מייצרות קרור נוסף

על ידי החזרת רוב אנרגית השמש חזרה לחלל.

באותו זמן, תנאים קרים יותר מעבירים פחמן דו חמצני

מהאטמוספירה לאוקיינוס,

דבר הגורם לעוד קרור והתרחבות היקף הקרחונים.

לפני כ 20,000 שנה,

המגמה הזו התהפכה כששינוי במסלול כדוה״א הגביר את כמות אור השמש בקיץ

על כיפות הקרח הגדולות, והן החלו להנמס.

פני הים עלו ב 130 מטר

ופחמן דו חמצני השתחרר מהאוקיינוס חזרה לאטמוספירה.

על ידי ניתוח של אבקנים ומאובנים ימיים,

גאולוגים טוענים שהטמפרטורות הגיעו למקסימום לפני כ 6,000 שנה,

לפני ששינוי נוסף במסלול כדור הארץ גרם לקרור מחודש.

אז מה הלאה?

בהתבסס על המחזור הטבעי שנראה בתיעוד מזג האויר,

היינו מצפים שכדור הארץ ימשיך במגמה של התקררות הדרגתית

באלפי השנים הבאות.

אף על פי כן, ההתקררות הזו התהפכה בפתאומיות לפני כ 150 שנה.

מדוע?

רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה עלו מאז המאה ה 19,

עם העליה בשימוש בדלקים מאובנים.

אנחנו יודעים זאת מחקר בועות אויר שלכודות בקרח באנטארקטיקה.

העליה ברמות הפחמן הדו חמצני מתרחשת באותו זמן

עם העליה בטמפרטורות הגלובליות, של כמעט מעלת צלזיוס שלמה.

קרחונים ותחנות ניטור אטמוספרי

מראים לנו שרמות הפחמן הדו חמצני עולות במהירות גבוהה יותר,

ולרמות גבוהות יותר,

מבכל נקודת זמן ב 800,000 השנים האחרונות.

מודלים ממוחשבים חוזים עליה נוספת של מעלה עד ארבע עד 2100,

תלוי בכמה דלקים מאובנים נוספים נשרוף.

מה זה אומר לגבי הקרח המכסה כרגע את גרינלנד ואנטרקטיקה?

שינויים קודמים במזג האויר מציעים שאפילו התחממות מועטה

יכולה להתחיל תהליך של המסת קרח שתמשך אלפי שנים.

עד סוף המאה,

התמוססות הקרח צפויה להעלות את פני הים ב 30 עד 100 סנטימטר,

מספיק כדי להשפיע על הרבה ערי חוף ומדינות איים.

אם עליה של ארבע מעלות תמשך במשך מספר אלפי שנים,

רמות הים יכולות לעלות בעד 10 מטר.

על ידי לימוד האקלים בעבר,

מדענים לומדים יותר על המניעים לשינויים בקרח

שעיצבו את הפלנטה שלנו במשך מליוני שנים.

המחקר טוען שנקיטת פעולה עכשווית

כדי להפחית במהירות את רמות פליטת הפחמן הדו חמצני,

תוכל עדיין לאפשר לנו למתן את אובדן הקרח ולהציל את קהילות החוף שלנו.