Bruce Bueno de Mesquita predicts Iran's future

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Shlomi Agmon

What I'm going to try to do is explain to you

מה שאנסה להסביר לכם

quickly how to predict,

בזריזות, הוא כיצד לחזות,

and illustrate it with some predictions

ואמחיש זאת עם כמה תחזיות

about what Iran is going to do in the next couple of years.

למהלכים של אירן בשנים הקרובות.

In order to predict effectively,

בכדי לחזות ביעילות,

we need to use science.

עלינו להשתמש במדע.

And the reason that we need to use science

אנו זקוקים למדע, כי באמצעותו

is because then we can reproduce what we're doing;

אנו יכולים לשחזר את הפעולות שלנו --

it's not just wisdom or guesswork.

אין המדובר רק בחוכמה או בניחושים.

And if we can predict,

ואם אנחנו יכולים לחזות מראש,

then we can engineer the future.

אנחנו יכולים לעצב את העתיד.

So if you are concerned to influence energy policy,

כך שאם אתם רוצים להשפיע על מדיניות האנרגיה,

or you are concerned to influence national security policy,

או אם אתם רוצים להשפיע על מדיניות הביטחון הלאומי,

or health policy, or education,

או על מדיניות הבריאות, או החינוך -

science -- and a particular branch of science -- is a way to do it,

המדע - ענף מסויים של המדע - יאפשר לכם לעשות זאת,

not the way we've been doing it,

ולא באופן בו עשינו זאת בעבר,

which is seat-of-the-pants wisdom.

שהיה שליפה מן המותן.

Now before I get into how to do it

לפני שאכנס לפרטים -

let me give you a little truth in advertising,

הנה עובדה לגבי עולם הפירסום:

because I'm not engaged in the business of magic.

מכיוון שאני לא בעסקי הקסמים,

There are lots of thing that the approach I take can predict,

ישנם דברים רבים שהגישה שלי יכולה לחזות,

and there are some that it can't.

וישנם כאלה שלא.

It can predict complex negotiations

היא יכולה לחזות משאים ומתנים מורכבים

or situations involving coercion --

או מצבים שמעורב בהם כוח.

that is in essence everything that has to do with politics,

כלומר, כל דבר שקשור לפוליטיקה,

much of what has to do with business,

הרבה ממה שקשור לעסקים,

but sorry, if you're looking to speculate in the stock market,

אבל, מצטער, אם אתם רוצים לשחק בשוק המניות,

I don't predict stock markets -- OK,

אני לא האיש המתאים. אוקיי -

it's not going up any time really soon.

הוא לא עומד לעלות בקרוב,

But I'm not engaged in doing that.

אבל אני לא עוסק בכך.

I'm not engaged in predicting random number generators.

אני לא עוסק בחיזוי של מחוללי מספרים אקראיים.

I actually get phone calls from people

למעשה, אנשים מתקשרים אלי

who want to know what lottery numbers are going to win.

בכדי לברר אילו מספרי לוטו יעלו בגורל.

I don't have a clue.

אין לי שמץ של מושג.

I engage in the use of game theory, game theory is a branch of mathematics

אני עוסק ביישום של תורת המשחקים, שהיא ענף מתמטי.

and that means, sorry, that even in the study of politics,

אני מצטער, אך פירושו של דבר שאפילו בלימודי הפוליטיקה,

math has come into the picture.

המתמטיקה נכנסת לתמונה.

We can no longer pretend that we just speculate about politics,

אנחנו כבר לא יכולים להעמיד פנים שאנחנו רק משערים אודות פוליטיקה,

we need to look at this in a rigorous way.

עלינו להביט על העניין בצורה מעמיקה ויסודית.

Now, what is game theory about?

ובכן, מהי תורת המשחקים?

It assumes that people are looking out for what's good for them.

תורת המשחקים מניחה שאנשים שואפים למה שטוב בעבורם.

That doesn't seem terribly shocking --

זה לא נשמע כל כך מפתיע -

although it's controversial for a lot of people --

על אף שבעיני רבים זה שנוי במחלוקת -

that we are self-interested.

שהמניעים שלנו אנוכיים.

In order to look out for what's best for them

כדי להשיג את מה שהכי טוב עבורם,

or what they think is best for them,

או את מה שהם חושבים שהוא הכי טוב עבורם -

people have values -- they identify what they want, and what they don't want.

לאנשים יש ערכים - הם מזהים מה הם רוצים, ומה הם לא רוצים.

And they have beliefs about what other people want,

ויש להם אמונות על מה שאנשים אחרים רוצים,

and what other people don't want, how much power other people have,

ועל מה שאנשים אחרים לא רוצים, על גודל הכוח שיש לאנשים אחרים,

how much those people could get in the way of whatever it is that you want.

ועל המידה בה אנשים אחרים יכולים להיות למכשול לרצונות שלהם.

And they face limitations, constraints,

עומדות בפניהם מגבלות ואילוצים.

they may be weak, they may be located in the wrong part of the world,

הם עלולים להיות חלשים, או ממוקמים בחלק הלא נכון של העולם.

they may be Einstein, stuck away farming

הם עלולים להיות איינשטיין, תקוע כאיכר

someplace in a rural village in India not being noticed,

בכפר נידח בהודו, בלי שאף אחד לא יבחין בו,

as was the case for Ramanujan for a long time,

כפי שהיה רמנוג'ן במשך זמן רב -

a great mathematician but nobody noticed.

מתמטיקאי ענק שאף אחד לא הבחין בו.

Now who is rational?

מי פועל בהגיון?

A lot of people are worried about what is rationality about?

אנשים רבים מוטרדים מהשאלה מהי רציונליות?

You know, what if people are rational?

אנשים פועלים בהגיון.

Mother Theresa, she was rational.

אמא תרזה פעלה בהגיון.

Terrorists, they're rational.

טרוריסטים פועלים בהגיון.

Pretty much everybody is rational.

רוב האנשים פועלים בהגיון.

I think there are only two exceptions that I'm aware of --

ישנם רק שני יוצאי דופן שאני מודע אליהם -

two-year-olds, they are not rational,

בני שנתיים. הם לא פועלים בהגיון.

they have very fickle preferences,

ההעדפות שלהם מאוד הפכפכות,

they switch what they think all the time,

והם משנים את דעתם כל הזמן.

and schizophrenics are probably not rational,

וקרוב לודאי שגם סכיזופרנים לא פועלים בהגיון.

but pretty much everybody else is rational.

אבל כמעט כל שאר האנשים פועלים בהגיון.

That is, they are just trying to do

כלומר, הם בסה"כ מנסים לעשות

what they think is in their own best interest.

את מה שהם חושבים שיביא להם את התועלת הרבה ביותר.

Now in order to work out what people are going to do

כדי לפענח מה אנשים יעשו

to pursue their interests,

בכדי להשיג את האינטרסים שלהם,

we have to think about who has influence in the world.

עלינו לחשוב מיהם בעלי ההשפעה בעולם.

If you're trying to influence corporations to change their behavior,

אם אתם מנסים להשפיע על תאגידים לשנות את התנהגותם

with regard to producing pollutants,

בנוגע לייצור חומרים מזהמים -

one approach, the common approach,

אז גישה אחת, השכיחה יותר, היא

is to exhort them to be better,

להטיף להם לשפר את התנהגותם,

to explain to them what damage they're doing to the planet.

ולהסביר להם איזה נזק הם גורמים לכדור הארץ.

And many of you may have noticed that doesn't have

רבים מכם אולי הבחינו שאין לכך

as big an effect, as perhaps you would like it to have.

השפעה גדולה, כמו שאולי הייתם רוצים שתהיה.

But if you show them that it's in their interest,

אבל אם מראים להם שהם יפיקו מכך תועלת -

then they're responsive.

הם מגיבים בצורה חיובית.

So, we have to work out who influences problems.

אם כך, עלינו לגלות מי משפיע על הבעיות.

If we're looking at Iran, the president of the United States

אם נתבונן באירן, למשל -

we would like to think, may have some influence --

היינו רוצים לחשוב שלנשיא ארה"ב יש השפעה כלשהי.

certainly the president in Iran has some influence --

ודאי שלנשיא אירן יש השפעה כלשהי.

but we make a mistake if we just pay attention

אבל אנחנו נטעה אם רק נשים לב

to the person at the top of the power ladder

לאדם שנמצא בראש סולם הכוח.

because that person doesn't know much about Iran,

מכיוון שהאדם הזה לא יודע כל כך הרבה על אירן,

or about energy policy,

או על מדיניות האנרגיה,

or about health care,

או על הבריאות,

or about any particular policy.

או על כל מדיניות שהיא.

That person surrounds himself or herself with advisers.

האדם הזה מקיף את עצמו או עצמה ביועצים.

If we're talking about national security problems,

אם נדון בבעיות של בטחון לאומי,

maybe it's the Secretary of State,

אולי זהו מזכיר המדינה,

maybe it's the Secretary of Defense,

אולי זהו שר ההגנה,

the Director of National Intelligence,

ראש המודיעין הלאומי,

maybe the ambassador to the United Nations, or somebody else

אולי השגריר באו"ם, או מישהו אחר

who they think is going to know more about the particular problem.

שהם חושבים שידע יותר על הבעיה המסויימת.

But let's face it, the Secretary of State doesn't know much about Iran.

אבל בואו נכיר בעובדות - מזכיר המדינה לא יודע הרבה על אירן.

The secretary of defense doesn't know much about Iran.

גם שר ההגנה לא יודע הרבה על אירן.

Each of those people in turn

לכל אחד מהאנשים האלה בתורו

has advisers who advise them,

יש יועצים שמייעצים לו,

so they can advise the president.

וכך הם יכולים לייעץ לנשיא.

There are lots of people shaping decisions

אנשים רבים משפיעים על ההחלטות.

and so if we want to predict correctly

ולכן אם אנו רוצים לחזות בצורה נכונה,

we have to pay attention to everybody

אנחנו צריכים לשים לב לכל

who is trying to shape the outcome,

מי שמנסה להשפיע על התוצאה,

not just the people at the pinnacle

ולא רק לאנשים שנמצאים

of the decision-making pyramid.

בראש פירמידת קבלת ההחלטות.

Unfortunately, a lot of times we don't do that.

לרוע המזל, הרבה פעמים אנחנו לא עושים זאת.

There's a good reason that we don't do that,

יש סיבה טובה לכך שאיננו עושים זאת,

and there's a good reason that using game theory and computers,

אך יש גם סיבה טובה לכך ששימוש בתורת המשחקים ובמחשבים,

we can overcome the limitation

יוכל לעזור לנו להתגבר על המגבלות

of just looking at a few people.

בבדיקה של אפילו רק מספר קטן של אנשים.

Imagine a problem with just five decision-makers.

דמיינו בעיה שכוללת רק חמישה מקבלי החלטות.

Imagine for example

דמיינו לדוגמא,

that Sally over here,

שסאלי כאן

wants to know what Harry, and Jane,

רוצה לדעת מה הארי וג'יין

and George and Frank are thinking,

וג'ורג' ופרנק חושבים.

and sends messages to those people.

היא שולחת הודעות לאנשים האלה.

Sally's giving her opinion to them,

סאלי אומרת להם מה דעתה,

and they're giving their opinion to Sally.

והם אומרים בחזרה לסאלי מה דעתם.

But Sally also wants to know

אבל סאלי גם רוצה לדעת

what Harry is saying to these three,

מה הארי אומר לשלושת האחרים,

and what they're saying to Harry.

ומה הם אומרים להארי.

And Harry wants to know

והארי רוצה לדעת

what each of those people are saying to each other, and so on,

מה כל האחרים אומרים זה לזה, וכך הלאה,

and Sally would like to know what Harry thinks those people are saying.

וסאלי רוצה לדעת מה הארי חושב שהאנשים האלה אומרים.

That's a complicated problem; that's a lot to know.

זוהי בעיה מורכבת; יש בה הרבה דברים שצריך לדעת.

With five decision-makers

עם חמישה מקבלי החלטות

there are a lot of linkages --

ישנם קשרים רבים -

120, as a matter of fact,

למעשה, 120 קשרים,

if you remember your factorials.

אם תיזכרו בפעולת העצרת.

Five factorial is 120.

חמש עצרת (!5) זה 120.

Now you may be surprised to know

אולי תופתעו לדעת

that smart people can keep 120 things straight

שאנשים פיקחים מסוגלים לזכור כהלכה 120 פרטים

in their head.

בראשם.

Suppose we double the number of influencers

אם נכפיל את מספר המשפיעים

from five to 10.

מחמישה לעשרה.

Does that mean we've doubled the number of pieces of information

האם זאת אומרת שהכפלנו את מספר פריטי המידע

we need to know, from 120 to 240?

שעלינו לדעת מ-120 ל-240?

No. How about 10 times?

לא. ומה לגבי פי 10?

To 1,200? No.

ל-1,200? לא.

We've increased it to 3.6 million.

הגדלנו אותו ל-3.6 מיליון.

Nobody can keep that straight in their head.

אף אחד לא יכול לשמור את כל זה בראש.

But computers,

אבל מחשבים

they can. They don't need coffee breaks,

הם יכולים. הם לא זקוקים להפסקות קפה,

they don't need vacations,

הם לא צריכים חופשות,

they don't need to go to sleep at night,

הם לא צריכים לישון בלילה,

they don't ask for raises either.

הם גם לא מבקשים העלאות במשכורת.

They can keep this information straight

הם יכולים לשמור את המידע בשלמותו

and that means that we can process the information.

ולפיכך אנחנו יכולים לעבד אותו.

So I'm going to talk to you about how to process it,

אסביר לכם על אופן עיבוד הנתונים,

and I'm going to give you some examples out of Iran,

ואציג בפניכם כמה דוגמאות לגבי אירן,

and you're going to be wondering,

ואתם תתהו לעצמכם,

"Why should we listen to this guy?

"למה שנקשיב לברנש הזה?

Why should we believe what he's saying?"

למה שנאמין למה שהוא אומר?"

So I'm going to show you a factoid.

אציג בפניכם אמונה רווחת.

This is an assessment by the Central Intelligence Agency

זוהי הערכה של סוכנות הביון המרכזית (CIA)

of the percentage of time

לאחוז המקרים

that the model I'm talking about

שבהם המודל שעליו אני מדבר

is right in predicting things whose outcome is not yet known,

צודק בחזיית דברים שהתוצאה שלהם עדיין לא ידועה,

when the experts who provided the data inputs

כאשר המומחים שסיפקו את הנתונים

got it wrong.

טעו ב-90% מהמקרים.

That's not my claim, that's a CIA claim -- you can read it,

זאת לא הטענה שלי, זאת הטענה של ה-CIA - אתם יכולים לקרוא אותה.

it was declassified a while ago. You can read it in a volume edited by

הסיווג שלה הוסר לא מזמן. תוכלו לקרוא אותה בספר

H. Bradford Westerfield, Yale University Press.

שנערך ע"י ה. בראדפורד ווסטרפילד, בהוצאת אוניברסיטת ייל.

So, what do we need to know

אם כך, מה נצטרך לדעת

in order to predict?

בשביל לבצע תחזיות?

You may be surprised to find out we don't need to know very much.

בוודאי תופתעו לגלות שאנחנו לא צריכים לדעת כל כך הרבה.

We do need to know who has a stake

אנחנו צריכים לדעת מיהם בעלי העניין

in trying to shape the outcome of a decision.

שינסו להשפיע על תוצאות ההחלטה.

We need to know what they say they want,

אנחנו צריכים לדעת את מה שהם אומרים שהם רוצים.

not what they want in their heart of hearts,

לא את מה שהם רוצים בסתר ליבם,

not what they think they can get,

ולא את מה שהם חושבים שהם יכולים להשיג,

but what they say they want, because that is a strategically chosen position,

אלא מה הם אומרים שהם רוצים, מכיוון שזוהי עמדה שנבחרה אסטרטגית,

and we can work backwards from that

ואנחנו יכולים לעבוד אחורנית מהעמדה הזאת

to draw inferences about important features of their decision-making.

בכדי להסיק מכך מאפיינים חשובים בתהליכי קבלת ההחלטות שלהם.

We need to know how focused they are

אנחנו צריכים לדעת עד כמה הם ממוקדים

on the problem at hand.

בבעיה הנדונה.

That is, how willing are they to drop what they're doing when the issue comes up,

כלומר, עד כמה הם מוכנים לזנוח את עיסוקיהם ברגע שהנושא עולה,

and attend to it instead of something else that's on their plate --

ולהתעסק בה, במקום בדברים אחרים שעומדים על הפרק.

how big a deal is it to them?

מה רמת החשיבות של העניין בעיניהם?

And how much clout could they bring to bear

וכמה כוח הם יוכלו להפעיל

if they chose to engage on the issue?

אם הם יבחרו להיכנס לעובי הקורה.

If we know those things

אם נדע את הדברים האלה

we can predict their behavior by assuming that everybody

נוכל לחזות את ההתנהגות שלהם בהנחה

cares about two things on any decision.

שיש שני דברים שחשובים לכל אחד במהלך קבלת החלטות:

They care about the outcome. They'd like an outcome as close to

אכפת להם מה תהיה התוצאה - הם רוצים שהתוצאה תהיה

what they are interested in as possible.

קרובה ככל האפשר לתוצאה בה הם מעוניינים.

They're careerists, they also care about getting credit --

הם אנשי קריירה - חשוב להם גם לקבל קרדיט.

there's ego involvement,

גם האגו מעורב.

they want to be seen as important in shaping the outcome,

הם רוצים להיראות חשובים בעיצוב התוצאה,

or as important, if it's their druthers, to block an outcome.

או חשובים בסיכול התוצאה, אם זוהי מטרתם.

And so we have to figure out how they balance those two things.

ולכן עלינו להבין כיצד הם מאזנים בין שני הדברים.

Different people trade off

אנשים שונים נעים

between standing by their outcome,

בין דביקות בתוצאה אליה הם שואפים

faithfully holding to it, going down in a blaze of glory,

בהתמדה ובמסירות, וקבלת תבוסה בהדרת כבוד,

or giving it up, putting their finger in the wind,

לבין ויתור עליה, בדיקה לאן נושבת הרוח,

and doing whatever they think is going to be a winning position.

ומעבר לעמדה שנראית להם כמנצחת.

Most people fall in between, and if we can work out where they fall

רוב האנשים הם באמצע, ואם נוכל להבין איפה הם נמצאים,

we can work out how to negotiate with them

נוכל להבין כיצד לשאת ולתת איתם

to change their behavior.

כדי לשנות את התנהגותם.

So with just that little bit of input

וכך באמצעות נתונים מעטים אלו בלבד

we can work out what the choices are that people have,

אנו יכולים להבין מהן האפשרויות העומדות בפני אנשים,

what the chances are that they're willing to take,

אילו סיכונים הם מוכנים לקחת,

what they're after, what they value, what they want,

מה המטרות שלהם, מה הם מעריכים, מה הם רוצים,

and what they believe about other people.

ומה האמונות שלהם לגבי אנשים אחרים.

You might notice what we don't need to know:

אולי שמתם לב אילו נתונים אינם דרושים לנו.

there's no history in here.

אין כאן נתונים לגבי העבר.

How they got to where they are

האופן בו הם הגיעו לעמדתם הנוכחית

may be important in shaping the input information,

עשוי להיות חשוב בבניית נתוני הקלט,

but once we know where they are

אך מרגע שעמדתם ידועה,

we're worried about where they're going to be headed in the future.

אנו רוצים לגלות לאן מועדות פניהם בעתיד.

How they got there turns out not to be terribly critical in predicting.

מסתבר שהאופן בו הגיעו לעמדתם הנוכחית איננו בעל חשיבות רבה לצורך החיזוי.

I remind you of that 90 percent accuracy rate.

אני מזכיר לכם שיש לנו 90 אחוזי דיוק.

So where are we going to get this information?

איפה נוכל להשיג את הנתונים האלה?

We can get this information

אנחנו יכולים להשיג את הנתונים

from the Internet, from The Economist,

מהאינטרנט, מהאקונומיסט,

The Financial Times, The New York Times,

מהפייננשל טיימס, מהניו-יורק טיימס,

U.S. News and World Report, lots of sources like that,

מהיו.אס. ניוז אנד וורלד ריפורט, וממקורות רבים כאלה,

or we can get it from asking experts

או שאנחנו יכולים לתשאל מומחים

who spend their lives studying places and problems,

שמקדישים את חייהם למחקר על מקומות ובעיות,

because those experts know this information.

מכיוון שהמומחים יודעים את הנתונים האלה.

If they don't know, who are the people trying to influence the decision,

אם הם לא יודעים מי האנשים שמנסים להשפיע על ההחלטה,

how much clout do they have,

כמה כוח יש להם,

how much they care about this issue, and what do they say they want,

כמה אכפת להם מהנושא, ומה הם אומרים שהם רוצים,

are they experts? That's what it means to be an expert,

אז האם הם מומחים? הרי זוהי המשמעות של להיות מומחה,

that's the basic stuff an expert needs to know.

אלו הם הדברים הבסיסיים שמומחה צריך לדעת.

Alright, lets turn to Iran.

נחזור לאירן.

Let me make three important predictions --

יש לי שלוש תחזיות חשובות -

you can check this out, time will tell.

תוכלו לבדוק אותן. ימים יגידו.

What is Iran going to do about its nuclear weapons program?

מה תעשה אירן עם תוכנית הנשק הגרעיני שלה?

How secure is the theocratic regime in Iran?

עד כמה יציב המשטר התיאוקרטי באירן?

What's its future?

מה העתיד שלו?

And everybody's best friend,

והחבר הכי טוב של כולנו,

Ahmadinejad. How are things going for him?

אחמדי-נג'אד. מה צפוי לו?

How are things going to be working out for him in the next year or two?

מה צפוי לו בשנה-שנתיים הבאות?

You take a look at this, this is not based on statistics.

התבוננו בזה. זה לא מבוסס על סטטיסטיקות.

I want to be very clear here. I'm not projecting some past data into the future.

אני רוצה לחדד את הנקודה. אינני משליך על העתיד מנתוני העבר.

I've taken inputs on positions and so forth,

אספתי נתונים על עמדות וכו',

run it through a computer model

הרצתי אותן במודל ממוחשב

that had simulated the dynamics of interaction,

שדימה את הדינאמיקה של האינטראקציה,

and these are the simulated dynamics,

ואלו הן הדינמיקות שהתקבלו מהסימולציה,

the predictions about the path of policy.

התחזיות לגבי ההתפתחויות במדיניות.

So you can see here on the vertical axis,

אתם יכולים לראות כאן על הציר האנכי,

I haven't shown it all the way down to zero,

שלא הצגתי עד לאפס למטה,

there are lots of other options, but here I'm just showing you the prediction,

יש אפשרויות רבות נוספות, אבל כאן אני מציג רק את התחזית,

so I've narrowed the scale.

אז צמצמתי את סולם הערכים.

Up at the top of the axis, "Build the Bomb."

בראש הציר - "יבנו את הפצצה".

At 130, we start somewhere above 130,

אנחנו מתחילים קצת מעל ל-130,

between building a bomb, and making enough weapons-grade fuel

בין "יבנו את הפצצה" ו"ייצרו דלק בדרגת נשק

so that you could build a bomb.

בכמות שתאפשר להם לבנות פצצה".

That's where, according to my analyses,

זאת הנקודה, לפי הניתוחים שלי,

the Iranians were at the beginning of this year.

בה האירנים היו בתחילת השנה.

And then the model makes predictions down the road.

המודל עושה תחזיות עתידיות,

At 115 they would only produce enough weapons grade fuel

ב-115 הם רק ייצרו מספיק דלק בדרגת נשק

to show that they know how, but they wouldn't build a weapon:

בכדי להראות שהם יודעים לעשות זאת, אבל הם לא יבנו נשק,

they would build a research quantity.

הם ייצרו כמות מחקרית.

It would achieve some national pride,

זה יביא להם גאווה לאומית,

but not go ahead and build a weapon.

אבל הם לא יתקדמו לבניית נשק.

And down at 100 they would build civilian nuclear energy,

למטה ב-100 הם ייצרו אנרגיה גרעינית לשימושים אזרחיים,

which is what they say is their objective.

שזהו לדבריהם היעד שלהם.

The yellow line shows us the most likely path.

הקו הצהוב מסמן את המסלול הסביר ביותר.

The yellow line includes an analysis

הקו הצהוב כולל ניתוח

of 87 decision makers in Iran,

של 87 מקבלי החלטות באירן,

and a vast number of outside influencers

ושל מספר גדול של משפיעים מבחוץ

trying to pressure Iran into changing its behavior,

המנסים ללחוץ על אירן לשנות את התנהגותה.

various players in the United States, and Egypt,

גורמים שונים בארה"ב, מצרים,

and Saudi Arabia, and Russia, European Union,

ערב הסעודית, רוסיה, האיחוד האירופי,

Japan, so on and so forth.

יפן ונוספים.

The white line reproduces the analysis

הקו הלבן מציג את הניתוח

if the international environment

אם הסביבה הבינלאומית

just left Iran to make its own internal decisions,

תאפשר לאירן לקבל את החלטותיה הפנימיות בעצמה,

under its own domestic political pressures.

תחת הלחצים הפוליטים הפנימיים שלה.

That's not going to be happening,

זה לא יקרה,

but you can see that the line comes down faster

אבל אתם יכולים לראות שהקו יורד מהר יותר

if they're not put under international pressure,

אם הם לא נתונים ללחץ בינלאומי,

if they're allowed to pursue their own devices.

אם מניחים אותם לנפשם.

But in any event, by the end of this year,

אבל, בכל מקרה, עד סוף השנה הנוכחית,

beginning of next year, we get to a stable equilibrium outcome.

או תחילת השנה הבאה, נקבל תוצאה של שיווי-משקל יציב.

And that equilibrium is not what the United States would like,

שיווי-משקל זה אינו מה שארה"ב היתה רוצה,

but it's probably an equilibrium that the United States can live with,

אבל קרוב לודאי שזהו שיווי-משקל שארה"ב יכולה לחיות איתו,

and that a lot of others can live with.

ושמדינות רבות אחרות יכולות לחיות איתו.

And that is that Iran will achieve that nationalist pride

אירן תשיג את הגאווה הלאומית

by making enough weapons-grade fuel, through research,

על ידי שתיצור מספיק דלק בדרגת נשק, באמצעות מחקר,

so that they could show that they know how to make weapons-grade fuel,

כך שהם יוכלו להראות שהם יודעים כיצד ליצור דלק בדרגת נשק,

but not enough to actually build a bomb.

אך לא מספיק בכדי ממש לבנות פצצה.

How is this happening?

כיצד זה קורה?

Over here you can see this is the distribution

כאן אתם יכולים לראות את התפלגות

of power in favor of civilian nuclear energy today,

הכוח שמצדד באנרגיה גרעינית אזרחית היום,

this is what that power block is predicted to be like

וזאת התחזית לגודל הכוח הזה

by the late parts of 2010, early parts of 2011.

בסוף 2010, תחילת 2011.

Just about nobody supports research on weapons-grade fuel today,

היום כמעט שאין תמיכה במחקר על דלק בדרגת נשק,

but by 2011 that gets to be a big block,

אבל ב-2011 הבלוק הזה נעשה גדול.

and you put these two together, that's the controlling influence in Iran.

אם מחברים את שניהם, מקבלים את ההשפעה השולטת באירן.

Out here today, there are a bunch of people --

היום, יש קבוצה של אנשים,

Ahmadinejad for example --

כמו אחמדינג'אד, לדוגמא,

who would like not only to build a bomb,

שהיו רוצים לא רק לבנות פצצה,

but test a bomb.

אלא גם לנסות אותה.

That power disappears completely;

הכוח הזה נעלם לחלוטין,

nobody supports that by 2011.

אף אחד לא תומך בכך ב-2011.

These guys are all shrinking,

כל החבורה הזאת מתכווצת.

the power is all drifting out here,

הכוח עובר כולו לכאן

so the outcome is going to be the weapons-grade fuel.

והתוצאה תהיה דלק בדרגת נשק גרעיני.

Who are the winners and who are the losers in Iran?

מי המנצחים ומי המפסידים באירן?

Take a look at these guys, they're growing in power,

תסתכלו על החבר'ה האלה. הכוח שלהם עולה.

and by the way, this was done a while ago

ודרך אגב, המחקר נעשה לפני זמן מה

before the current economic crisis,

לפני המשבר הכלכלי הנוכחי

and that's probably going to get steeper.

וככל הנראה זה יהיה יותר תלול.

These folks are the moneyed interests in Iran,

החבר'ה האלה הם אנשי ההון באירן,

the bankers, the oil people, the bazaaries.

הבנקאים, אנשי הנפט, אנשי הבזארים.

They are growing in political clout,

הכוח הפוליטי שלהם נמצא בעלייה,

as the mullahs are isolating themselves --

בעוד המולות מבודדים את עצמם,

with the exception of one group of mullahs,

חוץ מקבוצה אחת של מולות,

who are not well known to Americans.

שלא כל כך מוכרת לאמריקאים.

That's this line here, growing in power,

זה הקו הזה פה, שכוחו גדל,

these are what the Iranians call the quietists.

אלה הם מה שהאירנים מכנים "הקוויטיסטים". [פילוסופיה נוצרית]

These are the Ayatollahs, mostly based in Qom,

אלה הם האייטולות, שנמצאים ברובם בקום.

who have great clout in the religious community,

יש להם כוח רב בקהילה הדתית.

have been quiet on politics and are going to be getting louder,

הם היו שקטים בענייני פוליטיקה ועומדים לעשות יותר רעש,

because they see Iran going in an unhealthy direction,

מכיוון שהם רואים את אירן הולכת לכיוון לא בריא,

a direction contrary

כיוון המנוגד

to what Khomeini had in mind.

לזה שחומייני חתר אליו.

Here is Mr. Ahmadinejad.

הנה אדון אחמדינג'אד.

Two things to notice: he's getting weaker,

שימו לב לשני דברים - הוא נחלש,

and while he gets a lot of attention in the United States,

ובעוד הוא מקבל תשומת לב רבה בארה"ב,

he is not a major player in Iran.

הוא לא גורם מרכזי באירן,

He is on the way down.

הוא בדרכו למטה.

OK, so I'd like you to take a little away from this.

אוקיי, נתרחק קצת מאירן.

Everything is not predictable: the stock market

לא כל דבר ניתן לחיזוי,

is, at least for me, not predictable,

שוק המניות לא ניתן לחיזוי, לפחות עבורי,

but most complicated negotiations are predictable.

אבל משאים ומתנים מורכבים ביותר כן ניתנים לחיזוי.

Again, whether we're talking health policy, education,

ושוב, בין אם מדובר על מדיניות בריאות, חינוך,

environment, energy,

סביבה, אנרגיה,

litigation, mergers,

התדיינות משפטית, או מיזוגים -

all of these are complicated problems

כל אלה הן בעיות סבוכות

that are predictable,

הניתנות לחיזוי

that this sort of technology can be applied to.

שסוג הטכנולוגיה הזה ישים לגביהן.

And the reason that being able to predict those things is important,

חשוב לדעת לבצע תחזיות עבור הדברים האלה,

is not just because you might run a hedge fund and make money off of it,

ולא רק בשביל לנסות להפיק רווחים מקרנות גידור,

but because if you can predict what people will do,

אלא מכיוון שאם תוכלו לחזות מה אנשים יעשו,

you can engineer what they will do.

אתם תוכלו לעצב את מה שהם יעשו,

And if you engineer what they do you can change the world,

וכך אתם יכולים לשנות את העולם,

you can get a better result.

ולקבל תוצאות טובות יותר.

I would like to leave you with one thought, which is

ברצוני להשאיר אתכם עם מחשבה אחת,

for me, the dominant theme of this gathering,

שעבורי היא המוטיב המרכזי של האסיפה הזאת,

and is the dominant theme of this way of thinking about the world.

והיא הנושא העיקרי של דרך החשיבה הזאת על העולם.

When people say to you,

כאשר אנשים אומרים לכם,

"That's impossible,"

"זה בלתי אפשרי",

you say back to them,

תאמרו להם בחזרה,

"When you say 'That's impossible,'

"כשאתם אומרים 'זה בלתי אפשרי',

you're confused with,

אתם מתבלבלים עם,

'I don't know how to do it.'"

'אנו לא יודעים כיצד לעשות זאת.'"

Thank you.

תודה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Chris Anderson: One question for you.

כריס אנדרסן: יש לי שאלה אחת אליך.

That was fascinating.

זה היה מרתק.

I love that you put it out there.

אני שמח שדיברת על הנושא.

I got very nervous halfway through the talk though,

אבל באמצע ההרצאה התחלתי להיכנס לפאניקה,

just panicking whether you'd included in your model, the possibility that

ושאלתי את עצמי האם כללת במודל שלך את האפשרות

putting this prediction out there might change the result.

שפרסום התחזית עלול לשנות את התוצאה.

We've got 800 people in Tehran who watch TEDTalks.

יש לנו 800 איש בטהרן שצופים ב-TEDTalks.

Bruce Bueno de Mesquita: I've thought about that,

ברוס בואנו דה מסקיטה: חשבתי על זה.

and since I've done a lot of work for the intelligence community,

עבדתי הרבה עבור קהילת המודיעין,

they've also pondered that.

וגם הם שקלו את הנושא.

It would be a good thing if

זה היה טוב

people paid more attention, took seriously,

אילו אנשים היו מקדישים יותר תשומת לב, מתייחסים ברצינות,

and engaged in the same sorts of calculations,

ועוסקים בחישובים דומים,

because it would change things. But it would change things in two beneficial ways.

מכיוון שזה היה משנה דברים. דברים היו משתנים בשתי דרכים מועילות:

It would hasten how quickly people arrive at an agreement,

אנשים היו מגיעים להסכם במהירות רבה יותר,

and so it would save everybody a lot of grief and time.

והרבה זמן וצער היה נחסך לכולם.

And, it would arrive at an agreement that everybody was happy with,

בנוסף, הם היו מגיעים להסכם שכולם שמחים איתו,

without having to manipulate them so much --

בלי צורך בכל כך הרבה מניפולציות -

which is basically what I do, I manipulate them.

שזה בעצם מה שאני עושה, אני מפעיל עליהם מניפולציות.

So it would be a good thing.

כך שזה היה דבר טוב.

CA: So you're kind of trying to say, "People of Iran, this is your destiny, lets go there."

כא: אז אתה בעצם מנסה לומר, "אנשי אירן, זהו גורלכם, בואו נלך לשם."

BBM: Well, people of Iran, this is what many of you are going to evolve to want,

בבמ: ובכן, אנשי אירן, זה מה שרבים מכם ירצו במשך הזמן.

and we could get there a lot sooner,

נוכל להגיע לשם מהר יותר,

and you would suffer a lot less trouble from economic sanctions,

ואתם תסבלו הרבה פחות מסנקציות כלכליות,

and we would suffer a lot less fear of the use of military force on our end,

ואנחנו נסבול הרבה פחות מחשש משימוש בכוח צבאי מצידנו,

and the world would be a better place.

והעולם יהיה מקום טוב יותר.

CA: Here's hoping they hear it that way. Thank you very much Bruce.

כא: אני מקווה שהם שומעים את זה בדרך הזאת. תודה רבה לך ברוס.

BBM: Thank you.

בבמ: תודה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]