We should aim for perfection -- and stop fearing failure | Jon Bowers

מתרגם: Ori Ben Valid מבקר: Ido Dekkers

Have you ever heard of typosquatting?

האם המושג "חטיפת איותים שגויים" מוכר לכם?

Well, typosquatting is where companies like Google

ובכן, חטיפת איותים שגויים הוא מצב בו חברות כמו גוגל

post advertisements on websites that are commonly miskeyed,

מפרסמות תכנים פרסומיים באתרים שאנשים נוטים להגיע אליהם בגלל שגיאות כתיב,

and then they sit back and rake in millions

ובעקבות כך יושבות להן בצד ומרוויחות מיליונים

banking on the fact that you're visiting something like gmale.com

ונשענות על העובדה שגולשים רבים מבקרים אתרים כמו gemale.com

or mikerowesoft.com.

או mikerowesoft.com.

(Laughter)

(צחוק)

It just seems kind of silly, doesn't it?

זה נראה דיי מגוחך , לא?

How about this?

ומה לגבי הסיפור הבא?

On February 28, an engineer at Amazon

ב28 לפברואר, מהנדס בחברת "אמזון"

made a similar, seemingly small key error.

ביצע שגיאת איות דומה, שגיאה שלכאורה נראתה שולית.

Only I say seemingly small

רק שכאן, השגיאה לא שולית כפי שנדמה

because this one little typo on Amazon's supercode

מכיוון שטעות האיות הקטנה הזו בקוד הענק של אמזון

produced a massive internet slowdown

יצרה האטת אינטרנט משמעותית

that cost the company over 160 million dollars

שעלתה לחברה מעל ל160 מיליון דולר

in the span of just four hours.

בטווח זמן של ארבע שעות בלבד.

But this is actually really scary.

אבל הסיפור הבא הוא מפחיד עוד יותר.

You see, recently, an employee at the New England Compound,

אתם רואים, לאחרונה, עובד בחברת "New England Compund",

which is a pharmaceutical manufacturer,

שהיא חברת ייצור תרופות,

didn't clean a lab properly

לא ניקה מעבדה כראוי

and now 76 people have died

וכתוצאה מכך, 76 אנשים מתו

and 700 more have contracted meningitis.

ומעל ל700 אנשים נדבקו בדלקת קרום המוח.

I mean, these examples are crazy, right?

הדוגמאות האלו מטורפות, נכון?

When did we come to live in a world where these types of typos,

כיצד הגענו לעולם שבו סוגים כאלו של טעויות, טעויות נפוצות,

common errors, this do-your-best attitude or just good enough was acceptable?

וגישת ה"עשה את מה שאתה יכול" או ש"מספיק טוב " היה מתקבל על הדעת?

At some point, we've stopped valuing perfection,

בנקודה מסויימת, הפסקנו להעריך את השלמות,

and now, these are the type of results that we get.

ועכשיו, אלו הן התוצאות שאנו מקבלים.

You see, I think that we should all seek perfection,

אתם רואים, אני חושב שכולנו צריכים לחפש את השלמות.

all the time,

כל הזמן,

and I think we need to get to it quick.

ואני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה מהר.

You see, I run a training facility

הבינו, אני מנהל מתקן אימונים,

where I'm responsible for the education of professional delivery drivers,

שבו אני אחראי על החינוך של נהגי שליחויות מקצועיים,

and in my line of work,

ובתחום העבודה שלי,

we have a unique understanding of the cost of failure,

קיימת אצלנו הבנה מיוחדת על המחיר של כשלון,

the cost of just 99 percent,

המחיר של לעשות רק 99% מהנדרש,

because in the world of professional driving,

מכיוון שבעולם של נהגי שליחויות מקצועיים,

just 99 percent of the job means somebody dies.

לעשות רק 99 אחוז מהעבודה, אומר שמישהו ימות.

Look, a hundred people die every day

תראו, כמאה אנשים מתים בכל יום

due to vehicular crashes.

בעקבות תאונות דרכים.

Think about that for a second.

תחשבו על זה לרגע.

That's like the equivalent of four commercial airliners

זה שווה ערך למספר הנוסעים של ארבעה מטוסים מסחריים.

crashing every week,

המתרסקים בכל שבוע,

yet we still can't convince ourselves to pay perfect attention behind the wheel.

ועדיין, איננו יכולים לשכנע עצמנו לתת תשומת לב כראוי לנהיגה בכביש.

So I teach my drivers to value perfection.

אז אני מלמד את הנהגים שלי להעריך מצוינות.

It's why I have them memorize

זו הסיבה שאני מחייב אותם לשנן

our 131-word defensive driving program

את תוכנית הנסיעה ההגנתית בעלת 131 המילים

perfectly,

באופן מושלם.

and then I have them rewrite it.

ואז, אני גורם להם לשכתב אותה.

One wrong word, one misspelled word, one missing comma, it's a failed test.

מילה אחת לא נכונה, אות שגויה, או סימן פיסוק חסר, מובילים לכשלון במבדק.

It's why I do uniform inspections daily.

וזוהי הסיבה שאני מבצע ביקורת מדים באופן יומי.

Undershirts are white or brown only,

רק גופיות לבנות או שחורות מותרות,

shoes are black or brown polished leather

נעליים יהיו בצבע שחור או חום מצוחצח

and frankly, don't come to my class wrinkled and expect me to let you stay.

ובכנות, אל תצפה להגיע לכיתה שלי עם בגדים מקומטים ותצפה שאשאיר אותך בכיתה.

It's why I insist that my drivers are on time.

וזוהי גם הסיבה שבגללה אני מתעקש שהנהגים שלי יגיעו בזמן.

Don't be late, not to class, not to break, not to lunch.

אל תאחרו, לא לכיתה, לא להפסקה, לא לארוחה.

When you're supposed to be somewhere, be there.

מתי שאתה אמור להיות במקום מסויים, היה בו בזמן.

You see, I do this so that my students understand

אתם רואים, אני עושה את זה כדי שתלמידיי יוכלו להבין

that when I'm training them to drive a car and I say,

שכשאני מלמד אותם לנסוע במכונית ודורש מהם

"Clear every intersection,"

"תעבור דרך כל צומת",

they understand that I mean every traffic signal, every cross street,

אז עליהם להבין שהתכוונתי לכל רמזור, לכל רחוב ראשי,

every side street, every parking lot, every dirt road, every crosswalk,

לכל רחוב צדדי, לכל מגרש חניה, לכל דרך עפר, לכל מעבר חציה,

every intersection without fail.

ולכל צומת מבלי להכשל.

Now, new students will often ask me

כעת, תלמידים חדשים ישאלו אותי לרוב

why my class is so difficult, strict, or uniform,

למה הכיתה שלי כה קשה, נוקשה, או אחידה,

and the answer is simple.

והתשובה מאוד פשוטה.

You see, perfectionism is an attitude developed in the small things

אתם רואים, הפרפקציוניזם היא גישה שמתפתחת בדברים הקטנים

and then applied to the larger job.

ולאחר מכן מיושמת על עבודות משמעותיות יותר.

So basically, if you can't get the little things right,

כך יוצא שאם אתה לא יכול לבצע את הדברים הקטנים כראוי,

you're going to fail when it counts,

אתה הולך להכשל בזמן אמת, כשזה משנה.

and when you're driving a car, it counts.

וכשאתה נוהג ברכב, זה משנה.

A car traveling at 55 miles an hour

מכונית אשר נוסעת במהירות 88 קילומטר לשעה,

covers the length of an American football field

עוברת מרחק של מגרש פוטבול אמריקאי

in just under four and a half seconds,

תוך ארבע וחצי שניות בלבד,

but just so happens to be the same amount of time

וזה במקרה הזמן המדויק

it takes the average person to check a text message.

שלוקח לאדם הממוצע לבדוק הודעת SMS במכשיר הנייד.

So I don't allow my drivers to lose focus,

אז אני לא מרשה לנהגים שלי לאבד את הריכוז,

and I don't accept anything less than perfection out of them.

ואני לא מקבל פחות משלמות ומצוינות מהם.

And you know what?

ואתם יודעים מה?

I'm tired of everybody else accepting 99 percent as good enough.

התעייפתי מכל שאר האנשים המקבלים 99 אחוזים כ"מספיק טוב".

I mean, being less than perfect has real consequences, doesn't it?

כוונתי היא, שלהיות פחות ממושלם, גורר אחריו השלכות, לא?

Think about it.

תחשבו על זה.

If the makers of our credit cards were only 99.9 percent effective,

אם יוצרי כרטיסי האשראי שלנו היו יעילים רק ב99.9% מהזמן,

there would be over a million cards in circulation today

היו קיימים יותר ממיליון כרטיסי אשראי היום

that had the wrong information on the magnetic strip on the back.

שמספרי הזיהוי שלהם בגב הכרטיס המגנטי היו שגויים.

Or, if the Webster's Dictionary was only 99.9 percent accurate,

או, אם "מילון ובסטר" היה מדויק רק ב99.9 אחוזים,

it would have 470 misspelled words in it.

הוא היה מכיל בתוכו 470 מילים המאויתות לא כראוי.

How about this?

ומה לגבי זה?

If our doctors were only 99.9 percent correct,

אם הרופאים שלנו היו צודקים רק ב99.9 אחוזים מן הזמן,

then every year, 4,453,000 prescriptions would be written incorrectly,

כל שנה, כ4,453,000 מרשמים ייכתבו באופן לא תקין,

and probably even scarier,

ואולי מפחיד אף יותר-

11 newborns would be given to the wrong parents every day

11 תינוקות שזה עתה נולדו יימסרו להורים הלא נכונים בכל יום

in the United States.

בארצות הברית.

(Laughter)

(צחוק)

And those are just the odds, thank you.

וזוהי רק הסטטיסטיקה!

(Laughter)

(צחוק)

The reality is that the US government crashed a 1.4-billion-dollar aircraft

המציאות היא שממשל ארה"ב ריסק מטוס קרב בשווי של 1.4 מיליארד

because the maintenance crew only did 99 percent of their job.

מכיוון שצוותי התחזוקה עשו רק 99 אחוזים מעבודתם.

Someone forgot to check a sensor.

מישהו שכח לבדוק חיישן.

The reality is that 16 people are now dead,

המציאות היא ששישה עשר אנשים מתים עכשיו,

180 have now been injured,

180 נוספים נפצעו,

and 34 million cars are being recalled

ו34 מיליון רכבים מוחזרים למפעלי הייצור

because the producers of a car airbag produced and distributed a product

מכיוון שיצרני כריות האוויר של המכוניות ייצרו והפיצו מוצר

that they thought was, you know, good enough.

שהם חשבו שהוא,אתם יודעים, טוב מספיק.

The reality is that medical errors

המציאות היא שטעויות רפואיות

are now the third leading cause of death in America.

הם הגורם המוביל השלישי למוות באמריקה.

250,000 people die each year

250,000 אנשים מתים בכל שנה

because somebody who probably thought they were doing their job good enough

בגלל מישהו שכנראה חשב שהוא עושה את עבודתו באופן טוב מספיק

messed up.

פישל.

And you don't believe me?

ואתם לא מאמינים לי?

Well, I can certainly understand why.

ובכן, אני ללא ספק יכול להבין למה.

You see, it's hard for us to believe anything these days

אתם רואים, זה קשה עבורנו להאמין לכל דבר בימים אלו

when less than 50 percent of what news pundits say

כשפחות מ50 אחוזים ממה שפרשני החדשות אומרים

is actually grounded in fact.

באמת מבוסס על עובדות אמיתיות.

(Laughter)

(צחוק)

So it comes down to this:

לכן, זה מגיע לנקודה הבאה:

trying our best is not good enough.

לנסות את הטוב ביותר שלנו זה לא מספיק.

So how do we change?

אז איך אנחנו משתנים?

We seek perfection

נחפש את השלמות

and settle for nothing less.

ולא נתפשר על פחות ממנה.

Now, I know. I need to give you a minute on that,

עכשיו, אני יודע. אני צריך לתת לכם דקה לחשוב על כך,

because I know what you've been told.

מכיוון שאני יודע מה נאמר לכם בעבר.

It probably goes something like, perfection is impossible for humans,

זה כנראה נשמע משהו בסגנון, שלמות היא בלתי אפשרית עבור בני האדם,

so therefore, seeking perfection will not only ruin your self-esteem

ולכן, לחפש את השלמות לא רק שיהרוס את הבטחון העצמי שלכם

but it will render you a failure.

אלא גם יהפוך אתכם לכשלונות.

But there's the irony.

אבל פה שוכנת האירוניה.

See, today we're all so afraid of that word failure,

ובכן, כולנו היום מפוחדים מהמילה כשלון,

but the truth is, we need to fail.

אבל האמת היא, שאנחנו צריכים להכשל.

Failure is a natural stepping stone towards perfection,

כשלון הוא אבן דרך טבעית בדרך לשלמות,

but at some point, because we became so afraid of that idea of failure

ובנקודה מסויימת, מכיוון שפחדנו כל כך מרעיון הכשלון

and so afraid of that idea of perfection,

וכמו כן מרעיון השלמות,

we dismissed it because of what might happen to our egos when we fall short.

התייחסנו בביטול לגביהם בגלל מה שיכול לקרות לאגו שלנו כשנכשל.

I mean, do you really think that failure's going to ruin you?

האם אתם באמת חושבים שהכשלון יהרוס אתכם?

Or is that just the easy answer that gets us slow websites,

או שזוהי רק תשובה קלה שמביאה לנו אתרי אינטרנט איטיים,

scary healthcare and dangerous roads?

מערכת בריאות מפחידה וכבישים מסוכנים?

I mean, are you ready to make perfection the bad guy in all this?

אני מתכוון, האם אתם מוכנים לתת לשלמות להיות הבחור הרע בכל הסיפור?

Look, failure and imperfection are basically the same thing.

תראו, כשלון וחוסר שלמות הם בבסיסם אותו הדבר.

We all know that imperfection exists all around us.

כולנו יודעים שחוסר שלמות קיים מסביבנו.

Nothing and nobody is perfect.

שום דבר לא מושלם ואף אחד לא מושלם.

But at some point, because it was too difficult or too painful,

אבל בנקודה מסויימת, מכיוון שזה היה קשה מידי או כואב מידי,

we decided to dismiss our natural ability to deal with failure

החלטנו לדחות את התכונה הטבעית שלנו להתמודד עם כשלון

and replace it with a lower acceptance level.

ולהחליף אותה עם דרישה עצמית נמוכה יותר.

And now we're all forced to sit back

ועכשיו כולנו נאלצים לשבת במקום

and just accept this new norm or good-enough attitude

ולקבל את הנורמה החדשה הזו או את גישת הטוב מספיק

and the results that come with it.

ואת התוצאות הנלוות אליהן.

So even with all that said,

ולמרות כל מה שנאמר,

people will still tell me, you know,

אנשים עדיין יאמרו לי, אתה יודע,

"Didn't the medical staff, the maintenance crew, the engineer,

"הרי הצוות הרפואי, צוות התחזוקה, המהנדס,

didn't they try their best, and isn't that good enough?"

האם הם לא ניסו את הטוב ביותר שלהם, והאם זה לא מספיק טוב?"

Well, truthfully, not for me and especially not in these examples.

ובכן, האמת , לא עבורי ובמיוחד לא בדוגמאות אלו.

Yeah, but, you know, trying to be perfect is so stressful, right?

כן, אבל, אתם יודעים, לנסות להיות מושלם גורם ללחץ, לא?

And, you know, Oprah talked about it, universities study it,

וגם, אופרה דיברה על זה, אוניברסיטאות לומדות את זה,

I bet your high school counselor even warned you about it.

אני מתערב איתכם שיועץ בית הספר שלכם אף הזהיר אתכם לגבי זה.

Stress is bad for us, isn't it?

לחץ הוא רע עבורנו, לא?

Well, maybe,

ובכן, אולי,

but to say that seeking perfection is too stressful

אבל להגיד שחיפוש השלמות מלחיץ מידי

is like saying that exercise is too exhausting.

זה כמו להגיד שהתעמלות מתישה מידי.

In both cases, if you want the results, you've got to endure the pain.

בשני המקרים, אם אתם רוצים תוצאות, אתם חייבים להכיל את הכאב.

So truthfully, saying that seeking perfection is too stressful

אז בכנות, להגיד שחיפוש השלמות מלחיץ מידי

is just an excuse to be lazy.

זהו רק תירוץ לעצלנות.

But here's the really scary part.

אבל החלק שבאמת מפחיד עוד לפנינו.

Today, doctors, therapists

היום, רופאים, מטפלים

and the nearly 10-billion- dollar-a-year self-help industry

ותעשיות ה"עזרה עצמית" בעלות הכנסה הקרובה ל10 מיליארד דולר בשנה

are all advocating against the idea of perfection

כולם מעודדות נגד רעיון השלמות.

under this guise that somehow not trying to be perfect

תחת המעטה שבצורה מסוימת לא לנסות להיות מושלם

will save your self-esteem and protect your ego.

ישמור על הערך העצמי שלכם ויגן על האגו שלכם,

But, see, it's not working,

אבל, תבינו, זה לא עובד,

because the self-help industry today has a higher recidivism rate

מכיוון שכיום, התעשייה הזו בעלת ערך גבוה יותר של התדרדרות חוזרת ונשנית

because it's more focused on teaching you how to accept being a failure

ומכיוון שהיא מרוכזת בללמד אתכם איך לקבל את היותכם כשלונות

and lower your acceptance level

וכיצד לדרוש מעצמכם פחות

than it is about pushing you to be perfect.

מאשר שהיא מרוכזת בלדחוף אתכם לשלמות.

See, these doctors, therapists and self-help gurus

ראו, הרופאים האלו, המטפלים והגורואים של "עזרה עצמית"

are all focused on a symptom and not the illness.

כולם מתרכזים בתסמין למחלה ולא במחלה עצמה.

The true illness in our society today is our unwillingness to confront failure.

המחלה האמיתית בחברה שלנו היום היא חוסר הנכונות שלנו להתעמת עם הכשלון.

See, we're more comfortable resting on our efforts

אנחנו יותר נינוחים בהסתפקות במאמץ

than we are with focusing on our results.

מאשר שאנחנו נינוחים עם התמקדות בתוצאות.

Like at Dublin Jerome High School in Ohio,

כמו בתיכון "Dublin Jerome" באוהיו,

where they name 30 percent of a graduating class valedictorian.

שבו 30 אחוזים מתלמידי הכיתה הבוגרת קיבלו הצטיינות.

I mean, come on, right?

הרי, אם נסתכל על זה בכנות,

Somebody had the highest GPA.

למישהו מהם היה את הציון הגבוה ביותר.

I guarantee you it wasn't a 72-way tie.

אני מבטיח לכם שלא היה שם שיווין בין 72 תלמידים.

(Laughter)

(צחוק)

But, see, we're more comfortable offering up an equal outcome

אבל, תראו, אנחנו נינוחים יותר בהגעה למצב שיויון ותיקו

than we are with confronting the failure, the loser or the underachiever.

מאשר שאנחנו נינוחים בהתעמתות עם הכשלון, עם המפסידן או עם זה שהשיג הכי פחות.

And when everybody gets a prize, everybody advances,

וכשכולם זוכים לפרס, כולם מתקדמים,

or everybody gets a pay raise despite results,

או שכולם מקבלים העלאה בשכר למרות התוצאות,

the perfectionist in all of us is left to wonder,

הפרפקציוניסט שמבין כולנו נשאר תוהה,

what do I have to do to get better?

מה עליי לעשות כדי להיות יותר טוב?

How do I raise above the crowd?

איך אני מתעלה על כל היתר?

And see, if we continue to cultivate this culture,

ותראו, אם נמשיך לעודד תרבות זו,

where nobody fails or nobody is told that they will fail,

שבה אף אחד לא נכשל או שלא נאמר לאף אחד שהוא עתיד להכשל,

then nobody's going to reach their potential, either.

נתקל במצב בו אף אחד לא ימצה את מלוא הפוטנציאל שלו.

Failure and loss are necessary for success.

כשלון והפסד נחוצים להצלחה.

It's the acceptance of failure that's not.

זוהי הקבלה של ההפסד והכשלון שאינה נחוצה.

Michelangelo is credited with saying that the greatest danger for most of us

אמירה המיוחסת למיכאלנג'לו אומרת כי הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו

is not that our aim is too high and we miss it,

היא לא שאיפה מוגזמת ופספוס שלה,

but it's too low and we reach it.

אלא שאיפה נמוכה יותר והגעה אליה.

Failure should be a motivating force,

כשלון צריך להיות כוח מעודד,

not some type of pathetic excuse to give up.

ולא תירוץ פתטי לוותר.

So I have an idea.

אז יש לי רעיון.

Instead of defining perfectionism as a destructive intolerance for failure,

במקום להגדיר שלמות כחוסר סבלנות מוחלט לכשלון,

why don't we try giving it a new definition?

למה שלא ניתן לה הגדרה חדשה?

Why don't we try defining perfectionism as a willingness to do what is difficult

למה שלא נגדיר את השלמות בתור הנכונות לעשות את הדבר הקשה

to achieve what is right?

על מנת להשיג את מה שנכון וראוי?

You see, then we can agree

אתם רואים, רק אז נוכל להסכים

that failure is a good thing in our quest for perfection,

שכישלון הוא דבר טוב במסע שלנו לחיפוש אחר השלמות,

and when we seek perfection without fear of failure,

וכשאנחנו מחפשים שלמות ללא הפחד מכשלון,

just think about what we can accomplish.

אפשר רק לדמיין לאן נוכל להגיע.

Like NBA superstar Steph Curry:

בדיוק כמו כוכב הNBA סטפן קרי :

he hit 77 three-point shots in a row.

הוא קלע 77 שלשות ברצף.

Think about that.

תחשבו על זה.

The guy was able to accurately deliver a nine-and-a-half inch ball

השחקן היה מסוגל לזרוק בצורה מדוייקת כדור בגודל 24 ס"מ

through an 18-inch rim that's suspended 10 feet in the air

אל תוך חישוק בעל היקף של 62 ס"מ הנמצא בגובה 3.05 מטרים מן הקרקע

from nearly 24 feet away

ממרחק של כמעט 7.5 מטרים

almost 80 times without failure.

כמעט 80 פעמים ללא כשלון.

Or like the computer programmers

או כמו שמהנדסי התוכנה

at the aerospace giant Lockheed Martin,

בחברת החלל והתעופה "לוקהיד מרטין",

who have now written a program

אשר כתבו תוכנה

that uses 420,000 lines of near-flawless code

שעושה שימוש ב420,000 שורות של תכנות ללא רבב

to control every aspect of igniting four million pounds of rocket fuel

על מנת לשלוט בכל היבט ההצתה של 1.8 מיליוןקילו של דלק טילים

and putting a 120-ton spaceship into orbit.

כדי לשלוח חללית השוקלת 120 טון אל החלל.

Or maybe like the researchers

או אולי כמו החוקרים

at the Children's Mercy Hospital in Kansas City, Missouri,

בבית החולים לילדים מרסי בקנזס, מיזורי,

who have now developed a device

אשר פיתחו מכשיר

that can complete human genome coding in just 26 hours.

שיכול להשלים את הגנום האנושים תוך 26 שעות בלבד.

So this device is able to diagnose genetic diseases

מכשיר זה מסוגל לאבחן מחלות גנטיות

in babies and newborns sooner,

בתינוקות מוקדם יותר מבעבר,

giving doctors an opportunity to start treatments earlier

ולתת לרופאים הזדמנות להתחיל בטיפולים מוקדם יותר

and potentially save the baby's life.

אשר יוכלו להציל את חיי התינוק.

See, that's what happens when we seek perfection.

תראו, זה מה שקורה כאשר אנחנו מחפשים אחר השלמות.

So maybe we should be more like the professional athlete,

אז אולי כדי שנהיה יותר כמו האתלט המקצועי,

or we should be more like that tireless programmer,

או כמו המתכנת חסר הנחת,

or like that passionate researcher.

או אולי כמו החוקר עם התשוקה העזה,

Then we could stop fearing failure

רק אז נוכל להפסיק לפחד מכשלון

and we could stop living in a world filled with the consequences

ונוכל להפסיק לחיות בעולם המלא בהשלכות

of good enough.

של "טוב מספיק".

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)