The new political story that could change everything | George Monbiot

תרגום: Tal Hemu עריכה: Ido Dekkers

Do you feel trapped

האם אתם חשים לכודים

in a broken economic model?

במודל כלכלי מקולקל?

A model that's trashing the living world

מודל שמותח ביקורת על עולם החי

and threatens the lives of our descendants?

ומאיים על חיי הצאצאים שלנו?

A model that excludes billions of people

מודל שמדיר מיליארדי אנשים

while making a handful unimaginably rich?

בעוד שהוא מייצר קומץ עשיר באופן בלתי נתפס?

That sorts us into winners and losers,

שממיין אותנו אל מנצחים ומפסידים,

and then blames the losers for their misfortune?

ואז מאשים את המפסידים בביש המזל שלהם?

Welcome to neoliberalism,

ברוכים הבאים לניאו-ליברליות,

the zombie doctrine that never seems to die,

השיטה הזומבית שלא מתה לעולם,

however comprehensively it is discredited.

לא משנה כמה היא מוטלת בספק.

Now you might have imagined that the financial crisis of 2008

אולי תיארתם לעצמכם שהמשבר הכלכלי ב-2008

would have led to the collapse of neoliberalism.

יגרום להתמוטטות של הניאו-ליברליות.

After all, it exposed its central features,

אחרי הכל, הוא חשף את המאפיינים המרכזיים שלה,

which were deregulating business and finance,

שהם ביטול רגולציות על עסקים וממון,

tearing down public protections,

הריסת הגנות ציבוריות,

throwing us into extreme competition with each other,

השלכתנו אל תחרות קיצונית אחד עם השני,

as, well, just a little bit flawed.

כקצת פגומים.

And intellectually, it did collapse.

ואינטלקטואלית, היא אכן קרסה.

But still, it dominates our lives.

ועדיין, היא שולטת בחיינו.

Why?

מדוע?

Well, I believe the answer is that we have not yet produced

ובכן, אני מאמין שהתשובה לכך היא שעדיין לא ייצרנו

a new story with which to replace it.

סיפור חדש שיחליף אותה.

Stories are the means by which we navigate the world.

סיפורים הם האמצעי בעזרתו אנו מנווטים בעולם.

They allow us to interpret its complex and contradictory signals.

הם מאפשרים לנו לפרש את האותות המורכבים והסותרים שלו.

When we want to make sense of something,

כשאנו רוצים להבין משהו,

the sense we seek is not scientific sense

איננו מחפשים אחר הסבר מדעי

but narrative fidelity.

אלא אחרי נאמנות סיפורית.

Does what we are hearing reflect the way

האם מה שאנו שומעים משקף את הדרך

that we expect humans and the world to behave?

בה אנו מצפים מבני-האדם והעולם לנהוג?

Does it hang together?

האם זה מחזיק מים?

Does it progress

האם הוא מתפתח

as a story should progress?

כמו שסיפור צריך להתפתח?

Now, we are creatures of narrative,

אנחנו יצורים של נרטיבים,

and a string of facts and figures, however important facts and figures are --

ומחרוזת של עובדות ומספרים, לא משנה כמה חשובים הם --

and, you know, I'm an empiricist, I believe in facts and figures --

ואתם יודעים, אני אמפיריציסט, אני מאמין בעובדות ומספרים --

but those facts and figures have no power to displace a persuasive story.

אבל לעובדות ולמספרים הללו אין שום כוח להחליף סיפור משכנע.

The only thing that can replace a story

הדבר היחיד שיכול להחליף סיפור

is a story.

הוא סיפור.

You cannot take away someone's story

לא ניתן לקחת ממישהו סיפור

without giving them a new one.

מבלי לספק לו אחד חדש.

And it's not just stories in general that we are attuned to,

ואלו לא רק סיפורים באופן כללי שאנו מכווננים אליהם,

but particular narrative structures.

אלא מבנים סיפוריים מסויימים.

There are a number of basic plots that we use again and again,

ישנן כמה עלילות בסיסיות שאנו משתמשים בהן שוב ושוב,

and in politics there is one basic plot

ובפוליטיקה יש עלילה בסיסית אחת

which turns out to be tremendously powerful,

שמתגלה להיות חזקה בצורה אדירה,

and I call this "the restoration story."

ואני קורא לה "סיפור השיקום".

It goes as follows.

הוא הולך ככה.

Disorder afflicts the land,

אי-סדר פוגע בארץ,

caused by powerful and nefarious forces

הנגרם על-ידי כוחות חזקים ומרושעים

working against the interests of humanity.

שעובדים נגד האינטרסים של האנושות.

But the hero will revolt against this disorder,

אבל הגיבור ימרוד באי-הסדר,

fight those powerful forces,

ילחם בכוחות החזקים,

against the odds overthrow them

יביס אותם נגד כל הסיכויים

and restore harmony to the land.

וישיב הרמוניה לארץ.

You've heard this story before.

שמעתם את הסיפור הזה בעבר.

It's the Bible story.

זהו סיפור התנ"ך.

It's the "Harry Potter" story.

זה הסיפור של "הארי פוטר".

It's the "Lord of the Rings" story.

הסיפור של "שר הטבעות".

It's the "Narnia" story.

הסיפור של "נרניה".

But it's also the story

אבל זהו גם הסיפור

that has accompanied almost every political and religious transformation

שמלווה כמעט כל שינוי פוליטי ודתי

going back millennia.

בן אלף שנה.

In fact, we could go as far as to say

למעשה, אנו יכולים להרחיב ולומר

that without a powerful new restoration story,

שלולא סיפור שיקום רב-עוצמה,

a political and religious transformation

שינוי פוליטי ודתי

might not be able to happen.

עלול לא לקרות.

It's that important.

הוא עד כדי כך חשוב.

After laissez-faire economics triggered the Great Depression,

אחרי שכלכלת ה"לייז-פייר" הובילה לשפל הגדול,

John Maynard Keynes sat down to write a new economics,

ג'ון מיינרד קיינס ישב לכתוב כלכלה חדשה,

and what he did was to tell a restoration story,

ומה שהוא עשה היה לספר סיפור שיקום,

and it went something like this.

והוא הלך בערך ככה.

Disorder afflicts the land!

אי-סדר פוגע בארץ!

(Laughter)

(צחוק)

Caused by the powerful and nefarious forces of the economic elite,

הנגרם על-ידי כוחות חזקים ומרושעים של אליטה כלכלית

which have captured the world's wealth.

שלכדה את העושר העולמי.

But the hero of the story,

אבל הגיבור של הסיפור,

the enabling state, supported by working class and middle class people,

המדינה המתירנית, שנתמכת על-ידי אנשי מעמד הפועלים ומעמד הביניים,

will contest that disorder,

תתחרה באי-הסדר,

will fight those powerful forces by redistributing wealth,

תילחם בכוחות החזקים הללו באמצעות חלוקה מחודשת של הון,

and through spending public money on public goods

ובעזרת בזבוז כספי הציבור על טובין ציבוריים

will generate income and jobs,

תיצור הכנסה ומשרות,

restoring harmony to the land.

ותשיב הרמוניה לארץ.

Now like all good restoration stories,

עכשיו, כמו כל סיפור שיקום טוב,

this one resonated across the political spectrum.

הסיפור הזה הדהד לאורך כל הספקטרום הפוליטי.

Democrats and Republicans, labor and conservatives,

דמוקרטים ורפובליקנים, הלייבור והשמרנים,

left and right all became, broadly, Keynesian.

שמאל וימין, כולם נהיו קיינסיאנים.

Then, when Keynesianism ran into trouble

ואז, כשהקיינסיאניות נתקלה במשבר

in the 1970s,

בשנות ה-70,

the neoliberals, people like Friedrich Hayek and Milton Friedman,

הניאו-ליברליים, אנשים כמו פרידריך הייק ומילטון פרידמן,

came forward with their new restoration story,

הגיחו לעולם עם סיפור השיקום החדש שלהם,

and it went something like this.

והוא הלך בערך כך.

You'll never guess what's coming.

לא תנחשו מה עומד להגיע.

(Laughter)

(צחוק)

Disorder afflicts the land!

אי-סדר פוגע בארץ!

Caused by the powerful and nefarious forces

הנגרם על-ידי כוחות חזקים ומרושעים

of the overmighty state,

של המדינה האדירה,

whose collectivizing tendencies crush freedom and individualism

שהנטיות לקולקטיביות שלה רמסה את החופש, האינדיבידואליזם

and opportunity.

ואת ההזדמנות.

But the hero of the story, the entrepreneur,

אבל הגיבור של הסיפור, היזם,

will fight those powerful forces,

ילחם בכוחות החזקים הללו,

roll back the state,

יהדוף את המדינה

and through creating wealth and opportunity,

ובאמצעות יצירת עושר והזדמנות,

restore harmony to the land.

ישיב הרמוניה לארץ.

And that story also resonated across the political spectrum.

והסיפור הזה הדהד גם כן לרוחב הספקטרום הפוליטי.

Republicans and Democrats, conservatives and labor,

רפובליקנים ודמוקרטים, הלייבור והשמרנים,

they all became, broadly, neoliberal.

כולם הפכו להיות ניאו-ליברליים, בגדול.

Opposite stories

סיפורים מנוגדים

with an identical narrative structure.

עם מבנה סיפורי זהה.

Then, in 2008,

ואז, ב-2008,

the neoliberal story fell apart,

סיפור הניאו-ליברליזם התפרק,

and its opponents came forward with ...

והמתחרים שלו הגיחו לעולם עם...

nothing.

כלום.

No new restoration story!

שום סיפור שיקום חדש!

The best they had to offer was a watered-down neoliberalism

הדבר הטוב ביותר שיכלו להציע היה ניאו-ליברליזם מהול

or a microwaved Keynesianism.

או קיינסיאניות מחוממת במיקרוגל.

And that is why we're stuck.

וזו הסיבה שאנו תקועים.

Without that new story,

ללא סיפור חדש

we are stuck with the old failed story

אנו תקועים עם הסיפור הכושל הישן

that keeps on failing.

שממשיך להיכשל.

Despair is the state we fall into

יאוש הוא המצב שאנו נופלים אליו

when our imagination fails.

כשהדמיון שלנו נכשל.

When we have no story that explains the present

כשאין לנו אף סיפור המסביר את ההווה

and describes the future,

ומתאר את העתיד,

hope evaporates.

התקווה מתנדפת.

Political failure is at heart

כישלון פוליטי הוא בליבו

a failure of imagination.

כישלון של דמיון.

Without a restoration story

ללא סיפור שיקום

that can tell us where we need to go,

שאומר לנו לאן אנו צריכים ללכת

nothing is going to change,

שום דבר לא הולך להשתנות,

but with such a restoration story,

אבל עם סיפור שיקום שכזה,

almost everything can change.

כמעט הכל יכול להשתנות.

The story we need to tell

הסיפור שאנו צריכים לספר

is a story which will appeal to as wide a range of people as possible,

הוא סיפור שחייב למשוך מנעד אנשים רחב ככל האפשר,

crossing political fault lines.

חוצה קווי שבר פוליטים.

It should resonate with deep needs and desires.

עליו להדהד עם צרכים ורצונות עמוקים.

It should be simple and intelligible,

הוא אמור להיות פשוט וברור,

and it should be grounded in reality.

ומחובר למציאות.

Now, I admit that all of this sounds like a bit of a tall order.

עכשיו, אני מודה שכל זה נשמע כמו דרישה מוגזמת.

But I believe that in Western nations,

אבל אני מאמין שבמדינות מערביות

there is actually a story like this

ישנו באמת סיפור כזה

waiting to be told.

שמחכה להתגלות.

Over the past few years,

לאורך השנים האחרונות

there's been a fascinating convergence of findings

הייתה התכנסות מרתקת של ממצאים

in several different sciences,

בכמה תחומי מדע שונים,

in psychology and anthropology and neuroscience and evolutionary biology,

בפסיכולוגיה ואנתרופולוגיה ומדעי המוח וביולוגיה אבולוציונית,

and they all tell us something pretty amazing:

וכולם מגלים לנו משהו די מדהים:

that human beings have got this massive capacity for altruism.

שלבני-האדם יש קבולת ענקית לזוּלָתָנוּת.

Sure, we all have a bit of selfishness and greed inside us,

ברור, לכולנו יש מעט אנוכיות וחמדנות בתוכנו,

but in most people, those are not our dominant values.

אבל, אצל רובנו, אלו לא הערכים הדומיננטים שלנו.

And we also turn out to be the supreme cooperators.

ובנוסף מסתבר שאנחנו משתפי פעולה עליונים.

We survived the African savannas,

שרדנו את הסוואנות האפריקאיות,

despite being weaker and slower than our predators and most of our prey,

על-אף שאנחנו חלשים ואיטיים יותר מהטורפים ומהטרף שלנו,

by an amazing ability to engage in mutual aid,

בזכות יכולת מדהימה לעסוק בעזרה הדדית,

and that urge to cooperate has been hardwired into our minds

והדחף שלנו לשתף פעולה מחווט במוחנו

through natural selection.

באמצעות הברירה הטבעית.

These are the central, crucial facts about humankind:

אלו העובדות המרכזיות על המין-האנושי:

our amazing altruism and cooperation.

הזוּלָתָנוּת ושיתוף הפעולה.

But something has gone horribly wrong.

אבל משהו השתבש לגמרי.

Disorder afflicts the land.

אי-סדר פוגע בארץ.

(Laughter)

(צחוק)

Our good nature has been thwarted by several forces,

הטבע הטוב שלנו סוכל על-ידי כמה כוחות,

but I think the most powerful of them is the dominant political narrative

אבל אני חושב שהחזק מכולם הוא הסיפור הפוליטי הדומיננטי

of our times,

של זמננו,

which tells us that we should live in extreme individualism

שאומר לנו שאנו צריכים לחיות באינדיבידואליזם קיצוני

and competition with each other.

ולהתחרות אחד בשני.

It pushes us to fight each other, to fear and mistrust each other.

הוא דחוף אותנו להלחם זה בזה, לפחד ולא לבטוח באחר.

It atomizes society.

הוא מפרק את החברה לחלקיקים.

It weakens the social bonds that make our lives worth living.

הוא מחליש את הקשרים החברתיים שהופכים את החיים שלנו לשווים לחיות.

And into that vacuum

ולתוך הריק הזה

grow these violent, intolerant forces.

גדלים כוחות אלימים ולא סבלניים.

We are a society of altruists,

אנחנו חברה של אלטרואיסטים,

but we are governed by psychopaths.

אבל אנו נשלטים על-ידי פסיכופטים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But it doesn't have to be like this.

אבל זה לא חייב להיות כך.

It really doesn't,

זה באמת לא חייב,

because we have this incredible capacity for togetherness and belonging,

מכיוון שיש לנו את הקיבולת המדהימה הזו לתחושה של קרבה ושייכות,

and by invoking that capacity,

ובאמצעות קריאה לקיבולת הזו

we can recover those amazing components of our humanity:

אנו יכולים לשקם את הרכיבים המדהימים הללו של האנושיות שלנו:

our altruism and cooperation.

זולתנות ושיתוף פעולה.

Where there is atomization, we can build a thriving civic life

היכן שיש הפרדה לחלקיקים אנו יכולים לבנות חיים אזרחיים משגשגים

with a rich participatory culture.

עם תרבות שיתופית עשירה.

Where we find ourselves crushed between market and state,

כאשר אנו מוצאים עצמינו מעוכים בין שוק ומדינה,

we can build an economics that respects both people and planet.

אנו יכולים לבנות כלכלה המכבדת גם את האנשים וגם את כדור-הארץ.

And we can create this economics around that great neglected sphere,

ואנחנו יכולים ליצור כלכלה סביב התחום המוזנח

the commons.

המון העם.

The commons is neither market nor state, capitalism nor communism,

המון העם אינו שוק ולא מדינה, לא קפיטליזם ולא קומוניזם,

but it consists of three main elements:

אלא הוא בעל שלושה מאפיינים עיקריים:

a particular resource;

משאב מסויים;

a particular community that manages that resource;

קהילה מסויימת שמנהלת את המשאב הזה;

and the rules and negotiations the community develops to manage it.

והחוקים והמשא ומתן שהקהילה מפתחת על-מנת לנהל אותו.

Think of community broadband or community energy cooperatives

חשבו על קהילת פס רחב או אגודה שיתופית לאנרגיה קהילתית,

or the shared land for growing fruit and vegetables

או האדמה המשותפת לגידול פירות וירקות

that in Britain we call allotments.

שבבריטניה אנו מכנים אותה גינה קהילתית.

A common can't be sold, it can't be given away,

פשוט העם אינו יכול להמכר, הוא אינו יכול להינתן,

and its benefits are shared equally among the members of the community.

והרווחים שלו מתחלקים באופן שווה בין כל חברי הקהילה.

Where we have been ignored and exploited,

היכן שאנו שקופים ומנוצלים,

we can revive our politics.

אנו יכולים להחיות את הפוליטיקה שלנו.

We can recover democracy from the people who have captured it.

אנו יכולים להחזיר את הדמוקרטיה מהאנשים שלכדו אותה.

We can use new rules and methods of elections

אנו יכולים להשתמש בחוקים ושיטות חדשים לבחירות,

to ensure that financial power never trumps democratic power again.

על-מנת לוודא שכוח כלכלי לעולם לא גובר על כוח דמוקרטי שוב.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Representative democracy should be tempered by participatory democracy

דמוקרטיה ייצוגית צריכה להתמתן על-ידי דמוקרטיה השתתפותית

so that we can refine our political choices,

כדי שנוכל ללטש את ההחלטות הפוליטיות שלנו,

and that choice should be exercised as much as possible at the local level.

והבחירות הללו צריכות להיות מתורגלות ברמה המקומית כמה שניתן.

If something can be decided locally, it shouldn't be determined nationally.

אם ניתן להחליט משהו ברמה המקומית, הוא לא צריך להקבע ברמה כלל-ארצית.

And I call all this the politics of belonging.

ואני קורא לכל זה פוליטיקת השייכות.

Now, I think this has got the potential to appeal

עכשיו, אני חושב שיש לזה את הפוטנציאל לפנות

across quite a wide range of people,

למנעד די רחב של אנשים,

and the reason for this is that among the very few values

והסיבה לכך היא שבין הערכים הבודדים

that both left and right share

שהשמאל והימין חולקים

are belonging and community.

הם השייכות והקהילה.

And we might mean slightly different things by them,

ויכול להיות שאנו מפרשים אותם מעט אחרת,

but at least we start with some language in common.

אך לפחות אנו מתחילים מאיזושהי שפה משותפת.

In fact, you can see a lot of politics as being a search for belonging.

למעשה, אתם יכולים לראות המון פוליטיקות כחיפוש אחר שייכות.

Even fascists seek community,

אפילו פאשיסטים מחפשים קהילה,

albeit a frighteningly homogenous community

אם כי, באופן מפחיד, קהילה הומוגנית

where everyone looks the same and wears the same uniform

היכן שכולם נראים אותו הדבר ולובשים את אותם המדים

and chants the same slogans.

ומדקלמים את אותן הסיסמאות.

What we need to create is a community based on bridging networks,

מה שאנחנו צריכים ליצור היא חברה המושתתת על גישור רשתות,

not bonding networks.

לא קישור רשתות.

Now a bonding network brings together people from a homogenous group,

קישור רשתות מקרבת בין אנשים בקבוצה הומוגנית,

whereas a bridging network brings together people from different groups.

בעוד שגישור רשתות מקרבת בין אנשים מקבוצות שונות.

And my belief is that if we create

ואני מאמין שאנו יכולים ליצור

sufficiently rich and vibrant bridging communities,

קהילות מגושרות ומספיק עשירות ותוססות,

we can thwart the urge for people to burrow into the security

אנו יכולים לסכל את הדחף של אנשים להתחפר אל תוך הביטחון

of a homogenous bonding community

של חברה הומוגנית מקושרת

defending themselves against the other.

ולהגן על עצמם מפני האחר.

So in summary,

לסיכום,

our new story could go something like this.

הסיפור החדש שלנו יכול ללכת ככה:

Disorder afflicts the land!

אי-סדר פוגע בארץ!

(Laughter)

(צחוק)

Caused by the powerful and nefarious forces

הנגרם על-ידי כוחות חזקים ומרושעים

of people who say there's no such thing as society,

של אנשים האומרים שאין דבר כזה חברה,

who tell us that our highest purpose in life

שאומרים לנו שהמטרה העליונה בחיים

is to fight like stray dogs over a dustbin.

היא להילחם כמו כלבים תועים על פח אשפה.

But the heroes of the story, us,

אבל הגיבורים של הסיפור, אנחנו,

we'll revolt against this disorder.

נמרוד באי-הסדר.

We will fight those nefarious forces by building rich, engaging,

אנו נלחם בכוחות המרושעים הללו על-ידי בניית קהילות עשירות, מרתקות,

inclusive and generous communities,

כוללות ונדיבות,

and, in doing so,

בעצם עשייתנו זאת,

we will restore harmony to the land.

נשיב הרמוניה לארץ.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now whether or not you feel this is the right story,

כעת, בין אם אתם מרגישים שזהו הסיפור הנכון ובין אם לא,

I hope you'll agree that we need one.

אני מקווה שאתם מסכימים שאנו זקוקים לאחד.

We need a new restoration story,

אנו צריכים סיפור שיקום חדש,

which is going to guide us out of the mess we're in,

שידריך אותנו מחוץ לבלגן שאנו נמצאים בו,

which tells us why we're in the mess and tells us how to get out of that mess.

שיאמר לנו למה אנחנו בבלגן הזה ואיך לצאת ממנו.

And that story, if we tell it right,

והסיפור הזה, אם נספר אותו נכון,

will infect the minds of people across the political spectrum.

ישפיע על דעות האנשים לרוחב כל הספקטרום הפוליטי.

Our task is to tell the story that lights the path to a better world.

המשימה שלנו היא לספר את הסיפור שמאיר את הדרך אל עולם טוב יותר.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)