Luca Turin: The science of scent

מתרגם: Shaike Katz מבקר: Sigal Tifferet

The fragrance that you will smell, you will never be able to smell this way again.

הבושם שתריחו, לעולם לא תריחו אותו שוב באותה דרך.

It’s a fragrance called Beyond Paradise,

זהו ניחוח בשם 'מעבר לגן עדן',

which you can find in any store in the nation.

שתוכלו למצוא בכל חנות בארץ.

Except here it’s been split up in parts by Estée Lauder

אלא שכאן הוא פורק לחלקים ע"י אסתי לאודר

and by the perfumer who did it, Calice Becker,

וע"י יצרן הבושם שעשה אותו, קאליס בקר.

and I'm most grateful to them for this.

ואני מאד אסיר תודה להם על כך.

And it’s been split up in successive bits and a chord.

וזה פורק לחלקים עוקבים ולאקורד.

So what you’re smelling now is the top note.

אז מה שאתם מריחים עכשיו הוא תו הראש שלו.

And then will come what they call the heart, the lush heart note.

ואז יבוא מה שמכנים לב הבושם, תו הלב העשיר.

I will show it to you.

אני אראה לכם אותו.

The Eden top note is named after the Eden Project in the U.K.

תו הראש של הבושם מכונה כך בעקבות פרוייקט עדן בבריטניה

The lush heart note, Melaleuca bark note -- which does not contain any Melaleuca bark,

תו הלב העשיר, תו קליפת המלאלוקה -- שאינו מכיל קליפת מלאלוקה,

because it’s totally forbidden.

כי זה אסור לגמרי.

And after that, the complete fragrance.

ולאחר מכן, הניחוח השלם.

Now what you are smelling is a combination of --

מה שאתם מריחים עכשיו הוא שילוב של --

I asked how many molecules there were in there, and nobody would tell me.

שאלתי כמה מולקולות יש בתוך זה, ואף אחד לא ענה לי.

So I put it through a G.C., a Gas Chromatograph that I have in my office,

אז שמתי את זה בכרומטוגרף גז שיש לי במשרד,

and it’s about 400.

וזה בערך 400.

So what you’re smelling is several hundred molecules

אז מה שאתם מריחים הוא כמה מאות מולקולות

floating through the air, hitting your nose.

מרחפות באוויר, מגיעות לאף שלכם.

And do not get the impression that this is very subjective.

ואל תקבלו את הרושם שזה מאד סובייקטיבי.

You are all smelling pretty much the same thing, OK?

כולכם מריחים בערך אותו דבר, בסדר?

Smell has this reputation of being somewhat different for each person.

לריח יש שם של משהו ששונה עבור כל אדם.

It’s not really true.

זה לא ממש נכון.

And perfumery shows you that can’t be true,

ועשיית בושם מראה לכם שזה לא יכול להיות נכון,

because if it were like that it wouldn’t be an art, OK?

כי אם זה היה כך, זו לא היתה אומנות, בסדר?

Now, while the smell wafts over you, let me tell you the history of an idea.

עכשיו, כשהריח מרחף מעליכם, הרשו לי לספר לכם על היסטוריה של רעיון.

Everything that you’re smelling in here

כל מה שאתם מריחים כאן

is made up of atoms that come from what I call

מורכב מאטומים שבאים ממה שאני מכנה

the Upper East Side of the periodic table -- a nice, safe neighborhood.

האפר איסט סייד של טבלת היסודות המחזורית -- שכונה נחמדה ובטוחה.

(Laughter)

(צחוק)

You really don’t want to leave it if you want to have a career in perfumery.

לא כדאי לכם לעזוב אותה אם אתם רוצים קריירה ביצירת בושם.

Some people have tried in the 1920s

אנשים ניסו בשנות העשרים

to add things from the bad parts, and it didn’t really work.

להוסיף דברים מהאיזורים הרעים, וזה לא ממש עבד.

These are the five atoms from which just about everything

אלה חמישה האטומים מהם עשוי כמעט

that you’re going to smell in real life, from coffee to fragrance, are made of.

כל מה שתריחו בחיים האמיתיים, מקפה ועד בושם.

The top note that you smelled at the very beginning,

תו הראש שהרחתם ממש בהתחלה,

the cut-grass green, what we call in perfumery -- they’re weird terms --

ירוק הדשא הקצוץ, מה שאנחנו מכנים במקצוע -- אלה מונחים מוזרים --

and this would be called a green note,

וזה מכונה תו ירוק,

because it smells of something green, like cut grass.

כי הוא מריח כמו משהו ירוק, כמו דשא קצוץ.

This is cis-3-hexene-1-ol. And I had to learn chemistry on the fly

זה סיס 3 הקסאנול. והייתי צריך ללמוד כימיה על רגל אחת

in the last three years. A very expensive high school chemistry education.

בשלוש השנים האחרונות. לימוד כימיה יקר מאד של בי"ס תיכון.

This has six carbon atoms, so "hexa," hexene-1-ol.

יש כאן ששה אטומי פחמן, לכן "הקסא": הקסאנול.

It has one double bond, it has an alcohol on the end,

יש לו קשר כפול אחד, יש לו אלכוהול בקצה,

so it’s "ol," and that’s why they call it cis-3-hexene-1-ol.

אז זה 'אול', לכן קוראים לזה סיס 3 הקסאנול.

Once you figure this out, you can really impress people at parties.

ברגע שהבנתם את זה, אתם ממש יכולים להרשים אנשים במסיבות.

This smells of cut grass. Now, this is the skeleton of the molecule.

ריחות דשא קצוץ. וזה השלד של המולקולה.

If you dress it up with atoms, hydrogen atoms --

אם מלבישים אותו באטומים, אטומי מימן,

that’s what it looks like when you have it on your computer --

כך זה נראה כשזה על המחשב שלכם,

but actually it’s sort of more like this, in the sense that the atoms have a certain

אבל למעשה זה נראה יותר ככה, כי האטומים

sphere that you cannot penetrate. They repel.

הם מעין כדורים שלא ניתן לחדור -- הם דוחים.

OK, now. Why does this thing smell of cut grass, OK?

אוקיי. למה זה מריח כמו דשא קצוץ?

Why doesn’t it smell of potatoes or violets? Well, there are really two theories.

למה אין לזה ריח של תפוחי אדמה, או סיגליות? ובכן, יש למעשה שתי תיאוריות.

But the first theory is: it must be the shape.

אבל התיאוריה הראשונה היא: זו חייבת להיות הצורה.

And that’s a perfectly reasonable theory in the sense that

וזו תיאוריה מושלמת מבחינת זה

almost everything else in biology works by shape.

שכמעט כל שאר הדברים בביולוגיה עובדים לפי צורה.

Enzymes that chew things up, antibodies, it’s all, you know,

אנזימים שלועסים דברים, נוגדנים, זה הכל, אתם יודעים,

the fit between a protein and whatever it is grabbing, in this case a smell.

ההתאמה בין חלבון ומה שהוא תופס, במקרה זה - ריח.

And I will try and explain to you what’s wrong with this notion.

ואנסה להסביר לכם מה הבעייה בתפיסה הזו.

And the other theory is that we smell molecular vibrations.

והתיאוריה השנייה היא שאנחנו מריחות תנודות מולקולריות.

Now, this is a totally insane idea.

זה רעיון משוגע לגמרי.

And when I first came across it in the early '90s, I thought my predecessor,

כשנתקלתי בו לראשונה בשנות ה 90 המוקדמות, חשבתי שקודמי

Malcolm Dyson and Bob Wright, had really taken leave of their senses,

מלקולם דייסון ובוב רייט ירדו מהפסים לגמרי,

and I’ll explain to you why this was the case.

ואסביר לכם למה.

However, I came to realize gradually that they may be right --

בכל מקרה, בהדרגה הבנתי שאולי הם צודקים --

and I have to convince all my colleagues that this is so, but I’m working on it.

ועלי לשכנע את כל העמיתים שלי שזה כך, ואני עובד על זה.

Here’s how shape works in normal receptors.

כך עובדת צורה בקולטנים נורמליים.

You have a molecule coming in, it gets into the protein, which is schematic here,

יש מולקולה שנכנסת, מגיעה לתוך החלבון, שמתואר כאן סכמטית,

and it causes this thing to switch, to turn, to move in some way

וזה גורם לדבר הזה להסתובב, לנוע בדרך כלשהי

by binding in certain parts.

על ידי היקשרות בחלקים מסויימים.

And the attraction, the forces, between the molecule and the protein

והמשיכה, הכוחות, בין המולקולה והחלבון

cause the motion. This is a shape-based idea.

יוצרים את התנועה. זהו רעיון מבוסס-צורה.

Now, what’s wrong with shape is summarized in this slide.

עכשיו, הטעות בתיאוריית הצורה מסוכמת בשקופית הזו.

The way --I expect everybody to memorize these compounds.

הדרך -- אני מצפה מכולם לזכור את המרכיבים האלה.

This is one page of work from a chemist’s workbook, OK?

זהו עמוד אחד מתוך ספר עבודה של כימאי, בסדר?

Working for a fragrance company.

כימאי שעובד עבור חברת בשמים.

He’s making 45 molecules, and he’s looking for a sandalwood,

הוא יוצר 45 מולקולות, והוא מחפש אלגום,

something that smells of sandalwood.

משהו שמריח כמו אלגום.

Because there’s a lot of money in sandalwoods.

ויש המון כסף באלגומים.

And of these 45 molecules, only 4629 actually smells of sandalwood.

ומתוך ה 45, רק [מולקולה מס'] 4629 למעשה מריחה כמו אלגום.

And he puts an exclamation mark, OK? This is an awful lot of work.

אז הוא שם סימן קריאה, בסדר? זה המון עבודה.

This actually is roughly, in man-years of work, 200,000 dollars roughly,

זה למעשה, באומדן גס, בשנות עבודה, בערך 200,000 דולר,

if you keep them on the low salaries with no benefits.

אם משאירים אותם עם משכורות נמוכות וללא זכויות סוציאליות.

So this is a profoundly inefficient process.

אז זה תהליך מאד לא יעיל.

And my definition of a theory is, it’s not just something

וההגדרה שלי לתיאוריה היא, זה לא רק משהו

that you teach people; it’s labor saving.

שמלמדים אנשים; זה חוסך עבודה.

A theory is something that enables you to do less work.

תיאוריה היא משהו שמאפשר לכם לעבוד פחות.

I love the idea of doing less work. So let me explain to you why -- a very simple fact

אני מת על הרעיון של לעבוד פחות. אז תנו לי להסביר לכם למה -- עובדה פשוטה

that tells you why this shape theory really does not work very well.

שאומרת לכם למה תיאוריית הצורה לא ממש עובדת טוב.

This is cis-3-hexene-1-ol. It smells of cut grass.

זה סיס 3 הקסאנול. הוא מריח כמו דשא קצוץ.

This is cis-3-hexene-1-thiol, and this smells of rotten eggs, OK?

זה סיס 3 הקסאנתיול, והוא מריח כמו ביצים מסריחות, בסדר?

Now, you will have noticed that vodka never smells of rotten eggs.

עכשיו, בטח שמתם לב שוודקה לעולם לא מריחה כמו ביצים מסריחות.

If it does, you put the glass down, you go to a different bar.

אם כן, אתם מניחים את הכוס, והולכים לבר אחר.

This is -- in other words, we never get the O-H --

זה -- במילים אחרות, אנחנו לא נחשוב שה O-H [חמצן-מימן]--

we never mistake it for an S-H, OK?

לעולם לא נבלבל בינו לבין S-H [גפרית-מימן], בסדר?

Like, at no concentration, even pure, you know,

זאת אומרת, באף ריכוז [של וודקה], אפילו טהור,

if you smelt pure ethanol, it doesn’t smell of rotten eggs.

אם מריחים אתנול טהור, אין לו ריח של ביצים מסריחות.

Conversely, there is no concentration at which the sulfur compound will smell like vodka.

וההיפך, אין ריכוז שבו המרכיב הגופרתי יריח כמו וודקה.

It’s very hard to explain this by molecular recognition.

מאד קשה להסביר את זה ע"י זיהוי מולקולות.

Now, I showed this to a physicist friend of mine who has a profound distaste

עכשיו, הראיתי את זה לחבר פיזיקאי שמאד לא אוהב ביולוגיה

for biology, and he says, "That’s easy! The things are a different color!"

והוא אמר "זה קל! הדברים האלה בצבע שונה!"

(Laughter)

(צחוק)

We have to go a little beyond that. Now let me explain why vibrational theory has

אנחנו צריכים להתקדם קצת מעבר לזה. עכשיו אסביר למה תיאוריית התנודות

some sort of interest in it. These molecules, as you saw in the beginning,

מעוררת עניין. המולקולות האלה, כמו שראיתם בהתחלה,

the building blocks had springs connecting them to each other.

אבני הבניין מחוברות ביניהן ע"י קפיצים.

In fact, molecules are able to vibrate at a set of frequencies

למעשה, מולקולות יכולות לנוד בתדרים שונים

which are very specific for each molecule and for the bonds connecting them.

שהם מאד ייחודיים עבור כל מולקולה והקשרים המחברים אותן.

So this is the sound of the O-H stretch, translated into the audible range.

אז כך נשמע הצליל של O-H, בתרגום לטווח הנשמע.

S-H, quite a different frequency.

S-H - תדר שונה למדי.

Now, this is kind of interesting, because it tells you

זה די מעניין, כי זה אומר לנו

that you should be looking for a particular fact, which is this:

שעלינו לחפש עובדה מסויימת, שהיא:

nothing in the world smells like rotten eggs except S-H, OK?

שום דבר בעולם לא מריח כמו ביצים סרוחות חוץ מ S-H, בסדר?

Now, Fact B: nothing in the world has that frequency except S-H.

עובדה שנייה: לשום דבר בעולם אין תדר כזה חוץ מל S-H.

If you look on this, imagine a piano keyboard.

אם תסתכלו על זה, תארו לעצמכם מקלדת של פסנתר.

The S-H stretch is in the middle of a part of the keyboard

קטע ה S-H הוא באמצע חלק של המקלדת

that has been, so to speak, damaged,

שבואו נאמר, לצורך העניין, ניזוק,

and there are no neighboring notes, nothing is close to it.

ואין תווים שכנים, שום דבר שקרוב אליו.

You have a unique smell, a unique vibration.

יש לכם ריח ייחודי, תנודה ייחודית.

So I went searching when I started in this game

אז הלכתי לחפש כשהתחלתי את המשחק הזה

to convince myself that there was any degree of plausibility

לשכנע את עצמי שיש שמץ של סבירות

to this whole crazy story.

בכל הסיפור המשוגע הזה.

I went searching for a type of molecule, any molecule,

הלכתי לחפש סוג מסויים של מולקולה, כל מולקולה

that would have that vibration and that -- the obvious prediction

שיש לה את התנודה הזו ו -- הציפייה המובנת מאליה

was that it should absolutely smell of sulfur.

היא שהיא תריח לחלוטין כמו גופרית.

If it didn’t, the whole idea was toast, and I might as well move on to other things.

אם היא לא, כל הרעיון דפוק, ואני יכול לעבור לדברים אחרים.

Now, after searching high and low for several months,

אחרי שחיפשתי כמה חודשים בכל מקום,

I discovered that there was a type of molecule called a Borane

גיליתי יש סוג של מולקולה שנקרא בוראן

which has exactly the same vibration.

שיש לה בדיוק אותה תנודה.

Now the good news is, Boranes you can get hold of.

והחדשות הטובות הן, שאפשר להשיג מולקולות בוראן.

The bad news is they’re rocket fuels.

החדשות הרעות הן שהן דלק של רקטות.

Most of them explode spontaneously in contact with air,

רובן מתפוצצות ישר במגע עם אוויר,

and when you call up the companies, they only give you minimum ten tons, OK?

וכשרוצים להזמין כאלה החברות מוכרות רק מינימום עשר טונות, בסדר?

(Laughter)

(צחוק)

So this was not what they call a laboratory-scale experiment,

אז זה לא מה שקוראים ניסוי בסדר גודל של מעבדה,

and they wouldn’t have liked it at my college.

ובקולג' שלי לא היו אוהבים את זה.

However, I managed to get a hold of a Borane eventually, and here is the beast.

בכל מקרה, הצלחתי בסופו של דבר להשיג בוראן, והנה המפלצת.

And it really does have the same -- if you calculate,

ויש לה באמת אותה -- אם מחשבים,

if you measure the vibrational frequencies, they are the same as S-H.

אם מודדים את תדרי התנודות הם זהים לאלו של S-H.

Now, does it smell of sulfur? Well, if you go back in the literature,

עכשיו, האם זה מריח כמו גופרית? אם בודקים אחורה בספרות

there’s a man who knew more about Boranes than anyone

יש אדם שידע על מולקולות בוראן יותר מכל אחד אחר

alive then or since, Alfred Stock, he synthesized all of them.

שחי אז ועד היום, אלפרד סטוק, והוא סינתז את כולן.

And in an enormous 40-page paper in German he says, at one point --

ובמאמר ענק בן 40 עמוד בגרמנית הוא אומר בשלב מסויים --

my wife is German and she translated it for me --

אשתי היא גרמנייה והיא תרגמה את זה בשבילי --

and at one point he says, "ganz widerlich Geruch,"

בשלב מסויים הוא אומר "ganz widerlich Geruch",

an "absolutely repulsive smell," which is good. Reminiscent of hydrogen sulfide.

"ריח דוחה לגמרי", שזה טוב. "מזכיר מימן גופרתי".

So this fact that Boranes smell of sulfur

אז העובדה שמולקולות בוראן מריחות כמו גופרית

had been known since 1910, and utterly forgotten until 1997, 1998.

היא עובדה שידועה מאז 1910, ושנשכחה לגמרי עד 1997-8.

Now, the slight fly in the ointment is this: that

עכשיו, הקוץ באליה הוא זה:

if we smell molecular vibrations, we must have a spectroscope in our nose.

אם אנחנו מריחים תנודות מולקולריות, חייב להיות לנו ספקטרוסקופ באף.

Now, this is a spectroscope, OK, on my laboratory bench.

זהו ספקטרוסקופ, על שולחן המעבדה שלי.

And it’s fair to say that if you look up somebody’s nose,

והגיוני לומר שאם תסתכלו באף של מישהו

you’re unlikely to see anything resembling this.

כנראה שלא תראו משהו דומה לזה.

And this is the main objection to the theory.

וזו ההתנגדות העיקרית לתיאוריה.

OK, great, we smell vibrations. How? All right?

בסדר, מעולה, אנחנו מריחים תנודות. איך?

Now when people ask this kind of question, they neglect something,

כשאנשים שואלים שאלות כאלה, הם שוכחים משהו.

which is that physicists are really clever, unlike biologists.

וזה שפיזיקאים הם פיקחים מאד, שלא כמו ביולוגים.

(Laughter)

(צחוק)

This is a joke. I’m a biologist, OK?

זו בדיחה, אני ביולוג, כן?

So it’s a joke against myself.

אז זו בדיחה על עצמי.

Bob Jacklovich and John Lamb at Ford Motor Company,

בוב ג'קלוביץ' וג'ון לאמב בחברת המכוניות פורד,

in the days when Ford Motor was spending vast amounts of money

בימים שפורד הוציא כמויות עצומות של כסף

on fundamental research, discovered a way

על מחקר בסיסי, גילו דרך

to build a spectroscope that was intrinsically nano-scale.

לבנות ספקטרוסקופ שהיה למעשה בסדר גודל זעיר ביותר.

In other words, no mirrors, no lasers, no prisms, no nonsense,

במלים אחרות, ללא מראות, ללא לייזרים, ללא מנסרות, בלי שטויות,

just a tiny device, and he built this device. And this device uses electron tunneling.

רק מכשיר זעיר, והם בנו אותו. המכשיר הזה משתמש במנהרת אלקטרונים.

Now, I could do the dance of electron tunneling,

אני יכול להראות לכם את ריקוד מנהרת האלקטרונים,

but I’ve done a video instead, which is much more interesting. Here’s how it works.

אבל במקום זה עשיתי סרטון, שהוא יותר מעניין. ככה זה עובד.

Electrons are fuzzy creatures, and they can jump across gaps,

אלקטרונים הם יצורים תזזיתיים, והם יכולים לקפוץ מעל רווחים,

but only at equal energy. If the energy differs, they can’t jump.

אבל רק כשהאנרגיה [בכל צד] זהה. אם יש הבדל, הם לא יכולים לקפוץ.

Unlike us, they won’t fall off the cliff.

שלא כמונו, הם לא ייפלו מהצוק.

OK. Now. If something absorbs the energy, the electron can travel.

עכשיו, אם משהו סופג את האנרגיה, האלקטרון יכול לנוע.

So here you have a system, you have something --

אז יש לכם כאן מערכת, יש לכם משהו --

and there’s plenty of that stuff in biology --

ויש הרבה דברים כאלה בביולוגיה --

some substance giving an electron, and the electron tries to jump,

חומר כלשהו נותן אלקטרון, שמנסה לקפוץ,

and only when a molecule comes along that has the right vibration

ורק כשמולקולה עם התנודה המתאימה מתקרבת

does the reaction happen, OK?

התגובה מתרחשת, בסדר?

This is the basis for the device that these two guys at Ford built.

זה הבסיס למתקן ששני החבר'ה בפורד בנו.

And every single part of this mechanism is actually plausible in biology.

וכל חלק שהוא מהמנגנון הזה מתקבל על הדעת בביולוגיה.

In other words, I’ve taken off-the-shelf components,

במילים אחרות, לקחתי רכיבים שהם מוצרי מדף,

and I’ve made a spectroscope.

ובניתי ספקטרוסקופ.

What’s nice about this idea, if you have a philosophical bent of mind,

מה שנחמד ברעיון הזה, אם יש לכם נטייה להתפלסף,

is that then it tells you that the nose,

הוא שאז הוא אומר לך שהאף,

the ear and the eye are all vibrational senses.

האוזן והעין הם כולם חושים תנודתיים.

Of course, it doesn’t matter, because it could also be that they’re not.

כמובן שזה לא משנה, כי גם יכול להיות שהם לא.

But it has a certain --

אבל יש לזה --

(Laughter)

(צחוק)

-- it has a certain ring to it which is attractive to people

-- יש לזה צלצול מסויים שנמשכים אליו אנשים

who read too much 19th-century German literature.

שקראו יותר מדי ספרות גרמנית מהמאה ה 19.

And then a magnificent thing happened:

ואז קרה דבר מדהים:

I left academia and joined the real world of business,

עזבתי את האקדמיה והצטרפתי לעולם האמיתי של העסקים,

and a company was created around my ideas

והוקמה חברה על בסיס הרעיונות שלי

to make new molecules using my method,

ליצור מולקולות חדשות באמצעות השיטה שלי,

along the lines of, let’s put someone else’s money where your mouth is.

משהו בסגנון 'הכי טוב להשקיע כסף של אחרים'.

And one of the first things that happened was

ואחד הדברים הראשונים שקרה,

we started going around to fragrance companies

התחלנו ללכת לחברות בושם

asking for what they needed, because, of course,

לשאול מה הם צריכים, כי, כמובן,

if you could calculate smell, you don’t need chemists.

אם אפשר היה לחשב ריח לא היה צורך בכימאים.

You need a computer, a Mac will do it, if you know how to program the thing right,

צריך מחשב, Mac יכול להספיק, אם רק יודעים לתכנת אותו נכון,

OK? So you can try a thousand molecules,

בסדר? אז אפשר לנסות אלף מולקולות,

you can try ten thousand molecules in a weekend,

אפשר לנסות עשרת אלפים מולקולות במהלך סוף שבוע,

and then you only tell the chemists to make the right one.

ואז אומרים לכימאים לייצר את זו שמתאימה.

And so that’s a direct path to making new odorants.

וזו דרך ישירה ליצירת ריחנים חדשים.

And one of the first things that happened was

ואחד הדברים הראשונים שקרה

we went to see some perfumers in France --

הלכנו לראות יצרני בושם בצרפת --

and here’s where I do my Charles Fleischer impression --

וכאן אני עושה את חיקוי ה-צ'רלס פליישר שלי --

and one of them says, "You cannot make a coumarin."

ואחד מהם אומר, "אתם לא יכולים לעשות קומארין,"

He says to me, "I bet you cannot make a coumarin."

הוא אמר לי. "מתערב איתך שאתה לא יכול לעשות קומארין."

Now, coumarin is a very common thing, a material,

עכשיו, קומארין הוא דבר מאד נפוץ, חומר בבושם

in fragrance which is derived from a bean that comes from South America.

שמופק מפוֹל שבא מדרום אמריקה.

And it is the classic synthetic aroma chemical, OK?

והוא חומר הארומה הסינתטי הקלאסי, בסדר?

It’s the molecule that has made men’s fragrances

זו המולקולה שבגללה בשמים לגברים

smell the way they do since 1881, to be exact.

מריחים כמו שהם מאז 1881, אם נדייק.

And the problem is it’s a carcinogen.

והבעייה היא, שזה קרצינוגן.

So nobody likes particularly to -- you know, aftershave with carcinogens.

אז אף אחד לא אוהב במיוחד -- מן הסתם, אפטרשייב מסרטן.

(Laughter)

(צחוק)

There are some reckless people, but it’s not worth it, OK?

יש אנשים פזיזים, אבל זה לא מצדיק, בסדר?

So they asked us to make a new coumarin. And so we started doing calculations.

אז הם ביקשו מאתנו ליצור קומארין חדש. אז התחלנו לעשות חישובים.

And the first thing you do is you calculate the vibrational spectrum

והדבר הראשון שעושים הוא לחשב את מרווח התנודות

of coumarin, and you smooth it out,

של קומארין, ולשטח את זה

so that you have a nice picture of what the sort of chord, so to speak, of coumarin is.

כך שיש תמונה טובה של מעין אקורד, לצורך העניין, של קומארין.

And then you start cranking the computer to find other molecules,

ואז מתחילים להעביד את המחשב למצוא מולקולות אחרות,

related or unrelated, that have the same vibrations.

דומות או לא דומות, שיש להן אותן תנודות.

And we actually, in this case, I’m sorry to say,

ולמעשה, במקרה זה, אני חייב להודות,

it happened -- it was serendipitous.

זה קרה -- אבל זה התגלה במקרה.

Because I got a phone call from our chief chemist

כי קיבלתי טלפון מהכימאי הראשי שלנו

and he said, look, I’ve just found this such a beautiful reaction,

והוא אמר, תראה, הרגע מצאתי תגובה כזו יפהפיה,

that even if this compound doesn’t smell of coumarin,

שאפילו אם החומר לא מריח כמו קומארין,

I want to do it, it’s just such a nifty,

אני רוצה לעשות את זה, הוא פשוט מגניב.

one step -- I mean, chemists have weird minds --

שלב אחד -- אני מתכוון, לכימאים יש מוחות מוזרים --

one step, 90 percent yield, you know, and you get this lovely

שלב אחד, 90 אחוז תפוקה, ואתם מקבלים חומר

crystalline compound. Let us try it.

גבישי ונחמד. בואו ננסה את זה.

And I said, first of all, let me do the calculation on that compound, bottom right,

ואמרתי, קודם כל תנו לי לעשות חישוב על החומר הזה, ימין למטה,

which is related to coumarin, but has an extra pentagon inserted into the molecule.

שדומה לקומארין, רק שיש לו מחומש נוסף במולקולה.

Calculate the vibrations, the purple spectrum is that new fellow,

לחשב את התנודות, הקטע הסגול הוא הבחור החדש,

the white one is the old one.

הלבן, הוא הישן.

And the prediction is it should smell of coumarin.

והציפייה היא, שזה יריח כמו קומארין.

They made it ... and it smelled exactly like coumarin.

הם ייצרו את זה... וזה הריח בדיוק כמו קומארין.

And this is our new baby, called tonkene.

וזה הבייבי החדש שלנו, שנקרא טונקין.

You see, when you’re a scientist, you’re always selling ideas.

אתם מבינים, כשאתם מדענים, אתם תמיד מוכרים רעיונות.

And people are very resistant to ideas, and rightly so.

ואנשים מאד מתנגדים לרעיונות, ובצדק:

Why should new ideas be accepted?

למה שנקבל רעיונות חדשים?

But when you put a little 10-gram vial on the table in front of perfumers

אבל כששמים צנצנת קטנה של 10 גרם מול יצרני בושם

and it smells like coumarin, and it isn’t coumarin,

וזה מריח כמו קומארין, וזה לא קומארין,

and you’ve found it in three weeks,

ומצאתם את זה בשלושה שבועות,

this focuses everybody’s mind wonderfully.

זה תופס יפה מאד את תשומת הלב של כולם.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And people often ask me, is your theory accepted?

ואנשים שואלים אותי הרבה, האם התיאוריה שלך התקבלה?

And I said, well, by whom? I mean most, you know -- there’s three attitudes:

ואני עונה, על ידי מי? זאת אומרת -- יש שלוש גישות:

You’re right, and I don’t know why, which is the most rational one at this point.

אתה צודק ואין לי מושג למה, שזה הכי רציונאלי בנקודה זו.

You’re right, and I don’t care how you do it, in a sense;

אתה צודק, ולא ממש אכפת לי איך עשית את זה;

you bring me the molecules, you know.

אתה מביא לי את המולקולות.

And: You’re completely wrong, and I’m sure you’re completely wrong.

ו- אתה טועה לגמרי, ואני בטוח שאתה טועה לגמרי.

OK? Now, we’re dealing with people who only want results,

בסדר? עכשיו, אלו אנשים שרוצים רק תוצאות,

and this is the commercial world.

וזה העולם המסחרי.

And they tell us that even if we do it by astrology, they’re happy.

ומבחינתם גם אם עשינו את זה עם אסטרולוגיה, הם שמחים.

But we’re not actually doing it by astrology.

אבל אנחנו לא באמת עושים את זה עם אסטרולוגיה.

But for the last three years, I’ve had what I consider to be

אבל בשלוש השנים האחרונות, היה לי מה שאני מגדיר

the best job in the entire universe, which is to put my hobby --

הג'וב הכי טוב ביקום כולו, שזה להשתמש בתחביב שלי --

which is, you know, fragrance and all the magnificent things --

שהוא, כאמור, ריח וכל הדברים המגניבים --

plus a little bit of biophysics, a small amount of self-taught chemistry

בתוספת קצת ביופיזיקה, קצת כימיה בלימוד עצמי

at the service of something that actually works.

לטובת משהו שממש עובד.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)