Why were there three popes at the same time? - Joëlle Rollo-Koster

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

For almost two millennia, the Pope has been a figure

במשך כמעט אלפיים שנה, האפיפיור היה דמות

of supreme spiritual authority for Catholics around the world.

סמכותית רוחנית עליונה לקתולים ברחבי העולם.

But in the late 14th century, Catholics found themselves

אבל בסוף המאה ה-14, הקתולים מצאו את עצמם

with not one, not two, but three popes.

לא עם אחד, לא שניים, אלא עם שלושה אפיפיורים.

Where did this plethora of popes come from?

מאיפה הגיע שפע זה של אפיפיורים?

And who among them was the genuine article?

ומי ביניהם היה הדבר האמיתי?

The origins of this papal predicament began in 1296,

מקורו של המצב האפיפיורי הזה החל בשנת 1296,

when France’s King Philip IV decided to raise taxes on the Church.

כשפיליפ הרביעי, מלך צרפת, החליט להעלות מיסים על הכנסייה.

בהתחשב בכוחה הפוליטי של הכמורה,

Given the clergy’s political power,

this offended Pope Boniface VIII, leading him to write the “Unam Sanctam”:

זה פגע באפיפיור בוניפציוס ה-8, מה שהוביל אותו לכתוב את ה “אונם סנקטם”:

צו רדיקלי שמכריז על עליונות מוחלטת של האפיפיור על שליטים ארציים.

a radical decree asserting the Pope’s total supremacy over earthly rulers.

But King Philip struck back.

אבל המלך פיליפ הכה בחזרה.

He declared Boniface a heretic and tried to have him arrested in a violent raid.

הוא הכריז על בוניפציוס ככופר וניסה לגרום למעצרו בפשיטה אלימה.

Boniface survived the assault, but died soon after.

בוניפציוס שרד את המתקפה. אבל מת זמן קצר לאחר מכן.

And following a short-lived successor, Pope Clement V was elected in 1305.

ולאחר יורש לתקופה קצרה, האפיפיור קלמנט החמישי נבחר ב-1305.

A French diplomat seeking peace in the war between England and his homeland,

דיפלומט צרפתי המבקש שלום במלחמה בין אנגליה למולדתו,

Clement wanted to stay close to the conflict

קלמנט רצה להישאר קרוב למקור הסכסוך

and escape the demands of Rome.

ונמלט מדרישותיה של רומא.

So in 1309, he moved the seat of the papacy to Avignon—

אז ב-1309 הוא הזיז את מושב האפיפיורות לאביניון

a city close to France but owned by a vassal of the Church.

עיר קרובה לצרפת אך בבעלותו של וסאל של הכנסייה.

The papacy remained here for the terms of seven popes

האפיפיורות נשארה כאן למשך כהונתם של שבעה אפיפיורים

until the reigning Pope finally returned to Italy in 1376.

עד שהאפיפיור המכהן חזר לבסוף לאיטליה ב 1376.

But just several months after his arrival, he suddenly died.

אבל רק כמה חודשים לאחר הגעתו, הוא מת לפתע.

This shocking development meant a new pope had to be elected immediately—

התפתחות מזעזעת זו פירושה היה שאפיפיור חדש היה צריך להיבחר מיד--

and in Rome, where there hadn’t been a papal election in over 70 years.

וברומא, במקום שלא היו בחירות אפיפיוריות במשך למעלה מ- 70 שנה.

The Romans were determined to elect one of their own

הרומאים היו נחושים לבחור אחד משלהם

and restore Rome as the seat of Western Christendom.

ולהשיב את רומא כמושב של הנצרות המערבית.

Local officials pressured cardinals to choose an Italian pope,

הרשויות המקומיות לחצו על הקרדינלים לבחור אפיפיור איטלקי,

while rowdy mobs raided the conclave and plundered the papal wine cellar.

בזמן שאספסוף פרוע פשט על הקונקלווה ובזזו את מרתף היינות של האפיפיור.

Amidst this chaos, the cardinals elected the Neapolitan Archbishop of Bari

בתוך הכאוס הזה, הקרדינלים בחרו את הארכיבישוף הנאפוליטני של בארי

to become Pope Urban VI.

להיות האפיפיור אורבנוס השישי

Initially, Urban was seen as a safe choice.

בתחילה ראו את אורבן כבחירה בטוחה.

But he quickly proved to be a reformer who sought to limit the cardinal’s finances.

אבל מהר מאוד התברר שהוא רפורמטור שביקש להגביל את הכספים של הקרדינל.

Desperate to maintain their luxurious lifestyles,

נואשים לתחזק את אורח החיים המפואר שלהם,

the cardinals declared the recent election illegitimate,

הקרדינלים הכריזו על הבחירות האחרונות כלא לגיטימיות.

since it was decided under pressure from the Roman mob.

מאחר שזה הוחלט תחת לחץ מההמון הרומאי.

They denounced Urban as a usurper

הם הוקיעו את אורבן כגזלן

and held a new conclave to elect Pope Clement VII.

וערכו כנס חדש לבחירת האפיפיור קלמנט השביעי

Clement attempted to excommunicate Urban,

קלמנט ניסה לנדות את אורבן.

but he refused to recognize the authority of Clement

אבל הוא סירב להכיר בסמכותו של קלמנט

or his greedy cardinals.

או הקרדינלים החמדנים שלו.

Urban named new cardinals to his court and entrenched himself in Rome

אורבן מינה קרדינלים חדשים לחצרו והתבצר ברומא

while Clement and his supporters returned to Avignon.

ואילו קלמנט ותומכיו חזרו לאביניון.

The schism had officially begun.

הפילוג החל רשמית.

Western Christendom now had two capitals, Avignon and Rome,

לנצרות המערבית היו כעת שתי בירות, אביניון ורומא,

each with their own Pope and court of cardinals.

כל אחת עם האפיפיור שלה וחצר של קרדינלים.

As popes from each line died, their cardinals appointed successors,

כאשר האפיפיורים מכל שורה מתו, הקרדינלים שלהם מינו ממשיכים,

continuing the crisis for decades.

שהמשיכו את המשבר במשך שנים.

This strange situation didn't impact most ordinary Catholics,

המצב המוזר הזה לא השפיע על רוב הקתולים הרגילים,

as there were no significant doctrinal splits.

מכיוון שלא היו מחלוקות דוקטריניות משמעותיות

Instead, the drama played out in the diplomatic realm.

במקום זאת, הדרמה שיחקה בתחום הדיפלומטי.

European rulers were forced to choose sides,

שליטי אירופה הוכרחו לבחור צדדים,

as both popes vied for spiritual and political supremacy.

מאחר ששני האפיפיורים התחרו על עליונות רוחנית ופוליטית.

Only a pope had the authority to call a general council

רק לאפיפיור הייתה הסמכות לקרוא למועצה כללית

to officially resolve the issue,

כדי לפתור את הבעיה באופן רשמי,

and both sides refused to take this step.

ושני הצדדים סירבו לנקוט בצעד זה.

So in 1409, a group of cardinals from France and Rome

אז בשנת 1409, קבוצה של קרדינלים מצרפת ורומא

took matters into their own hands.

לקחו את העניינים לידיים.

They claimed that since both popes were disputed,

הם טענו כי מאחר ושני האפיפיורים היו במחלוקת,

cardinals did have the right to call a council.

לקרדינלים הייתה הזכות לקרוא למועצה.

And at their gathering these cardinals deposed the pretenders

ובכינוסם הקרדינלים האלה הדיחו את מעמידי הפנים

and elected a new Pope.

ובחרו באפיפיור חדש.

Unfortunately, both Avignon’s Pope and Rome’s Pope

למרבה הצער, גם האפיפיור של אביניון וגם האפיפיור של רומא

refused to recognize this council.

סירבו להכיר במועצה זו.

So instead of solving the crisis, the number of popes rose to three.

אז במקום לפתור את המשבר, מספר האפיפיורים עלה לשלושה.

This unusual arrangement lasted five more years,

הסידור יוצא הדופן הזה נמשך עוד חמש שנים,

until the Council of Constance in 1417.

עד מועצת קונסטנץ ב-1417.

Here, the popes from the Roman line and recently created third line resigned

כאן, האפיפיורים מהקו הרומי והקו השלישי שנוצר לאחרונה התפטרו

and agreed to unite the church under a new Pope—

והסכימו לאחד את הכנסייה תחת אפיפיור חדש-

Martin V.

מרטין Vהחמישי.

Undisputed, Martin swiftly excommunicated the only person still against him—

ללא עוררין, מרטין נידה במהירות את האדם היחיד שעדיין נגדו-

the Pope of Avignon—

האפיפיור מאביניון-

and finally ended the schism after 39 years.

ולבסוף סיים את הפילוג לאחר 39 שנים.

Today, the church’s official records say the Roman Line

היום, הרישומים הרשמיים של הכנסייה אומרים שהשושלת הרומית

was always the true papal power.

תמיד היתה הכוח האפיפיורי האמיתי.

But regardless of how the schism ended,

אבל בלי קשר לאופן שבו הסתיים הפילוג,

its existence proves that even those who are supposed to be pious

קיומו מוכיח שגם אלה שאמורים להיות אדוקים

are prone to petty power struggles.

נוטים למאבקי כוח קטנוניים.