The story behind the Boston Tea Party - Ben Labaree

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

You've probably heard of the Boston Tea Party,

ודאי שמעתם על "מסיבת התה של בוסטון",

something about a bunch of angry colonists

משהו אודות קבוצת מתיישבים זועמים

dressed as Native Americans

מחופשים לילידים אמריקאיים

throwing chests of tea into the water.

שהשליכו תיבות תה למים.

But the story is far more complicated,

אבל הסיפור הינו מורכב בהרבה,

filled with imperial intrigue,

ומלא בתככנות אימפריאלית,

corporate crisis,

משבר תאגידי,

smuggling,

הברחות

and the grassroots origins of the American Revolution.

והמקורות העממיים של המהפכה האמריקאית.

The first thing you need to know about tea in the 1700's

הדבר הראשון שעליכם לדעת בנוגע לתה הוא שבמאה ה-18

is that it was really, really popular.

הוא היה מאד מאד פופולרי.

In England, each man, woman, and child

באנגליה, כל גבר, אשה וילד

consumed almost 300 cups of this stuff every year.

צרכו כמעט 300 כוסות מהחומר הזה מידי שנה.

And, since the English colonized America,

ומאחר שבריטניה סיפחה את אמריקה,

Americans were crazy about tea too.

גם האמריקאים השתגעו על תה.

By the 1760's, they were drinking

בשנות ה-60 של המאה ה-18 הם שתו

over a million pounds of tea every year.

מעל 450 אלף ק"ג מידי שנה.

So, when Britain wanted to increase taxes

אז כשבריטניה רצתה להעלות את המסים

on tea in America,

על התה באמריקה,

people were not happy,

העם לא אהב את זה,

mostly because they had no say in tax decisions

בעיקר משום שלא היתה להם זכות דיבור בהחלטות בענייני מסים,

made in London.

שהתקבלו בלונדון.

Remember that famous phrase,

זוכרים את המשפט המפורסם,

"No taxation without representation"?

"אין מיסוי ללא ייצוג"?

The American colonists had long believed

אזרחי המושבות באמריקה האמינו מאז ומתמיד

that they were not subject to taxes imposed by legislature

שהם לא חייבים במסים שנכפו עליהם בחקיקה

in which they lacked representation.

שבה לא היה להם ייצוג.

In fact, rather than paying the taxes,

למען האמת, במקום לשלם את המסים,

they simply dodged the tax collectors.

הם פשוט התחמקו מגובי המסים.

Since the east coast of America is hundreds of miles long

כיוון שהחוף המזרחי של אמריקה אורכו מאות קילומטרים,

and British enforcement was lax,

והאכיפה הבריטית היתה רופפת,

about 3/4 of the tea Americans were drinking

בערך 3/4 מן התה שהאמריקאים שתו

was smuggled in, usually from Holland.

הוברח, בדרך כלל מהולנד.

But the British insisted that Parliament

אולם הבריטים עמדו על כך שלפרלמנט

did have the authority to tax the colonists,

אכן יש סמכות לגבות מס מן המתיישבים,

especially after Britain went deeply into debt

בפרט לאחר שבריטניה נקלעה לחובות עמוקים

fighting the French in the Seven Years' War.

ב"מלחמת שבע השנים" נגד הצרפתים.

To close the budget gap,

כדי לכסות את הגרעון בתקציב,

London looked to Americans,

לונדון פנתה אל האמריקאים,

and in 1767 imposed new taxes on a variety of imports,

וב-1767 הטילה מסים חדשים על מגוון סחורות יבוא,

including the American's beloved tea.

כולל התה האהוב על האמריקאים.

America's response: no thanks!

התגובה האמריקאית היתה: "לא, תודה!"

They boycotted the importation of tea from Britain,

הם הטילו חרם על יבוא התה מבריטניה,

and instead, brewed their own.

ובמקומו חלטו את התה שלהם.

After a new bunch of British customs commissioners

אחרי שחבורה חדשה של קציני מכס בריטיים

cried to London for troops to help with tax enforcement,

זעקו ללונדון לשלוח חיילים לסיוע באכיפת הגבייה,

things got so heated

הרוחות התלהטו עד כדי כך

that the Red Coats fired on a mob in Boston,

ש"המעילים האדומים" פתחו באש על קהל בבוסטון

killing several people,

והרגו מספר אנשים,

in what was soon called the Boston Massacre.

במה שעד מהרה כונה "הטבח בבוסטון".

Out of the terms of the 1773 Tea Act,

על פי התנאים של חוק התה מ-1773,

Parliament cooked up a new strategy.

הפרלמנט בישל אסטרטגיה חדשה.

Now the East India Company would sell the surplus tea

מעתה "חברת הודו המזרחית" תמכור את עודפי התה

directly through hand-picked consignees in America.

ישירות, דרך זכיינים אמריקאיים שייבחרו בקפידה.

This would lower the price to consumers,

זה יוריד את המחיר לצרכן,

making British tea competitive with the smuggled variety

ויהפוך את התה הבריטי לבר-תחרות למגוון התה המוברח

while retaining some of the taxes.

תוך השגת חלק מהמסים.

But the colonists saw through the British ploy

אבל המתיישבים הבינו את התכסיס הבריטי

and cried, "Monopoly!"

וזעקו, "מונופול!"

Now it's a cold and rainy December 16, 1773.

ה-16 בדצמבר 1773 היה יום קר וגשום.

About 5,000 Bostonians are crowded

כ-5,000 תושבי בוסטון התקהלו

into the Old South Meeting House,

באולם ה"אולד סאות' מיטינג האוס",

waiting to hear whether new shipments of tea

כדי לשמוע אם משלוחי תה חדשים

that have arrived down the harbor

שהגיעו אל הנמל

will be unloaded for sale.

אכן ייפרקו למכירה.

When the captain of one of those ships reported

כשקברניט אחת הספינות האלה דיווח

that he could not leave with his cargo on board,

שהוא אינו יכול להפליג כשמטענו עדיין על הסיפון,

Sam Adams rose to shout,

סם אדמס קם וקרא,

"This meeting can do no more to save the country!"

"האסיפה הזו כבר לא יכולה לעשות דבר כדי להציל את הארץ"

Cries of "Boston Harbor a teapot tonight!"

צעקות בנוסח "נמל בוסטון יהיה קנקן-תה הלילה!"

rang out from the crowd,

נשמעו מן הקהל,

and about 50 men,

וכ-50 איש מתוכו,

some apparently dressed as Native Americans,

חלקם ככל הנראה מחופשים לילידים אמריקאיים,

marched down to Griffin's Wharf,

צעדו בסך לעבר מזח גריפין,

stormed aboard three ships,

פשטו על 3 ספינות,

and threw 340 tea chests overboard.

והשליכו מן הסיפון 340 ארגזי תה.

An infuriated British government responsded

הממשלה הבריטית הנזעמת הגיבה

with the so-called Coercive Acts of 1774,

במה שכונה "חוקי הכפייה של 1774",

which, among other things,

שבין היתר

closed the port of Boston until the locals compensated

סגרו את נמל בוסטון עד שהתושבים המקומיים יפצו

the East India Company for the tea.

את "חברת הודו המזרחית" עבור התה.

That never happened.

זה לא קרה.

Representatives of the colonies

נציגי המושבות

gathered at Philadelphia to consider

התאספו בפילדלפיה כדי לשקול

how best to respond to continued British oppression.

מהי הדרך הטובה ביותר להגיב על הדיכוי הבריטי המתמשך.

This first Continental Congress supported destruction of the tea,

הקונגרס הקונטיננטלי הראשון הזה תמך בהשמדת התה,

pledged to support a continued boycott,

ביקש תמיכה בהמשך החרם,

and went home in late October 1774

והתפזר בסוף אוקטובר 1774

even more united in their determination

כשחבריו מאוחדים ונחושים אף יותר

to protect their rights and liberties.

להגן על זכויותיהם וחירויותיהם.

The Boston Tea Party began a chain reaction

מסיבת התה של בוסטון היתה החוליה הראשונה בתגובת שרשרת

that led with little pause

שהובילה, לאחר שהות קצרה,

to the Declaration of Independence

להכרזת העצמאות

and a bloody rebellion,

ולמרד עקוב מדם,

after which the new nation was free to drink its tea,

שבעקבותיו היתה האומה החדשה חופשיה לשתות את התה שלה,

more or less, in peace.

בשלווה, פחות או יותר.