Can you outsmart this logical fallacy? - Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

Meet Lucy.

פגשו את לוסי.

She was a math major in college,

היא בוגרת תואר שני למתמטיקה במכללה,

and aced all her courses in probability and statistics.

והצטיינה בכל הקורסים בהסתברות וסטטיסטיקה.

Which do you think is more likely: that Lucy is a portrait artist,

מה אתם חושבים שיותר הגיוני: שלוסי היא אמנית פורטרטים,

or that Lucy is a portrait artist who also plays poker?

או שלוסי היא אמנית פורטרטים שגם משחקת פוקר?

In studies of similar questions, up to 80 percent of participants

במחקרים של שאלות דומות, עד 80 אחוז מהמשתתפים

chose the equivalent of the second statement:

בחרו במקבילה של ההצהרה השניה:

that Lucy is a portrait artist who also plays poker.

שלוסי היא אמנית פורטרטים שגם משחקת פוקר.

After all, nothing we know about Lucy suggests an affinity for art,

אחרי הכל, שום דבר ממה שאנחנו יודעים על לוסי לא מציע זיקה לאמנות,

but statistics and probability are useful in poker.

אבל סטטיסטיקה והסתברות הן שימושיות בפוקר.

And yet, this is the wrong answer.

ועדין, זו התשובה השגויה.

Look at the options again.

הסתכלו באופציות שוב.

How do we know the first statement is more likely to be true?

איך אנחנו יודעים שההצהרה הראשונה יותר סבירה כאמיתית?

Because it’s a less specific version of the second statement.

בגלל שזו אופציה פחות ספציפית של ההצהרה השניה.

Saying that Lucy is a portrait artist doesn’t make any claims

להגיד שלוסי היא אמנית פורטרטים לא מעלה שום טענה

about what else she might or might not do.

בנוגע למה עוד היא יכולה או לא יכולה לעשות.

But even though it’s far easier to imagine her playing poker than making art

אבל למרות שהרבה יותר קל לדמיין אותה משחקת פוקר מאשר יוצרת אמנות

based on the background information,

בהתבסס על מידע הרקע,

the second statement is only true if she does both of these things.

ההצהרה השניה נכונה רק אם היא עושה את שני הדברים.

However counterintuitive it seems to imagine Lucy as an artist,

עד כמה שזה נראה לא אינטואיטיבי לדמיין את לוסי כאמנית,

the second scenario adds another condition on top of that, making it less likely.

התרחיש השני מוסיף תנאי נוסף עליו, מה שעושה אותו פחות סביר.

For any possible set of events, the likelihood of A occurring

עבור כל צירוף של אירועים, ההסתברות ש א' יקרה

will always be greater than the likelihood of A and B both occurring.

תמיד תהיה גדולה יותר מההסתברות שגם א' וגם ב' יתרחשו.

If we took a random sample of a million people who majored in math,

אם ניקח מדגם אקראי של מליון אנשים שלמדו מתמטיקה,

the subset who are portrait artists might be relatively small.

הקבוצה החלקית של אמני פורטרטים כנראה תהיה קטנה יחסית.

But it will necessarily be bigger

אבל היא תהיה גדולה יותר בהכרח

than the subset who are portrait artists and play poker.

מהקבוצה החלקית של אמני פורטרטים שהם גם שחקני פוקר.

Anyone who belongs to the second group will also belong to the first–

כל מי ששייך לקבוצה השניה יהיה שייך גם לראשונה -

but not vice versa.

אבל לא להפך.

The more conditions there are, the less likely an event becomes.

ככל שיש יותר תנאים, כך הסבירות נמוכה יותר שארוע יתרחש.

So why do statements with more conditions sometimes seem more believable?

אז למה הצהרות עם יותר תנאים נראות לפעמים יותר משכנעות?

This is a phenomenon known as the conjunction fallacy.

זו תופעה שידועה ככשל הצירופיות.

When we’re asked to make quick decisions, we tend to look for shortcuts.

כשאנחנו נדרשים לקבל החלטות מהירות, אנחנו נוטים לחפש קיצורי דרך.

In this case, we look for what seems plausible

במקרה הזה, אנחנו מחפשים את מה שנראה מתקבל על הדעת

rather than what is statistically most probable.

במקום את מה שסטטיסטית יותר הגיוני.

On its own, Lucy being an artist doesn’t match the expectations

בפני עצמה, העובדה שלוסי היא אמנית לא מתאימה לציפיות

formed by the preceding information.

שנוצרו על ידי המידע שקדם.

The additional detail about her playing poker

המידע הנוסף על זה היא משחקת פוקר

gives us a narrative that resonates with our intuitions—

נותן לנו נרטיב שמהדהד עם האינטואיציה שלנו --

it makes it seem more plausible.

זה גורם לזה להראות יותר אפשרי.

And we choose the option that seems more representative of the overall picture,

ואנחנו בוחרים את האפשרות שנראית שמייצגת את התמונה הכללית,

regardless of its actual probability.

בלי קשר להסתברות האמיתית שלה.

This effect has been observed across multiple studies,

ההשפעה הזו נצפתה לרוחב מחקרים מרובים,

including ones with participants who understood statistics well–

כולל כאלה עם משתתפים שהבינו גם סטטיסטיקה --

from students betting on sequences of dice rolls,

מסטודנטים שמתערבים על רצפים של זריקות קוביה,

to foreign policy experts predicting the likelihood of a diplomatic crisis.

למומחי מדיניות חוץ שצופים את הסבירות של משבר דיפלומטי.

The conjunction fallacy isn’t just a problem in hypothetical situations.

כשל הצירופיות הוא לא רק בעיה במצבים היפותטיים.

Conspiracy theories and false news stories

תאוריות קונפירציה וסיפורי חדשות מזוייפים

often rely on a version of the conjunction fallacy to seem credible–

מסתמכים פעמים רבות על גרסה של רעיון כשל צירופיות כדי להיראות סבירים --

the more resonant details are added to an outlandish story,

ככל שיותר פרטים מהדהדים מוספים לסיפור המופרך,

the more plausible it begins to seem.

הוא נראה יותר מתקבל על הדעת.

But ultimately, the likelihood a story is true

אבל בסופו של דבר, הסבירות של הנכונות של סיפור

can never be greater than the probability that its least likely component is true.

לעולם לא יכולה להיות גדולה יותר מההסתברות שהחלק הפחות סביר נכון.