The electrifying speeches of Sojourner Truth - Daina Ramey Berry

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

In early 1828, Sojourner Truth approached the Grand Jury of Kingston, New York.

בתחילת 1828, סוג‘ורנר תרות’ ניגשה לחבר המושבעים בקינגסטון ניו יורק.

She had no experience with the legal system,

לא היה לה שום נסיון עם המערכת המשפטית,

no money, and no power in the eyes of the court.

לא כסף, ולא כוח בעיני בית המשפט.

Ignoring the jury’s scorn,

מתעלמת ממבטי השנאה של חבר המושבעים,

Truth said she was there to fight for custody of her five-year-old son Peter,

תרות′ אמרה שהיא שם כדי להלחם על המשמורת של בנה בין החמש פטר,

who’d been illegally sold to an enslaver in Alabama.

שנמכר באופן לא חוקי למשעבד באלבמה.

As the trial played out over the next several months,

כשהמשפט התקדם במשך החודשים הבאים,

Truth raised funds, strategized with lawyers,

תרות′ גייסה כספים, תכננה אסטרטגיות עם עורכי דין,

and held her faith.

והחזיקה באמונתה.

Finally in the spring of 1828, Peter was returned to her care—

לבסוף באביב 1828, פטר הוחזר לחזקתה --

but Truth’s work was far from over.

אבל העבודה של תרות' היתה רחוקה מלהסתיים.

She would dedicate the rest of her life to pursuing justice

היא הקדישה את שאר חייה למרדף אחרי צדק

and spiritual understanding.

והבנה רוחנית.

Truth was born into slavery as Isabella Baumfree

תרות' נולדה לעבדות כאיזבלה באומפרי

in the late 18th century in Ulster County, New York.

בשלהי המאה ה 18 במחוז אולסטר בניו יורק.

Although New York state had announced the abolition of slavery in 1799,

למרות שמדינת ניו יורק הכריזה על ביטול העבדות ב 1799,

the emancipation act was gradual.

חוק השחרור היה הדרגתי.

Those who were currently enslaved

אלו שהיו משועבדים כרגע

were forced to serve a period of indentured servitude until their mid-20s.

היו מוכרחים לתקופה של שיעבוד עד אמצע שנות ה 20 שלהם.

Throughout this period, enslavers repeatedly sold Baumfree,

בתקופה הזו, המשעבדים מכרו את באמפרי שוב ושוב,

tearing her from her loved ones.

וקרעו אותה מאהוביה.

Often, she was explicitly prevented from pursuing new relationships.

הרבה פעמים, מנעו ממנה באופן ספציפי מלפתוח ביחסים חדשים.

Eventually, she married an enslaved man named Thomas,

לבסוף, היא נישאה לגבר משועבד בשם תומאס,

with whom she had three children.

איתו הביאה שלושה ילדים.

She was desperate to keep her new family together—

היא היתה נואשת לשמור על משפחתה שלמה --

but the slow progress of abolition threatened this hope.

אבל ההתקדמות האיטית של ביטול העבדות איים על תקוותה.

Baumfree’s enslaver, John Dumont, had promised to free her by 1826.

המשעבד של באומפרי, ג’ון דומונט, הבטיח לשחרר אותה עד 1826.

When he failed to keep his word, Baumfree fled for her safety.

כשהוא לא עמד במילתו, באומפרי ברחה למבטחים.

During the escape, she was only able to rescue her youngest daughter Sophia,

במהלך הבריחה שלה, היא היתה מסוגלת רק להציל את ביתה הצעירה סופיה,

while her other children remained in bondage.

בעוד ילדיה האחרים נשארו כבולים.

It would be two years before she regained custody of Peter.

יקח שנתיים עד שתקבל משמורת על פטר.

After that, she would wait another two years

לאחר מכן, היא חיכתה שנתיים נוספות

before she saw any of her other children.

לפני שראתה את ילדיה האחרים.

During this time, Baumfree found solace in her faith

במהלך הזמן הזה, באומפרי מצאה נחמה באמונתה

and became increasingly dedicated to religious reflection.

והפכה יותר ויותר נתונה להשתקפות דתית.

After settling in Kingston, New York,

אחרי שהתיישבה בקינגסטון, ניו יורק,

she joined a Methodist community that shared her political views.

היא הצטרפה לקהילה המתודיסטית שחלקה את הדעות הפוליטיות שלה.

She continued her practice of speaking aloud to God in private,

היא המשיכה את מנהגה לדבר בקול לאלוהים בפרטיות,

and one night, her evening prayers took on even more sacred significance.

ולילה אחד, תפילות הערב שלה קיבלו משמעות אפילו יותר קדושה.

Baumfree claimed to hear the voice of God, telling her to leave Kingston,

באומפרי טענה ששמעה את קול האלוהים, שאמר לה לעזוב את קינגסטון,

and share her holy message with others.

ולחלוק את המסר הקדוש שלה עם אחרים.

Though she never learned to read or write,

למרות שהיא מעולם לא למדה לקרוא או לכתוב,

Baumfree became known as an electrifying orator,

באומפרי הפכה לידועה כנואמת מחשמלת,

whose speeches drew on Biblical references,

שהנאומים שלה משכו מהכתבים הדתיים,

spiritual ideals, and her experience of slavery.

אידיאלים רוחניים, והחוויה שלה בעבדות.

Her sermons denounced the oppression of African Americans and women in general,

ההטפות שלה הוקיעו את הדיכוי של אפרו אמריקאים ונשים באופן כללי,

and became prominent in campaigns for both abolition and women’s rights.

והפכה לבולטת במסעות גם לביטול העבדות וגם לזכויות הנשים.

In 1843, she renamed herself Sojourner Truth

ב 1843, היא שינתה את שמה לסוג‘רנר תרות’ (אמת נודדת)

and embarked on a legendary speaking tour.

ופצחה בסבב נאומים אגדי.

Truth saw her journey as a mission from God.

תרות' ראתה את המסע שלה כמשימה מאלוהים.

Her faith often led her to the nation’s most hostile regions,

האמונה שלה הרבה פעמים הובילה אותה לאזורים הכי עויינים של האומה,

where she spoke to bigoted audiences as the only Black woman in the crowd.

שם היא דיברה לקהלים גזעניים כאישה השחורה היחידה בקהל.

Truth was confident God would protect her,

תרות' היתה בטוחה שאלוהים יגן עליה,

but some crowds responded to her bravery with violence.

אבל כמה קהלים הגיבו לאומץ שלה באלימות.

During one of her sermons,

במהלך דרשה אחת,

a mob of white men threatened to set fire to the tent where she was speaking.

המון של לבנים איים להצית את האוהל בו היא דיברה.

In her memoir, Truth recalled steeling herself to confront them:

בזכרונות שלה, תרות′ נזכרה שחישלה את עצמה כדי להתעמת איתם:

“Have I not faith enough to go out and quell that mob…

“האם אין לי מספיק אמונה כדי לצאת להתמודד עם הקהל...

I felt as if I had three hearts!

הרגשתי כאילו יש לי שלושה לבבות!

And that they were so large, my body could hardly hold them!”

והם היו כל כך גדולים, שהגוף שלי בקושי היה יכול להחזיק אותם!”

She placated the men with song and prayer, until they had no desire to harm her.

היא הרגיע את האנשים עם שיר ותפילה, עד שלא היה להם רצון יותר לפגוע בה.

Truth’s speeches impacted thousands of people in communities across the nation,

הנאומים של תרות′ השפיעו על אלפי אנשים בקהילות ברחבי האומה,

but her activism went far beyond public speaking.

אבל האקטיביזם שלה עבר מעבר לנאום ציבורי.

During the Civil War, she became involved with the Union Army,

במהלך מלחמת האזרחים, היא הפכה למעורבת בצבא האיחוד,

recruiting soldiers and organizing supplies for Black troops.

גייסה חיילים וארגנה אספקה לחיילים השחורים.

Her work was so well regarded that she was invited to meet President Lincoln.

העבודה שלה היתה כל כך ידועה שהיא הוזמנה להפגש עם הנשיא לינקולן.

She took the occasion to argue that all formerly enslaved people

היא השתמשה בארוע כדי לטעון שאנשים שהיו משועבדים בעבר

צריכים לקבל אדמה מהממשלה.

should be granted land by the government.

Truth continued to travel and speak well into her 80s.

תרות′ המשיכה לנסוע ולנאום עד שנות ה 80 שלה.

Until her death in 1883, she remained an outspoken critic

עד מותה ב 1883, היא נשארה מבקרת גלויה

who fought for her right to be heard in a hostile world.

שנלחמה על זכותה להשמע בעולם עויין.

As Truth once said, “I feel safe even in the midst of my enemies;

כמו שתרות′ אמרה, “אני מרגישה בטוחה אפילו בין אוייבי;

for the truth is powerful and will prevail."

מאחר והאמת חזקה ואנחנו נתגבר."