Jonathan Harris: The Web's secret stories

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Shahar Kaiser

So I really consider myself a storyteller.

אז אני באמת מחשיב את עצמי למספר סיפורים.

But I don't really tell stories in the usual way,

אך אני לא ממש מספר סיפורים בדרך הרגילה,

in the sense that I don't usually tell my own stories.

במובן שאני בדרך כלל לא מספר את הסיפורים שלי עצמי.

Instead, I'm really interested in building tools that allow

במקום זאת, אני ממש מתעניין בבניית כלים שמאפשרים

large numbers of other people to tell their stories,

למספר רב של אנשים אחרים לספר את הסיפורים שלהם,

people all around the world.

אנשים מכל העולם.

I do this because I think that people actually have a lot in common.

אני עושה זאת משום שאני סבור שלאנשים יש המון במשותף.

I think people are very similar,

אני חושב שאנשים הם מאוד דומים,

but I also think that we have trouble seeing that.

אבל אני חושב גם שיש לנו בעיה לראות זאת.

You know, as I look around the world I see a lot of gaps,

אתם יודעים, כשאני מסתכל מסביב לעולם אני רואה הרבה פערים,

and I think we all see a lot of gaps.

ואני חושב שכולנו רואים הרבה פערים.

And we define ourselves by our gaps.

ואנו מגדירים את עצמנו באמצעות הפערים שלנו.

There's language gaps,

אתם יודעים, יש פערי שפה,

there's ethnicity and racial gaps, there's age gaps,

יש פערים אתניים וגזעיים, ישנם פערי גילאים,

there's gender gaps, there's sexuality gaps,

יש פערי מגדר, יש פערי מיניות,

there's wealth and money gaps, there's education gaps,

יש פערי עושר וכסף, יש פערי השכלה,

there's also religious gaps.

יש גם פערים דתיים.

You know, we have all these gaps and I think we like our gaps

אתם יודעים, יש לנו את כל הפערים הללו ואני חושב שאנחנו אוהבים את הפערים שלנו

because they make us feel like we identify with something,

משום שהם גורמים לנו להרגיש כאילו אנו מזדהים עם משהו,

some smaller community.

קהילה קטנה יותר.

But I think that actually, despite our gaps,

אבל אני חושב שבעצם, למרות הפערים שלנו,

we really have a lot in common.

באמת יש לנו הרבה במשותף.

And I think one thing we have in common is a very deep need

ואני חושב שדבר אחד שיש לנו במשותף הוא צורך מאוד עמוק

to express ourselves.

לבטא את עצמנו.

I think this is a very old human desire. It's nothing new.

אני חושב שזהו צורך אנושי עתיק. זה לא דבר חדש.

But the thing about self-expression

אבל העניין בביטוי עצמי

is that there's traditionally been this imbalance

הוא שבאופן מסורתי היה את חוסר האיזון הזה

between the desire that we have to express ourselves

בין הצורך שיש לנו לבטא את עצמנו

and the number of sympathetic friends

לבין מספר החברים האוהדים

who are willing to stand around and listen.

שמוכנים לעמוד ולהקשיב.

(Laughter)

(צחוק)

This, also, is nothing new.

גם זה אינו דבר חדש.

Since the dawn of human history, we've tried to rectify this imbalance

משחר ההיסטוריה האנושית ניסינו לתקן את חוסר האיזון הזה

by making art, writing poems, singing songs,

על ידי יצירת אמנות, כתיבת שירה, שירת שירים,

scripting editorials and sending them in to a newspaper,

כתיבת מאמרים ושליחתם לעיתון,

gossiping with friends. This is nothing new.

רכילות עם חברים. זה לא דבר חדש.

What's new is that in the last several years

מה שחדש הוא שבשנים האחרונות

a lot of these very traditional physical human activities,

הרבה מהפעילויות הממשיות והמסורתיות הללו,

these acts of self-expression, have been moving onto the Internet.

פעילויות הביטוי העצמי האלו, עברו ועוברות לאינטרנט.

And as that's happened, people have been leaving behind footprints,

ובזמן שזה קרה, אנשים השאירו ומשאירים אחריהם עקבות,

footprints that tell stories of their moments of self-expression.

עקבות שמספרות סיפורים אודות רגעי הביטוי העצמי שלהם.

And so what I do is, I write computer programs

אז מה שאני עושה - אני כותב תוכנות מחשב

that study very large sets of these footprints,

שבוחנות קבוצות גדולות מאוד של העקבות הללו,

and then try to draw conclusions about the people who left them --

ואז מנסות להסיק מסקנות אודות האנשים שהשאירו אותן --

what they feel, what they think,

מה הם מרגישים, מה הם חושבים,

what's different in the world today than usual,

מה שונה בעולם היום מבדרך כלל.

these sorts of questions.

סוג כזה של שאלות.

One project that explores these ideas,

פרויקט אחד שחוקר את הרעיונות האלו,

which was made about a year ago,

שנוצר לפני כשנה,

is a piece called We Feel Fine.

הוא עבודה שנקראת We Feel Fine ("אנחנו מרגישים בסדר").

This is a piece that every two or three minutes

זאת עבודה שבכל שתיים-שלוש דקות

scans the world's newly-posted blog entries

סורקת את הפרסומים האחרונים בבלוגים בעולם

for occurrences of the phrases "I feel" or "I am feeling."

ומחפשת מופעים של הביטויים "אני מרגיש" או "אני מרגישה".

And when it finds one of those phrases,

וכשהיא מוצאת את אחד הביטויים האלה,

it grabs the sentence up to the period,

היא שולפת את המשפט עד הנקודה,

and then automatically tries to deduce the age, gender

ומנסה, באופן אוטומטי, לאתר את הגיל, המגדר

and geographical location of the person that wrote that sentence.

והמיקום הגיאוגראפי של האדם שכתב את המשפט.

Then, knowing the geographical location and the time,

אז, כשאנו יודעים את המיקום הגיאוגראפי והזמן,

we can also then figure out the weather

אנו יכולים למצוא את מזג האוויר

when that person wrote the sentence.

בזמן שאותו אדם כתב את המשפט.

All of this information is saved in a database

כל המידע הזה נשמר בבסיס נתונים

that collects about 20,000 feelings a day.

שאוגר כ-20,000 רגשות ביום.

It's been running for about a year and a half.

הוא פועל כבר כשנה וחצי.

It's reached about seven-and-a-half million human feelings now.

הוא הגיע לכשבע וחצי מיליון רגשות אנושיים כיום,

And I'll show you a glimpse

ואני אתן לכם מבט חטוף

of how this information is then visualized. So this is We Feel Fine.

של איך המידע הזה מוצג לאחר מכן. אז זה We Feel Fine.

What you see here is a madly swarming mass of particles,

מה שאתם רואים כאן הוא מסה של חלקיקים רוחשים בטירוף

each of which represents a single human feeling

כל אחד מהם מייצג רגש אנושי בודד

that was stated in the last few hours.

שהובע בשעות האחרונות.

The color of each particle corresponds to the type of feeling inside --

הצבע של כל חלקיק מתאים לסוג הרגש שבתוכו --

so that happy, positive feelings are brightly colored.

כך שרגשות שמחים, חיוביים צבועים בצבעים בהירים.

And sad, negative feelings are darkly colored.

ורגשות עצובים, שליליים צבועים בצבעים כהים.

The diameter of each dot

הקוטר של כל נקודה

represents the length of the sentence inside,

מייצג את אורך המשפט שבפנים,

so that the large dots contain large sentences,

כך שהנקודות הגדולות מכילות משפטים גדולים,

and the small dots contain small sentences.

והנקודות הקטנות מכילות משפטים קטנים.

Any dot can be clicked and expanded. And we see here,

כל נקודה ניתנת ללחיצה והרחבה. ואנו רואים כאן,

"I would just feel so much better

"אני פשוט הייתי מרגישה כל כך הרבה יותר טוב

if I could curl up in his arms right now and feel his affection for me

אם הייתי יכולה להתכרבל בזרועותיו עכשיו ולהרגיש את החיבה שלו אלי

in the embrace of his body and the tenderness of his lips."

בחיבוק של הגוף שלו והרכות של השפתיים שלו."

So it gets pretty hot and steamy sometimes

אז נהיה די חם לפעמים

in the world of human emotions.

בעולם הרגשות האנושיים.

And all of these are stated by people:

וכל אלה נאמרים על ידי אנשים:

"I know that objectively it really doesn't mean much,

"אני יודע שבאופן אובייקטיבי אין לזה באמת הרבה משמעות,

but after spending so many years as a small fish in a big pond,

אבל אחרי שמבלים כל כך הרבה שנים כדג קטן באגם גדול,

it's nice to feel bigger again."

זה נחמד להרגיש שוב גדול יותר."

The dots exhibit human qualities. They kind of have their own physics,

הנקודות מפגינות תכונות אנושיות. יש להם סוג של פיזיקה משלהם,

and they swarm wildly around, kind of exploring the world of life.

והם רוחשים בטירוף מסביב, סוג של חוקרים את עולם החיים.

And then they also exhibit curiosity.

והם גם מפגינים סקרנות.

You can see a few of them are swarming around the cursor right now.

אפשר לראות שכמה מהם רוחשים סביב הסמן כרגע.

You can see some other ones

אפשר לראות אחרים

are swarming around the bottom left corner of the screen

רוחשים סביב הפינה השמאלית התחתונה של המסך

around six words. Those six words represent the six movements

סביב שש מילים. אותן שש מילים מייצגות שש תנועות

of We Feel Fine. We're currently seeing Madness.

של We Feel Fine. אנחנו רואים כרגע את "מטורף".

There's also Murmurs, Montage, Mobs, Metrics and Mounds.

יש גם "מלמולים", "מונטאז'", "התקהלות", "מדדים" ו"ערמה".

And I'll walk you through a few of those now.

ואני אסביר אודות כמה מהם עכשיו.

Murmurs causes all of the feelings to fly to the ceiling.

"מלמולים" גורם לכל הרגשות לעוף לתקרה.

And then, one by one, in reverse chronological order,

ואז, אחד אחרי השני, בסדר כרונולוגי הפוך,

they excuse themselves, entering the scrolling list of feelings.

הן נושרות מטה, ונכנסות לרשימת רגשות.

"I feel a bit better now."

"אני מרגיש קצת יותר טוב עכשיו."

(Laughter)

(צחוק)

"I feel confused and unsure of what the hell I want to do."

"אני מרגישה מבולבלת ולא בטוחה מה לעזאזל אני רוצה לעשות."

"I feel gypped out of something awesome here."

"אני מרגיש שמונעים ממני משהו מדהים כאן."

"I feel so free; I feel so good."

"אני מרגישה כל כך חופשיה; אני מרגישה כל כך טוב."

"I feel like I'm in this fog of depression that I can't get out of."

"אני מרגיש כאילו אני בערפל של דיכאון שאני לא יכול לצאת ממנו."

And you can click any of these to go out and visit the blog

ואתם יכולים ללחוץ על כל אחד מאלה כדי לצאת ולבקר בבלוג

from which it was collected. And in that way,

שממנו זה נאסף. ובאופן הזה,

you can connect with the authors of these statements

אתם יכולים להתחבר ליוצרים של ההצהרות הללו,

if you feel some degree of empathy.

אם אתם מרגישים מידה מסוימת של הזדהות.

The next movement is called Montage.

התנועה הבאה נקראת "מונטאז'".

Montage causes all of the feelings that contain photographs

"מונטאז'" גורם לכל הרגשות שכוללות תמונות

to become extracted and display themselves in a grid.

להשלף ולהציג את עצמן ברשת.

This grid is then said to represent the picture of the world's feelings

אז נאֵמר שהרשת מייצגת את תמונת הרגשות של העולם

in the last few hours, if you will.

בשעות האחרונות, אם תרצו.

Each of these can be clicked and we can blow it up.

על כל אחת מאלה ניתן ללחוץ ונוכל להגדיל אותה.

We see, "I just feel like I'm not going to have fun

ניתן לראות, "אני פשוט מרגיש שאני לא אהנה

if it's not the both of us." That was from someone in Michigan.

אם זה לא יהיה שנינו." זה היה ממישהו במישיגן.

We see, "I feel like I have been at a computer all day."

ניתן לראות, "אני מרגישה שהייתי ליד מחשב כל היום."

(Laughter)

(צחוק)

These are automatically constructed using the found objects:

אלה נוצרים באופן אוטומטי בשימוש באובייקטים שנמצאו:

"I think I feel a little full."

"אני חושב שאני מרגישה קצת מלאה."

The next movement is called mobs.

התנועה הבאה נקראת "התקהלות".

Mobs provides different statistical breakdowns

"התקהלות" מספק פירוקים סטטיסטיים שונים

of the population of the world's feelings in the last few hours.

של אוכלוסיית הרגשות של העולם בשעות האחרונות.

We see that "better" is the most frequent feeling right now,

ניתן לראות ש"טוב יותר" היא ההרגשה הנפוצה ביותר כרגע,

followed by "good," "bad," "guilty," "right," "down," "sick" and so on.

אחריה טוב, רע, אשם, צודק, מבואס, חולה וכן הלאה.

We can also get a gender breakdown.

ניתן גם לקבל פירוק לפי מגדר.

And we see that women are slightly more prolific

ואנו רואים שנשים מעט יותר פורות

talking about their emotions in the last few hours than men.

בדיבור על הרגשות שלהן בשעות האחרונות מאשר גברים.

We can do an age breakdown, which gives us a histogram

ניתן לבצע חלוקה לפי גיל, שנותן לנו היסטוגרמה

of the world's emotional distribution by age.

של התפלגות הרגשות בעולם לפי גיל.

We see people in their twenties are the most prolific,

אנו רואים שאנשים בשנות העשרים לחייהם הם הפורים ביותר,

followed by teenagers, and then people in their thirties,

אחריהם בני-עשרה ואז אנשים בשנות השלושים לחייהם,

and it dies out very quickly from there.

וזה צונח די במהירות משם.

In weather, the feelings assume the physical characteristics

במזג אוויר, הרגשות מאמצות את התכונות הפיסיות

of the weather that they represent,

של מזג האוויר שאותו הן מייצגות,

so that the ones collected on a sunny day

כך שאלו אשר נאספו ביום בהיר

swirl around as if they're part of the sun.

מסתחררות סביב כאילו הן היו חלק מהשמש.

The cloudy ones float along as if they're on a breeze.

המעוננות מרחפות להן כאילו הן על משב רוח.

The rainy ones fall down as if they're in a rainstorm,

הגשומות נופלות כאילו הן מטר,

and the snowy ones kind of flutter to the ground.

והמושלגות כאילו מרפרפות להן אל האדמה.

Finally, location causes the feelings to move to their positions

לבסוף, מיקום גורם לרגשות לנוע אל מיקומן

on a world map showing the geographical distribution of feelings.

על מפת העולם כך שניתן לראות את הפיזור הגיאוגרפי של הרגשות.

Metrics provides more numerical views on the data.

"מדדים" מספק מבטים יותר מספריים על המידע.

We see that the world is feeling "used"

אנו רואים שהעולם מרגיש מנוצל

at 3.3 times the normal level right now.

פי 3.3 מהרמה הרגילה כרגע.

(Laughter)

(צחוק)

They're feeling "warm" at 2.9 times the normal level, and so on.

הם מרגישים חם פי 2.9 מהרמה הרגילה, וכן הלאה.

Other views are also available.

מבטים נוספים גם זמינים.

Here are gender, age, weather, location.

הנה מגדר, גיל, מזג אויר, מיקום.

The final movement is called Mounds.

התנועה האחרונה נקראת "ערמה".

It's a bit different from the others.

היא מעט שונה מהאחרות.

Mounds visualizes the entire dataset as large, gelatinous blobs

"ערמה" ממחישה את כל מאגר הנתונים כגושים גדולים דמויי ג'לטין

which kind of jiggle.

שרוטטים.

And if I hold down my cursor, they do a little dance.

ואם אני מחזיק את הלחצן של העכבר, הם מבצעים ריקוד קטן.

We see "better" is the most frequent feeling, followed by "bad."

רואים ש"טוב יותר" היא ההרגשה הנפוצה ביותר, ומיד אחריה "רע".

And then if I go over here, the list begins to scroll,

ואז אם אני הולך לכאן, הרשימה מתחילה להתגולל,

and there are actually thousands of feelings that have been collected.

ויש למעשה אלפי רגשות שנאספו.

You can see the little pink cursor moving along,

אפשר לראות את הסמן הורוד הקטן שמצטרף לתנועה,

representing our position.

ומייצג את מיקומנו.

Here we see people that feel "slipping," "nauseous," "responsible."

כאן רואים אנשים שמרגישים "מחליקים", "בחילה", "אחראים".

There's also a search capability,

יש גם יכולת חיפוש,

if you're interested in finding out about a certain population.

אם אתם מעוניינים למצוא מידע אודות אוכלוסיה מסוימת.

For instance, you could find women who feel "addicted"

למשל, ניתן למצוא נשים שמרגישות "מכורות"

in their 20s when it was cloudy in Bangladesh.

בשנות העשרים לחייהן כשהיה מעונן בבנגלדש.

(Laughter)

(צחוק)

But I'll spare you that.

אבל אני אחסוך לכם את זה.

So here are some of my favorite montages that have been collected:

אז הנה כמה מהמונטאז'ים האהובים עלי שנאספו:

"I feel so much of my dad alive in me that there isn't even room for me."

"אני מרגישה כל כך הרבה מאבא שלי חי בתוכי שאין אפילו מקום בשבילי".

"I feel very lonely."

"אני מרגישה מאוד בודדה".

"I need to be in some backwoods redneck town

"אני צריכה להיות באיזו עיירה דרומית לא מפותחת

so that I can feel beautiful."

כדי שאוכל להרגיש יפה".

"I feel invisible to you."

"אני מרגישה בלתי נראית לך".

"I wouldn't hide it if society didn't make me feel like I needed to."

"לא הייתי מסתיר את זה אם החברה לא היתה גורמת לי להרגיש שאני צריך".

"I feel in love with Carolyn." "I feel so naughty."

"אני מרגיש מאוהב בקרולין". "אני מרגישה כל כך שובבה".

"I feel these weirdoes are actually an asset to college life."

"אני מרגיש שהמוזרים האלה הם בעצם נכס לחיים הסטודנטיאליים".

(Laughter)

(צחוק)

"I love how I feel today."

"אני אוהב איך שאני מרגיש היום"

So as you can see, We Feel Fine uses a technique

אז כמו שאתם רואים, We Feel Fine משתמש בשיטה

that I call "passive observation."

שאני קורא לה "התבוננות פסיבית".

What I mean by that is that it passively observes people

אני מתכוון בכך שזה מתבונן באנשים באופן פסיבי

as they live their lives. It scans the world's blogs

בעודם חיים את חייהם. זה סורק את הבלוגים של העולם

and looks at what people are writing,

ומסתכל על מה שאנשים כותבים,

and these people don't know they're being watched or interviewed.

והאנשים הללו לא יודעים שמסתכלים עליהם או שמראיינים אותם.

And because of that,

ומשום כך,

you end up getting very honest, candid, sincere responses

יוצא שמקבלים תגובות מאוד כנות, אמיתיות, ישרות

that are often very moving.

שלעיתים מאוד מרגשות.

And this is a technique that I usually prefer in my work

וזו טכניקה שאני בדרך כלל מעדיף בעבודתי

because people don't know they're being interviewed.

משום שאנשים לא יודעים שמראיינים אותם.

They're just living life, and they end up just acting like that.

הם פשוט חיים את החיים -- ויוצא שהם פשוט נוהגים ככה.

Another technique is directly questioning people.

טכניקה נוספת היא לתשאל אנשים באופן ישיר.

And this is a technique that I explored in a different project,

וזו טכניקה שאני חוקר בפרויקט אחר,

the Yahoo! Time Capsule,

קפסולת הזמן של יאהו!,

which was designed to take a fingerprint of the world in 2006.

שעוצבה לקחת טביעת אצבע של העולם בשנת 2006.

It was divided into ten very simple themes --

היא חולקה לעשרה נושאים מאוד פשוטים --

love, anger, sadness and so on --

אהבה, כעס, עצב וכן הלאה --

each of which contained a single, very open-ended question

כל אחד מהם כלל שאלה בודדת, פתוחה ביותר

put to the world: What do you love? What makes you angry?

שהעולם נשאל: מה אתה אוהב? מה מכעיס אותך?

What makes you sad? What do you believe in? And so on.

מה מעציב אותך? במה אתה מאמין? וכן הלאה.

The time capsule was available for one month online,

קפסולת הזמן היתה זמינה למשך חודש אחד באינטרנט,

translated into 10 languages, and this is what it looked like.

ותורגמה ל-10 שפות, וכך היא נראתה.

It's a spinning globe,

זה כדור מסתובב,

the surface of which is entirely composed of the pictures

שפני השטח שלו מורכבים מהתמונות

and words and drawings of people

והמילים והציורים של אנשים

that submitted to the time capsule.

שתרמו אותם לקפסולת הזמן.

The ten themes radiate out and orbit the time capsule.

עשרת הנושאים מקרינים החוצה ומקיפים את קפסולת הזמן.

You can sift through this data and see what people have submitted.

ניתן לפשפש בנתונים ולראות מה אנשים תרמו.

This is in response to, What's beautiful? "Miss World."

זה בתגובה ל-מה יפה? "מיס עולם".

There are two modes to the time capsule.

יש שני מצבים לקפסולת הזמן.

There's One World, which presents the spinning globe,

יש את "עולם אחד", שמציג את הכדור המסתובב,

and Many Voices, which splits the data out into film strips

ו-"קולות רבים", שמחלק את הנתונים לרצועות סרט

and lets you sift through them one by one.

ומאפשר לפשפש בהם אחד-אחד.

So this project was punctuated by a really amazing event,

אז הפרויקט הזה צויין על ידי ארוע באמת מדהים

which was held in the desert outside Albuquerque in New Mexico

שנערך במדבר מחוץ לאלבקרקי בניו מקסיקו

at the Jemez Pueblo, where for three consecutive nights,

ב"הֶמֵס פּוּאֵבְּלוֹ", שם במשך שלושה לילות רצופים,

the contents of the capsule were projected onto the sides

תכולת הקפסולה הוקרנה על צידיו

of the ancient Red Rock Canyon walls,

של קֶנְיוֹן רד רוק העתיק,

which stand about 200 feet tall. It was really incredible.

שקירותיו מגיעים לגובה של כ-60 מטרים. זה היה באמת מרהיב.

And we also projected the contents of the time capsule

בנוסף הקרנו את תכולת קפסולת הזמן

as binary code using a 35-watt laser into outer space.

כקוד בינארי באמצעות לייזר בעוצמה של 35 ואט לחלל החיצון.

You can see the orange line leaving the desert floor

ניתן לראות את הקו הכתום עוזב את אדמת המדבר

at about a 45 degree angle there. This was amazing

בזווית של כ-45 מעלות. זה היה מדהים

because the first night I looked at all this information

כי בלילה הראשון הסתכלתי על כל המידע הזה

and really started seeing the gaps that I talked about earlier --

ובאמת התחלתי לראות את הפערים שדיברתי עליהם קודם --

the differences in age, gender and wealth and so on.

ההבדלים בגיל, מגדר ועושר וכן הלאה.

But, you know, as I looked at this more and more and more,

אבל, אתם יודעים, כאשר הסתכלתי על זה עוד ועוד ועוד,

and saw these images go across the rocks,

וראיתי את התמונות האלה חולפות על הסלעים,

I realized I was seeing the same archetypal events

קלטתי שאני רואה את אותם ארועים ארכיטיפיים

depicted again and again and again.

מתוארים שוב ושוב ושוב.

You know: weddings, births, funerals, the first car, the first kiss,

אתם יודעים: חתונות, לידות, לוויות, הרכב הראשון, הנשיקה הראשונה,

the first camel or horse -- depending on the culture.

הגמל או הסוס הראשון -- תלוי בתרבות.

And it was really moving. And this picture here was taken

וזה היה באמת מרגש. והתמונה הזאת צולמה

the final night from a distant cliff about two miles away,

בלילה האחרון מצוק מרוחק כשלושה ק"מ משם,

where the contents of the capsule were being beamed into space.

ובה התוכן של הקפסולה משוגר לחלל.

And there was something very moving

והיה משהו מאוד מרגש

about all of this human expression being shot off into the night sky.

בכל הביטוי האנושי הזה שנורה אל תוך שמי הלילה.

And it started to make me think a lot about the night sky,

וזה גרם לי להתחיל לחשוב הרבה על שמי הלילה,

and how humans have always used the night sky

ואיך בני אדם תמיד השתמשו בשמי הלילה

to project their great stories.

כדי להקרין את הסיפורים הגדולים שלהם.

You know, as a child in Vermont, on a farm where I grew up,

אתם יודעים, כילד בורמונט, בחווה בה גדלתי,

I would often look up into the dark sky

הייתי לעיתים קרובות מביט אל השמיים החשוכים

and see the three star belt of Orion, the Hunter.

ורואה את חגורת תלת הכוכבים של אוריון, הצייד.

And as an adult, I've been more aware

וכמבוגר, הייתי יותר מודע

of the great Greek myths playing out in the sky overhead every night.

למיתוסים היווניים הגדולים שנפרשים להם בשמיים ממעל בכל לילה.

You know, Orion facing the roaring bull.

אתם יודעים, אוריון שמביט בשור הזועם.

Perseus flying to the rescue of Andromeda.

פרסאוס עף להציל את אנדרומדה.

Zeus battling Chronos for control of Mount Olympus.

זאוס נאבק בכרונוס על השליטה בהר אולימפוס.

I mean, these are the great tales of the Greeks.

אני מתכוון, אלה הם הסיפורים הגדולים של היוונים.

And it caused me to wonder about our world today.

וזה גרם לי לתהות על העולם שלנו היום.

And it caused me to wonder specifically,

וזה גרם לי לתהות באופן מסויים,

if we could make new constellations today,

אם היינו יכולים ליצור מערכות כוכבים חדשות היום,

what would those look like? What would those be?

איך הן היו נראות? מה הן היו?

If we could make new pictures in the sky, what would we draw?

אם היינו יכולים לצייר ציורים חדשים בשמיים, מה היינו מציירים?

What are the great stories of today?

מה הם הסיפורים הגדולים של היום?

And those are the questions that inspired my new project,

ואלה השאלות שהיוו השראה לפרויקט החדש שלי,

which is debuting here today at TED.

שזו הבכורה שלו כאן היום ב-TED.

Nobody's seen this yet, publicly.

אף אחד לא ראה את זה עדיין, בפומבי.

It's called Universe: Revealing Our Modern Mythology.

הוא נקרא "יקום", וחושף את המיתולוגיה המודרנית שלנו.

And it uses this metaphor of an interactive night sky.

והוא משתמש במטאפורה הזאת של שמי לילה אינטראקטיביים.

So, it's my great pleasure now to show this to you.

אז יש לי העונג הגדול עכשיו להראות לכם אותו.

So, Universe will open here.

אז, "יקום" יפתח כאן.

And you'll see that it leads with a shifting star field,

ואתם רואים שזה מתחיל משדה כוכבים נע,

and there's an Aurora Borealis in the background,

וישנה אוֹרוֹרָה בּוֹרֶאָלִיס (הזוהר הצפוני) ברקע,

kind of morphing with color. The color of the Aurora Borealis

סוג של משתנה עם צבע. הצבע של האורורה בוראליס

can be controlled using this single bar of color at the bottom,

ניתן לשליטה באמצעות פס הצבע היחיד בתחתית,

and we'll put it down here to red.

ונשים אותו כאן למטה על אדום.

So you see this kind of -- these stars moving along.

אז אתם רואים פה סוג של -- הכוכבים האלה זזים להם.

Now, these aren't just little points of light, little pixels.

עכשיו, אלה לא סתם נקודות קטנות של אור, פיקסלים קטנים.

Each of those stars actually represents

כל אחד מהכוכבים האלו בעצם מייצג

a specific event in the real world --

אירוע מסויים בעולם האמיתי --

a quote that was stated by somebody, an image,

ציטוט שנאמר על ידי מישהו, תמונה,

a news story, a person, a company. You know,

סיפור חדשותי, אדם, חברה. אתם יודעים,

some kind of heroic personality.

סוג מסויים של אישיות חשובה.

And you might notice that as the cursor begins

ואתם עשויים לשים לב שכאשר הסמן מתחיל

to touch some of these stars, that shapes begin to emerge.

לגעת בחלק מהכוכבים, צורות מתחילות להופיע.

We see here there's a little man walking along, or maybe a woman.

אנו רואים כאן שזה איש קטן הולך לו, או אולי אישה.

And we see here a photograph with a head.

ואנו רואים כאן, תמונה עם ראש.

You can start to see words emerging here.

ניתן לראות מילים מתגלות כאן.

And those are

ואלו הן מערכות הכוכבים;

the constellations of today.

אלו הן מערכות הכוכבים של היום.

And I can turn them all on,

ואני יכול להפעיל את כולן,

and you can see them moving across the sky now.

ואתם יכולים לראות אותם נעים בשמיים עכשיו.

This is the universe of 2007, the last two months.

זה היקום של 2007, החודשיים האחרונים.

The data from this is global news coverage

הנתונים עבור זה הם כיסוי חדשותי עולמי

from thousands of news sources around the world.

מאלפי מקורות חדשותיים מסביב לעולם.

It's using the API of a really great company that I work with

זה משתמש ב- API של חברה ממש אדירה שאני עובד איתה

in New York, actually, called Daylife.

בניו-יורק, למעשה, שנקראת Daylife.

And it's kind of the zeitgeist view at this level

וזה סוג של הצַיִיטְגַיִיסְט (רוח הזמן) ברמה הזאת

of the world's current mythology over the last couple of months.

של המיתולוגיה הנוכחית של העולם על פני החודשיים האחרונים.

So we can see where it's emerging here, like President Ford,

אז ניתן לראות איפה זה יוצא כאן, כמו הנשיא פורד,

Iraq, Bush. And we can actually isolate just the words --

עיראק, בוש. וניתן למעשה לבודד רק את המילים --

I call them secrets -- and we can cause them to form

אני קורא להם "סודות" -- וניתן לגרום להם ליצור

an alphabetical list. And we see Anna Nicole Smith

רשימה אלפבתית. ורואים את אנה ניקול סמית

playing a big role recently.

שמשחקת תפקיד גדול לאחרונה.

President Ford -- this is Gerald Ford's funeral.

הנשיא פורד -- זאת הלווייתו של ג'רלד פורד.

We can actually click anything in Universe

ניתן למעשה להקיש על כל דבר ביקום

and have it become the center of the universe,

ולתת לזה להיות מרכז היקום,

and everything else will enter its orbit.

וכל השאר יכנס למסלול מסביב לזה.

So, we'll click Ford, and now that becomes the center.

אז נקיש על פורד, ועכשיו זה נהיה המרכז.

And the things that relate to Ford enter its orbit

והדברים שקשורים לפורד נכנסים למסלול

and swirl around it.

ומסתובבים סביבו.

We can isolate just the photographs, and we now see those.

ניתן לבודד רק את התמונות, ואנו רואים אותן עכשיו.

We can click on one of those

ניתן להקיש על אחת מאלה

and have the photograph be the center of the universe.

ובכל לגרום לה לתמונה להיות מרכז היקום.

Now the things that relate to it are swirling around.

עכשיו הדברים שקשורים אליה מסתובבים סביב.

We can click on this and we see this iconic image

ניתן ללחוץ על זה ואז נראה תמונה סמלית

of Betty Ford kissing her husband's coffin.

של בטי פורד מנשקת את ארונו של בעלה.

In Universe, there's kind of no end. It just goes infinitely,

ביקום, ישנה סוג של נצחיות. זה פשוט ממשיך אינסופית,

and you can just kind of click on stuff.

וניתן פשוט להקיש על דברים.

This is a photographic representation, called Snapshots.

זה יצוג פוטוגראפי, שנקרא "צילומים".

But we can actually be more specific in defining our universe.

אבל אנחנו למעשה יכולים להיות יותר ספציפיים בהגדרת היקום שלנו.

So, if we want to,

אז, אם נרצה,

let's check out what Bill Clinton's universe looks like.

הבה נראה איך נראה היקום של ביל קלינטון.

And let's see, in the past week, what he's been up to.

ובואו נראה, בשבוע האחרון, מה הוא עשה.

So now, we have a new universe, which is just constrained

אז עכשיו, יש לנו יקום חדש, שהוא מוגבל רק

to all things Bill Clinton.

לכל הדברים שהם ביל קלינטון.

We can have his constellations emerge here.

יכולה להופיעה לנו מערכת הכוכבים פה.

We can pull out his secrets,

אנחנו יכולים לשאוב את הסודות שלו,

and we see that it has a lot to do with candidates,

ואנחנו רואים שהוא עסוק מאוד עם מועמדים,

Hillary, presidential, Barack Obama.

הילארי, נשיאותיים, ברק אובמה.

We can see the stories

אנחנו יכולים לראות את הסיפורים

that Bill Clinton is taking part in right now.

שביל קלינטון לוקח בהם חלק עכשיו.

Any of those can be opened up.

כל אחד מאלה יכול להפתח.

So we see Obama and the Clintons meet in Alabama.

אז אנחנו רואים את אובמה והקלינטונים נפגשים באלבמה.

You can see that this is an important story;

אתם יכולים לראות שזה סיפור חשוב;

there are a lot of things in its orbit. If we open this up,

הרבה דברים חגים סביבו. אם נפתח את זה,

we get different perspectives on this story.

אנחנו מקבלים נקודות מבט שונות על הסיפור.

You can click any of those to go out and read the article

אתם יכולים לפתוח כל אחד מהסיפורים האלו ולקרוא את המאמר

at the source. This one's from Al Jazeera.

במקור. יש אחד מאל ג'זירה.

We can also see the superstars. These would be the people

אנחנו יכולים לראות גם את כוכבי העל. אלה יהיו האנשים

that are kind of the looming heroes and heroines

שהם הגיבורים והגיבורות העולים

in the universe of Bill Clinton. So there's Bill Clinton, Hillary,

ביקום של ביל קלינטון. אז הנה ביל קלינטון, הילארי,

Iraq, George Bush, Barack Obama, Scooter Libby --

עירק, ג'ורג' בוש, ברק אובמה, סקוטר ליבי --

these are kind of the people of Bill Clinton.

אלה האנשים של ביל קלינטון.

We can also see a world map, so this shows us the geographic reach

אנחנו יכולים לראות גם מפה עולמית, אז זה מראה לנו את הכיסוי הגאוגרפי

of Bill Clinton in the last week or so.

של ביל קלינטון בשבוע האחרון.

We can see he's been focused in America

ראינו שהוא מרוכז באמריקה

because he's been campaigning, probably,

מפני שהוא השתתף בקמפיין, כנראה,

but a little bit of action over here in the Middle East.

אבל מעט פעילות כאן במזרח התיכון.

And then we can also see a timeline.

ואז אנחנו יכולים לראות גם קו זמן.

So we see that he was a bit quiet on Saturday,

אז אנחנו רואים שהיה לו קצת שקט ביום שבת,

but he was back to work on Sunday morning,

אבל הוא חזר לעבודה ביום ראשון בבוקר,

and actually been tapering off since then this week.

ולמעשה הוא התחדד מאז השבוע.

And it's not limited to just people or dates,

וזה לא מוגבל רק לאנשים או תאריכים,

but we can actually put in concepts also.

אלא אנחנו יכולים לשים בפנים גם רעיונות.

So if I put in climate change for all of 2006,

אז אם אני אכניס שינוי אקלימי לכל 2006,

we'll see what that universe looks like.

נראה איך היקום הזה נראה.

Here we have our star field. Here we have our shapes.

כאן יש לנו את שדה הכוכבים, כאן יש לנו את הצורות,

Here we have our secrets.

כאן יש לנו את הסודות.

So we see again, climate change is large:

אז אנחנו רואים שוב, השינוי האקלימי הוא גדול.

Nairobi, global conference, environmental.

ניירובי, ועידה עולמית, סביבתית.

And there are also quotes that you can see,

ויש גם ציטוטים שאתם יכולים לראות,

if you're interested in reading about quotes on climate change.

אם מעניין אתכם לקרוא על ציטוטים בנושא שינוי אקלימי.

You know, this is really an infinite thing.

אתם יודעים, זה דבר אין סופי.

The superstars of climate change in 2006:

כוכבי העל של שינוי אקלימי ב-2006:

United States, Britain, China. You know,

ארצות הברית, אנגליה, סין. אתם יודעים,

these are the towering countries that kind of define this concept.

אלה המדינות המובילות המגדירות את הנושא הזה.

So this is a piece that demands exploration.

אז זו עבודה שדורשת חקירה.

This will be online in several days, probably next Tuesday.

זה יהיה זמין בעוד מספר ימים, כנראה יום שלישי הבא.

And you'll all be able to use it and kind of explore

וכולכם תוכלו להשתמש בזה כדי לחקור

what your own personal mythology might be.

מה שיטת העבודה שלכם תהיה.

You'll notice that in Daylife -- rather, in Universe --

אתם תשימו לב שב-Daylife -- כלומר - ביקום,

it supports both the notion of a global mythology,

זה תומך גם ברעיון של שיטה גלובלית,

which is represented by something as broad as, say, 2007,

שמיוצגת על ידי משהו רחב כמו, נגיד, 2007,

and also a personal mythology.

וגם שיטה פרסונלית.

As you search for the things that are important to you in your world,

כשאתם מחפשים את הדברים שחשובים לכם בעולמכם,

and then see what the constellations of those might look like.

ואז רואים איך מערכות הכוכבים של אלה יראו.

So it's been a pleasure. Thank you very much.

אז זה היה תענוג. תודה רבה לכם. ותודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)